פלונית נ' עיריית חולון ואח'

התובעת הלכה לתומה ברחובה של העיר חולון ולפתע קרס עמוד תאורה המוצב ברחוב, היא נלכדה תחתיו ונפגעה בגופה ובנפשה – האם העירייה חבה בנזקיה של התובעת? מה גובהם של נזקים אלו? אלו הסוגיות העומדות לדיון בתובענה.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובעת, ילידת 1980, נפגעה, כאמור בתאונה שארעה בתאריך 25/9/2021 עת צעדה על המדרכה ועמוד תאורה המוצב ברחוב קרס ופגע בה (להלן: "התאונה"). לטענת התובעת בתביעתה "בסיס העמוד היה חלוד ו"רקוב" לחלוטין ונפילתו הייתה רק עניין של זמן" (סעיף 10 לכתב התביעה).

   בתמיכה לתביעתה הגישה התובעת חוות דעת בתחום הנוירולוגיה, האורתופדיה, הפסיכיאטריה והראומטולוגיה אשר קבעו את נכויותיה של התובעת בנכות משוקללת העומדת על כ- 82% ונטען כי "התאונה קטעה את מסלול חייה הרגיל של התובעת שהייתה אישה פעילה ואנרגטית, ולצערה נאלצה לחדול מעיסוקיה ובשל זה לאור נכותה, אינה מסוגלת לחזור לעבודה כלשהי" (סעיף 57 לכתב התביעה).

   התביעה הוגשה כנגד עירית חולון בשטחה מוצב עמוד החשמל וחברת הביטוח המבטחת אותה (להלן: "העירייה" ו"המבטחת" בהתאמה).

   כבר כאן יצויין שהתביעה הוגשה לכתחילה גם על ידי קופת חולים מכבי שירותי בריאות שהעניקה טיפול רפואי לתובעת ואולם הצדדים השכילו להגיע להסכמה וניתן פסק דין בהקשר זה, לפיכך פסק הדין לא יעסוק בסוגיה זו.

    

2. בכתב הגנתה כפרה הנתבעת באחריות המיוחסת לה וטענה כי "דווקא האירוע נשוא התובענה הינו אירוע לא צפוי ונדיר בהתרחשותו" וכי "כל טענה כאילו מדובר באירוע שהיה יכול להימנע בנקיטת פעולות פשוטות דינן דחייה".

   לכתב ההגנה צורפו חוות דעת של מומחים בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה והראומטולוגיה שקבעו נכות משוקללת בשיעור של כ- 20% נכות.

3. לנוכח הפערים בין הצדדים מונו מומחים מטעם בית המשפט בתחומי האורתופדיה, הפסיכיאטריה, הראומטולוגיה והנוירולוגיה שקבעו נכות משוקללת בשיעור של כ- 40%.

4. לאחר שניסיונות להביא את הצדדים להסכמות כשלו, הוגשו ראיות הצדדים באמצעות תצהירי עדות ראשית, ונשמעו הוכחות במסגרת שני דיונים. בפרשת התביעה העידו 11 עדים הכוללים את התובעת, בני משפחתה, עמיתים לעבודה, לקוחות ששכרו את שירותיה ועדה שנתקלה בנפילת עמוד תאורה נוסף. בפרשת ההגנה העידו שני עדים הכוללים מי שחתמה על תעודת עובד ציבור בגדרה הובאו נתונים על תלונות שהוגשו למוקד העירייה ומנהל מערך התאורה בעירייה, כן נחקרו לבקשת הנתבעות, המומחים מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה ובתחום הראומטולוגיה (פרוטוקול מתאריך 16/3/18 יכונה "פרוטוקול-1", ופרוטוקול מתאריך 18/3/25 יכונה "פרוטוקול-2").

5. במסגרת הסיכומים מטעמם חזרו הצדדים על טענותיהם. התובעת מייחסת לעירייה אחריות מכוח חבותה על פי פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"), כבעלים ומחזיקה של המקרקעין. כן נטען שמהראיות שהובאו ניתן ללמוד על מודעות העירייה לסכנה הנשקפת מעמודי תאורה וזו בחרה שלא לעשות די על מנת למנוע את הסכנה בין היתר בהימנעותה מליצור שיטה ברורה לבחינת העמודים והסרת הסכנה. התובעת טענה עוד להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעדו" והעברת הנטל לכתפי העירייה.

   הנתבעות טוענות שדינה של התביעה להידחות תוך חיוב התובעת בהוצאות, שכן העירייה פעלה כרשות סבירה ואין להטיל עליה חבות. לטענת הנתבעות, המדובר באירוע פתאומי ללא כל צפיות, כאשר סבירות הפעולות שנקטה העירייה נבחנת בהינתן שמשאביה מוגבלים ואין בידה למנוע את כלל התאונות המתרחשות בשטחה. הנתבעות מדגישות, שהעד מטעמן, ראש מערך התאורה מזה שנים רבות, העיד באופן בהיר וכן והסביר שהוא רואה לנגד עיניו את טובת הציבור ועושה כל שלאיל ידו לטובת הציבור. הנתבעות אינן מכחישות שעמוד התאורה קרס כתוצאה מקורוזיה שהתפתחה בבסיסו ואולם טוענות שרק במקרים נדירים קורה שנופל עמוד תאורה בשל קורוזיה בלא כל התראה, ולא הייתה כל יכולת לצפות את נפילת העמוד. לטענת הנתבעות, מהנתונים אליהם מפנה התובעת עצמה ניתן ללמוד על סיכוי סטטיסטי קטן בהרבה מאחד אחוז לנפילת עמוד תאורה עקב קורוזיה וכי לא הוכח שמדובר באירועים חוזרים ונשנים, מה גם שהעירייה השקיעה את כל המשאבים הנדרשים לפני התאונה לאיתור עמודי התאורה התקולים.