פלונית נ' עיריית חולון ואח'

התובעת הלכה לתומה ברחובה של העיר חולון ולפתע קרס עמוד תאורה המוצב ברחוב, היא נלכדה תחתיו ונפגעה בגופה ובנפשה – האם העירייה חבה בנזקיה של התובעת? מה גובהם של נזקים אלו? אלו הסוגיות העומדות לדיון בתובענה.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובעת, ילידת 1980, נפגעה, כאמור בתאונה שארעה בתאריך 25/9/2021 עת צעדה על המדרכה ועמוד תאורה המוצב ברחוב קרס ופגע בה (להלן: "התאונה"). לטענת התובעת בתביעתה "בסיס העמוד היה חלוד ו"רקוב" לחלוטין ונפילתו הייתה רק עניין של זמן" (סעיף 10 לכתב התביעה).

   בתמיכה לתביעתה הגישה התובעת חוות דעת בתחום הנוירולוגיה, האורתופדיה, הפסיכיאטריה והראומטולוגיה אשר קבעו את נכויותיה של התובעת בנכות משוקללת העומדת על כ- 82% ונטען כי "התאונה קטעה את מסלול חייה הרגיל של התובעת שהייתה אישה פעילה ואנרגטית, ולצערה נאלצה לחדול מעיסוקיה ובשל זה לאור נכותה, אינה מסוגלת לחזור לעבודה כלשהי" (סעיף 57 לכתב התביעה).

   התביעה הוגשה כנגד עירית חולון בשטחה מוצב עמוד החשמל וחברת הביטוח המבטחת אותה (להלן: "העירייה" ו"המבטחת" בהתאמה).

   כבר כאן יצויין שהתביעה הוגשה לכתחילה גם על ידי קופת חולים מכבי שירותי בריאות שהעניקה טיפול רפואי לתובעת ואולם הצדדים השכילו להגיע להסכמה וניתן פסק דין בהקשר זה, לפיכך פסק הדין לא יעסוק בסוגיה זו.

    

2. בכתב הגנתה כפרה הנתבעת באחריות המיוחסת לה וטענה כי "דווקא האירוע נשוא התובענה הינו אירוע לא צפוי ונדיר בהתרחשותו" וכי "כל טענה כאילו מדובר באירוע שהיה יכול להימנע בנקיטת פעולות פשוטות דינן דחייה".

   לכתב ההגנה צורפו חוות דעת של מומחים בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה והראומטולוגיה שקבעו נכות משוקללת בשיעור של כ- 20% נכות.

3. לנוכח הפערים בין הצדדים מונו מומחים מטעם בית המשפט בתחומי האורתופדיה, הפסיכיאטריה, הראומטולוגיה והנוירולוגיה שקבעו נכות משוקללת בשיעור של כ- 40%.

4. לאחר שניסיונות להביא את הצדדים להסכמות כשלו, הוגשו ראיות הצדדים באמצעות תצהירי עדות ראשית, ונשמעו הוכחות במסגרת שני דיונים. בפרשת התביעה העידו 11 עדים הכוללים את התובעת, בני משפחתה, עמיתים לעבודה, לקוחות ששכרו את שירותיה ועדה שנתקלה בנפילת עמוד תאורה נוסף. בפרשת ההגנה העידו שני עדים הכוללים מי שחתמה על תעודת עובד ציבור בגדרה הובאו נתונים על תלונות שהוגשו למוקד העירייה ומנהל מערך התאורה בעירייה, כן נחקרו לבקשת הנתבעות, המומחים מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה ובתחום הראומטולוגיה (פרוטוקול מתאריך 16/3/18 יכונה "פרוטוקול-1", ופרוטוקול מתאריך 18/3/25 יכונה "פרוטוקול-2").

5. במסגרת הסיכומים מטעמם חזרו הצדדים על טענותיהם. התובעת מייחסת לעירייה אחריות מכוח חבותה על פי פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"), כבעלים ומחזיקה של המקרקעין. כן נטען שמהראיות שהובאו ניתן ללמוד על מודעות העירייה לסכנה הנשקפת מעמודי תאורה וזו בחרה שלא לעשות די על מנת למנוע את הסכנה בין היתר בהימנעותה מליצור שיטה ברורה לבחינת העמודים והסרת הסכנה. התובעת טענה עוד להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעדו" והעברת הנטל לכתפי העירייה.

   הנתבעות טוענות שדינה של התביעה להידחות תוך חיוב התובעת בהוצאות, שכן העירייה פעלה כרשות סבירה ואין להטיל עליה חבות. לטענת הנתבעות, המדובר באירוע פתאומי ללא כל צפיות, כאשר סבירות הפעולות שנקטה העירייה נבחנת בהינתן שמשאביה מוגבלים ואין בידה למנוע את כלל התאונות המתרחשות בשטחה. הנתבעות מדגישות, שהעד מטעמן, ראש מערך התאורה מזה שנים רבות, העיד באופן בהיר וכן והסביר שהוא רואה לנגד עיניו את טובת הציבור ועושה כל שלאיל ידו לטובת הציבור. הנתבעות אינן מכחישות שעמוד התאורה קרס כתוצאה מקורוזיה שהתפתחה בבסיסו ואולם טוענות שרק במקרים נדירים קורה שנופל עמוד תאורה בשל קורוזיה בלא כל התראה, ולא הייתה כל יכולת לצפות את נפילת העמוד. לטענת הנתבעות, מהנתונים אליהם מפנה התובעת עצמה ניתן ללמוד על סיכוי סטטיסטי קטן בהרבה מאחד אחוז לנפילת עמוד תאורה עקב קורוזיה וכי לא הוכח שמדובר באירועים חוזרים ונשנים, מה גם שהעירייה השקיעה את כל המשאבים הנדרשים לפני התאונה לאיתור עמודי התאורה התקולים.

6. יש אם כן להכריע במחלוקות בין הצדדים בתחום החבות ובכלל זה בשאלה האם ניתן היה לצפות ולמנוע את קריסת עמוד התאונה והאם נעשה די על ידי העירייה. ככל שתקבע חבות יהא צורך להכריע במחלוקת התהומית בין הצדדים בעניין הנזק. בטרם ההכרעה בנסיבות המקרה הפרטני, ראוי לעמוד על הנורמות הנוגעות לבחינת אחריותה של רשות מקומית.

   המצב הנורמטיבי: אחריות הרשות המקומית למפגע הקיים בשטחה

7. כמפורט כבר לעיל, נסיבות קרות התאונה אינן במחלוקת התובעת הלכה על המדרכה בשטח שיפוטה של עיריית חולון ועמוד תאורה המצוי באחריות העיריה קרס ופגע בה. קריסת העמוד נבעה מקורוזיה בבסיס העמוד, מה שלשיטת העירייה לא ניתן היה לאתר או לצפות טרם האירוע. השאלה הדרושה הכרעה, הינה האם הרשות המקומית אחראית לאירוע? שאלה זו מצריכה את שרטוט הגבולות בגדרן אחראית רשות מקומית למפגעים המצויים בשטחה.

8. כפי שנפסק לא פעם, על הרשות המקומית, מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי תושבי העיר ומבקריה - כמי שאמונה על תקינות והסרת מפגעים ממדרכות והשטחים המשמשים לטובת הציבור המצויים בשטח שיפוטה ברחבי הרשות ועל טיפול בשטחים אלו בצורה מיומנת וזהירה, (ראו, למשל, ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק (26/9/89) (להלן: "עניין שטרנברג")). חובה זו נגזרת מסעיף 235 לפקודת העיריות, המטיל על העיריה חובה לדאוג לתקינותם של הרחובות, לתחזוקה ולהסרת מכשולים בשטחים שבתחום שיפוטה.

   עת שוקלים את חובת הזהירות והצפיות של הרשות המקומית, ראוי להדגיש שזו נדרשת מטבע הדברים להציב בשטחיה תשתיות המשמשים לרווחת התושבים, כגון עמודי תאורה, עמודי חניה, מתקנים לקשירת אופניים וכד' ועצם הצבתם אינו מהווה מפגע כשלעצמו גם אם יש בו משום הפרעה לתנועת התושבים ועצם קיומם יכול לגרום לתאונות. בבד בבד, לא יכולה להיות מחלוקת שחובת הרשות המקומית לתחזק את התשתיות בשטחים הציבוריים ובכלל ולוודא שלא גלומה בהם סכנה, בין משום מקום הצבתם ובין משום מצבם. הנחת המוצא הינה שעל הרשות המקומית לצפות שהתרשלות מצידה בקיום חובות התחזוקה עשויה לגרום נזק.

9. לצורך הדיון כאן ובהתאם לפסיקה מבוססת היטב, ניתן להניח, כי קמה בנסיבות גם חובת זהירות קונקרטית שכן, גם במקרה הפרטני, הייתה העירייה צריכה לצפות שקריסה של עמוד תאורה, עלול לפגוע בתושבים. הנתבעות למעשה אינן חולקות על כך, אך טוענות שהעירייה לא הייתה יכולה או צריכה לצפות את ההתרחשות.

   כפי שטוענות הנתבעות, אין המדובר באחריות מוחלטת, כך שבכל מקרה בו יגרם נזק כתוצאה מכשל כלשהו, תישא הרשות המקומית באחריות. אחריות הרשות מותנית בכך שהיא חרגה בנסיבות המקרה הפרטני מסטנדרט התנהגות סביר המצופה ממנה ולא נקטה באמצעים הסבירים על מנת למנוע את הכשל ואת הנזק שניתן היה לצפותם (כעניין עובדתי וכעניין נורמטיבי) ולמונעם (ראו לדוגמא: ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.5.2006) (להלן: "עניין עיריית חיפה"); (ע"א 862/80‏ ‎ עיריית חדרה‎ ‎נ' זוהר, (14.07.1983) (להלן: "עניין עיריית חדרה")).

   רמת הזהירות מחייבת לנקוט אמצעים לא רק כלפי סיכון ידוע, אלא גם כלפי סיכון בלתי ידוע אשר קיימת לגביו הסתברות סבירה של התרחשות (ראו: דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' קוסטמן (9/9/1993)). יחד עם זאת, רשות מקומית אינה חייבת להשקיע את כל המשאבים האפשריים למניעת התרחשותם של נזקים בתחומה, אלא משאבים סבירים (ראו; ע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה (16/09/1975)). השאלה מהם אותם משאבים סבירים נגזרת, בין היתר, מחומרת הנזק הפוטנציאלי, סיכויי התרחשותו וההוצאות הנדרשות למנוע אותו (ע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול (12/12/1996)).

   אשר לנטלי ההוכחה, כל עוד לא מתקיימות החזקות המורות על העברת הנטל, נטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע להוכיח את התרשלותה של העירייה, הקשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות הנטענת לבין קרות הנזק, וכן להצביע על קיומה של חובת זהירות קונקרטית ומודעות בנסיבות המקרה (ע"א 16783-03-21 עיריית נצרת נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 5.9.2021)).

   על אף האמור, מעמדה של רשות מקומית אינו כשל נתבע רגיל. המידע הנוגע לאופן טיפול הרשות המקומית בתשתיות שבתחומה מטבע הדברים נמצא בידיה ומשכך חל "כלל הידיעה המיוחדת" ולפיו מקום בו המידע נמצא בידיעתו הייחודית של הנתבע, די בכך שהתובע עומד בנטל קל של הבאת ראיות ראשוניות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות הנגדיות אל שכמה של הרשות המקומית. ככל שהרשות המקומית לא תביא ראיות לגבי אותן עובדות הנמצאות בידיעתה הייחודית, וככל שלא תמציא בראיותיה תשובה אשר יהא בה לעקור את המסקנה הראשונית בדבר רשלנותה, הדבר יביל לקביעת ממצא לחובתה. העברת נטל הראייה במקרה זה אין פירושו העברת נטל השכנוע, שיוותר על התובע (ראו: עניין שטרנברג; ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר (15/7/2001)).

   הפסיקה קובעת שעל רשות מקומית בבואה להדוף טענה להתרשלותה להציג נתונים המלמדים על שיקול הדעת שהפעילה ועל המדיניות ושיטות העבודה אותן אימצה לטיפול בנושאים שבאחריותה. לשם כך עליה להביא ראיות על קיומו של נוהל עבודה מסודר, הכולל קריטריונים, סדרי עדיפויות, התייעצות עם אנשי מקצוע במקרה הצורך, להציג תכנית עבודה סדורה לטיפול בעניין שבתחום אחריותה וכן תיעוד כתוב של פעולות המניעה והביקורת שביצעה (ראו; עניין עיריית חדרה (פסקה 11); עניין שטרנברג (פיסקה 6)).

   בית המשפט דן לא פעם, בעניינים שניתן להקיש מהם לענייננו, כך לדוגמא כאשר דובר בקריסת עצים, ענפים של עצים וגרימת נזק לרכוש או לגוף, נקבע "היה על המשיבה להביא ראיות שיהא בהן כדי להניח את הדעת שהיא קיימה נוהל עבודה מסודר של קיום מעקב ובקרה תקופתיים ותיעוד של מצב העצים, טיפול יזום על-ידי או בפיקוח איש מקצוע, וכן גיזום לפי הצורך, בהתאם לייעוץ של אגרונום מוסמך, ובתדירות מספקת לפי הייעוץ של אותו אגרונום, בשים לב לסדרי עדיפות שייקבעו לפי שיקול דעת מקצועי" בע"א (מחוזי- חי') 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור (30.1.2013)).

   מקום בו הרשות המקומית אינה מציגה תשתית ראייתית לקיומו של נוהל עבודה מסודר בתחומים שנמסרו לאחריותה, תיעוד פעולות שבוצעו, תיעוד פעולות פיקוח ובקרה ומערך היערכות לביצוע פעולות המניעה והביקורת וביצועו, ניתן לראות בכך אינדיקציה לכך שהרשות המקומית לא פעלה כרשות מקומית סבירה. בעניין עיריית חדרה קבע בית המשפט העליון: "אכן, אילו הוצגו לפנינו תכנית עבודה וסדרי עדיפויות, ניתן היה לבחון, אם העירייה התרשלה אם לאו. אך כל זה לא נעשה... מתוך העובדות מסתבר, שהעירייה לא נקטה כל אמצעי שהוא בנוגע לסככה ולא ידעה כלל על הסיכון שבה. בכך התרשלה" (פסקה 11), ראו גם ת"א (מחוזי חי') 1108/01 נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה (22.7.2004), לעניין חובת העירייה ליצור תוכנית סדורה לגיזום עצים.

   מהאמור עולה, שהיעדרם של נוהל עבודה מסודר, תכנית עבודה ותיעוד על ביצועה ייזקף לחובת הרשות המקומית, יקשה עליה להוכיח שהיא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים ויהא בו להטות את הכף למסקנה לכך שהיא התרשלה.

    

    

10. מן האמור לעיל עולה שכדי לבחון מהו גדר אחריות העיריה, והאם הייתה צריכה ויכלה לצפות את ההתרחשות ולמנוע אותה, יש להיכנס לנבכי המארג הראייתי שהוכח בהליך, לראיות שהובאו ואלה שלא הובאו ולהכריע האם התובעת עמדה בנטל.

    המארג הראייתי

11. מטבע הדברים, גדר הידיעה של התובעת על אופן אחזקת עמודי התאורה בעיריית חולון והסיבות שיכולות להביא לקריסתו מוגבלת. המידע מצוי מן הסתם בידי העיריה. המידע שאספה התובעת הוא ממראה עיניה בעת התאונה, ממידע שפורסם, ומתשובות שהתקבלו מן העירייה.

12. התובעת תארה בתצהירה, שבמועד התאונה, 25/9/21, שעה שצעדה על המדרכה יחד עם בתה הקטנה והכלב, בסמוך לביתה "...לפתע קרס עלי עמוד תאורה ומצאתי את עצמי לכודה תחתיו...".

    גיסתה של התובעת תארה שביום התאונה היא והילדים ירדו למטה עם הכלב, צעדו בשביל הגישה "לפתע שמעתי "בום" גדול והכל קרה בתוך שניות לא הספקתי להבין מה ארע... הבחנתי ש...[התובעת] לכודה מתחת לעמוד תאורה". בעלה של התובעת תאר אף הוא שהגיע לאחר האירוע, מצא את התובעת שכובה על הרצפה לאחר שחולצה מתחת לעמוד.

    מאחר שאין טוב ממראה עיניים, לא למותר להציג את תמונת העמוד שקרס.

13. הגב' כ.ע. מסרה תצהיר מטעם התובעת ותארה שבתאריך 4/1/20 (דהיינו למעלה משנה לפני התאונה) ביום חורפי עם רוח וגשמים שמעה לפתע קול חבטה חזק, מיהרה החוצה "וכשיצאתי ראיתי עמוד תאורה שנפל על המדרכה ומדשאה בתחום גינת המשחקים "אליעזר והגזר"" העדה הוסיפה: "צילמתי את המפגע והעליתי פוסט על המאורע באתר של "חולון אונליין" יידעתי את הגורמים הרלוונטיים ובמקביל חייגתי למוקד 106 ודיווחתי על הסכנה.. לצערי, רק כעבור יומיים עמוד התאורה הוחלף בחדש ואף אחד מגורמי העיריה לא טרח להתייחס לפוסט שהעליתי".

14. התובעים צרפו לראיותיהם פרסומים הלקוחים מאתר עיריית חולון, המתייחסים לקריסת עמודי תאורה ברחבי העיר במהלך השנים. הנתבעת התנגדה להגשת הראיות. אכן מדובר בעדויות שמיעה, יחד עם זאת חלק מן המידע אושש בדו"ח תלונות למוקד 106 שהגישה העירייה, כמו גם בעדות העד מטעמה. לפיכך אתייחס לדברים שאוששו בלבד.

15. מטעם הנתבעות מסר תצהיר והעיד כאמור, מר דורון רחמני, מי שמנהל בתפקידו כמנהל מערך חשמל ותאורה ומכהן בתפקידו בעיריה מחודש אוקטובר 2014. בתצהירו הצר העד על התאונה שארעה אך הדגיש, שהוא והמערך שברשותו עושים כל שלאל ידם כדי לקיים מערך בטוח, בגדרי התקציבים המוגבלים וכי פעולות העיריה מבוצעות בהתאם לסדרי עדיפויות בניהול העיר. העד הוסיף שבמקרה הספציפי לא הייתה כל ידיעה ולא התקבלה כל התראה בנוגע לבעיה כלשהי בעמוד תאורה שנפל, או בנוגע לבעיות כלשהן בעמודי התאורה ברחוב. העד הוסיף עוד כי עם כניסתו לתפקיד, הוחל תהליך של מיפוי ובדיקת בטיחות ויציבות כל עמודי התאורה בעיר, נבדקו כ- 600 עמודים והוחלפו עמודים שלא היו תקינים. לדבריו הבדיקה נעשתה בהתאם לתקציבים וסדרי עדיפויות. לתצהיר צורף דו"ח בדיקות מתאריך 13/7/19 ורשימת עמודים המיועדים להחלפה מיידית.

    בסיום הפיילוט הוחלט שלא להמשיכו עקב בעיית מהימנות הבדיקה, והעיריה, המשיכה לטענתו, לבדוק את שאר העמודים באופן גורף ומעמיק, תוך חשיפת יסודות העמוד, בדיקת מצב הקורוזיה, מתן טיפול ותחזוקה מתאימה לכל עמוד. הבדיקה נעשתה בהתאם לתקציבים שהוקדשו לעניין לפי פניות מוקד במקומות מועדים לפורענות כגון רחובות ישנים, גנים ציבוריים, מקומות הומי אדם וכד'.

    לאחר התאונה ניתן תקציב נוסף באופן חד פעמי לבדיקת עמודי תאורה, במסגרת הבדיקה נבדקו כ- 6,700 עמודים מתוך 11,500 עמודים, טופלו והוחלפו מספר עמודים ברחבי העיר, לטענת העד מחמת זהירות יתרה. העד הדגיש שלא מדובר בבדיקה פשוטה, ויש צורך בקבלן פרטי שיש לו את האמצעים והמומחיות לבצע את הבדיקה ולכן העלויות משמעותיות.

    העד הוסיף שמאז שהוא בתפקידו היו מספר מקרים של נפילת עמודי תאורה, אשר נבעו, בין היתר בשל תנאי מזג אויר קשים וחריגים או תאונת רכב ופגיעה בעמוד. נפילת עמודים כתוצאה מבעיות קורוזיה נדירה יותר וקיימת בעיקר בגנים ציבוריים ובעמודים ישנים מאוד. העד טען שהאירוע שבו נפגעה התובעת חריג ויוצא דופן, ולא זכור לו מקרה כזה מאז שהוא בתפקידו כבר למעלה מ- 10 שנים. לדבריו לרוב יש מידע מוקדם ביחס לבעיה בעמודים, ובמקרה הזה לא הייתה שום אינדיקציה מוקדמת לבעיה בעמוד "ולא היתה שום אפשרות שהוא עלול לקרוס או ליפול ואם היה לנו חשד קל שבקלים היינו פועלים בהתאם". העד הוסיף שמעיון בתמונה של העמוד שנפל עולה כי הקורוזיה הייתה נסתרת ובתוך האדמה, כך שלא ניתן היה לגלותה אלא באמצעות בדיקה מעמיקה.

16. בהינתן דברים נחרצים אלו, נדרש לבחון האם הייתה לעירייה או יכולה הייתה להיות לעירייה אינדיקציה למצבו של עמוד התאורה?

    נפילת עמודי תאורה בשטח העיר חולון - הראיות

17. כזכור מר רחמני כיהן בתפקידו מאז שנת 2014 ולדבריו פעל כל העת ב כתב בתצהירו וכי עם כניסתו לתפקיד הוחל תהליך של מיפוי ובדיקת בטיחות ויציבות כל עמודי התאורה בעיר. הלכה למעשה, הנתבעות צרפו לראיותיהם מסמך אחד בלבד הנוגע לפעולות שנעשו.

    המדובר, בדו"ח של חברת גדיר שנשכרה לבדוק חלק מעמודי החשמל. הבדיקה נעשתה בשנת 2019. מתוך הדו"ח עולה שנבדקו 422 עמודים, מתוכם נמצא כ- 223 עמודים הדורשים החלפה או תיקון, 210 מתוכם עמודים שדורשים טיפול או החלפה שאינה דחופה, בגדרם צויינו גם עמודים שיש בבסיסם קורוזיה. 13 מתוך 422 העמודים כ- 3% נמצאו בסכנת קריסה, ונקבע שיש להחליפם מיידית.

    מר רחמני מסר בתצהירו שבעיר ישנם 11,700 עמודי תאורה, אם נצא מתוך הנחה ש- 3% מתוכם, דורשים טיפול מיידי ונמצאים בסכנת קריסה, משמע מדובר ב – 351 עמודי תאורה. אפילו אם נקל על העירייה, ונצא מתוך הנחה שחלק מן העמודים חדשים ומדובר רק במחצית ממספר זה, הרי שמדובר ב- 175 עמודים בסכנת קריסה בשטח העיר, כאשר ברי שקריסת עמוד מסוג זה יכולה להביא לפגיעה בנפש ואף סכנת חיים. על אף האמור, עד לשנת 2019, נבדקו רק 422 מתוך 11,700 עמודים ולא הובאו כל ראיות שקודם לכן או לאחר מכן נעשו פעולות סדירות מתוכננות לבדיקת עמודי תאורה בעיר וטיפול בהם, אלא כפי שעלה מעדותו של מר רחמני, נעשו, לכל היותר, פעולות לאחר קבלת תלונות תושבים.

18. על מנת לבחון את היקף התופעה של קריסת עמודי תאורה ומצבם לאורך שנים אלה, נכון להידרש לתעודת עובד ציבור שהגישו הנתבעות אליה צורף דו"ח פניות למוקד העירוני לתקופה שבין 1/9/2016 ועד 25/9/21 למחלקת תאורה וחשמל בכלל העיר חולון. מדובר בדו"ח הכולל 1,357 עמודים וכולל פניות מסוגים רבים ושונים.

    התובעת טענה בסיכומיה שבפועל התקבלו כ- 80 תלונות על עמודי תאורה לקויים, ואולם הנתבעות השיבו שחלק מן האירועים הנטענים לא אותרו, ואולם לשיטתן גם אם זהו המספר, מדובר באחוז קטן מאוד של עמודים יחסית למספר העמודים בעיר, שאינו מחייב את העירייה לנקיטת פעולה, מעבר למה שנעשה, בהינתן סדרי העדיפויות הקיימים.

19. עיון במסמך, שמתעד רק פניות של תושבים (להבדיל ממקרים בהם לא הייתה פנייה), מלמד שהיו מקרים לא מועטים של נפילת עמודי תאורה כמו גם, תלונות לא מעטות על עמודי תאורה שנוטים ליפול, שלדעת התושבים מהווים סכנה.

    כך לדוגמא (בהתעלם ממקרים שתועדה פגיעה בעמוד תאורה עקב תאונת דרכים) תועדו משנת 2016 המקרים הבאים אודות נפילת עמודי תאורה: בתאריך 20/9/16, 19:00 הנחושת 1 – "עמוד תאורה נפל..."; 19/9/16, 14:40, משעול הבדולח – "עמוד תאורה רחוב נפל על גדר של הבניין"; 25/9/16, 16:25, יקותיאל אדם – "עמוד תאורה נפל... יש להחליף את העמודים משום שהבסיסים רקובים"; 19/10/16, 19:34, לביא אריק: "עמוד תאורה נפל על הכביש"; 22/11/16, 22:14 הלוחמים – המעפילים – עמוד תאורה נפל; 1/12/16, 13:47, בית ספר קציר – "עמוד תאורה נפל ליד בי"ס קציר"; 14/12/16, 11:28, כיכר ויצמן 21 – "עמוד תאורה נפל ונחת כרגע על המדרכה"; 14/12/16, 07:25, סרלין יוסף - "ברחוב סרלין פינת קראוזה מול השער הראשי של מקוה ישראל נפל עמוד תאורה"; 10/1/17, 10:21, ג'סי כהן – "עמוד תאורה נפל..."; 11/1/17, 14:34, גבעת התחמושת – "נפל עמוד תאורה"; 13/1/17, 10:08 משה שרת 48 – "נפל עמוד תאורה במקום", יחד עם זאת בסטטוס הפניה צוין שלא נמצא מפגע; 27/1/17, 23:17, שד' בן גוריון: "עמוד תאורה נפל..."; 21/2/17, 10:26, אילת 98: "עמוד תאורה נפל, מה עם התקנה של חדש?"; 24/2/17, 09:02, מפרץ שלמה 62: "בין הבנין לגני הילדים ישנו עמוד תאורה רקוב... העמוד תאורה נפל ושוכב על הכביש"; 18/3/17, 2:15, חנקין 68 – "מול הסופרמקט – עמוד תאורה נפל על הריצפה"; 1/6/17, 07:10, חולון כללי 2 – "עמוד תאורה נפל"; 1/6/17, 09:08, פיארברג 44 – "בכיכר ויצמן ליד המזרקה נפל עמוד תאורה. הוא שוכב על המדרכה וחוטי חשמל שבבסיסו חשופים"; 1/6/17, 09:09, צדוק דוד 2 – "עמוד תאורה נפל"; 10/7/17, 09:56, הרב יצחק ניסים – "עמוד תאורה נפל על הרכב של הפונה, כרגע מונח על המדרכה"; דיווח מ- 7/8/17 על נפילת עמוד תאורה על המדרכה והחצר, ויום למחרת ב- 8/8/17, 12:12, אילונה פהר 13, נכתב הדיווח הבא: "אתמול 7/8/2017 קרס עמוד תאורת רחוב... נציגי העירייה שהיו במקום הסבירו שבסיס העמוד אכול קורוזיה ונדרשה דחיפה קלה כדי לגרום לו להתמוטט. עוד נאמר לי שהעמוד הזה כמו שאר העמודים מסוגו ברחובות אילונה פהר ואהרון גל"; 7/8/17, 09:55, שנקר 17 – "עמוד תאורה או חשמל, לא ברור לה בדיוק, נפל לכוון חניית הבניין..." בסטטוס טיפול צוין שמדובר בבעיה פרטית; 13/8/17, 13:39, סוקולוב – "עמוד תאורה נפל על הכביש"; 13/8/17, 13:28 – הצפירה - "נפל עמוד תאורה"; 24/8/19, 12:26 – פייר קניג 7 – "לבוא לסדר עמוד תאורה בשביל הראשון נפל יש צורך בהחלפתו"; 24/9/17, 11:18, משה שרת 18 – "לפני כחודש עמוד תאורה נפל ונלקח ומאז לא שמו אחר"; 15/10/17, 07:32, טרופלדור – "בגינת טרומפלדור נפל עמוד תאורה חשמל בגינה"; 29/10/17, 08:53, נעמי שמר 7 – "עמוד תאורה נפל"; 12/11/17, 10:35, צפת 9 – "נפל עמוד תאורה לפני חודשיים, מבקש שיתקינו חדש"; 6/12/17, 15:55, אילת 36 – "בגינה הציבורית – עמוד תאורה נפל"; 31/12/17, 07:42, סוקולוב 55 – "עמוד תאורה נפל"; 4/1/18, 22:24, משעול היהלום – "עמוד תאורה נפל על רכב..."; 9/1/18, 13:09, חובבי ציון – "עמוד תאורה נפל"; 4/2/18, 09:14, שד' מנחם בגין "עמוד חשמל נפל בשטח החולי" (התקלה סווגה כ"עמוד תאורה המהווה סכנה", כך שככל הנראה מדובר בעמוד תאורה); 21/2/18, 12:46, סוקולוב 17 – "עמוד תאורה נפל"; 7/5/18, 16:22, ארבע ארצות – "נפל עמוד תאורה לפני חודשיים ויש חוטים חשופים"; 7/5/18, 19:46, סוקולוב 22 – "לפני כחודש נפל עמוד תאורה על רכב, נלקח ולא התקינו חדש במקומו"; 7/6/18, 13:15, הנחליאלי – "בגן הצמוד לרחוב נחליאלי נפל עמוד חשמל על עץ, הפונה טוען שמדובר בעמוד עם מנורה". האירוע סווג כ"עמוד תאורה המהווה סכנה"; 10/6/18, 11:00, יהושע רבינוביץ "עמוד תאורה במדרכה ציבורית נפל"; 12/7/18, 14:59, התאנה 12 "עמוד תאורה נפל על הכביש"; 16/7/18, 10:45, ג'סי כבן – ".. עמוד תאורה נפל..."; 12/8/18, 19:05, גולומב 32 "עמוד תאורה נפל לפני כחודשיים ופירקו אותו נראה ששכחו ממנו חשוך, מבקש להתקין עמוד חדש"; 29/8/18, 09:23, יהושע רבינוביץ- "עמוד תאורה נפל, מונח כרגע על הקרקע בגינה"; 9/1/19, 18:05, טהון 4 – "עמוד תאורה נפל על המדרכה"; 8/2/19, 03:28, ההסתדרות 62: "עמוד תאורה שקרס גרם נזק לרכב פרטי..."; 17/9/18, 09:18, שד' ירושלים – "...במקום נפל עמוד נמוך לפני כמה חודשים וטרם הוחלף"; 22/10/18, 13:01, בן עמרם 7 – "עמוד תאורה נפל ויוצא ממנו חוטים"; 25/10/18, 04:38, הרוקמים 26: "עמוד נפל באי תנועה", האירוע סווג כ"עמוד תאורה המהווה סכנה"; 4/3/19, 15:20, שנקר 28 – "עמוד תאורה גבוהה עם 3 פנסים ... נפל לפני יותר מחודש וחצי ועדין לא הביאו עמוד אחר במקומו..."; 27/12/19, 10:08, ספיר פנחס – "עמוד תאורה נפל"; 4/1/20 – שעה 15:58 דיווח כי בגינה הציבורית "אליעזר והגזר" עמוד תאורה קרס; 19/2/20 10:13, שמר נעמי 13 – בפניה צוין "עמוד תאורה המהווה סכנה" ובתיאור "אשכול גנים – עמוד חשמל נפל בגן ילדים...". יחד עם זאת בטיפול צוין שלא נמצא מפגע; 7/7/20, 08:29, לנדאו חיים "ליד קופת חולים והצופים... עמוד תאורה נפל"; 11/8/20, 19:03 ברק – בסוף הרחוב עמוד עץ נפל לא יודע אם חשמל או טלפון; 11/8/20, 20:58, יהושפט 6 – עמוד נפל. יש תיעוד נוסף בנוגע לפניה זו, בה צוין עמוד עץ שמחובר עליו חוטי חשמל נפל על העץ ליד גן ילדים בשביל; 21/10/20, 16:05, סמטת הרוזמרין 17, "עמוד נפל על הרכב של הפונה"; 15/11/20, 18:12, המצודה 1, "עמוד תאורת רחוב נפל"; 15/11/20, 18:20, התאנה 6, "עמוד תאורה קרס ברחוב"; 22/11/20, 11:40, צאלים 10 חולון, "עמוד תאורה נעקר ממקומו"; 22/11/20, 17:03, שער ציון 13, "עמוד חשמל קרס"; 10/12/20, 21:00, ההסתדרות 110, "נפל עמוד תאורה על רכב, חשמל חשוף – פניה דחופה מאוד"; 13/12/20, 19:15, עין יהב 3 – "ליד הנדנדות בגן יהב עמוד תאורה קרס לחלוטין" במסגרת טיפול צוין ששי מירז הגיע למקום ותיחם אותו; 6/1/21, 09:18, חנקין 71 – "עמוד תאורה נפל"; 8/2/21, 18:07, המעפילים – "...עמוד תאורה נפל..."; 16/2/21, 11:49, הסנהדרין 22 – "בתוך גן הציבורי נפל עמוד תאורה"; 17/2/21, 12:25, לוי אשכול - "עמוד תאורה שעומד ליפול מהרוחות במדרכה בתחנת דלק. הם מחזיקים אותו עם מנוף במקום"; 17/2/21, 13:38, החרצית 18 – "נפל עמוד תאורה לאמצע הכביש"; 4/3/21, 03:259, פילדלפיה – החרמש – "עמוד תאורה עקום ועומד ליפול, ... לטענת פונה נוסף עמוד נפל וחוטים חשופים" במעקב צוין שאינו מהווה סכנה, מועבר לקבלן ליישור והחלפה; 9/3/21, 13:51 – בן עמרם – "עמוד תאורת רחוב נפל. חשמל גלוי"; 30/3/21, 01:13, חכמי ישראל – "עמוד תאורה נפל על מדרכה"; 16/5/21, 06:16 המרכבה – עמוד תאורה נפל.

    לצד פניות אלה, המתעדות נפילת עמודי תאורה, מצויות עשרות פניות של תושבים המתעדות חשש מעמודי תאורה נוטים ליפול. גם אם נתייחס לפניות משנת 2020 לאחר הסקר שנעשה בשנת 2019, ובסמוך יחסית למועד התרחשות התאונה, מדובר בפניות רבות מאוד של תושבים מודאגים – כך לדוגמא, בתאריך 5/1/20 – שעה 14:23 שער ציון – תועדה פניה בנוגע לעמודי תאורה ובתיאור נכתב: "אני עוברת במעבר זה בין שער ציון לבין אלופי צהל העמודים חלודים ונוטים ליפול עוברים ילדים זקנים כלבים מאוד מסוכן. חייבים להחליף למנורות רחוב ראויות" בהמשך אותה פניה נרשם תיעוד של טיפול בה ככל הנראה, כדלקמן: "ע"פ ישראל בכר מדובר בעמודים קורוזיביים ומועברים לקבלן אש להחלפה".

    כך גם פניות רבות נוספות שסווגו כפניות בנוגע ל"עמוד תאורה המהווה סכנה" לדוגמא, בתאריכים הבאים: 7/1/20, 15:41 – הרצפלד 11, "עמוד תאורה עקום"; 7/1/20, 17:08 – מקווה ישראל 2 חולון "מול כניסה א בשביל עמוד עומד ליפול"; 13/1/20, 09:03 – אלופי צה"ל 65 – צוינה בקשה לפיה "בשביל בין אלופי צה"ל לבין שער ציון – ישנו שביל להולכי רגל (מוביל לבית ספר "ניב") עמוד תאורה חלוד מאוד ויש חור למטה, התושב חושש שיפול"; 20/1/20, 10:02, שער ציון 34, פנייה שעניינה החלפת עמוד תאורה, צוין שנשלחה פקודת עבודה לקבלן בנוגע ל- 3 עמודים קורוזיביים ואחד מהם עקום להחלפה עד לתאריך 1/3/20; 17/2/20, 12:28 – אילת 23, "... עמוד תאורה שבור. סכנה בטיחותית חמורה להולכים במדרכה"; 17/2/20 14:21, אילת 36, תלונה לגבי עמוד תאורה המהווה סכנה, בתיאור נרשם שעמוד תאורה בעורף מגה עומד ליפול. בטיפול צוין שלא נמצא מפגע; 8/3/20, 13:33 - צאלים 18, "עמוד תאורה נוטה ליפול"; 9/3/20, 11:34– חנקין 70 חולון, צוין שבכניסה לבניין יש עמוד תאורה שעומד ליפול; 12/3/20, 16:22 ההסתדרות 36 חולון – "עמוד חשמל עומד ליפול"; 12/3/20, 20:07 ההסתדרות 81 חולון – "פנס רחוב באי תנועה עם עמוד מתנדנד שנראה שהולך לקרוס"; 5/4/20, 11:21 – שער הגיא 16, "עמוד תאורה הנוטה לצד ועומד ליפול"; 19/4/20, 09:16 – הערבה 26, "עמוד רקוב בגן ציבורי..."; 1/5/20 07:08 – דובנוב 10, עמוד תאורה על עמוד מעץ לא תפוס כראוי ועלול ליפול. בעדכון צוין, שלא מהווה סכנה יחוזק על ידי הקבלן; 5/5/20, 22:11 – "עמוד תאורה נוטה ליפול מתנדנד רואים שהמרצפות זזו מהווה סכנה"; 6/5/20, 14:03 – החלוץ 32, "עמוד תאורה עומד ליפול, נמצא בשביל"; 14/5/20 - 15:38, האשל 15, "עץ ועמוד תאורה בגן השוטר קרסו מאחורי רחוב האשל"; 17/5/20, 08:08, החים 24 – "יש עמוד מעץ עקום וחשש שעומד ליפול"; 20/5/20, 19:18, ירמיהו – "... עמוד תאורה עקום מהווה סכנה..."; 25/5/20, 17:20, בית שערים "הבסיס של עמוד תאורת רחוב מעץ ... ישנו בור בבסיס העמוד כבר בהטייה וגם כבל חשמל חשוף כבר מכופף כלפי המדרכה" בהמשך טיפול צוין שהושמו סרטי סימון, כנראה קיבל מכה ממשאית; 18/6/20, 14:32 החרמון 7 – "עמוד רקוב שצריך להחליף..."; 23/7/20 08:26, הערבה 26, "עמוד תאורה חלוד מאוד למטה עומד ליפול", בטיפול המשך צוין, שבשטח נמצאו 2 עמוד תאורה חלודים בבסיסם התחתון ואינם מהווים סכנה בשלב זה, הוזמנו עמודים חדשים לצורך החלפתם; 23/7/20 14:17, ההסתדרות 170 חולון, לא ברור מה מהות הפניה ואולם בטיפול צוין שיש לבצע החלפת עמוד תאורה ולהשלים שני גופי תאורה; 2/8/70 15:27, מקלף מרדכי 24, לא ברורה הפניה ואולם נקבע שיש לבצע החלפה של עמוד תאורה; 11/8/20 17:11, עקיבא רבי 17 צוין שני עמודי תאורה שנשענים על גדר ופוגעים בה; 3/9/20, 15:22, קדושי קהיר, מול גן קדושי קהיר עמוד עקום; 8/9/20, 08:23, התנאים 10, עמוד תאורה עקום ללא ראש; 17/9/20, 08:34, יוסף אהרונוביץ 38 – "עמוד תאורה עומד ליפול"; 6/10/20 15:49, דבורה הנביאה 6, עמוד עקום ליד ביתה של הפונה שאינו מאיר; 12/10/20, 09:07 מקווה ישראל 6, עמוד תאורה נוטה ליפול. בפניית המשך צוין שהעמוד אכן מתנדנד, סומן בסרט סימון והועבר לקבלן לצורך פירוק; 12/10/20, 09:47 שד' דב הוז 80, עמוד תאורת רחוב עקום; 13/10/20, 13:56, ארלוזורוב 150, עמוד תאורה עקום ונשען על גדר הבית מזה זמן רב; 18/10/20, 12:42, בלבלן – עמוד תאורה מתנדנד כל הבטון יצא, מבקשים לטפל ולחזק לפני החורף; 28/10/20, 11:2-, משה שרת 52, "עמוד תאורה נוטה ליפול..."; 4/11/20, 20:14, שד' ירושלים 196, "עמוד תאורה עקום ונוטה ליפול"; 11/11/20, 11:31, שד' בן גוריון 6, "עמוד תאורה צהוב עומד ליפול... עמוד התאורה קשור לעמוד אחר לידו והשני נמצא זרוק בצד המדרכה"; 24/11/20, 19:59 יהושע רבינוביץ 12 "מספר עמודים לא תקינים ושבורים"; 25/11/20, 14:50, המעפילים 3, "נראה שעמוד התאורה פה בדרך ליפול"; 30/11/20, 16:19, החלוץ 32 חולון, בשביל עמוד תאורה עקום, היו כמה פעמים ואמרו שיחליפו ולא נעשה דבר, מהווה סכנה. בפניית מעקב מתאריך 2/12, צוין שהועבר להחלפה; 1/12/20, 17:39, סוקולוב, "עמוד תאורה מעץ מאוד עקום"; 7/12/20 13:24, הזית 8, "עמוד נוטה על צידו". צוין שעל פי בדיקה אינו מהווה סכנה, הועבר לקבלן לטיפול; 13/12/20, 10:04, ההסתדרות 108, "כרגע מחליפים עמוד ויש לידו עמוד נוסף שגם הבסיס שלו מלא חלודה ועומד ליפול". בפניית המשך צוין שהעמוד אינו מהווה סכנה ויוחלף במסגרת עבודות שוטפות בעיר; 29/12/20, 08:18 התנאים 10 חולון – "עמוד תאורת רחוב עקום". בפניית מעקב צוין שלאינו מהווה סכנה, הועבר לקבלן להחלפה; 5/1/21, 09:19, בן עמרם 15 חולון, "עמוד תאורה ברחוב עקום"; 13/1/21, 13:22, הנביאים 18 - "... עמוד תאורה חצי עקום עומד ליפול"; 15/1/21 11:40, פיארברג 16 - "גוף תאורה נפל"; 17/1/21, 08:50, הנביאים 21 – "עמוד תאורת רחוב עקום ראש שבור"; 17/1/21, 11:22, גולומב 46 – "עמוד תאורה עקום נוטה ליפול". בבדיקת מעקב צוין שהעמוד עקום ולא מהווה סכנה, הועבר לקבלן לטיפול; 20/1/21, 09:20, אלעזר דוד – "בכביש מולדת יש עמוד עקום"; 24/1/21, 16:01, קפלינסקי נח 1 – "עמוד מהווה סכנה הרבה חורים בבסיס עומד ליפול"; 2/2/21, 14:21, הוגו ארנסט – "...עמוד תאורה עקום"; 10/2/21, 17:38 אילת 36 – "עמוד חשמל... התעקם וקרוב ליפול... דחוף לשלוח מישהו לטפל"; 17/2/21, 18:18, הבנאי – "... יש עמוד תאורה עץ שנראה שעומד לקרוס..." במעקב צוין שאין סכנה מיידית ויועבר לטיפול קבלן; 21/3/21, 07:35 – בילינסון – "עמוד תאורה שמאובטח למדרכה ע"י בטון – והבטון עצמו שבור ... אם נוגעים בו אז הוא זז קצת";17/3/21, 16:23, הלוחמים – "עמוד תאורה עקום עומד ליפול"; 4/4/21, 19:38, אלעזר דוד – "עמוד חלוד נראה מסוכן בסביבה של ילדים"; 4/4/21, 17:09, מוטה גור – "בגן סיפור.. עמוד תאורה באלכסון"; 18/5/21, 10:02, הופיין – "עמוד תאורה על השדרה עקום", במעקב - מדובר בעמוד שאינו מהווה סכנה ויטופל במסגרת עבודות שוטפות; 9/6/21, 11:11 ההגנה – עמוד תאורה שעומד ליפול. במעקב צוין שלא מהווה סכנה; 25/6/21, 10:25, אברבנל – "עמוד עומד בצורה עקומה. נוטה ליפול"; 1/7/21, 13:47 אצל 14 – "עמוד תאורה נוטה הצידה ונראה כאילו הוא עומד ליפול. לא מקובע למדרכה כמו שצריך". מעקב, לא מהווה סכנה, מועבר לקבלן להחלפה; 16/7/21, 10:11 בן עמרם – "עמוד תאורה שעומד ליפול". במעקב: כרגע לא מהוהו סכנה, נותק מהחשמל, יש לטפל בשבוע הבא; 21/7/21, 10:56, נחמיה 6 – "עמוד תאורה עקום" במעקב, העמוד נבדק לא מהווה סכנה, המשך טיפול מחר בבוקר; 22/7/21, 00:35, הופיין - "... עמוד תאורה שנוטה ליפול...", במעקב – העמוד עקום אך לא מהווה סכנה; 10/8/21, 08:18 האמוראים 1 – "עמוד תאורת רחוב עקום". במעקב – אינו מהווה סכנה, הועבר לקבלן ליישור העמוד; 13/8/21, 14:50 מרבד הקסמים – "עמוד תאורה מכופף"; 24/8/21, 17:28, שד' יוספטל – "... עמוד תאורה עומד ליפול"; 13/9/21, 14:42 – ז'בוטינסקי "עמוד תאורה עוד רגע קורס", טיפול – העמוד עובר לקבלן לפירוק; 14/9/21, 09:20, הרקפת – עמוד תאורה נוטה, חלקית נעקר ממקומו. צוין שהפניה בטיפול חיצוני; 24/9/21, 20:37, חנקין 81 – "עמוד תאורה נוטה. טוען שניסרו חלק מהעמוד והוא עומד ליפול".

20. הנתבעות הניחו לפתחו של בית המשפט תעודת עובד ציבור הכוללת אלפי עמודים של פניות תושבים מהם נדרש לחלץ את הנתונים, מבלי שהציגה מידע נוסף אודות נסיבות אותם מקרים, בנוגע לבדיקות, שנעשו לאחר קריסת עמודי תאורה, מיפוי הסיבות לקריסתם והפעולות שנעשו לאחר מכן. כל שהוגש הוא תצהירו של העד שטען דברים כללים מבלי להציג מסמכים למעט הדו"ח של חברת גדיר, המלמד כשלעצמו על חומרת הבעיה. כפי שניכר מן התיעוד, היו מקרים בהם עמוד תאורה קרס בגן ציבורי, קרס על רכב, קרס באמצע הכביש, כאשר למרבה המזל לא נפגעו אנשים בגוף או בנפש.

    לנוכח הנתונים שהוצגו, יש לבחון את גדר ידיעת העירייה במקרה הפרטני.

    האם העירייה יכלה וצריכה הייתה לדעת? 

21. כזכור מר רחמני כתב בתצהירו ש"...לא היתה שום אפשרות שהוא עלול לקרוס או ליפול ואם היה לנו חשד קל שבקלים היינו פועלים בהתאם" –

22. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהובאו, באתי לידי מסקנה שדברים אלה אינם מתיישבים עם העובדות שהתבררו ועם קשת החובות המוטלות על הרשות המקומית ולא ניתן לקבלם. חובת העירייה ומר רחמני כמי שאמון על התחום לדעת על קיומו של עמוד תאורה ישן ועל מצבו.

    אחזור ואבהיר, כפי שפורט לעיל ונקבע בפסיקה - לא מצופה מרשות מקומית להנהיג סטנדרט זהירות מחמיר ונוקשה כך שיבדקו בכל יום את עמודי התאורה ברחבי העיר או יציבו פקח ליד כל עמוד, ואף אם בנסיבות העירייה לא התעלמה לחלוטין מקריסת עמודי תאורה בשטחה ומדיווחי התושבים וטיפלה בחלק מן המקרים, עדיין במנעד בין זהירות יתר לרשלנות המסקנה המתבקשת היא שהעיריה לא עשתה די, לא עמדה בחובתה ולא נהגה שלא כמו רשות מוניציפלית סבירה.

23. נקודת המוצא, לבחינת התנהלות העירייה, היא מודעותה מזה שנים, קודם לתאונה, לאירועים של קריסת עמודי תאורה ישנים, בין היתר, עקב קיומה של קורוזיה בבסיסם. העירייה טיפלה פעם אחר פעם באירועים של קריסת עמודי תאורה, על מדרכות, בגנים ציבוריים, בשבילים, בכבישים ואפילו על רכבים. אלא שעד לאירוע של התובעת לא נפגעו אנשים בנפש.

    בעדותו הסכים מר רחמני, שלתובעת לא היה כל חלק בנפילת עמוד התאונה והיא הייתה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. כאשר נשאל לגבי העמוד הספציפי הסביר בכנות שכלל לא היה מודע לקיומו של עמוד תאורה מסוכן ברחוב בו ארעה התאונה (פרוטוקול 2, עמ' -

    "העד, מר רחמני: או-קיי, אין בעיה. אני אסביר, אין בעיה, רחוב יגאל ידין הוא רחוב יחסית חדש בחולון, כל עמודי התאורה ברחוב יגאל ידין הם עמודי תאורה חדשים יחסית לעיר, במקרה ביש, לקראת סוף הרחוב יש חניה, עם שני עמודים מתומנים, שהם לא כמו כל הרחוב. או-קיי?

    עו"ד חרל"פ: וזה אחד מהם היה מעורב?

    העד, מר רחמני: ושמה, אחד מהם, העמוד שנפל. אז,

    עו"ד חרל"פ: הבנתי. מה עמוד ישן עשה ברחוב חדש?

    העד, מר רחמני: אין לי מושג אני כמו ש-,

    עו"ד חרל"פ: אין לך מושג.

    העד, מר רחמני: אני נכנסתי לעיריית חולון בשנת 2014, לא הכרתי את העמוד הזה, כי אני יודע שזה רחוב חדש. וכל העמודים חדשים במדרכה.

    עו"ד חרל"פ: למעט שני אלה.

    העד, מר רחמני: למעט שני אלה, כן. עכשיו יכול להיות שעשו חניה, לא יודע, חדשה, והחליטו לשים שם עמוד תגבור. אין לי מושג זה היה לפני".

    בהמשך נשאל העד כמה זמן העמוד הזה היה קיים במקום והשיב: "אני נכנסתי לתפקיד ב-2014, העמוד היה שם קיים. להגיד כמה זמן, אני לא יודע אנחנו פה" (שם, עמ', שורה 16 ואילך).

    העד נשאל על הקריטריונים לפיהם נעשו הבדיקות לעמודים, והשיב שהתחילו בגינות ציבוריות שהעמודים בקו אחד עם האדמה והמשיכו במקומות שנראה לו שקיימים עמודים ישנים, עמודים מתומנים כמו העמוד הזה. העד נשאל לפיכך למה העמוד הזה לא נבדק והשיב "לא ידעתי שיש את העמודים, השתי עמודים האלה" (שם, עמ' 150 שורה 22).

24. מדברים אלו ניתן ללמוד, שבעל התפקיד בעירייה, שאין חולק שמודע לסכנת קריסת עמודי תאורה בשל קורוזיה, שלטענתו דאג לטפל בתופעה, לא ידע על קיומו של העמוד הישן הזה. והשאלה היא מי אמור לדעת, אם לא מנהל מחלקת תאורה? האם ניתן לקבל תשובה של רשות מקומית שהיא אינה מודעת לתשתיות הקיימות בשטחה? לגילן של התשתיות? לסכנה הגלומה בהן? האם העובדה שהעד נכנס לתפקידו לאחר הצבת עמוד התאורה מצדיקה את חוסר הידיעה? כמובן שהתשובה לכל אלה בשלילה. חובת העירייה, החל מרגע שנודע לה על קריסת עמודי תאורה עקב קורוזיה, הייתה, לכל הפחות, למפות באופן מסודר את העמודים בשטח העיר, לאתר את העמודים הישנים ולבדוק את מצבם. מיפוי מסודר של העמודים וטיפול שוטף בהם, שהיה עובר מבעל תפקיד שסיים את תפקידו לבעל תפקיד אחר יכול והיה מונע את התאונה. פעולה זו מעולם לא נעשתה.

25. אכן, העירייה ביצעה פעולות, ואולם ניתן להתרשם שמה שנעשה, היה פעולות חלקיות וחסרות ולא היה בהן די, שכן עמודי תאורה בעיריית חולון המשיכו לקרוס. מר רחמני נשאל, מה נעשה, ושב והפנה לדו"ח של חברת גדיר בגדרו נבדקו 422 עמודים, אולם לטעמו מצאת אותו "פחות אפקטיבי", אחר כך לטענתו "עשינו את הבדיקות לפי מיקומים בעיתיים, אני באופן אישי הגעתי למקומות הבעייתיים, ודאגתי לטפל בהם", מהם המקומות הבעייתיים, מה נעשה? כמה עמודים הוחלפו, לפי אילו קריטריונים לא הובא דבר וחצי דבר. מר רחמני נשאל מה סדרי העדיפויות ושוב השיב תשובה מעורפלת: "אני דרשתי תקציבים בהתאם לזה קידמתי, אין לי כרגע את הנתונים".

    העד אמנם הבהיר: "בדקתי קונבנציונלית. זה אומר, אם יש מקומות שנפלו עמודים, התושבים עם העיניים שלי גם. או-קיי? כלומר גם אני מקבל גם מהם מידע, בהתאם לזה אני פועל. או-קיי? ומהתקופה מ-2014 נכנסתי לנושא של בדיקות עמודי תאורה קורוזוביים" ואולם זאת בלא להביא כל נתון שיאפשר להבין את היקף העשייה והאם היה בה די. העד הדגיש שלאחר התאונה נעשה סקר מסודר וכאשר התבקש להשיב מדוע לא נעשה הסקר קודם לכן, השיב "אין לי תשובה לזה".

26. מן המקובץ עד כאן עולה שלאורך השנים הייתה לעירייה מודעות ברורה לאפשרות של קורוזיה בעמודי תאורה ישנים וקריסתם זאת כתוצאה מקריסת עמודי תאורה בפועל פעם אחר פעם ותלונות של הציבור, כפי שגם אישר מר רחמני בעדותו. מר רחמני אישר שהיה מודע לכך כבר בעת כניסתו לתפקיד בשנת 2014, וידע על הצורך בנקיטת פעולות לאיתור העמודים והחלפתם. מדיווחי 106 אודות קריסת עמודי התאונה, ותלונות על עמודי תאורה המסכנים את הציבור, עולה שדיווחים רבים נעשו גם לאחר הסקר שעשתה העירייה בשנת 2019.

    מעדותו של מר רחמני ומתוצאות הסקר עלה שמדובר היה רק "בטיפה בים" נבדקו 422 עמודים בלבד, ולאחר שהעירייה הגיעה למסקנה שהשיטה אינה טובה, לא נערכה כל תוכנית סדורה להמשיך בפעילות סדורה, שיטתית, למיפוי עמודי התאורה בעיר, לאיתור העמודים המסכנים ולטיפול בהם. עדות מר רחמני הייתה כללית, אמורפית, לא סדורה ולא הובאו בגדרה נתונים מהם ניתן ללמוד על היקף העשייה. הלכה למעשה ניתן להסיק מהראיות שהובאו שכלל לא נאספו נתונים כאלה, ולא נעשה הליך סדור לאיתור עמודי תאורה לקויים וטיפול בהם, אלא העירייה פעלה בעיקר לפי דיווח תושבים ולאחר אירועים של קריסת עמודי תאורה – פעילות שהייתה מאוחרת מדי ומועטה מדי.

    עוד עלה מן הראיות שהובאו ומדו"חות המוקד, שהיו מעורבים גם לאחר 2019 גורמים חיצוניים שטיפלו בנושא, כדוגמת קבלן חיצוני אליו הופנו הוראות תיקון ואף פרוייקטור חיצוני שטיפל בין היתר בעמודים קורוזיים אלא שעדים אלה לא זומנו להעיד על ידי העירייה ועצם קיומם נלמד רק בעת הגשת הראיות והעדויות. ההימנעות מהבאת נתונים והעדת העדים הרלוונטיים מלמדת שהעירייה לא עמדה בנטל להוכיח את אופן פעולתה ואת דיותן של הפעולות שנעשו.

    לכל האמור יש להוסיף שהעמוד המדובר היה עמוד ישן, קורוזי, שחייב פעולה של העירייה מבעוד מועד. אלא שעלה מעדותו של מר רחמני שהעירייה כלל לא הייתה מודעת לקיומו, חוסר ידיעה שמקורו בהעדר מיפוי שיטתי נדרש והכרחי של עמודי התאורה והתשתיות בעיר.

    חשוב לזכור שהמידע, השליטה והפיקוח באשר למצבם של עמודי התאורה בעיר מצויים בידי העירייה מכוח סמכויתיה על פי הדין, היא הגורם שבידיו האמצעים הטובים ביותר להכרת התשתיות בתחומה, והיא מונעת הנזק היעילה ביותר. העירייה לא יכולה להרשות לעצמה לפעול לאחר מעשה ולהתעלם מסכנה פוטנציאלית הקיימת בתחומה, גם אם הטיפול באותה תשתית, דורש משאבים ועירוב גורמים נוספים. העירייה כלל לא טרחה להוכיח את העלויות הנדרשות למיפוי עמודי התאורה ולשכנע שלא יכלה לעמוד בהן. נהפוך מר רחמני שב והסביר שככל שנדרשת החלפת עמוד תאורה יש למחלקה את המשאבים לעשות כן. הבעיה אם כן, הייתה באיתור העמודים שמהווים סכנה, איתור שמשום מה לא נעשה בצורה סדורה אלא בגדרי דו"ח חלקי שהוא בבחינה "טיפה" של 422 עמודי תאורה, ב"ים" של 11,700 עמודי תאורה המוצבים בעיר.

    עד כמה פעילותה של העירייה הייתה חלקית ולקויה, ניתן ללמוד בין היתר, ממה שנעשה גם בערים אחרות. כך, להבדיל מפעילותה הבלתי סדורה של העירייה, בשיטת "כיבוי שריפות" בערים אחרות קיים נוהל מסודר למיפוי וטיפול בעמודי תאורה. ראו לדוגמא: הנוהל הקיים בעיריית תל-אביב "טיפול בעמודי תאורה בעיר ותחזוקתם" נוהל מס' 859 מתאריך 01.01.2024 נוהל זה שביטל נוהל קודם "טיפול בעמודי תאורה בעיר ותחזוקתם" מתאריך 19.09.2017 (פורסם במרשתת), במסגרת הנוהל נקבעות הנחיות לאופן טיפול בעמודי התאורה, תוך הגדרת הסיכון וקביעה שככל שרמת הסיכון עולה יוקדם הטיפול, הנוהל קובע את הגופים האחראיים, קובע בניית תוכנית עבודה לעמודי מתכת אחת לשנה, קובע מודל להערכת הסיכונים ותכנון הביקורים בשטח לפי גיל העמוד, וקריטריונים מסודרים בהתאם לגיל העמוד, כאשר נקבע בגדרו שעמודים מגיל 30 ומעלה יגרטו ללא קשר למצבם. מר רחמני שנשאל על הנוהל הקיים בתל-אביב, השיב שזה משום קרבת העיר לים. בכל הכבוד, בשים לב לכמות הלא מבוטלת של עמודי תאורה שקרסו בעיר חולון, קביעת נוהל מסודר למיפוי עמודי התאורה וטיפול בהם הוא המינימום ההכרחי שחייבים היו לנקוט בו גם אם העיר לא שוכנת לצד חוף ים. הפעולות הספורדיות שנעשו, אין בהן די.

    הגם שהפסיקה אינה קובעת נורמה כללית המטילה על הרשות המקומית לבדוק את כל התשתיות המצויות בתחומה כדי להווכח במצבם ובתקינותם (השווה לדוגמא לעניין עצים בש"א 3022/95 גרינבלט נ' בית הספר החקלאי תיכון עיינות פסקה 7 (27.2.1997)), נקל לקבוע שבענייננו, היה על העיריה לצפות את הסיכון שעמוד התאורה הישן, בן 40 שנים ויותר, שנותר ברחוב יגאל ידין, דורש בדיקה וטיפול, עלול לקרוס ולגרום נזק לגוף. פקודת העירייה מטילה על העירייה את החובות והסמכויות לטפל בסכנות מסוג זו. האמצעים למניעת הסכנה, במיפוי העמודים שעשויים להוות סכנה וטיפול בהם, מצויים בהישג ידה של העירייה. עובדה היא שלאחר האירוע נמצאו המשאבים ובוצע מה שהיה צריך להיות מבוצע שנים קודם לכן. לא הוצגה תשתית שמדובר בהוצאות יוצאות דופן ואמצעים חריגים ולא שוכנעתי שכך הוא מבחינה עניינית או מבחינת מדיניות נורמטיבית ראויה. קריסת עמוד תאורה, אינה עניין של מה בכך ויש בו פוטנציאל לנזק משמעותי לגוף ולרכוש. באירועים שתועדו היו עמודים שקרסו לתוך כביש ובגנים ציבוריים ולפי הפרסום באתר העירייה גם על עגלת תינוק שבמזל לא נפגע, ניתן רק לתאר את פוטנציאל הנזק לו עמוד כזה קורס על אוטובוס או בכביש עמוס מכוניות. לא הוכח, שהמטלה המוטלת על העירייה במיפוי העמודים הישנים, איתורם והחלפתם, קשה מדי או יקרה מדי, לעומת הסכנה הנשקפת מקריסת עמוד כזה. שוויון הנפש וגרירת הרגליים שניכרים בפעולת העירייה במהלך השנים מהווים התנהלות בלתי סבירה, רשלנית, שכתוצאה ממנה נפגעה התובעת כפי שנפגעה.

    המסקנה היא שעלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה ודינה של התביעה להתקבל. כמובן שבנסיבות שהוכחו, אין לתובעת כל אשם תורם, לא היה בידה לצפות או להניח שתלך ברחוב ועמוד תאורה יקרוס ויפגע בה והעירייה אף לא טענה לכך וטוב שכך.

27. משזו המסקנה יש להמשיך ולבדוק את מצבה הרפואי והתפקודי של התובעת.

    מצבה הרפואי של התובעת

28. לאחר קרות התאונה הוזעקו כוחות הצלה למקום האירוע, שהבהילו את התובעת למרכז הרפואי שיבא. בבית החולים אובחנה התובעת עם שבר בשליש המרכזי של הירך השמאלית, שברים בעצמות האף וחבלות יבשות ברוב חלקי הגוף. במהלך אשפוזה שארך כ-6 ימים, נותחה לשחזור וקיבוע פנימי של השבר על ידי מסמר תוך לשדי שהוכנס ממפרק הברך לעצם הירך.

    לאחר שחרורה מבית החולים, נזקקה התובעת לטיפול רפואי מקיף הכולל שיקום רב צוותי ממושך. בתוך כך, שהתה באשפוז יום במרכז רפואי בית בלב בין התאריכים 2/11/21 ועד 29/3/29 ולאחר מכן המשיכה במעקב שם, בבית חולים ובקופת החולים. הומלץ לה לבצע ניתוח להוצאת "ברגי הנעילה" שהוכנסו בניתוח, דבר שטרם נעשה. אולטרסאונד ברך שמאל מתאריך 2.5.2022 הדגים קרעים חלקיים ואי סדירות ברצועות הצדיות הפנימיות והחיצונית. התובעת המשיכה במעקבים בתחומים נוספים ובכלל זה מעקב נוירולוגי, מעקב ראומטולוגי, מעקב במרפאת כאב וטיפול ומעקב פסיכיאטרי. התובעת קיבלה ומקבלת טיפולים קובנציונלים ואלטרנטיביים ובכלל זה טיפולי הידרותרפיה, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, וכן מטופלת בנוגדי כאבים באופן קבוע.

    כמפורט לעיל התובעת הגישה חוות דעת רפואיות בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה, והראומטולוגיה. אבחן את מצבה של התובעת בכל אחד מן התחומים.

    מצבה של התובעת בתחום האורתופדיה

29. התובעת הגישה מטעמה את חוות הדעת של ד"ר יחזקאל טיטיון. המומחה תעד את תלונותיה כמי שסובלת מכאבים בצוואר ובגב התחתון עם מגבלה בתנועה, כאבים לכל אורך ירך וברך שמאל, מתקשה בעמידה, הליכה וכל מאמץ, נזקקת לתמיכה בקב, סובלת מכאבים בלילה המעירים אותה משינה, בבוקר ולאורך היום. מתקשה בתפקודה בבית, תפקודים אישיית שונים ונזקקת לעזרה רבה בכל תחומי החיים. סובלת מצלקות ניתוחיות רגישות ומכאיבות. בשל מצבה לא מסוגלת לשוב לעבודות בהן עסקה עובר לתאונה. בבדיקתה נמצאו פגיעה בירך וברך שמאל עם חוסר יציבות גסה של ברך שמאל וקריסה לטראלית תחת עומס, דבר הגורם לפגיעה תפקודית. כן נקבע שהיא סובלת מצלקות ניתוחיות רגישות וכן פגיעה בעמוד שדרה צווארי ומותני הורמת לה למגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי מלווה בכאבים ולמגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני מלווה בכאבים. המומחה קבע נכות מלאה למשך חצי שנה, לאחר מכן נכות זמנית בשיעור של 75% עד לתאריך 24/9/22 ונכויות צמיתות כדלקמן: 30% בגין מכלול הפגיעה הקיימת בירכה וברכה השמאלית, בהינתן חוסר יציבות קשה; 5% בגין צלקות ניתוחיות רגישות; 10% בגין פגיעה צווארית הגורמת למגבלת תנועה קלה, 10% בגין פגיעה מותנית הגורמת למגבלת תנועה קלה וכאבים בעמוד שדרה מותני.

30. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' יעקב נרובאי, גם בפני מומחה זה התלוננה התוובעת על קושי בעמידה, בהליכה ממושכת, ובתפקוד עקב מצבה והכאבים מהם היא סובלת. המומחה פרט את בדיקתה הפיזית של התובעת וציין כי בחלקה התרשם מחוסר שיתוף פעולה, סקר את הבדיקות השונות שעברה וקבע שבבדיקה קיים מרכיב של אגרבציה ניכרת, ולנוכח התרשמותו ותוצאות בדיקות ההדמיה השונות שעברה, העובדה שלא קיים דלדול שרירים, נכותה האורתופדית היא בשיעור של 5%, בשל שבר בעצם הירך, וכן נכות אסתטית בשיעור של 5%. המומחה הוסיף שמבחינה אורתופדית היא מסוגלת לעבוד.

31. בהינתן הפערים העמוקים בין מומחים, מונה לבדיקת התובעת פרופ' יונה קוסאשוילי כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה סקר בחוות דעתו את פגיעתה של התובעת, הניתוח והטיפולים שעברה ותלונותיה, לפיהן היא סובלת מכאבים לאורך ירך שמאל וברך שמאל, כאבים באיזור הירך הרחיקנית ועל פני הצלקות, נזקקת לקב הליכה, מתקשה בעמידה והליכה ממושכת ובנוסף סובלת מכאבים בעמוד שדרה צווארי ומותני. בבדיקה גופנית מצא המומחה הליכה מהוססת, ללא תבנית פתולוגית מוגדרת. הגפים התחתונות במנח תקין וסימטריות, כאשר היקף שרירי הירכים בגובה 10 ס"מ מעל לקוטב הפיקה מדגים דלדול קל של שריר הקוודריצפס משמאל. המומחה בדק גם עמוד שדרה צווארי ומותני, מפרקי הברכיים והירכיים וקבע שהתובעת סובלת ממגבלה קלה עד בינונית בתפקוד ברך שמאל הבאה לידי ביטוי במגבלת תנועה ורגישות פטלו-פמורלית. כמו כן, קיימת מגבלת תנועה קלה במישור הרוטציה, ללא מגבלת תנועה במישור הכפיפה וההטיה לאחור. בהינתן מכלול הנתונים קבע המומחה את נכותה של התובעת כדלקמן:

    15% נכות לפי סעיף 35 (1) (ב)–(ג') לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי") המומחה קבע שנכות זו מגלמת בתוכה גם את הנכויות בגין הצלקות הניתוחיות.

    כמו כן, קבע המומחה שקיימת מגבלת תנועה קלה במישור הרוטציה בעמוד שדרה צווארי, זאת ללא מגבלת תנועה בתנועות הכפיפה וההטיה לאחור. בגין מגבלה זו זכאית התובעת לנכות צמיתה בשיעור של 3.3% נכות לפי סעיף 57 (5) (א') לתקנות. המומחה קבע שיש לנכות שליש מנכות זו (1.1%) בגין מצב קודם, המודגם בשינויים הקונסטיטוציונים בע"ש צווארי.

    המומחה אף התייחס לחוות הדעת של עמיתיו והסביר מדוע אין לקבלה

    אשר למצבה העתידי הצפוי של התובעת, קבע שזה צפוי להיות יציב בשנים הקרובות ואינו צפוי להחמיר עם חלוף השנים. באשר למגבלותיה התפקודיות קבע, שהיא מוגבלת לעבודות קלות בלבד שאינן מצריכות הליכה ממושכת או עמידה מרובה. המומחה קבע אי כושר זמני מלא למשך 6 חודשים.

32. למומחה נשלחו על ידי הנתבעות שאלות הבהרה, המומחה אישר כי בבדיקתו הקלינית ביחס לברך מצא הבדל של 20 מעלות בקצה טווח הכפיפה וכן רגישות פטלופמורלית, בנוסף, הבהיר כי מצא דלדול קל של שריר הוודריצפס משמאל. אשר לאופן בו נבדקת רגישות פטלופמורלית הבהיר כי זו באה לידי ביטוי ברגישות סביב גבולות הפיקה וכן בעת ביצוע מבחן טחינה של הפיקה על פני הירך. המומחה הסביר כי אצל התובעת המסמר הוכנס דרך הברך לכיוון הירך, לצורך זאת סחוס הברך נחדר על ידי מרצע ייעודי ועובר קידוח בקוטר של כ- 1 מ"מ בדרך כלל מעל קוטר המסמר. לא מן הנמנע, כי במהלך פעולה זו נפגע במידת מה גם סחוס הפיקה. כתוצאה מכך, נגרמת אטריטיס במפרק הברך במפרק בין הפיקה לירך ורגישות אופיינית סביב הפיקה. המומחה אישר שבדיקת הצלקות הינה סובייקטיבית, ואישר כי אין לתובעת הגבלת תנועה ביישור.

    המומחה נשאל לגבי טווח היישור התקין אצל אדם ממוצע והשיב שהוא 0-150 בגיל הצעיר, אף כי הטווח תלוי בפרמטרים שונים כגון מין, גיל ומאפייני גמישות הספציפיים לכל אדם.על כן, במרבית המקרים מתבצעת בדיקה השוואתית לאיבר הנגדי. המומחה נשאל, האם נכון שלפי התקנות אין לקבוע לתובעת נכות בגין הגבלת התנועה והשיב שנכון אולם לאור קיומה של אטריטיס בתר חבלתית בברך יש להתחשב בתמונה הכללית יותר של המפרק כפי שבוצע בחוות דעתו.

    מצבה של התובעת בתחום הנויורולוגיה

33. המומחה מטעם התובעת בתחום הנוירולוגיה, ד"ר אברהם רפופורט, סקר בחוות דעתו את מצבה של התובעת לאחר התאונה והטיפולים שקיבלה, ואת תלונותיה, וקבע בחוות דעתו, שלתובעת נגרמה בתאונה פגיעה בפנים לרבות שברים בעצמות האף, לסרציה בשפה והמטומה ברקמות הרכות של הפנים, כמו גם שבר בעצם הירך משמאל. התובעת סובלת מסחרחורות בעת שינוי תנועה, כאבי ראש עם החמרה לעומת מצב שלפני התאונה, ירידה תחושתית בפנים, ירידה תחושתית בירך שמאל, תסמינים פסיכיאטרים ופגיעה אורתופדית. המומחה קבע נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של 10% בגין פגיעה תחושתית בפנים; נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 10% בגין כאבי ראש בניכוי מחצית בגין מצבה לפני התאונה; נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 10% בגין ירידה תחושתית גדולה בשטח גדול בירך; נכות צמיתה בשיעור 10% בגין סחרחורות לאחר חבלה בפנים עם שברים. המומחה ציין שלפני התאונה התובעת סבלה ממגרנות אך קיימת החמרה לאחר חבלה בפנים עם שברים ולסרציות. המצב הנפשי שנוצר גם משפיע על כאבי ראש.

34. מומחה הנתבעת פרופ' אוריאל איתן, התייחס בבדיקתו לפגיעת התובעת וציין שלא הייתה עדות לפגיעה תוך גולגולתית. בבדיקתו נמצאו הפרעות תחושה בפיזור שאינו אנטומי ואינו עולה בקנה אחד עם תיעוד קודם מטעמה. מבחינה נוירולוגית מסכים כי בגין כאבי ראש ופנים נכותה הינה בשיעור 10% ואולם מאחר והוצע לה טיפול מניעתי בעבר יש לנכות 2/3 בגין עבר קודם. לטעמו לא נותרה נכות נוירולוגית נוספת, שכן לא התרשם מהפרעות תחושה העולות בקנה אחד עם פגיעה עצבית או ממקור נוירולוגי לתלונות על סחרחורת.

35. לנוכח הפערים המשמעותיים גם בהקשר זה מונה ד"ר רון דבי כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה תעד את תלונות התובעת אודות כאבי ראש דו צדדים, בעלי אופי לוחץ, המערבים את איזור הרקות והמצח, המופיעים כמעט מדי יום, נמשכים בין מספר דקות לשעה שהחמירו לאחר התאונה; כאבים מפושטים בכל הגוף המופיעים בדרך כלל עם כאב הראש; תחושת אי יציבות וסחרחורת שאינה סיבובית, הקשורה להנעת הראש ולשינוי תחושה; ירידה בתחושה בפנים משני צידי האף; ירידה בתחושה במפרק ירך שמאל באזור הצלקת הניתוחית. המומחה סקר באריכות ויסודיות את הבדיקות והטיפולים לאחר התאונה, כמו גם את עברה הרפואי טרם התאונה. המומחה התמודד באריכות עם כל תסמיניה וקבע שיכול והם נובעים מפיברומיאלגיה וקבע לבסוף נכות בשיעור 10% בגין כאבי ראש, ללא ממצאים רדיולוגיים או קליניים חריגים על פי סעיף 29(5)(א)(I)-(II) (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי. המומחה קבע שיש לנכות מחצית בגין מצב קודם, כך שהנכות הנוירולוגית בגין התאונה תעמוד על 5%. המומחה הוסיף שהנכות הנוירולוגית חופפת במלואה לנכות שנקבעה בגין פיברומיאלגיה בהתאם לחוזר הביטוח הלאומי מתאריך 24/11/21. המומחה קבע שמצבה הנוירולוגי של התובעת יציב ואינו צפוי להשתנות בעתיד וכי התובעת אינה צפויה להזקק לטיפולים נוירולוגיים מיוחדים בעתיד.

    מצבה של התובעת בתחום הפסיכיאטריה

36. בתחום הפסיכיאטריה, הגישה התובעת את חוות דעתו של פרופ' משה קוטלר. המומחה סקר בחוות דעתו באריכות את מצבה של התובעת קודם לתאונה ולאחריה ועמד על ההשלכות הנפשיות עליהן דווחה התובעת ובין היתר, הפרעות בשינה, מצב רוח ירוד והתפרצויות בכי, תאבון ירוד, פגימה זוגית, פלשבקים והתקפי חרדה, תלותיות ואובדן עצמאות, פגימה בדימו ובביטחון העצמי, הימנעות, הסתגרות ונסיגה חברתית, שינוי מזגי קושי בתפקוד בבית, פגימה ביחסים זוגיים, פגימה קוגנטיבית. המומחה העריך כי התובעת פיתחה מן האירוע הפרעת דחק בתר חבלתית, שעה שמדובר באירוע טראומטי אשר איים על שלמות גופה וחייה והעריך את דרגת הפגיעה הנפשית בשיעור של 20% נכות לצמיתות.

37. המומחה מטעם הנתבעות ד"ר חיים שם דוד, קבע בחוות דעתו שהממצאים בבדיקת התובעת מתונים וקיים קודם לרמטיזציה מסויימת עם נסיון להכוונה של המצוקה מגורמים אחרים לאירוע המתואר. היא מתארת חוסר תפקוד כמעט מוחלט ושכיבה ממושכת במיטה למעט יציאות לטיפולים רפואיים, דבר שאינו מתאים לממצאים המתונים בבדיקתה ואינו עולה בקנה אחד עם ממצאים הטרו אמננסטיים. המומחה קבע שבדיקתה תקינה עם ממצאים מתונים בלבד ולהערכתו סובלת מהפרעה בתר חבלתית בשיעור של 13% נכות.

38. המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' אבי בלייך, סקר את מצבה של התובעת וקורותיה קודם לתאונה ולאחריה, כאשר התובעת התלוננה בפניו שהפציעה הטראומטית שינתה לחלוטין את חייה - היא סובלת מכאבים מפושטים, מהתקפי חרדה, ממצבי רוח ירודים, ללא שמחת חיים, קצרת רוח, מתפרצת, עם שיבוש בתפקיד הזוגי וההורי, חווה הפרעות בשינה, זכרונות, סיוטי לילה, הביטחון העצמי ותחושת היכולת שאפיינו אותה נפגעו קשות; מתקשה ליזום, פסיבית, חרדה, נמצאת בטיפול פסיכיאטרי; נמצאת בעיקר בביתה, מתקשה להתגייס למסלול שיקומי ולשוב למעגל התעסוקה. המומחה קבע שבעקבות הפגיעה והשלכותיה התפתחה מצוקה נפשית פוסט-טראומטית בגינה נמצאת במעקב פסיכיאטרי ומטופלת בנוגדי דכאון / חרדה. המומחה אבחן את התובעת כסובלת מהפרעת דחת פוסט-טראומטית מלווה בדיכאון ובחרדה והעריך את נכותה הנפשית בשיעור של 20% לצמיתות.

39. הנתבעת לא השלימה עם חוות דעתו של המומחה וזימנה אותו לחקירה. בחקירה נטען בפני המומחה שאין לו דרך לבדוק את אמיתות הדברים שמתארת התובעת ולכך השיב המומחה שאין לו דרך לבדוק, אבל יש לו את כל הסימוכין, את כל הניירת הרפואית ויש לו את הבדיקה שלי והתרשמותו, המגובים בניסיון שלו. המומחה הבהיר שאבחן אתה תובעת עם תסמונת פוסט-טראומטית עם חרדה ודיכאון נלווים, לא ברמה של הפרעת חרדה והפרעת דכאון. המומחה הסביר שלא צריכה להתבטא במלוא היקפה ותסמיניה ההפרעה כשנבדקת בחדר אצלו ואינו צריך לראות את כל התסמינים בחדר הבדיקה, שכן הבדיקה הקלינית לא מבטאת את הסבל של חודשים, את הביטויים בסימוכין של המטפלים, חומרת הנכות זה בעצם תפקוד ומצוקה בחיים ולא בחדר הבדיקות. המומחה השיב שלקח בחשבון שהתובעת מנהלת הליך משפטי ובחן את תלונותיה בהתאם. המומחה השיב שלא היה משפיע עליו אם היה יודע שהתובעת טסה לחו"ל ויוצאת לאירועים משפחתיים, שכן התובעת מאובחנת עם 20% נכות לא 60% ולא 70% ולא 80%. המומחה השיב שהוא לוקח בחשבון גם את הנכויות האחרות והדבר יכול להשפיע על החומרה של הפגיעה הנפשית. המומחה נשאל לעניין החפיפה עם הנכות הראומטולוגית והשיב שהוא מסכים עם חוות דעתו של הראומטולוג, בנוגע לחפיפה של 2% או 3%. המומחה שב והסביר בחקירה לב"כ התובעת שמידת הנכות היא בעיקר תפקוד בפועל ובמציאות ולכך יש ממצאים ועדויות המצדיקים את הנכות שנקבעה.

    מצבה של התובעת בתחום הראומטולוגיה

40. בתחום הראומטולוגיה הגישה התובעת את חוות דעתו של פרופ' הווארד עמיטל. המומחה קבע כי לתובעת ישנה פיברומיאלגיה טורדנית על כל מכלול תסמניה, כאשר שיעור הנכות הצמיתה שיש לייחס לה הוא 40%. לשיטתו, התאונה הינה הגורם הישיר להתפתחות הפיברומיאלגיה. המומחה המליץ על הטיפולים הנדרשים להטיב את מצבה ולשמר אותו ובין היתר פעילות אירובית מתונה, הידרותרפיה, מעקב ראומטולוגי וטיפול התנהגותי קוגנטיבי.

41. המומחה בתחום הראומטולוגיה מטעם הנתבעת, ד"ר זלר ליאור נעם, קבע בחוות דעתו, שעל פי בדיקתו הוא מתרשם כי לתובעת תלונות על כאב, חלק מן התלונות מתאימות למצב של פיברומיאלגיה אך במקרה זה הוא מעמיד את בספק את האבחנה, וגם אם אבחנה זו קיימת, היא אינה עומדת במרכז התמונה הקלינית ולכל היותר מדובר במצב מינורי ביותר ובר טיפול.

42. פרופ' אברהם וינברגר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה. המומחה סקר את מצבה של התובעת לפני התאונה ולאחריה. המומחה עמד על כך שלפני התאונה יש רישומים על סחרחורת, כאב בטן תחתונה, כאב ראש, כאב בשכמות, כאבי גב תחתון, חולה ועייפות, כאב בצוואר, כאב בלסת, בתאריך 29/8/21 הייתה מעורבת בתאונה התנגשו בה מאחור והופיעו כאבי גב תחתון. לאחר התאונה סובלת התובעת מחולשה, סחרחורת, התגברות כאבי ראש, כאב מקומי באיזור הניתוח, כאב צוואר, וכאב ברך שמאל. המומחה עמד על כך שחלק מתלונותיה של התובעת לאחר התאונה קשורות לשבר בירך השמאלי בו נותחה וכן לקרעים החלקיים ברצועות ברך שמאל, בנוסף הופיעו כאבי גב תחתון וכאבי ראש וצוואר שיכול שיש להם הסבר אנטומי. מכל מקום כאב הראש והסחרחורת היו כבר לפני התאונה ויחד עם תסמינים נוספים יכול שהם חלק מפיברומיאלגיה שהחלה כבר לפני התאונה. מקצת ממגבלותיה קשורות למצבה הנפשי. המומחה הגיע למסקנה שהפיברומיאלגיה הופיעה כבר לפני התאונה והוחמרה לאחרה ובגללה, כאשר חלק מן ההחמרה יש לזקוף לתאונה מתאריך 29/8/21. המומחה התייחס לחוות דעת הצדדים וציין שלהתרשמותו הנכות הנוכחית בגין הפיברומיאלגיה מתאימה ל- 15% לפי סעיף 92 (2-3) לתקנות הביטוח הלאומי. את הפיברומיאלגיה קודם לתאונה מתאריך 29/8/21 העריך המומחה ב- 2%, ולגבי 13% הנותרים, קבע ש- 1/4 מזה כהחמרה מן התאונה מתאריך 29/8/21 ו- 3/4 כהחמרה בגין התאונה דנן. המומחה ציין שיהא צורך לבחון חפיפה עם הנכות האורתופדית, הנוירולוגית והנפשית, לאחר קבלת חוות הדעת של המומחים בנדון.

    בתשובות לשאלות הבהרה לאחר שעיין בחוות הדעת האחרות, קבע המומחה שיש חפיפה של 1.5% עם הנכות האורתופדית וחפיפה של 2% עם הנכות הנפשית וכי הנכות הנוירולוגית חופפת את הנכות בגין פיברומיאלגיה.

43. המומחה זומן לחקירה על ידי הנתבעות והבהיר בעדותו שבדק את התובעת קלינית ובדק גם נקודות שאינן אופייניות לפיברומיאלגיה כמקובל. המומחה הסביר שסימנים לכאבים אופייניים לפיברומיאלגיה יש כבר מהתקופה הסמוכה לתאונה, ובכלל זה כאבי ראש, רגישות דיפוזית בצוואר, בשכמות, שרירים תפוסים, והסביר שפיברומיאלגיה זה תהליך שמתפתח, כאשר המחלה אצלה התפתחה עוד קודם לתאונה. המומחה נשאל מדוע חפף רק 2% בתחום הפסיכיאטריה והשיב שמרכיב החפיפה העיקרי הוא הדיכאון, ויתכן גם הפרעות בשינה, יתר הדברים לא שייכים. המומחה הסביר שהמומחה בתחום הפסיכיאטריה, שם את הדגש על התסמונת הפוסט-טראומטית. הוצב בפני המומחה שהתובעת לא עברה את הטיפולים שהמליץ והמומחה נשאל האם יכול להיות שהמחלה לא חמורה. המומחה השיב שאם הייתה מקבלת אתה תרופות שהמליץ, יכול היה להיות שיפור במצבה. המומחה הסכים שאין מניעה עקרונית לתובעת לעבוד בעבודה שיכולה להתאים למגבלות שלה, וכל עבודה שמתאימה יכולה להטיב את המצב. ב"כ התובעת הציג למומחה בחקירתו מסמך עדכני מתאריך 22/12/24, המתעד שהתובעת סובלת כאבים חמורים וקיימת הערכה קלינית של פיברומיאלגיה חמורה. המומחה נשאל האם חוות דעתו עומדת בעינה והשיב בחיוב.

    סיכום: נכותה הרפואית של התובעת

44. התובעת בסיכומיה אינה חולקת על קביעות המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט בעניין נכותה הרפואית ומבקשת לאמץ את קביעתם.

    הנתבעות לעומת זאת, מדגישות את מצבה התפקודי של התובעת, אליו אתייחס להלן וניסו לשכנע שנכויותיה גם אם נכונות אינן "כצעקתה" וכי היא יכולה לעבוד במשרה מלאה. לשיטתן, הנכות בתחום האורתופדיה, ניתנה לפי סעיף כללי ואינה משקפת את הנכות, מה גם שהמומחה כלל בתוכה נכות בגין הצלקות, אשר לתחום הראומטולוגיה התובעת התלוננה באיחור, ולנוכח חקירת המומחה וחוות הדעת של המומחה מטעמה, יש לקבל את הדעה שספק אם יש לתובעת בכלל פיברומיאלגיה, מה גם שהתובעת אינה מטופלת בתחום. עוד טוענות הנתבעות שהמומחים שגו לעניין החפיפה ומכל מקום הנכויות הן נמוכות ולא משמעותיות. אשר לתחום הפסיכיאטריה נטען שהנכות שנקבעה אינה משקפת את מצבה הנפשי של התובעת, שכן היא נסמכה על סמך תיעוד עצבותה של התובעת בבדיקה ו"סיפוריה", מה גם שקיימת חפיפה מלאה לנכות בתחום הראומטולוגיה.

45. לאחר שבחנתי את המסמכים הרפואיים בעניינה של התובעת, את חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט באתי לידי מסקנה, שמבחינה רפואית קביעות המומחים מתארות נכוחה את מצבה של התובעת. כפי שנפסק לא פעם, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, שבית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות ונימוקים משכנעים (ראה לדוגמא ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (4/2/2002); ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, פסקה 7 (28.3.2007); ע"א 293/88 ניימן יצחק נ' מוניטי רבי (31/12/88)).

    בענייננו בחינת חוות הדעת אחת לאחת מלמדת, על מומחים שהעמיקו בבחינת מצבה הרפואי של התובעת, התייחסו לחומר הרפואי ולחוות דעת הצדדים ואף התייחסו לאפשרות חפיפה בין הנכויות. הנתבעות שחלקו על כל תג ותג, ואף זימנו חלק מן המומחים לחקירה, לא צלחו בנסיונן לערער את חוות הדעת. נהפוך הוא הסברי המומחים היו משכנעים שקביעותיהם נכונות, מתונות ומשקפות את מצבה של התובעת.

    באשר למצבה הפסכיאטרי של התובעת, המומחה מטעם בית המשפט הסביר בעדותו שקבע את נכותה של התובעת בהתאם להתרשמותו מדבריה, התסמינים שהפגינה כמו גם החומר הרפואי. המומחה קבע את הנכות בגין תסמונת פוסט-טראומטית מלווה בדיכאון וחרדה, והסביר בעדותו שקביעת הנכות נעשתה בהתאם למסמכים הרפואיים, מצבה של התובעת, והתרשמותו מתלונותיה. קביעותיו של המומחה מתיישבות היטב עם החומר הרפואי, ודי לציין שמומחה הנתבעת עצמו ד"ר חיים שם דוד קבע נכות פסיכיאטרית בגין הפרעה בתר חבלתית בשיעור של 13% ולא קבע כל חפיפה עם הנכות הראומטולוגית.

    אשר למצבה האורתופדי של התובעת, עיון בחוות הדעת היסודית והמקיפה ובתשובות לשאלות ההבהרה אינה מצדיקה התערבות בקביעות שהן מתונות כשלעצמן, בשים לב למהות השבר שנגרם לתובעת ומהות הניתוח שעברה, לרבות אופן החדרת הקיבוע, שכפי שקבע המומחה יכול לגרום נזק כשלעצמו. אשר לטענת הנתבעות שהמומחה העניק את הנכות לפי סעיף כללי, הרי שגם פרופ' נרובאי, המומחה מטעם הנתבעות, העניק את הנכות לפי סעיף זה, מה שמלמד שהדבר סביר ומקובל. מכל מקום המומחה הסביר את הדברים במסגרת תשובות לשאלות ההבהרה ותשובותיו מקובלות עלי. לעניין הצלקת, הרי שמדובר בטענה הנוגעת לתפקוד ונשוב ונזכיר שגם מומחה הנתבעת, פרופ' נרובאי העניק נכות בשיעור 5% בגין קיומה של צלקת, והתייחס בחוות דעתו לצלקת באורך 7 ס"מ אורכית באיזור תחתון של ירך שמאל ושתי צלקות באורך 1.5 ס"מ כל אחת באיזו הפנימי של הברך, וכן צלקות נקודתיות באיזור עליון בצד חיצוני של הירך. פרופ' קוסשאוילי המומחה מטעם בית המשפט התייחס בחוות דעתו לכך שמדובר בצלקות רגישות מעט למגע.

    הדברים האמורים יפים גם לעניין חוות הדעת הראומטולוגית, כאשר ניכר מחוות הדעת שהמומחה בדק בקפידה את מצבה של התובעת, התייחס לכל שמץ של תלונה גם בעברה, הפחית מן הנכות בגין תאונה קודמת, הפחית מן הנכות בגין עבר, התייחס לחפיפת הנכויות למסמכים הרפואיים ואף התייחס בעדותו למצבה העדכני. חוות הדעת יסודית ומעמיקה ואין יסוד להתערב בה. יצויין כי בהתאם להנחיות המוסד לביטוח לאומי ולפסיקה, אין חפיפה בין נכות ראומטולוגית לבין תסמונת פוסט-טראומטית, ועל כן קביעות שני המומחים לגבי רמת החפיפה עומדות בעינן. יצויין שבמסמך רפואי עדכני מתאריך 22/12/24, צוין, על ידי רופא ראומטולוג "סובלת מכאבים חמורים, תתחיל טיפול בדיקור, בטיפול מרפאת כאב, הערכה: תמונה קלינית של פיברומיאלגיה בצורה חמורה". ובין היתר הומלץ על טיפול בקנביס רפואי, טיפול אותו בחרה התובעת שלא לקבל בשלב זה.

    כך גם בנוגע לחוות הדעת הנויורולוגית, כאשר המומחה קבע נכות כמעט זהה למומחה הנתבעות שלא חלק על כאבי הראש שהתגברו מאז התאונה ואף הגדיל לעשות והתייחס מראש לחפיפה עם הנכות הראומטולוגית, דבר שאפילו מומחה הנתבעות לא טרח לעשות.

46. העולה מן המקובץ כי נכותה הרפואית של התובעת הינה כדלקמן:

    בתחום האורתופדיה 15% בגין הפרעה קלה עד בינונית בתפקוד ברך שמאל; 2.2% נכות בגין הפרעה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.

    בתחום הפסיכיאטריה - 20% בגין תסמונת פוסט-טראומטית.

    בתחום הנויורולוגיה – 5% נכות בגין החמרת כאבי ראש, שחופפת במלואה לנכות בתחום הראומטולוגיה.

    בתחום הראומטולוגיה - 15% נכותו בגין הפיברומיאלגיה מתוכה יש להפחית 2% בגין מצב קודם, דהיינו 13% נכות מתוכם יש להפחית 1.5% נכות בגין הנכות האורתופדית ו- 2% בגין הנכות הנפשית, סה"כ 9.5% נכות אשר 1/4 ממנה מיוחס לתאונה מתאריך 29/8/21, דהיינו לתאונה דנן מיוחסים סה"כ 7.125% נכות.

    סה"כ נכותה הרפואית של התובעת עומדת איפה על – 38.23% נכות.

47. כמובן שעיקר המחלוקת בין הצדדים היא אודות הגריעה התפקודית במצבה של התובעת, אדון לפיכך בנושא זה.

    הגריעה התפקודית

48. התובעת והעדים מטעמה תארו בתצהירם, בעדותם ובסיכומים שהוגשו את מגבלותיה הרבות הנטענות של התובעת, לרבות קושי בעמידה ודריכה ממושכת, קושי בהליכה מרובה, כאבים תמידיים ברגל הפגועה ובראש וחוסר יכולתה לחזור לעבודתה כליצנית וכמלווה לילד בעל צרכים מיוחדים. לטעמה של התובעת יש להעמיד את הגריעה בתפקודה של התובעת על שיעור של 65% נכות.

49. הנתבעות, בנו הגנתן על נרטיב של תובעת שקרנית, שבאה לבית המשפט שלא בידיים נקיות (ראו פתח דבר בסיכומים), מי שמציגה הצגות לטובת התביעה האזרחית, אשר מעצימה את מצבה בלא כל הצדקה ובלשונן שלהן בסיכומיהן טענותיה "הינם לא פחות מנסיון התחזות, הגזמה והפעלת כישורי משחק" (סעיף 43 לסיכומים). דברים אלה הינם המשך חקירה נגדית עוינת ומתריסה על ידי שני עורכי דין כלפי התובעת (ראו לדוגמא עמ' 65 לפרוטוקול-1, שורות 28,27 "אני חייבת להגיד לך למה אתה צועק? אני כבר הוא עושה לי חרדות שהוא צועק"; עמ' 67, שורה 28 "עוד פעם אתה מרים עליי את הקול. אתה מרים עליי את הקול"; עמ' 80 שורה 3, שורה 5 "כן אבל למה צועק?.. כן, זה לא, אתה כאילו תוקף אותי כל הזמן"; עמ' 83, שורה 24 "את מרימה עלי את הקול" והערת בית המשפט "למה הטון הזה? מה היא עשתה?"). הנתבעות הגדילו וטענו שהתובעת עושה שימוש בקב בלא כל צורך, דבר שהמומחים מטעמן לא שללו. בד בבד הנתבעות בחרו לחסות את דו"ח החקירה מטעמן, כאשר, ברי שלו היה תיעוד כלשהו של התובעת שמצדיק התרשמות אחרת מרמת התפקוד שלה זה היה מוצג. בהקשר זה עשו הנתבעות דין לעצמן וצרפו לסיכומים הפנייה לסרט בת המצווה שלא הוגש בדיון בבחינת ראיה חדשה מבלי שביקשו וקיבלו רשות לעשות כן. כמובן שאין ביכולתן לעשות כן ואין מקום להדרש כלל לראיה זו. מעבר לצורך אציין, כי עיון בסרטונים מעלה שהתובעת עומדת נתמכת בידי בני משפחה ואין בהם דבר וחצי דבר שגורע מטענותיה.

    על טיעונן התקיף והמתנשא של הנתבעות כלפי התובעת, אין אלא לומר "הפוסל במומו פוסל" וטוב היה לו היו אלה מגיעות לבית המשפט עם קצת יותר ענווה כאשר ניכר שלא עשו די על מנת להגן על תושבי העיר, למרות שהיו עשרות "נורות אזהרה" בדמות עמודי תאורה שקרסו או כמעט קרסו.

50. בניגוד לנתבעות שלא הציגו את החומר שאספו אודות תפקוד התובעת ולא הביאו ראיה כלשהי שמצדיקה לדחות את טענותיה ואף מעלות בסיכומים טיעונים הסותרים את חוות דעת המומחים מטעמם; בפרשת התביעה, ובחומר הרפואי הובאו ראיות למכביר אודות מצבה של התובעת לאחר התאונה.

    בטרם התייחסות לחומר, אקדים ואציין, כי הייתה לי הזכות והיכולת להתרשם מהתובעת במשך מספר דיונים, כך גם ניתן היה להתרשם מעדותם של העדים בני משפחתה (אחיה, גיסתה, אביה), כמו גם מלקוחות, שכנות ועמיתים. הרושם הוא של אשת עשייה אהובה על כולם, משפחה מן היישוב שחיה תוך התמודדות עם קשיי פרנסה ומשפחה רגילים עד לתאונה. התאונה הפכה את עולמה של התובעת וערערה את תפקוד המשפחה כולה. ממי שעבדה בשתי עבודות כליצנית וכמלווה לילד עם צרכים מיוחדים, נזקקה התובעת לניתוח מורכב, תקופת שיקום ממושכת ולא חזרה לתפקוד תקין עד עצם היום. גם אם אניח שהתובעת מתארת את הדברים תוך האדרה מסויימת, המובנת בגדרי הליך משפטי, התרשמתי כי התובעת דוברת אמת, כך גם כל המומחים מטעם בית המשפט (להבדיל מחלק ממומחי הנתבעת) לא התרשמו מהאדרה שאינה מתיישבת עם מצבה הרפואי. אכן התובעת הגיבה באופן חמור יחסית לפגיעה הרפואית, אם בפן הנפשי ואם בכך שהוחמרו מחלות נלוות כמו פיברומיאלגיה וכאבי ראש, ואולם כל אדם מגיב באופן שונה ותגובתה אינה מלמדת כשלעצמה על חוסר מהימנות. אין ספק שחייה השתנו באחת עת עמוד תאורה קרס על גופה וקטע את שגרת חייה, היא נזקקה לאשפוז ניתוח ושיקום ממושך. אין ספק שטראומה מסוג זה משפיעה על הגוף ועל הנפש. די לעיין בתמונות שצרפה התובעת למוצגיה, בהן היא נראית בעבודתה כליצנית, שמחה מלאת חיים, חזות שאינה מאפיינת אותה לאחר התאונה, התובעת נסערת, עצובה, כבידת תנועה. כך גם העידו עדים לפי תומם, כפי שיפורט להלן.

    לא התרשמתי ואף המומחים מטעם בית המשפט לא קבעו ששימוש התובעת בקב הליכה לא נדרש. כאמור, הנתבעת לא הציגה כל תיעוד המלמד שמדובר בהצגה לצורך הדיון המשפטי ונקל לשער שטרחו לנסות לאסוף תיעוד כזה.

    אציין כי ניתן היה להתרשם מסבלה של התובעת בעת עדותה, ואף היה ניתן היה להתרשם שלא מדובר בהצגה, אלא במי שסובלת חוסר נוחות, כאבים וחרדה (ראו: עמוד 29 לפרוטוקול-1, שורה 22: "לא נוח לי בכיסא הזה... לא, הרגל שלי רועדת פה. אני אסתובב אליו ככה. כבוד השופטת אני יכולה להסתובב אליו ככה?"; עמ' 37, שורה 16 ואילך "כאילו אני גם ככה יש לי התקף חרדה עכשיו אני לא נושמת טוב"; עמ' 40 שורה 2: "אני לא יכולה עם הרגל, כל הרגל רועדת לי, אני שומעת"; עמ' 46, שורה 12: "אני לקחתי עכשיו כדור הרגעה. אפשר עוד 10 דקות רבע שעה"; עמ' 66 שורה 18: "אני גם ככה בקושי עומדת פה, גם ככה זה קשה לי" (עמ' 66 שורה 18; עמ' 73, שורה 14: "אני עומדת כי יש לי כאב ברגל, זה לא קשור"; עמ' 75, שורה 17: "אני לא יכולה באמת כבוד השופטת"; עמ' 87, שורה 2: "אז תראי יש לי התקף חרדה אני לא נושמת").

    בתצהירה תארה התובעת את מצבה לאחר התאונה את תקופת השיקום הארוכה ואת מצבה הרפואי הנוכחי. התובעת חזרה על הדברים גם בעדותה, והשיבה שאינה יכולה לתפקד כבעבר, אינה מסוגלת לעבוד בעבודתה כליצנית או כסייעת לילד מוגבל ואף לא מתפקדת בבית, כאם וכאשה בעבר. התובעת סיפרה בתסכול על כך שאינה יכולה לקחת את בנותיה לחוגים והיא מוגבלת בעבודות הבית.

    בעלה של התובעת תאר אף הוא את הפגיעה בתפקודה, ואת העזרה שהוא נדרש ליתן לאשתו הסובלת מכאבים ומתקשה בעבודות הבית.

    גם אביה של התובעת, תאר בתצהירו את השינוי שחל ואת הסיוע שהוא נדרש להעניק פיזית וכלכלית לתובעת ומשפחתה.

    אחיה של התובעת תאר בתצהיר שכאשר התובעת שוחררה מבית החולים, טיפלו בה בני המשפחה בעלה, הוא ואשתו. התובעת סבלה מכאבי תופת, והתקשתה להשתמש ברגלה. העד תאר שסייע בהסעתה של התובעת, והוסיף שהתובעת אינה מסוגלת ללכת למרחקים ארוכים, סובלת מהתקפים של כאבים חזקים, מצבי רוח התפרצות זעם ובכי. לדבריו, מאז התאונה, הפכה להיות אשה מופנמת, סגורה ובקושי משתפת במה שעובר עליה.

    גיסתה של התובעת שנכתה בעת בעת התאונה, תארה את התרחשות התאונה, ותארה אף היא שכאשר התובעת שוחררה מבית החולים נרתמה כל המשפחה לסייע. כן תארה את השינוי שחל בתובעת מאז התאונה.

    העדה הגב' א.נ., נשאלה על ידי הנתבעות בחקירה נגדית, על מצבה של התובעת והשיבה ללא כל הכנה ומבלי שהייתה לכך התייחסות בתצהירה: "אני מכירה אותה, אני רואה אותה ברחוב עם הכלב. לצערי ראיתי אותה במצבים למטה לא כל כך טובים" (עמ' 52 שורה 29 ואילך). ובהמשך: "אני רואה אותה במצב לא טוב אז זה המצב..." עמ' 53 שורה 32.

    העדה הגב' כ.ע, שגרה בעיר, נשאלה על מצבה של התובעת על ידי הנתבעות בחקירה נגדית והעידה ללא כל הכנה וללא שהייתה לכך התייחסות בתצהירה: "הייתי רואה אותה לפעמים בשכונה והיא הולכת עם המקל ובחורה עצובה, את רואה בחורה כבויה" (שם, עמ' 59 שורה 20 ואילך).

    מדובר בשתי עדות שאין שמץ של סיבה שלא לקבל את דבריהן והן העידו בכנות על התרשמותן ממצבה של התובעת.

    אכן התובעת הייתה בחו"ל מספר פעמים לאחר התאונה, ואף רחמנא ליצלן נסעה לאילת ואף חגגה בת מצווה לבתה באולם, שם צולמה עומדת נתמכת בידי בני משפחתה. התובעת גם מעזה לצאת לטיולים עם הכלב בסביבה, וזאת "בשביל הנשמה", כפי שהסבירה. כפי שהשיב גם המומחה בתחום הפסיכיאטריה, בכך אין כדי להצביע שאין לה פגיעות נפשיות או גופניות או שאינה סובלת. לא נקבע בחוות הדעת הרפואיות ולא נטען שהתובעת מרותקת למיטתה. התובעת אינה חולקת שהיא מסוגלת לצאת מן הבית, לנסוע לחו"ל למספר ימים, אף שהסבירה שמדובר בנסיעות ללא כל פעילות חריגה ואף ללא לקניות, היא אכן מסוגלת לנסוע לאילת ואף לחגוג בת מצווה לביתה. כל אלה אין משמעותם שיש לאיין את הפגיעה.

    ניתן לקבוע ללא כל היסוס, שהתובעת לא מסוגלת לחזור לעבודתה כליצנית, עבודה הדורשת הערכות, הרמת ציוד ובעיקר הופעה דינמית עם ילדים. מהסברי התובעת שוכנעתי שהתובעת גם לא מסוגלת לחזור לעבודתה כמלווה לילד עם צרכים מיוחדים. התובעת הסבירה שהילד לעיתים משתולל, בורח, וצריך להיות מסוגל להשתלט עליו (ראו פרוטוקול-1, עמ' 61, שורה 27 ואילך), כמו כן, בשל מצבה מקובלת טענתה שתתקשה בעבודה מסודרת בה עליה להתחייב לשעות מסודרות וכן היא מתקשה בעבודות הבית.

    טענת הנתבעות שהתובעת יכולה לחזור לעבודה במשרה מלאה, כפי שהייתה לפני התאונה אינה מתיישבת עם העובדות והראיות שנשמעו ויש בה משום התעלמות צינית ממצבה של התובעת. אין ספק שלנתבעות הזכות לנסות להקטין את סכום הפיצוי, אבל גם לכך יש גבולות. לא נותר בליבי שמץ של ספק, שנגרעה מן התובעת יכולת משמעותית לחזור לעבודה ובעיקר נגרעו הימנה המקצועות בהן עבדה בעבר כליצנית ומלווה לילד בעל צרכים מיוחדים, ובגילה הדבר בעל משמעות.

    אדגיש כבר כאן שאין משמעות הדבר שהתובעת לא כשירה לאף עבודה ולשום עשייה. הרושם הוא שהתובעת יכולה לעבוד בהיקף מסויים, בעבודות מסויימות, בבית ומחוצה לו. לא נעלם מעיני שהתובעת מקבלת קצבאות אובדן כושר עבודה, וקצבת ביטוח הלאומי השוות ויכול ואף עולות על השכר שהרוויחה קודם לתאונה ויכול ויש בכך משום תמריץ שלא לצאת לעבוד.

51. קביעת הגריעה התפקודית עקב תאונה היא לעיתים מלאכה מורכבת, במיוחד כאשר מדובר באנשים שיכול והושפעו מגורמים נוספים. במקרה דנן, קורות חייה של התובעת קודם לתאונה, מלמדים על אשת עשייה, עשייה שדרשה שימוש בגוף באופן שהתובעת לא מסוגלת לו. לאחר התאונה התובעת סובלת מכאבים רבים, קושי בהליכה ממושכת ועמידה, מתסמונת פוסט-טראומטית וכן סובלת ממחלת הפיברומיאלגיה, מחלה מאתגרת כשלעצמה המקשה על התפקוד.

52. הלכה היא, שהגריעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (8/6/95); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ (21/12/1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23/08/2010)).

    הנחת המוצא היא, שנכותו התפקודית של הניזוק היא פועל יוצא של הנכות הרפואית, ולשיעור הנכות הרפואית יש משקל רב בקביעת שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו ((ע"א 8799/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (21.3.11) פסקה 34 לפסק-הדין) וכן ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (25.7.10) פסקה 8 לפסק-הדין) ואולם זו אינה חזות הכל. יש לבחון את מהות הנכות הרפואית ואת השפעתה על הנפגע הפרטני.

    כפי שנקבע בעניין גירוגיסיאן ובפסיקה מבוססת היטב מאז, הגריעה התפקודית נקבעת בכל מקרה לגופו של עניין, בהינתן גילו של הנפגע, סוג העבודה, האם מקום העבודה מובטח. ההנחה היא שנכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד על אף נכותו. כמו כן, קיימת חשיבות למצב התעסוקה בשוק וגורמים נוספים.

    במקרה דנן, בגדר הנכות הרפואית, נכללת נכות מזערית בגין צלקות, אשר בדרך כלל הנטיה היא שלא להתייחס אליהן ככאלה המשקפות פגיעה תפקודית, לפחות לא במלואן, מן העבר האחר לתובעת צירוף נכויות מתחומים שונים, אשר ניכר שמשפיע באופן ממשי על תפקודה. העובדה שהתובעת לא יכולה לחזור לעיסוקיה הקודמים, מלמדת אף היא על חומרת הגריעה התפקודית. התובעת פוטרה מעבודתה כמלווה לילד בעל צרכים מיוחדים, כאשר הסתבר שאינה יכולה למלא אחר דרישות המשרה ואינה יכולה לעבוד עוד במשרה זו או בעבודתה השנייה כליצנית. התובעת איבדה את אופק העבודות שהיו לה לאורך שנים רבות והיא צריכה למצוא עתה את דרכה בשוק התעסוקה בגילה, במומה, כשהיא פגועה פיזית ונפשית. בנסיבות אלה, ניכר שהגריעה התפקודית שנגרמה לתובעת גדולה מן הנכות הרפואית, ואני רואה להעמידה על שיעור של 45%.

53. משנקבעו הנכות הרפואית והגריעה התפקודית, הגיעה העת לאמוד את הנזק.

    שיעור הנזק

54. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובעת ילידת: X.X.1980.

    מועד התאונה: 25.9.2021.

    גיל התובעת בעת התאונה: 40 שנים ו-11 חודשים.

    גיל התובעת כיום: 44 שנים ו-7 חודשים.

    שיעור נכות רפואית: 38.23.

    שיעור נכות תפקודית:45%.

    הפסדי שכר לעבר

55. כזכור, התובעת עבדה בשתי עבודות האחת כשכירה, בליווי ילד עם צרכים מיוחדים, והאחרת כליצנית, עבודה שעבדה בה כעצמאית.

56. התובעת הודתה בלשון רפה, כי בנוגע לעבודתה כליצנית, היא לא התנהלה כשורה ולא כל ההכנסות דווחו. התובעת טוענת שיש להתחשב גם בשכר לא מדווח ויש להעמיד את בסיס שכרה משתי העבודות על סך של 10,000 ₪.

    לשיטת התובעת יש לפסוק לה פיצוי מלא בעבור 6 חודשים בהתאם לחוות הדעת של המומחה בתחום האורתופדיה, שהעריך אובדן כושר עבודה למשך 6 חודשים באורח מלא, לאחר מכן לפי נכות בשיעור 65% וסך הפיצוי עומד על 330,750 ₪.

57. התובעת לא חסכה בעדים ומאמצים להוכיח את שיעור השתכרותה וזומנו להעיד מטעמה שני עמיתים לעבודה ומספר לקוחות. הגב' ר.ר. ומר ל.ו, הינם עמיתים של התובעת, שניהם תארו בתצהיריהם שהם מכירים את התובעת שנים רבות, שניהם העידו שהם עוסקים שנים רבות בעבודת הליצנות – הגב' ר.ר. מסרה בתצהירה שכיום עלות הפקה של אירוע פרטי למשך 40 דקות הוא 1,000 ₪ ו- 1,500 ₪ עבור הופעה של שעה וחצי. העדה העידה, שזה עיסוקה העיקרי מזה 31 שנים ולא הייתה מוכנה להוסיף בעדותה פרטים על היקף השתכרותה והפסיקה את עדותה לפני שהסתיימה החקירה הנגדית.

    מר ל.ו מסר בתצהירו שהוא מכיר את התובעת למעלה מ- 15 שנים והיא אחת האומניות הגדולות, עשה לילדה שלה יום הולדת ומשם התחברו והחלו להעביר עבודה אחד לשני. העד אישר שהוא לוקח בערך 800 ₪ למופע בן 40 דקות ו- 1,700 ₪ עבור הופעה של שעה וחצי. בתצהירו מסר שבתחום הליצנות נהוג לקחת טיפים במיוחד בהפקות פרטיות. בעדותו לא שש להוסיף פרטים על היקף השתכרותו, אך אישר את הדברים בתצהיר.

    הגב' ל.נ., לקוחה של התובעת, מסרה בתצהירה, שלפני 4 שנים ערכו לבנה יום הולדת והזמינו את התובעת, שילמו עבור ההופעה 900 ₪ ו- 50 ₪ תשר. מאז היו מספר הפקות אליהם הזמינו את התובעת להופיע. במהלך שנת 2022 רצו לחגוג שוב לבנם יום הולדת ויצרו קשר עם התובעת אולם נודע להם על התאונה. העדה הסבירה בעדותה, שהתובעת עשתה יום הולדת לבתה הגדולה לפני כמעט 12 שנים והשיבה שהתובעת הייתה המופיעה הראשית והיה איזה ילד שעזר לה. העדה הוסיפה שהתובעת עשתה יום הולדת לתאומים שלה, לבת האמצעית ולבן הקטן אחרי הקורונה, בכולם אותו קונספט.

    הגב' א.נ, מסרה בתצהירה שלפני 5 שנים עשתה לבתה יום הולדת, משך הפעילות היה שעה ורבע ושילמו עבור ההופעה 900 ₪ ו- 100 ₪ טיפ, בהתאם למתואר בתצהיר במהלך שנת 2022 רצו לחגוג לבנים יום-הולדת פנו לתובעת ואז נודע להם על התאונה המחרידה. העדה חזרה על הדברים בעדותה ואף השיבה שקיבלה מן התובעת קבלה לאחר הפעילות.

    הגב' כ.ע. העידה שלפני 4 שנים עשתה התובעת יום הולדת לבתה.

    התובעת גם הציגה הודעות טקסט לפיהן פנו אליה לאחר התאונה בבקשה לשכור את שירותיה והיא נאלצה להשיב את פניהם ריקם.

58. הנתבעת טוענת מנגד שהתובעת לא הגיעה בידיים נקיות לבית המשפט, לא השיבה על שאלות בנוגע להכנסותיה, לא הראתה יומן עבודה, לא היה לה אתר אינטרנט, ומכל מקום מהכנסותיה יש לקזז את ההוצאות שהיו נגרמות לה. הנתבעות אף הגדילו וטענו, שהתובעת כיום מקבלת קצבת נכות בגובה שכרה כסייעת ולטענתן: "למעשה בלי לעבוד התובעת מכניסה את אותה הכנסה – כך שברור שהתאונה אף שיפרה את מצבה של התובעת" (סעיף 126 לסיכומים). טיעון ציני מצער שמוטב היה שלא היה עולה על הכתב וגם אינו נכון לגופו שעה שתגמולי המוסד לביטוח לאומי מנוכים מן הפיצוי ואת סכום הביטוח הפרטי אין לקחת כלל בחשבון. לשיטת הנתבעות יש להעמיד את מכלול הכנסתה של התובעת על שיעור של 5,880 ₪. הנתבעות מוסיפות וטוענות שאין לפסוק כל פיצוי לעבר, שעה שהתובעת קיבלה שכר חצי שנה עד מרץ 22 ומדובר היה בתקופת הקורונה כולל סגרים, וממילא לא היו הופעות.

59. בניגוד לנתבעות, שניסו להציג את התובעת כשקרנית מדופלמת, מי שמנסה להונות לשם רווח כספי ונחה על זרי הדפנה של התאונה בשמחה ובששון, התרשמתי, וכך גם עולה מחוות הדעת והחומר הרפואי, שהתובעת סובלת סבל של ממש, כאבים ומגבלות תנועה לאחר התאונה. גם אם הייתה מגמה מסויימת טבעית של האדרה בתיאור הדברים בבית המשפט, לא ניתן למחות באחת את סבלה ואת הפגיעה התפקודית המשמעותית שהיא חווה. התובעת זכאית לפיצוי הולם, כפי שקובע הדין מבלי להתחשב בדמי הביטוח שהיא מקבלת. הרושם הוא שהתובעת אינה יכולה לחזור לאף אחת מן העבודות שעבדה קודם לתאונה, שכן אינה מסוגלת להתנייד בחופשיות, אף שניכר שהיא מסוגלת לסוג אחר של עבודות ואף יש לה יכולות לעבודות כאלה וחובתה הייתה לנסות ולהקטין את הנזק. בנסיבות כאלה, הפיצוי של התובעת לא יהא מלא, אלא הוא יתאם את הנסיבות שהוכחו. מאחר שהתובעת עבדה כשכירה וכעצמאית, נכון לבחון את הפסדיה בכל אחד מן האפיקים בנפרד.

60. בנסיבות העניין יש לקבוע, כפי שמבקשת התובעת, אי כושר מלא למשך ששה חודשים ולאחר מכן הפסד בהתאם לשיעור התפקודית שנקבע בפסק הדין 45%. אי כושר מלא למשך תקופה זו מתחייב מחוות דעת המומחה בתחום האורתופדיה כמו גם מן המסמכים הרפואיים המלמדים על המשך שיקום בתקופה זו ואף לאחריה, שעה שהתובעת הייתה בשיקום במסגרת אשפוז יום במרכז בית בלב עד לתאריך 29/3/22 ואף לאחר מועד זה המשיכה לקבל טיפולים רפואיים ומעקב נוירולוגי, אורתופדי, ראומטולוגי, בתחום הכאב, בתחום הפסיכיאטריה וקיבלה טיפולים פיזיותרפיים גם לאחר תקופה זו.

61. בחינת נתוני שכרה של התובעת כשכירה מעלים כדלקמן:

    התובעת עבדה כאמור בשתי עבודות, האחת כשכירה בעירייה, בליווי ילד עם צרכים מיוחדים, האחרת עצמאית כליצנית.

    בעבודתה כשכירה, שכרה המצטבר של התובעת בחודש 12/20 – היה 54,047 ₪, דהיינו סך של 4,503 ₪ לחודש.

    בחודש 9/21, דהיינו חודש התאונה, שכרה המצטבר היה 41,884 ₪. דהיינו – 4,653 ₪ לחודש, הווה אומר הייתה עלייה מתונה בשכר. סכום זה בצירוף הצמדה עומד על 5,344 ₪ וזה בסיס השכר כשכירה.

    למען שלמות התמונה אציין שבהתאם לדו"ח רציפות ביטוח התובעת המשיכה לקבל שכר מן מן העירייה באותה שנה ושכרה הכולל היה 54,592 ₪, דהיינו לאחר התאונה קיבלה שכר בגין בסך של 12,708 ₪ למשך שלושה חודשים, גם בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2021, קיבלה התובעת שכר בסך כולל של 13,630 ₪. דהיינו סך הכל לאחר התאונה קיבלה סכום של 23,338 ₪. לולא התאונה הייתה אמורה להרוויח 4,653 ₪ X 6 - 27,918 – דהיינו נגרם לה הפסד בעבודתה כשכירה בששה חודשים הראשונים לאחר התאונה בסכום של 4,580 ₪. סכום זה בצירוף הצמדה עומד על 5,249 ₪ וזה ההפסד שנגרם לתובעת בששה החודשים הראשונים לאחר התאונה.

    התובעת צרפה למוצגיה פרוטוקול שימוע ברשות המקומית, לפיו בשל מצבה הבריאותי וחוסר יכולתה לחזור לעבודה עבודתה הופסקה בתאריך 23/8/22. כן צורף מכתב המלצה חיובי ביותר.

    לאחר תקופה זו, יש לחשב את הפסדה של התובעת לפחות לפי הנכות התפקודית שנקבעה בשיעור של 45%. מאז חלפו כ- 38 חודשים ולפיכך החישוב הוא כדלקמן:

    38 * 5,344 * 45% = 91,382 ₪

    סה"כ הפסדה של התובעת לעבר הוא לפיכך 5,249 ₪ + 91,382 ₪ = 96,631 ₪, סכום זה בצירוף ריבית מאמצע התקופה עומד על – 101,576 ₪ ובצירוף פנסיה – 114,273 ₪.

62. בעבודתה של התובעת כעצמאית, היו תנודות בהכנסותיה, שיש להניח שהושפעו, בין היתר, ממגפת הקורונה, כמו כן, כפי שעלה מעדותה של התובעת, הדיווח על ההכנסות לא היה שלם. נתוני השכר המדווחים מעלים כדלקמן:

    שנת 2016 – 27,950 ₪ מעסק.

    שנת 2017 – 47,350 ₪ מעסק.

    שנת 2018 – 27,910 ₪ מעסק.

    שנת 2019 – 2,950 ₪ מעסק.

    שנת 2020 – שנת הקורונה – 990 ₪ מעסק + 3,256 מענק לעצמאי.

    שנת 2021 – עדיין שנת קורונה, 11,400 ₪ מעסק וזאת עד חודש ספטמבר שאז ארעה התאונה. גם בשנה זו ניכרה השפעת הקורונה וממילא התובעת לא עבדה באופן מלא, אך ניכר שחזרה לעבודתה.

    אכן הנתונים בעבודתה כעצמאית, כדרכם של עצמאים, אינם אחידים, יחד עם זאת ניכר שהתובעת הראתה קיום של עסק עצמאי החל משנת 2016, עם הכנסות בשיעורים משתנים שיש להניח שהושפעו בשנים 2020, 2021 גם ממגיפת הקורונה.

    מהדיון הסתמן שהתובעת לא דיווחה על מלוא ההכנסות, גם אם אכן כך, אין מקום לקחת בחשבון הכנסות שלא דווחו, זאת בהינתן פסיקה עקבית של בית המשפט העליון בעניין. חשוב שבית המשפט יעביר מסר ברור, שמי שבוחר שלא לדווח על הכנסות, עשויות להיות לכך השלכות גם בהקשרים נוספים, לבד מן העבירה הפלילית הכרוכה בכך (עא 4816/20 יאן לסקוב נ' פלונית (10/3/21); עא 4660/20 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (10/3/21); עא 5155/20 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח פלוני (3/5/21)).

    בהתייחס לממוצע הכנסותיה של התובעת למשך שלוש שנים כמקובל, החל משנת 2017, בהתעלם מהשנים 2020, 2021 שהיו שנות קורונה, כאשר בשנת 2021 הייתה התאונה ומכאן שממילא עבודתה של התובעת הייתה חלקית, עולה שהממוצע לשנים 2017 – 2019 הוא – 26,070 ₪ ולחודש – 2,175 ₪. בצירוף הצמדה עומד הסכום על 2,498 ₪ ובעיגול – 2,500 ש"ח. אינני רואה לקבל את טענת הנתבעת שיש להפחית את הסכום בגין קיומן של הוצאות, שכן כפי שהעידה התובעת ניתנו בנוסף טיפים שבאותה תקופה לא הייתה חובת דיווח לגביהם ובמילא הדיווח לא היה מלא והחישוב שנעשה עם התובעת הוא דווקני.

    אציין שאין לקבל את טענת הנתבעת שאין לחשב פיצוי בשנת 2021 שכן ממילא לא היו הופעות, שעה שבשנה זו יש לתובעת הכנסה כעצמאית, שסביר שהייתה עולה לאחר התאונה, הן בשל התרופפות הסגרים והן בשל תקופת החגים.

    בהנחה של 6 חודשי אי כושר מלא, ההפסד הוא – 15,000 ₪ לתקופת אי הכושר.

    לאחר מכן למשך 38 חודשים – לפי שיעור הנכות של 45% - 42,750 ₪

    סה"כ הפסד – 57,750 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה – 60,705 ₪.

63. סה"כ ההפסד לעבר של התובעת הוא לפיכך 114,203 ₪ + 60,705 = 174,908 ₪

    אובדן כושר השתכרות

64. התובעת טוענת שיש לערוך את החישוב בעניינה עד לגיל 70, ולפי שכר ממוצע במשק, העומד על 14,000 ₪, ולשיטתה הפיצוי עומד על 1,969,695 ₪ בתוספת פנסיה בשיעור של 246,211 ₪.

65. לטענת הנתבעת אין מקום לחישוב אקטוארי ואין סיבה שהתובעת לא תשוב לעבודה מלאה, לפי פוטנציאל השתכרותה עובר לתאונה. לשיטתה יש לפסוק לכל היותר לפי בסיס שכר 5,800 ₪ ושיעור נכות בשיעור של 34% למשך 22 שנים, 369,000 ₪ מתוכו יש לפסוק פיצוי גלובלי בשיעור של 1/3 אקטוארי ובסך הכל 120,000 ₪.

66. נראה ששני הצדדים, הלכו לקצוות מנוגדים שקשה לקבלם. לגבי פוטנציאל שכרה של התובעת, אין לקבל את טענתה בנוגע לשכר ממוצע במשק, התובעת לא התקרבה לסכומים אלה ולא הייתה בראשית תקופת עבודתה, אלא הספיקה לעבוד שנים רבות ובחרה בדרך של שילוב עבודה חלקית כשכירה ועבודה כעצמאית. מאידך, טענת הנתבעת מתעלמת מנכויותיה של התובעת ומצבה הרפואי ואינה יכולה להתקבל. התובעת לא יכולה לחזור לעבודותיה בעבר ואינה יכולה לעבוד משרה מלאה, נוכח מצבור נכויותיה ומצבה הרפואי.

67. בהינתן פגיעתה המשמעותית של התובעת החישוב יעשה בהתאם לנכות התפקודית וחישוב אקטוארי מלא, כאשר גם בהקשר זה נכון להפריד בין עבודתה כשכירה לבין עבודתה כעצמאית.

    אשר לבסיס השכר בעבודתה כשכירה, יש להניח שהשכר היה עולה במהלך השנים ואולם לא לשכר הממוצע במשק כפי שטוענת התובעת. כזכור בסיס השכר המשוערך הוא 5,344, בהנחה של עליה ממוצעת במשך השנים של 12%, בסיס השכר יגיע לכדי 6,000 ₪, ובהתאם לבסיס שכר זה יעשה החישוב עד לגיל 67 (מקדם היוון מעוגל 196), וההפסד הוא 529,200 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפסד פנסיה – ובסה"כ 595,350 ₪.

    אשר לבסיס השכר בעבודתה כעצמאית, נוכח חוסר היציבות בשכרה ובדיווחים, יעשה החישוב בהתאם לבסיס השכר העדכני בסך 2,500 ₪, החישוב יעשה עד גיל 70 (מקדם היוון מעוגל 213) וההפסד הוא 239,625 ₪.

    סה"כ אובדן כושר ההשתכרות של התובעת עומד על – 834,975 ₪.

    עזרת הזולת

68. התובעת טוענת שבמצבה נזקקה לעזרה רבה, אשר ניתנה לה על ידי בני משפחה וקרובים, כאשר פציעתה דרשה את התגייסות כל המשפחה. בהקשר זה נשמעו עדויותיהם של בעלה של התובעת, אביה אחיה וגיסתה, כולם סיפרו על העזרה שהעניקו והעזרה שעדיין התובעת נזקקת לה. לפי עדות בעלה של התובעת הועסקה עוזרת בית למשך חודשיים ולאחר מכן בשל חסרון כיס הופסקה העסקתה. כיום התובעת נעזרת בבני משפחתה ובעוזרת בית אחת לשבוע שאביה מממן את העסקתה. התובעת טוענת שהיא נזקקה, נזקקת ואף תזקק לעזרה רבה ככל שתתבגר. התובעת מוסיפה שנזקקה להוצאות רבות בזמן האשפוז.

    התובעת מבקשת לפסוק לה בשנה שלאחר התאונה סכום של 200,000 ₪ ולאחר מכן בהתאם לעזרה של 4 שעות שבועיות לפי 70 ₪ לשעה סה"כ סכום של 548,700 ₪.

69. הנתבעת טוענת שמדובר בנזק מיוחד ועל התובעת היה לצרף אסמכתאות ואין די בנכויות הפיזיות והנפשיות של התובעת כדי להגביל אותה בביצוע עבודות הבית או הקניות. הנתבעת מפנה לעדות התובעת, לפיה בעלה עובד שתי עבודות, ולתובעת שתי בנות גדולות שאין שום סיבה שלא ישתתפו במשק הבית ויסייעו במטלות, מכל מקום נטען שהתובעת יכולה לעשות את עבודות הבית. נטען שלא הובאו ראיות להעסקה בשכר, ואביה של התובעת לא פרט את הדבר בתצהירו. לפנים משורת הדין מציעה הנתבעת 50,000 ₪.

70. כפי שנפסק לא פעם, הפיצוי בגין העזרה של צד שלישי נועד לשפות את הנפגע עבור עזרה הנחוצה לו לטיפול בעצמו, בגלל מומו ולשם ביצוע פעולותיו השגרתיות והיומיומיות. בפסיקה נקבע שכאשר בני משפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).

    לעניין שיעורו של הפיצוי, יש לקבוע, שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27/12/73)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26/2/85), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/90)) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

71. בנסיבותיה של התובעת, בשים לב לנכויותיה, אין ספק שהתאונה גרעה מן התובעת יכולת לבצע פעולות פיזיות שהייתה מבצעת בעבר ומקשה עליה בביצוע פעולות אחרות, הגם שהיא מסוגלת לבצע חלק מן הפעולות במאמץ ותוך כאב, ניכר שיושבי הבית וקרובי משפחתה של התובעת נאלצו להתגייס לאחר התאונה וגם לאחר מכן במאמץ יוצא דופן וחריג. אכן התובעת לא הוכיחה תשלום לגורמים אחרים, אך עדיין היא זכאית לפיצוי שיאמוד את היקף העזרה לה נזקקה ולה תזקק. האומדן לו כוונה התובעת בחישוב של עזרה למשך 4 שעות שבועיות הוא אומדן סביר לחלוטין, אף שיש לעשות את החישוב בהתאם לשכר של 60 ₪ לשעת עבודה ולא כפי שנטען. אינני רואה לפסוק סכום של 200,000 ₪ כדרישת התובעת לחצי שנה שלאחר התאונה, לא התרשמתי שזו הייתה העזרה הנדרשת אף שניכר שכל בני הבית התגייסו.

    בהינתן האמור, ובהנחה שלאחר התאונה נזקקה לעזרה רבה יותר, הפיצוי לעבר יועמד על 50,000 ₪ ולעתיד על סך של 285,000 ₪ (בהנחת תוחלת חיים של 40 שנים, מקדם היוון 279.3417), סה"כ 335,000 ₪.

    הוצאות רפואיות ואחרות לעבר ולעתיד

72. התובעת טוענת שהיא נדרשת לטיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה שהיא מממנת מכיסה, כמו כן, נמצאת בטיפול פסיכולוגי ומעקב פסיכיאטרי בקהילה ואף נוטלת תרופות נגד דכאון וחרדה. נטען שהתובעת נזקקה להוצאות רבות עקב כך. התובעת טוענת שאמנם לא השכילה לשמור את כל הקבלות, אך היא לא אמורה להיענש על כך. כן נטען שהיא נזקקת להוצאות נסיעה, תשלום על דלק, ובלאי של הרכב. עוד טען שבנותיה נדרשות לטיפול רגשי בעלות של 150-200 ₪ לטיפול, כאשר בתה הגדולה נכחה באירוע. בנסיבות העניין ובשים לב לתוחלת חייה טוענת התובעת שיש לפסוק לה בראש נזק זה 120,000 ₪.

73. הנתבעת טוענת מצידה שהמדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו ועל התובעת היה לצרף קבלות. הלכה למעשה, צרפה התובעת קבלות ספורות שחלקן אינן קריאות ורכישת מוצרים שאינם רפואיים. נטען עוד שהתובעת אינה בטיפולים רפואיים, והטיפולים שהיא מקבלת מכוסים על ידי הקופה. אשר לניידות נטען שאין מקום לפסוק פיצוי כלל, כאשר ממילא התובעת העידה שהיא נוהגת כרגיל ואין מניעה שתשמש בתחבורה ציבורית.

74. בעניין הוצאות רפואיות ואחרות, נפסק שעיקרון העל העומד בבסיס תורת הפיצויים בנזיקין הינו העיקרון של השבת המצב לקדמותו, לפיו על המזיק ליתן לנפגע אותו סכום, אשר באמצעותו יועמד הנפגע, ככל האפשר, באותו מצב בו הוא היה נתון, אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין (ראו, ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, (15/7/82)). בהינתן עיקרון זה, נפסק שנפגע זכאי לפיצויים בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות שהוציא לאחר הפגיעה, הנחוצות באופן סביר לשם החזרת המצב לקדמותו.

75. אמנם, גם בהקשר זה עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראו לדוגמא: ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (22/3/1994)), ברם, מקום שנמצא שהתובע נזקק לטיפולים ומעקב רפואיים ואף נזקק לטיפול תרופתי, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך אומדנה ו"על הצד הנמוך והבטוח" - לשם שמירה על האיזון הראוי (ראה: למשל: ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ (2/2/78); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ע"א 77/67 מ"י נ' דהאן (27/7/1967); ת"א 394/98 אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2/2/06); ת"א 1616/04 שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (23/8/09); ת"א 1515/96 יהושוע נ' הסתדרות (25/8/99)).

76. במקרה דנן, סביר ביותר לקבוע, שנגרמו לתובעת הוצאות רפואיות ואחרות עקב התאונה. התובעת נזקקת לטיפולים רבים וכפי שהעידה על חלקם היא משלמת מכיסה. התובעת הציגה קבלות בסכומים של כ- 5,800 ₪ מסוגים שונים, רכישת קביים, טיפולי הידרותרפיה, תרופות ומוניות. לא את כל הקבלות ניתן לשייך באופן וודאי לאירועים, אך ברור שלתובעת היו הוצאות יתרות.

    כמו כן, התובעת אינה מסוגלת ללכת למרחק גדול ונאלצת להשתמש בתחבורה גם למרחקים קצרים. התובעת נסעה עשרות פעמים לטיפולים רפואיים, שלולא התאונה לא הייתה נזקקת כלל לנסיעות אלה. יש להעמיד את התובעת במצב בו הייתה לולא התאונה ולהתחשב בטיפולים הרבים שקיבלה ושעוד צפויה לקבל.

    בנסיבות העניין אני רואה לפסוק סכום גלובלי בראש נזק זה בגובה של 60,000 ₪.

    נזק לא ממוני

77. התובעת טוענת שיש להתייחס לייסורים הרבים שסבלה לאחר התאונה וכתוצאה ממנה, היא מדגישה שנאלצה לעבור ניתוח קשה, אשפוז ונדרשה ועודנה נדרשת לתהליך שיקום. התובעת נאלצה להתהלך בעזרת קביים, לבצע טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה אינטנסיביים ונדרשת לטיפולים פסיכולוגיים ומעקב פסיכיאטרי. התובעת ממשיכה לסבול כאבים והגבלות בתנועה, מתקשה בהליכה ממושכת, עמידה ממושכת, נשיאת משאות ביצוע פעולות פיזיות, סובלת מכאבי ראש וכאבים מפושטים בכל הגוף. התובעת טוענת שבתיק דנן "הכתובת הייתה על הקיר" ומשכך נכון לפסוק לה פיצוי בסכום של 1,000,000 ₪.

78. לטענת הנתבעות לפי הנסיבות ולאור נכותה של התובעת, ובהתחשב בכך שהתובעת השתקמה ומתפקדת באופן עצמאי, מוצע לפסוק לה סך של 120,000 ₪.

79. כפי שנפסק לא פעם, קביעת הפיצוי בנזק לא ממוני היא קשה ומורכבת. כחוט השני עוברת בפסיקה הגישה כי שום כסף שבעולם אינו מפצה על ייסורי גוף ונפש או על אובדן הנאות החיים. בפסיקה, לא קיימת מגבלה על הסכום אותו ניתן לפסוק בגין כאב וסבל. המבחן הוא לא של גבול אלא של מהות. הפיצוי צריך לשקף את מורכבות הנזק לניזוק האינדיבידואלי ואת השלכותיו עליו, כך שהפיצוי יהלום את חומרת הפגיעה (השוו: תא (ת"א) 2725/99 ר. ב. נ' החברה העירונית ראשון לציון לתרבות ספורט ונופש בע"מ (5/4/06) והפסיקה הרבה המצוטטת שם).

    התובעת כאן נפגעה בגיל צעיר יחסית, בתאונה קשה, שקטעה את רצף עבודתה וחייה, השפיעה קשות על בריאותה והשפיעה על המשפחה כולה. מדובר בתאונה שאפשר וצריך היה למנוע. בנסיבות העניין, בהתחשב בשיעור הנכות, בניתוח שעברה התובעת ובסבל שסבלה מאז, אני סבורה שיש להעמיד את הנזק הלא ממוני על סך של 300,000 ₪.

    סיכום ביניים

80. סה"כ הפיצוי שנפסק לתובעת הינו אם כן כדלקמן:

    הפסד שכר לעבר – 114,273 ₪.

    אובדן כושר השתכרות – 834,975 ₪.

    עזרת הזולת – 335,000 ₪.

    הוצאות רפואיות ואחרות –60,000 ₪.

    נזק לא ממוני – 300,000 ₪.

    סה"כ - 1,644,248 ₪

    ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי

81. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי –

    לפי חוות דעת אקטוארית שהגישה הנתבעת, תגמולי המוסד לביטוח לאומי, נכות כללית עומדים על 759,011 ₪ בתוספת ריבית חוקית צמודה על תשלומי העבר 7,937 ₪. בנוסף שולמו קצבאות שר"מ עבור התקופה מ- 12/2021 ועד 3/2022 בשיעור של 5,725 ₪ והצמדה 702 ₪.

82. הצדדים אינם חלוקים שיש לנכות את הקצבה בהתאם להלכת פרלה עמר, כאשר לתובעת נקבעה, בין היתר, נכות במוסד לביטוח לאומי בשיעור של 30% שאינה קשורה לתאונה בשל תותבת בעין ואינה מצויה במחלוקת.

83. מעבר לנכות זו יש לחשב את הנכויות הקשורות לתאונה ואלה שלא קשורות לה לפי חוות הדעת מומחי בית המשפט. שכן, בהתאם להלכה, מקום שישנן חוות דעת מטעם מומחי בית המשפט, הרי שיש להתייחס לקביעת המומחים ואין לכאורה לערב בין הנכויות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי ובין הנכויות שקבעו המומחים מטעם בית המשפט (ראו לדוגמא: תא (ת"א) 16263-08-16 המוסד לביטוח לאומי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (21/9/20) והפסיקה המפורטת שם).

    מומחי בית המשפט קבעו לתובעת את הנכויות הבאות:

    בתחום האורתופדיה 15% בגין הפרעה קלה עד בינונית בתפקוד ברך שמאל – נכות הקשורה לתאונה. בשל הפרעה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי – 3.3% נכות מתוכם – 2.2% קשורים לתאונה.

    בתחום הפסיכיאטריה - 20% בגין תסמונת פוסט-טראומטית – נכות הקשורה לתאונה.

    בתחום הנויורולוגיה – 10% נכות כוללת מתוכה 5% נכות הקשורה לתאונה, חופפת את הנכות בתחום הראומטולוגיה.

    בתחום הראומטולוגיה - 15% נכותו בגין הפיברומיאלגיה מתוכם יש להפחית 1.5% נכות בגין הנכות האורתופדית ו- 2% בגין הנכות הנפשית. דהיינו בהורדת החפיפה – 11.5% נכות בתחום הראומטולוגיה מתוכם 2% בגין מצב קודם דהיינו סה"כ 9.5% נכות אשר 1/4 ממנה מיוחס לתאונה מתאריך 29/8/21, דהיינו לתאונה דנן מיוחסים סה"כ 7.125% נכות ולתאונה מתאריך 29/8/21 מיוחסים 2.375%.

    נכותה הכוללת של התובעת עומדת איפוא על 15% ברך + 3.3% עמוד שדרה + 20% פסיכיאטריה + 11.5% פיברומיאלגיה + 30% בשל העין (בשל החפיפה לא נלקחה בחשבון הנכות בתחום הנוירולוגיה) – סה"כ נכות – 59.26% נכות.

    נכות שאינה קשורה לתאונה – הינה 1.1% בתחום האורתופדיה, 2% + 2.375% בתחום הראומטולוגיה ו- 30% בגין העין דהיינו סך הכל נכות משוקללת לא קשורה לתאונה - 33.77%

    החישוב לפי הלכת פרלה עמר (רע"א 3953/01פרלה עמרנ' אליהו ואח'  ((18.05.03)-

    נכות כוללת 59.26%

    פחות נכות שאינה קשורה לתאונה 33.77%

    לחלק לנכות כוללת = 0.43

    דהיינו, יש לנכות 43% מתגמולי המוסד לביטוח לאומי ולא כפי שקבע האקטואר מטעם הנתבעת אשר חישב את הנכויות באופן חסר ולא נכון מבלי להתייחס למכלול הנכויות שנקבעו על ידי המומחים ואינן קשורות לתאונה.

    תגמולי המוסד לביטוח לאומי נכות כללית בצירוף ריבית עומדים על – 766,984 ₪ - משכך הניכוי עומד על – 329,787 ₪, כמו כן יש לנכות את קצבת שירותים מיוחדים במלואה (בשיעור של 5,725 ₪ והצמדה 702 ₪), שכן אין מחלוקת שקצבה זו ניתנה אך בגין התאונה – סך הניכוי עומד איפוא על – 336,214 ₪

84. סך הפיצוי בשיעור של 1,644,248 ₪ בניכוי 336,214 ₪ עומד על – 1,308,034 ₪.

     

    סוף דבר

85. אחר האמור לעיל, דינה של התביעה להתקבל, שכן מדובר בתאונה שניתן, היה צריך ואפשר למנוע בהתנהלות סבירה של העירייה.

86. הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 1,308,034 ₪, בתוספת שכר טרחה בשיעור של 23.6%.

    באשר להוצאות, הנתבעות טוענות שאין לפסוק לתובעת הוצאות העדים מטעמה ובלשונן "המצעד הלא הכרחי שממילא ביסס ולו טענה אחת או מהווה ראיה לפסיקתו של בית המשפט לעניין נזקיה" (סעיף 153 לסיכומים). כן נטען שאין להשיב לתובעת את שכר טרחת המומחים מטעמה, וכי תביעתה מנופחת. דעתי אינה כדעת הנתבעות, התובעת השכילה לבסס באמצעות העדים מטעמה, את הנזקים הכבדים שנגרמו לה, את מי שהייתה לפני התאונה, את הפוטנציאל הגדול שהיה בה ואת הפגיעה הקשה שנגרמה לה. התובעת שהייתה אשה שמחה, ליצנית שחרטה על דגלה לשמח ילדים, הפכה לאשה כבויה וכואבת כפי שתארו העדים. הנתבעות הן אלו שניהלו הליך דווקני עם הרבה ציניות ותוקפנות מיותרת כלפי התובעת.

    על הנתבעות לשאת במלוא הוצאותיה של התובעת: הוצאות העדים כפי שנפסקו בדיון, הוצאות התובעת בגין המומחים מטעמה בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום והוצאות המומחים מטעם בית המשפט כפי שנשאה בהם התובעת בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום.

    התשלומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

    זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 60 ימים.

     

     

    ניתן היום, ז' סיוון תשפ"ה, 03 יוני 2025, בהעדר הצדדים.