כשלושה חודשים לאחר פתיחת תיק הוצאה לפועל שפרטיו לעיל, הגישה התובעת בקשה נוספת לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה ביום 10.11.2010, שמספרה 26-10615-10-0. במסגרת הבקשה הוגשו לביצוע שישה שיקים בסך כולל של 198,000 ₪ (קרן). השיקים כולם משוכים על חשבון הבנק של עסקו של המנוח.
לאחר קבלת ההתנגדות הועברה התביעה לסדר דין רגיל ואשר מספרה תא"מ 36905-04-11.
פרטי השיקים בבקשה האמורה יובאו להלן:
מספר השיק סכום השיק מועד פירעון לפקודת
18617141 48,000 ₪ 05.07.10 גולדן מרקט דלקים בע"מ
18617142 30,000 ₪ 06.07.10 איקן פיננסים ואחזקות בע"מ
18617143 30,000 ₪ 13.07.10 איקן פיננסים ואחזקות בע"מ
18617145 30,000 ₪ 31.07.10 איקן פיננסים ואחזקות בע"מ
18617146 30,000 ₪ 24.07.10 איקן פיננסים ואחזקות בע"מ
18617147 30,000 ₪ 17.07.10 איקן פיננסים ואחזקות בע"מ
(להלן ביחד: "השיקים בתיק השני").
4.הצדדים הנוגעים לתביעה:
התובעת בתיקים המאוחדים, א.י.ק.ן פיננסים ואחזקות בע"מ, הנה חברה לניכיון שיקים, אשר בעל המניות היחיד בה הוא עו"ד אייל רייף (להלן: "מנהל התובעת" או "עו"ד רייף"). עו"ד רייף מייצג בשני התיקים את התובעת (העתק תדפיס רשם החברות- מוצג נת/1 למוצגי הנתבע).
5.הנתבע סייע לאביו המנוח במהלך שנות חייו האחרונות בניהול עסקו, "אריה איינהורן- דורון מוצרי דלק", המשמש בתחום הדלק ומוצריו מזה שנים רבות.
הנתבע עצמו הנו בעל מניות יחיד ומנהל בחברת ד.א.א. מועדון התיאטרון בע"מ, שהנו מועדון אירועים ביפו ופועל תחת השם המסחרי "מועדון התיאטרון" (להלן: "המועדון" או "מועדון התיאטרון").
6.צדדים לא פורמלים אך רלוונטיים הינם חברת איזי מרקט , חברת גולדן מרקט ורו"ח אסי מואיב (להלן: "צדדי ג') אשר קיבלו את השיקים מידי הנתבע והסבו אותו לתובעת. בעל המניות בחברת איזי מרקט בע"מ, ח.פ. 513627000 (להלן: "איזי מרקט") ומנהלה הוא רו"ח אסי מוהיב (להלן: "מר מוהיב"), אשר עמו בעקר רקם הנתבע יחסי ידידות ואמון (סע' 9 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע). משה פרחי גם הוא בעל מניות ודירקטור בחברת איזי מרקט (להלן: "מר פרחי").
איזי מרקט היא חברה פרטית שעוסקת ברכישה, שיווק ומכירה של מוצרי דלק וסולר ללקוחות שונים ברחבי הארץ.
מנהלה של חברת גולדן מרקט דלקים בע"מ, ח.פ 514174259 (להלן: "גולדן מרקט") הוא אביחי סטולרו (להלן: "מר סטולרו"). בעלת המניות היא חברת "נור מגן בע"מ, ח.פ 512348541 (להלן: "נור מגן"). נור מגן היא חברה שבבעלות ושליטה מלאה של מר סטולרו.
7.בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, נור מגן חברה למר מוהיב ומר פרחי ולאיזי מרקט (אשר בבעלות ושליטת מר מוהיב ומר פרחי) וביחד הקימו את חברת גולדן מרקט (צורף כנספח 12 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע). מר מוהיב היה מנהל בגולדן מרקט וכן מנהל הכספים בחברה (עדות מר מוהיב- פרט' עמ' 39 ש' 12-13).
8.אינטרסן 1996 בע"מ וציקורל חברה בינלאומית בע"מ, אשר חותמת היסב שלהן מופיעה בגב שלושה מהשיקים, הן חברות אשר עוסקות בניכיון שיקים להן הוסבו שלושה מהשיקים.
(תדפיסי רשם החברות צורפו כנספחים נת/2 (א'-ז') לתצהיר עדות ראשית של הנתבע. למען הנוחות, תצהיר עדות ראשית יכונה "תצהיר" או "תע"ר").
9.השיקים נשוא התובענות שאוחדו יכונו להלן: "השיקים" ו-"התביעה" בהתאמה.
אמנם בהתאם לדיני השטרות נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבע, אך על מנת לספר את סיפור המעשה אני בוחרת להתחיל בתמצית טענות התובעת ולאחריו טענות הנתבע, כפי שיפורט להלן:
תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות התובעת:
10.התובעת במסגרת עיסוקה קיבלה שיקים לניכיון מחברת גולדן מרקט ואיזי מרקט. בין השיקים שקיבלה מחברות אלו היו שיקים שנמשכו ע"י הנתבע. לטענת התובעת היא העבירה כנגד שיקים אלו כספים לגולדן מרקט ואיזי מרקט. שיקים אלו לא נפרעו ולכן נגרם לתובעת נזק כספי. לטענת התובעת היא אוחזת כשורה בשיקים, ולאחר שלא נפרעו הגישה אותם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
11.לטענת התובעת, היא הולכה שולל בשל מצג כוזב שהוצג לה ע"י לקוח ותיק שלה, מר מוהיב, אשר מסר לה שיקים לניכיון משוכים ע"י הנתבע, תוך הצגתם כשיקים שנמסרו במסגרת עסקאות למכירת דלקים. בדיעבד, לטענתה, התברר לה, כי מדובר בעסקת "גלגול שיקים טובה".
לטענתה, השיקים נשוא התיקים נמשכו במסגרת עסקת "גלגול שיקים" שנעשתה בין הנתבע לבין ידידו ושותפו לעסקים, מר מוהיב, על מנת לסייע לחברות שבבעלות מר מוהיב ושותפו מר פרחי, לקבל אשראי. הנתבע העיד, כי כל מטרת "העסקה" הייתה לסייע להצלת עסקי מר מוהיב שעמדו על סף קריסה כלכלית בכדי שיקבל אשראי באמצעות ניכיון השיקים. הנתבע, לטענתה, היה מודע למצג המטעה שהוצג לגוף המנכה, כאילו נעשתה עסקה כלכלית אמיתית של מכירת דלקים, שהרי זו כל מהותה של עסקת גלגול שיקים. זו גם הסיבה לכך שהשיקים נמשכו על שם בית עסק למכירת דלקים, "איינהורן אריה מוצרי דלק", ונחתמו בחותמת "דורון דלקים בע"מ", והכול לשם יצירת מצג כוזב בפני הגוף המנכה.
12.מוסיפה התובעת, כי טענת "כישלון התמורה" שהעלה הנתבע דינה להידחות על הסף, שכן הנתבע עצמו העיד, כי מניעיו בעסקת היסוד לא היו כלכליים וכי כל מטרתו הייתה לסייע לידיד, כך שהוא מנוע ומושתק מלטעון לכישלון תמורה.
כמו כן, בהתאם לסעיף 27 לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת השטרות" או "הפקודה") מקום שמדובר ב"שטרי טובה", ידו של האוחז בעד ערך על העליונה אף אם אין מדובר ב"אוחז כשורה". לפיכך, הטענה לפיה השיקים הנגדיים לא כובדו לא תשמש טענת הגנה ככל שהיא מופנית כלפי התובעת כצד רחוק לעסקת היסוד.
13.לחילופין, לטענתה, הוכח כי מר מוהיב העביר לנתבע תמורה חלף השיקים הנגדיים שחוללו, באופן שהטענה לכישלון תמורה הופרכה גם מהבחינה העובדתית. התובעת טוענת לעניין זה כי מלוא החוב של מר מוהיב והחברות מטעמו, בגין השיקים הנגדיים שחוללו, סולק באמצעות קיזוז חובות הנתבע למר מוהיב או חברות מטעמו, וכן באמצעות חילוט כספים שונים (עליהם יורחב בפרק הדיון וההכרעה).
14.לעניין טענת חריגה מהרשאה בעת מילוי פרטי הנפרע וסיחור השיקים לתובעת, טוענת התובעת, כי החשש לחריגה מהרשאה שקינן בלב הנתבע בעת מסירת השיקים, כפי שהעיד, ובחירתו שלא להפיג חשש זה בדרך של הגבלת סיחור השיקים, מקים השתק ומניעות מהעלאת טענה זו. כמו כן, הימנעותו של הנתבע מלחקור את מר מוהיב לעניין זה אף היא תיזקף לחובת הנתבע.
15.בנוסף, הנתבע ידע או היה עליו לדעת, כי קיים סיכוי סביר ביותר שהשיקים יוסבו לתובעת, שכן משנת 2007 ובמשך קרוב ל- 4 שנים, נהגה התובעת לבצע עסקאות ניכיון שיקים שנמשכו ע"י בית העסק "איינהורן אריה ודורון דלקים" בגין רכישת דלקים מאיזי מרקט.
16.כמו כן, משמסר הנתבע שיקים סחירים לניכיון היה עליו לדעת כי הוא עלול למצוא עצמו חייב את סכום השיקים לצד ג', ואין זה משנה לאיזה צד ג', כלומר לבנק או לכל גוף מנכה אחר. משהופרכה טענת החריגה מהרשאה הרי שיש לשלול את יתר הטענות הנגזרות מכך בטענה כי השיקים אינם שלמים או תקינים.
17.לעניין הטענה בדבר תרמית וקנוניה, טוענת התובעת, כי אין לטענה זו כל ביסוס וכי ההנחה כאילו עיסוקה של התובעת בניכיון שיקים הנו עיסוק בלתי לגיטימי, אין לה מקום, כמו גם ההנחה לפיה עיסוקו של מנהל התובעת בעריכת דין צריכה להיזקף לחובת התובעת, מוטב שלא הייתה מועלית.
18.כמו כן, הקרבה אותה תיאר הנתבע בסיכומיו מובאת באופן מסולף ואין בה בכל מקרה לשלול את תום לבה של התובעת ובוודאי שלא להצביע על קנוניה. פרט להיכרות רבת השנים בין מנהל התובעת למר מוהיב ומר פרחי, לא הוכח "דבר מה נוסף" אשר יצביע על קנוניה.
19.למעשה, הוכח כי הנתבע עצמו הנו בעל קרבה הדוקה יותר למר מוהיב ומר פרחי מאשר התובעת. העיד הנתבע, כי הוא בעל קשרים עסקים וחבריים עם השניים והחברות שבשליטתם. קרבה זו שבין הנתבע למר מוהיב כפי שנטען לעיל ואשר היוותה מניע לעסקה בלתי כשירה של גלגול שיקים, היא הקרבה הנגועה בחוסר תום לב.
כמו כן, הנתבע לא הגיש תלונה למשטרה בנוגע ל"מעשה הנוכלות" כדבריו.
20.לעניין טענת הנתבע, כי בהמ"ש השלום בהרצליה בתיק ת"א 12647-12-08 א.י.ק.ן פיננסים ואחזקות בע"מ נ' שו-ארט מילניום הפקות בע"מ ואח' (להלן: "פסק דין שו-ארט"), כבר בחן את היחסים בין מר מוהיב, מר פרחי, איזי מרקט, מר סטולרו ומי מטעמם והביע דעתו כי הם היו מעורבים בקנוניה זהה, הרי שאין הדבר אמת. פסק הדין שו-ארט (שניתן מפי כבוד השופט אבינור) לא קבע כי נעשתה קנוניה ומכל מקום קביעות בית המשפט שם לא רלוונטיות לענייננו ולא ניתן להקיש מכך דבר.
21.לעניין פסק הדין אשר ניתן בת"א 53989-10-10 בבית המשפט השלום פ"ת (להלן: "פסק דין שירה לדר") טוענת התובעת, כי פסק דין זה קרוב לעניינו רק במובן זה שגם שם מדובר בשיקים שמסרה איזי מרקט לתובעת במסגרת עסקאותיה האחרונות מול התובעת, ומלבד עובדה זו פסק דין זה כלל לא רלוונטי לענייננו.
22.זאת ועוד, בסיכומיו טען הנתבע, כי התובעת לא הצליחה להציג תמורה ישירה כנגד כל אחד מהשיקים. טענה זאת תמוהה, לטענת התובעת, שכן היא מנותקת מהראיות שהוגשו בתיק, המוכיחות ללא כל ספק תשלום התמורה עבור כל עשרת השיקים (נספחים ב' וג' לתצהיר מנהל התובעת).
כנגד כל השיקים שקיבלה התובעת על כל אחת מהעסקאות שילמה התובעת לאיזי מרקט סכום בגובה סך כל השיקים שהומצאו לה באמצעות המחאות או העברות בנקאיות. לפיכך, טענת הנתבע כי לא הוכחה תמורה ישירה כנגד כל אחד מהשיקים, מופרכת.
התובעת מוסיפה, כי בעסקאות ניכיון שביצעה מול איזי מרקט הוכח מכרטסת הנהלת חשבונות של התובעת (נספח ז'), כי איזי מרקט נותרה חייבת לתובעת סכום עתק בסך 7 מיליון ₪ בגין עסקאות ניכיון אחרונות שבוצעו בתחילת שנת 2010. גם מתוך הכרטסת ניתן להבין, כי התובעת נפלה קורבן למצגיהם הכוזבים של מר מוהיב והנתבע וכי טענת הקנוניה מופרכת מעיקרה.
23.לעניין אחיזתה כשורה, טוענת התובעת, כי זו הוכחה בעדויות ומסמכים המעידים כי התובעת נתנה תמורה עבור השיקים ופעלה בתום לב. התובעת הוכיחה, כי לא ידעה ולא היה עליה לדעת כי השיקים יחוללו. הפסיקה לעניין שיק סחיר קובעת, כי חובת חקירה ודרישה לגבי קורות המסמך בד"כ אינה מוטלת על האדם הנוטל מסמך סחיר.
יתרה מכך, לטענתה, התקיימו נסיבות המחזקות את חזקת תום הלב שעניינן היכרות של התובעת עם הצדדים לעסקת היסוד בעסקאות ניכיון קודמות בשיקים המשוכים על שם בית העסק של המנוח. היכרות קודמת זו של התובעת עם הנפשות הפועלות, היא שאפשרה לנתבע ולמר מוהיב להציג בפניה מצג כאילו השיקים נמסרו בעסקאות מכירת דלקים, מבלי לעורר את חשדה.
24.טענת הנתבע, כי התובעת לא יכולה להיחשב כאוחזת כשורה ב-7 מהשיקים שנטלה שלא צוין בהם שם הנפרע הואיל ומדובר בשטרות לא שלמים- דינם להידחות, לטענתה, ולו מהטעם כי הנתבע עצמו הצהיר כי שיקים אלו נמסרו במתכוון על החלק, לבקשת מר מוהיב, וכשהנתבע מודע לאפשרות לסחר בהם לכל צד ג' ולסיכון הטמון בכך.
התובעת מפנה לפסיקת בית המשפט בנסיבות שלטענתה זהות לענייננו, ת"א (ת"א) 207831/02 לויטן מנחם נ' בריסק צפריר (בעמוד 5), שם נפסק כי מי שמסר שיק סחיר על החלק נטל את הסיכון כי השיק יושלם ולכן לא יוכל לטעון כנגד אחיזתו כשורה של הנפרע רק בשל מילוי שמו על ידו.
הסתמכותו של הנתבע על פסק דין שניתן בע"א 2010/05 שחף טקס נ' עו"ד פלדמן לביסוס טענתו כי לא ניתן לקבל אחיזה כשורה בשיקים על החלק (להלן: "עניין פלדמן"), לא רלוונטית לענייננו, לטענת התובעת, נוכח העובדה כי הוכח שניתנה הרשאה במילוי השיקים לצורך ניכיונם, או למצער, כי יש ללמוד על מתן הרשאה בהתנהגות ובהיעדר נפקות להגבלתה. כמו כן, בעניין פלדמן מדובר בשטר בלתי סחיר שמוגבל במילים "למוטב בלבד" וכי יתר הנסיבות המוזכרות שם ככאלו שהיה בהם לעורר חשד לא מתקיימות בענייננו.
בפסיקה נקבע, כי העמדה לפיה קבלת שיק סחיר על החלק שלעצמה שוללת אחיזה כשורה, חותרת תחת תכלית החקיקה להשוות מסמכים סחירים, מבחינתו של האוחז כשורה, לשטרות כסף (התובעת מפנה לע"א 115/72 רפאל יוחננוב נ' סלומון הלל, פ"מ כ"ז (2) 684).
25.בסיכומיו טוען הנתבע, כי התובעת לא יכולה להיחשב כאוחזת כשורה ב-3 שיקים לפקודת גולדן מרקט שאותם סיחרה לאינטרסן וציקורל הואיל ותביעתה בשיקים אלו הם מכוח "היסב חוזר" כשכבר הייתה לה ידיעה שהשיקים חוללו. לטענת התובעת, טענה זו של הנתבע לפיה אוחז כשורה בשטר יאבד את מעמדו כאוחז כשורה רק בשל כך שהסב את השטר לאחר, אין לה שום בסיס משפטי והיא חותרת תחת תכלית דיני השטרות להשוות מסמכים סחירים, מבחינתו של אוחז כשורה, לשטרות כסף. מנהל התובעת העיד, כי אינטרסן וציקורל השיבו לתובעת את השיקים כנגד החזרת התמורה שקיבלה תמורתם, ומשבוטלה העסקה האחרונה חזר המצב לקדמותו, ותביעת התובעת בשיקים היא מכוח אחיזתה כשורה מכוח מסירתם לה על ידי איזי מרקט.
26.אוחז בעד ערך: יחד עם זאת, טוענת התובעת כי אף בהיעדר אחיזה כשורה, זכאית התובעת להיפרע מהנתבע משהוכח כי היא אוחזת בעד ערך. התובעת מפנה לע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד ט"ז 595 (להלן: "הלכת גויסקי"), לפיה אוחז בעד ערך יגבר על טענת כישלון תמורה בעסקת היסוד, באם נעשה סיחור לפני כישלון התמורה. לטענתה, היא הוכיחה מתן תמורה וכן עומדת לזכותה חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29 א' לפקודת השטרות. כמו כן, אין חולק כי הסיחור נעשה לפני כישלון התמורה (התובעת מפנה למסמכי עסקת הניכיון ולמועדי הסיחור לזוכה בתאריכים 1.2.10, 15.3.10 ו-29.3.10 כלומר כ-4 חודשים לפני מועדי חילול השיקים הנגדיים כאשר הראשון בהם חולל בחודש יולי 2010).
27.שטר טובה: התובעת מוסיפה, כי היא זכאית להיפרע גם מכוח סעיף 27 לפקודת השטרות הואיל ועסקינן בשטרי טובה, שאז ידו של האוחז בעד ערך על העליונה אף אם אין מדובר באוחז כשורה.
התובעת התייחסה בסיכומיה לטענה נוספת שהעלה הנתבע במסגרת תצהירי עדות ראשית לפיה מנהל התובעת נתן ייעוץ משפטי רשלני על בסיסו הסתמך כאשר ביצע את עסקת היסוד של החלפת השיקים. טענה זו לא הועלתה שוב בסיכומים ונראה כי נזנחה. כמו כן, טענה זו לא נזכרה בהתנגדות לביצוע השטרות ולכן היא מהווה הרחבת חזית אסורה.
28.עדים: לעניין טענת הנתבע, כי מנהל התובעת שחרר את מר פרחי מעדות במהלך חקירת מר מוהיב, הרי היה זה הנתבע שנמנע מזימונו של מר פרחי ושל מר מוהיב לעדות. כאשר אלו זומנו על ידי התובעת פעל הנתבע לשכנעם שלא להגיע ולהעיד. הימנעות הנתבע מהבאת העדים מר מוהיב ומר פרחי שעדותם הכרחית להוכחת טענות ההגנה, כאשר נטל השכנוע רובץ לפתחו של הנתבע, יש לזקוף בכל מקרה לחובת הנתבע ולא לחובת התובעת.
התובעת אמנם ויתרה על עדותו של מר פרחי, אולם הדבר נעשה משום שעדותו של עד עוין זה ממילא לא הייתה נחוצה לתובעת להוכחת תביעתה מאחר שנשמעו עדויות הנתבע ומר מוהיב.
לבסוף התובעת מבקשת מבית המשפט לקבל את התביעה, לחייב את הנתבע בהוצאות ולהורות על חידוש הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע.
תמצית טענות הנתבע:
29.לטענת הנתבע, משולש היחסים שצלעותיו הן: התובעת ומנהלה; איזי מרקט, גולדן מרקט ובעלי מניותיה ומנהליה, מר מוהיב ומר פרחי; וכן מר סטולרו, גולדן מרקט דלקים ונור מגן – הוא הבסיס לקנוניה שנרקמה ואשר הובילה לפרשה נשוא תיקי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע בתביעה זו וגם לפרשות נוספות, בהן חוזר משולש זה כמרכיב יסודי בקנוניה.
הנתבע טוען, כי משולש זה נוצר במטרה להונות בעלי עסקים ולהוציא מידיהם במרמה שיקים מבלי כוונה לתת תמורה בעדם ומתוך כוונה מראש ליצור יש מאין "אחיזה כשורה" ע"י צדדים רחוקים כביכול.
30.הנתבע מפנה לתיק ת"א 31654-11-10 בבהמ"ש המחוזי מרכז, לפיו, לטענתו, עולה תמונה של מעשה נוכלות במסגרתו פועלים מר מוהיב, מר פרחי ומר סטולרו במטרה להקים חברה- גולדן מרקט בע"מ, שהפעילה מערכת של משיכת שיקים מעשרות אנשי עסקים והעברתם מיד ליד בקרב חברי הקבוצה הסגורה, כאשר המטרה לגבות כספים מאנשי עסקים תמימים (הנתבע צירף כתבי טענות של תיק זה כמוצגים נת/10 ו- נת/11 לתצהירו).
31.עוד לטענתו, בכל אחת מהפרשות בהן מעורב משולש זה מופיע מר מוהיב כמי שמוציא שיקים מבעלי עסקים והשיקים הללו מסוחרים על ידו לתובעת, וזו מסחרת אותם הלאה למכריה ושותפיה העסקיים ומקבלת אותם חזרה לידיה לצורך גבייתם מהמושך כאשר היא מציגה עצמה כצד ג' תם לב שנתן תמורה ולכן היא אוחזת כשורה, חרף היעדר תמורה מלא במישור היחסים שבין מושך השיק לבין מר מוהיב או גולדן מרקט.
32."אוחז כשורה": לעניין טענת התובעת כי היא אוחזת כשורה, טוען הנתבע, כי לפחות לגבי שבעה מתוך עשרה שיקים שנמסרו לתובעת על החלק וללא ציון שם הנפרע, הרי שאין היא עונה על ההגדרה של "אוחז כשורה". לטענתו, שבעת השיקים האמורים (שפירוטם יובא בפרק הדיון) אינם שטרות. בנוסף, טען כי לתובעת או למר מוהיב שמסר לה את השיקים לא הייתה הרשאה למלא בשטרות את שם התובעת כנפרעת. מדובר בחריגה מהרשאה, ולכן אין תחולה להלכת גויסקי וגם אוחז בעד ערך הפגום בחריגה מהרשאה אינו מתגבר על כישלון התמורה בעסקת היסוד (הנתבע מפנה לת"א (ראשל"צ) 44510-11-10 קודן טרסט בע"מ נ' זמיר חצרוני ליאן).
33.לטענת הנתבע, בין התובעת לבין מר מוהיב התקיימו יחסי קרבה הדוקים. התובעת לא הייתה תמת לב עת קיבלה את השיקים ממר מוהיב לאחר שידעה, לאור קשריה ההדוקים, כי אין מדובר בשיקים שנמסרים על בסיס עסקאות רכישה של דלקים. שכן, השיקים שנמסרו הם שיקים בסכומים כמעט זהים זה לזה, לתאריכי פירעון כמעט בפערים קצובים והדבר תמוה כי מדי מספר ימים נרכש דלק בכמות זהה.
34.מוסיף הנתבע, כי בפסק דין שו-ארט עולה אותה מסכת ואותה שיטת פעולה של התובעת. התובעת יוצרת חזיון שווא של "אחיזה כשורה" ע"י קבלת שיקים מגורם המשתף אתה פעולה, גלגול השיקים לידי חברות אחיות המנוהלות ע"י מקורבים, קבלת השיקים בחזרה לידיה והגשתם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל מתוך מצג של "אחיזה כשורה" כצד ג' תם לכאורה. באותו מקרה קבע בהמ"ש, כי לא מתקיים הריחוק הנדרש בכדי להכיר בתובעת כאוחזת כשורה.
35.הנתבע מציין, כי לא זו בלבד שהתובעת לא קיבלה שטרות ואף נעדרת תום-לב, אלא גם התובעת לא נתנה כל תמורה ואף לא ערך בעד השיקים.
הנתבע לא קיבל כל תמורה בעד השיקים שמסר למר מוהיב. הנתבע הציג את השיקים הנגדיים אשר לא נפרעו (מוצגים נת/5, 12, 18, 42, 15, 14, 21, 23, 19, 20, 22 – כולם שיקים נגדיים של איזי מרקט שלא נפרעו בשל היעדר כיסוי או הגבלת חשבון הבנק). גם מר מוהיב העיד כי ביטל את השיקים שמסר לנתבע (פרט' עמ' 35 ש' 11).
36.לטענת הנתבע, לא בוצעו בין מר מוהיב, או חברות בשליטתו, לבין הנתבע עסקאות של "שטר טובה", או "גלגול שיקים" והתובעת לא הוכיחה טענה זו.
עוד לטענתו, מר מוהיב הודה בעדותו (פרט' עמ' 42 ש' 4-12) כי אין מדובר בשיקים "טובה" וכי מועד פירעון השיקים שמסר הנתבע היה מאוחר במס' ימים ע"מ לאפשר לנתבע את הביטחון שהשיק המקביל של מר מוהיב אכן ייפרע בבנק ואם לא- יוכל הנתבע לבטל את השיק שמסר.
37. כשלון תמורה בין הנתבע לצדדי ג': הנתבע מעלה טענה של כישלון תמורה מלא והתובעת לא יכולה להתגבר בטענת מתן ערך ע"פ סע' 27ב' לפקודה (מפנה בעניין זה לת"א (פ"ת) 516/86 בנק לאומי נ' קליין, פ"מ תשמ"ט 205(1), 208-209).
לעניין הטענה, כי ניתנה תמורה לנתבע ע"י מר מוהיב בשלב מאוחר לאחר חשיפת הפרשה, טוען הנתבע, כי לא היו דברים מעולם. באשר למכונית- הוכח, לטענתו, כי זו נרכשה בתמורה מלאה (מפנה לעדות הגב' איינהורן בעמ' 27 לפרט'). באשר לכספים בגין ביטול אירוע בת המצווה- כמקובל בענף חולטו כספי המקדמה. אולם, המקדמה שחולטה שולמה לחברת ד.א.א. מועדון התיאטרון בע"מ, ולא לנתבע.
לעניין פסק דין שירה לדר טוען הנתבע, כי עובדות הרקע כמעט זהות למקרה דנן. שם נקבע, כי לא ניתן לקבוע, כי אכן ניתנה תמורה ספציפית לשיקים נשוא התובענה וכי בהעדר שם נפרע אין אחיזה כשורה בשטר והתובעת לא יכולה להיבנות מהחזקה של מתן תמורה הקבועה בסעיף 29. דברי מר מוהיב בפרשה זו ובפרשה שלפנינו עומדים בסתירה לעדות מנהל התובעת בהם ניסה לצייר תמונה לפיה כנגד קבלת כל שיק מאיזי מרקט ניתנה תמורה מידית וישירה על ידו בקיזוז עמלת הניכיון.
38.התובעת לא הצליחה להציג תמורה ישירה כנגד כל אחד מהשיקים. גם הניסיון להישען על הלכת גויסקי ולטעון לתמורה בת ערך שניתנה ע"י התובעת למר מוהיב או איזי מרקט, לא תצלח. ידיעתו של מנהל התובעת אודות המטרה האמתית של הוצאת השיקים מידי הנתבע ומעורבותו בפעילות איזי מרקט מעידים על כי התובעת פעלה במרמה.
הנתבע גם טוען, כי בשלושה שיקים נוספים שמסר הנתבע למר מוהיב נרשם שם הנפרע גולדן מרקט. השיקים נמסרו לתובעת לידי מנהלה. בעדותו העיד מנהל התובעת, כי הסב אותם לניכיון אצל אינטרסן או ציקורל, אשר חותמותיהן מוטבעות בגב השיקים. לדבריו, משהבין שהשיקים בוטלו בשל כישלון התמורה ולא ניתן להציגם לפירעון בבנק, בחר לקבל אותם בחזרה לידיו ולפעול בהליכי הוצאה לפועל כאוחז בשיקים כנגד הנתבע.
לטענת הנתבע, מהלך זה של היסב השיקים לצדדים נוספים לכאורה נעשה ע"י מנהל התובעת ומר מוהיב רק ע"מ לקנות "אחיזה כשורה" מחמת ריחוק. לחילופין, מנהל התובעת לא נתן לאיזי מרקט תמורה או ערך, אלא גלגל את השיקים לידי אינטרסן או ציקורל וקיבל מהם את תמורת השיקים.
כאשר קיבל מנהל התובעת את השטרות לידיו בהיסב החוזר- הייתה לו כבר ידיעה שהשטרות לא ייפרעו, ולפיכך לא התקיים בו התנאי כי נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא הייתה לו ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל (סע' 28(א)(1) לפקודה).
הנתבע מבקש לדחות את התביעות בשני התיקים הקשורים ולהורות על סגירת תיקי ההוצאה לפועל וביטול כל ההליכים במסגרתם, וכן לחייב את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
39.דיון והכרעה:
התובענות השטריות שלפניי עניינן עשרה שיקים שהוגשו להוצאה לפועל ע"י התובעת, כמפורט לעיל (בפרק "רקע כללי"). השיקים נשוא התביעה נמסרו לתובעת במסגרת עסקאות ניכיון שיקים שבוצעו בשלושה מועדים: 01.02.10, 15.03.10 ו- 29.03.10 (העתקי קבלות בגין עסקאות הניכיון צורפו כנספח ב' לתצהירו של מנהל התובעת).
בכל אחד מהמועדים הנ"ל קיבלה התובעת מאיזי מרקט או מי מטעמה, מס' שיקים משוכים ע"י צדדים שונים, וביניהם השיקים נשוא התביעה, המשוכים על שם "איינהורן אריה מוצרי דלק" וחתומים ע"י הנתבע.
לטענת התובעת, מר מוהיב, בעל המניות ומנהלה של איזי מרקט, מסר לה את השיקים לניכיון משוכים ע"י הנתבע, תוך הצגתם כשיקים שנמסרו במסגרת עסקאות למכירת דלקים. בדיעבד, לטענתה, התברר לה, כי מדובר בעסקת "גלגול שיקים טובה".
לטענת התובעת, היא אינה צד קרוב לעסקת היסוד, ומשכך הנה אוחזת כשורה בשיקים נשוא התביעה.
40.מנגד, טוען הנתבע, כי מדובר במשולש, אשר צלעותיו הן: התובעת ומנהלה; איזי מרקט, גולדן מרקט ובעלי מניותיה ומנהליה, מר מוהיב ומר פרחי, וכן גולדן מרקט דלקים ומר סטולרו. משולש זה, לטענתו, נוצר במטרה להונות בעלי עסקים ולהוציא מידיהם במרמה שיקים מבלי כוונה לתת תמורה בעדם ומתוך כוונה מראש ליצור יש מאין "אחיזה כשורה" ע"י צדדים רחוקים כביכול.
לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים ונספחיהם ובמוצגים וכן לאחר שמיעת העדים בתיק דנן, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא ניתן להיכנס לניתוח המשפטי מבלי להתייחס בראש ובראשונה לרקע הכללי ולנסיבות אשר אופפות את עסקת היסוד והתנהלות הצדדים עד למסירת השיקים.
41.ממכלול הראיות בתיק ובעיקר מתוך עדויות הצדדים לתיק והעדים מטעמם עולה, כי הצדדים מכירים האחד את השני, וכי חזקה עליהם שכל אחד ידע במה השני עוסק, הן כאשר בוצעה עסקת היסוד בין הנתבע לבין מר מוהיב, או איזי מרקט, והן כאשר בוצעה עסקת ניכיון השיקים בין מר מוהיב לבין התובעת, או מנהלה.
הנתבע ומר מוהיב הכירו את מנהל התובעת עוד טרם העסקה נשוא התביעה. הנתבע הצהיר כי "עיקר הקשר שלי היה דווקא עם מוהיב אסי אתו נרקמו יחסי ידידות ואמון" (סע' 9 לתצהירו של הנתבע). כלומר, הנתבע הכיר את מר מוהיב היטב בזמן העסקה האמורה. הנתבע הצהיר, כי הכיר את מר מוהיב, מר פרחי ומר סטולרו כאנשי עסקים, כאשר רכשו מעסקו של המנוח (מר אריה איינהורן, ז"ל) או שהעסק רכש מהם דלק במסגרת העסקים השוטפת (סע' 7 לתצהירו של הנתבע).
כך גם מר מוהיב הכיר היטב את מנהל התובעת ועשה אתו עסקאות ניכיון לאורך כ- 4 שנים טרם התביעה נשוא ענייננו.
אף מנהל התובעת לא הסתיר את קשריו והיכרותו רבת השנים עם מר מוהיב ומר פרחי.
מנהל התובעת העיד לעניין זה כך:
"ת. עבדתי איתם בעשרות מיליוני שקלים ארבע שנים, אז נוצרו יחסים אישיים".
(פרט' עמ' 64 ש' 13).
הנתבע ומר מוהיב היו לקוחות של התובעת לאורך שנים. יתרה מכך, מנהל התובעת, או מי ממשרדו, נתנו ייצוג משפטי בעבר לאיזי מרקט (פרט' עמ' 122 ש' 6-9), שמנהלה הוא מר מוהיב. כמו כן, מנהל התובעת העיד, כי גם היה בא כוחו של הנתבע בעבר (פרט' עמ' 165 ש' 18-21).
42.לאור נספחיה של התובעת (נספח ה' לתצהיר מנהל התובעת) ניתן ללמוד, כי התובעת קיבלה שיקים דרך איזי מרקט, שהמושך בשיקים הוא בית העסק איינהורן, כבר כמה שנים קודם לעסקאות הנדונות, וזאת בין השנים 2007-2008, ובתקופה זו השיקים כולם נפרעו (ראו גם פרט' עמ' 178 ש' 19-21).
למעשה, כל הצדדים הכירו זה את זה וידעו במה כל אחד עוסק. לאור הראיות שהוצגו לפניי, במשך שנים כולם עסקו בחילופי שיקים, שכן התובעת נתנה אשראי למר מוהיב (או איזי מרקט או גולדן מרקט אם תרצו) בעבור עמלת ניכיון גבוהה. הנתבע, לעומת זאת, גם הוא נתן לאותן חברות ולמר מוהיב אשראי בשל העובדה שאיזי מרקט נקלעה לקשיים כלכליים, אם כי בעבור עמלה הרבה יותר נמוכה מזו שקבלה התובעת. כל עוד האשראי ניתן בסכומים נמוכים יחסית, נראה שהכול עבד למישרין.
בשלב מסוים גובה האשראי שנתנה התובעת לצד ג' גדל במאות אחוזים, התחיל ב- 260,000 ₪ והגיע עד ל- 7 מיליון ₪ (ראו עדות מוהיב- פרט' עמ' 37 ש' 1-2) כתוצאה מהידרדרות כלכלית של איזי מרקט. כך איזי מרקט פורקה בשנת 2010, כפי שהעיד מר מוהיב (פרט' עמ' 32 ש' 26 ועמ' 33 ש' 1).
הידרדרותה הכלכלית של איזי מרקט הייתה ידועה לכולם וגם מנהל התובעת ידע או צריך היה לדעת זאת. גם על פי עדותו של מנהל התובעת, כי היה חשוב לו לדעת רק מהו מצבו הכלכלי של מושך השיקים (פרט' עמ' 67 ש' 13-19) מעיד על כך, כי מנהל התובעת ידע מהו מצבו הכלכלי של צד ג'.
למעשה, שני הצדדים- הן התובעת והן הנתבע, לקחו סיכון בכל הנוגע לעסקת השיקים הנידונה. כאשר הגיעה ההתמוטטות הכלכלית של איזי מרקט כל צד ניסה "לגלגל" את ההפסד על הצד האחר.
לא בכדי קבע כב' הנשיא ברק (כתוארו דאז) כי יש להחיל את עקרון תום-הלב בדיני חוזים גם על זכות שטרית, כך ברע"א 2443/98 מאיר ליברמן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נג (4) 804) (להלן: "פסק דין ליברמן"). כך הוא אמר שם:
"עקרון תום-הלב הוא עיקרון כללי, החל על כל זכות, על כל חיוב ועל כל פעולה משפטית (סעיף 39 לחוקר החוזים (חלק כללי) יחד עם סעיף 61(ב) לאותו חוק) (ראו רע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ [2]). אין כל מניעה להחלתו גם על זכות שטרית. אין כל ייחוד לזכות השטרית שיש בה כדי למנוע את תחולת העיקרון הכללי של תום-לב (אובייקטיבי) בגדרי הזכות השטרית".
בתביעה נשוא ענייננו אף אחד מהצדדים לא עמד בקריטריונים אלו של תום-הלב. שני הצדדים ידעו שהלקוח, מר מוהיב או איזי מרקט, על סף קריסה כלכלית.
43.מצאתי, כי יש לחלק את השטרות נשוא התביעה לשתי קבוצות, כפי שיפורט בהמשך. הקבוצה האחת- עניינה שלושה שיקים שנרשמו לפקודת גולדן מרקט. הקבוצה השנייה- עניינה שבעה שיקים שנותרו "פתוחים" ומנהל התובעת הטביע בהם חותמת החברה כאשר קיבל אותם לידיו.
כעת ניתן לבחון את התביעה הנידונה בראי דיני השטרות, כאשר יש לאמץ, כאמור, את עקרון תום-הלב מדיני החוזים גם בתביעה השטרית.
ראשית, יש לדון בשאלה האם התובעת "אוחזת כשורה" בשיקים נשוא התביעה. לאחר מכן אדון ביתר הטענות שהועלו ע"י הצדדים.
44.האם התובעת "אוחזת כשורה" בשיקים:
מן המפורסמות הוא, כי שטר איננו נעשה בחלל ריק אלא במסגרת עסקת יסוד כלשהיא בין העושה לבין הנפרע.
זאת ועוד, מושכלות יסוד בדיני שטרות, לעניין נטלי ההוכחה הם, כי על עושה השטר לשאת בנטל ההוכחה להוכחת טענות ההגנה העומדות לו כנגד האוחז בשטר, בין אם הוא הנפרע בין אם הוא הנסב (י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג-1983) עמ' 259-261),ומשזו הוכחה, מוטל על האוחז להוכיח את האחיזה כשורה, הכוללת גם את נטילת השטרות בתום לב וללא ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה (ס' 28(א)(2) לפקודה), שאם לא כן, לא יזכה בתביעתו (זוסמן, עמ' 262 למעלה).
כך גם נקבע כי: "על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. המוציא מחברו עליו הראיה: שטר יוצר ,חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א) לפקודת השטרות" (ראו ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3)830, 835-826).
לפיכך, בענייננו נטל ההוכחה הראשוני מוטל על הנתבע , הן לצורך הוכחת הפגמים באחיזה כשורה של התובעת בשיקים, והן הוכחת כשלון התמורה בעסקת היסוד שבינו לבין צד ג' לצורך העברת נטל ההוכחה בדבר האחיזה כשורה לתובעת .
45.סעיף 28 (א) לפקודת השטרות קובע את הדרישות לאחיזה כשורה כך:
"(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1)נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2)נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.
![מלבן 2]()
![]()
(ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות".
אוחז כשורה מוגדר בפירוט בס' 28 לפקודה וחשיבות מעמדו באה לידי ביטוי בסעיף 37 (2), שם, הקובע, כי אוחז כשורה מקבל את השטר "...כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים קודמים לו וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא".
התנאים לאחיזה כשורה קבועים בסעיף 28 ובהן הוראת סעיף 28 (א) (2) לפקודה: "... נטל את השטר בתום לב... ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה". הנה כי כן, הסוגיה הרלוונטית הדורשת ליבון והכרעה, עניינה בדבר נסיבות נטילת השטר.
הלכה פסוקה היא כי עקרון תום הלב הפך זה מכבר לעיקרון על במשפט הישראלי וחל גם בדיני שטרות, כך בפסק דין ליברמן הנזכר לעיל. בעניין זה נקבע כי "...אין כל מניעה להחלתו גם על זכות שטרית. אין כל ייחוד לזכות השטרית שיש בה כדי למנוע תחולת העיקרון הכללי של תום לב (אובייקטיבי) בגדרי הזכות השטרית"(שם, עמ' 811).
46.לעניין עקרון תום הלב והחלתו גם בדיני שטרות התייחס בהמ"ש בת"א (שלום- י"ם) 4318/06 ברק תוכנה י.א.ש. בע"מ נ' שארל חברה למלונאות בע"מ (ניתן ביום 15.07.08):
"אם כן, הפסיקה אימצה את המבחן האובייקטיבי, לעניין עקרון תום הלב ועל פיו יש לבחון את התנהגות האוחז בשטר ולהכריע בשאלה, לעניין נסיבות נטילתו. לפיכך, במקרים המתאימים, ניתן להגיע למסקנה כי הנסב נהג בחוסר תום לב, מקום בו נמנע מלשאול או לחקור הגם שחשב בסתר ליבו כי משהו אינו כשורה וחשש ששאלותיו יביאו לגילוי העובדות לאשורן, בדבר פגמים שנפלו בזכותו של המסחר (ד"נ 15/70 קוד בע"מ נ' תל חנן, חברה לאחסנה ומסחר בע"מ, פ"ד כו (1) 36, 40). אכן נכון, אין על הנסב לחקור ולדרוש בעניין זכותו של המסחר ולא ייפסל כאוחז כשורה מי שלא ידע כי זכות המסחר פגומה, אלא שאילו חקר ודרש היה הדבר מתגלה לו (זוסמן עמ' 273) ואולם, כל זאת בסייג שאם היה בנסיבות משהו המעורר חשד, לא יוכל הנסב לעצום עיניו, לא לבדוק ולרחוץ בניקיון כפיו (המ' (י-ם) 830/78 ד"ר מיכאל דאוד נ' האחים אלה ירושלים בע"מ, פ"מ תשל"ט (2) 360,353). נוסף על דרישת תום הלב נקבע בפקודה תנאי משלים, לעניין ידיעת האוחז על זכותו הפגומה של המסחר. כללו של דבר, אוחז ייחשב אוחז כשורה, רק אם נטל את השטר בתום לב ובהעדר ידיעה על פגמים בשטר (לרנר עמ' 235)"
כב' הנשיא (כתוארו דאז) ברק קבע בפסק-דין ליברמן בזו הלשון:
"אכן, ככל זכות, גם הזכות השטרית צריכה להיות מופעלת בתום-לב. בהפעלתה יש לקיים את אמות-המידה של מוסר חברתי וצדק הראויים לחול ביחסים הבין-אישיים בישראל. בקביעת רמתה של אמת-המידה יש להתחשב, בין השאר, באופי היחסים שבין הצדדים, ובעובדה שיחסים אלה הוסדרו ביניהם, בין השאר, באמצעות שטר. בעבר הוחלו דיני המניעות (ה-estoppel) ביד רחבה בתחום דיני השטרות. לא פעם נמנעה מאדם האפשרות להעלות טענה עובדתית בשל התנהגותו. כיום ניתן להחליף את דיני המניעות בדיני תום-הלב. אלה יחולו גם בתחומים נוספים, שבהם המניעות – לאור תכונותיה המיוחדות – לא הוחלה" (ראו שם בעמ' 811-812, פסקה 10).
רעיון האחיזה כשורה נועד מעצם טבעו להגן על צד שהוא רחוק מתהליך עשיית השטר. אין פקודת השטרות באה להגן על אדם שהוא בעל קרבה ישירה לתהליך זה (ראו ע"א 364/83 ונדה מזרחי נ' פרדי יעקבי, פ"ד מא(3)402, 406-407).
47.לענייננו, כאמור לעיל, יש לחלק את השטרות נשוא התביעה לשתי קבוצות: קבוצה א' וקבוצה ב'. על קבוצה א' נמנים השיקים אשר מולא בהם שם הנפרע, גולדן מרקט (להלן: "השיקים בקבוצה א'"). על קבוצה ב' נמנים השיקים אשר ניתנו "פתוחים" ואשר התובעת הטביעה את חותמתה כאשר קיבלה אותם מידי מר מוהיב (להלן: "השיקים בקבוצה ב'"). על-מנת לראות ביתר קלות את פרטי השיקים נשוא שתי הקבוצות ולהבין את החלוקה ערכתי טבלה מסודרת, שפרטיה יובאו להלן:
|
קבוצה א'
|
|
מספר שיק
|
סכום
|
תאריך פירעון
|
שם נפרע
|
מועד מסירה לתובעת עפ"י קבלה
|
הערות
|
|
5880
|
48,000
|
27.6.10
|
גולדן מרקט
|
1.2.10 קבלה מס' 1050
|
נספח ב' לתצהיר עו"ד רייף
|
|
141
|
48,000
|
5.7.10
|
גולדן מרקט
|
15.3.10 קבלה מס' 1109
|
נספח ב' לתצהיר עו"ד רייף
|
|
877
|
40,000
|
6.7.10
|
גולדן מרקט
|
15.3.10 קבלה מס' 1108
|
נספח ב' לתצהיר עו"ד רייף
|
|
קבוצה ב'
|
|
מספר שיק
|
סכום
|
תאריך פירעון
|
שם נפרע
|
מועד מסירה לתובעת עפ"י קבלה
|
הערות
|
|
142
|
30,000
|
6.7.10
|
נמסר פתוח הוספה חותמת של התובעת
|
29.3.10 קבלה מס' 1123
|
נספח ב' לתצהיר עו"ד רייף
|
|
145
|
30,000
|
31.7.10
|
נמסר פתוח הוספה חותמת של התובעת
|
29.3.10 קבלה מס' 1123
|
נספח ב' לתצהיר עו"ד רייף
|
|
146
|
30,000
|
24.7.10
|
נמסר פתוח הוספה חותמת של התובעת
|
29.3.10 קבלה מס' 1123
|
נספח ב' לתצהיר עו"ד רייף
|
|
148
|
30,000
|
3.8.10
|
נמסר פתוח הוספה חותמת של התובעת
|
29.3.10 קבלה מס' 1123
|
נספח ב' לתצהיר עו"ד רייף
|
|
144
|
30,000
|
20.7.10
|
נמסר פתוח הוספה חותמת של התובעת
|
29.3.10 קבלה מס' 1123
|
נספח ב' לתצהיר עו"ד רייף
|
|
147
|
30,000
|
17.7.10
|
נמסר פתוח הוספה חותמת של התובעת
|
29.3.10 קבלה מס' 1123
|
נספח ב' לתצהיר עו"ד רייף
|
|
143
|
30,000
|
13.7.10
|
נמסר פתוח הוספה חותמת של התובעת
|
29.3.10 קבלה מס' 1123
|
נספח ב' לתצהיר עו"ד רייף
|
48.השיקים בקבוצה ב':
עיננו הרואות, כי השיקים מקבוצה ב', אשר ניתנו "פתוחים" ואשר התובעת הטביעה חותמתה עם קבלתם מידי מר מוהיב, הם שיקים המאוחרים לשיקים השייכים לקבוצה א', וכולם, שבעה במספר, נמסרו באותו מועד לתובעת, אשר הנפיקה קבלה מס' 1123 מיום 29.03.10.
אין מחלוקת, כי השיקים מקבוצה ב' הועברו מאיזי מרקט, או מר מוהיב, לתובעת כאשר לא צוין בהם שם הנפרע.
49.הפסיקה קבעה, כי אוחז שנטל לידיו מסמך שאינו שלם, כלומר מסמך שחסר בו פרט חיוני בהתאם לסעיף 3(א) לפקודה, לא נטל שטר ומשכך אינו יכול להיות אוחז כשורה (ראו ע"א 377/68 מטע בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' שאול פרל, פ"ד כג(1) 98).
על כן, התובעת איננה "אוחזת כשורה" בשיקים מקבוצה ב', שכן היא קיבלה אותם כשהם "פתוחים" ומנהל התובעת הטביע את חותמת התובעת כנפרעת, ולכן אין לומר, כי התובעת קיבלה "שטר כשהוא שלם ותקין על פי מראהו", כדרישת סעיף 28(א) לפקודה. לכל היותר, יכולה התובעת להיחשב כ"אוחזת בעד ערך" בשטרות נשוא קבוצה ב'.
50.עניין נפקותה של ההבחנה בדבר טיב אחיזתו של תובע בשטרות הוסבר בתא"מ (י"ם) 52772-02-13 מרק מוטיל נ' טמיר עינת זכאי (ניתן מפי כב' הרשם הבכיר נחשון מיום 14.05.14) כך:
"..בעוד ש"אוחז כשורה" יכול לגבור על טענות של פגם בסיחור השטר, כגון סיחור תוך כדי תרמית או תוך חריגה מהרשאה, הרי ש"אוחז בעד ערך" לא יוכל לגבור על טענות אלו. בדומה ובנוסף, יכול אוחז כשורה לגבור על כישלון תמורה מלא שחל בעסקת היסוד, בעוד שאוחז בעד ערך יכול לגבור על כישלון תמורה מלא, רק אם הוא עומד בתנאי "הלכת גויסקי"".
51.להשלמת התמונה יובהר, כי על פי הלכת גויסקי נקבע, כי זכותו של האוחז בעד ערך בשטר תהא עדיפה על זכותו של מושך השטר אם כישלון התמורה בעסקת היסוד אירע לאחר סיחור השיק לידיו ובעת הסיחור היה האוחז תם לב. למרות שהלכת גויסקי זכתה לקיתונות של ביקורת, היא ההלכה על פיה נוהגים בתי המשפט גם כיום, ולכן כל עוד היא לא בוטלה הרי היא שרירה וקיימת (ראו גם ת"א (חיפה) 20372/05 מירסני נ' ש.ת.ח. הובלות חיפה בע"מ מיום 11.12.07).
לאחר שקבעתי, כי התובעת אינה עונה על ההגדרה של "אוחזת כשורה" בשיקים מקבוצה ב', יש לבדוק האם היא עונה על ההגדרה של "אוחזת בעד ערך".
52.אחיזה בעד ערך:
פקודת השטרות מתנה את אכיפתו של שטר במתן תמורה (סע' 26 לפקודה). סעיף 29(א) לפקודה קובע חזקה לעניין התמורה ולפיו כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך. חזקה זו משמעותה הטלת נטל השכנוע על מי שחתום על השטר ומכחיש כי קיבל תמורה בעדו (ר' ע"א 4/69 יצחק נוימן ובניו חברה לביטוח בע"מ נ' פולה פסיה כהן ואח', פ"ד כד(2)229).
המונח "תמורה" בהקשר השטרי הוגדר בהלכה כ:"זכות, עניין, תועלת או טובת הנאה שזכה בהן הצד האחד, או כל מחדל, נזק, הפסד או אחריות שנשא או קיבל עליו הצד השני" (ר' זוסמן, עמ' 131).
53.זאת ועוד, דיני השטרות מכירים באפשרות שצד לשטר יחתום עליו שלא בעבור תמורה או ערך. סעיף 27(א) לפקודת השטרות קובע כי "המיטיב בשטר הוא האדם שחתם עליו כמושך או כקבל או כמסב בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאחר". באשר לחבותו של המיטיב קובעת הוראת סעיף 27(ב) כי "המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך, ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב אם לאו".
על פי האמור בסעיף, חבותו של מי שחתם על שטר טובה בלא שקיבל בעדו ערך היא כלפי מי שאוחז בשטר בעד ערך. וכדברי השופט זוסמן: "אדם שחתם על שטר (בין כמושך ובין כקבל או מסב) בלא שקיבל בעדו ערך אלא כדי... לעשות לו טובה, נקרא מיטיב... המיטיב חותם על השטר בלי תמורה במתכוון... על מנת שאחר ייהנה מחתימתו וידאג לסילוק השטר בהגיע זמן פירעונו. אולם אם ניתנה תמורה לאחר מכן, מחייב הדבר לפי סעיף 26(ב) גם את הצד המיטיב והוא אחראי לפירעון השטר" (ר' זוסמן, עמ' 149). מטרת הוראת הסעיף היא להבהיר כי שטר טובה אינו פגום מחמת שלא ניתן בקשר לעסקה מסחרית של ממש כי אם לשם השאלת שם בלבד ולקבוע כי די לו לתובע אם הוא נחשב לאוחז בתמורה לפי סעיף 26(ב) ואין צורך שיהא אוחז כשורה (ר' זוסמן, עמ' 149) (ראו ת"א 3152-03 (שלום- עפולה) טיולי אלון (טבריה) בע"מ נ' קבוץ כנרת (כב' השופט יוסף בן-חמו) (ניתן ביום 07.10.10)).
בענייננו, נשאלת השאלה האם מדובר בשטר טובה. לטענת התובעת, מדובר בגלגול שיקים של שטר טובה בין הנתבע לבין מר מוהיב. מנגד, מכחיש הנתבע כי כך הוא.
הנתבע העיד לעניין זה כך:
"ש. למעשה סוג של עשייה טובה לא היה בדיוק עשייה טובה כי הרווחת מזה כסף, ריבית מסוימת כנגד מתן שיקים לקבלת אשראי בנקאי, נכון?
ת. זה לא טובה, הייתה החלפת שיקים כנגד רווח כספי קטן, אתה גובה הרבה יותר.
ש. מפנה לסעיף 15 לתצהירך, אתה אומר שבעסקה הנוכחית הזאתי, נשוא התיקים בהם אנו עוסקים היום, מוהיב אמר לך שהעסק שלו עומד להתמוטט והתחנן שתעזור לו, אתה משתמש במילה "התמוטטות", מה הוא בדיוק סיפר לך על מצב העסק?
ת. הוא אמר שהעסק בקשיים והוא רוצה שאעזור לו, אמרתי לו שאין בעיה ואני רוצה ביטחונות רציניים ולא נתתי לו תשובה מידית".
(פרט' עמ' 17 ש' 27-29 ועמ' 18 ש' 1-5).
וכן השיב לשאלת בית המשפט:
"ת. יש פה עשרות חברות, אני לא ידעתי את זה. ההסכם שלנו היה שאני עוזר לו בהחלפת השיקים בריבית נמוכה מאוד, הרווח שלי הייתה הריבית הנמוכה הזו".
(פרט' עמ' 10 ש' 14-15).
54.לא מצאתי, כי מדובר במקרה דנן בשטר טובה, שכן ניתנה תמורה בעסקת היסוד שבין הנתבע למר מוהיב. גם אם נאמר, כי השיקים הנגדיים שניתנו ע"י מר מוהיב לנתבע אינם מהווים תמורה, הרי כפי שהעיד הנתבע אמנם היה רווח כספי, אם כי לא בהיקף גדול. כלומר, מתן השיקים למר מוהיב לא רק כללו סיוע לחבר בשעת צרה, אלא היה בהם רווח כלשהו, גם אם קטן.
55.זאת ניתן ללמוד גם מהפער בין גובה השיקים המקוריים לשיקים הנגדיים שנתן מר מוהיב לנתבע וכן לאור מועדי הפירעון הקרובים בין השיקים (ראו נספח כת/6 לתצהיר תמיכה בהתנגדות מטעם הנתבע), כמפורט להלן:
כנגד שיק מס' 142 שמסר הנתבע בסך של 30,000 ₪ שניתן לפירעון ביום 06.07.10, ניתן שיק נגדי ע"י מר מוהיב לפקודת הנתבע בסך של 30,500 ₪ ליום 03.07.10.
כנגד שיק מס' 143 שמסר הנתבע בסך של 30,000 ₪ שניתן לפירעון ביום 13.07.10, ניתן שיק נגדי ע"י מר מוהיב לפקודת הנתבע בסך של 30,500 ₪ ליום 10.07.10.
כנגד שיק מס' 144 שמסר הנתבע בסך של 30,000 ₪ שניתן לפירעון ביום 20.07.10, ניתן שיק נגדי ע"י מר מוהיב לפקודת הנתבע בסך של 30,500 ₪ ליום 17.07.10.
כנגד שיק מס' 145 שמסר הנתבע בסך של 30,000 ₪ שניתן לפירעון ביום 31.07.10, ניתן שיק נגדי ע"י מר מוהיב לפקודת הנתבע בסך של 30,500 ₪ ליום 27.07.10.
כנגד שיק מס' 146 שמסר הנתבע בסך של 30,000 ₪ שניתן לפירעון ביום 24.07.10, ניתן שיק נגדי ע"י מר מוהיב לפקודת הנתבע בסך של 30,500 ₪ ליום 20.07.10.
כנגד שיק מס' 147 שמסר הנתבע בסך של 30,000 ₪ שניתן לפירעון ביום 17.07.10, ניתן שיק נגדי ע"י מר מוהיב לפקודת הנתבע בסך של 30,500 ₪ ליום 13.07.10.
כנגד שיק מס' 148 שמסר הנתבע בסך של 30,000 ₪ שניתן לפירעון ביום 03.08.10, ניתן שיק נגדי ע"י מר מוהיב לפקודת הנתבע בסך של 30,500 ₪ ליום 29.07.10.
56.השיקים הנגדיים חוללו, ומשכך טוען הנתבע לכישלון תמורה. מנגד, טענה נוספת שהעלתה התובעת, הנה כי מר מוהיב העביר לנתבע תמורה חלף השיקים הנגדיים שחוללו באמצעות קיזוז חובות וחילוט כספים. כך, לטענתה, מלוא החוב של מר מוהיב והחברות מטעמו, בגין ההמחאות הנגדיות שחוללו, סולק ע"י קיזוז חובות הנתבע למר מוהיב או החברות מטעמו, בדרך הבאה:
-
חילוט סך של 60,000 ₪ ששילם מר מוהיב לנתבע כמקדמה לאירוע בת מצווה שתוכננה לבתו במועדון התיאטרון שבבעלות הנתבע, ואשר לא קוים בסופו של יום.
-
קיזוז תמורה בגין רכבים שרכש הנתבע ממר מוהיב בסך של כ- 200,000 ₪.
-
קיזוז סך של 180,000 ₪ שחב בית העסק שבבעלות הנתבע, מועדון התיאטרון, לחברת איזי מרקט שבבעלות מר מוהיב בגין רכישת דלקים.
57.מנגד טוען הנתבע, כי לא היו דברים מעולם. באשר למכונית- הוכח, לטענתו, כי זו נרכשה בתמורה מלאה (מפנה לעדות הגב' איינהורן בעמ' 27 לפרט'). באשר לכספים בגין ביטול אירוע בת המצווה- כמקובל בענף חולטו כספי המקדמה. אולם, המקדמה שחולטה שולמה לחברת ד.א.א. מועדון התיאטרון בע"מ, ולא לנתבע.
58.בהתייחס לאירוע בת המצווה (להלן: "האירוע") הנתבע העיד, כי האירוע בוטל כ- 5 ימים לפני המועד בו עתיד היה להתקיים (פרט' עמ' 26 ש' 16) וכי על פי תנאי ההתקשרות בביטול של 4 ימים עד שבוע משלמים את מלוא סכום המקדמה (פרט' עמ' 26 ש' 17-19).
כאשר נשאל הנתבע לעניין האסמכתאות שיש בידיו לעניין זה העיד כך:
"ש. יש לך אסמכתאות לכך שהוא ביטל את האירוע ולדמי הביטול שחייבת אותו?
ת. הוא ביטל את האירוע, אני לא יושב עם לקוחות, הוא ישב עם איש מכירות שלי. מעולם לא ישבתי אתו, גם עם החברים שלו ישבו אנשי המכירות".
(פרט' עמ' 26 ש' 20-22).
מנגד, העיד מר מוהיב, כי הוא הודיע על ביטול האירוע כחודשיים לפני האירוע, באופן שלא הקנה כל זכות לחילוט המקדמה (פרט' עמ' 34 ש' 24-25).
59.לעניין אירוע בת המצווה מקובלת עליי עדות הנתבע, כי ההודעה על ביטול האירוע הייתה עד שבוע טרם האירוע ולכן חולטה המקדמה וכי הדבר נהוג בענף מאותו התחום. כמו כן, המקדמה שחולטה שולמה למועדון התיאטרון שבבעלות הנתבע, ולא לנתבע באופן אישי.
60.בהתייחס לרכבים שרכש הנתבע ממר מוהיב, העיד מר מוהיב כך:
"ש. בדיון האחרון הציגו כל מיני קבלות והסכם שנעשה בסוף מחצית 2010 על האאודי Q7, האם חלק מהחוב שולם באמצעות קיזוז- התמורה למכירת הרכבים ובאיזה סכום?
ת. מכרתי לו את האוטו, על האוטו הוא שילם בשיקים פרוסים לכמה שנים. מחיר הרכב היה יותר מ- 140,000 ₪, הוא היה 400,000 ₪- זה אוטו יקר, זה ג'יפ גדול.
ש.ב.מ יש לך מסמך שזה 400,000 ₪ ?
ת. זה המחירון. אין לי פה מסמך, כל החומר נלקח ממני, עזבתי את הארץ לשנה. "
(פרט' עמ' 33 ש' 10-15).
מנגד, העיד הנתבע, כי רכש את הרכב ממר מוהיב בסכום של 250,000 ₪ וכי הרכב היה ממשוכן לבנק לאומי (פרט' עמ' 26 ש' 24-26 ועמ' 27 ש' 3-4). מאחר ורעייתו של הנתבע (להלן: "הגב' איינהורן") העבירה את הכספים בגין רכישת הרכב, נשאלה גם היא מס' שאלות לעניין זה.
הגב' איינהורן העידה לעניין זה כך:
"אני מנהלת את הכספים בחברות, סך התשלום שנעשה לרכב הוא 264,000 ₪. כשהבנתי מיד שהם נוכלים כולם ואמרתי לו את זה מראש, ניגשתי למשרד של מוהיב ואמרתי לו שאני רוצה שהרכב יעבור על שמי, הוא אמר לי לא לדאוג, אני התפרצתי אליו למשרד כי הבנתי שהוא מחובר לעו"ד רייף. "
(פרט' עמ' 27 ש' 18-23).
ובהמשך:
"כשדורון רכש את האוטו הוא נתן למוהיב שיקים על האוטו, נפרעו כבר 5 שיקים של 5,800 ₪, כשהייתה את הקריסה התחילו להחזיר לי את השיקים, אמרתי לדורון מהתחלה שהם עובדים עליו וזה היה ברור לכולם ושיעביר את המכוניות על שמי. ... ניגשתי למשרד של מוהיב ... וביקשתי שיעביר את המכוניות על שמי, הוא היה בסדר יחסית, החזיר את השיקים שהיו עם מועדי פירעון. הסכום 139,950 ₪ המופיע במסמך זה שיקים של דורון שהיו אצל מוהיב עבור הרכב ואשר הוא החזיר לי אותם באותו מעמד".
(פרט' עמ' 28 ש' 10-17).
הגב' אינהורן העידה, כי את היתרה בגין רכישת הרכב שילמה במזומן (פרט' עמ' 27 ש' 29-30).
61.אינני מקבלת את טענת התובעת, כי לעניין הרכבים מדובר בקיזוז תמורה בסך של כ- 200,000 ₪, שכן לאור עדותה של הגב' איינהורן שהייתה עקבית ומהימנה, ואף נתמכה במסמכים (פרט' עמ' 27 ש' 6), לא עלה בידי התובעת להוכיח אחרת.
62.בהתייחס לטענת הקיזוז בסך של 180,000 ₪ בגין רכישת דלקים ע"י בית העסק שבבעלות הנתבע, העיד מר מוהיב כך:
"ש. אז מתוך 400,000 ₪ שולמו 140,000 ₪ נותר בערך חוב של 100-200,000 ₪ שקוזז?
ת. נותר חוב של 100-200,000 ₪. רק בגין הדלקים לדעתי נותר חוב של 180,000 ₪.
ש. שבין מועדון התיאטרון לאיזי מרקט?
ת. כן".
(פרט' עמ' 33 ש' 19-22).
יחד עם זאת, לא הוצגה כל אסמכתא לחיזוק טענה זו, ולכן יש לדחותה.
לא בכדי טענת קיזוז יש לפרט בצורה מדויקת, דבר שלא נעשה במקרה הנדון ולא ניתן להיכנס למערכת הכספית הכללית שבין הנתבע לצד ג' על סמך הנתונים שהוצגו בתיק, כאשר גם למר מוהיב אין נתונים (ר' עדותו – פרוטוקול עמוד 35). לאור האמור לעיל התובעת לא הצליחה להוכיח כי נתנה תמורה על ידי צד ג' לנתבע.
63.בחינת מתן התמורה על ידי התובעת לצד ג':
לעניין זה יש לבדוק את מתכונת העבודה בין איזי מרקט (או מר מוהיב מטעמה), לבין התובעת (או מנהלה, עו"ד רייף, מטעמה). על כך העיד מר מוהיב כך:
"ש. אתה היית מוסר שיקים שקיבלת לתובעת ועשית ניכיון שיקים. מסרת חבילה של שיקים שלא כולם של לקוח אחד, מה אתה מקבל מהתובעת?
ת. אצל התובעת נקבע אובליגו לאיזי מרקט ובכל זמן מסוים שמתפנה אובליגו וכל פעם שנפרעו שיקים קודמים הודיע לי רייף שניתן לקבל אשראי נוסף בגין שיקים מעותדים חדשים.
ש. ז"א שבהחלט יכול להיות מצב שאתה מביא לו כמות של שיקים ב-1 ליולי ואת התמורה המנוכה בגין בקיזוז העמלה שלו, אתה מקבל רק בעוד חודש?
ת. הוא תמיד החזיק שיקים מעותדים אצלו במעטפה עבורי שלא עברו ניכיון וכל פעם שמתפנה כסף אצלו והוא יכול לעשות עוד עסקה, הוא נותן לי שיק או עושה לי העברה".
(פרט' עמ' 36 ש' 22-30).
64.לאור עדותו של מר מוהיב, ניתן להבין, כי ברגע שנפרעה סדרת שיקים קודמים הודיעה התובעת לאיזי מרקט, שתוכל לקבל העברה במזומן ואשראי בגין שיקים מעותדים, וכך הייתה מתכונת העבודה השוטפת ביניהם. מכאן ניתן ללמוד, כי עבור קבוצת השיקים מקבוצה ב', שהם השיקים שניתנו אחרונים בסדר כרונולוגי על ציר הזמן, לא ניתנה תמורה.
65.מדברים אלו עולה, כי במועד סיחור השיקים לידי התובעת, התובעת ידעה על מצבו הכלכלי הרעוע של מר מוהיב ושל איזי מרקט שבבעלותו, ומשכך הייתה לה ידיעה בפועל או לכל הפחות חשדות סבירים בדבר יכולתו של מר מוהיב לקיים התחייבויותיו העתידיות כלפי הנתבע. יש לזכור, שמנהל התובעת באותה תקופה הכיר את מר מוהיב וזו לא הייתה פעם ראשונה שהשניים עשו עסקים יחד. בנסיבות אלה, אני מגיעה לכלל מסקנה, כי בגין השיקים מקבוצה ב' התובעת אינה נכנסת בגדרה של הלכת גויסקי.
יתרה מכך, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שנתנה תמורה ספציפית עבור השיקים. איזי-מרקט העבירה שיקים לניכיון אצל התובעת וקיבלה מדי פעם סכומי כסף בתמורה, אך לא ניתן לקבוע כי אכן ניתנה תמורה ספציפית לשיקים נשוא התביעה (מתוך נספח ב' שצורף לתצהיר מנהל התובעת).
66.לא זו אף זו, כפי שניתן ללמוד מהנספחים שצורפו לתצהיר התמיכה בהתנגדות בתיק הראשון (תא"מ 23457-09-10), ביניהם צילום גב השיקים, הרי ששני שיקים מתוך שבעת השיקים מקבוצה ב' הוסבו לאינטרסן (שיקים מס' 144 ו- 148), ושיק אחד מקבוצה א' הוסב לציקורל (שיק מס' 877). לא הוצגה אסמכתא, על מהות העסקה שבין התובעת לאינטרסן וציקורל, אך עצם הסיחור הנוסף מעיד שהיו למנהל התובעת חששות. מנהל התובעת היה מודע למצבה הכלכלי של איזי מרקט, שנזקקה לאשראי הולך וגדל שהגיע תוך פרק זמן קצר לגובה של כ- 7 מיליון ₪, כאשר תקרת האשראי החלה בסכום של 260,000 ₪ (ראו עדות מוהיב- פרט' עמ' 37 ש' 1-2).
כלומר, מנהל התובעת ידע על קשייה הכלכליים של איזי מרקט, ולמרות זאת קיבל את השיקים. לאור הנספחים שצורפו לתצהיר התובעת (נספח ג'), השיקים מקבוצה ב' ניתנו "פתוחים", בבת אחת ובסכום זהה של 30,000 ₪ בעבור עסקאות דלקים, כפי שהוצג בפני מנהל התובעת, לטענתו. הדבר צריך היה להדליק נורות אדומות עת ניתנים שבעה שיקים בסכום זהה בעבור עסקאות דלק שמועדי הפירעון סמוכים האחד לשני, וכל זאת כאשר צד ג' מבקש ומקבל מהתובעת הגדלת אשראי בצורה המעוררת חשד.
67.למרות שלאור הקביעה לעיל יש לדחות את התביעה בגין שבעת השיקים מקבוצה ב', ולמעלה מן הצורך, אתייחס לטענת חריגה מהרשאה שהעלה הנתבע.
לטענת הנתבע, לתובעת או למר מוהיב שמסר לה את השיקים לא הייתה הרשאה למלא בשטרות את שם התובעת כנפרעת. מדובר בחריגה מהרשאה, ולכן אין תחולה להלכת גויסקי וגם אוחז בעד ערך הפגום בחריגה מהרשאה אינו מתגבר על כישלון התמורה בעסקת היסוד (הנתבע מפנה לת"א (ראשל"צ) 44510-11-10 קודן טרסט בע"מ נ' זמיר חצרוני ליאן).
לעניין טענת חריגה מהרשאה בעת מילוי פרטי הנפרעת וסיחור השיקים לתובעת, טוענת התובעת, כי החשש לחריגה מהרשאה שקינן בלב הנתבע בעת מסירת השיקים, כפי שהעיד, ובחירתו שלא להפיג חשש זה בדרך של הגבלת סיחור השיקים, מקים השתק ומניעות מהעלאת טענה זו. כמו כן, הימנעותו של הנתבע מלחקור את מר מוהיב לעניין זה אף היא תיזקף לחובת הנתבע.
בנוסף, לטענת התובעת, הנתבע ידע או היה עליו לדעת, כי קיים סיכוי סביר ביותר שהשיקים יוסבו לתובעת, שכן משנת 2007 ובמשך קרוב ל- 4 שנים, נהגה התובעת לבצע עסקאות ניכיון שיקים שנמשכו ע"י בית העסק "איינהורן אריה ודורון דלקים" בגין רכישת דלקים מאיזי מרקט.
כמו כן, משמסר הנתבע שיקים סחירים לניכיון היה עליו לדעת כי הוא עלול למצוא עצמו חייב את סכום השיקים לצד ג', ואין זה משנה לאיזה צד ג', כלומר לבנק או לכל גוף מנכה אחר.
68.אני מקבלת את טענות התובעת לעניין החריגה מהרשאה וקובעת, כי יש לדחות טענה זו. אכן הנתבע, אשר העיד, כי חשש לחריגה מהרשאה בעת שמסר את השיקים, בחר שלא להגביל את סיחור השיקים, ומכאן שקמה מניעות מלהעלות טענה זו. לא זו אף זו, משמסר שיקים סחירים לניכיון היה עליו לדעת, כי השיקים יגיעו לצד ג' כלשהו, ואין זה מעלה או מוריד האם מדובר בבנק (כפי שהעיד הנתבע כי כך חשב) או בכל גוף שיש לו רישיון לבצע עסקאות ניכיון שיקים. על כן, אינני מקבלת את טענת הנתבע לחריגה מהרשאה.
יחד עם זאת, ולאור האמור לעיל וממכלול הראיות, התביעה בגין שבעת השיקים מקבוצה ב' – נדחית.
כעת נפנה לשיקים מקבוצה א' ונבחן אותם גופם.
69.השיקים בקבוצה א':
בשלושה שיקים נוספים (כפי שפרטיהם פורטו לעיל) שמסר הנתבע למר מוהיב נרשם שם הנפרע "גולדן מרקט". השיקים נמסרו ע"י מר מוהיב לתובעת למטרת ניכיון. כאמור, השיקים הללו מוקדמים בזמן לשיקים מקבוצה ב'. שיק מס' 877 הנמנה בקבוצה א' הוא היחיד אשר זמן פירעונו זהה לאחד השיקים מקבוצה ב' (שיק מס' 142) ואשר הנו 06.07.10. שיק מס' 877 הוא גם שיק שהוסב לחברת ציקורל.
70.מתוך נספח ד' לתצהיר התובעת (צילומי השיקים) שהוצג בפניי, ניתן ללמוד, כי שיק אחד מקבוצה א' הוסב לציקורל (שיק מס' 877). השניים האחרים (שיקים מס' 144 ו- 148) הוסבו לאינטרסן והם שייכים לשיקים מקבוצה ב'.
לעניין שיק מס' 877, אשר הוסב לציקורל (השיק מקבוצה א'), לא הוצגה אסמכתא, המעידה על מהות העסקה שבין התובעת לציקורל. אף אם נאמר, כי התובעת השיבה את הכספים לידי ציקורל וקיבלה בחזרה את השיקים לצורך גבייתם – הרי שהדבר נעשה תוך נטילת סיכון ושלא מתוך תום לב, שכן בשלב זה (שיק מס' 877 הוצג לפירעון ליום 06.07.10) היה עליה לדעת, כי השיקים בוטלו ולא יכובדו.
כך גם ניתן לומר, כי כאשר קיבלה התובעת את השיקים בהיסב החוזר, לרבות שיק מס' 877, הייתה לה ידיעה, או שהיה עליה לדעת, שהשיקים לא ייפרעו ומשהגיעו אליה בהיסב המאוחר, לא ניתן לומר שהתקיים בה התנאי כי נעשתה אוחזת השטר לפני שעבר זמנו, ולא הייתה לה ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל (סע' 28(א)(1) לפקודה).
אם כן, לגבי שיק מס' 877 (הנמנה עם השיקים מקבוצה א') שסכומו 40,000 ₪ ליום 06.07.10 לפקודת גולדן מרקט, אשר הוסב לציקורל, אני קובעת, כי יש לדחות את התביעה.
יחד עם זאת, לא כך הוא לגבי שני השיקים האחרים נשוא קבוצה א': שיקים מס' 5880 ו-
141, אשר יש לבדוק את טעוני הצדדים לגביהם בהתאם לנטלי ההוכחה הקבועים בפקודת השטרות כפי שפורט לעיל.
71.נפנה כעת לבחינת שני השיקים האחרים מקבוצה א': ראשית יש לבדוק אם הוכיח הנתבע כישלון תמורה בעסקת היסוד שבינו לבין צד ג'. שיק מס' 5880 לזמן פירעון 27.06.10 לפקודת גולדן מרקט בסכום של 48,000 ₪, מועד הניכיון ע"פ קבלה: 01.02.10 (להלן: "שיק מס' 5880"). וכן שיק מס' 141 לזמן פירעון 05.07.10 לפקודת גולדן מרקט בסכום של 48,000 ₪, מועד הניכיון ע"פ קבלה: 15.03.10 (להלן: "שיק מס' 141").
72.אף בבחינת שני השיקים שמספרם 5880 ו- 141 לא מצאתי, כי מדובר בשטרי טובה.
כנגד שיק מס' 5880 שמסר הנתבע בסך של 48,000 ₪ שניתן לפירעון ביום 27.06.10, ניתן שיק נגדי ע"י מר מוהיב לפקודת בית העסק של אביו המנוח של הנתבע בסך של 50,000 ₪ ליום 21.06.10.
כנגד שיק מס' 141 שמסר הנתבע בסך של 48,000 ₪ שניתן לפירעון ביום 05.07.10, ניתן שיק נגדי ע"י מר מוהיב לפקודת בית העסק של אביו המנוח של הנתבע בסך של 50,000 ₪ ליום 28.06.10. (נספח כת/6 לתצהיר תמיכה בהתנגדות של הנתבע).
73.הווה אומר, ניתנה תמורה בעסקת היסוד שבין הנתבע למר מוהיב. גם אם נאמר, כי השיקים הנגדיים שניתנו ע"י מר מוהיב לנתבע אינם מהווים תמורה, הרי לאור הפער בסכומים בין השיקים שנתן הנתבע לבין השיקים הנגדיים ניתן ללמוד על כוונה לקבלת רווח, או תמורה, אם כי לא גבוהה.
בשלב שני יש לבדוק האם התובעת הינה אוחז כשורה לגבי שני שיקים אלו, שכן אז מתגברת היא על טענת כישלון התמורה בעסקת היסוד שבין הנתבע לצד ג'. זה המקום להתייחס לטענת הנתבע בעניין התרמית והקנוניה שהעלה לאורך כל הדרך. לפני שאתייחס לטענת התרמית והקנוניה המאיינת את קיום תום הלב הנדרש מאוחז כשורה, אתייחס בקצרה לעניין התמורה בגין שני שיקים אלו. כפי שפורט לעיל מתכונת העבודה שבין התובעת לצדדי ג' הייתה מתן כספים על ידי התובעת לצד ג' לאחר פירעון קבוצת שיקים שנמסרה לתובעת על ידי צד ג, ומתן קבוצת שיקים מעותדים חדשים. מאחר ושני שיקים אלו שייכים לקבוצה א' ונתנו בגינן קבלות מספר 1050 מיום 1.2.10 וקבלה מספר1109 מיום 15.3.10 (נספח ב' לתצהיר התובעת), הרי שהתמורה בגינן נתנה עם מתן השיקים הנוספים בהתאם לקבלה 1123 מיום 29.3.10. לאור האמור לעיל בגין שיקים אלו אני קובעת כי נתנה תמורה.
74.טענה לקנוניה ותרמית:
לאורך כל הדרך טוען הנתבע, כי התובעת הנה חלק מ"משולש מרמה", אשר באה להציג עצמה כצד רחוק לשטר ע"מ לחסות תחת ההגדרה של אוחזת כשורה ולהיפרע מהשיקים, תוך שהיא "מפילה" בדרך בעלי עסקים תמימים.
ההלכה הפסוקה היא, כי הנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד (ראו ע"א 125/89 בלס נ' ערן פילובסקי, פ"ד מו (4) 441, פיסקה 7, וכן ראו ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, פסקה 3).
עוד נקבע, כי בעל דין המייחס לאחר מעשה שיש בו משום עבירה פלילית, כגון תביעה בגין מרמה, חב במידת הוכחה מוגברת (י' קדמי, "על הראיות", חלק שני, עמודים 874, 855).
תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מחייבת בעל דין הטוען טענת תרמית לפרש ולפרט את כל הפרטים הקשורים לכך. התובע צריך להקפיד במיוחד על פירוט מדויק של העובדות המבססות את טענתו (ראו ע"א 264/7 צפריר נ' מורגנשטרן, פ"ד כח(2) 668, 671), והפירוט צריך להיות כזה שלא יותיר לנתבע ספק מפני מה עליו להתגונן. לעניין זה נקבע, כי אין די בטענות כלליות וסתמיות.
75.בענייננו, הנתבע לא עמד בנטל המוגבר להוכחת עוולת התרמית או הקנוניה. הנתבע מעלה, כי ממוצג נת/10-11 שצירף לתצהירו, ניתן ללמוד על מעשה נוכלות במסגרתה פועלים מר מוהיב, מר פרחי ומר סטולרו במטרה להקים את חברת גולדן מרקט, כשמטרתה לגבות כספים מאנשי עסקים תמימים. בכל אחת מהפרשות בהן מעורב "משולש המרמה", לטענתו, השיקים מסוחרים ע"י מר מוהיב לידי התובעת או מנהלה וזו מסחרת אותם הלאה לידי מכריה ושותפיה העסקיים, ומקבלת אותם חזרה לצורך גבייתם מידי המושך, כאשר היא מציגה עצמה כצד ג' תם שנתן תמורה, ולכן הנה "אוחזת כשורה".
76.יחד עם זאת, מעיון במוצגים נת/10-11 שצורפו לתצהירו של הנתבע עולה, כי מדובר בכתבי טענות בתיק אחר, ת.א. 31654-11-10 (מחוזי- מרכז), אשר לימים נסגר בפשרה. אין זה ברור מה ניסה הנתבע להסיק מכתבי הטענות הללו, שכן מדובר בטענות שהעלו הצדדים ולא בדברים מבוססים, ולכן מוצגים אלה אינם יכולים להוכיח דבר, בטח שלא עוולת תרמית או קנוניה, אשר הן נושקות לדין הפלילי, ואשר חלה עליהן חובת הוכחה מוגברת.
לא זו אף זו, אף הטענה כי בין התובעת לבין גולדן מרקט, או מר סטולרו, התקיימו קשרי ידידות, חברות וקשרים עסקיים, אין בה להוכיח את עוולת התרמית, או קנוניה כלשהי. כך גם העובדה כי מנהל התובעת, עו"ד רייף, או מי מטעם משרדו, שימש כבא כוחם של איזי מרקט ושל גולדן מרקט בעבר, אין בה להוכיח כי בוצעה בתיק דנן תרמית או קנוניה.
77.אמנם מנהל התובעת, עו"ד רייף, העיד כי היה בקשרי ידידות ונוצר קשר של אמון בינו לבין מר מוהיב ומר פרחי (פרט' עמ' 64 ש' 13), אולם אין בכך כדי להוכיח קנוניה. גם הטענה כי רעייתו של מר מוהיב שילמה משכנתא על נכס שרכש מנהל התובעת, הוסברה ע"י מנהל התובעת בעדותו, כי הוא רכש את זכויות רעייתו של מר מוהיב בקבוצת רכישה בה נכללו מס' רב של חברים, חלקם לקוחות משרדו, וכי עקב עיקול לא ניתן היה להשלים את העסקה ולהסיר את המשכנתא שנטלה. מסיבה זו המשיכה רעייתו של מר מוהיב לשלם את המשכנתא תוך קבלת שיפוי מעו"ד רייף. הסבר זה לא נסתר. לא ברור כיצד עניין זה יש בו להוכיח תרמית או קנוניה בתביעה דנן.
78.הנתבע התייחס לפסק דין שו-ארט, אולם אין בו כדי להוכיח דבר לענייננו. שם הוכח כי לא התקיים כל ריחוק בין התובעת לבין המוטבת, אלא הוכח כי הן פעלו בשיתוף פעולה ומתוך אותו אינטרס (עמ' 6 לפסק הדין ש' 4-6). משכך, לא התקיים שם הריחוק הנדרש לגיבוש אחיזה כשורה בשיקים. נסיבות המקרה שם שונות מנסיבות המקרה שלפנינו וברור כי כל מקרה נבחן לגופו. כך הם פני הדברים אף לגבי אזכור פסק דין שירה לדר.
בפסק דין שירה לדר נקבע, כי הוכח כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד וכי התובעת (שם נקראת המערערת) אינה בעלת מעמד של אוחזת כשורה. על כן, התביעה והערעור נדחו שם. אינני מוצאת כיצד הדבר יכול להשליך לענייננו. אמנם גם שם דובר בחברה שמסרה למר מוהיב שיקים ולא נרשם עליהם שם הנפרע והשיקים סוחרו ע"י מר מוהיב לתובעת. אולם, טענת הנתבע שם כי השיקים הוצאו מידיו בגניבה אגב מרמה- נדחתה. על כן, לא ברור הכיצד הדבר קשור לענייננו.
לאור כל האמור לעיל, הטענה לקנוניה ותרמית- נדחית.
כעת יש לבדוק האם התובעת אוחזת כשורה בשיקים מס' 5880 ומס' 141.
79.אחיזה כשורה בשיקים מס' 5880 ו- 141:
בעניין שני השיקים נשוא קבוצה א' שבכותרת, ניתן לומר, כי התובעת קיבלה "שטר כשהוא שלם ותקין על פי מראהו", כדרישת סעיף 28(א) לפקודה (להבדיל מהשיקים הנמנים על קבוצה ב').
כך גם יתר תנאי סעיף 28(א) לפקודה מתקיימים לעניין השיקים מס' 5880 ו- 141. התובעת נעשתה אוחזת בשטרות הללו לפני שעבר זמנן, שכן מדובר בשני שיקים אשר התקבלו ראשונים מבחינת ציר הזמן. התובעת לא ידעה בשלב זה ולא היה עליה לדעת כי השיקים יחוללו.
בכל הנוגע לשני השיקים הללו התקיימו נסיבות המחזקות את חזקת תום הלב (בניגוד לבחינת השיקים מקבוצה ב').
80.במשך שנים איזי מרקט הייתה לקוחה של התובעת, כאשר משנת 2007 ניכתה אצלה שיקים בסכומים גבוהים ביותר, ובהם גם שיקים של בית העסק "איינהורן אריה מוצרי דלק", שנמסרו לה עבור רכישת דלקים (כרטסת הנה"ח צורפה כנספח ו' לתצהיר מנהל התובעת).
בין השיקים נשוא עסקאות הניכיון היו גם שיקים שנמשכו ע"י בית העסק "איינהורן אריה ודורון דלקים", עבור רכישת דלקים מאיזי מרקט, בסך של למעלה מ- 800,000 ₪ אשר נפרעו בין השנים 2007-2008 (כרטסת הנה"ח של התובעת צורפה כנספח ה' לתצהיר מנהל התובעת).
התובעת התבססה על היכרות רבת שנים עם שני הצדדים לעסקת היסוד והסתמכה על היקפי עסקאות מוצלחות קודמות שביצעה בשיקים שמסר הנתבע לאיזי מרקט עבור רכישת דלקים.
81.לעניין בירור מהות העסקה, העיד מנהל התובעת כך:
"ש. הבנתי. אתה מקבל צ'קים לניכיון, הם לפקודת גולדן, אתה לא מברר? אתה לא שואל?
ת. לא.
ש. לא.
ת. לא רק שאני לא מברר לא מברר, לאור העובדה שעל הצ'ק, הצ'ק משוך על שם דורון איינהורן ודורון איינהורן לקוח שלי ונפרעו צ'קים שלו במאות אלפי שקלים, אם אני לא טועה 800,000 שקל באותה תקופה או קצת לפני זה ואני מכיר והוא עושה לי רושם טוב ואני מדבר איתו והוא מאשר לי את הצ'קים, ואני פוגש אותו פיזית ואני שואל אותו על מה הצ'קים והוא מספר לי סיפור על גנרטור שצורך סולר, אז אני צריך להתקשר לגולדן מרקט? מי שמשנה זה מושך הצ'ק. איינהורן דורון שיכול לשלם את הצ'קים."
(פרט' עמ' 67 ש' 13-19).
82.עדותו זו של מנהל התובעת לא נסתרה, ולכן אני מקבלת אותה. שני השיקים אשר ניתנו לפקודת גולדן מרקט ואשר הוגשו לניכיון אצל התובעת, נעשו תוך כדי בדיקה בנוגע למהות העסקה. מנהל התובעת העיד, כי התקשר ואף פגש פיזית את הנתבע ובירר עמו את נסיבות מתן השיקים. מאחר וידע כי מדובר בלקוח מוכר שכבר נפרעו שיקים שלו בסכומים גבוהים, לא הייתה לו סיבה לחשוד בכל הנוגע לשיקים האמורים (שיקים מס' 5880 ו- 141). שני שיקים אלו נתנו במתכונת שהייתה מקובלת בין הצדדים גם בעבר (בניגוד לאלו מקבוצה ב').
לאור האמור, אני קובעת כי לעניין שני השיקים האמורים, לא נסתרה החזקה של היות התובעת אוחזת כשורה, ולכן דין תביעתה להתקבל בחלק זה בלבד.
83.סוף דבר:
עסקינן בתביעה שטרית, אשר הנפשות הפועלות בה כוללות קבוצת אנשים שמכירה היטב האחד את השני. כל אחד מהצדדים לקח סיכון, אם באמצעות מתן שיקים, אם באמצעות מתן אשראי. כאשר התמוטטה איזי מרקט מבחינה כלכלית מנסה כל אחד מהצדדים "לגלגל" את ההפסד על חברו.
הגעתי למסקנה, כי יש לבצע חלוקה לשתי קבוצות: קבוצה א'- שלושה שיקים שניתנו לפקודת גולדן מרקט, קבוצה ב'- שבעה שיקים שנמסרו "פתוחים" ואשר הוספה חותמת התובעת ע"י מנהל התובעת, או מי מטעמו, כאשר הלה קיבל את השיקים.
באשר לשבעת השיקים "הפתוחים" מקבוצה ב' קבעתי, כי יש לדחות את התביעה.
באשר לשלושת השיקים מקבוצה א' קבעתי, כי שיק מס' 877 שהוסב לציקורל- התביעה לגביו נדחית, ואילו שני השיקים האחרים (שמספרם 5880 ו- 141)- התביעה לגביהם מתקבלת.
לאור האמור לעיל, בגין שיק מס' 5880 ושיק מס' 141- ישלם הנתבע תוך 30 יום לתובעת את הסך הכולל של 96,000 ₪ ובתוספת ריבית והצמדה ממועד הפירעון ועד התשלום בפועל. לא ישולם הסכום האמור במועד תהיה רשאית התובעת לחזור ולשפעל את תיק ההוצאה לפועל בסכום שנפסק.
לאור התוצאות אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ו, 07 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.
