גם תחינותיהם של הוריה הנכים של תלמידת אולפנה בקריית אתא לא סייעו לזירוז העירייה, וזו פעלה בעצלתיים עד שהנגישה את בית הספר לבעלי מוגבלויות. ההורים החליטו להילחם בזלזול וזכו לפיצוי.
בספטמבר 2013 החלה בתם של בני זוג נכים, המתניידים בכיסא גלגלים, ללמוד בבית ספר "אולפנית שח"ם" בקריית אתא. עוד בתחילת אותה שנה הודיעו הוריה על הרשמתה ועל מצבם למנהל בית הספר ולמנכ"ל העירייה – זאת, על מנת לוודא שביה"ס יונגש לנכים בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
אירע לכם נזק כי העירייה הפרה את חובותיה?
פנו ל - עורך דין דיני נזיקין
אלא שהעירייה התנהלה בעצלתיים והחלה בביצוע עבודות ההנגשה רק באוגוסט 2014 ואלה צפויות להסתיים רק בהמשך השנה.
בתביעה שהגישו ההורים נגד העירייה, ראש העירייה יעקב פרץ וראש אגף התחזוקה בעירייה דוד פרץ, הם ביקשו פיצוי על הפרת החוק.
לטענת ההורים העירייה הזניחה את חובותיה והתנהלה באזלת יד ובחוסר מעש במקום לפעול בנחישות להנגשת בית הספר.
העירייה התגוננה בטענה שפעלה ללא לאות לביצוע עבודות ההנגשה שכמעט הושלמו. לטענתה, העבודות התעכבו בין היתר מאחר שמשרד החינוך לא אישר את התכנית הראשונית שהוצגה לו ובשל ניסיונותיה להגדיל את התקציב. ראש העירייה וראש אגף התחזוקה ביקשו לדחות נגדם את התביעה האישית כיוון שכעובדי ציבור הם חסינים.
לא התקציב לבדו
השופטת רויטל באום מבית משפט השלום בחיפה ציינה כי עירייה מחויבת לאפשר גישה מיוחדת להורה ולתלמיד בעל מוגבלות בבתי הספר שבתחומה. זוהי חובת הנגישות הפרטנית. אמנם, תקנות מעשיות עוד לא נוסחו, אולם ישנו נוהל של משרד החינוך בנושא, ולפיו היה על העירייה לפעול בזריזות להנגשת בית הספר במועד בו נודע לה לראשונה על רישום התלמידה. משעשתה זאת רק בחלוף כשנתיים – זמן בלתי סביר לכל הדעות – היא הפרה את חובותיה החוקיות.
השופטת קבעה כי גם אם הייתה מקבלת את טענות העירייה שהמתינה לאישור או שניסתה להגדיל תקציבים לא הייתה כל הצדקה להמתנה הממושכת, שעה שהתקציב אושר כבר ביוני 2013.
"השיקול התקציבי אינו עומד בחלל ריק, ולמולו מונחים שיקולים הנוגעים לזכויות יסוד של האדם, כאשר תכלית החוק הינה הנגשתם של מוסדות לאנשים בעלי מוגבלות, אשר בבסיסו עומדת הזכות לשוויון, שהינה זכות ראשונה במעלה; לא בכדי מטרתן של הוראות החוק הן שאותו מוסד חינוך יבצע את התאמות הנגישות בעבור אותו תלמיד או הורה עוד לפני תחילת הלימודים", נכתב בפסק הדין.
מעבר לחובה הפרטנית, הוסיפה השופטת, העירייה מחויבת גם בהנגשה כללית של מוסדות החינוך. לכאורה, החוק מאפשר לעשות זאת בהדרגה עד מאי 2019, ואולם ישנו נוהל תקף של משרד החינוך המחייב את העירייה להתחיל בביצוע העבודות "עם קבלת ההתחייבות התקציבית". גם נוהל זה הופר.
השופטת ציינה כי מאחר שהתובעים לא דרשו פיצוי אישי מכיסם של ראש העירייה וראש אגף התחזוקה היא לא פסקה נגדם דבר, אולם היא ציינה שבהחלט ניתן היה להטיל עליהם אחריות אישית.
בסופו של דבר, השופטת החליטה לחייב את העירייה לפצות את התובעים ב-20 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט של 1,600 שקל ושכ"ט עו"ד של 7,400 שקל.
על מקרה זה לעודד את ציבור הנכים לתבוע את זכותם לפיצוי כאשר הרשות מפרה את חובותיה. לעניות דעתי, דווקא חדירה לכיסם הפרטי של בעלי התפקידים – שכאמור לא חויבו באופן אישי – הייתה יכולה לשמש "שוט" יעיל שידרבן אותם לדאוג לביצוע הוראות החוק.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אבי זהר עוסק בדיני נזיקין, תאונות דרכים, תאונות עבודה וייצוג נכי צה"ל
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין