מדינת ישראל נ' קרופניק

הרקע העובדתי:

1. על-פי עובדות כתב האישום, בתאריך 29.6.22, בשעה 16:31 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי בעיר ראשון לציון ברחוב הרצל, מכיוון דרום לכיוון צפון והתקרב לצומת עם רחוב עולי הגרדום. הצומת הנ"ל מרומזר ומערכת הרמזורים פעלה באופן תקין. הנאשם התקרב לצומת ובכיוון נסיעתו דלק ברמזור אור אדום. באותו הזמן, חצתה את הכביש הולכת רגל, בשם פלונית, ילידת 1949, במעבר חציה שמצוי במסלול נסיעת הנאשם, מימין לשמאל בכיוון נסיעתו. הולכת הרגל חצתה את הכביש במעבר החציה בחסות האור הירוק שדלק בכיוון נסיעת הנאשם. הנאשם פגע עם רכבו בהולכת הרגל.

    

2. כתב האישום ייחס לנאשם את העבירות הבאות: נהיגה כשברמזור אור אדום, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה; נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה; התנהגות הגורמת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; גרימת חבלה של ממש, עביר על סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

    

3. תוצאות התאונה הן קשות: הולכת הרגל הגיעה למיון כאשר היא מורדמת ומונשמת, ונגרמו לה חבלות במוח לרבות דימומים, שברים בפנים, וחבלות בצוואר. המעורבת אושפזה בטיפול נמרץ עד ליום 4.7.22.

    

4. כתב האישום הוגש בנובמבר 2022. התיק סבל מספר דחיות, בין השאר עקב המצב הביטחוני ששרר במדינה בעקבות מלחמת השביעי באוקטובר. כמו כן לאור פרישתה של כבוד השופטת הבכירה אטליא וישקין, התיק נקבע לשמיעת ראיות בפניי מותב זה ליום 27.10.24.

    

5. בפתח הליך ההוכחות ועוד בטרם נשמעו הראיות בתיק זה, הודה הנאשם בכל עובדות כתב האישום. ב"כ המאשימה ביקשה לדחות את הטיעונים לעונש למועד אחר, וזאת לצורך זימונה של נפגעת העבירה למתן עדות. ב"כ הנאשם נתן את הסכמתו לדחייה והטיעונים לעונש נדחו ליום 15.12.24. נפגעת העבירה יש לציין לא התייצבה לישיבת ההוכחות.

    

6. ביום 15.12.24 טענו הצדדים לעונש. ב"כ המאשימה ציינה כי נפגעת העבירה אינה מעוניינת להתייצב לאור פטירת ביתה כחודש לפני כן. טיעוני ב"כ המאשימה הוגשו בכתב, וכן הוגש לעיוני גם גיליון הרשעות של הנאשם ותעודות רפואיות של הנפגעת. ב"כ הנאשם והנאשם טענו לעונש באותו מועד. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובשים לב לחומרת האירוע, נשלח הנאשם לתסקיר שירות המבחן, בין השאר, לצורך התאמתו לביצוע שירות לתועלת הציבור.

    

   טיעוני הצדדים לעונש:

   ב"כ המאשימה:

7. המאשימה טענה כי רף הרשלנות שיש לייחס לנאשם הוא גבוה שכן הנאשם נכנס לצומת באור אדום ופגע בהולכת רגל שחצתה את הכביש באור ירוק. המאשימה הפנתה לתוצאות הקשות של התאונה כאמור בתעודות הרפואיות, וכפי שפורט בהרחבה לעיל. ב"כ המאשימה הוסיפה כי בשיחה טלפונית שקיימה עם הולכת הרגל מספר ימים לפני הטיעונים לעונש עלה כי הולכת הרגל עדיין מתקשה לתפקד וכי בסמוך לתאונה, נאלצת להסתייע במטפלת מטעם הביטוח הלאומי, שסייעה על בפעולות שונות, בהן מקלחות ובישול. כיום היא זקוקה למטפלת 3 פעמים בשבוע. לפני התאונה, הולכת הרגל מציינת כי עבדה בחברה שעוסקת בסיעוד וכיום אינה עובדת. עוד נטען כי הולכת הרגל מתעייפת מהר, יש לה קרע בגיד והיא מבצעת טיפולי פיזותרפיה לכתף ולזרוע. בתאונה נגרם שבר בארובת העין שהתאחה. כמו כן, כתוצאה מהפגיעה במוח היא סבלה מכאבי מראש, ונאלצה לקחת תרופות הרגעה. הולכת הרגל טענה כי קיימות הפרעות בזיכרון וקיבלה נכות פסיכיאטרית בגובה של 10% ואחוזים נמוכים בשל נכות אורתופדית.

    

8. המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 3 חודשי מאסר ועד ל 12 חודשי מאסר, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שנעה בין 40 חודשים ועד ל-6 שנים ורכיבי ענישה נוספים. המאשימה הפנתה לפסיקה שתומכת במתחם ענישה לחבלות קשות ובהם פסקי דין אלו (אליהם אתייחס בהמשך) וביניהם: רע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.4.2005); רע"פ 1583/14 שמיר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.03.2014) (להלן: "עניין שמיר"); רע"פ 3616/13 רז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.06.2013); רע"פ 7257/12 סנדרוביץ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.10.2012) ועוד.

    

9. המאשימה הגישה את עברו התעבורתי והפלילי של הנאשם ממנו עולה כי הוא נוהג משנת 1995 וצבר לחובתו 31 הרשעות קודמות. הרשעות האחרונה היא משנת 2012. במישור הפלילי, לחובת הנאשם 6 הרשעות קודמות בעבירות שונות, ביניהן שימוש בסמים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. הרשעתו האחרונה של המשיב בפלילים גם היא משנת 2012.

    

10. בשים לב לרף הרשלנות הנטען, העבר הפלילי והתעבורתי ותוצאות התאונה, ביקשה המאשימה למקם את הנאשם בשליש העליון של המתחם ולהורות על מאסרו לתקופה של 9 חודשים, לצד פסילה שמוקמה ברף עליון לתקופה של 6 שנים, פסילה על תנאי, קנס או פיצוי לנפגעת ומאסר מותנה.

     

11. עוד יצוין כי צוין על-ידי המאשימה בטיעוניה כי הנאשם לא שוחח עם הנפגעת עובר לתאונה או בכלל וכי לנפגעת אין במקרה דנן עמדה ביחס לעונש הראוי שיש להטיל במסגרת תיק זה.

     

    טיעוני ב"כ הנאשם לעונש:

12. בפתח טיעוניו, ביקש ב"כ הנאשם להפנות לכך שהמאשימה הגישה תעודות רפואיות עדכניות אשר לא ברור האם הן מרחיבות את היריעה מעבר למתואר בכתב האישום. נטען כי הנאשם הודה בכתב האישום כפי שתואר בו.

     

13. עוד נטען כי נפגעת העבירה לא העידה במסגרת הטיעונים לעונש ולכן אין ליתן כל משקל לשיחה הטלפונית שנערכה עמה או למצער יש לתת לכך משקל נמוך.

     

14. ב"כ הנאשם טען כי מבלי להקל בטיב החבלות שנגרמו להולכת הרגל כמתואר בסעיף 6 לכתב האישום, בפועל, החבלות המתוארות בכתב האישום הן בעיקרן שברים ודימום תת עורי. מדובר, חרף התיאור הקשה, בחבלות שהן ברף הבינוני בלבד. מכתב האישום עצמו עולה כי הנפגעת שוחררה מבית החולים ביום 4.7.22, בחלוף כ- 5 ימים מהפגיעה. לא נקבעו לפי כתב האישום אחוזי נכות קבועים או כי נשלחה לשיקום בעקבות התאונה.

     

15. לאור האמור, טוען ב"כ הנאשם כי רף הענישה אליו טוענת המאשימה במקרה דנן אינו קשור למקרה זה. כך נטען כי המאשימה מפנה לפסיקה שרובה ככולה עוסקת בנפגעים שנותרו, כתוצאה מהתאונה, עם נכויות קשות שאך "כפסע בינם לבין המוות". או אז, זהו אכן רף הענישה אשר עומד על עבודות שירות או מאסר ממשי בפועל לצד פסילות ממושכות. משום כך, יש לאבחן את הפסיקה של בית המשפט העליון עליה נסמכת המאשימה.

     

16. בהתאם נטען כי רף החבלות במקרה דנן אינו מצדיק הטלת ענישה הכוללת רכיב של מאסר אלא כולל של"צ ופסילה של עד שנה.

     

17. ב"כ הנאשם הפנה לכך שהנאשם הודה, חסך בזמן שיפוטי. באשר לנסיבות שבן ארעה התאונה, נטען כי מדובר בצומת עם שני צמתים סמוכים זה לזה והנאשם התבלבל בין שני הרמזורים. נטען כי הנאשם נוהג 30 שנה וזו פעם ראשונה שהוא מעורב בתאונה. מדובר באירוע משנת 2022 כאשר הדחיות, ברובן היו ביוזמת בית המשפט ובעקבות המצב הביטחוני. הנאשם עובד בבית דפוס ומתפרנס מנהיגה בפיזור עלונים. נטען כי יש לגזור על הנאשם עונש פסילה בן 6 חודשים לצד ענישה נלווית בהם קנס או פיצוי.

     

18. באשר לטענה כי הנאשם לא התעניין בשלומה של הולכת הרגל נטען כי הנאשם ביקש מהחוקר בחקירתו לשוחח עם הולכת הרגל, ולברר לשלומה אך נענה בשלילה לאור העובדה כי זו עשויה לשמש כעדת תביעה.

     

19. הנאשם טען אף הוא לעונש והביע צער וחרטה עמוקים על האירוע. הנאשם טען כי ביקש להתעניין בשלומה של הולכת הרגל אך נאסר עליו ליצור עימה קשר. עוד ציין הנאשם כי מדובר בנפגעת "בגיל של אימא שלי" וכי הוא מזועזע מאותו המקרה ואף היה מתחלף עמה אם היה יכול.

     

    תסקיר שירות המבחן

20. כאמור לעיל, הנאשם נשלח לשירות המבחן, בין השאר לצורך גיבוש תוכנית של"צ מבלי שהדבר יצור צפייה באשר לעונש שיוטל עליו בסופו של יום.

     

21. במסגרת התסקיר עלה כי הנאשם בן 48, על ארצה עם משפחתו בגיל 13 וחוות קשיי התאקלמות והסתגלות. לאורך השנים סבל מחוסר יציבות תעסוקתית ואף סבל מהתמכרות לסמים. שירות המבחן סקר את עברו התעבורתי והפלילי של הנאשם בעבר.

     

22. שירות המבחן הדגיש כי הנאשם מכיר באחריותו לאירוע ולנזק שנגרם למתלוננת, והביע צער וחרטה וכן מכיר בכך שצפוי לקבל עונש על מעשיו. עוד צוין כי הנאשם, למרות שחלפו 3 שנים ממועד האירוע, עודנו עסוק ומוצף רגשית עקב המעורבות בתאונה.

     

23. עקב התמכרותו בעבר לסמים, משנת 2011 ועד היום מטופל במרפאה לתחליף סם ואינו עושה שימוש בסמי רחוב מאז.

     

24. בשקלול גורמי הסיכון והסיכוי, סבור שירות המבחן כי הנאשם מתאים לבצע שירות לתועלת הציבור וכן המליץ גם על הטלת צו מבחן למשך חצי שנה שבמסגרתו ישולב הנאשם בקבוצה טיפולית קצר מועד עבור אלו שהיו מעורבים בתאונות דרכים ועסוקים בהשלכות מעשיהם.

     

    דיון:

25. סעיף 40ב' לחוק העונשין, אשר נחקק במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, קובע כי העיקרון המנחה בענישה הוא "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (להלן: "עיקרון ההלימה").

     

26. על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם במסגרת מבחן תלת-שלבי: בשלב ראשון, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם. במסגרת זו, בוחן בית המשפט את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; מידת הפגיעה בערך זה; מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים, ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בשלב שני, על בית המבחן לבחון קיומם של חריגים המצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע זאת בהתאם לסעיף 40ג לחוק העונשין, קיומו של פוטנציאל שיקומי משמעותי או צורך מיוחד בהגנה על הציבור. אולם, אם בית המשפט לא מצא לחרוג ממתחם העונש שקבע, אז יעבור לשלב השלישי בו יקבע העונש ההולם לנאשם, בתוך המתחם שנקבע. במסגרת זו, ייבחן בית המשפט נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בהן הפגיעה הצפויה בנאשם כתוצאה מהטלת העונש, נזקים שנגרמו לנאשם ומשפחתו כתוצאה מביצוע העבירה והרשעתו, נטילת אחריות, נסיבות אישיות ושיקולים נוספים שמנויים בסעיף 40יא' ו-40יב' לחוק (ראו גם: ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, (18.7.13)).

     

    השלב הראשון – קביעת מתחם העונש ההולם.

27. הנאשם הורשע כאמור על-פי הודאתו בעבירות המפורטות בכתב האישום והן אלה: נהיגה כשברמזור אור אדום, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה; נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה; התנהגות הגורמת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; גרימת חבלה של ממש, עביר על סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

     

28. הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מהעבירות בהן הורשע הנאשם הם שלומם ובטיחותם של משתמשי הדרך והגנה על שלמות הגוף וקדושת החיים. בית המשפט העליון עמד לא אחת על הצורך בענישה הולמת ומרתיעה בעבירות שעניינן נהיגה רשלנית, המובילה לא אחת לפציעות קשות, ולעיתים לתוצאות קטלניות. לכן, על בתי המשפט להרים את תרומתם כחלק מהמאבק, בהטלת ענישה ראויה ומתוך מטרה למגרן. ביצוען של עבירות אלה שכיח ביותר ובד"כ מבוצע ע"י אנשים נורמטיביים, מטעם זה יש להעדיף את שיקולי ההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל (18.6.12); ע"פ 2247/10 ימיני נגד מדינת ישראל (12.01.11); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל (10.10.05); ע"פ 5787/04 שחאדה נ' מדינת ישראל (8.9.04))."

     

29. המחוקק קבע בסעיף 38(3) לפקודת התעבורה עונש מינימום של פסילה לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים, ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של גרימת תאונת דרכים עם חבלות של ממש כוללת פסילה בפועל, כאשר טווח הענישה הוא מפסילת המינימום בת 3 חודשים ועד לפסילה ממושכת בת שנים (וראו לעניין זה, למשל, עפ"ת 7554-06-13 שני אורנשטיין נ' מדינת ישראל [נבו]).

     

30. בקביעת מתחם הענישה ההולם, על-פי תיקון 113 לחוק העונשין, ייבחן בית המשפט, בין השאר, גם את מידת הרשלנות ובכלל זה את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בשלב השני, ייבחן בית המשפט את הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע העבירה. יודגש כי השיקולים שלובים זה בזה ובסופו של יום נקבע מתחם עונש הולם אשר משקלל את כל השיקולים יחדיו.

     

    מידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם במקרה דנן:

     

31. כפי שצוין לעיל, יש תחילה לבחון את מידת הרשלנות של הנאשם. אומר מעתה, כי מדובר ברף רשלנות ברף הגבוה ולטעמי אין מחלוקת של ממש בעניין זה בין הצדדים. הנאשם נכנס לצומת בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו ופגע בהולכת רגל שכל חטאה הוא מעבר הצומת באור ירוק. על הנאשם היה לנקוט במידת הזהירות המתבקשת, ואך להאט את מהירות נסיעתו בעת הכניסה לצומת.

     

    הנזק שנגרם מביצוע העבירה.

     

32. תוצאות התאונה קשות ורף החבלות נמצא ברף הבינוני-גבוה. באשר להולכת הרגל, כעולה מהתעודות הרפואיות מדובר בפגיעה רב מערכתית הכוללת שברים מרובים. הולכת הרגל לא התייצבה להליך ההוכחות וגם לא למועד הטיעונים לעונש. המאשימה הסתפקה בקיום שיחת טלפון עמה, דבר שהקשה על קביעת ממצאים עובדתיים לגבי מצבה של הולכת הרגל כיום. תעודות רפואיות שהוגשו הן משנת 2022. נתתי דעתי לכך כי הולכת הרגל חוותה אירוע טרגי כחודש לפני התאונה, אולם המאשימה לא ביקשה את דחיית הדיון למועד אחר וגם לא ביקשה להגיש תצהיר נפגע עבירה.

     

     

     

    מתחם העונש ההולם בהתאם למידת הרשלנות ותוצאות התאונה.

     

33. ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן, נע בין מאסר מותנה בין עונש שלא כולל רכיב מאסר ועד מאסר בפועל. פסילה של מספר חודשים ועד שנים לצד עונשים נלווים.

     

34. דא עקא, כי מעיון בפסיקה שאליה הפנתה ב"כ המאשימה מעלה כי מדובר במקרים אחרים לחלוטין, שאמנם רף הרשלנות היה דומה, אך החבלות היו קשות פי עשרות מונים וכללו נכויות קשות – פיזיות וקוגנטיביות. כך, ב"כ המאשימה הפנתה רע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.4.2005). אולם שם מדובר ברף רשלנות חמור שבו הנאשמת עקפה רכבים שעצרו לפני מעבר חציה, כאשר קטין שחצה את המעבר הועף כתוצאה מהפגיעה וראשו נחבט בעמוד בטון. הקטין רותק לכסא גלגלים, וסבל מפגיעה מוטורית מאד חמורה ומנזקים תיפקודיים וקוגנטיביים.

     

35. ב - רע"פ 7257/12 סנדרוביץ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.10.2012) הפגיעה בהולכת הרגל הייתה פגיעה רב-מערכתית - קוגניטיבית ופיסית - קשה ביותר, אשר בעטייה נאלצו רופאיה להרדימה ולהנשימה למשך מספר חודשים. בסופם הועברה לשיקום ממושך במחלקה סיעודית בבית-החולים, כאשר היא מרותקת למיטתה ולכיסא גלגלים, ונזקקת לעזרה צמודה בכל תפקודי היומיום. לאחר כ-8 חודשים שוחררה הנפגעת לביתה, ומאז היא נזקקת לעזרתם הקבועה של שני מטפלים צמודים. כתוצאה מפגיעות אלו, הכיר המוסד לביטוח לאומי בנפגעת כנכה בשיעור של 100% לצמיתות, וכנכה תפקודית בשיעור של 175%.

     

36. ב- רע"פ 1583/14 שמיר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.03.2014), דובר על מקרה שונה לחלוטין שבו הנאשם ביצע פניית פרסה שמאלה, בניגוד לפס הפרדה רצוף. מדובר ברף של רשלנות שהיא על רף הפזיזות, כאשר הרכב המעורב הועף לעבר רכב אחר שבתורו הועף לעבר עמוד חשמל. שם לנוסע ברכב המעורב נגרמה חבלת ראש קשה עם שברים בגולגולת ונדרשה החייאה מוחית ואשפוז ממושך ושבר באגן. מעיון בגזר הדין של בית המשפט קמא (כבוד השופטת כהן) עלה כי הפגיעות כללו אובדן ראייה בעין ימין קיבל טיפול שיקומי אינטנסיבי שכלל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, תקשורת ומרכז למידה. באותו מקרה הנפגע היה מאושפז תקופה ממושכת כתוצאה מהפגיעות הקשות וסובל מפגיעה מוטורית וקוגנטיבית, הפרעה בשפה, בדיבור וסבל מהפרעה התנהגותית, והיה זקוק כל העת להשגחה של מבוגר. מקרה זה שונה לחלוטין מהמקרה שלפנינו.

     

37. הוא הדין גם באשר לרע"פ 3616/13 רז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.06.2013). שם פגע הנאשם בשני הולכי רגל במעבר חצייה, כאשר לאחד מהם פגיעת ראש קשה הכוללת נכות בשיעור של 75% לצמיתות. הנפגע באותו מקרה עבר הליך שיקום בבית לוינשטיין למשך כשנה ושמונה חודשים, טופל בתרופות נוגדות דיכאון, חוסר שקט, פגיעה קשה בריכוז, התקפי זעם, בלבול וכאבי ראש קשים. בנוסף באותו מקרה, הנאשם לא לקח אחריות על האירוע, ואף לא התייצב למועד הכרעת הדין ובית המשפט נאלץ להוציא נגדו צו הבאה.

     

38. הנה כי כן, פסיקה זו אינה רלוונטית למקרה דנן וכוחה יפה לתוצאות הקשות ביותר שאירעו באותם מקרים. החבלות של הולכת הרגל במקרה דנן אינן קלות אך במקרים שסקרתי לעיל דובר בחבלות קשות פי עשרות מונים ואף בחלק מהמקרים גם רף רשלנות גבוה יותר.

     

39. על מנת לאתר את מתחם העונש ההולם תסקר להלן פסיקה במקרים דומים. ברי, כי אין מקרה שהוא זהה לחלוטין למקרה אחר, ולכן סקירת הפסיקה שלהלן נועדה לאתר את מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם, להבדיל מהעונש שצריך לגזור על הנאשם בנסיבות העניין. יש לזכור כי ענישה היא לעולם אינדיבידואלית ומותאמת לנאשם הספציפי (ע"פ 6873/16 עטיה נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו (27.08.17).

     

40. ברע"פ 5213/22 קבהא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.8.2022), הנאשם נהג במשאית, סטה מנתיבו לעבר נתיב הימני, עלה על אי תנועה שבו עצר רכב ונהג מעורב שיצא מהרכב. לנהג הרכב המעורב נגרמו חבלות של ממש קשות ביניהן: דמם סבדוראלי לאורך המיספרה ימנית, תפרים בקרקפת, שבר באמה, שבר בצלע 9 משמאל, חתכים באוזן ימין שנתפרו, והוא הורדם והונשם במסגרת האשפוז. בית המשפט לתעבורה קבע מתחם 3 עד 12 חוד' פסילה וכן עם או בלי של"צ. הנאשם אחז ברישיון נהיגה כ- 8 שנים עם 12 הרשעות קודמות ללא תאונות בעברו. הרשעה אחת בפלילים שאינה מן העניין. נשלח לתסקיר שירות המבחן שבו הביע חרטה. בית המשפט לתעבורה השית: 250 שעות של"צ; צו מבחן לשנה; מאסר על תנאי 6 חודשים למשך 3 שנים; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים; פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 3,000 ₪. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וגם בקשת רשות הערעור לעליון נדחתה. נכתב כי מדובר בעונש שאינו "מהקלים" שהושתו אך עומד במתחם. אעיר כאן, כי נסיבות ביצוע התאונה מעט שונות במקרה זה, אך רף החבלות דומה עד מאוד.

     

41. בעפ"ת (מחוזי חי') 36094-10-11 שטרית נ' מדינת ישראל (פורם בנבו, 23.01.2012) נהגת סטתה מנתיבה לעבר השול הימני שהיה בנתיב הנגדי ופגעה ב-3 הולכות רגל. אחת מהולכות הרגל סבלה משברים בחוליות ודימומים פנימיים במוח. בעקבות פציעתה אושפזה לשבוע ימים. הולכת רגל אחרת אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ למשך 11 יום עקב שברים מרובים בחלקים שונים של גופה ושבר תלישה, ובעקבות זאת עברה ניתוחים רבים והשתלות עור ולאחר מכן הועברה לשיקום. הולכת הרגל השלישית נחבלה בגופה ואושפזה לשמונה ימים עקב פגיעות ראש ודימום מוחי, שברים פתוחים בגפיים וקרע בסרעפת. בוצע ניתוח להחזרת הקיבה לחלל הבטן. במהלך האישפוז הועברה לטיפול נמרץ ולאחר מכן לשיקום. בית המשפט לתעבורה השית עונשים חמורים, בהם פסילה בת 5 שנים, מע"ת ו- 400 שעות של"צ. בית המשפט המחוזי התערב בעונש שהוטל על המערערת והשית 11 חודשי פסילה והשל"צ הושאר על כנו.

     

42. בעפ"ת (מחוזי ת"א) 11554-12-20 גוטליב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, גז"ד מיום 21.12.20) נדון עניינה של מערערת, אשר פגעה בשני הולכי רגל אשר חצו את הכביש במעבר חציה ונחבלו חבלות של ממש – להולך הרגל נגרמה חבלת ראש עם דמם אפידורלי, שבר בעצם טמפורלית, שבר בברך והוא אושפז כ 10 ימים, להולכת הרגל נגרם שבר בעמוד השדרה והיא אושפזה לשבוע. להולכי הרגל נקבעו אחוזי נכות. בית המשפט לתעבורה השית בגזר דינו 16 חודשי פסילה בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי כספי. בית המשפט המחוזי העמיד את הפסילה על 8 חודשים לאור נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה: ביניהן העובדה כי הנאשם קשישה, עברה התעבורתי נקי שנים רבות, וכי חלפו מספר שנים ממועד ביצוע העבירות. לפני כן, שעות ספורות לפני התאונה התבשרה הנאשמת כי בעלה חולה במחלה קשה ממנה נפטר לאחר מכן.

     

43. אני קובע כי נוכח נסיבות קרות התאונה, תוצאותיה, ולאור רמת הרשלנות המיוחסת לנאשם, מתחם הענישה נע בין 3 חודשי פסילה בפועל לבין 15 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים בהם צו של"צ, פסילה על תנאי, קנס, ומע"ת.

     

    מיקום הנאשם בתוך המתחם שנקבע:

     

44. נתתי דעתי לנסיבות ביצוע העבירה, ולמידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם בנסיבות העניין שלדעתי נמצאת ברף גבוה. הנאשם התרשל בעת כניסתו לצומת, כאשר לא הבחין באור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו. אני נותן אמון בטענת הנאשם לפיה התבלבל ברמזורים ואין מדובר בניסיון "לגנוב" את הרמזור ועדיין היה עליו לנקוט באמצעי זהירות למנוע זאת.

     

45. באשר לתוצאות התאונה, הרי שברור לכל שמדובר בחבלות קשות, ובדרך נס לא הסתיימה התאונה בתוצאה קטלנית או בנזקים ארוכי טווח. כפי שצוין לעיל התעודות הרפואיות שהגישה המאשימה הם משנת 2022. לא הוגשו מסמכים רפואיים עדכניים שמהם ניתן ללמוד על החמרה ניכרת במצבה של הולכת הרגל או על נזקים משמעותיים שהובילו לנכות צמיתה. הולכת הרגל לא הגיעה לבית המשפט למסור עדות ולא התייצבה למועד ההוכחות, והעדכון לגבי מצבה נמסר מפי ב"כ המאשימה. קשה לדעת עד כמה מדויק המידע שנמסר לב"כ המאשימה ללא תיעוד רפואי אשר תומך בכך.

     

46. יצוין כי נתתי משקל לעובדה כי חלפו שלוש שנים ממועד התאונה, כאשר העיכוב בבירור האשמה, אינו רובץ לפתחו של הנאשם אלא נבע בעיקר משיקולי בית המשפט והמותב הקודם ובכלל זה המצב הביטחוני.

     

47. הנאשם, יליד שנת 1977, אוחז ברישיון נהיגה משנת 1995 לחובתו 31 הרשעות קודמות ביניהן עבירה חמורה של נהיגה תחת השפעת סמים משנת 2011. יחד עם זאת, הרשעותיו הקודמות התיישנו אך לא נמחקו. כמו כן, לא התווספו הרשעות נוספות מאז קרות התאונה ועד היום. בדומה גם עברו הפלילי של הנאשם, שאינו מן העניין, התיישן.

     

48. לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות, בהם הליך של גמילה מסמים שעבר.

     

49. הנאשם לקח אחריות בשלב מוקדם של ההליך, ומכיר באחריותו לנזק שנגרם להולכת הרגל, והביע צער וחרטה כנים. גם שירות המבחן סבר כי החרטה היא כנה, ולמרות שחלפו 3 שנים ממועד האירוע, צוין בתסקיר כי הנאשם עדיין עסוק ומוצף רגשית עקב המעורבות בתאונה.

     

50. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הנוגעים לעניין, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

     

    1. צו של"צ

       אני מורה כי הנאשם יבצע של"צ בהיקף 200 שעות על פי תוכנית שתגובש עבורו על-ידי שירות המבחן.

       שירות המבחן יודיע לבית המשפט בתוך 30 ימים מהיום על המיקום שנבחר לצורך ביצוע עבודות השל"צ ומועד תחילתן.

        

    2. צו מבחן

       אני מטיל על הנאשם צו מבחן למשך 6 חודשים. בהמלצת שירות המבחן, ישולב הנאשם בקבוצה טיפולית ייעודית לטיפול באנשים שהיו מעורבים בתאונות דרכים.

       שירות המבחן מתבקש לדווח לבית המשפט על ביצוע הצו ועל סיומו.

        

       מובהר לנאשם כי אי שיתוף פעולה עם שירות המבחן בקשר לצו המבחן או בקשר לביצוע השל"צ עשוי להוביל לגזירת עונשו מחדש.

        

    3. פסילה בפועל

       אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים.

       -רישיון הנהיגה יופקד לא יאוחר מיום 10.9.25 וממועד ההפקדה תחושב הפסילה. גם אם לא יפקיד הנאשם את רישיונו, נחשב הוא פסול מלנהוג אך הפסילה תחושב ממועד ההפקדה בלבד. אם אין לנאשם רישיון נהיגה בתוקף, יפנה למזכירות בית המשפט.

        

    4. קנס

       אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪ .

       הקנס ישולם תוך 90 ימים מהיום שאם לא כן יצבור הפרשי הצמדה וריבית פיגורים.

       היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי בצירוף ריבית פיגורים.

       החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועד ואופן התשלום שנקבע על ידי וזאת באחת הדרכים כדלקמן:

       בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il (ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט).

       מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה), בטלפון 35592* או 073-2055000.

       במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

        

    5. פיצוי

       הנאשם ישלם פיצוי לנפגעת העבירה בסך 2,500 ₪, וזאת על-פי פרטים שיימסרו על-ידי המאשימה למזכירות בתוך 7 ימים מהיום.

       הפיצוי ישולם תוך 120 ימים מהיום.

       היה והחוב או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי בצירוף ריבית פיגורים. החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועד ואופן התשלום שנקבע על ידי. את תשלום הפיצוי ניתן לשלם בכל אחד מהדרכים שצוינו לעיל לגבי הקנס.

        

    6. פסילה על תנאי

       אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור את אחת העבירות בהן הורשע או עבירות תוספת ראשונה או שנייה לפקודת התעבורה.

        

    7. מאסר על תנאי

       אני גוזר על הנאשם עונש מאסר לתקופה של חודשיים וזאת על תנאי למשך שנתיים. שלא יעבור עבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש או נהיגה בזמן פסילה.

        

       זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

        

        

       ניתנה היום, כ' תמוז תשפ"ה, 16 יולי 2025, בנוכחות הצדדים.