רם ואח' נ' מיזם נדל"ן (תמ"א 38) סוקולוב כ"ס בע"מ

פתח דבר

בפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לדירה אגב ביצוע פרוייקט תמ"א 38 בבניין בו היא נמצאת.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. עד יום 23.4.2017 הייתה התובעת 1 (להלן: "התובעת") הבעלים הרשום של דירה (להלן: "הדירה") בקומה ג' של בניין השוכן ברחוב סוקולוב 12 בכפר סבא (להלן: "הבניין").

   ביום 23.4.2017 נרשמו הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין על שם התובעת 2, בתה של התובעת 1, במסגרת העברה ללא תמורה.

   ראו סעיפים 2-3 לתצהיר התובעת, ונסח רישום המקרקעין אשר צורף לו כנספח א'.

2. יצויין, כי התובעות לא צירפו הסכם מכר או תצהירי העברה, כך שפרטי ההסכמות בין התובעות לגבי השימוש בדירה וההנאה מפירותיה אינם ידועים.

   יחד עם זאת בסעיף 4 לתצהירה טענה התובעת כי למרות העברת הזכויות על שם התובעת 2 היא עודנה זכאית לדמי השכירות המתקבלים מהשכרת הדירה, והנתבעת לא חלקה על טענה זו.

3. ביום 2.9.2014 מסרה הנתבעת לתובעת כתב התחייבות (להלן: "כתב ההתחייבות"), לפיו במידה ותחתום על הסכם לביצוע פרויקט תמ"א 38 בבניין, תהיה התובעת זכאית לפיצוי בגובה ההפרש בין דמי שכירות של 3,700 ש"ח לדמי השכירות אשר יתקבלו על ידה בפועל במהלך תקופת ביצוע עבודות הבניה, עד לסך מקסימלי של 2,500 ש"ח בחודש (ראו מוצג נ/3).

4. ביום 24.11.2014 נחתם בין הנתבעת לבין בעלי הזכויות בבניין, ובהם גם התובעת, הסכם לביצוע פרויקט תמ"א 38 (להלן, בהתאמה: "הסכם התמ"א" ו- "הפרויקט").

   העתק הסכם התמ"א צורף לתצהיר התובעת כנספח ג'.

5. ביום 24.7.2016 התקבל היתר הבניה, וביום 20.8.2016 החלו העבודות לביצוע הפרויקט (להלן: "עבודות התמ"א" או "העבודות").

6. ביום 14.9.2017 נחתם הסכם שכירות, אשר צורף כמוצג נ/4 (להלן: "הסכם השכירות"), במסגרתו הושכרה הדירה לגב' גלית אמיר (להלן: "השוכרת") מיום 15.9.2017 עד יום 31.8.2018, תמורת דמי שכירות בסך של 1,500 ש"ח.

   בהתאם להסכם השכירות, ניתנה לשוכרת זכות להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת ('אופציה'), מיום 1.9.2018 עד יום 31.8.2019, תמורת אותם דמי שכירות.

   עוד נקבע בהסכם השכירות כי תקופת השכירות תסתיים בתום ביצוע עבודות התמ"א, אך לא לפני יום 14.8.2019.

7. ביום 30.4.2018 עזבה השוכרת את הדירה (ראו סעיף 15 לתצהיר התובעת).

8. התובעות הגישו שלוש חוות דעת של מר ארתור וייס, המומחה מטעמן (להלן: "מומחה התובעות"):

   • חוות דעת מיום 17.5.2018, נספח ט' לתצהיר התובעת (להלן: "חוות הדעת").

     בחוות דעתו קבע מומחה התובעות כי הליקויים הקיימים בדירה נובעים מהעבודות אשר בוצעו על ידי הנתבעת.

     עוד קבע מומחה התובעות כי יש לפרק את מרבית הריצוף בדירה, לסלק את החול הרטוב, לייבש את תשתית הבטון ולרצף מחדש.

     כן נדרש לפרק ולסלק את הארון שניזוק בחדר השינה הסמוך לחדר השירותים ואת ארון המטבח.

     מומחה התובעות העריך את תקופת הזמן הנדרשת לביצוע העבודות בחודש וחצי.

     בסך הכל העריך מומחה התובעות את הנזק בסך של 119,640 ש"ח.

   • חוות דעת נוספת מיום 9.8.2018, נספח י' לתצהיר התובעת (להלן: "חוות הדעת הנוספת").

     בחוות הדעת הנוספת קבע המומחה כי הליקויים בדירה החמירו, בין היתר בשל העובדה כי לאחר עזיבת הדירה על ידי השוכרים נכנסו אליה עובדי הנתבעת וגרמו לנזקים נוספים.

     הערכת הנזקים על פי חוות הדעת הנוספת עומדת על 166,144 ש"ח, ונקבע בה כי תקופת ביצוע העבודות עומדת על חודשיים.

     יצויין, כי במסגרת חוות הדעת הנוספת זנח המומחה את הדרישה לפיצוי בסך 8,000 ש"ח בגין ובגין פירוק תכולת הדירה, אחסנתה והחזרתה, מן הסתם לאור העובדה שבמועד עריכת חוות דעת זו השוכרת עזבה כבר את הדירה.

   • חוות דעת מיום 20.10.2019, אשר הוגשה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 6.10.2019, וצורפה כמוצג ט"ז לתיק המוצגים מטעם התובעות (להלן: "חוות הדעת המשלימה").

     בחוות הדעת המשלימה קבע מומחה התובעות כי הנתבעת ביצעה בדירה תיקוני אלומיניום מסויימים, המצדיקים הפחתה של 11,700 ש"ח מהערכת הנזק.

     בנוסף, ולאור העובדה כי השוכרת פינתה את הדירה עוד ביום 30.4.2018, הפחית מומחה התובעות מתחשיב הנזקים את העלות שנדרשה בגין מגורים זמניים (בסך כולל של 20,000 ש"ח).

     במקביל מצא מומחה התובעות כי קיימים בדירה נזקים נוספים, בסך כולל של 23,040 ש"ח.

     בסופו של יום קבע מומחה התובעות במסגרת חוות דעתו המשלימה כי קיימים בדירה נזקים שעלות תיקונם עומדת על 157,480 ש"ח.

9. במסגרת אותה החלטה מיום 6.10.2019 ניתנה לנתבעת אפשרות לצרף חוות דעת מטעמה, אך היא בחרה שלא לעשות כן.

   הנתבעת אמנם הגישה לתיק בית המשפט ביום 21.1.2020 מסמך מיום 3.12.2019, ערוך על ידי מנהל הפרויקט מטעמה, מר דני יוגב, המתייחס לחוות דעת מומחה התובעות, אך מסמך זה לא צורף לתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת, ולמעשה לא הוגש על ידה כראיה בתיק, ומכאן שאין בפניי כל חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת (וראו גם החלטת בית המשפט מיום 19.1.2020).

    

   רכיבי התביעה

10. התובעות העמידו את תביעתן על סך של 446,700 ש"ח, לפי הפירוט הבא:

    • סך של 166,140 ש"ח המשקף את הנזקים על פי חוות הדעת וחוות הדעת הנוספת.

    • הפסד דמי שכירות בגין התקופה שמיום 1.5.2018 עד יום 31.12.2018, בסך כולל של 22,806 ש"ח.

    • סך של 3,405 ש"ח בגין תשלומי מים, ארנונה וחשמל.

    • 1,500 ש"ח תשלום למכון התקנים לצורך בדיקת רטיבות.

    • 3,255 ש"ח בגין תשלום למומחה התובעות עבור שתי חוות דעת.

    • 250,000 ש"ח בגין עגמת נפש.

       

      המחלוקות המצריכות הכרעה

11. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושמעתי אותם ואת העדים מטעמם בדיון שהתקיים בפניי, אלו הן לטעמי השאלות המצריכות הכרעה:

    • מהו מקור הליקויים בדירה.

    • ככל שאקבע כי הנתבעת אחראית לליקויים, מהי עלות תיקון הליקויים בדירה.

    • האם זכאיות התובעות לפיצוי בגין אובדן דמי שכירות, ובאיזה שיעור.

    • האם זכאיות התובעות להחזר בגין הוצאות שוטפות ותשלום למומחה מטעמן ולמכון התקנים.

    • האם זכאיות התובעות או מי מהן פיצוי בגין עגמת נפש, ואם כן מה שיעורו הראוי.

       

      דיון והכרעה

      מקור הנזקים בדירה

12. כאמור, הנתבעת בחרה שלא להגיש חוות דעת מטעמה, ומשכך חוות הדעת היחידות בתיק הן אלו אשר הוגשו על ידי התובעות.

13. בחוות הדעת קבע מומחה התובעות כי קיימים בדירה נזקי רטיבות משמעותיים, הנובעים מעבודות הבניה אשר בוצעו על ידי הנתבעת.

14. לטענת הנתבעת בסיכומיה (סעיפים 18-22), מאחר ולא עלה בידי מומחה התובעות לאתר את מקור הנזילה, הרי שלא עלה בידי התובעות להוכיח כי היא באחריות הנתבעת.

    אין לקבל טענה זו.

15. בחקירתו הנגדית הסביר מומחה התובעות באופן ברור ומשכנע כיצד הגיע למסקנה לפיה העבודות שביצעה הנתבעת הן שהובילו לנזקים בדירה.

    המומחה הסביר כי ביקר בדירה בחודש מאי 2018, ולכן לא ייתכן שהנזילה נובעת ממי גשמים.

16. לדעת מומחה התובעות מקור הנזילה הינו כשל באיטום הקומה העליונה של הבניין הישן בעת בניית הקומות העליונות (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 22-29).

    מומחה התובעות אישר אמנם כי לא איתר את מקור הנזילה, אך ציין כי לאחר ששלל את האפשרויות האחרות מסקנתו היא כי מקור הנזילה יכול להיות רק בעבודות הנתבעת (עמוד 11 שורה 26 עד עמוד 12 שורה 24).

17. אציין כי התרשמתי מעדותו של מומחה התובעות ומתשובותיו המקצועיות והענייניות אשר הסבירו היטב את מסקנותיו.

    בהיעדר חוות דעת נגדית מצד הנתבעת, לא ראיתי כל סיבה שלא לאמץ את מסקנותיו של מומחה התובעות.

18. לפיכך אני קובע כי הנזקים בדירה נובעים מהעבודות אשר בוצעו בבניין על ידי הנתבעת.

19. גם הנזקים המפורטים בחוות הדעת הנוספת ונובעים מהפריצה לדירה הינם לטעמי באחריות הנתבעת.

20. לטענת התובעות, עובדי הנתבעת הם שפרצו לדירה וגרמו לנזקים המפורטים בחוות הדעת הנוספת.

    הנתבעת עצמה לא הציגה כל הסבר משלה לנזקים אלו, אך טענה כי לא עלה בידי התובעות להוכיח בוודאות כי מדובר בעובדיה.

21. נכון הוא שהתובעות לא הוכיחו באופן פוזיטיבי וחד משמעי כי עובדי הנתבעת הם שפרצו לדירה וגרמו לנזקים המפורטים בחוות הדעת הנוספת, אך מדובר בהליך אזרחי, ורמת ההוכחה הנדרשת היא לפי מאזן ההסתברויות.

22. מאחר ואין חולק כי הדירה הייתה ריקה במועדים הרלבנטיים, כי היא נמצאת בקומה השלישית וכי הנתבעת הייתה בעיצומן של ביצוע עבודות התמ"א, סבורני כי במאזן ההסתברויות האפשרות הסבירה ביותר היא כי הנזקים אכן נגרמו על ידי עובדי הנתבעת.

23. לפיכך אני קובע כי כלל הנזקים אשר התגלו בדירה הינם באחריות הנתבעת.

     

    עלות תיקון ליקויי הבניה בדירה

24. כאמור לעיל, בחוות דעתו המשלימה מיום 20.10.2019 סיכם מומחה התובעות את עלות הליקויים אשר מצאו בדירה, תוך הסתמכות על הסכומים אשר נקבעו על ידו בחוות הדעת ובחוות הדעת הנוספת.

25. עוד יוזכר, כי בחוות הדעת המשלימה הופחתה העלות אשר נקבעה בשתי חוות הדעת הקודמות בגין מגורים זמניים.

    למען הסר ספק, צדק לחלוטין מומחה התובעות שעשה כן, שהרי אין מחלוקת כי החזקה בדירה הוחזרה לתובעות עוד ביום 30.4.2018, כך שלא היה כל צורך בהבטחת מגורים זמניים לשוכר כלשהו במהלך ביצוע עבודות התיקון.

26. משנתתי אמון במומחה התובעות ובחוות הדעת שהגיש, ובהיעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, אני מוצא לאמץ גם את הערכותיו הן בנוגע לרכיבי הנזק השונים והן בנוגע לעלות תיקונם.

27. בחוות דעתו המשלימה העריך מומחה התובעות את הנזקים בדירה, לאחר התיקונים המסויימים אשר בוצעו על ידי הנתבעת, בסך של 157,480 ש"ח כולל מע"מ וכולל פיקוח הנדסי, וסבורני כי ראוי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעות סכום זה.

28. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום, עומד על סך של 170,314 ש"ח.

     

    אובדן דמי שכירות

29. לטענת התובעות, השוכרת אשר התגוררה בדירה נאלצה לעזוב אותה ביום 30.4.2018 בשל ליקויי הרטיבות אשר התגלו בה, ומאז נותרה הדירה ריקה.

30. לדברי התובעות, דמי השכירות אשר שולמו עבור הדירה לפני תחילת עבודות התמ"א עמדו על 3,900 ש"ח, ולכן הנזק אשר נגרם להן מיום 1.5.2018 ועד למועד הגשת התביעה (כולל דמי השכירות עבור חודש דצמבר 2018) עומד על 8 חודשים X 3,900 ש"ח = 31,200 ש"ח.

    מסכום זה יש לנכות סך של 8,800 ש"ח אשר שולמו על ידי הנתבעת בגין 4 חודשי שכירות מכוח כתב ההתחייבות.

    מכאן שהפסד דמי השכירות אשר נגרם לתובעות, לטענתן, עומד על 22,400 ש"ח.

31. אין מחלוקת כי הדירה אכן לא הושכרה מיום 1.5.2018, ואני מקבל את קביעת מומחה התובעות בחוות דעתו ובעדותו לפיה הדירה לא הייתה ראויה למגורים במצבה (עמוד 9 שורה 32 עד עמוד 10 שורה 2).

    גם התמונות אשר צורפו לחוות הדעת ממחישות את מצב הדירה, ותומכות בטענה לפיה לא ניתן היה להתגורר בה באופן סביר.

32. אלא שלטעמי הפסד דמי השכירות הנטען על ידי התובעות גבוה משהוכח.

33. הנה כי כן, דמי השכירות על פי הסכם השכירות לתקופה שמיום 1.5.2018 עד יום 31.12.2018 עמדו על 1,500 ש"ח.

    לו ניתן היה להמשיך ולהתגורר בדירה, הייתה השוכרת עושה כן, וממשיכה לשלם את דמי השכירות אשר נקבעו לתקופת השכירות ולתקופה האופציה.

    הנזק אשר נגרם לתובעות עומד אפוא על 12,000 ש"ח.

34. בנוסף, היה על הנתבעת לשלם לתובעות, מכוח כתב ההתחייבות, השלמה בסך 2,200 ש"ח מדי חודש עד להשלמת העבודות, כאשר אין מחלוקת כי ההשלמה עבור ארבעה חודשים אכן שולמה.

    לפיכך היו התובעות זכאיות להשלמת דמי שכירות בסך של 8,800 ש"ח.

35. מכאן שהפסד דמי השכירות אשר נגרם לתובעות עבור התקופה שמיום 1.5.2018 עד יום 31.12.2018 עומד על סך כולל של 20,800 ש"ח.

    סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממחצית התקופה (קרי מיום 1.9.2018) ועד היום, עומד על 22,661 ש"ח.

36. נכון הוא שעל פי הסכם השכירות תקופת השכירות מסתיימת עם סיום עבודות התמ"א אשר בוצעו על ידי הנתבעת, אך התובעות לא ציינו בכתבי טענותיהן מתי הושלמו העבודות, וממילא לא הוכיחו מתי יכולות היו לסיים את הסכם השכירות ולהשכיר את הדירה תמורת דמי שכירות ראויים.

    מכאן שאין לטעמי לקבל את טענת התובעות לפיהן הפסד דמי השכירות החודשיים אשר נגרם להן עומד על 3,900 ש"ח.

     

    חשבונות שוטפים, תשלום למומחה ותשלום למכון התקנים

37. בסעיף 16 לתצהיר התובעת ובסעיף 34 לסיכומיהן מבקשות התובעות לחייב את הנתבעת בתשלום חשבונות חשמל, מים וארנונה שלא שולמו על ידי השוכרת בגין התקופה הקודמת לעזיבת הדירה.

38. מעבר לעובדה שכלל לא ברור מדוע עלות זה צריכה לחול על הנתבעת, שהרי מדובר בחוב של השוכרת, הרי שהתובעות לא הביאו כל ראיה או אסמכתא שהן לחוב זה, קיומו ושיעורו.

    מכאן שאני דוחה את תביעת התובעות לתשלום סכומים אלו.

39. כן מבקשות התובעות לחייב את הנתבעת בעלות המומחה מטעמן ובעלות בדיקת מכון התקנים.

    מדובר בהוצאות אשר נדרשו בשל ליקויי הרטיבות אשר התגלו בדירה, באחריות הנתבעת, ולצורך ניהול ההליך המשפטי. בנסיבות אלו, אני סבור כי אכן ראוי להשית עלות זו על הנתבעת.

40. התובעות לא צירפו אסמכתא כלשהי לתשלומים אלו, אך לטעמי יש לאפשר להן לעשות כן גם לאחר מתן פסק הדין.

41. לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות את שכר המומחה מטעמן בסך 3,215 ש"ח, ואת עלות הבדיקה במכון התקנים בסך 1,500 ש"ח, ובסך הכל 4,715 ש"ח, אך זאת בכפוף להצגת אסמכתא מתאימה אשר תוגש לתיק בית המשפט.

     

    עוגמת נפש

42. הדין הישראלי מכיר כמובן בפיצוי בגין עוגמת נפש. עם זאת, בתביעות רכוש הנטייה היא לצמצם במתן פיצוי מסוג זה, תוך שמובהר כי אין מדובר בפיצוי עונשי ואין להתייחס אליו ככזה.

43. בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר ואח' [‏פורסם בנבו] (1.12.2008)‏, קבע בית המשפט את הפרמטרים לפסיקת עוגמת נפש בתביעת ליקויי בניה:

    "בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים"

44. במקרה שבפניי אין חולק כי אכן נתגלו ליקויי רטיבות בדירה, וכי האחריות להם מוטלת לפתחה של הנתבעת.

    יחד עם זאת, התובעות מעולם לא התגוררו בדירה, ולפיכך לא הייתה פגיעה ישירה באיכות חייהן ובמגוריהן.

    ודאי שכך הדבר לגבי התובעת 2 אשר לא הייתה מעורבת בטיפול בדירה, בהשכרתה ובהתנהלות מול הנתבעת.

45. אני סבור כי לתובעת, לעומת זאת, אכן נגרמה עגמת נפש מסויימת בשל ההתנהלות אשר נדרשה מול הנתבעת, אך דומני כי ראוי להעריכה על הצד הנמוך.

    ודאי שהסכום אשר נתבע על ידי התובעות אינו עומד בכל יחס סביר והגיוני לנזקים אשר התגלו בדירה או לפגיעה אשר נגרמה להן.

46. לאור האמור לעיל, אני מעמיד את הפיצוי בגין רכיב עגמת הנפש על סך של 5,000 ש"ח, נכון ליום מתן פסק הדין.

     

    סיכום הנזק וחלוקתו בין התובעות

47. בהתאם לאמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות את הסכומים הבאים:

    • סך של 170,314 ש"ח בגין עלות תיקון ליקויי הבנייה בדירה.

    • סך של 22,661 ש"ח בגין הפסד דמי שכירות.

    • סך של 4,715 ש"ח בגין שכר המומחה מטעם התובעות והתשלום למכון התקנים. הנתבעת תהיה חייבת בתשלום סכום זה רק במידה והתובעות יגישו לתיק בית המשפט, עד יום 10.6.2022, אסמכתאות מתאימות.

    • סך של 5,000 ש"ח בגין עגמת נפש.

48. התובעת 2, כבעלת הדירה, זכאית לפיצוי הנקוב בס"ק א' לעיל.

    התובעת, כמי שהייתה זכאית לקבלת דמי השכירות, וכמי שהייתה אחראית להתנהלות מול הנתבעת ונשאה בהוצאות הכרוכות בהתנהלות זו ובניהול ההליך המשפטי, זכאית לפיצוי הנקוב בס"ק ב', ג' ו- ד' לעיל.

     

    סוגיית ההוצאות

49. משהתביעה התקבלה, זכאיות התובעות לפסיקת הוצאות לטובתן, בהתאם להוראות תקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

50. בתיק זה התקיימו ארבעה דיונים מקדמיים וישיבת הוכחות אחת.

    כן יוזכר כי ישיבת ההוכחות נקבעה מלכתחילה ליום 13.4.2021, אך בהיעדר התייצבות של נציג הנתבעת או מי מטעמה לא היה מנוס מדחיית הדיון.

51. לאור התוצאה הכספית אליה הגעתי, ובהתאם למספר הישיבות אשר התקיימו בתיק, שכר הטרחה המינימלי בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, עומד על 20,250 ש"ח.

    יצויין, כי התובעות לא התייחסו במסגרת סיכומיהן לשכר הטרחה אשר שולם על ידן, ולא הביאו כל ראיה או אסמכתא בעניין.

52. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, כאמור בסעיף 153 לתקנות, מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעים בסך כולל של 25,000 ש"ח.

53. בנוסף זכאיות התובעות לתשלום הוצאות משפט בהתאם להוראות תקנה 155 לתקנות. במסגרת זו, זכאיות התובעות להחזר אגרת בית המשפט אשר שולמה על ידן.

    יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מסכום התביעה המופרז, בראש ובראשונה ברכיב עגמת הנפש המהווה למעלה מ- 50% מסכום התביעה, ואשר בגינו נפסק סכום המשקף 2% בלבד מתוכו.

    בנסיבות אלו, אני סבור כי אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעות את מלוא סכום האגרה אשר שולמה על ידן, אלא את מחציתו בלבד.

    לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות את המחצית הראשונה של האגרה, בסך 5,584 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום (29.11.2018), ובסך הכל 6,039 ש"ח.

    סוף דבר

    לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך של 32,376 ש"ח (כפוף להגשת אסמכתאות מתאימות כאמור בסעיף 47(ג) לפסק הדין), ולתובעת 2 סך של 170,314 ש"ח.

    בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 31,039 ש"ח.

    כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

    זכות ערעור כחוק.

    המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

    ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ב, 24 מאי 2022, בהעדר הצדדים.