א' נ' שופרסל בע"מ ואח'

 צד ג': 

 קבוצת ש. ניר בע"מ ח.פ. 511540460 

1. התובעת ילידת 07/11/1950. את תביעתה זו הגישה בגין נזקי גוף מהם סבלה בתאונת נפילה בסניף שופרסל דיל בצומת קריית אתא ב-15/08/12. התובעת הייתה כבת 62 ביום התאונה, והנה כבת 67 (חסר כמה חודשים) כיום. הנתבעת 1 היא בעלת המרכול, והנתבעת 2 מבטחתה בביטוח אחריות. הנתבעות שלחו הודעת צד שלישי לחברת הניקיון, שסיפקה שירותי הניקיון לסניף במועדים הרלוונטיים.

2. התובעת נחבלה בתאונה חבלה של ממש בכתף ימין. מטעם הצדדים הוגשו חווׂת דעת בפערים שבין 25% מול 0%. לפיכך, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש – ד"ר אבי שזר. המומחה קבע כי נותרה נכות בשיעור 15% בשל הגבלת תנועה בכתף ימין, כאשר מדובר על מצב לאחר שבר עם פריקה. המומחים לא נחקרו, ומקובלות עליי מסקנותיו של מומחה ביהמ"ש, לאור המעמד המשפטי הקנוי לחוות דעתו, כידו הארוכה של ביהמ"ש וכמי שנהנה מחזקת אובייקטיביות.

שאלות האחריות והאשם התורם

3. גרסת התובעת ביחס לנסיבות התאונה באה בסעיפים 4 ו- 5 לכתב התביעה, ובסעיף 3.1 לתצהירה. לגרסתה, בשעה 21:00 לערך צעדה במחלקת הירקות בסמוך לשולחן עליו הונחו ארגזים של פירות יבשים ופיצוחים. או אז נתקלה רגלה בארגז שהיה מונח על הרצפה והיה צמוד לאותו שולחן. התובעת משערת שמדובר בארגז ירקות. בנוסף, במקום הנפילה היה נוזל כלשהו שהתובעת משערת שהנו מים. כתוצאה מן ההתקלות בארגז ומפגע הנוזל, החליקה התובעת ונחבלה. לעת חקירתה הדגימה שהנפילה ארעה כאשר עקפה את פינת השולחן בתנועה כלפי שמאל, אותו ארגז היה מונח בכיוון הליכתה לאחר אותה פינה, ואז נתקלה בו.

4. לדברי התובעת לאחר נפילתה, ניגשו אליה שלושה אנשים שעזרו לה וקראו לעובד שהביא לה כיסא ומים. לאחר מכן פגש אותה סגן מנהל הסניף בקופה הראשית, והמליץ לה לפנות לקופ"ח, ולהגיש בהמשך חומר רפואי בסניף לצורך מילוי דו"ח תאונה אצל עובדת בשם שורה. היא התקשרה לבנה שהסיע אותה מן הסופר של הנתבעת לקופ"ח מכבי. התובעת לא חתמה על דו"ח תאונה בסניף, אך שלחה לסניף חומר רפואי יחד עם מכתב שצירפה כנספח 2.1 לתצהירה ובו ציינה פרטי נסיבות התאונה. היא צירפה הודעה על תאונה שמולאה 10 יום לאחר התאונה, ב- 25/08/12, על ידי סגנית המנהל (נספח ד' לתחשיבה). בתיאור המקרה נרשם: "הלקוחה החליקה במחלקת ירקות. היא טוענת שנפלה על ארגז שהיה מונח על הרצפה בצד גופה הימני. היא מתלוננת על כאבים בכתף ימין ובברכיים."

להודעה זו יש חשיבות שכן על פי נוסחה, מדובר בהודאת בעל דין של הנתבעת 1, בעצם נפילת התובעת במחלקת הירקות. אין לראות בהודעה זו משום הודאה בנסיבות הנפילה להן טוענת התובעת, שהרי נרשם שאותן נסיבות נרשמו מפי התובעת, היינו לטענתה. עם זאת כפי שיחוור בהמשך, מקובלת עלי גרסת התובעת לגופה. כרגע די שיובהר שביחס לעצם הנפילה במחלקת הירקות לא חזר אותו נוסח, לפיו מדובר בטענה של התובעת, כלומר בעניין זה כאמור מדובר בהודאת בע"ד. מטעם הנתבעות לא הובאה עדות שסתרה עצם הנפילה או שהתיימרה לטעון שהנוסח הנ"ל באותו מסמך, בטעות יסודו. כמובן שעצם הנפילה אינו מקים מאליו אחריות, ובשאלת הנסיבות והאחריות אעסוק כעת.

התובעת טוענת כי במחלקה בה מדובר, היו גם מצלמות שלדעתה אף צילמו את האירוע. יש לומר כי הנתבעות לא הגישו תצהיר ולא סתרו הטענה. לא נטען כי לא היו מצלמות או לחלופין כי הצילומים נשמרים רק 24 שעות ומוחלפים אוטומטית על ידי צילומי היום הבא וכיוצ"ב טענות. עניין זה הגיונית אמור לפעול לחובת הנתבעות שלא סתרו טענת התובעת כי במקום היו מוצבות מצלמות, ולא הביאו הסבר מדוע לא צורף סרטון מאותו יום המתעד האירוע (יכול כמובן שיש הסבר שהיה יכול להכהות עוקצה של טענת ההימנעות, אולם הסבר כזה כאמור לא הוצג). אולם גם בלעדי ההימנעות, מקובלת עליי גרסת התובעת, הנתמכת גם באישור הסניף, לפיו החליקה במחלקת ירקות, ומסרה כבר בסמיכות זמנים שנפלה על ארגז (במובן של היתקלות בארגז , ולא נפילה פיסית עליו– הערה שלי, י.פ).

התובעת נחקרה גם בנושא הרטיבות ובחקירתה הותירה רושם של גרסה אותנטית, לפיו אכן נגרמה התאונה בשל שני גורמים מצטברים: ההיתקלות באותו ארגז מיד לאחר שפנתה שמאלה בסמיכות לשולחן, בצירוף עם מעט מים שהיו במקום וגרמו להחלקתה, לאחר שאיבדה שיווי המשקל בשל ההיתקלות בארגז. יש לומר כי התרשמתי לאורך ההליך שהתובעת נוטה לחשדנות יתר, אולם לא התרשמתי שיש בעיה באותנטיות הגרסה או בהבנת העובדות – אלא לכל היותר בפרשנות שהיא מייחסת לעתים לעובדות (ראה להלן בפסקה הבאה).

5. התובעת אינה מיוצגת. היא שחררה בא כוחה מייצוג ולא אבתה לטול ייצוג חלופי, מה שהכביד במידה מסוימת על ההליך. מסתבר שלעיתים פעולות משפטיות טריוויאליות, כמו איסוף חומר רפואי על ידי ב"כ הצד שכנגד בתיק נזקי גוף, נחזה על ידה כפעולה חריגה הפוגעת בפרטיותה שלא כדין (ראה בחקירת ב"כ צד ג'; התובעת טוענת כי לא חתמה על ויתור הסודיות בו נעשה שימוש כדי לאסוף תיקיה הרפואיים. אולם אם לא חתמה – ואיני קובע מסמרות בעניין זה שאינו בפני - היה עליה לחתום ממילא או לחלופין לוותר על טענת נכות ולמשוך חווה"ד מטעמה – על כל המשמעות הנלווית. למותר לציין כי תובע המגיש חוו"ד בתביעת נזקי גוף, אמור לאפשר גם בדיקה וחוו"ד לצד השני (תק' 128 לתקנות סדר הדין האזרחי), ולצורך זה – זכאי הצד השני לאסוף החומר הרפואי באמצעות כתב ויתור סודיות רפואית, חרף הפגיעה, שאכן קיימת, בפרטיות). מדובר בדוגמא בלבד, כאשר לאורך ההליך גילתה התובעת חשדנות בכל הקשור לפרוצדורות ההליכים המשפטיים. יחד עם זאת, חשדנות יתר אין פירושה שגרסת התובעת ביחס לנסיבות התאונה אינה אמינה. עדותה הותירה כאמור רושם אמין. עם זאת, לעיתים לא ידעה להבדיל בין עיקר לטפל בהיותה נעדרת ידע משפטי, ובהתאמה – גם חלקים מתצהירה לא היו רלוונטיים לעילת התביעה. אתייחס לחלקים הרלוונטיים.

6. התובעת טוענת כי הסניף סובל תדיר ממצב ניקיון לא תקין, ולהמחשה צירפה דיסק תמונות המלמד על כך שבתאריכים שונים ניתן לראות ארגזים, סולמות ובקבוקים המפוזרים ברחבי הסניף. לדבריה, גם מי שמבקש להיזהר ולהשגיח בסביבתו לא תמיד יבחין בארגז שצמוד למקרר, שולחן או מדף, ולא על הנפגעים לשאת במחיר רצונו של הסניף לחסוך בעלויות ניקיון. התמונות צולמו חלקן על ידי בן התובעת (יכונה בשמו "רומן"), בשנת 2013; חלקן האחר צולם על ידי התובעת בשנת 2015.

אני דוחה התיאוריה הקונספירטיבית (שלא בוססה) בסיכומי הצד השלישי, שמא ואולי "ביימו" התובעת או בנה את הזירה בסופר, ואז צלמו מכשולים שהם עצמם הציבו. מן התמונות ניתן אכן להתרשם כי מדובר על סניף שבו יש תפזורת של ארגזים במקומות המשמשים למעבר. אומנם מדובר במעברים רחבים ולא מדובר על מכשול החוסם דרך, אולם עדיין ניתן להתרשם מכך שארגזים וקרטונים מצויים בתפזורת על הרצפה באופן שאינו אמור להיות. ביהמ"ש יושב בתוך עמו, ואין זה סוד כי לא אחת ולא שניים בסניפי רשתות מרכולים יימצאו על הרצפה ארגזים, או סלי פלסטיק קשיח יעודיים העומדים לשירות לקוחות הסופר כמעין סל קניות קטן, חלף עגלה. עניין זה נמצא בידיעתו של ציבור הלקוחות, והתובעת אף הודתה כי הכירה את הסניף בו מדובר והייתה בו מספר פעמים לפני התאונה.

יחד עם זאת, העובדה שהעניין מצוי בידיעת הלקוחות, אינה הופכת אותו בהכרח לתקין. על חובת הזהירות המושגית של מרכול או סופר כלפי הבאים בשעריו – לא ניתן לחלוק. מדובר בחובת זהירות של מחזיק במקרקעין כלפי מוזמניו.

על הסופרים והמרכולים השונים, לדאוג לכך שארגזי אחסון וקרטונים יהיו מונחים בעמדות ייעודיות שנועדו לכך, רצוי עמדות מתוחמות, באופן שאינו מקים מכשול ללקוחות הסופר ולא בתפזורת בין המעברים. יש לדאוג גם לאיסוף של סלי קניות מפלסטיק אם מעמיד אותם הסופר לשימוש הלקוחות (לאשורה אם מדובר על סופר מסודר, אין סיבה כמעט שלקוחות יזנחו את סלי הקניות הנ"ל באמצע המעברים, אלא לכל היותר יניחו אותם לצדם כאשר הם אוספים סחורה בתוך סל שכזה, ויחזירו אותם ליד הקופות או לעמדה ייעודית). מכל מקום, הצילומים שצורפו אינם ממחישים סלי קניות מפלסטיק, אלא כאמור ארגזים, קרטונים, ואף דרגש מתכת המונח באמצע המעברים. התמונה המצטיירת אינה מחמיאה, ואינה מלמדת על התנהלות מסודרת של הסניף המותירה מעברים פנויים ממכשולים, כפי שצריך להיות. גם אם המעברים רחבים ואין חסימת מעבר, ברור שתמונת המצב אינה צריכה להיות כזו הנחזית בתמונות.

עם זאת, לקוח ההולך בסופר אמור לצפות ממילא לכך שלעיתים יתגלגל פרי או אובייקט מן המדפים, לעיתים ישמוט לקוח אחר פרי או ירק מידו, לעיתים יישבר בקבוק עם נוזל וכו'. עניין זה יכול להתרחש כחלק משגרת החיים השבועית בסופר – ולו בסופר המסודר ביותר. משכך, מחד, צריך הלקוח לשים לב ביתר למדרך רגלו וסביבתו – יותר מאשר לעת לכתו במדרכה רחבה עם שדה ראייה פתוח. אומנם הלקוח אינו אמור לצפות לסביבה רווית מכשולים, אך עליו להתאים מידת זהירותו לסיכונים הטבעיים הידועים לכל אדם סביר ונובעים מכך שמדובר על מרכול עם מעברים, כאשר לעיתים יכול להיווצר מרגע לרגע מכשול מחליק בדמות ירק רך שנפל או נוזל שנשפך. ממילא אפוא עליו לשים לב לסביבתו, וענין זה הנו בידיעתו של כל אדם סביר. מאידך, על הסופר לדאוג לנהלי ניקיון המתאימים עצמם לטיב המקום ככזה, ולשירות אותו הוא מספק, כמו גם לעובדה שלעתים יש עומס ניכר של קונים הבאים בשעריו. צריכה להיות כמות מספקת של עובדי ניקיון הזמינים לקריאה אד-הוק לשם טיפול זריז במפגע שנוצר. לשם כך צריכים עובדי הסופר במחלקות השונות להיות מונחים לאתר מפגעים באופן יזום ובשוטף, ולטפל בהם בעצמם או באמצעות קריאה לעובדי הניקיון.

אין דומה סופר לעירייה, שפקחיה אינם יכולים ואינם צריכים לאתר כל מפגע שנוצר במדרכות הערים בתוך שעה, ולעתים אף ימים ממועד היווצרות המפגע לא ייחשבו כזמן לא סביר. (תלוי בטיב המפגע ומיקומו; יש כמובן מפגעים שהנם כה בולטים מסוכנים או מפריעים שהרשות המקומית תלמד עליהם תוך פרק זמן קצר, וחובת הזהירות תדרוש שתטפל בהם בדחיפות). סטנדרט הזהירות הסביר הנדרש מסופר כלפי הבאים בשעריו, מכוח עוולת הרשלנות, מתאים עצמו לטיב המקום וסוג השירות שהוא מספק ללקוחותיו, כמחזיק במקרקעין. הן איתור והן סילוק מפגעי ניקיון שנוצרו בסופר חייבים ויכולים להיות זריזים ולהתבצע באופן שוטף תוך דקות , גם אם לא תוך שניות.

7. הנתבעות (בעלת הסופר והמבטחת בביטוח אחריות) לא הגישו כאמור תצהירים, והסתפקו בצירוף הסכם ההתקשרות עם חברת הניקיון (לה שלחו הודעת צד שלישי). ההסכם כלל גם בנספח ב' שלו את פירוט עבודות הניקיון שהתחייבה צד ג' לספק. בסיכומיו ביקש ב"כ הנתבעות לחייב את המבטחת של הצד השלישי בביטוח אחריות , למרות שזו לא צורפה כלל כבעלת דין. כזאת כמובן לא ניתן לעשות. כן צורפה רשימת הביטוח ממנה עולה כי אותה מבטחת ביטחה גם מזמיני עבודות כמו הנתבעת 1, בביטוח ראשוני וויתרה על זכות החזרה על אותם מזמינים. אולם אף לו צורפה אותה מבטחת , לא היה מקום לחייבה, כפי שיובהר בהמשך, שכן בנסיבות אין לחברת הניקיון (הצד השלישי) כל תרומת אשם שגרמה לתאונה. המבטחת של חברת הניקיון סיפקה למזמיני העבודות כיסוי של ביטוח ראשוני (כזה המייתר הפעלת ביטוח החבויות של מזמיני העבודה) אולם זאת, כאמור ברשימה, רק למקרה שהתביעה נגד המזמינים נובעת ממעשיו או מחדליו של המבוטח (חברת הניקיון).

בהסכם מתחייבת הצד השלישי (להלן: "ש. ניר") לשאת לבדה בכל אחריות וסיכון הנובע ממתן שירותי הניקיון לנתבעת 1 ולשאת לבדה בכל אחריות לגופו של כל אדם, לרבות לקוחות הנתבעת 1, שייגרם עקב או כתוצאה ממעשה או מחדל הקשורים בביצוע עבודות הניקיון, או כתוצאה מהפרת ההסכם. תניות פטור אלה קבועות בסעיפים 28, 29 להסכם. כמו כן, מתחייבת ש. ניר לערוך ביטוח כאמור בנספח ג' להסכם (אישור עריכת ביטוח); כאשר הפוליסה תכלול ויתור על תביעת שיבוב נגד הלקוח, ובפוליסת צד ג' ייכלל סעיף אחריות צולבת. סעיף 21 להסכם הנו תניית שיפוי לטובת הנתבעת 1 , בה מתחייבת ש. ניר לשפות את הנתבעת 1 על כל נזק שייגרם לה "כתוצאה ממעשה או מחדל של הקבלן ו/או עובדיו ו/או שלוחיו של הקבלן הקשורים בביצוע עבודות הניקיון ו/או כתוצאה מהפרת חוזה זה על ידו או על ידי מי מעובדיו או שלוחיו."

נספח ב' להסכם הנו כאמור פירוט עבודות הניקיון אותן התחייבה ש. ניר לספק לנתבעת 1. במסגרת עבודה שוטפת משך שעות הפעילות בסניף, התחייבה ש. ניר בסעיף 2.1 ו 4.2 לדאוג "לניקוי ושטיפת הרצפה בכלל ומחלקות רגישות בפרט, ירקות וחלב."

סעיף 6 למפרט קובע ש-"כמות כוח האדם תענה על כל צרכי הדרישות של הסניף לניקיון במשך כל פעילות הסניף בכלל ושעות העומס בפרט כפי שישונו מעת לעת, וכי בראש צוות הניקיון ימונה מטעם הקבלן אחראי ליתר הצוות אשר ישמש כאיש קשר למנהל וסגנו במהלך פעילות הסניף". יוער כי בסעיף סל מעין זה אין רבותא גדולה, שכן ברור שאין ל-ש. ניר אינטרס לחסוך בכמות עובדים, וזו נקבעת בפועל על פי דרישות המזמין.

8. מטעם ש. ניר הוגש תצהירו של מר שי סלע, מנהל שירות לקוחות אזורי. אלו עיקריו:

א. העד מציין כי בשנת התאונה בוצעו עבודות הניקיון בסניף באמצעות קבלן משנה, והעד הוא שהיה האחראי ביחסים מול הסניף – לא נשלחה הודעת צד רביעי לאותו קבלן.

ב. מר סלע מבאר כי מספר עובדי הניקיון נקבע רק על ידי הנתבעת 1, המזמינה, והתשלום שקיבלה ש. ניר חושב לפי שעות עבודה בפועל. באוגוסט 2012, חודש התאונה, חל קיצוץ משמעותי בהיקף שעות הניקיון בסניף; כך שבעוד שבחודש יולי היקף שעות הניקיון עמד על 1,133 שעות חודשיות, הרי שחודש לאחר מכן קוצץ היקף השעות ועמד על 1,000 שעות חודשיות בלבד, כך גם בחודש ספטמבר. היקף השעות הנו עבור שני עובדי ניקיון למשמרת, כאשר הסניף משתרע על פני יותר מ- 1,000 מ"ר. אותם שני עובדים הועסקו בנוסף בעבודות במחסן ובחניה. בנוסף, נדרשו לפי הנחיות מנהל הסניף לבצע עבודות ניקיון בשטחי המכירה וגם בקופות, בשירותים, ברחבה מחוץ לכניסה וכן טיפלו בדחיסת קרטונים.

ג. ל-ש. ניר יש אינטרס מובנה להגדיל את היקף שעות הניקיון. ברור שעובדי הניקיון לא יכולים להיות בו-זמנית בכמה מקומות, ובנתונים שפורטו מוגבלת יכולתם לאתר באופן יזום מפגעי ניקיון.

ד. עובדי הניקיון היו מגיעים לסניף עצמאית והיו כפופים להוראות עובדי השופרסל ומנהלו שקבעו לעובדים מה לעשות, היכן לנקות והיכן נחוצה נוכחותם. העד מתוקף תפקידו היה מסתובב בין כל הסניפים שהיו תחת פיקוחו והיה מגיע לסניף לביקורת מעת לעת, מספר פעמים בשבוע.

ה. שיטת הניקיון שהונהגה על ידי הנהלת הסניף הייתה שעובד הניקיון עובר עם מכונת השטיפה, מכונה חשמלית המוסעת במעברים בין המדפים, שוטפת את הרצפה ומייבשת אותה במידי, באמצעות מגב המותקן במכונה. ניקיון באמצעות דלי וסמרטוט התבצע רק אם נשפך דבר מה על הרצפה והיה צורך בניקוי נקודתי. לרשות עובד הניקיון עמדה עגלה עם דלי, סמרטוט ושלט אזהרה.

ככל שהיה צורך בניקיון דחוף, היה מי מעובדי הנתבעת 1 מודיע על כך לעובד הניקיון באמצעות מערכת הכריזה או בדרך אחרת.

ו. במחלקת הירקות בה אירעה התאונה הנטענת, מוצב דרך קבע עובד של הנתבעת 1. במהלך היום מצוי שם גם מנהל המחלקה, ואם היה נוצר מפגע ניקיון – יכול היה להבחין בו ולהזעיק את עובד הניקיון.

ז. טיפול בארגזי הסחורה אינו חלק מעבודת עובדי הניקיון, ורק עובדי מחלקת הירקות של הסופר מטפלים בארגזים אלה. ארגזי הירקות והפירות מובאים על ידי עובדי מחלקת הירקות מן המחסן למחלקת הירקות, הסחורה מסודרת על ידם על המדפים ובמקרים רבים ארגזי ירקות ופירות מונחים מתחת למדפי התצוגה. במידת הצורך, עובדי המחלקה מוציאים אותם ממקומם כדי להוסיף סחורה למדפים. יש וקורה שגם הלקוחות מוציאים בעצמם את הארגזים מהמקום מתחת למדפים ומחפשים סחורה טרייה. עובדי הניקיון לא נדרשים לטפל בהם בשום דרך, וגם לא להחזירם למקום.

ח. התובעת לא טענה שהיה במקום עובד ניקיון ששטף את הרצפה, ולכן סבור העד כי באירוע לא הייתה מעורבת רטיבות; שכן מכונת השטיפה מחד לא מותירה רטיבות ומייבשת הרצפה מידית, ומאידך אילו היה עובד ניקיון מנקה הרצפה היה צריך להיות במקום שלט אזהרה, עגלת ניקיון וכמובן עובד הניקיון עצמו.

יוער – טענה אחרונה זו הנה בבחינת מסקנה, ואף בגדר הנחת המבוקש. האפשרות האחרת כמובן הנה שעובד ניקיון כן דאג עובר לתאונה לעבודת ניקיון נקודתית עם סמרטוט רטוב, ולאחר מכן לא ייבש המקום כנדרש. אולם אפשרות אחרונה זו אף היא אינה אלא אפשרות בעלמא, שלא הוכחה: הערה שלי – י.פ.

ט. העד מעלה אפשרות נוספת שרטיבות, אם וככל שהייתה, הייתה יכולה להיגרם על ידי מים או נוזל אחר ששפך לקוח ואין אפשרות שעובדי הניקיון יבחינו בו לאלתר ויסלקו אותו מיד עם היווצרותו. עובד הנתבעת 1, שהיה מוצב במחלקת הירקות, הוא שהיה צריך להבחין במפגע במצב דברים זה.

י. מכל מקום, ש. ניר לא קיבלה הודעה מן הנתבעת 1 על המקרה, ולמדה עליו רק לאחר שצורפה כצד שלישי בנובמבר 2014; לכן גם לא יכולה הייתה לבצע בדיקה או בירור של הנסיבות הנטענות בסמיכות למועד המקרה, וכיום לא קיים כבר אותו קבלן משנה שסיפק לש. ניר את שירותי הניקיון בסניף. גם לו היה מאותר העובד הספציפי של אותו קבלן משנה, ספק אם יכול היה לזכור מרחק של שנים את יום המקרה ואת האירוע. כלומר, ש. ניר מציפה כאן טענה של נזק ראיתי שנגרם לה בעטיה של הנתבעת 1 (המודיעה).

י"א. חקירתו הנגדית של מר סלע, לא הועילה כדי לספק נתונים חדשים מעבר לאלו שצוינו בתצהירו. העד אישר למעשה כי אין לו שום ידיעה אישית אודות נסיבות המקרה, וכל מה שיש לו קיבל מן הסופר. במהלך חקירתו הגישה התובעת שמונה תמונות נוספות של הסניף (ת/13), שלפי הרשום עליהן בכתב יד צולמו בתאריכים שונים. התובעת ציינה שהתמונות צולמו על ידה ועל ידי בנה. אמת שניתן לציין כל תאריך, אולם עניין זה משמעותי פחות, שכן מדובר בכל מקרה כמובן בתמונות שצולמו לאחר התאונה.

מכל מקום, נאמנה עליי עדות התובעת כי התמונות צולמו בתאריכים הרשומים בכתב יד. מדובר בתאריכים של 10/09/15, 01/11/13, 21/09/15; ושתי תמונות עליהן נרשמו מספרים המקשים לחלץ תאריך (ככל הנראה מדובר ב- 18/09/15). התמונות אך מחזקות את הרושם העולה מן התמונות הקודמות שהוגשו בישיבת ההוכחות הראשונה (סימונן ת/2 ו- ת/4 עד ת/12). הן חושפות ארגזים וקרטונים בתפזורת במעברים בצמידות למדפי סחורה, באופן שאינו בטיחותי ועשוי לגרום להיתקלות של הקונים בסניף.

9. לקביעתי העובדתית, נפלה התובעת עת נתקלה בארגז, ובשל אבוד שוויי המשקל וצירוף רטיבות על הרצפה – נפלה ונפגעה. הנתבעות בסיכומיהן הדגישו כי מדובר בעדות יחידה של בעלת דין, אולם המשמעות אינה כי יש לדחות גרסת התובעת משעה שנמצאה אמינה ולא נפלו בה סתירות פנימיות או חיצוניות, ואין גם הימנעות מהצגת ראיות משעה שבעת התאונה הייתה התובעת לבד. כפי שציינתי לא אחת אין חובה לבעל דין לטול עמו עד לכל אשר יפנה, שמא ייפול וייפגע. לא זו משמעות סע' 54 לפקודת הראיות. אף איני נוטה לייחס חשיבות ממשית להפניית צד ג' בסיכומיו שהתובעת סימנה את מיקום הנפילה ליד מקרר דברי החלב במקום במחלקת הירקות, כאשר יכול והסופר עבר שינויים או שהתובעת לא דייקה במיקום הנפילה המדויק עת סמנה אותו בחלוף שנים על תמונה, לעת עדותה. העיקר הוא שהתרשמתי כי זכרה הנסיבות לאשורן ותיאורה תאם המציאות.

מדובר במכשול מחד, המקים אחריות של הנתבעת 1; ואשם תורם מאידך, כפי שבואר. מכל מקום יש להתייחס לעובדות אלה ולטיב המכשול בבואנו לדון במערך היחסים בין הסופר לחברת הניקיון. למערכת היחסים שבין חברת ניקון (במקרה גם שם הייתה זו ש. ניר ) לבין מזמיני העבודה בסופרים, התייחסתי במקרה אחר בו דנתי, ויש בו קווי דמיון ניכרים מבחינת המשטר החוזי שבין הסופר המזמין ל ש. ניר: אפנה לסעיפים 17- 23 ל-ת"א (חי') 6761/08 הבר הדסה נ' שופרסל ביג בע"מ. אלא שלהבדיל מן המשטר החוזי הדומה, הרי שבפן הנזיקי כל מקרה לגופו. כמו שם, מקובל עליי אף כאן כי חרף כל הטענות של חברת הניקיון (שהנן טענות חוזרות באופיין בתיקים רבים), לא ניתן לקבל שעובדי חברת הניקיון הנם סטטיים (אף לא סטטיסטים). מטבע תפקידם הם מסתובבים וממילא אמורים גם הם לאתר מפגעים כמו עובדי הסופר; אלא שלהבדיל מאותו מקרה, תיאור המפגע כאן הנו ארגז הצמוד לשולחן בסמיכות לנוזל שמקורו לא ברור, אך ככל הנראה מדובר אכן במים שנשפכו, כמסקנת התובעת, שכן לא תיארה היא נוזל שומני או דביק.

10. לא נסתרה גרסת מר שי סלע, לפיה לא היה זה מתפקידם של עובדי הניקיון לטפל באותם ארגזים, להזיזם או להניחם. עובדי הסופר הם שביצעו מלאכה זו, ונראה כי מבחינת הסופר ועובדיו הצבת הארגזים במעברים ובסמיכות לשולחנות לא היה בה משום מפגע.

ברור שיש ארגזים בסופר, וברור שהצבתם בעמדות מסודרות אין בה משום מפגע. לא כך כאשר מוצבים הם במעברים או בצמידות למדפי או שולחנות סחורה, היכן שניתן להיתקל בהם על הרצפה, מבלי מישים.

עיון במפרט נספח ב' להסכם מאושש טענת העד סלע כי לא היה זה מתפקיד עובדי הניקיון מטעמה של ש.ניר לטפל בארגזים. האזכור היחיד לארגזים באותו מפרט המכוון לעובדי הניקיון הנו איסוף ארגזי משלוח משולחנות הקופה לפי הצורך. אלו כלל אינם אותם ארגזים המשמשים לאחסון ירקות או פירות, שבאחד מהם נתקלה התובעת לגרסתה, בצמידות לשולחן שעליו מונחים ארגזי פירות יבשים ופיצוחים.

11. יש להתייחס לגרסת התובעת בשאלת הנסיבות, שמצאתי מהימנה, ועל פיה לבחון אחריותה של ש. ניר בהודעת צד ג'. התובעת לא טענה לזרם מים או שלולית גדולה, אלא לרטיבות "מקומית." רטיבות שכזו יכולה אכן להיווצר כתוצאה משפיכת מים על ידי לקוח חולף, או אף עובד סופר בחוסר שימת לב רגעית.

היא יכולה להיווצר אכן גם כתולדת עבודת ניקיון מקומית של עובד ניקיון שנקרא לנקות לכלוך, ולא יִבש כהלכה את האזור. אלא, שאפשרות אחרונה זו כאמור לא הוכחה; ובאין הוכחה שלה על ידי המודיעות (שביחסים עם צד ג' הנן בבחינת המוציא מחברו) – נותרנו עם רטיבות נקודתית שלא ידוע מקורה ולא ידוע מתי נוצרה (היינו, כמה זמן נוצרה לפני התאונה).

רטיבות שכזו אכן לא יכולים ולא אמורים שני עובדי ניקיון לאתר לאלתר, בסניף של 1000 מ"ר. עובדי מחלקת הירקות של הנתבעת 1 אמורים לאתר הרטיבות ולהזעיק עובדי הניקיון לייבשה.

היות וגם הגורם המצטבר השני לתאונה – אותו ארגז – אינו באחריותה של חברת הניקיון ועובדיה, הרי שהמסקנה היא שבמקרה זה לא הוכיחו המודיעות כל תרומת אחריות או אשם נזיקי של חברת הניקיון לקרות התאונה. זאת להבדיל מן המקרה שנדון על ידִי בפרשת הבר הדסה, שם המפגע, בו הכרתי ככזה, לא היה מטבעו מפגע נקודתי שיכול להיווצר בפרק זמן קצר אלא מפגע מצטבר, שמטבעו להיווצר בפרק זמן ממשי (פרק זמן ממשי בסופר הנו לדידי כאמור כזה העולה על כמה דקות. הסופר אמור להיות ערוך לאתר וגם לסלק מפגעים בטווח זמן כזה). כאן לעומת זאת, לא הארגז ומיקומו באחריות חברת הניקיון, ולא רטיבות נקודתית שיכולה הייתה להיווצר אך פרק זמן קצר לפני התאונה שלא הספיק לאיתור המפגע (גם בשים לב לכמות עובדי הניקיון בסניף – שניים בלבד; עניין אחרון זה הנו באחריות הסניף שהוא הקובע ומכתיב ל-ש. ניר את כמות עובדי הניקיון. ודוק: מדובר כאמור על סניף גדול של כ- 1,000 מ"ר).

12. על פי מה שהוכח לא היה די באותה רטיבות לבדה כדי לגרום לתאונה. התובעת עמדה על כך שמה שגרם לנפילתה הייתה ההיתקלות בארגז ואז ההחלקה על הרטיבות, במצטבר.

כך שגם אם תרצה לומר שיכול ואותה רטיבות נוצרה ממש בתכוף עובר לתאונה, עדיין חטאה הנתבעת 1 בהתרשלות שהפרה חובת הזהירות המושגית והקונקרטית שלה כלפי התובעת כחלק מציבור לקוחותיה, במה שקשור לארגז ומיקומו. די היה שאחד משני הגורמים לנפילה היה מטופל – על מנת למנוע התאונה. כפי שצוין, נראה שכעניין שבמדיניות לא הייתה הקפדה בסופר לרכז ארגזים במקומות ייעודיים ומסודרים , ולא במעברים ובתחתית שולחנות סחורה היכן שניתן להיתקל בהם. כפי מיקומו – מדובר אכן במפגע. הנתבעת 1 אינה יכולה לפטור עצמה בכך שבכל סופר יש ארגזים כדי שיוסק שאין מדובר במפגע. ארגזי סחורה הם אכן אלמנט טבעי במרכול, אך תלוי היכן וכיצד מניחים אותם. הארגז כמות שהונח היווה מכשול, בפרט למי שכמו התובעת, מגיע מצדו של השולחן ובאופן טבעי פנה שמאלה בסמיכות לשולחן, כשעקף את פינת השולחן.

כפי שבואר על ידִי באותו פס"ד שניתן בפרשת הבר הדסה, במידה ויש אחריות משותפת כמעוולים בצוותא לסופר ולחברת הניקיון, הרי שגם אם תרומת אחריותו של הסופר גדולה לאין שיעור, במבחן האשם המוסרי, הרי שאז "נכנסים לפעולה" סעיפי הפטור והשיפוי החוזיים שלטובת הסופר המזמין, ומביאים להשתת האחריות באופן בלעדי על חברת הניקיון ביחסים שבינה לבין הסופר.

ראה למשל: ע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקווה בע"מ נ' סמרי. במקרה שכזה, חובתה של ש. ניר לשפות את הסופר באופן מלא (בהתעלם כרגע מן המשטר הביטוחי; בתביעה זו שבפניי לא נשלחה כאמור הודעת צד ג' למבטחת של ש. ניר, להבדיל מן המקרה שהיה שם).

מאידך, אם אין ל- ש. ניר כל תרומה נזיקית וכל תרומת אשם לאירוע התאונה כפי שהתרחשה, הרי שכפי שציינתי שם ביחס לתניות השיפוי והפטור –

"ברור שתניה זו נועדה לחול ממילא רק משעה שמדובר במעוולים במשותף, היינו משעה שיש חלק באשם הן לשופרסל והן לש. ניר, ושתיהן גרמו ותרמו כל אחת במחדלה לנזק שהתרחש, בבחינת גורם (מצטבר) שאין בלתו. אין היגיון מסחרי כלכלי או אחר (הצדדים הם גופים עסקיים ובהתאם יש לפרש כוונתם בחוזה) לפיו תחויב ש. ניר לכסות את שופרסל, אם מדובר במחדל של שופרסל, שאין לה כל יד ורגל בו מתוקף התקשרותה העסקית עם שופרסל כמספקת שירותי ניקיון. ומן הצד השני, אם אין ממילא כל אחריות נזיקית לשופרסל, אלא מדובר באחריות רק של ש. ניר, אין צורך בתניית שיפוי. מאידך אם במעוולים במשותף עסקינן...שכל אחד מהם נושא באשם נזיקי בשיעור זה או אחר להתרחשות הנזק, וגרם לו עובדתית במבחן הגורם שאין בלתו, יכול הצד שהתניה פועלת לרעתו להתקשר באותה תניה: מתוך מודעות לכך שאם לא יתרשל, ממילא לא יתרחש כל נזק שבגינו ייאלץ לשפות את הצד השני לחוזה (שופרסל)."

הדברים אמורים גם במשטר הביטוחי. כאמור, אף לו צורפה מבטחתה של ש. ניר, הרי משעה שאין לגלות כל התרשלות של ש. ניר שגרמה לנזק בנסיבות המקרה הקונקרטי, לא היתה המבטחת של ש. ניר אמורה לכסות אחריותה של המודיעה 1. הביטוח הראשוני המוענק למזמינים בפוליסת ש. ניר אשר הוגשה, אמור לכסות אחריות המזמינים רק בהקשר של מעשה או מחדל רשלני מצד ש. ניר שגרם סיבתית לנזק: גם אם התרשלותה של ש. ניר שגרמה לנזק היוותה תנאי הכרחי אך לא מספיק לגרימתו. כאמור אם אין כלל אחריות למזמינים, והמחדל כולו של ש. ניר בבחינת תנאי הכרחי ומספיק לנזק, ממילא לא זקוק המזמין לביטוח ראשוני שיכסה אותו. מאידך, אם יש אחריות משותפת גם של ש. ניר וגם של המזמין, יש בהחלט הגיון ביטוחי באותו ביטוח ראשוני, שכן אלמלא התרשלה ש. ניר, היה הנזק נמנע, גם אם התרשלות המזמין היתה תנאי הכרחי נוסף לגרימתו. ואם אין לה לחברת הניקיון שום תרומת אחריות לגרימת הנזק, אין לגלות שום הגיון כלכלי או ביטוחי מדוע תתנדב ש. ניר או מבטחתה לספק כיסוי ביטוחי, ועוד ראשוני, למזמינים, בשל נזק שלא נגרם כלל בהתרשלות המבוטח הראשי – ש. ניר. הדבר נובע גם ממילותיה המפורשות של רשימת הפוליסה המתנה הכיסוי הביטוחי למזמינים בכך שיהא מדובר בתביעה שנגרמה ממעשה או מחדל של ש. ניר. ואם יש כיסוי – הרי הוא ראשוני.

13. להבדיל מן המקרה שנדון בפרשת הבר הדסה , במקרה שלפנינו לא הוכח שחברת הניקיון התרשלה במעשה או מחדל שגרמו סיבתית לתאונה כפי שהתרחשה. חובת הזהירות המושגית אכן מוטלת הן על הסופר והן על חברת הניקיון, ביחס לבאים בשעריו של הסופר. אולם, ההתרשלות שגרמה לנזק הייתה במקרה זה רק של הנתבעת 1.

היא התבטאה בצירוף של מחדלים: הצבת ארגזים במעברים ובמקומות שעשויים להכשיל הקונה, אי העסקת כמות מספקת של עובדי ניקיון (על פני הדברים), ויכול שגם אי איתור מפגע הרטיבות וסילוקו (ככל שמדובר על רטיבות ששהתה על הרצפה פרק זמן ממשי לפני התאונה). התאונה נגרמה על ידי שני גורמים בלעדיהם אין: הארגז במיקום בו היה, בצמידות לשולחן; והרטיבות שליד אותו ארגז. ממילא כאמור, גם אם תרצה לומר שיכול והרטיבות נוצרה אך מעט קט לפני התאונה, כך שגם לעובד הסופר במחלקה לא היה זמן כדי לאתרה, הרי שלא ניתן להצדיק אותה שיטה בה מונחים ארגזים במקומות המהווים פח יקוש. נכון הדבר במיוחד במקרה שלפנינו, כאשר התובעת הבהירה בחקירתה כי פנתה שמאלה כדי לעקוף פינת השולחן ואז נתקלה רגלה באותו ארגז. כלומר, בכיוון הליכתה גם לא היה שדה ראייה פתוח.

14. כאמור, עניין אחרון זה לא צריך שיביא למסקנה כי אין לתובעת כל אשם תורם. כפי שציינתי בפרשת הבר הדסה "חובה לו לאדם לשים לב למדרך רגלו ולסביבתו, גם אם נכון שאין לו חובה ללכת כשעיניו נטועות בקרקע ללא הרף. בהקשר דנן יש חשיבות לטיב המכשול בו עסקינן ואף לסביבה. אין דומה אבן משתלבת בודדה חסרה במדרכה לעת חשיכה, לערימה של קליפות בצל בתפזורת על הרצפה בסופר מואר.

מידת ההשגחה בסביבתו בה חב אדם סביר, משתנה אף היא הגיונית בשים לב לסביבה בה מדובר. הידיעה שלעיתים עשוי פרי או ירק או משקה למצוא דרכו לרצפת סופרמרקט נתונה הגיונית גם לציבור הקונים. אין הקונה אמור לדאוג לאיתור יזום וסילוק המכשולים במקום הסופר והמנקים, אך הגיונית מידת שימת לב 'הסביבתית' שלו אמורה להיות מוגברת ביחס להליכה במדרכה. ומשעה שאין מדובר למשל באולם אירועים לא מואר לעת ריקודים, אלא סופר מואר – מידת האשם אפוא צריך שתהא ממשית, אם כי לא מופרזת."

באותו מקרה הטלתי על התובעת אשם תורם בשיעור 20%. במקרה שלפניי, יש להטיל אשם תורם בשיעור מופחת. כאמור, התאונה ארעה כאשר התובעת עקפה מצד שמאל את פינת השולחן ואז נתקלה רגלה בארגז. כלומר, לא הייתה לה שהות "להיערך" למפגע, להבדיל מאותה פרשה. מאידך, הביאור הכללי על חובת ההשגחה המוגברת של אדם בסביבתו, כאשר הוא מהלך בסופר, נכון בלא שיור גם במקרה דנן. היה על התובעת להלך בזהירות. לו עקפה את השולחן בזהירות תוך שימת לב למדרך רגלה – היתה התאונה נמנעת. האשם התורם אותו אטיל במקרה זה יעמוד על 10%.

15. ביחס לש. ניר כאמור, לא ניתן לגלות בנסיבות המקרה כל אשם שלה שגרם לתאונה. לא מתקיים ולו הקשר הסבתי העובדתי, הנבחן במבחן הגורם שאין בלתו. בנסיבות אלה, אין תחולה לסעיף השיפוי והפטור שבחוזה בינה לבין הנתבעת 1; האומר אחרת, יוצק פרשנות לא הגיונית לסעיפי החוזה, ההופכת חברת הניקיון למבטחת דה-פקטו של הסופר בביטוח אחריות צד ג'. אין היגיון בפרשנות חוזית מעין זו.

לשם חיובה של ש. שניר כלפי המודיעה 1 מכוח סעיפי הפטור והשיפוי, נדרש שתשא באשם נזיקי ולו מזערי, במעשה או מחדל שגרם אף הוא לתאונה בבחינת גורם שאין בלתו (כתנאי הכרחי ולאו דווקא מספיק). מכאן שבמקרה זה, דין ההודעה לצד ג' להידחות, תוך חיוב המודיעות בהוצאות.

גובה הנזק

16. א. התובעת עלתה לארץ עם אמה ז"ל בשנת 1998. בשנים שעובר לתאונה וגם בתקופה בה נפגעה בתאונה, סעדה התובעת את אמה שסבלה ממצב בריאותי קשה שהתדרדר משנת 2008 (ופורט בהרחבה בתצהיר). לדבריה, זו הסיבה בגינה לא יצאה לעבוד והיא אינה עובדת עד היום. האם עברה לבית אבות בשנת 2014 (כפי שאישר בן התובעת בחקירתו). התובעת אישרה ביושר לעת חקירתה, כי לאור גילה (היינו, גם לפני התאונה) אין זה מפתיע שלא קל למצוא עבודה.

ב. ואכן תדפיס ענף רציפות ביטוח של המל"ל (נ/2) מלמד על כך שבשנים בהן עבדה התובעת כשכירה – עבדה היא בשכר זעום של כמה מאות ש"ח לחודש, כאשר רוב חודשי השנה – לא עבדה כלל.

למשל בשנת 1999 הייתה חודשיים בהכשרה מקצועית; בשנת 2000 ארבעה חודשים בהכשרה מקצועית, ו- 11 חודש קיבלה הבטחת הכנסה; בשנת 2001 קיבלה 8 חודשים הבטחת הכנסה ועבדה 5 חודשים כשכירה בשכר חודשי זעום של כמה מאות ש"ח; בשנת 2002 עבדה 7 חודשים כשכירה, שוב בשכר חודשי זעום; בשנת 2003 עבדה 3 חודשים כשכירה בשכר מדווח של 629 ₪, וקיבלה הבטחת הכנסה 9 חודשים; בשנת 2004 שוב חזרה על עצמה תמונה זו, שלושה חודשי עבודה בשכר נמוך (שיש בו כדי ללמד על היקף משרה חלקי ביותר) ו-9 חודשי הבטחת הכנסה. תמונה זו חוזרת על עצמה בקירוב גם בשנים הבאות עד שנת 2009. מאז נובמבר 2009 לא עובדת התובעת כלל לא לפני התאונה ולא אחריה.

ג. התובעת נפגעה בתאונה נשוא תיק זה לא בסמיכות לעלייתה ארצה, אלא 14 שנים תמימות לאחר מכן. לאור עברה התעסוקתי יש לקבוע כי לא נגרמו הפסדי שכר לעבר או פגיעה בהשתכרות לעתיד, שכן מדובר במי שלאורך שנים לפני התאונה כבר לא עבדה כלל; וקביעה זו נכונה גם לפני התדרדרות המצב הבריאותי של אמה ב- 2008, כאשר באותן שנים עבדה רק חודשים ספורים בשנה, בשכר של כמה מאות ש"ח לחודש.

17. אם התובעת ז"ל זכתה לסיוע מענף סיעוד במל"ל לפני שעברה לבית האבות ב- 2014. נמסרו נתונים שונים על היקף העזרה בתצהירה ובדברי בנה לעת חקירתו. עם זאת, לדברי התובעת, רוב הטיפולים ועבודות משק הבית נפלו על כתפיה, וטענה זו מקובלת עליי. לאחר התאונה נשוא התביעה, לא יכלה היא להוסיף ולסייע לאמה, לאור פגיעתה. אף היא עצמה נזקקה בבירור לעזרה לאור טיב הפגיעה. לכן, סייע בנה, רומן (שאף הוא כאמור נתן תצהיר ונחקר), שהיה מגיע בערב ובלילה לאחר שעות עבודתו בחברת הייטק ומסייע לאמו בעבודות משק הבית.

אין טענה לעזרה שניטלה בשכר, והתובעת טוענת כי לא היה בידה הממון לשכור מטפלת באופן פרטי. רומן העיד כי בשל התאונה נאלץ הוא להחליף אמו בסיוע לסבתו החולה, כולל עזרה בלבישה ורחצה, ואף בסיוע אישי לתובעת , לאור הפגיעה ביד הדומיננטית. אין ספק שעזרתו בתקופה הסמוכה לתאונה הייתה ניכרת.

מקובל עלי שיש להפריד בין עבודות משק הבית שביצע במקום התובעת ועזרה לתובעת עצמה, לבין העזרה שהושיט לסבתו ז"ל, במקום התובעת. אם התובעת אינה זו שנפגעה בתאונה נשוא תיק זה, והטבת נזקי הגוף שלה , להבדיל מהטבת נזקי הגוף של התובעת עצמה, אינה ברת פיצוי בתביעה זו. אף אם הייתה עזרה ממשית של רומן לסבתו עד שהתייצב מצבה של אמו. יש גם לזכור כי לדברי רומן ניתנה ממילא עזרה לסבתו (בגדרי זכאויות הסיעוד שנבעו ממצבה), בהיקף של 6 שעות יומיות, ומעט פחות ביום ו'. זה היקף ניכר שללא ספק היה בו כדי לספק חלק ניכר בצרכי הסיעוד, גם אם לא את כולם.

מאידך העזרה הביתית והאישית שהושיט רומן לאמו בהמשך ועקב התאונה נשוא תיק זה, הנה בוודאי ברת פיצוי באב הנזק של עזרת צד ג'. ומדובר בעזרה ממשית החורגת מזו שמצופה מקרוב בדרגה ראשונה להושיט בלא תמורה.

18. הפגיעה והנכות היא בכתף ימין, של יד דומיננטית , ענין בעל משמעות כשלעצמו. מומחה ביהמ"ש, שקיבל החומר הרפואי, ציין כי בעברה של התובעת אין בעיות בכתף ימין. היו לה פריקות כתף בעברה – אך בכתף השמאלית. כפי שקבע המומחה, סבלה התובעת בתאונה מפריקה ושבר, לה התלוותה פגיעה בשרוול המסובב. אין אמנם פריקות בכתף ימין או חוסר יציבות אך הפגיעה גורמת לכאבים והגבלת תנועה. הן בהרמה לגובה השכם, והן בתנועות הסיבוביות (אם כי הגבלה בתנועות הסיבוביות אינה ניכרת).

19. יוער כי ב 2013 נחבלה שוב התובעת בתאונת דרכים, לרבות בכתפה הימנית. אולם תאונה זו עירבה פגיעה מינורית (כעולה אף ממוצג נ/3), ולפיה דבריה התביעה בגינה סולקה בסכום של 4000 ₪. אין לתאונה זו כל השלכה על אומדן הנזק בתביעה זו.

התובעת מציינת הטיפולים והמעקבים שעברה. אלו גם מצאו ביטוי בחוות דעתו של ד"ר שזר, שסקר ההיסטוריה הרפואית.

20. בהינתן קביעות אלה, להלן פירוט ראשי הנזק בהם ראיתי להכיר:

א. הוצאות רפואיות , והוצאות נסיעה לעבר: 1500 ₪ בהערכה גלובאלית. התובעת לא צירפה קבלות – מעבר לקבלות על הוצאות משפט שעיקרן עלות שכר המומחה מטעמה והשתתפות בשכר מומחה ביהמ"ש. מדובר בנזק מיוחד, אך עם זאת סביר שהוצאות מסוימות בסכום צנוע – אכן נגרמו.

ב. עזרת צד ג' עבר: לא נשכרה כאמור עזרה בשכר, אך יש לפצות בגין עזרת הבן רומן לתובעת (להבדיל כאמור מהטבת נזקי הגוף של סבתו ז"ל). אין ספק כי בחודשים הסמוכים לפגיעה נדרשה עזרה ניכרת, הן אישית והן במשק הבית. אני פוסק כאן באומדן שווי עזרה של 10,000 ₪.

ג. הפסדי השתכרות עבר ועתיד – אין כאמור. התובעת לא עובדת, ולא עבדה בשכר בשנים עובר לתאונה. אין לקבל שאלמלא התאונה, בגיל 64, עם מעבר האם לבית אבות ולאחר מכן פטירתה – היתה יוצאת התובעת לשוק העבודה . מדובר בתרחיש לא סביר לאור רק לאור הגיל, אלא לאור הצירוף של הגיל , הניסיון והרצף התעסוקתי. התובעת טענה שהיא מנהלת חשבונות מוסמכת. זו דווקא עבודה בה ניתן לעסוק גם עם נכות המגבילה תנועות כתף , ולא הומחש שהתובעת עשתה צעדים מעשיים כדי לחזור לשוק העבודה, ולו במשרה חלקית, בגיל 64.

לכן אין מקום להכיר בהפסדי שכר (ולא מן הטעם שגיל הפרישה לנשים הוא 62 (נכון להיום) : נשים שכירות יכולות לפרוש בגיל 62 , אך יכולות לעבוד עד גיל 67).

ד. עזרת צד ג' עתיד:

הפגיעה שהותירה נכות בת 15% בכתף של היד דומיננטית , מצדיקה אובייקטיבית עזרה בשכר גם כיום, אף כי ברור שמדובר בהיקף מופחת באופן ממשי מזה שהיה בסמיכות לתאונה, ולא בעזרה אישית אלא בשל מעבודות משק הבית. התובעת לא מוגבלת כליל בשימוש ביד ימין, אך יש הגבלת תנועה קלה בתנועות סיבוביות והגבלה בהרמה לגובה. בהתאמה אין היא מנועה מלבצע עיקר עבודות משק הבית אך יש להכיר בחלק יחסי תרומת התאונה. אכיר בשעתיים שבועיות לפי 4.2 שבועות לחודש בתעריף 35 ₪ לשעה +מע"מ (כללתי בסכום גם תנאים סוציאליים). מתקבל סך חודשי של 344 ₪. יש לומר כי עם ההתבגרות צפוי תהליך "דואלי" של היזקקות מוגדלת לעזרה, בלאו הכי, היינו גם אלמלא התאונה; אך מאידך צפוי גם שהשפעת הנכות הספציפית תיתן אותותיה ביתר, ושני התהליכים "מקזזים" זה את זה.

חישוב עד גיל 83 במכפלת המקדם המתאים:

47832 ₪ = 344 ש"ח * 152.33

ה. הוצאות נסיעה והוצאות טיפולים לעתיד – לא הוכחה הצדקה. מחוו"ד המומחה לא עולה הצורך בטיפולים נוספים.

נזק לא ממוני: אכיר כאן בסכום של 55,000 ₪.

21. סה"כ: 114,332 ₪.

היתרה, לאחר ניכוי אשם תורם 10% : 102,899 ₪.

יש להוסיף הוצאות משפט: החזר אגרה ראשונית בסך 712 ₪, בתוספת 7152 ₪ (שכר המומחים מטעם התובעת, וחלקה בשכרו של מומחה ביהמ"ש, על פי חשבוניות) וכן 96 ₪ ששולמו לעו"ד בגין אימותי תצהירים. איני מכיר בהוצאות נוספות שלא נדרשו בסבירות לניהול ההליך. סה"כ 7960 ₪.

22. סוף דבר:

א. אני מקבל התביעה ומחייב הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת 102,899 ₪, בתוספת 7960 ₪ כהוצאות משפט. ככל שנשאה התובעת בעלות ההקלטה תשבנה לה הנתבעות גם חלקה בהוצאה זו.

ב. אני דוחה ההודעה לצד שלישי. הנתבעות - המודיעות תשאנה באגרת ההודעה לצד שלישי, ובהוצאות הצד השלישי בסך כולל של 6000 ₪, בגין שכ"ט עו"ד. ככל שחלק הצד השלישי בעלות ההקלטה, תשבנה לו הנתבעות אף עלות זו.

ג. הסכומים שנפסקו – ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ז, 25 יוני 2017, בהעדר הצדדים.