אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 29326-05-14 י. ואח' נ' עיריית קרית אתא ואח'

ת"א 29326-05-14 י. ואח' נ' עיריית קרית אתא ואח'

תאריך פרסום : 14/04/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
29326-05-14
29/03/2015
בפני השופטת:
רויטל באום

- נגד -
תובעים:
1. ד.י.
2. ג.י.
3. מרכז השופט חיים כהן להגנה על זכויות אדם

נתבעים:
1. עיריית קרית אתא
2. יעקב פרץ
3. דוד פרץ

פסק דין
 

 

זוהי תביעה לפסיקת פיצויים בגין עוולה אזרחית, ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 19נא לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן - "החוק").

 

1.התובעים 1-2 (להלן – "התובעים") הינם הוריה של א., תלמידת אולפנית שח"ם, בית ספר תיכון תורני לבנות דתיות (להלן - "בית הספר"), ושניהם מוגבלים לנוע באמצעות כסא גלגלים.

 

התובעת הינה מורשית נגישות שירות מטעם משרד התמ"ת משנת 2010.

 

2.לפי התביעה, בית הספר אינו נגיש לבעלי מוגבלות, הנתבעים לא קיימו את החובות המוטלות עליהם מכוח החוק בהקשר זה ולכן זכאים התובעים, כך לפי הטענה, לקבלת פיצוי כספי.

 

כבעלי מוגבלות, התובעים סומכים את זכאותם לנגישות לבית הספר, על הוראות סעיף 19לד(ג) לחוק, הקובע –

 

"הורה של תלמיד, שהוא אדם עם מוגבלות, זכאי לנגישות במוסד החינוך או בגן הילדים שבו התלמיד לומד..."

(ההדגשה שלי – ר.ב.).

 

יצוין, כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חובתה של הנתבעת 1 (להלן – "העירייה") ליישום הוראות החוק ביחס לביה"ס.

 

3.טענות התובעים

 

3.1בתם של התובעים לומדת בבית הספר החל מחודש ספטמבר 2013; הודעה מוקדמת על אודות כוונתם לרשום את בתם לבית הספר, נשלחה הן למנהל בית הספר והן למנכ"ל העירייה עוד בחודש ינואר 2013 (נספח ת/1 לכתב התביעה).

 

העירייה ידעה על הצורך בהנגשת בית הספר כבר בשנת 2010, וזאת בהקשרן של תלמידות אחרות; התובעים מפנים לדברי ב"כ הנתבעים בדיון לפניי ביום 23.11.14 (עמ' 1 ש' 12).

 

בשנת 2011 התקיימה פגישה, אותה יזמה התובעת במסגרת תפקידה כמורשית נגישות שרות, עם הגורמים הנוגעים בדבר בבית הספר, בסיועו של האדריכל ומורשה נגישות מבנים, תשתיות וסביבה, כהגדרת מונח זה בסע' 19מא לחוק, מר אייל מינס ממשרד אטלייה (להלן - "האדריכל").

 

3.2התובעים מפנים לשורה של מכתבים המעידים, לשיטתם, על מחדלי הנתבעים בכל הנוגע לעיכוב בהנגשת בית הספר: הזנחה, אזלת יד וחוסר מעש במקום בו היה צורך דחוף לפעול בזריזות ובנחישות (נספחים ת/7(1) – ת/7(5) לכתב התביעה).

 

בנוסף, מציינים התובעים את מכתבם לעירייה מיום 2.2.14 בו הביעו את מורת רוחם ותסכולם הרב מאי ביצוע ההנגשה (נספח ת/8 לכתב התביעה); הם מציינים שתשובה למכתבם זה ניתנה ע"י הנתבע 3 במכתבו מיום 16.2.14 (נספח ת/9 לכתב התביעה) וכי למכתב זה השיב בא כוחם במכתב מיום 3.3.14 (נספח ת/10 לכתב התביעה).

 

משלא נעשה דבר גם בעקבות מכתב בא-כוחם, בעוד שבתם כבר לומדת בבית הספר מאז חודש ספטמבר 2013 כאמור, החליטו לפנות לבית המשפט.

 

3.3חלפו ארבע שנים תמימות עד אשר בחודש יוני 2014 פרסמה העירייה מכרזים לביצוע עבודות ההנגשה.

 

3.4חובת העירייה לביצוע ההנגשה אינה תלויה ואינה כפופה לקבלת התקצוב או לאישורו ע"י משרד החינוך. התובעים מבהירים ומוסיפים, כי תקצוב ביצוע ההנגשה (בסך 359,000 ש"ח) הוקצה לעירייה כבר בחודש יוני 2013, ואף על פי כן התעכבה העירייה שנה נוספת בטרם פרסמה את המכרזים.

 

4.טענות הנתבעים

 

4.1כי פעלו וממשיכים לפעול להנגשה והתאמה של בית הספר וזאת בהתאם להוראות החוק והתקנות; בחודש יוני 2014 החלו בביצוע עבודות ההנגשה של בית הספר. העבודות להנגשת חדרי השירותים בבית הספר, כמו גם העבודות לביצוע פיר הכנה למעלית, כבר הסתיימו וכי אספקה המעלית והתקנתה אמורה להתבצע בזמן הקרוב.

 

4.2הפגישה מיום 1.6.11 התקיימה ביוזמת הנתבעים, וזאת לצורך הכנת תכנית מפורטת להנגשת בית הספר. הנתבעים מבהירים, כי שכרו את שירותיו של האדריכל, אשר במשרדו עבדה התובעת כמורשית נגישות שירות, לצורך עניין זה, כך שביצוע והכנת התוכניות הרלבנטיות כמו גם הצורך באישורן למול משרד החינוך, היה באחריות האדריכל והתובעת 1.

 

הנתבעים טוענים, כי פעלו בשיתוף פעולה מלא עם האדריכל והתובעת 1, אך התוכניות שהוכנו ע"י האדריכל לקו בחסר והיה צורך בביצוע תיקונים והשלמות ע"פ דרישות משרד החינוך.

 

בסופו של יום וחרף המאמצים שהושקעו בדבר, לא אושרה תכנית ההנגשה שהגיש האדריכל במתכונתה המלאה ע"י אגף הבינוי והתקצוב במשרד החינוך, ואושר תקציב בסך של 359,000 ש"ח בלבד.

 

האדריכל התבקש, אפוא, להכין תכנית מתאימה על פי ההקצבה, זאת במקביל לפעולות שננקטו על ידם להגדלת תקציב ההנגשה בבית הספר.

 

בסוף חודש יולי 2013, כחודש לפני פתיחת שנת הלימודים, עזב האדריכל את הפרויקט (וזאת בהמשך למכתבו של האדריכל, נספח יא' לסיכומי הנתבעים) ומשכך נאלצו הנתבעים לפנות בחודש אוגוסט 2013 לאדריכל מיקי אוטמזגין להכנת תכנית נוספת מתוקנת.

 

בתגובה לטענות בדבר אחריותה, טוענת התובעת, כי מעורבותה בפניות מוקדמות יותר לפנייתה האישית, כמורשית נגישות, אינה יכולה לגרוע מזכויותיה עפ"י החוק.

 

היא הבהירה, כי בעקבות לימודים משותפים עם האדריכל נוצר שיתוף פעולה ביניהם (כאשר האדריכל פונה אליה כאשר הוא מוצא לנחוץ מדי פעם להשתמש בשירותיה כיועצת לעניין נגישות) והיה זה אך טבעי שעשה כך משפנו אליו בעניין בית הספר.

 

התובעת טוענת (בסע' 2 לסיכומי התשובה מטעם התובעים), כי הבסיס לתביעה הינו השתהות העירייה החל מינואר 2013, ועל כן כל מעורבותה של התובעת, במסגרת תפקידה הרשמי כמפורט לעיל, אינה מעלה או מורידה לעניין התקופה שעובר לינואר 2013; אציין, כי טענה זו אינה מדויקת, באשר התובעים טוענים, בין היתר, לעיכוב בפעולת הנתבעים מאז שנת 2010.

 

4.3באשר למכתבים שצורפו לכתב התביעה כנספחים ת/7(1) – ת/7(5), טוענים הנתבעים, כי אלה דווקא מעידים על כי פעלו ללא לאות וביתר שאת לאישור תכנית ההנגשה בבית הספר בהתאם לחוק, כמו גם להגדלת התקציב.

 

4.4באשר למכתבה של התובעת 1 מיום 4.11.11 (נספח ת/2(2) לכתב התביעה), טוען הנתבע 3, כי נחשף אליו לראשונה רק משצורף לתביעה.

 

 

באשר למכתבו מיום 16.2.14 (נספח ת/9 לתביעה), טוען הנתבע 3, כי פירט במכתב את השתלשלות האירועים תוך ציון העובדה, כי "בימים אלה" הוגשה תכנית מתוקנת לאגף הבינוי והתקצוב במשרד החינוך ועם אישורה ניתן יהיה לגשת לביצוע הפרויקט.

 

4.5הנתבעים טוענים, כי דין התביעה כנגד הנתבעים 2-3 להידחות על הסף בהיעדר יריבות אישית ובהיעדר עילת תביעה; כל פעולה שנעשתה על ידם, ככל שנעשתה, בקשר עם פרויקט ההנגשה, נעשתה בשמה של הנתבעת 1 – העירייה – ותוך כדי מילוי תפקידם בעירייה.

 

5.ההליך

 

5.1הנתבעים 2-3 הגישו בקשה לסילוק התביעה נגדם על הסף; התובעים הגישו תגובה, במסגרתה התנגדו לבקשה; בהחלטתי מיום 20.10.14 הוריתי, בין היתר, כי הבקשה תידון, במידת הצורך, בישיבת קדם המשפט.

 

5.2ביום 23.11.14 התקיימה ישיבת קדם משפט, במסגרתה הסכימו ב"כ הצדדים למתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק ולאחר הגשת סיכומי הצדדים, כאשר כל צד יוכל לצרף לסיכומיו כל מסמך רלוונטי אשר טרם הוגש, ובתנאי שגולה במסגרת הליכים מקדמיים.

 

5.3בנוסף, הודיע ב"כ התובעים -

 

"לבקשת חברי ולבקשת בית המשפט אני מצהיר כי אין לתובעים כל ענין לקבל כל סעד כספי מאת מי מהנתבעים 2-3. אבקש שלא להורות על מחיקתם ובית המשפט יתייחס לענין זה, במידת הצורך, בפסק הדין"

(עמ' 2 ש' 12-14).

 

5.4בסיום הדיון, הוריתי לנתבעים להגיש הבהרות לגבי צפי ביצוע עבודות ההנגשה, והודעה כאמור הוגשה ביום 1.12.14 (במסגרת בק' מס' 10), ולפיה -

 

"מכרזים ופנייה לספקים לביצוע עבודות הנגשה בבית הספר אולפנית שח"ם, נערכו בחודש 06/2014.

שירותי נכים – ביום 26/08/14, נחתם חוזה, צפי סיום העבודות יום 31/10/14.

פיר מעלית – ביום 26/8/14, נחתם חוזה, צפי סיום העבודות יום 30/11/14.

יובהר, כי העבודות לביצוע שירותי הנכים ופיר המעלית הסתיימו לפני מועד צפי סיום העבודות.

מעלית – לאחר סיום ביצוע עבודות בניית הפיר ולקיחת מידות להזמנת מעלית מחו"ל, ביום 1/12/14, נחתם חוזה, צפי הגעת המעלית מחו"ל והתקנתה לשימוש, עד ליום 30/8/15."

(ההדגשות במקור).

 

5.5ביום 29.12.14, הוגשו סיכומי התובעים. ביום 4.3.15, ולאחר קבלת בקשתם להארכת מועד, הגישו הנתבעים את סיכומיהם, וביום 12.3.15 הגישו התובעים סיכומי תשובה.

 

6.המסגרת הנורמטיבית

 

6.1מטרת החוק והעיקרון עליו הוא מושתת מובאים בפרק א' לו, ועיקרם - לעגן את זכותו של אדם עם מוגבלות "להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים..." (סע' 2 לחוק).

 

6.2אדם עם מוגבלות מוגדר בסעיף 5 לחוק ולענייננו אין חולק, כי התובעים (כל אחד בנפרד) עונים להגדרה.

 

6.3נושא נגישותם של מוסדות חינוך לאנשים עם מוגבלות מוסדר בפרק ה'1, סימן ז' חלק ב' לחוק.

 

6.3.1סעיפים 19לג1 עד 19לג6 עוסקים בהוראות אותן יקבע שר החינוך בדבר התאמות נגישות (כמפורט בסעיף 19לג1), הצורך בהגשת תכנית המפרטת את דרכי הנגשתו והתאמתו של מוסד החינוך, המועד להגשת תכנית שכזו והחלה הדרגתית של הוראות הנגישות.

 

 

 

בהתאם לסעיפים 19לג1 ו – 19לג4 לחוק, התקין שר החינוך תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות במוסד חינוך קיים), תשע"א-2011, הקובעות חובת התקנה ותחזוקה של פיר מעלית ותאי שירותים נגישים על בעלים של מוסד חינוך.

 

לסיכומי התובעים צורף נוהל של משרד החינוך מחודש נובמבר 2013, שעניינו "יישום התקנות להנגשת מוסד חינוך קיים" (נספח א' לסיכומי התובעים).

 

6.3.2סעיף 19לד לחוק עניינו נגישות פרטנית לתלמיד ולהורה.

 

סעיף 19לד(ב) מורה, כי שר החינוך יקבע הוראות בדבר התאמות הנגישות הנדרשות ממוסד חינוך, כאשר תקנות לפי סעיף זה יכללו הוראות בדבר ביצוע התאמות נגישות בקשר לכל אחד מאלה -

 

"(1) התקנת מעלית נגישה בבנין מרכזי אחד, למעט לענין גן ילדים;

(2) בניית תא שירותים נגיש אחד לנשים ואחד לגברים בקומת הכניסה בבנין המרכזי;

(3) הנגשת הכניסה למוסד החינוך...ודרכי הגישה לחצר ולאולם הספורט...;

(4) אמצעי נגישות לאנשים עם מוגבלות בראיה ובשמיעה...;

(5) התאמות נוספות הנדרשות כדי לאפשר לתלמיד נגישות באופן סביר במוסד החינוך...".

 

תקנות לפי סעיף זה טרם הותקנו. עם זאת, בסיכומיהם מפנים התובעים לנוהל של משרד החינוך אשר בא להשלים חסר זה ואשר כותרתו "קבלת תקציב לסיוע – סידורי נגישות פרטנית" מיום 9.3.14 (נספח ב' לסיכומי התובעים).

 

 

 

 

 

 

על פי הנוהל -

 

"מוסדות חינוך שלהם תלמידים (או הורי תלמידים) עם מוגבלות, ושאין בהם סידורים המאפשרים להם להגיע לכל מרחבי הלמידה שבפרוגרמה החינוכית והפיסית של משרד החינוך ולהשתמש בהם, זכאים לסיוע כספי לשם ביצוע הנגשה מתאימה, באמצעות הרשות המקומית ובאחריותה"

(ההדגשה שלי – ר.ב.).

 

מכאן, שקביעת הסיוע מותנית בקבלת תיק טכני מן הרשות המקומית, וכמפורט בנוהל.

 

התובעים מציינים, כי עסקינן בנוהל מעודכן המחליף את קודמו הוא נוהל "קבלת תקציב סיוע – סידורי נגישות פיסית וחושית במוסדות חינוך" מיום 23.6.10.

 

בהקשר זה, אף מפנים התובעים לפסק הדין שניתן בת.א. (קריות) 25413-03-10 אמה של פלונית (קטינה) נ' עיריית שפרעם (ראו סע' 39 – 42).

 

גם הנתבעת, בסעיף 2 לסיכומיה, מפנה לנוהל האמור (מופיע שם כחלק מנספח ד'), כשהוא נושא תאריך 2.10.11.

 

במילים אחרות, בנושא זה של הנגשה פרטנית, עדיין אין תקנות בדבר התאמות הנגישות הנדרשות, אך קיימים נהלים של משרד החינוך, אשר מתעדכנים מעת לעת.

 

7.בעניינו, אין חולק, כי א. החלה ללמוד בבית הספר בחודש ספטמבר 2013, וכי הודעה בדבר כוונת הוריה (התובעים) לרשום אותה לבית הספר נמסרה הן לנתבעת והן לבית הספר עצמו, כבר בחודש ינואר 2013, כלומר כשמונה חודשים קודם לכן.

 

בפועל, בית הספר הונגש, למצער בחלקו, בשלהי שנת 2014, כלומר כשנתיים לאחר הודעת ההורים בדבר רישומה הצפוי של א. לבית הספר.

נשאלת השאלה, מתי קמה החובה של העירייה לפעול להנגשת בית הספר.

 

הוראות החוק, כפי שצוינו לעיל, עוסקות למעשה בחובת הנגשה כללית ובחובת הנגשה פרטנית.

 

אתייחס להלן לחובות אלו בהתאם לנסיבות העניין שלפניי.

 

8.חובת הנגשה פרטנית

 

8.1סעיף 19לד(ג) לחוק קובע כי -

 

"הורה של תלמיד, שהוא אדם עם מוגבלות, זכאי לנגישות במוסד החינוך או בגן הילדים שבו התלמיד לומד..."

(ההדגשות שלי – ר.ב.).

 

8.2סעיף 19 לד(ד), קובע, כי -

 

"מוסד חינוך וגן ילדים יבצעו את התאמות הנגישות בעבור תלמיד הלומד במוסד החינוך, בעבור ילד הרשום במוסד החינוך והעתיד ללמוד בו ובעבור הורה כאמור בסעיף קטן (ג), מיד לאחר המועד שבו נודע לראשונה למוסד החינוך, או לגן הילדים, לפי הענין, על רישומו של התלמיד במקום" (ההדגשות שלי – ר.ב.).

 

8.3כאמור לעיל, תקנות בדבר התאמות הנגישות הנדרשות (לפי סע' 19לד(ב) לחוק) טרם הותקנו, ואולם את שהחסיר מחוקק המשנה ממלאים, בינתיים, נהלים של משרד החינוך, כפי שאלה מתעדכנים מעת לעת.

 

כך, נוהל קבלת תקציב לסיוע – סידורי נגישות פרטנית מיום 9.3.14 (נספח ב' לסיכומי התובעים) וכך נהלים קודמים דוגמת נוהל קבלת תקציב סיוע – סידורי נגישות פיסית וחושית במוסדות חינוך מיום 2.10.11 (שצוין בסיכומי הנתבעת ואף צורף להם) ונוהל קבלת תקציב סיוע – סידורי נגישות פיסית וחושית במוסדות חינוך מיום 23.6.10 (שאוזכר בת.א. 25413-03-10 הנ"ל).

 

8.4בענייננו, ה"מועד שבו נודע לראשונה" לעירייה על רישומה הצפוי של א. לבית הספר, הנו חודש ינואר 2013. מיד לאחר מכן היה על העירייה לבצע את התאמות הנגישות; כך לפי לשון סעיף.

 

משבוצעו ההתאמות בבית הספר, וגם זאת רק בחלקן, רק כשנתיים לאחר מכן (בסוף שנת 2014), המשמעות היא, שהעירייה הפרה את החובה המוטלת עליה.

 

8.5גם בהנחה שביצוע ההתאמות כפוף לקבלת תקציב ממשרד החינוך, כנטען ע"י העירייה, הרי שתקצוב כאמור אושר כבר בחודש יוני 2013 (הסך של 359,000 ש"ח), ומאז ועד פרסום המכרזים לביצוע העבודות חלפה שנה ועד הביצוע עצמו שנה וחצי, כשלגבי המעלית צפי הגעתה והתקנתה לשימוש הינו בחודש מאי 2015.

 

8.6בנסיבות העניין, עסקינן בפרק זמן החורג ממתחם הסבירות ושאינו עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף – "מיד".

 

8.7טענות הנתבעים אין בהן כדי לשנות את העובדות או את לשון החוק.

 

8.7.1הטענה להעדרן של תקנות בדבר "חובת הרשם לברר" או "מועדים ליידוע הבעלים" לפי סעיף 19 לד(ה) לחוק, כנטען בסע' 9 ו- 26 לסיכומי הנתבעים, אין בה כדי לגרוע מהחובה העקרונית של העירייה בהנגשת בית הספר, כפי שזו מעוגנת בסעיפים 19לד(ג) ו-(ד) לחוק בצירוף נוהלי משרד החינוך, כמפורט לעיל.

 

8.7.2זאת ועוד: סעיף 19לד(ה)(2) סיפא מציין בצורה ברורה כי המועדים מכוונים כדי -

 

"שביצוע ההתאמות יסתיים לפני תחילת הלימודים של התלמיד במוסד החינוך או בגן הילדים"

 

ללמדך על כוונת המחוקק.

8.7.3העירייה החלה בפניותיה למשרד החינוך בקשר לנושא הנגשת בית הספר, כבר בשנת 2010 (נספח א' לסיכומי הנתבעים: מכתבו של המהנדס יועץ מר עמנואל סומר של משרד החינוך מיום 17.2.11 המתאר את מסקנותיו באשר לבקשת העירייה מיום 20.6.10), וזאת בהקשרן של תלמידות אחרות.

 

כעולה מחומר הראיות, לאחר חליפת מכתבים שהתנהלה בעניין זה בין העירייה למשרד החינוך, שעיקרה בקשות משרד החינוך להשלמת מסמכים או העברת נתונים ופרטים כאלו ואחרים מצד העירייה, ואשר התפרסה על פני תקופה של כשלוש שנים, אושר לעירייה ע"י משרד החינוך, בחודש יוני 2013, תקציב בסך של 359,000 ש"ח. כן עולה, כי העירייה השתמשה בין היתר, בשירותיו של האדריכל לצורך קידום התהליך לרבות הכנת תוכניות ואומדן עלויות.

 

בנסיבות אלה, נוכח הזמן הרב שחלף ובשים לב למכלול הראיות והמסמכים שהונחו לפניי, בין היתר מכתבים שהופנו לעירייה בניסיון להאיץ את התהליך, היה על העירייה, למצער בשלב זה בו אושר התקציב, לפעול באופן מיידי לביצוע התאמות הנגישות כפי הנדרש, מבלי כל דיחוי נוסף.

 

8.7.4טענת העירייה, כי פעלה בניסיון להגדיל את התקציב (סע' 32 לסיכומי הנתבעים), אינה מהווה הצדקה לעיכוב בביצוע העבודות, מה גם שעסקינן בעיכוב שארך כשנה וחצי, כאשר טרם הסתיימו העבודות כולן.

 

יודגש, כי הנתבעים לא טענו, אף לא הביאו ראיה לכך, שבסופו של יום היה טעם בהמתנה להגדלת התקציב, באשר לא הובאה ראיה לכך שהתקציב אמנם הוגדל;

 

 

בהקשר זה, אפנה לנספח יד1 לסיכומי הנתבעים, מכתבו של אינג' עמנואל סומר מיום 30.3.14 (נרשם בטעות במכתב כי הוא מיום 30.3.13), המופנה אל משרד החינוך, הממליץ על הגדלת התקציב לסך של 376,000 ש"ח (הפרש של 17,000 ש"ח בלבד), תוך שהוא מציין בסיפת סע' 6 את הדברים הבאים, המדברים בעד עצמם -

 

"...על העירייה לבצע מיידית את העבודות. אינני רואה כל הסבר סביר לכך שטרם הוכשרו שירותי הנכים, כביכול בגלל מחלוקת על המעלית".

 

8.7.5השיקול התקציבי אינו עומד בחלל ריק, ולמולו מונחים שיקולים הנוגעים לזכויות יסוד של האדם, כאשר תכלית החוק הינה הנגשתם של מוסדות לאנשים בעלי מוגבלות, אשר בבסיסו עומדת הזכות לשוויון, שהינה זכות ראשונה במעלה; לא בכדי מטרתן של הוראות החוק הן שאותו מוסד חינוך יבצע את התאמות הנגישות בעבור אותו תלמיד או הורה עוד לפני תחילת הלימודים.

 

8.7.6אשר לניסיונם של הנתבעים לתלות את העיכובים בגורמים אחרים, בהם התובעת עצמה (ראו למשל בסע' 27 לסיכומיהם), הרי שאני מוצאת לדחותו מכל וכל;

 

החובה להנגשתם של מוסדות חינוך הינה חובתה של הרשות המקומית, וזאת בראש ובראשונה. אם הרשות, עליה האחריות, מוצאת כי בעל מקצוע עימו התקשרה, אינו מטפל בעניין שלשמו בוצעה ההתקשרות במהירות הדרושה, חובה על הרשות לסיים את ההתקשרות ולפנות לבעל מקצוע אחר.

 

במסמכים הרבים שצורפו ע"י הנתבעים, לרבות בפניותיה לאדריכל, לא ראיתי כל תלונה המופנית לאדריכל בדבר משך הזמן האורך לתכנון, ניסיון לזירוזו או התראה על הפסקת ההתקשרות אם לא יסתיים התכנון במהרה.

 

משכך, איני מוצאת לייחס כל "אחריות תורמת" לאדריכל או לתובעת, שסייעה בידו.

 

9.חובת הנגשה כללית

 

9.1סעיף 19לג3(ב) לחוק, מורה -

 

"לא נקבעו צווים לפי סעיף קטן (א), תחל חובת הנגישות על פי חלק זה במלואה, לא יאוחר מיום כ"ו בניסן התשע"ט (1 במאי 2019)"

(ההדגשה שלי – ר.ב.).

 

9.2לא מצאתי, אף הצדדים לא הפנו בטיעוניהם, לצווים לפי סעיף קטן (א), כך שחובת הנגישות הכללית תחל במלואה לא יאוחר מיום 1.5.19.

 

9.3סעיף 19לג2 לחוק קובע -

 

"בעלים של מוסדות חינוך יגישו לשר החינוך תכנית המפרטת את דרכי הנגשתו והתאמתו של מוסד החינוך...עד תום שישה חודשים מיום פרסום התקנות לפי סעיף 19לג1..."

(ההדגשה שלי – ר.ב.).

 

הכוונה בדיבור "תקנות לפי סעיף 19לג1" היא לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות במוסד חינוך קיים), תשע"א-2011.

 

התקנות פורסמו ביום 27.9.11, כך שהגשת תכנית המפרטת את דרכי הנגשתו של מוסד החינוך, צריכה הייתה להתבצע עד ליום 27.3.12.

 

9.4משלא נקבעו ע"י שר החינוך צווים לעניין ההחלה ההדרגתית של הוראות הנגישות (לפי סעיף 19לג3(א) לחוק), הרי שהמועד להגשת תכנית הינו עד ליום 27.3.12, בעוד חובת ההנגשה, קרי: הביצוע בפועל של התכנית המוגשת, הינה עד ליום 1.5.19.

 

לכאורה, יש טעם בטענת הנתבעים כי לא הפרו את חובת ההנגשה הכללית, זאת משום שחובה זו חלה כאמור עד ליום 1.5.19.

9.5אלא שבטענתם זו מתעלמים הנתבעים מקיומו של נוהל משרד החינוך שעניינו יישום התקנות להנגשת מוסד חינוך קיים (נספח א' לסיכומי התובעים).

 

הנוהל, כשמו כן הוא, בא להשלים את שהחסיר מחוקק המשנה, ולהבהיר כיצד הלכה למעשה יש ליישם את התקנות הנ"ל הן מבחינת מועדים להגשת מסמכים או רשימות שעל הרשות המקומית להגיש למשרד החינוך והן מבחינת מועדים לביצוע עבודות ההנגשה.

 

במילים אחרות, בא הנוהל וקובע מתחם סבירות לביצוע פעולות אלה ולשאר הפעולות כמפורט בו.

 

9.6כך, בא סעיף ב (5) לנוהל ומורה, כי -

 

"עם קבלת ההתחייבות התקציבית להנגשת בית הספר הקיים, תבצע הרשות המקומית תכנון מפורט להנגשה הנ"ל בביה"ס ותבצע את עבודות ההנגשה הנדרשות בהתאם לתקנות הנ"ל, הכול בהתאם לתדריך המצ"ב, לתקנות, לתקנים ולחוק"

(ההדגשה שלי – ר.ב.).

 

ובעניינו: על העירייה היה לבצע את התכנון המפורט ואת עבודות ההנגשה כבר החל מחודש יוני 2013, "עם קבלת ההתחייבות התקציבית".

 

עם זאת, בשים לב שהתאריך המופיע על הנוהל הינו מועד מאוחר יותר (נובמבר 2013), הרי שיש לראות במועד מאוחר זה כמועד בו היה על העירייה לבצע את האמור.

 

בפועל, משבוצעו העבודות רק בסוף שנת 2014, קרי כשנה מאוחר יותר, יש לקבוע, כי העירייה הפרה גם את חובת ההנגשה הכללית; בנסיבות העניין, אני סבורה כי מדובר בפרק זמן החורג ממתחם הסבירות שאינו עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף בנוהל משרד החינוך "עם קבלת ההתחייבות התקציבית".

 

 

10.סעיף 19נא לחוק, עליו מבוססת התביעה דנן, קובע -

 

"מעשה או מחדל בניגוד להוראה לפי פרק זה, פרק ה' או לפי הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבניה הוא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליו, בכפוף להוראות סעיף זה".

 

משהפרה העירייה את חובות ההנגשה החלות עליה כמפורט בהרחבה לעיל (הן את החובה הפרטנית והן את החובה הכללית), עולה הפרה זו כדי עוולה אזרחית כמשמעותה בסעיף הנ"ל, והתובעים, כהורים לתלמידה בבית הספר וכבעלי מוגבלות – זכאים לקבלת הפיצוי בהתאם להוראות החוק.

 

11.הנתבעים 2 ו-3

 

11.1התובעים הגישו תביעתם גם כנגד ראש העירייה (הנתבע 2) וגם כנגד ראש אגף התחזוקה בעירייה (הנתבע 3).

 

11.2משהודיע ב"כ התובעים, בדיון מיום 23.11.14 (כמצוטט בסע' 5.3 לעיל לפסק הדין), כי לתובעים אין כל עניין לקבל סעד כספי מאת נתבעים אלו, הרי שהדיון בעניינם הפך תיאורטי בלבד.

 

עם זאת, ונוכח המחלוקת העקרונית שבין הצדדים, אדון להלן בשאלת אחריותם העקרונית של נתבעים אלה.

 

11.3סעיף 19נב לחוק, שכותרתו 'אחריות נושא משרה בתאגיד', ואשר עליו סומכים התובעים את טענותיהם בדנן, קובע -

 

"נעשתה עוולה כאמור בסעיף 19נא על ידי תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל ראשי בתאגיד, מנהל פעיל בתאגיד הקשור לנושא העוולה, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לתחום שבו נעשתה העוולה, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:

(1) העוולה נעשתה שלא בידיעתו;

(2) הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות הענין כדי למנוע את העוולה".

 

לטענת התובעים, הנתבעים 2-3, משמשים נושאי משרה בתאגיד ועל כן אחראים אף הם לעוולה מכוח סעיף זה.

 

11.4הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי לסעיף האמור אין כל תחולה לגביהם וזאת משום שהעירייה אינה עונה להגדרת "תאגיד" ומכאן שגם הם אינם עונים להגדרות הסעיף.

 

בתמיכה לטענתם זו, מפנים הנתבעים להגדרות שבסעיף 5 לחוק. לשיטתם, הגדרתו של "תאגיד", לעניין סעיף 19נב לחוק, הינה כפי שנקבע בסעיף 5(6) ו- 5(7) לחוק, כך שככל והיה בכוונת המחוקק להגדיר רשות מקומית כתאגיד, לא היה מציין במפורש בסעיף 5(5) גם רשות מקומית.

 

11.5אין בידי לקבל את פרשנות הנתבעים. בניגוד לנטען על ידם, סעיף 5 לחוק מגדיר מהו "גוף ציבורי" ולא מהו תאגיד או מהי רשות מקומית.

 

הגדרת 'תאגיד' מצויה בחוק הפרשנות, התשמ"א – 1981, הקובע כי תאגיד הינו –

 

"גוף משפטי, כשר לחיובים, לזכויות ולפעולות משפטיות".

 

לא יכול להיות חולק, כי העירייה עונה להגדרה זו, ועל כן לסעיף 19נב הנ"ל יש תחולה בעניינו.

 

11.6מתוקף תפקידו כמנהל אגף אחזקה בעירייה ידע הנתבע 3 על הנושא, והיה מעורב בו; חומר הראיות שהוגש, ובכלל זה תכתובת שהתנהלה בינו לבין משרד החינוך, בינו לבין משרד אטלייה, פגישות בהן נכח וכיו"ב מעיד על כך, ודומני כי אף הנתבעים אינם חלוקים על עובדה זו (ראו למשל נספחים א1 ו – ג' לסיכומי הנתבעים);

 

מתוקף תפקידו כראש העירייה, הנתבע 2 ידע או היה חייב לדעת על הנושא, ומכל מקום לא נטענה כל טענה כאילו לא ידע מכך.

 

פועל יוצא, שהסעיף חל גם על הנתבעים 2-3, בבחינת היותם נושאי משרה בתאגיד האחראים לתחום שבו נעשתה העוולה.

 

11.7הנתבעים לא הוכיחו תנאי ההגנה המופיעים בסעיפים 19נב(1) + (2) לחוק, בפרט כאשר כל טענות ההגנה של העירייה, כמפורט בסע' 8.7.6 לעיל לפסק הדין נדחו על ידי.

 

11.8אשר לטענת הנתבעים 2-3, לפיה עומדת להם חסינות עובדי ציבור כאמור בסעיף 7(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הרי משלא חזרו הנתבעים על טענתם זו במסגרת סיכומיהם, יש לקבוע כי נזנחה על ידם.

 

מעבר לכך ולמעלה מהצורך, יצוין, כי הנתבעים 2-3 לא הגישו כל בקשה כאמור בסעיף 9 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו - 2006, וגם בטעם זה יש כדי לדחות את הטענה; בהקשר זה יוער, כי אמנם הוגשה ע"י הנתבעים 2-3 בקשה לסילוק התביעה כנגדם על הסף, ברם עיון בה מלמד כי היא אינה נסמכת על הטענה לחסינות עובד ציבור.

 

משלא התבקש סעד אופרטיבי ביחס לנתבעים אלה, לא מצאתי לקבוע קביעה אופרטיבית בהתאמה.

 

12.הפיצוי

 

12.1סעיף 19נא(ב) לחוק, קובע כי -

 

"בית משפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי סעיף קטן (א) פיצויים בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק, בשל עוולה...".

 

12.2עיינתי בטענות הצדדים באשר לשיקולים שעל בית המשפט לפסוק בבואו לקבוע פיצויים כאמור, לרבות בפסיקה אליה הפנו התובעים בהקשר זה, ודעתי היא שיש לפסוק לטובת התובעים 1-2 את הסכום הכולל של 20,000 ש"ח.

 

התובעים, שהינם הוריה של א., מתבססים שניהם על אותה עילת תביעה ובנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק לכל אחד מהם סכום נפרד, כפי המבוקש על ידם.

 

12.3לצורך קביעת סכום הפיצויים, נשקלו על ידי, לחומרא, השיקולים שלהלן: המועד בו נודע לעירייה לראשונה על רישומה הצפוי של א. לבית הספר (ינואר 2013); מועד קבלת התקציב (יוני 2013); התנהלות העירייה ומשך הזמן עד אשר החלה בפרסום מכרזים (יוני 2014) ועד ביצוע עבודות ההנגשה בפועל, וגם זאת רק בחלקן (צפי להגעת מעלית והתקנתה ושימושה בפועל – 30.8.15); פרק הזמן מאז החלה א. את לימודיה בבית הספר (ספטמבר 2013) ועד אשר החלה העירייה בביצוע העבודות (סוף אוגוסט 2014), ופרק זמן בו נאלצו התובעים 1-2 להתמודד עם הקשיים הכרוכים בכך (כשנתיים).

 

לקולא - הבאתי בחשבון את העובדה, כי מדובר במקרה שבו ההורים הם בעלי המוגבלות (ולא התלמידה, אשר צריכה להתמודד עם הקושי מידי יום ביומו בהגיעה לבית הספר), ואת העובדה שבסופו של דבר החלה הנתבעת בביצוע העבודות ואלה אף הסתיימו בחלקן.

 

13.אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעת 1, העירייה, לשלם לתובעים 1-2, ביחד ולחוד, את הסך של 20,000 ש"ח.

 

אני מחייבת את הנתבעת 1 בהוצאות התובעים (אגרת בית משפט) בסכום של 1,600 ש"ח, ובשכ"ט עו"ד התובעים 1-2 בסכום של 7,400 ש"ח.

 

זכות העמידה של התובעת 3 לא הובהרה, אף זכותה לקבלת פיצוי לא ברורה, ותביעתה נדחית. כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2-3 וזאת לאור הצהרת ב"כ התובעים בדבר העדר העניין בקבלת סעד אופרטיבי כנגדם.

 

הסכומים הנקובים לעיל ישולמו ע"י הנתבעת 1 לב"כ התובעים עד ליום 30.4.15, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

 

 

 

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ה, 29 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ