כללי
נאשם מס. 1 , תאופיק ח'דר תאופיק אגבאריה (להלן – "תאופיק"), הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של ניסיון לחטיפה בכוונה לכליאה שלא כדין, לסחיטה ולאיומים, ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, וזריקת חפצים לעבר אדם או רכוש.
נאשם מס. 2, פואד ח'דר תאופיק אגבאריה ( להלן:"פואד"), אחיו של נאשם מס' 1, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של סיוע לניסיון לחטיפה בכוונה לכליאה שלא כדין, לסחיטה ולאיומים והחזקת נשק ללא היתר.
מכתבי האישום המתוקנים בהם הודו הנאשמים, עולים הפרטים הבאים:
במהלך חודש אוקטובר 2012, בג'נין, פנה אחיהם של הנאשמים, מג'די ח'דר תאופיק אגבאריה (להלן – "מג'די"), פעיל בארגון הגא"פ, ליוסף וורדה (להלן – "יוסף"), תושב קלנסווה שבישראל, וביקש ממנו, כי יחטוף יהודי ויעבירו אליו לצורך מיקוח לשם שחרורם של אסירים פלסטינים הכלואים בישראל, וזאת בתמורה לכסף. יוסף סירב תחילה להצעה, אך בהמשך הסכים והבטיח לתכנן תוכנית לחטיפה זו. בהמשך, הבהיר מג'די ליוסף, במספר פגישות בהן שוחחו אודות החטיפה, כי המדובר בתוכנית לחטיפת חייל צה"ל, אשר תמורתו יש לבצע עסקת חילופי אסירים. כמו כן ציין מג'די, כי יחד עם יוסף יבצעו את החטיפה סאאד מונד'ר ד'יב ג'אסר (להלן- "סאאד") ותאופיק.
בתחילת חודש דצמבר 2012, במהלך פגישה שהתקיימה בין תאופיק, מג'די סאאד ויוסף בג'נין, הודיעו מג'די ויוסף לתאופיק ולסאאד, כי ברצונם לחטוף חייל ישראלי או יהודי אחר, להותירו בחיים ולהביאו לג'נין לצורך ביצוע עסקת החליפין. כן אמר יוסף לתאופיק וסאאד, כי תפקידם יהיה לקשור את החטוף ולהותירו ברכב בו ינהג , על מנת שבהמשך יוכנס לג'נין. תאופיק וסאאד הביעו הסכמה ליטול חלק בכך. עוד סוכם, כי חטיפה זו תיעשה בחסות ארגון הגא"פ, ולאחר חטיפת החייל והעברתו לדירה בג'נין, יוחדר לגופו חומר מרדים ובהמשך הוא יוסתר במערה באזור. בהמשך, וכדי לקדם את תוכנית החטיפה, נסעו מג'די ותאופיק לבקר בדירה בה תכננו להסתיר את החטוף.
בנוסף לכך, ביקש מג'די מתאופיק, לאתר נוספים המוכנים להירתם למען סיוע בביצוע תוכנית החטיפה בהתאם לכך פנו תאופיק ומג'די לנובאני אגבאריה (להלן-"נובאני"), יזן לחלוח (להלן- "יזן"), וסלים הזהוזי (להלן- "סלים"), וביקשו את עזרתם בעניין החטיפה, ואלו הביעו כולם את הסכמתם לבקשה.
במהלך חודש דצמבר 2012 בג'נין, פגשו תאופיק וסאאד באנאס ג'בארין (להלן – "אנאס"), תושב אום אל פאחם, עדכנו אותו אודות תוכנית החטיפה, וסיכמו עימו כי ילונו בביתו במהלך ביצועה. בהמשך סיכמו תאופיק, יוסף, מג'די וסאאד, בהתאם להצעת תאופיק, כי יוסף יפגוש את הנאשם וסאאד באום אל פאחם, וכי משם יצאו לביצוע החטיפה.
ביום 28/12/12 פנה מג'די לפואד, הודיע לו על התוכנית, אשר נרקמה לצורך ביצוע החטיפה, וביקש ממנו כי יסייע לתאופיק ולסאאד להיכנס לישראל, להגיע לאום אל פאחם ולפגוש את יוסף, לצורך ביצוע החטיפה. פואד הסכים. פואד עודכן, כי תאופיק וסאאד ילונו באום אל פאחם בביתו של אנאס.
בהתאם לכך, פנה פואד לנהג הסעות, המסיע פועלים פלסטינים לישראל, והזמין שלושה מקומות ליום 30/12/13.
ביום 30/12/12, לאחר שקיבל תאופיק מידי מג'די סכום של 1500 ₪ לכיסוי הוצאותיהם בעת הוצאת תוכנית החטיפה אל הפועל, עלו תאופיק, סאאד ופואד על רכב הסעות, נסעו לעזון, שם עברו את גדר ההפרדה ונכנסו לישראל שלא כדין ומשם נסעו לאום אל פאחם. תאופיק יצר קשר טלפוני עם יוסף וזה חבר אל החבורה בג'יפ שחלונותיו מושחרים. משם נסעה החבורה למחסום ברטעה, שם ירד פואד מהרכב וחזר לג'נין.
מששב לג'נין, שוחח פואד עם סאאד, אשר עדכנו, כי הם יעבירו את הלילה אצל אנאס.
יוסף, תאופיק וסאאד (להלן – "החוליה") המשיכו בנסיעה לברטעה, שם רכשו חבל ואזיקוני פלסטיק לקשירת החטוף, סכין, אקדח דמה היורה כדורי פלסטיק, כובעים לצורך הסתרת פניהם ממצלמות אבטחה וכפפות להסוואת טביעות אצבעותיהם.
לאחר רכישת הציוד, נסעו חברי החוליה בכבישי ישראל במטרה לאתר חייל אותו יוכלו לחטוף, לקשור אותו בתוך הרכב ולהעבירו לג'נין. בהתאם לתכנון חברי החוליה, סאאד ישב ליד יוסף, אשר נהג ברכב ותאופיק ישב במושב האחורי. חברי החוליה תכננו לעצור ליד חייל ולהציע לו הסעה (טרמפ), ולאחר שיעלה לרכב, להתרחק מעט מהמקום, ואז היה על תאופיק לאיים על החטוף באקדח הדמה, לתפוס את החטוף, וביחד עם סאאד שיסתובב מהמושב הקדמי, לקשור אותו. בהמשך תפקידו של יוסף היה להכניס את החטוף לג'נין ברכב. יוסף הנחה את תאופיק וסאאד לצעוק על החטוף "שקט", בעברית, וכן תוכנן, כי יוסף יגביר את עוצמת הרדיו ברכב, על מנת שלא יישמעו צעקות החטוף. לשם כך, נסעו חברי החוליה באזור השרון וחדרה, עצרו בצמתים, בתחנת הרכבת בבית יהושע ובתחנות הסעה בסמוך לקבוצות חיילים והמתינו כי חייל יבקש לעלות לרכב, אך דבר זה לא התממש.
במהלך היום עדכן יוסף את מג'די אודות התקדמות הפעולה והאחרון פקד עליו לנסות שוב למחרת ובמידת הצורך אף לנסוע רחוק יותר לצורך איתור חייל.
למחרת, לאחר שלנו בביתו של אנאס, המשיכו חברי החולייה בניסיון לאתר חייל בצמתים ובתחנות הסעה לשם חטיפתו. חברי החולייה נסעו ברכבם באזור תל-אביב, כפר-סבא והשרון, עצרו פעמים רבות בסמוך לתחנות אוטובוס, תחנת רכבת או מקומות בהם המתינו נוסעים, לרבות תחנת הסעה ליד מחלף מורשה. באחת העצירות, בסמוך לתחנת ההסעה בצומת פרדסייה, פנה יוסף לאזרח וחייל במקום בניסיון להעלותם לרכב, אך הדבר לא עלה בידו.
בהמשך, עדכן יוסף את מג'די, כי הם מתקשים לאתר חייל אותו יוכלו להעלות לרכב. בתגובה השיב מג'די, כי יוכלו להביא כל אדם, לאו דווקא חייל. כן אמר להם, כי מדובר בערב השנה האזרחית החדשה ("הסילבסטר"), ועל כן מסתובבים אנשים רבים, עובדה אשר אמורה להקל על ביצוע החטיפה. בשעות הערב, עדכן יוסף את מג'די שוב אודות הקשיים האמורים וכן ביקש כסף לכיסוי הוצאות הדלק והמזון. השניים נפגשו בענבתא ומג'די מסר ליוסף סך של 1,500 ₪.
לאחר מכן, הציעו תאופיק וסאאד לשנות את שיטת הפעולה באופן בו תאופיק יירד מהרכב בתחנת ההסעה בסמוך לאדם הנמצא בה, יעשה עצמו כמטיל מימיו, ואז יתפוס את האדם הנמצא שם ויכניסו בכוח לרכב, שם יסייע לו סאאד להשתלט על החטוף. בתגובה, הציע יוסף הצעה אחרת, לפיה תאופיק וסאאד יסתתרו בחלקו האחורי של הרכב, ולאחר שיעלה נוסע לרכב, יתנפלו עליו מאחור וישתלטו עליו. השניים קיבלו הצעתו של יוסף והמשיכו לתור אחר חייל או אזרח במטרה לחוטפו, אך לא מצאו מי שיעלה לרכבם. בחצות, הגיעו חברי החולייה למחסום אייל, שם החליט יוסף כי יעבירו את הלילה ולמחרת ימשיכו בתוכניתם לחטיפת חייל או אזרח ישראלי. בשעה 03:00 לערך, נעצרו חברי החולייה ברכבם על ידי כוחות הביטחון, בעודם ברכב
בגין ביצוע המעשים שתוארו לעיל, הורשע תאופיק, כאמור, בעבירה של ניסיון לחטיפה בכוונה לכליאה שלא כדין, לסחיטה ולאיומים, וכן בעבירה של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, משבעשותו את האמור ביצע שירות עבור ארגון הגא"פ.
נוסף על האמור, הורשע תאופיק בעבירה של זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, על כך שהחל מארבע שנים טרם מעצרו, ועד לשבעה חודשים טרם מעצרו, במספר הזדמנויות שונות, יחד עם אחרים, השליך הנאשם אבנים לעבר כוחות הביטחון.
פואד הורשע בגין חלקו בתוכנית החטיפה וביצועה בעבירה של סיוע לניסיון לחטיפה בכוונה לכליאה שלא כדין, לסחיטה ולאיומים ובעבירה נוספת של החזקת נשק, בגין כך שכחמישה חודשים עובר למעצרו, החזיק באקדח השייך לאחיו, מג'די.
טיעוני הצדדים
טיעוני הצדדים בעניינו של תאופיק אגבריה נשמעו לפני הטיעונים בענייניו של פואד, ובעת טיעוניהם בעניינו של האחרון, הפנו הצדדים לטיעוניהם בעניינו של תאופיק, תוך אבחנת עניינו של פואד והוספת טיעונים נוספים.
לטענת התביעה, בעניינו של תאופיק יש להתייחס לפרטי האישום הראשון והשני, שעניינם ניסיון החטיפה וביצוע השירות, כאל אירוע אחד היות ומדובר במסכת עובדתית אחת רציפה ומתפתחת. לעומת זאת, יש להתייחס אל עבירת יידוי האבנים במספר רב של הזדמנויות כאל אירוע נפרד, וזאת בהסתמך בראש וראשונה על פער הזמנים שבין העבירות השונות וכן לאור העובדה, כי יידוי האבנים אינו חלק מתוכנית החטיפה או מהשתלשלות האירועים שארעו לאחר מכן.
זאת ועוד, ניכר, כך לדעת התביעה, כי אין קשר ממשי בין שני האירועים, מלבד זהותו של העבריין.
בעניינו של פואד, לא התייחס התובע מפורשות לשאלת היותן של העבירות אירועים נפרדים לעניין גזירת העונש, והסתפק באמירה לאקונית בפתח סיכומיו באשר למתחם הענישה בעבירות אמל"ח ובעתירה לאקונית בסוף הדברים לגזור עונשים מצטברים בגין כל אחת מהעבירות. מעבר לכך, לא הוסיף דבר לעניין החזקת הנשק.
אשר לעבירות הניסיון לחטיפה ולעבירת ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, סבורה התביעה, כי יש להשית על הנאשמים עונש מרתיע וכבד, כאשר העיקרון המנחה הוא גמול למעשיהם החמורים ולכוונתם של הנאשמים. לגרסתה, עבירת ניסיון החטיפה לצרכי מיקוח הינה עבירה חמורה ובעלת מניע אסטרטגי ברור, הטומנת בחובה מסוכנות רבה. הערך החברתי שנפגע בשל עבירה זו הינו שמירה על שלומם וביטחונם של חיילי צה"ל ואזרחי ישראל, וכן על ביטחונה של מדינת ישראל מפני פגיעה בה על ידי ארגוני טרור. לדידה, הנאשמים הכירו את ההיסטוריה העקובה מדם, שהיא תולדה של פיגועי חטיפה מעשיהם של הנאשמים וחבריהם, נועדו לגרום ל"רעידת אדמה" אסטרטגית, כאשר סופו של אירוע כזה לוט באפלה וחזקה עליו שיוביל למערכה נוספת, שסופה אינו ידוע. עוד טוענת התביעה, שלא ניתן לזקוף את העדר מימוש התוכנית לזכות הנאשמים וחבריהם וזאת כיון שמי שמנע את העבירה או גרם לאי השלמת ביצועה, הינם גורמים חיצוניים להם. כן הדגישה את המניע האידיאולוגי- לאומני במעשי הנאשמים, אשר פעלו מלכתחילה ביודעם כי החטיפה המתוכננת תבוצע מטעם ארגון טרור.
אשר לתאופיק, לטעמה של התביעה, היה הוא שותף מלא לתכנון החטיפה ובקיא בפרטיה עוד בראשית שלביה. לדידה, התכנון הקפדני של תאופיק וחבריו, אשר כלל חלוקת תוכנית החטיפה לתפקידים ברורים בין כלל המעורבים, תכנון מתווה העברת החטוף לג'נין, שכירת דירת מסתור מראש, איתור גורמים שיסייעו בהסעת החוטפים והעברות כספים למימון הפעולות ורכישת האמצעים, מעידה על חומרה יתרה. נוסף על חלקו בתכנון, ובבדיקת דירת המסתור ב'גנין, היה תאופיק חבר בחוליה המבצעת, שנכנסה למדינת ישראל ותרה אחר חטוף פוטנציאלי.
אשר לפואד, אשר הורשע כמסייע, לטעמה של התביעה מדובר במעשים ברף העליון של הסיוע, לאור העובדה, כי מעשיו הם שאיפשרו את כניסת החוליה לישראל, בהכירו את מטרת החוליה.
אשר לרמת הענישה הנוהגת, התייחסה התביעה, תחילה, לעונשים שנגזרו על שותפיהם של הנאשמים:
על יוסף ווארדה נגזרו בת"פ (מחוזי לוד) 1497/02/13 מדינת ישראל נ' וורדה ואח', 8 שנות מאסר לריצוי בפועל, כאשר נקבע, כי מתחם העונש ההולם למעשיו נע בין 7- 10 שנות מאסר. התביעה הדגישה, כי עונשו של יוסף הושפע מנסיבות חריגות אשר פורטו בגזר הדין בעניינו, בו צוין, כי יוסף סירב תחילה ליטול חלק בתוכנית החטיפה, אולם הדבר נכפה עליו באיומי אקדח על ידי מג'די. לטענת התביעה, בענייננו לא מתקיימות נסיבות אלו, מה גם שבעניינו של תאופיק, תאופיק נטל חלק בתכנון החטיפה עוד משלב מקדמי, והיה שותף מלא לביצוע ניסיון החטיפה, כך שעונשו צריך להיות חמור מעונשו של יוסף.
על יזן לחלוח נגזרו בתיק (שומרון) 1316/13 התביעה הצבאית נ' יזן כאמל שאכר לחלוח, 9 וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, בגין חלקו בניסיון החטיפה וכן בגין עבירות של ידויי אבנים וקשירת קשר לחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. במקרה זה קבע בית המשפט ,כי בעבירת ניסיון החטיפה מתחם העונש הראוי בגין עבירה בודדת נע בין 7 ל- 14 שנות מאסר בצירוף מאסר מותנה. בית המשפט שם התחשב, מחד, בעובדה, כי יזן נכנס בסוד העניין בלב פתוח ונפש חפצה ולא הביע כל הסתייגות לרעיון החטיפה ואף ביקש להצטרף למבצעי החטיפה ששהו בישראל. מאידך, התחשב בית המשפט בגילו הצעיר, ובהעדר עבר פלילי וגזר עליו 9 שנות מאסר בפועל בגין עבירה זו. אשר לעבירת יידוי האבנים, סבר בית המשפט, כי לא ניתן להתייחס לעבירה זו בנקל, שכן ידוע שעבירה זו עלולה לסכן חיי אדם ומתחם העונש ההולם במקרה זה צריך לנוע בין 3 ל- 10 חודשי מאסר בפועל בצירוף מאסר מותנה וגזר עליו 6 חודשי מאסר בגין עבירה זו, בהתחשב בכך שביצע את העבירה במספר הזדמנויות שונות, במהלך תקופה ממושכת.
על סאאד ג'אסר נגזרו בתיק (שומרון) 1319/13 התביעה הצבאית נ' סאיד מונג'ד דיב ג'אסר, 12 שנות מאסר לריצוי בפועל, בגין חלקו בניסיון החטיפה. יצויין, כי בית המשפט לא כיבד הסדר טיעון שהוצג לו, בו עתרו הצדדים לעונש מוסכם של 8 שנות מאסר לריצוי בפועל, תוך שהוא קובע, כי מתחם הענישה שנקבע בעניינו של יוסף וורדה נמוך לטעמו. בית המשפט ציין, כי הגם שהרף התחתון של מתחם הענישה שנקבע שם ראוי, הרי שהרף העליון נמוך מידי וקבע מתחם ענישה הנע בין 7 ל-14 שנות מאסר.
התביעה טענה כי עמדתה כיום, כפי שהביעה אותה בפני בית המשפט הצבאי לערעורים, הינה כי היא אינה עומדת עוד מאחורי אותו הסדר טיעון אותו לא כיבד בית המשפט בעניינו של סאאד, וסבורה כי העונש שנגזר עליו הינו ראוי. לטעמה, חלקו של תאופיק בעבירת ניסיון החטיפה דומה לזה של סאאד ועל כן ראוי שיגזרו עליהם עונשים דומים ובנוסף להחמיר בעונשו של תאופיק לאור העבירה הנוספת בה הורשע של ידויי האבנים.
לשאלת בית המשפט באשר לעניינו של אנאס ג'בארין, עדכנה התביעה, כי נגזרו עליו בישראל 3 שנות מאסר במסגרת הסדר טיעון, בגין הרשעה בעבירות של אי מניעת פשע, רכישת נשק והחזקתו, נשיאת נשק וסחר בנשק.. התביעה ציינה, כי חלקו של אנאס באירוע נשוא כתב האישום בענייננו היה שולי והתמצה בהלנת הנאשם וחבריו לחוליה בדירתו באום אל פאחם.
בנוסף הפנתה התביעה לתיקים נוספים, בהם נקבע ,כי מתחם הענישה בעבירות של ניסיון חטיפה הינו בין 7 ל- 14 שנות מאסר לריצוי בפועל;
תיקי (יהודה) 1067/13,3982/12,2597/12,2596/12 התביעה הצבאית נ' מוחמד מנזר מוחמד רמדאן ואח' (להלן- "פרשיית רמדאן") ו- תיק (יהודה) 4603/12 התביעה הצבאית נ' עמאד אחמד עבדאללה פחל.
ב"פרשיית רמדאן" נקבע, כי מתחם הענישה בעבירה של סיוע לניסיון חטיפה ינוע בין 4 ל-8 שנות מאסר.
כן הפנתה התביעה לע' 1001/10 צאלח רבחי אסחאק אלגעברי נ' התביעה הצבאית, שם אישר בית המשפט הצבאי לערעורים עונש של 14 שנות מאסר לריצוי בפועל שהוטל על מי שניסה לחטוף אזרח, תוך שימוש באקדח שהוביל אף לפציעה קלה של האזרח.
בעניינו של פואד, הפנתה התביעה לתיק יהודה 2598/12 בעניינו של אדהם אבו עווד, שם הורשע הנאשם כמסייע לחולית ניסיונות החטיפה ב"פרשיית רמדאן".
התביעה הדגישה, כי אותו אדהם הצטרף לחוליה כתצפיתן ובסופו של יום לא עשה דבר. הוא לא ביצע כל פעולה אקטיבית בתכנון החטיפה, אף לא במסגרת תפקידו כתצפיתן ולא עדכן את החוליה המרכזית בדבר. הוא לא נחשף לתוכנית החטיפה במלואה וגם לא נקט כל פעולה שהיה בה כדי להשפיע על הנסיון. חלקו הסתכם בנוכחות במקום הרחוק מספר קילומטרים מהמקום בו בוצע נסיון החטיפה ובגין מעשים אלה נגזרו 5 שנות מאסר לריצוי בפועל.
לעומתו, טוענת התביעה, הנאשם בעניינו היה מודע לתכנון, הוכנס לסוד העניינים, היווה חוליה בשרשרת של פעולות (שלולא התבצעה לא היה מתקיים נסיון החטיפה, שכן הוא הכניס את החוטפים לישראל ) וביצע את משימתו באופן מלא, ועל כן יש להטיל עליו עונש הגבוה מעונשו של אדהם, ועליו לעמוד ברף הגבוה של מתחם הענישה, אשר נקבע לעבירת הסיוע ב"פרשיית רמדאן"- 8 שנות מאסר בפועל.
לסיכום טענה התביעה, כי על בית המשפט לצאת בקול חד וברור כלפי אלה מבקשים לחטוף קורבנות תמימים וחסרי ישע על מנת שאלה ישמשו כקלף מיקוח בידיהם. על המסר להיות חד משמעי ואין דרך אחרת מלבד הטלת עונש מאסר מכאיב, חמור, מרתיע והולם.
אשר לעבירת יידוי האבנים בעניינו של תאופיק, ציינה התביעה, כי תאופיק החל לבצע עבירה זו עוד בהיותו קטין, אך אף משבגר מצא להמשיך ולבצע עבירה זו. לטעמה, עבירה זו היא חמורה ומסכנת חיי אדם ועל כן קבע המחוקק בצידה עונש מאסר של עד 10 שנים. לטענת התביעה, ניכרת עלייה מתמדת בעבריינות בעבירה זו ועל בית המשפט להילחם מלחמת חורמה בתופעה זו ולהביא למיגורה. תאופיק, במשך כשלוש שנים יידה אבנים לעבר כוחות הביטחון, ועל אף שאין כל אינדיקציה לפגיעה, סבורה התביעה שיש להתייחס לפוטנציאל הנזק העלול להיגרם מביצוע עבירה זו.
היא הפנתה לרמת הענישה שנקבעה בתיק יהודה 1726/12 בעניינו של חליל ג'ואברה, שם נגזרו על מי שהיה קטין על סף בגירות, אשר הורשע בידויי אבנים ב-5 הזדמנויות שונות, עונש של 9 חודשי מאסר בפועל. כמו כן הפנתה לעד"י 1808/14 מעאז שחדה יונס צבארנה נ' התביעה הצבאית, שם נקבע, כי מתחם הענישה הראוי למי שיידה אבנים לעבר חיילים שנעו חשופים והיה שותף לאירוע הפרת סדר המוני, הוא בין 6 ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
אשר לעבירת החזקת הנשק, בעניינו של פואד, טען התובע, כי מתחם הענישה בעבירות של החזקת נשק נע בין מספר חודשים בודדים לבין שנתיים מאסר בפועל ולא הוסיף דברים בנוגע לעבירה זו, למעט, אמירה כללית הנוגעת לצורך לגזור עונשים מצטברים.
הסנגור טען תחילה, כי ניתן להבין מהוראות סעיף 204 לצו בדבר הוראות ביטחון, כי לעניין העונש, דין הניסיון אינו כדין העבירה המושלמת. לפיכך טען, כי קיימת לאקונה באשר לעונש שניתן לקבוע לעבירת הניסיון, בעבירה שעונשה המקסימאלי אינו מאסר עולם. במקרה כזה אין מנוס, לדידו, מלקבוע כי העונש המקסימאלי שניתן להטיל על עבירת ניסיון לחטיפה הינו 10 שנות מאסר לריצוי בפועל.
עוד טען, כי הנאשמים וחבריהם כלל לא ביצעו את העבירה של ניסיון החטיפה על רקע אידיאולוגי, שכן ברור כי הרקע לכל סיפור המעשה היה סכסוך כספי בין מג'די ליוסף. הוגה הרעיון, מג'די, הילווה כספים ליוסף וכאשר ביקש הוא את הכספים בחזרה, יוסף התחמק ומכאן נולדה תוכנית החטיפה, וזאת בשל ערכה הכספי הרב.
אשר לחלקו של תאופיק, טען הסנגור, כי תאופיק אומנם לא הצטרף לתוכנית בסופה, אך לא ניתן לומר כי הוא הצטרף אליה בתחילתה, שכן הוגי הרעיון ועמודי התווך של התוכנית הינם מג'די ויוסף ועל כן עונשו של הנאשם צריך להיות אף פחות מעונשו של יוסף.
בניגוד לדעת התביעה, טענה ההגנה, כי על בית המשפט לגזור את עונשו של תאופיק כמקשה אחת מאחר ועבירת יידוי האבנים, שבוצעה עת היות הנאשם קטין, מהווה בנסיבות העניין, "זוטי דברים" ועליה להיבלע בעונש שייקבע לעבירה העיקרית בתיק.
לדעת הסנגור, מתחם הענישה במקרה זה, לאור נסיבותיו, חלקו של תאופיק, גילו והודאתו באשמה, צריך להיות בין 6 ל- 8 שנות מאסר לריצוי בפועל, זאת בשל היותו, בעת ביצוע העבירות, "בתפר שבין קטין לבגיר" , היעדר עבר פלילי, והעובדה כי בסופו של יום מעשיו לא גרמו כל נזק.
אשר לרמת הענישה בתיקי השותפים, טען הסנגור, כי שגה בית המשפט בעניינו של סאאד, כשלא אימץ את הסדר הטיעון. לטענתו, הסדר הטיעון האמור היה סביר, והביא בחשבון את העונש שנגזר על יוסף בבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר שקל היטב את כלל השיקולים. הסנגור הזכיר, כי לטעמו חלקו של יוסף בפרשיה אף גדול יותר מחלקו של תאופיק, ובנוסף על כך הינו אזרח מדינת ישראל ועל כן נוסף בעניינו יסוד הבגידה באמון המדינה, יסוד אותו הזכירו בתי המשפט בישראל פעמים רבות בפסיקתם בעניין עבירות ביטחוניות שעברו אזרחי ישראל. על כן נכון יהיה להתייחס לגזר הדין של בית המשפט המחוזי, ולא לגזר הדין בעניינו של סאאד, אשר אינו חלוט ואינו מחייב מותב זה. הסנגור אף ציין, כי לטעמו, התביעה נוהגת שלא בהגינות, כשאין היא עומדת מאחורי העונש שהציעה בעניינו של סאאד.
הסנגור התייחס אף הוא לעונשים שנגזרו על המעורבים השונים ב"פרשיית רמדאן". הוא הזכיר, כי דובר שם בפרשייה חמורה מאוד, בה ביצעו חברי החוליה מספר ניסיונות חטיפה ממשיים, במסגרתם אף עצרו כלי רכב וניסו להוציא מהם בכוח נשים תמימות. לטעמו, פרשיה זו הינה חמורה במידה ניכרת מהפרשיה בענייננו. הוא הביא כדוגמא משם את עניינו של אחמד עווד, אשר הורשע שם בעבירות של חברות בחוליה צבאית, ניסיון חטיפה, וסיוע לניסיון חטיפה נוסף. על אחמד עווד נגזרו שם 10 שנות מאסר לריצוי בפועל, כאשר לטעמו של הסנגור, עניינו במובהק חמור מענייננו. כמו כן התייחס הסנגור לעונש של 10 שנות מאסר שנגזר בע 1669/10, פארס עבד אל סמיע אסחאק אלגעברי, נ' התביעה הצבאית, שם דובר בניסיון חטיפה תוך שימוש בנשק חם ופציעה. גם מקרה זה, לטעמו של הסנגור, חמור במידה רבה מאשר ענייננו.
לבסוף טען הסנגור, כי מראית פני הצדק תיפגע, אם לנאשם ייגזר עונש כבד מעונשו של יוסף, וטען כי עונשו של הנאשם צריך לנוע בין 6 ל-8 שנות מאסר לריצוי בפועל.
אשר לחלקו של פואד, טען הסנגור, כי בניגוד לטענת התביעה, פואד לא היה מצוי בפרטי תוכנית ניסיון החטיפה, ולא בא בסוד העניינים. הוא אך ידע, כי "הולכים לחטוף ולא יותר מכן". כל חלקו התמצה בהזמנת מונית, פעולה שכל אדם יכול היה לבצעה. הסיוע שלו נמשך שעות בודדות, וכל הקשר שלו עם החוליה נמשך פחות מ-48 שעות בסך הכל. לטעמו, עובדות המעשה מגבשות, אך בדוחק, עבירה של ניסיון, וקרובות יותר במהותן לעבירת קשירת הקשר, שהעונש המקסימאלי הקבוע לה הוא 7 שנות מאסר. לטעמו של הסנגור, אין להשוות בין חלקו של פואד בפרשיה, לבין חלקו של אדהם אבו עוואד ב"פרשיית רמדאן", שכן חלקו של תצפיתן המשתתף באירוע עצמו, חמור בהרבה מחלקו של אדם שתפקידו התמצה בהזמנת מונית מספר ימים לפני האירוע עצמו. לטעמו חלקו של פואד אף קטן מחלקו של אנאס, אשר הלין את חברי החוליה בביתו, ונגזרו עליו 3 שנות מאסר בלבד.
לענין החזקת הנשק טען הסנגור, כי לו עמד הנאשם לדין בגין ביצוע עבירה זו בלבד , המסתכמת בהחזקה רגעית של אקדח, ללא שימוש בו, היה עונשו מסתכם בימי מעצרו ולכן, לטעמו, כל עונש שייגזר על פואד בגין החזקת הנשק, צריך להיבלע בעונש שייגזר בגין העבירה העיקרית.
תאופיק בדברו האחרון בפנינו, טען, "הייתי קטין, לא הבנתי כלום, עבדו עליי, מתום לב עשיתי את זה", וביקש שתינתן לו הזדמנות נוספת.
פואד בדברו האחרון בפנינוטען, כי לא חפץ בהמשך פעילות החוליה וכשהתקשר אליו אחיו מאום אל פאחם, אמר לו לחזור לביתו. כן מסר, כי זהו מעצרו הראשון וכי הוא רוצה לגדל את ילדיו.
דיון והכרעה
חרף דבריהם של הסנגור ושל הנאשמים, אשר ניסו להציג את אירוע החטיפה, כאירוע על רקע כלכלי, אליו נקלעו הנאשמים שלא בטובתם, הרי שכוונתם של הנאשמים עולה בבירור מהמעשים בהם הודו בפני בית המשפט; הנאשמים וחבריהם הצטרפו בנפש חפצה, לתכנית ברורה של חטיפת חייל למטרות מיקוח ושחרור אסירים פלסטינאים. תאופיק, אף שלא היה מיוזמי העבירה, היה שותף מלא לתכנון ושותף עיקרי לביצוע ניסיון החטיפה, החל משלב מוקדם של התכנית, תוך שהוא פועל באינטנסיביות, ככל יכולתו, להבטחת הצלחת העבירה המתוכננת, כל זאת, תוך שהוא מודע היטב להיסטוריה העקובה מדם של תוצאות פיגועי חטיפה באזור.
פואד, שהיה מודע לתוכנית החטיפה, גם אם בשלב מאוחר יותר וסמוך לפני הביצוע, נעתר, ללא היסוס, לבקשת אחיו לסייע להם להיכנס לישראל לצורך הגשמת תכניתם.
הפסיקה עמדה רבות על החומרה הגלומה בעבירה של ניסיון לחטיפה:
"אין מקום להכביר מילים אודות הסיכון הגלום ב"פיגוע אסטרטגי" של חטיפה על רקע לאומני. בעת כתיבת שורות אלו, כבר התברר גורלם המר של הנערים החטופים: אייל יפרח ז"ל, נפתלי פרנקל ז"ל וגיל-עד שאער ז"ל שנחטפו ונרצחו; בהמשך, נרצח באופן אכזרי הנער מחמד אבו חדיר, והתנהל מבצע "צוק איתן", אשר גבה מחיר דמים כבד בקרב ישראלים ופלסטינאים. האמירה כי פיגוע כזה עשוי להכניס את האזור כולו תחת ענן שחור של התנגשויות אלימות, היא אמירה מבוססת, אשר לצערנו כבר חזינו בהתממשותה פעם אחר פעם בשנים האחרונות ואנו חוזים בה שוב בימים אלו ממש." (פרשיית רמדאן, לעיל).
בעניינו של סאאד ג'אסר, שותפם של הנאשמים, חזר בית המשפט על הדברים והוסיף:
"הסיכון הביטחוני הכבד הטמון במעשיו של הנאשם וההשלכות מרחיקות הלכת של חטיפת חייל או אזרח ישראלי על חוסנה של מדינת ישראל, ידועים לכול, ואף לארגוני הטרור. במעשיו, ניסה הנאשם לפגוע בחרותו ושלמות גופו של אחר, וכן בערכי יסוד חשובים נוספים הקיימים בכול חברה מתוקנת.
חטיפת חייל או אזרח ישראלי הינו פיגוע אסטרטגי בשל השלכותיו מרחיקות הלכת. חזקה כי אירוע שכזה יוביל לשינויים משמעותיים במצב הביטחוני הכולל בישראל ובאזור ולתחושות קשות בקרב הציבור הישראלי, נוכח תוצאות אירועי חטיפה קודמים בשנים האחרונות. איום שכזה פוגע בתחושת הביטחון של אזרחים וחיילים כאחד ולכן חמור הוא עד מאוד, אף אם לא מומש לכדי חטיפה של ממש. המחיר הכבד אותו מדינת ישראל שילמה בעבר ועלולה לשלם בעתיד באם תתממשנה תוכניות חטיפה כגון זו בה היה הנאשם מעורב עד צווארו, והקושי בהתרת הסבך שייווצר בעקבות החטיפה, חייב את כלל הרשויות האמונות על בטחון האזור, בראשן התביעה הצבאית, לעשות להעברת מסר עונשי חד ומרתיע יותר מזה אשר הוסכם עליו בהסדר הטיעון. לאחרונה, אירוע דומה גבה מחיר כבד עת נחטפו ונרצחו 3 הנערים אייל יפרח ז"ל, נפתלי פרנקל ז"ל וגיל-עד שאער ז"ל, דבר אשר הוביל למבצע "צוק איתן", אשר גבה מחיר דמים כבד בקרב ישראלים ופלסטינאים, ואף הוביל לאירועים שונים בתוך מדינת ישראל, לרבות הרצח האכזרי של הנער מוחמד אבו חדיר. החשש שמא אירוע חטיפה נוסף יכניס את האזור כולו שוב למעגל דמים, הינו חשש מבוסס, אשר לצערנו חזינו בהתממשותו בשנים האחרונות."
טען הסנגור המלומד, כי לשון החוק החל באזור מלמדת על לאקונה בשאלת העונש הקבוע לעבירת ניסיון, במקרה שהעונש הקבוע לעבירה המושלמת אינו מאסר עולם.
אין בידינו לקבל טענה זו.
לטעמנו, פרשנות לשון סעיפים 204 ו-205 לצו בדבר הוראות ביטחון מביאה למסקנה ההפוכה מזו אליה הגיע הסנגור:
|
"מלבד אם נאמר בחיקוק או משתמע ממנו אחרת, כל דין החל על הביצוע של העבירה המושלמת חל גם על ניסיון לעבור אותה."
|
|
|
204 נסיונות
|
|
אדם נחשב כאילו הוא מנסה לעבור עבירה כשהוא מתחיל להוציא מן הכוח אל הפועל את כוונתו לעשות את העבירה באמצעים מתאימים לביצוע כוונתו וכשהוא מביא לידי ביטוי את כוונתו בידי מעשה גלוי, אך אין הוא מבצע את כוונתו עד כדי השלמת העבירה.
|
(א)
|
|
205 הגדרת נסיון
|
|
אחת היא, מלבד בכל הנוגע לעונש, אם העבריין עושה את כל הנחוץ מצדו כדי להביא את מעשה העבירה לידי גמר או אם הביצוע השלם של כוונתו נמנע מחמת נסיבות שאין לו שליטה בהן, או אם נמנע מרצונו הוא מלהוסיף ולבצע את כוונתו.
|
(ב)
|
|
|
|
אחת היא, אם, בשל נסיבות שאינן ידועות לעבריין, לא היתה אפשרות למעשה לעבור את העבירה.
|
(ג)
|
|
|
|
הוראה שבה נקבע לעבירה עונש חובה או שנקבע לה עונש מזערי לא תחול על ניסיון לעבור אותה.
|
(ד)
|
|
|
עינינו הרואות, כי סעיף 204 קובע, כי כל דין החל על העבירה המושלמת חל גם על ניסיון. סעיף 205 (ד), קובע כחריג, כי הוראה שבה נקבע לעבירה עונש חובה או עונש מזערי, לא תחול על ניסיון לעבור אותה. זהו החריג היחיד שקובע הסעיף לעניין העונש.
מכאן שבענייננו, כאשר העונש הקבוע לעבירה המושלמת הינו עונש מקסימאלי של עשרים שנות מאסר, ואינו עונש חובה או עונש מזערי, הרי שהעונש שבית המשפט מוסמך לגזור על עבירת הניסיון, הוא אותו העונש שהוא מוסמך לגזור על העבירה המושלמת.
הפניית הסנגור לסעיף 205 (ב), איננה רלוונטית, שכן סעיף זה מתייחס ליסודות העבירה העובדתיים, וקובע כי אין רבותא לסיבה בגינה לא הושלמה העבירה, למעט לעניין העונש, דהיינו הנסיבות העובדתיות שבגינן לא הושלמה העבירה אינן מעלים ומורידים לעניין ההרשעה, אך הם יכולים להשפיע לעניין העונש. זאת ותו לא.
אשר למתחם הענישה הנוהג, הרי שבתיק יהודה 4304/07, גזר הרכב בית המשפט עונש של 14 שנות מאסר לריצוי בפועל, על מי שניסה לחטוף ישראלי לצורך מיקוח. במקרה האמור, אף נעשה שימוש באקדח שהוביל לפציעת המתלונן. בית המשפט ציין כי: "חומרה נוספת ומיוחדת ככל שמדובר בחטיפה למטרת מיקוח לשחרור אסירים ביטחוניים. המציאות המרה אכן מלמדת כי מעבר לסיכון חייו של הנחטף, הרי שפעולה שכזו עשויה להוביל לשרשרת תגובות אזוריות שסופה מי ישורנו". בהמשך סקר ביהמ"ש את פסיקת בית המשפט העליון והגיע למסקנה, כי "ככל שמדובר בחטיפה למטרות מיקוח לשחרור אסירים ביטחוניים, רמת הענישה עומדת על 13 שנים ומעלה, אף כשמדובר בקשירת קשר ראשונית ובתכנית שכלל לא השתכללה לכלל ביצוע"
בדחותו את הערעור, חזר בית המשפט הצבאי לערעורים על דברים אלו ואף הוסיף כי: "פיגוע של חטיפה לצרכי מיקוח הוא פיגוע אסטרטגי" (ראו ע/1101/10 צאלח אלג'עברי נגד התביעה הצבאית [פורסם בנבו; 15/04/10]).
בתיק יהודה 2598/12 התביעה הצבאית נגד אדהם אבו עואד [טרם פורסם] בעניינו של אדהם אבו עוואד, אשר הורשע כמסייע לנאשמים בפרשת רמדאן, סקר בית המשפט באופן מקיף את הפסיקה בישראל ובאזור בעבירות דומות, והגיע למסקנה כי "העונש למי שנטלו חלק בניסיונות חטיפה שמטרותיה דומות לעניינו נע, ככלל, בין 8 ל-14 שנות מאסר. העונש נגזר, כמובן, ממידת התקדמותו של הניסיון, מעורבותו של נשק קר או חם באירוע המעלה את פוטנציאל הסיכון והנזק והיותו של היעד אסטרטגי ובעל פוטנציאל סיכון להביא לפגיעה בביטחון האזור". באשר לאדהם קבע בית המשפט כי "יש לזכור כי הנאשם הורשע כמסייע לניסיון חטיפה, ושהוא לא היה לכתחילה חלק מהחוליה של העבריינים העיקריים שתכננה את אירוע החטיפה. אי לכך עונשו בנסיבות אלה צריך להיגזר בהתחשב בחלקו היחסי כאמור"; "מתחם הענישה הראוי בנסיבות ענייננו נע בין 4 ל-7 שנות מאסר בפועל". בהתאם לכך, נגזר על אדהם עונש של 5 שנות מאסר לריצוי בפועל. יצוין, כי עניינו של אדהם תלוי ועומד כעת בפני בית המשפט הצבאי לערעורים.
עניינו של שותף נוסף בפרשיית רמדאן, חוסני צעמדה, שהורשע בשתי עבירות של ניסיונות חטיפה בגין חלקו באירועי ניסיונות החטיפה של שתי נשים וכן בעבירה של חברות בחוליה אשר תכננה וביצעה ניסיונות אלו, נדון בתיק יהודה 4604/12. בדעת רוב נגזר עליו שם עונש כולל של 10 שנות מאסר לריצוי בפועל ואילו דעת המיעוט גזרה עליו עונש כולל של 16 שנות מאסר לריצוי בפועל. יצויין כ,י גם עניינו תלוי ועומד כעת בבית המשפט הצבאי לערעורים.
בעת קביעת מתחמי הענישה בעניינינו, התחשבנו, בעיקר, בכך שחטיפה למטרות מיקוח הינה פיגוע אסטרטגי בעל השלכות רחבות מעבר לסיכון הישיר לחיי הנחטף ויש לקבוע מתחם ענישה ספציפי לעבירות מסוג זה, מקל וחומר כאשר ניסיון החטיפה מתבצע בתוככי מדינת ישראל, תוך ניסיון לנצל את תום ליבם של אזרחים וחיילים המבקשים הסעה. כן התחשבנו, בנזק הפוטנציאלי ובסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירות (ראו והשוו לסעיפים 40ט(3) ו-(5) לחוק העונשין הישראלי), כאשר לדעתנו, כאמור, מדובר במניע אידיאולוגי מובהק. עוד התחשבנו בתכנון המוקדם, ובמאמצים הרבים שנקטו הנאשמים במטרה להשלמת העבירה (סעיפים 40ט(1), (2)). מאמצים אלה התבטאו, בין היתר, בחדירה בלתי חוקית לתחומי מדינת ישראל, תוך שהם שוהים בה שלא כדין משך שלושה ימים, ותרים אחר קרבן פוטנציאלי. החוליה המבצעת נסעה ברחבי ישראל, תוך שחבריה מנסים כל העת לשכלל את שיטות פעולתם. כישלונם ביום הראשון לא ריפה את ידיהם והם יצאו שוב למחרת, תוך שהם מרחיבים את טווח פעולתם מתוך נחישות להשיג את יעדם.
מנגד, התחשבנו לקולא, בכך שלא נעשה שימוש בנשק קר או חם, ובכך שבסופו של יום לא נגרם נזק פיזי כתוצאה מהמעשים.
לאור האמור, ובהתחשב בפסיקה שסקרנו לעיל, מצאנו, כי באשר לעבירת ניסיון החטיפה, מתחם הענישה שנקבע בתיקם של השותפים סאאד ג'אסר ויזן לחלוח, 7 עד 14 שנות מאסר לריצוי בפועל, הוא נכון וראוי. לא התעלמנו מעונשו של יוסף וורדה, 8 שנות מאסר לריצוי בפועל, וממתחם הענישה שנקבע שם: 7 עד 10 שנות מאסר, אולם סברנו, כי מתחם הענישה והעונש שם, מיוחדים לנסיבותיו הייחודיות של תיקו של יוסף, כפי שעלו מכתב האישום בעניינו, דהיינו העובדה כי יוסף סירב תחילה ליטול חלק בתוכנית החטיפה, אולם הדבר נכפה עליו באיומי אקדח על ידי מג'די. כאמור, תיקון 113 לחוק העונשין הישראלי ייחד משמעות מיוחדת, לסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, וליכולתו להימנע מהמעשה (סעיפים 40ט (5) ו- (7) לחוק) בעת קביעת מתחם העונש ההולם. האילוצים שהביאו את יוסף לבצע את העבירה ראויים היו להתחשבות הן בקביעת מתחם הענישה והן לעניין קביעת עונשו. לעומת זאת, תאופיק ,סאאד ויזן ביצעו את המעשים בנפש חפצה וללא כל איום או כפיה.
אשר לעבירת הסיוע לניסיון החטיפה, אנו סבורים, כי מתחם הענישה שנקבע ב"פרשיית רמדאן", 4 עד 8 שנות מאסר, ראוי, ככלל, אולם, כאמור, בקביעת מתחם הענישה הראוי יש להתייחס לחלקו של הנאשם והמאמצים שנקט במטרה להשלים את העבירה. סברנו, כי חלקו של פואד בפרשיה קטן משמעותית מחלקם של שותפיו. פואד הוכנס לסוד העניינים באופן כללי ובשלב מאוחר, וכל חלקו התמצה בסיוע לחברי החוליה להיכנס לישראל, כשלאחר מכן שב לאזור ולא נותר בישראל בעת החיפוש אחר קורבן פוטנציאלי.
לא מצאנו לקבוע מתחם ענישה נפרד לעבירה של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת בנסיבות שתוארו, שכן כל מהותה של עבירת ביצוע השירות בנסיבות הנ"ל הייתה תכנון וביצוע עבירת ניסיון החטיפה. לפיכך מצאנו, כי עבירת ביצוע השירות ועבירת ניסיון החטיפה מהוות אירוע עברייני אחד לצורך קביעת מתחם הענישה.
בבואנו לקבוע את עונשו של תאופיק, לקחנו בחשבון גם את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. לא התרשמנו כי הוכחו נסיבות מיוחדות לקולא, למעט עברו הנקי של הנאשם , גילו הצעיר יחסית והודאתו באשמה. אף התרשמנו, כי הנאשם לא הביע חרטה של ממש על מעשיו, אלא התנער באופן כללי מאחריות באומרו "הייתי קטין, לא הבנתי כלום, עבדו עליי, מתום לב עשיתי את זה", (יצוין כי בעת ביצוע עבירת ניסיון החטיפה היה הנאשם כבן 19 שנים). מצאנו, כי מעשיו של תאופיק חמורים מעט יותר מאלו של סאאד, שכן תאופיק, בנוסף להיותו שותף מלא במימוש תוכניות החוליה, היה שותף אף לבדיקת דירת המסתור וגיוס חברי החוליה הנוספים. לאור האמור, ולאור העובדה כי תאופיק היה צעיר מעט מסאאד, מצאנו כי ראוי לגזור עליו עונש זהה בגין אירוע זה, ועל כן אנו גוזרים עליו 12 שנות מאסר לריצוי בפועל בגין עבירות ניסיון החטיפה וביצוע השירות עבור ארגון הגא"פ.
אשר לעבירת ידויי האבנים, מדובר בעבירה שנעברה בצוותא ובאותן הנסיבות עם יזן. מדובר בידויי אבנים במספר הזדמנויות לאורך תקופה ארוכה של כ- 4 שנים , כאשר לא צוין המרחק ממנו יודו האבנים ולא נטען כי נגרם נזק מהמעשים. בחלק מהתקופה היה הנאשם קטין. קביעותיו של בית המשפט בעניינו של יזן לגבי עבירה זו, הן לעניין מתחם הענישה (3 עד 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל בהסתמך על עד"י 1409+1700/14), והן לעניין העונש שנקבע 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מקובלים אף עלינו ואנו גוזרים לנאשם עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין עבירה זו.
לאור העובדה כי על הנאשם נגזר עונש כבד בגין העבירות האחרות בתיק, אנו קובעים, כי עונש זה ירוצה חציו בחופף וחציו במצטבר לעונש שנגזר עליו בגין העבירות האחרות בתיק.
בבואנו לקבוע את עונשו של פואד, לקחנו בחשבון גם את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. לא התרשמנו כי הוכחו נסיבות מיוחדות לקולא, למעט עברו הנקי של הנאשם, הודאתו באשמה ועובדת היותו נשוי ואב לילדים. מצאנו, כי עניינו דומה לעניינם של חסן בזאר ואדהם אבו עווד מ"פרשיית רמדאן", עליהם נגזרו 5 ו- 6 שנות מאסר בהתאמה. גם אדהם וחסן הצטרפו לתכנון בשלב מאוחר ביותר, סמוך לפני תחילת הביצוע, ותפקידם באירוע עצמו הסתכם בהצבתם כתצפיתנים בלבד, מבלי שביצעו פעולה נוספת כלשהי.
מאידך, לא יכולנו שלא להתייחס לעניינו של אנאס, אשר נדון בת"פ (מחוזי לוד) 1497/02/13 הנ"ל. אנאס אשר הלין בביתו את חברי החוליה בענייננו, נדון בהסדר טיעון בגין עבירה של אי מניעת פשע וכן בגין עבירות נשק נוספות ל-3 שנות מאסר לריצוי בפועל. אף אם נתייחס לכך שמדובר בהסדר טיעון ולא ברמת ענישה מחייבת, ואף אם נתייחס לסעיף העבירה הקל יותר בו הורשע, עדיין לא נוכל שלא ליתן משקל כלשהו לגזר הדין בעניינו, בהיותו, ללא ספק, מעורב בפרשיה. לאור האמור, החלטנו לגזור על הנאשם 5 שנות מאסר לריצוי בפועל בגין עבירה זו.
אשר לעבירת הנשק בה הורשע, הרי שמכתב האישום עולה, כי מדובר בהחזקה רגעית של אקדח השייך לאחיו של פואד, מבלי לעשות בו שימוש כלשהו. בנסיבות אלו אנו סבורים, כי אין מקום לענישה נפרדת בגין עבירה זו והעונש בגינה למעשה "נבלע" בעונש שייגזר בגין העבירה העיקרית בתיק.
סוף דבר
- החלטנו לגזור על הנאשם תאופיק אגבאריה את העונשים הבאים:
- 12 שנים ו-3 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.
- 4 שנות מאסר על תנאי למשך 5 שנים מיום שחרורו, והתנאי לא יעבור עבירות בהן הורשע או כל עבירה לפי תקנות 84, 85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), או כל עבירה שעניינה חטיפה או ניסיון חטיפה, או כל עבירה שנועדה לסכן חיי אדם או כל עבירה נגזרת לעבירות אלו.
- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 5 שנים מיום שחרורו, והתנאי שלא יעבור עבירות שעניינן ידויי חפצים או כל עבירה נגזרת לעבירות אלו.
- 6 חודשי מאסר על תנאי התנאי למשך 5 שנים מיום שחרורו, והתנאי שלא יעבור עבירה שעניינה הפרת הוראה בדבר סגירת שטח או כל עבירה נגזרת לעבירה זו.
- החלטנו לגזור על הנאשם פואד אגבאריה את העונשים הבאים:
- 5 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.
- 4 שנות מאסר על תנאי למשך 5 שנים מיום שחרורו והתנאי שלא יעבור עבירות בהן הורשע או כל עבירה לפי תקנות 84, 85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), או כל עבירה שעניינה חטיפה או ניסיון חטיפה, או כל עבירה שעניינה סיכון חיי אדם או כל עבירה שעניינה אמל"ח או כל עבירה נגזרת לעבירות אלו.
- 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 5 שנים מיום שחרורו, והתנאי שלא יעבור עבירה שעניינה הפרת הוראה בדבר סגירת שטח או כל עבירה נגזרת לעבירה זו.
זכות ערעור תוך 30 יום.
ניתן והודע היום, בפומבי ובמעמד הצדדים.
___________ ___________ ____________
שופטת אב"ד שופט
1346/13