פלוני ואח' נ' המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

לפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) בגין נזקי גוף.

הצדדים אינם חלוקים ביחס לסוגיית חבות ומחלוקתם נסובה לעניין שיעור הנזק בלבד.  

רקע כללי בתמצית:

1. התובע, יליד X.X.1977 נפגע בתאונת דרכים בתאריך 20.7.2017 (להלן: התאונה). התאונה אירעה בעת שהתובע רכב על אופנוע ורכב צד ג' התפרץ לנתיב נסיעתו. התובע בלם, נפל מהאופנוע ונגרמו לו נזקי גוף.

2. בשל נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה, הוגשה תביעה זו לפי חוק הפיצויים. התובעת 2 היא רעייתו של התובע. תביעתה הוגשה בעילה לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד 1964.

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), כאשר לאחר תקופה בה נקבעו לתובע נכויות זמניות, נקבעה לתובע נכות צמיתה ומשוקללת בשיעור 53.45% (30% נכות בתחום האורתופדיה, 30% נכות בתחום הפסיכיאטריה ו- 5% נכות בתחום הנוירולוגיה).

4. בנוסף, מומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת הכאב העריך כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות כרונית בתחום הכאב בשיעור 20% נכות, כאשר מחצית הנכות חופפת לתחום האורתופדיה. קרי, לתובע נותרה נכות נוספת בתחום הכאב בשיעור 10% (תשובה טו' לשאלות הבהרה מיום 4/12/2022).

5. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 11/04/2024 העידו התובע, רעייתו ומר בן חמו (המנהל והבעלים של הישיבה בה עבד התובע במועד התאונה) (להלן: הפרוטוקול הראשון). בדיון הוכחות שהתקיים ביום 28/5/2024 העיד המומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום (להלן: הפרוטוקול השני).

6. הצדדים נותרו חלוקים ביחס לסוגיית הנזק.

7. הצדדים האריכו בחקירות ובטיעונים ואין בכוונתי לדון בכל טענה מטענות הצדדים, אלא לפרוס את הנימוקים המרכזיים שהביאו לתוצאת פסק הדין.

8. בנסיבות שפורטו, אבחן תחילה את מצבו הרפואי של התובע ואת הפגיעה התפקודית הנטענת ואדון בהמשך בשיעור הפיצוי המגיע.

9. ההדגשות בפסק הדין אינן במקור אלא אם צוין אחרת.

   הפגיעה והנכות הרפואית

10. מהתיעוד הרפואי וחוות דעת המומחים עולה כי לאחר התאונה התובע פונה לטיפול בבית החולים הדסה עין כרם (להלן: בית החולים). בצילומי הדמייה שנערכו לתובע אותר שבר שצקר 5 בטיביאל פלטו ברך שמאל. התובע אושפז לטיפול וביום 23.07.2017 התובע עבר ניתוח ORIF TIBIAL PLATEU בהרדמה מלאה (עמ' 287 לתיק מוצגי התובע).

11. בהמשך, התובע התלונן בעיקר על כאבים והפרעות תחושה לאורך שוק וקרסול שמאל.

12. בתאריך 17.10.2017 פנה התובע לטיפול בבית החולים בעקבות אדמומיות מפושטת בכף רגל וקרסול שמאל. התובע טופל שמרנית ונצפה שיפור.

13. בתאריך 24.04.2018 עבר התובע אתרוסקופיה בברך שמאל, נמצא שהסהרון המדיאלי תפוס על ידי פרגמנט של השבר תוך יצירת צביטה ביישור מלא. בשל הפרגמנט הלוחץ לא ניתן יהיה להגיע ליישור מלא של הברך והומלץ על ביצוע ארתרוטומיה ושחרור הסהרון הלכוד. ביום 23.10.2018 עבר התובע ניתוח ארתרוטומיה ואוטסאוטומיה של טיבאל פלאטו אנטרומדיאלי וקיבוע.

14. ביום 20.01.2020 התובע פנה שוב לטיפול בבית החולים בעקבות דלקת צלוליטיס באזור הניתוח. התובע טופל שמרנית ונצפה שיפור.

15. בתאריך 10.01.2021 עבר התובע בבית החולים הסרה של הקיבועים הפנימיים בברך שמאל.

16. כמו כן, התובע התלונן על מצוקה נפשית בעקבות התאונה ואובחן עם הפרעת הסתגלות בשילוב חרדה ותגובה דיכאונית. בהמשך אובחן עם תסמונת בתר חבלתית (PTSD).

17. כאמור כבר לעיל, התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. התובע נבדק על ידי ועדה רפואית במל"ל ונקבעה לו נכות זמנית מיום התאונה ועד ליום 1/10/2018 (תעודת עובד ציבור שהוגשה לתיק ביום 26/9/2023).

18. נכותו הרפואית הצמיתה של התובע במל"ל נקבעה בשיעור משוקלל של 53.45% נכות והיא מורכבת מהנכויות שיפורטו להלן (עמ' 230 לראיות התובע):

    • נכות אורתופדית בשיעור 30% נכות, לפי סעיף 35(1)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הנכות) בגין הפגיעה בברך שמאל והגבלה ניכרת בתנועות או השפעה יותר מבינונית על כושר הפעולה הכללי;

    • נכות פסיכיאטרית בשיעור 30% נכות, לפי סעיף 34(ב)(4) לתקנות הנכות, בגין PTSD;

    • נכות נוירולוגית בשיעור 5%, לפי סעיף 32(4)(ג) לתקנות הנכות, בגין פגיעה בעצב הפרונאלי.

19. ועדת רשות במל"ל הפעילה את סמכותה לפי תקנה 15 לתקנות הנכות, כך שנכותו של התובע במל"ל הועמדה על 81% נכות. אין חולק כי הפעלת תקנה 15 במל"ל איננה מחייבת בהליך שלפנינו.

20. לבקשת התובע מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום הכאב והשיקום. המומחה מטעם בית המשפט בתחום הכאב, עיין בתיעוד הרפואי ובדק את התובע. בבדיקתו נמצאו ממצאים הכוללים דלדול שרירים ניכר בגפה השמאלית, סימני כאב במישוש ותחושת צריבה אופיינית לאורך עצב הפרונאלי. המומחה העריך שהתובע סובל מתסמונת כאב כרוני בהתאם לסעיף 35(1)(ג) בשיעור 20% נכות, כאשר מחציתה חופפת לנכות האורתופדית – כך שנכותו של התובע בתחום הכאב (הנבדלת מהתחום האורתופדי) עומדת על שיעור 10% נכות (עמ' 6 לחוות דעתו ותשובה טו' לשאלות הבהרה מיום 4/12/2022).

21. המומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום העריך את שיעור הפגיעה התפקודית וצרכיו הסיעודיים של התובע ולכן התייחסות למסקנותיו תובא בהמשך פסק הדין בפרק הנכות התפקודית.

22. הצדדים אינם חולקים על שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובע במל"ל ואף לא על שיעור הנכות שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט בתחום הכאב.

23. לפיכך יש לקבוע כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בעקבות התאונה היא בשיעור 58.1% נכות (אורתופדית, פסיכיאטרית, נוירולוגית ונכות כרונית בתחום הכאב).

    הנכות התפקודית

24. עיקר המחלוקת נטועה בסוגיית הנכות התפקודית שנותרה לתובע בעקבות התאונה.

25. התובע, יליד X.X.1977, עבד עובר לתאונה "כמלמד" בישיבה (במשרה חלקית) מזה מספר שנים. בתצהירו תיאר התובע את הקשיים התפקודיים החמורים שפקדו אותו לאחר התאונה, ובכלל זה את מגבלותיו בהליכה, בעמידה ממושכת, כאבים עזים בברך ובגב תחתון. התובע ציין את התלות הרבה בעזרת הזולת (סעיפים 13–17 לתצהירו). לדבריו: "מאז התאונה אני נמצא רוב היום בבית [...] אני סובל מכאבים קשים ביותר [...] כל תנועה מסבה לי כאב עז. אני לא מצליח להתנייד אלא למרחק קצר." (סעיף 16 לתצהיר התובע).

    רעייתו של התובע מסרה בתצהירה: "לאחר ובעקבות התאונה התדרדרו היחסים שלי עם התובע [...] אני רואה לפני אדם רדוף, כאוב, סובל [...] התובע מעביר את ימיו בחדר שלו ורוב הזמן שוכב במיטה" (סעיף 15 לתצהיר אשתו של התובע). עוד ציינה רעייתו של התובע בתצהירה: "אני סועדת את התובע כל יום, במהלך שעות רבות בכל יום. אני עוזרת לו להתלבש ולהתפשט. מכינה עבורו אוכל ומגישה לו אותו. משגיחה ומסייעת במקלחת ומלווה אותו ממקום למקום" (שם, בסעיף 16).

    מר חמו שהעיד מטעם התובע מסר בתצהירו: "התובע היה בעל מסוגלות לשקוע בלימוד התורה והוראתה הלאה בצורה מוצלחת [...] למרבה הצער, לאחר התאונה [...] חדל להגיע לישיבה ולמלא את תפקידו כמלמד [...] מצבו הנפשי והגופני לא מאפשר להמשיך ולמלא את תפקידו ואני הצטערתי על כך מאוד וכך גם תלמידי הישיבה שמסרו לי על השבר הגדול שבו מצוי התובע" (סעיף 7-8 לתצהיר מר בן חמו).

    על יסוד המסמכים הרפואיים ושיעור הנכויות שנותרו לתובע וכן על יסוד מסקנות המומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום (והפעלת תקנה 15 במל"ל) התובע טוען כי נכותו התפקודית גבוהה משיעור הנכות הרפואית. לעמדתו, יש לקבוע שהתובע נזקק ויזדקק לעזרה סיעודית משמעותית בכל תפקודי היומיום.

26. לבקשת התובע מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום. המומחה עיין בתיעוד הרפואי ובדק את התובע בביתו. עיון בחוות הדעת מעלה כי במועד הבדיקה המומחה מצא את התובע שכוב במיטתו, מדווח על כאבים בברך שמאל בכל ניסיון להניע אותה ולו במידה קלה ביותר. המומחה מצא תנועות מוגבלות של הברך ואטרופיה של שרירי הירך משמאל אשר היקפם קטן ב- 6 ס"מ מהיקף שרירי ירך ימין דבר המעיד על חוסר שימוש ברגל. המומחה מציין בחוות דעתו כי לבקשתו התובע התרומם לעמידה בעזרת המומחה ואשתו, התהלך בדיקה למרחק של מטרים ספורים, נשען על קב ביד ימין ובצליעה אנטלגית בולטת על רגל שמאל. המומחה העריך שהתובע אינו יכול לשאת את משקל גופו על רגל שמאל. בסיכום הבדיקה המומחה ציין כי "קשייו התפקודיים בגין מצב ברך שמאל אשר מנעה ממנו יכולת ביצוע מעברים בצורה עצמאית, התובע תלוי בזולת לצורך הלבשה, רחצה, הגעה לחדר רחצה, לרחת הגוף עם עזרה וישיבה על כיסא. הוא זקוק להגשת הארוחה לשולחן. התובע למעשה "חולה סיעודי" בכל תחומי פעולות היומיום".

27. מומחה בית המשפט בתחום השיקום הקדיש חלק לא מבוטל מחוות דעתו (ועדותו) לביקורת קשה על מסקנות המומחה מטעם בית המשפט בתחום הכאב (בעיקר את התרשמות מומחה הכאב כי "נרטיב הכאב שמדווח על ידי התובע עשיר בהאדרת סימפטומים וקטסטרופיזציה של הכאב"). כבר עתה יצוין כי מצאתי את הביקורת נטולת כל בסיס בעובדות. מומחה הכאב אינו חולק על כך שהתובע נפגע פגיעה קשה במהלך התאונה ואף על כך שנותרה לו נכות משמעותית גם בתחום הכאב.

    מומחה הכאב אף הסכים כי בבדיקה נמצאו ברגל שמאל סימנים של אטרופיה שרירית המעידה על הגבלה כרונית של השימוש בגפה. לצד האמור, מסקנות המומחה בתחום הכאב כי לאורך הבדיקה הפגין התובע "התנהגות כאובה תיאטרלית ותבנית הליכה שאין לה הסבר אנטומי אורתופדי או נוירולוגי" מתיישבות עם תפקוד טוב יותר מכפי שהציג התובע למומחה בתחום השיקום.

28. הנתבעת טוענת כי הנכות התפקודית של התובע נמוכה משיעור הנכות הרפואית. לעמדתה, התובע אינו סיעודי, הוא מתהלך ברחוב בעזרת קב (אינו עושה שימוש בכיסא גלגלים כפי שהצהיר בהליכים מול המל"ל), נוסע בתחבורה ציבורית ונוהג ברכב, מתלבש לבד ומבצע פעולות שונות בביתו באורח המעיד שהוא לא נזקק לעזרה סיעודית. הנתבעת מבססת את טענותיה אלה בעיקר על סרטונים שאותרו בחקירה הפרטית. הסרטונים הוצגו לתובע ולמומחה בתחום השיקום בחקירתם הנגדית. בסרטונים נצפה התובע מתפקד בבית ומחוצה לו באורח שאינו מותיר עוד מקום לספק שהתובע אינו סיעודי. (בסרטונים נראה התובע מתהלך עם קב לבד ברחוב, עולה ויורד במדרגות ביתו, מוריד כביסה ועוד). בנוסף, בחקירתו הנגדית אישר התובע שהוא נוהג ברכב וכי יצא מהארץ לחו"ל מספר פעמים לבדו.

29. הנתבעת טוענת שאין מקום לקבל את מסקנות המומחה בתחום השיקום. ממצאיו של המומחה בחוות הדעת ובעדותו נסתרו באורח ברור בסרטונים ובתשובות התובע בחקירתו הנגדית ואף המומחה השיקומי נאלץ להודות בחקירתו הנגדית כי התובע עבר שיקום מוצלח וכי מצבו התפקודי טוב מכפי שהמומחה מצא בבדיקתו את התובע (יצוין כי חלק מהסרטונים שהוצגו למומחה במהלך חקירתו צולמו שבועות ספורים לאחר מועד הבדיקה של המומחה את התובע בשנת 2022).

30. התובע הסביר כי הסרטונים מתעדים מקטעים בודדים ואינם מייצגים את מצבו הכללי. לדבריו, עצם הביצוע הרגעי של פעולה אינו סותר מגבלה תפקודית חמורה, שכן לאחר כל פעולה כזו נדרש למנוחה ממושכת, והוא מתמודד עם כאבים, סחרחורות, ועייפות ניכרת (סעיפים 16 ו-21 לתצהיר התובע). עוד ציין כי הסרטונים צולמו כארבע שנים לאחר התאונה, בתקופה בה עבר תהליך שיקומי ממושך (עמ' 41 ש' 7 לפרוטוקול השני).

31. אשר לחוות דעתו של מומחה השיקום – הנתבעת טוענת כי מדובר בקביעה הנסמכת על תחושות כלליות, ללא עיגון אובייקטיבי. לעמדתה, המומחה התבסס בעיקר על דיווחי התובע (סעיפים 12–13, 23–27 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת מפנה לעדותו של מומחה השיקום שם אישר כי מצבו של התובע השתפר, כי הוא אינו סיעודי עוד (עמ' 35 ש' 14-16 לפרוטוקול השני). הנתבעת טוענת בנוסף כי המומחה נמנע מקביעה סופית לגבי מצבו הסיעודי של התובע (עמ' 69 ש' 10-13 לפרוטוקול השני).

32. בהתאם להלכה, הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).

33. לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי, לרבות בתיעוד הרפואי, חוות הדעת המומחים, פרוטוקולים של המוסד לביטוח לאומי, עדות מומחה השיקום וסרטוני המעקב אחר התובע (שאותרו בחקירה פרטית), נחה דעתי כי נכותו התפקודית של התובע זהה לשיעור הנכות הרפואית. התובע סובל מפגיעות חמורות וקשות, הוא נזקק ויזקק לעזרה במטלות שונות אך לא ניתן להגדירו כ "חולה סיעודי" הנזקק לעזרה בכל פעולות היום יום. כפי שפורט להלן:

    • תלונות התובע אודות המגבלות והכאבים שאותם הוא חווה בעקבות התאונה סבירות ומתיישבות היטב עם שיעור הנכות שנקבעה לו במוסד לביטוח לאומי ואף עם מסקנות המומחה בתחום הכאב (שמצא עדות אובייקטיבית לשימוש מוגבל ברגל שמאל – דלדול שרירים משמעותי). טענות התובע מתיישבות אף עם מסקנות המומחים המטפלים ונתמכות אף בעדות רעייתו.

    • אף אם לא ניתן לקבל את מסקנות מומחה השיקום כי התובע מתפקד ברמת "חולה סיעודי" הרי שקביעותיו ביחס למגבלה הקשה שנותרה לתובע מתיישבת היטב עם התיעוד הרפואי ועם קביעות הוועדות הרפואיות במל"ל. כך השיב המומחה בעניין זה:

      "זה בן אדם שאיבד את כל הרצועות בברך והסחוסים ושברים מרוסקים בתוך הברך" (עמ' 29 ש' 11-12 לפרוטוקול השני); "..שאטצגר 5 זה בן-אדם שהוא יהיה אומלל כל החיים" (שם, עמ' 32 ש' 8-9).

      ובהמשך חקירתו, לאחר שצפה בסרטון המתעד את התובע יורד ועולה במדרגות, העיד: "הוא לא יכול לכופף את הברך...הברך שלו לא עובדת. זה ברור שהיא מוגבלת בתנועה וגם היא לא יציבה [...] אין שם רצועה בברך אדוני" (שם, עמ' 45 ש' 20-22).

34. לצד האמור, מומחה השיקום העיד כי צפייה בתפקוד הנראה בסרטונים מלמדת שהתובע מסוגל לבצע פעולות מסוימות באופן עצמאי (שם בעמ' 28 ש' 26) ושמצבו השתפר (שם בעמ' 35 ש' 14, בעמ' 41 ש' 7 ו-32 ובעמ' 47 ש' 1-3).

35. קביעות מומחה השיקום ביחס לפגיעה האורתופדית הקשה שנותרה לתובע מתיישבת גם עם חוות הדעת מומחה בית המשפט בתחום הכאב. מומחה הכאב מצא בבדיקתו "דלדול שרירים ניכר" (פרק "הבדיקה קלינית" בחוות הדעת), "פגיעה אורתופדית משמעותית" (פרק "דיון ומסקנות"), "כאב כרוני והשפעה ממשית על תפקודו היומיומי של התובע". לאמור יש להוסיף את התרשמות מומחה הכאב כי לא צפוי שיפור במצב בעתיד. הנתבעת לא ביקשה לחקור את המומחה בתחום הכאב על מסקנותיו ולכן מסקנות אלה לא נסתרו.

36. לסיכום, הסרטונים שהוצגו במהלך דיוני ההוכחות ועדותם של התובע והמומחה בתחום השיקום בחקירתם הנגדית מלמדים שהתובע אינו סיעודי – הוא מתהלך ברחוב בעצמו בסיוע קב; עולה ויורד במדרגות; מסתובב באופן עצמאי בביתו; תולה ומוריד כביסה; מתלבש בעצמו; משתמש בתחבורה ציבורית (אוטובוס) ונוהג ברכב. עם זאת, תפקודו של התובע רחוק מלהיות מושלם. התובע סובל מפגיעה אורתופדית קשה, פגיעה פסיכיאטרית משמעותית, נכות כרונית בתחום הכאב ואף מנכות בתחום הנוירולוגיה. המגבלות שנותרו לתובע פוגעות באורח משמעותי בתפקודו ומקשות עליו לתפקד (בעיקר – בעת עמידה והליכה ממושכת, ביצוע מטלות קשות (ניקיון, קניות ועוד) וביצוע מטלות הדורשות ריכוז ואנרגיה).

37. לפיכך, בשים למכלול הראיות שהונחו לפניי אני מוצא להעמיד את שיעור הנכות התפקודית שנותרה לתובע על שיעור 58%, בדומה לשיעור הנכות הרפואית. התובע אינו סיעודי אך הוא נזקק לעזרה בתפקוד ולבטח יידרש לעזרה גם בעת שיתבגר בעתיד ויתקשה להתמודד עם הנכויות שנותרו לו.

38. כבר עתה יצוין (ועל כך ארחיב בהמשך פסק הדין), מצאתי שהנכות הרלוונטית לקביעת הפגיעה בכושר השתכרות (עבר ועתיד) גבוהה באורח ניכר משיעור הנכות הרפואית והתפקודית.

39. משקבעתי את שיעור הנכות התפקודית, אפנה עתה לכימות הנזק.

    שיעור הנזק

40. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובע יליד: X.X.1977;

    מועד האירוע: 20.7.2017;

    גיל התובע בעת התאונה: 40;

    גיל התובע כיום: 48;

    שיעור נכות הרפואית והתפקודית: 58.1%.

    בסיס השכר:

41. עיון בדו"ח רציפות תעסוקתית שצורף לתיק מוצגי התובע מעלה כי ממוצע שכרו החודשי של התובע במועד התאונה (עמ' 165 לראיות התובע) עמד על סך של 2,000 ₪ ובשערוך להיום 2,356 ₪.

42. לא מצאתי לקבל את טענות התובע ביחס לבסיס שכר בעתיד בשיעור של 8,000 ₪. התובע נפגע בגיל 40 ולא ניתן להתייחס אליו כמי שנפגע בגיל צעיר בתחילת דרכו התעסוקתית. התובע עבד באותו מקום עבודה במשך קרוב ל-4 שנים במשרה חלקית (4 שעות ביום) ולא הוכח ששכרו היה צפוי להשתנות בעתיד לכאן או לכאן.

43. לפיכך בסיס שכר לפיו יחושבו ראש הנזק הפסד שכר בתקופת העבר ואף ראש הנזק הגריעה מכושר ההשתכרות יחושב לפי שכרו במועד התאונה בשערוך להיום.

    הפסד שכר בעבר:

44. כפי שנפסק לא פעם, ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר ב-"נזק מיוחד" שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי פ"ד לט (1)477), שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה. על מי שמבקש פיצוי בגין תקופת העבר הנטל להוכיח בראיות של ממש כי לא יכול היה לעבוד בתקופה הנטענת בעבר מחמת התאונה וכי בפועל לא עבד ונגרמו לו נזקים.

45. בסיכומיו טוען התובע כי בעקבות התאונה נאלץ להפסיק את עבודתו לחלוטין, ולמעשה לא שב לעבוד מאז התאונה. לטענתו, מצבו התפקודי החמיר, והוא אינו מסוגל להחזיק במשרה מכל סוג, אף לא קלה. התובע הפנה לנכות זמנית בשיעור 100% אשר נקבעה לו מיום התאונה ועד ליום 1.10.2018 (תעודת עובד ציבור מיום 26.9.2023).

46. הנתבעת טוענת שהתובע לא הניח תשתית ולפיה חיפש עבודה מתאימה למגבלותיו ואף לא הונחה תשתית ולפיה התובע אינו יכול לשוב ללמד בישיבה ובעניין זה היא מפנה אף לעדותו של מומחה השיקום ולפיה לאחר תקופת התאוששות, התובע יוכל לשוב לעבודתו בישיבה (עמ' 55 ש' 13-15 לפרוטוקול השני).

47. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהונח לפניי שוכנעתי שיש לפסוק לתובע הפסדי שכר בתקופת העבר בהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו לו במל"ל ומתום תקופת הנכות הזמנית ועד היום יש לפסוק לתובע פיצוי בהתאם לשיעור הנכות שנקבעה לתובע במל"ל לאחר הפעלת תקנה 15, קרי 81% נכות.

48. אכן, המומחה בתחום השיקום וגם המומחה בתחום הכאב העריכו כי התובע יכול לשוב ללמד בכולל בישיבה. עם זאת, ניכר היה כי המומחים הביאו בחשבון רק את הנכות האורתופדית/ הכאב ולא את הנכות המשמעותית שנותרה לתובע בתחום הפסיכיאטריה. סביר בעיני כי התובע יתקשה עד מאוד לשוב לעבודתו הקודמת ואף יתקשה לאתר מקום עבודה אחר המתאים למגבלותיו האורתופדיות והפסיכיאטריות וכי שיעור הנכות הרפואית והתפקודית אינו יכול לגלם באורח מספק את שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות שלו. קביעת המל"ל לאחר הפעלת תקנה 15 בעניין זה סבירה והגיונית בעיני.

49. נוכח כל האמור הפסדי השכר של התובע בתקופת העבר יחושבו כדלקמן:

    • ממועד התאונה ועד ליום 01.10.2018 יחושבו הפסדי השכר של התובע לפי נכות זמנית בשיעור 100% ובסיס שכר בסך 2,356 ובצירוף ריבית מאמצע התקופה - 34,129 ₪.

    • החל מיום 02.10.2018 ועד היום יחושבו הפסדי השכר של התובע לפי נכות בשיעור 81% (כפי שנקבע בעניינו במל"ל לאחר הפעלת תקנה 15) ובסיס שכר בסך 2,356 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה - 170,066 ₪.

    • להפסדי השכר יש לצרף הפסדי פנסיה בהתאם לדין ובשיעור 12.5%. התובע עבד כשכיר במועד התאונה ובהתאם לחוק הוא זכאי לפסדי פנסיה אף אם המעסיק לא הפריש עבורו סכומים לקרן פנסיה.

    • סה"כ הפסדי שכר בתקופת העבר בצירוף הפסדי פנסיה עומדים על סך בשיעור 229,719 ₪.

      גריעה מכושר השתכרות

50. בהתאם להלכה הפסוקה, הפסד כושר השתכרות לעתיד אינו נגזר בהכרח משיעור הנכות הרפואית או אף מהנכות התפקודית, אלא נבחן לגופו של מקרה, בהתחשב בגילו של הנפגע, עיסוקו, רמת הכשרתו, הנכות שנגרמה לו, מידת השפעתה על תפקודו וכן הסיכויים והמגבלות הכרוכים בשילובו בשוק העבודה. הפסיקה הכירה זה מכבר בכך שאין לדרוש מהנפגע להוכיח במדויק את השתכרותו בעתיד, והוכרה ההצדקה להערכת הפיצוי גם על בסיס גלובלי או באמצעות חישוב אקטוארי לפי אומדן (ראו: ע"א 10064/02 מגדל נ' רים, ע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, ע"א 4837/92 אליהו נ' בורבה).

51. קביעותיי לעיל בפרק הפסדי השכר בעבר יפים גם כאן. התובע סובל ממגבלות משמעותיות ואיני סבור כי יוכל לשוב לעבוד לעבודתו הקודמת כמורה וכי בוודאי יתקשה עד מאוד לאתר מקום עבודה אחר שמתאים למגבלותיו. בנסיבות אלה שוכנעתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות בהתאם לנכות בשיעור 81% נכות (בהתאם לנכות שנקבעה במל"ל לאחר הפעלת תקנה 15), בסיס שכר בסך 2,356 ₪ וחישוב עד גיל 67, בתוספת הפסדי פנסיה).

52. הפיצוי שיש לפסוק לתובע בראש נזק זה עומד על סך בשיעור 372,601 ₪.

     

    עזרת הזולת עבר ועתיד

53. באשר לעזרת הזולת, ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין בכך בלבד כדי לשלול את הזכות לקבלת פיצוי מן המזיק (ראו: דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף 424 (התשנ"ח-1997); ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח (1) 277). לכן השאלה אינה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זקוק לה, ואם זו ניתנה לו – בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב.

54. בתקופה בה התובע היה מאושפז (21 ימי אשפוז) ובני משפחתו נדרשו להיות לצדו ולסייע לו בבית החולים, אני פוסק לתובע סך בשיעור 2,500 ₪.

55. מתום תקופת האשפוז ועד ליום 01.10.2018 התובע הוכר במל"ל בנכות זמנית בשיעור 100%. בתקופה זו התובע עבר מספר ניתוחים, היה סיעודי ונזקק לעזרה מוגברת ומשמעותית שניתנה לו על ידי בני משפחתו בכל מטלות היום יום. בנסיבות אלה אני פוסק לתובע פיצוי חודשי בשיעור 5,000 ₪ ובסה"כ סך של 68,500 ₪.

56. מתום תקופה (01.10.2018) זו ועד היום וכן מהיום ועד תום תוחלת החיים הצפויה של התובע בגיל 82.22, התובע נזקק ויזקק לעזרה במטלות הקשות. התובע נזקק לעזרה בשטיפת הבית, בקניות ובמטלות קשות נוספות ולכן הפיצוי בתקופה זו יחושב לפי עזרה שבועית נדרשת של 7 שעות בעלות של 60 ₪ לשעה.

    סך הפיצוי שיש לפסוק לתובע בעבור התקופה שמתום הנכויות הזמניות ועד היום יעמוד על 136,416 ₪.

    סך הפיצוי שיש לפסוק לתובע בעבור התקופה שמהיום ועד לתום תוחלת חייו של התובע יעמוד על 432,761 ₪.

57. סך הפיצוי שיש לפסוק לתובע בראש הנזק עזרה לצד שלישי בתקופת העבר והעתיד יעמוד על סך בשיעור 640,177 ₪.

    הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה:

58. התובע נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ולפיכך, עקרונית, הוא זכאי לכיסוי הוצאותיו הרפואיות בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995.

59. יודגש כי כיסוי זה מקיף יותר מהכיסוי הניתן לנפגעי תאונת דרכים שאינה תאונת עבודה, אשר תחולתו מוגבלת לסל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994.

60. לטענת התובע, הוא נדרש למגוון טיפולים רפואיים, לרבות תרופות, יעוץ רפואי, טיפולי פיזיותרפיה, בדיקות אצל מומחים בתחום האורתופדיה וטיפולים נפשיים, שלא סופקו לו במלואם על ידי קופת החולים או המוסד לביטוח לאומי. בסיכומיו טען כי חלק מהתרופות להן הוא נזקק אינן כלולות בסל הבריאות, ובכללן מדבקות לשיכוך כאב אשר הומלצו לו במקום פרקוסט.

61. אשר להוצאות הנסיעה – נטען כי התובע אינו מסוגל לנסוע בתחבורה ציבורית, אינו מסוגל לנהוג ברכב בעצמו, ונזקק להסעות סדירות ומלווה צמוד. בהקשר זה הפנו התובעים גם לחוות הדעת השיקומית.

62. הנתבעת טענה כי מדובר בטענות כלליות אשר לא נתמכו במסמכים. לטענתה, התובע לא הציג אסמכתאות להוצאות חריגות או לתרופות שאינן כלולות בסל, ולכל היותר הוצגו קבלות חלקיות שאינן מקימות זכות לפיצוי נוסף מעבר למכוסה בחוק. אשר לנסיעות – נטען כי התובע אינו סיעודי, אינו תלוי בעזרת צד ג', ואינו מנוע משימוש ברכב פרטי. הנתבעת הפנתה לכך שהתובע עצמו העיד כי הוא נוסע ברכב כיום, וכן לעדות מומחה השיקום, לפיה "אין מניעה שהתובע ייסע ברכב פרטי" (עמ' 55 ש' 11).

63. לתובע אין רכב בבעלותו. עובר לתאונה התנייד באמצעות אופנוע. התובע הודה בחקירתו הנגדית שהוא נוהג ברכב פרטי "שאין ברירה, שקרה משהו, שאין ברירה אז אני יכול לנהוג, כן" (עמ' 18 ש' 28 לפרוטוקול הראשון) .בהמשך, התובע אישר שהוא מתנייד גם באוטובוס כשאין לו ברירה: "המצב שלי מקשה עליי מאוד לנסוע באוטובוס ובשל כך אני ממעט מאוד לנסוע באוטובוס ומצד שני X (רעייתו של התובע – ד.ג) אומרת לי שאיננו מסוגלים מבחינה כלכלית להחזיק רכב" (סעיף 29 לתצהיר התובע).

64. אם כן, התובע עושה שימוש בתחבורה ציבורית ואף נוהג ברכב כשאין לו ברירה, וזאת חרף הפגיעה המשמעותית שנותרה לו בגפה התחתונה, חוסר היציבות והכאבים. לצד האמור, מקובלת עליי קביעת המומחה בתחום השיקום כי נוכח המגבלה המשמעותית שנותרה לתובע ברגל שמאל קיים סיכון בשימוש בתחבורה ציבורית. התובע עלול למעוד ולהיפצע.

65. נוכח חומר הראיות שהונח לפניי לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת התובע ולפסוק לו פיצוי המביא בחשבון מימון לרכב נגיש נוסף או מיוחד. התובע מודה שהוא נוהג ברכב רגיל ולכן מצבו אינו מצדיק פסיקת פיצוי בגין רכב מותאם / מונגש או מיוחד.

66. כך גם לא מצאתי לקבל את טענות התובע ביחס לאביזרים שיקומיים ואחרים (עמ' 14-15 לסיכומי התובע וחוות דעתה של הגב' אילה שיפמן בנספח 6 לראיות התובע). עיון בחוות דעת מומחה הנתבעת לעניין הצרכים של התובע (חוות דעתו מר גדעון האס בנספח ח' לראיות הנתבעת) מלמד כי רוב צרכיו של נפגע עבודה (גם התובע) מכוסים על ידי קופות החולים, כאמור לעיל.

67. אני מקבל את טענת התובע ולפיה נוכח מצבו התפקודי והפגיעה המשמעותית בגפה התחתונה הוא צפוי להוצאות נסיעה מוגברות (בשים לב שנסיעה בתחבורה ציבורית אינה בטוחה עבורו ואינה מומלצת במצבו). בנוסף, לתובע צפויות הוצאות רפואיות נוספות מעבר להוצאות עליהן ניתן לקבל החזר מביטוח לאומי וקופת חולים.

68. נוכח נתוני התיק אני פוסק לתובע פיצוי בגין הפגיעה בניידות (עבר ועתיד) בסך כולל של 186,608 ₪ (הפיצוי מביא בחשבון 500 ₪ הוצאות נסיעה מוגברות בחודש).

69. כמו כן, בשים לב לנכויות שנותרו לתובע ולאפשרות כי יזדקק לטיפולים רפואיים שאינם מוכרים לצורכי מימון קופות החולים (לרבות ובמיוחד בתחום הנפש) אני פוסק לתובע פיצוי בגין הוצאות רפואיות בסך 25,000 ₪ לתקופת העבר והעתיד.

70. סך הפיצוי שיש לפסוק לתובע בגין הפגיעה בניידות ובגין הוצאות רפואיות עומד אפוא על 211,608 ₪.

     

     

    התאמת דיור:

71. עובר לתאונה וגם היום התגורר התובע בדירות שאינן בבעלותו (שכירות) יחד עם בני משפחתו.

72. כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת מומחה בתחום שמאות המקרקעין. הוסכם כי המומחים לא ייחקרו על חוות דעתם. התובע טוען לפיצוי בסך 436,807 ₪. הנתבעת טוענת שאין לפסוק פיצוי מעל לסך של 50,000 ₪.

73. בחוות דעתו המליץ המומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום על דירה ללא מדרגות או דירה שיש בה מעלית וכן על דירה שמותאמת לשימוש בכיסא גלגלים ולמעברים רחבים. יצוין שבמועד התאונה וגם במועד הבדיקה אצל מומחה השיקום, התובע התגורר בשכירות בדירה שאינה דירת קרקע ובבניין ללא מעלית. החל מחודש 6/2023 עבר התובע להתגורר בשכירות בדירת גן (ללא מדרגות).

74. התובע לא הגיש מסמכים (חוזה שכירות) מהם ניתן יהיה ללמוד על פערי השכירות שבין דירה הנוכחית ובין הדירה הקודמת, ואולם בחקירתה הנגדית של רעייתו נטען להפרשים של כ- 2,000 ₪ בדמי השכירות החודשיים (עמ' 44 ש' 22-23 לפרוטוקול).

75. התובע סובל ממגבלה משמעותית בגפה התחתונה, מחוסר יציבות ומכאבים משמעותיים. אין ספק כי עלייה וירידה במדרגות היא פעולה שאינה פשוטה עבור התובע, מסכנת אותו (חשש לנפילות) וגורמת לקושי משמעותי וכאבים. עמדת המומחה בתחום השיקום בעניין זה הגיונית וסבירה. התובע צריך להתגורר בדירת קרקע או בדירה בבניין שיש בו מעלית. הפער בדמי השכירות בין הדירות (הנוכחית והקודמת) אינו יכול (לבדו) לשקף את שיעור הפיצוי בין היתר, מחמת שאין הכרח דווקא להתגורר בדירת גן. ניתן היה למצוא דירה בבניין עם מעלית אף אם אינה בקומת קרקע. אין הכרח גם בדירה בשטח גדול יותר מהדירה הקודמת (התובע לא מתנייד בכיסא גלגלים).

76. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חוות דעת המומחים ובשים לב לראיות שהובאו ואשר לא הובאו אני פוסק לתובע פיצוי בגין התאמת דיור (עבור התקופה מחודש 6/2023 ועד תום תוחלת החיים) בסך של 200,000 ₪ (הפיצוי מביא בחשבון תוספת חודשית של דמי השכירות בסך 700 ₪)

    נזק לא ממוני:

77. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, לשיעור הנכות (הרפואית), ול-21 ימי האשפוז (נספח 17 לראיות התובע), עומד הפיצוי על – 129,576 ₪. מסכום זה יש לנכות סך בשיעור 25,000 ₪ נוכח תניית השתתפות עצמית בפוליסת הביטוח אותה רכש התובע (נספח ב' לסיכומי הנתבעת). לפיכך, בראש נזק זה סך הפיצוי התובע הינו 104,576 ₪.

     

    תביעת התובעת 2:

78. לתובע נפסק פיצוי לעיל בראש הנזק עזרה לצד שלישי נוכח מצבו הרפואי והתפקודי ובשים לב לעזרה שקיבל מרעייתו ומיתר בני המשפחה. בנסיבות אלה, ברי שאין מקום להוסיף ולפסוק סכום נוסף וכפול בגין הטבת נזקי הגוף.

79. תביעת התובעת 2 נדחית.

    ניכויי המוסד לביטוח לאומי:

80. כאמור כבר לעיל, התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולכן מסכום הפיצוי יש לנכות את התגמולים שקיבל ויקבל התובע מהמל"ל. בהתאם להסכמת הצדדים (פרוטוקול מיום 18.9.2024) מסכום הפיצוי ינוכו תגמולים שקיבל ויקבל התובע מאגף נכות מעבודה במל"ל. בנוסף, מאחר שההליכים שמנהל התובע במל"ל בנוגע לקצבת שירותים מיוחדים טרם הסתיימו, הוסכם להקפיא סכום רעיוני בהתאם לחוות דעת מטעם הנתבעת וזאת עד לתום הבירור במל"ל.

81. המחלוקת בין הצדדים נוגעת למענק בשווי מהוון של 36 קצבאות (25,713 ₪) שאותו יוכל התובע לקבל בגיל הפרישה אם ייבחר בעתיד לעבור מאגף נכות מעבודה לאגף זקנה (להלן: המענק).

82. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי שאין מקום להורות על ניכוי רעיוני של המענק. הנטל להוכיח שהמענק האמור ישולם לתובע מוטל על כתפי הנתבעת בהיות הטענה מקדמת את עניינה (רע"א 8744/08 קרנית נ' דוד ויצמן (21/11/2010)). בענייננו, לא הורם הנטל ואף לא מקצתו. ראשית, לא הוכח שהתובע יהיה זכאי למענק שכן הוא בחר לקבל את תגמולים מענף נכות מעבודה ואין אינדיקציה שיש לו כוונה לעבור לענף זקנה. שנית, כבר נפסק לא אחת כי ניכויי תגמולי המל"ל נפסקים על פי חזקת ההמשכיות, ולפיה אין מקום להתחשב בשינויים הצפויים במצבו של התובע או בפרמטרים העשויים להשפיע על גובה הקצבה אלא בנסיבות מיוחדות (ע"א 7625/11 אבירם אסולין נ' בן ישי (27/3/2012); ע"א 2149-11-19 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עמר ניסני (17/11/20)).

83. בהתאם לחוות דעת אקטואריות שהגישה הנתבעת ביום 06.03.2025 מסכום הפיצוי יש לנכות את תגמולי אגף נכות מעבודה בסך של 370,958 ₪. בנוסף, יש לנכות את התגמולים ששולמו לתובע במסגרת קצבה מיוחדת זמנית בסך 110,502 ₪ ולהקפיא סך של 707,749 ₪ (סכום מגלם את סכום התגמולים שישולמו לתובע אם תוכר תביעתו במל"ל לקצבת שירותים מיוחדים).

     

     

     

    סוף דבר

84. התביעה מתקבלת.

85. סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן:

    הפסד שכר בעבר והפסד פנסיה גריעה מכושר ההשתכרות והפסד פנסיה	229,719 ₪ 372,601 ₪
    עזרה לצד שלישי	640,177 ₪
    הוצאות רפואיות וניידות	211,608 ₪
    התאמת דיור	200,000 ₪
    נזק לא ממוני	104,576 ₪
    סה"כ נזק	1,758,681 ₪
    ניכויים שאינם במחלוקת	481,460 ₪ -
    סה"כ נזק (לאחר הניכויים)	1,277,221 ₪

     

86. כמפורט לעיל, מסכום שנפסק לעיל יש להקפיא סך של 707,749 ₪ וזאת עד 30 ימים מהמועד בו תתקבל החלטה במל"ל בנוגע לזכויותיו של התובע לקצבת שירותים מיוחדים.

87. בנסיבות אלה, הנתבעת תשלם לתובע סך של 569,472 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף החזר הוצאות משפט בהתאם לקבלות. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום.

88. ככל שתביעת התובע לקצבת שירותים מיוחדים תידחה, הנתבעת תשלם לתובע את מלוא הסכום המוקפא (707,749 ₪) תוך 30 ימים מהמועד בו יודיע ב"כ התובע לב"כ הנתבעת (בכתב) כי התביעה נדחתה. לסכום יש לצרף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

89. ככל שהתביעה לקצבת שירותים מיוחדים תתקבל, יבוצע ניכוי מהסכום המוקפא בהתאמה ועד למלוא הסכום הנ"ל, תוך 30 ימים מהמועד הנזכר בסעיף 85 לעיל.

90. לא ישולמו הסכומים שנפסקו במועדים הנזכרים לעיל, הם יישאו ריבית שיקלית כדין עד לביצוע התשלום.

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 60 ימים.

    7831 פסק הדין מותר בפרסום שעה שאינו כולל פרטים מזהים של התובעים.

     

    ניתן היום, י"ז תמוז תשפ"ה, 13 יולי 2025, בהעדר הצדדים.