מונחת בפני בית המשפט להכרעה עתירת התובע להורות על:
א. רישום מחצית הזכויות בדירה שברח' --, הידועה כתת חלקה -, חלקה -, גוש - (להלן: "הדירה" ו/או "הדירה בכ.") ע"ש התובע.
ב. לחילופין ואם יימצא כי התובע אינו זכאי להירשם כבעלים כאמור, עתר התובע לקבוע שעל הנתבעת להשיב לו הסך של 128,500 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18.03.2012 ועד לתשלום בפועל.
ג. להורות כי התובע זכאי למחצית מדמי השכירות שקיבלה הנתבעת מיום פרידת הצדדים, ינואר 2013, ועד למועד הגשת התביעה.
ד. בנוסף התבקש בית המשפט לחייב הנתבעת לשלם לתובע הסך של 207,756 ₪ בגין מחצית מהחובות שצבר התובע במהלך התקופה בה היו הצדדים ידועים בציבור, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד ההחזר בפועל.
טענות התובע
- התובע, יליד שנת 1946 – כיום כבן 72 שנים ואילו הנתבעת שהינה ילידת 1961, כיום כבת 57 שנים.
- א. לטענת התובע, בין השנים 2004 ועד לשנת 2013 גרו הוא והנתבעת תחת
קורת גג אחת בדירה ברח'X 5 תל אביב, ניהלו משק בית משותף והיו ידועים בציבור לכל דבר ועניין.
ב. מפנה התובע ומציין, כי הנתבעת לא הכחישה את היותם של הצדדים ידועים בציבור ובמכתב מיום 19.01.2015 ציינה ב"כ הנתבעת כך: "מרשתי הייתה בת זוגו של מרשך, מ., אשר חיו שנים יחד, תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף".
- א. טוען התובע שבמסגרת החיים המשותפים נשא הוא לפחות במחצית
מההוצאות המשותפות של בני הזוג לרבות תשלומים לרשויות, ביטוחים, קניות וכו', וסייע בגידולה של בתה של הנתבעת.
ב. עוד מציין התובע, כי הוא נשא במחצית מתשלומי המשכנתא עבור הדירה בכ. הרשומה ע"ש הנתבעת ואשר נרכשה על ידה עוד טרם ההיכרות בין הצדדים.
ג. בנוסף לאמור, מפנה התובע ומציין כי במרץ 2012 הוא העביר לנתבעת סך של 128,500 ₪ לצורך הפחתת המשכנתא אשר הייתה רשומה על הדירה.
- א. בהתייחס לכל אלו טוען התובע, כי הוא היה שותף מלא למימון רכישת
הדירה זאת הן באמצעות תשלומי המשכנתא השוטפים במשך כ-10 שנים, והן באמצעות תשלום הסך של 128,500 ₪ אשר העביר לנתבעת בשנת 2012.
ב. לטענת התובע בהתייחס לדירה האמורה היתה בין בני הזוג כוונת שיתוף ספציפית, ועל אף רישומה ע"ש הנתבעת לבדה, כוונת הצדדים הייתה שזו תיהפך לנכס משותף.
- ממשיך ומתאר התובע כי בשנת 2013 ומשחלה הרעה משמעותית במצבו הבריאותי והנתבעת הבינה שהוא יתקשה להמשיך ולפרנס אותה – היא הודיעה לו שהחליטה לסיים הקשר ביניהם, דבר אשר גרם לו להתדרדרות בריאותית נוספת.
- א. לטענת התובע, נוכח בקשת הנתבעת במהלך השנים כי הוא יפרנס אותה
וידאג לה, נאלץ הוא ליטול הלוואות אותן לא יכול היה הוא לפרוע וע"כ צבר בין היתר החובות הבאים:
חוב לבנק דיסקונט על סך 161,114 ₪ (קרן)
חוב לבנק הפועלים על סך 185,770 ₪ (קרן)
ב. בגין חובות אלו הוגשו נגד התובע בין השנים 2013-2014 תביעות כספיות הן ע"י בנק הפועלים והן ע"י בנק דיסקונט ואף ננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל.
במועד הגשת התביעה עמדו סכום החובות נגדו ע"ס של 415,513 ₪.
- לטענת התובע, מדובר בחובות שנצברו במהלך השנים בהם היו התובע והנתבעת ידועים בציבור, ומשכך חלה לגביהם "חזקת השיתוף" ויש לחייב הנתבעת לשאת במחצית מהם.
- נוכח כל האמור, עתר התובע לקבוע כי:
א. הוא זכאי למחצית הזכויות בדירה בכ. וע"כ יש להורות על רישום מחצית מהזכויות בדירה שבכ. על שמו.
ב. הוא זכאי למחצית מדמי השכירות שקיבלה הנתבעת בגין השכרת הדירה שבכ. וזאת לתקופה שמיום פרידת הצדדים (ינואר 2013) ועד למועד הגשת התביעה. עוד טוען התובע כי התנהגותה של הנתבעת אשר זנחה אותו ונוכח מחלתו מהווה התנהגות מחפירה אשר מצדיקה השבת הכספים שנתן הוא לנתבעת.
ג. לחילופין, טוען התובע כי אם בית המשפט לא ימצא לקבוע שהתובע רשאי להירשם כבעלים של מחצית הדירה, אזי מתבקש הוא להורות כי על הנתבעת להשיב לו הסך של 128,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18.3.2012 ועד למועד ההחזר בפועל.
ד. בנוסף התבקש בית המשפט לחייב הנתבעת לשלם לתובע הסך של 207,756 ₪ הם סך מחצית מהחובות שצבר התובע במהלך התקופה בה היו הצדדים ידועים בציבור, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.
טענות הנתבעת
- לטענת הנתבעת דין התביעה להידחות, הן מבחינה מהותית והן מבחינה טכנית שכן התובע טוען טענות עובדתיות חליפיות והוא גם לא צירף לכתב התביעה הרצאת פרטים.
- טוענת הנתבעת בראשית הגנתה כי תביעה זו היא "דוגמא ומופת לציניות חסרת עקבות (צ"ל "עכבות"-מ.ד. ) של התובע, אדם מבוגר ומנוסה עו"ד במקצועו, אשר הוליך את הנתבעת שולל, ניצל ניצול מחפיר את טוב הלב, החמלה, התמימות וחוסר הניסיון שלה"... (סעיף 6 לכתב ההגנה).
- א. הנתבעת גרושה ואם חד הורית לבת אחת ילידת 1998, ב..
ב. מציינת הנתבעת כי עובר להיכרותה את התובע היא התגוררה בכ., בדירה בת 3 חדרים בקומה רביעית ללא מעלית , אותה רכשה מכספי האיזון במהלך גירושיה בשנת 1999, כ-4 שנים טרם ההיכרות עם התובע.
עוד מציינת הנתבעת כי אותה עת עבדה היא כפקידה בקופ"ח לאומית.
- א. מפנה הנתבעת ומציינת כי בשנת 2003 פגשה היא באקראי בתובע, שהתגורר בגפו בדירת 5 חדרים באזור יוקרתי ב--.
ב. מתארת הנתבעת כי התובע הציג עצמו בפניה כעורך דין, בעל השכלה במנהל
עסקים, ששימש בעבר כסמנכ"ל בחברות ---, מנכ"ל של
--, בעל קשרים עסקיים בצמרת הפוליטית הישראלית, עסק בייעוץ
לקונצרנים וחברות בנושא השקעות ועסקות בארץ ובחו"ל, לרבות בעניין הקמת קופת חולים במזרח אירופה.
ג. מפנה הנתבעת ומציינת כי, התובע הציג עצמו כבעל אמצעים אנין טעם, איש העולם הגדול, אספן אומנות, צרכן של מותגי יוקרה שחי ברמת חיים גבוהה.
- הנתבעת מתארת כי התובע חיזר אחריה במרץ ומשנעתרה הוא פתח בפניה צוהר "לחיים הטובים" אותם ניהל, עת היא היתה למעשה אישה קשת יום.
- א. מפנה הנתבעת ומציינת כי בתחילת יחסיהם הזמין אותה התובע אליו בסופי שבוע.
הוא הזמין אותה לבילויים בבתי קפה ובמסעדות תוך שקנה לה מתנות והפגין בפניה חוסנו החברתי והכלכלי, עת במהלך השבוע כל אחד מהם התגורר בנפרד והיא ובתה המשיכו להתנהל ממשכורתה וע"ס של כ- 6,200 ₪ לחודש בתוספת מזונות אותם קיבלה מהגרוש שלה עבור הבת המשותפת.
ב. בשנת 2005 נקלעה הנתבעת למצוקה כלכלית והואיל ואבי בתה הפסיק להעביר לה דמי המזונות עבור הבת המשותפת והיא מציינת כי קיבלה בשמחה הצעת התובע לעבור להתגורר עמו.
ג. מפנה הנתבעת לכך שעוד קודם למעבר לבית התובע, היתה ביניהם הסכמה והבנה כי הם יקיימו הפרדה רכושית מלאה, עת כל אחד מהם ינהל חשבון בנק נפרד ולאף אחד מהם לא היתה כל גישה או ידיעה על הנעשה בחשבון האחר.
- א. מציינת הנתבעת כי לאחר שעברה להתגורר עם התובע הסתבר לה שמצבו הכלכלי
אינו איתן כפי שהציג הוא בפניה. הוא עבד אותה עת כקניין ועוזר מנכ"ל ב--, והתקשה לממן רמת החיים שניהל. הנתבעת מציינת כי היא ניסתה לשדל אותו לעבור להתגורר בדירה צנועה וזולה יותר, אולם, התובע התנגד.
ב. הנתבעת מציינת כי נוכח הנסיבות האמורות היא נרתמה לסייע לתובע. עוזרת הבית פוטרה והיא סייעה בניהול משק הבית ומימון הוצאותיו כולל העברת סך של 40,000 ₪, אותם שילם לה הגרוש בגין חוב מזונות לבת המשותפת ולאחר שנקטה נגדו הליכי גביה – והכל לטובת הוצאות התא המשפחתי.
ג. מתארת הנתבעת כי בשנת 2008 החל התובע לעבור כמנכ"ל --חברות (ביניהן גם חב' --) שעסקו בין היתר ביזמות נדל"ן ומצבו הכלכלי השתפר משמעותית.
אותה עת הודיע התובע לנתבעת כי היא יכולה לחדול מהשתתפותה במימון הוצאות המגורים. הנתבעת מציינת כי בתקופה זו נסעו בני הזוג יחדיו לחו"ל והתובע אף עודד אותה לנסוע לחו"ל עם חברותיה. היא מימנה עלות הנסיעה, אולם הוא העביר לה כספים ל"פינוקים" כהגדרתה.
ד. טוענת הנתבעת כי, משנת 2008 ועד 2012 עברו תחת ידו של התובע סכומים כספיים נכבדים , הוא חי חיי מותרות, הלווה כספים לחברים ומכרים, רכש מוצרי יוקרה באלפי שקלים לכל פריט כולל: חליפות ונעליים ממותגי יוקרה, שעונים יקרי ערך, גאדג'טים רבים ועוד ועוד.
ה. הנתבעת מתארת כי אכן בתחילת שנת 2012 העביר לה התובע כ- 128,000 ₪. כ- 28,000 ₪ נועדו לשם העברתם לב. בתה, כדי לסייע לה ברכישת רכב, וכ- 100,000 ₪ הועברו אליה, עת התובע ציין כי הם נועדו לגמול לה על התגייסותה והסיוע שנתנה לו בתקופה הקשה שעבר.
- א. מפנה הנתבעת ומציינת כי בסוף שנת 2012 שוב חל שינוי משמעותי במצבו הכלכלי
של התובע. הוא סיפר לנתבעת כי הבנקים חסמו לו את חשבון הבנק ונוצר לו קושי בתזרים המזומנים.
ב. הנתבעת חזרה לממן הוצאות המגורים והמחייה, תוך שהפעם נאלצה היא לשלם גם דמי השכירות.
ג. הנתבעת מציינת כי היא שוב הציעה לתובע לצמצם עלויות המחיה ולעבור לדירת מגורים זולה יותר, אולם היא נתקלה בסירוב בוטה של התובע.
מציינת הנתבעת גם כי היא ביקשה לידע פרטים על מצב חשבונותיו של התובע ועל מנת לבחון הכיצד ניתן לעשות תכנות כלכלי מיטיב , אולם היא נענתה באמירות כגון: "תסתלקי מכאן זה לא עניינך" ו"זה הכסף שלי ואני אעשה בו מה שאני רוצה"... עוד מציינת הנתבעת כי התובע איים עליה שיסלק אותה מהדירה ואם תיידע את בניו על מצבו. לציין כי שני בניו של התובע א. ו- ב. מתגוררים בחו"ל כבר שנים ארוכות – א. מתגורר באוסטרליה וב. בארצות הברית.
ד. הנתבעת מציינת כי, למרות איומיו של התובע ולאחר שהתנהגותו של התובע הפכה למשפילה ומבזה פנתה היא לא., בנו של התובע וביקשה ממנו סיוע.
- א. בהמשך לפנייה זו הגיעו לארץ בניו של התובע והוא העביר להם את ניהול ענייניו
הכלכליים.
מציינת הנתבעת, כי התובע ובניו לא ראו לנכון להכניס אותה בסוד ניהול העניינים הכספיים, אולם הודיעו לה, כי מעתה תצטרך להתנהל עפ"י תקציב שנבנה עבורה.
ב. הנתבעת מציינת, כי למרות שהייתה נבוכה ונדהמת מהתנהלות התובע ובניו למרות הקושי והיחס המשפיל והדורסני מהם כלפיה אשר הביא לאובדן מוחלט של עצמאותה ופרטיותה, הסכימה היא לשתף פעולה ולפעול עפ"י הוראות הבנים ולטובת התובע.
ג. מציינת הנתבעת, כי למרות כל אלו, הודיע לה התובע לקראת סוף שנת 2013, שהוא מתכוון להעתיק את מקום מגוריו לחדר במלון דירות שבבעלות אחת החברות שניהל והתובע לא ציין כי בכוונתו שהנתבעת ובתה יעברו עימו.
הנתבעת מציינת כי היא חשה פגועה, מושפלת ומנוצלת ונאלצה לשכור דירה אחרת למגוריה. מכיוון שלא נותר לה אפילו כסף לשלם להובלת חפציה האישיים, נאות התובע לסייע לה בכך.
ד. התובע המשיך להתגורר ב-- עד חודש אפריל 2014, ומשום עבר, להתגורר ב--, ואחרי מספר חודשים עבר להתגורר "בבית שבכפר" בכ..
- מציינת הנתבעת, כי במהלך כל מערכת היחסים היתה בינה ובין התובע הפרדה רכושית מלאה, למעט לעניין ניהול משק הבית המשותף.
- לטענת הנתבעת, התובע לא זכאי לחלק כלשהוא מהדירה שלה. כמו כן, טוענת הנתבעת, כי התובע לא זכאי להשבת כל סכום שקיבלה ממנו או ששילם עבורה.
המצב המשפטי
- 20. בהמשך לדיונים שהתקיימו והבהרת טענות הצדדים הוברר, כי הצדדים מאשרים שהיו ידועים בצבור (ראה לענין זה סעיף 2 לסכומי התובע וסעיף 7 לסיכומי הנתבעת).
- א. על פי הוראות הדין, "ידועים בציבור" הם בני זוג שהחליטו לקשור גורלם אחד בשני,
לקיים אורח חיים משותף כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, אך מטעמים שונים, בין מבחירה ובין שלא, לא מיסדו את הקשר באופן פורמאלי.
ב. ההכרה המשפטית של בני זוג "כידועים בציבור" נועדה להשוות מעמדם של בני זוג החיים יחד כנשואים, למעמדם של בני זוג נשואים בנושאים מסויימים.
ראה לענין זה: ע"מ (חי') 264/05 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו](פס"ד מיום 4.5.2006)
ג. הכרה זו דורשת הוכחת שני יסודות מצטברים: קיום חיי אישות כבעל ואישה וכן ניהול משק בית משותף
ראה: ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, [פורסם בנבו](פס"ד מיום 14.3.2002);
ע"מ (חי)246/05 פלונית נ' אלמוני, [פורסם בנבו], (פס"ד מיום 4.5.2006).
עוד נקבע שמן הראוי הוא שבחינת קיומם של התנאים האמורים תיעשה על פי קריטריונים סובייקטיביים. כלומר- כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם.
ראה: ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, [פורסם בנבו](פס"ד מיום 27.4.1989).
ע"א 79/83 היועה"מ לממשלה נ' סוזן שוקרון, [פורסם בנבו](פס"ד מיום 11.7.1985).
ד. בתיק זה שבפנינו הסכימו הצדדים כאמור כי הם היו ידועים בצבור. הודאת ואשור הצדדים הבאים בהמשך למצב העובדתי מלמדים על התקיימות התנאים דלעיל וכי הצדדים החליטו לקשור גורלם אחד בשני, לקיים אורח חיים משותף כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין.
המשטר הכלכלי החל
- א. על פי הוראות הדין על "ידועים בצבור" לא יחולו הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג,
התשל"ג – 1973 (להלן:" חוק יחסי ממון").
ב. מהו אם כן המשטר הכלכלי החל על ידועים בצבור?
עפ"י ההלכה הפסוקה , "הלכת שיתוף הנכסים" אשר הורתה בפסיקת בתי המשפט, והוגדרה כ"דוגמה מובהקת של חקיקה שיפוטית, שלידתה על אדני בית משפט זה" (ע"א 630/79 ליברמן נ. ליברמן, פד"י ל"ה (4) 359, מפי כב' הש' מ. אלון) עשויה לחול על 'ידועים בציבור' בהתקיים הנסיבות המתאימות לכך וזאת לאחר התייצבות הקשר בין בני הזוג וכל עוד הם אינם שומרים על הפרדה רכושית.
ג. עיקרה של הילכת השיתוף קובע כי "חזקה החלה על בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ושהתנהגותם מגלה מאמץ משותף, כי הרכוש בבעלותם המשותפת ..."
ראה:ע"א 1915/91 יעקבי נ. יעקבי וקנובלר נ. קנובלר [פורסם בנבו](פס"ד מיום 13.8.1985)
ע"א 5640/94 חסל נ. חסל [פורסם בנבו](פס"ד מיום 9.1.1997).
ד. עם זאת הובהר בפסיקה כי באשר להחלת הילכת השיתוף על 'ידועים בציבור' יש לנהוג משנה זהירות ולבחון את טיבו של הקשר ואת השלכתו על היחסים הממוניים בין הצדדים בעין דקדקנית וקפדנית, שכן העובדה שבני הזוג בחרו שלא להנשא זל"ז עשויה להעיד על אפשרות שמדובר בקשר ארעי ובלתי מחייב או על רצון הזוג בהפרדה רכושית או שיתופיות כלכלית מוגבלת ומצומצמת למרות המגורים יחדיו וניהול משק הבית המשותף.
ראה לענין זה דברי כב' הש' מצא בע"א 4385/91 סלם נ' כרמי [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 6.5.1997):
"...בעוד שביחס לבני זוג נשואים, הרי שבהעדר ראיה לסתור, די בהתקיימות התנאים להקמתה של חזקת השיתוף (קרי: אורח חיים תקין ומאמץ משותף) כדי להחיל עליהם דין שיתוף ביחס לכל נכסיהם מכל סוג שהוא, הרי שביחס לבני זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף שלא הובאו ראיות לסתירתה - עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחיים היומיומיים או שנרכשו על ידם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולו גם כאלה שנצברו על ידיו בתקופת החיים המשותפים תדרש ראיה נוספת כלשהי שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונת שיתוף בנכס (או בכלל נכסיו) של בן הזוג". (ההדגשות שלי – מ.ד.)
וכן מדברי כב' הש' בך בע"א 52/80 שחר נ' פרידמן [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 16.2.1984):
"...מהעובדה בלבד, שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני-זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על-ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא"
- א. דהיינו , עת עסקינן בידועים בצבור הרי שאין די בעצם החיים המשותפים כדי
ללמד על שתוף בנכסים נפרדים, אלא יש צורך להוכיח כוונת שיתוף מפורשת, כאשר הנטל כבד יותר מהנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן זוג נשוי, ומוטל על הטוען לשיתוף בנכסי בן זוגו.
ב. השאלה האם הוכחה כוונת שיתוף היא שאלה שבעובדה (בע"מ 2948/07 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו], ניתן ביום 18.4.2007). הנבחנת בהתאם לאומד דעתם של בני הזוג, בהתאם להסכמתם (המפורשת והמשתמעת) וכן לנסיבות חייהם לרבות ביחס לנכס הספציפי.
ג. נטל ההוכחה לקיומה של כוונת שיתוף מוטל על הטוען לקיומה. לצורך זה עליו להצביע על נסיבות עובדתיות קונקרטיות מעבר לזוגיות ולמגורים המשותפים, מהן ניתן ללמוד על כוונת שיתוף. מוטל על בית המשפט לבחון הכוונה של בני הזוג, ביחס לאותו נכס, בשים לב לכלל נסיבות חייהם, משך הקשר הזוגי, ההסתמכות על הנכס וכיוצא בזאת.
- א. בענייננו עתירת התובע אינה לקביעת יחסי שתוף בנכס אשר נרכש במהלך החיים
המשותפים – אלא העתירה הינה לקבוע כי התובע בעל מחצית מהזכויות בדירה שבכ. אותה רכשה הנתבעת עוד לפני תחילת הקשר הזוגי.
ב. אם באשר לנכס אשר נרכש במהלך החיים המשותפים ונרשם ע"ש אחד מבני הזוג בלבד מוטל נטל כבד לשם הוכחת שתוף הרי החלת כוונת השיתוף על נכסים חיצוניים אשר נרכשו ע"י מי מבני הזוג טרם הקשר הזוגי מחייבת, מטבע הדברים, זהירות ובחינה דקדקנית עוד יותר, והתבוננות מעמיקה על הצדדים הספציפיים, בחינת אורח חייהם , כוונותיהם, ואם מבקשים ללמוד על שתוף ספציפי הרי שהראיות בדבר כוונת שתוף צריכות להיות ממשיות ובעלות משקל ולא די בציפייה או תקווה של בן הזוג הלא רשום.
ג. מהחומר שהוצג לפני ומהעדויות שנשמעו לפניי לא שוכנעתי כי גמלה בלבם של הצדדים החלטה משותפת לראות את הדירה כנכס משותף ולא מצאתי במכלול הראיות והעדויות שהובאו לפני ראיה לכך שעניין השיתוף בדירה עלה והוסכם, ולו בהסכם שבעל פה, בשלב כלשהו.
ומן הכלל אל הפרט
- אין מחלוקת בין הצדדים כי משנת 2005 לכל המאוחר - ועד שנת 2013 התגוררו הצדדים יחדיו בדירה בתל אביב וניהלו משק בית משותף.
- א. התובע טען כי הוא אשר נשא במרבית ההוצאות המשותפות , לרבות תשלומים
לרשויות, רכישת מזון ועוד. התובע ציין גם כי השתתף בהוצאות גידול בתה של הנתבעת כאילו היתה היא בתו.
משכורתה של הנתבעת , כך לטענת התובע , יצאה בעיקר לפרעון המשכנתא (ראה סע' 16-19 לתצהיר התובע).
יחד עם זאת , בחקירתו אישר התובע שהנתבעת נשאה אף היא בחלק מהוצאות התא המשפחתי. ראה עמ' 57 לפרוטוקול ש' 22-25.
ב. מנגד טוענת הנתבעת כי לפני שהיא ובתה עברו להתגורר עם התובע סוכם ביניהם כי יקיימו הפרדה רכושית מלאה , למעט בהתייחס לשתוף בהוצאות המחיה המשותפת – כך שכל אחד מהם החזיק חשבון בנק נפרד ושמר על עצמאות בהתנהלותו הכלכלית.
ג. הנתבעת טענה כי היא זו אשר מימנה ההוצאות האישיות שלה ושל בתה כולל רכישת ביגוד והנעלה, תשלום עבור טלפונים סלולריים , תשלומי ביטוח בריאות וכו' ונשאה בכל הוצאות החינוך עבור הבת.
ד. עוד ציינה הנתבעת כי משהתברר לה לאחר מספר חודשי מגורים עם הנתבע כי מצבו הכלכלי אינו איתן כפי שהציג תחילה, שכנעה היא אותו לפטר את עוזרת הבית והיא זו שניקתה, כיבסה , ערכה קניות ובישלה.
- בתצהיר העדות הראשית טען התובע כי הנתבעת היא אשר הציעה שהיא ובתה יעברו לגור עימו בדירתו וזאת לצורך חסכון בעלויות המחיה שלה ואילו הנתבעת טענה כי מדובר היה ביוזמה של התובע – בין כך ובין כך, הצדדים גרו יחדיו וניהלו משק בית משותף מספר שנים.
- בהתייחס לניהול הבית המשותף, הוברר מעדות התובע עצמו, כי:
א. הייתה הסכמה שהנתבעת וביתה יעברו לגור איתו כדי שהנתבעת תחסוך כסף (ראה עמ' 44 ש' 6-10).
ב. התובע הסכים לשלם את הוצאות המחייה השוטפת ואף העביר לנתבעת כסף עת נסעה לחו"ל (עמ' 44 ש' 11-20, וש' 32-33). הנתבעת מימנה את הכבלים וקופת החולים לבדה (עמ' 57 ש' 24-28).
- מהתנהלות הצדדים ומהות הקשר ביניהם נראה, כי מלכתחילה היה ברור שהנתבעת במצב כלכלי קשה והתובע הציג עצמו כבעל יכולת כלכלית טובה ואיתנה ועם נכונות להיטיב לנתבעת ולסייע לה כלכלית.
- א. אכן , כפי שציין התובע בסכומיו , בתקופות בהן מצבו הכלכלי התדרדר, הנתבעת השתתפה עימו בהוצאות משק הבית המשותף.
ב. הנתבעת ציינה והבהירה במפורש כי נוכח המגורים המשותפים והחיים המשותפים חשה חובה לסייע לתובע בעת שנזקק לסיוע.
ראה לענין זה בסעיף 2 לתצהיר הנתבעת:
"אני הקדשתי והשקעתי בתובע את מיטב שנותי במסירות ונאמנות, כשהתבקשתי מסרתי לו את כל כספי החסכונות שאספתי לביתי.."
ג. נראה כי גם ב"כ הנתבעת התייחסה לנושא השתוף בכספים במכתבה מיום 19.1.2015 (ראה נספח 16 לתצהיר התובע), באמרה:
"3. ככל שהועברו כספים – הם הועברו מצד למשנהו על פי צרכי בני הזוג וגם/או צרכי כל אחד מהם למטרות משק הבית המשותף , החיים המשותפים וגם/או רווחת בן הזוג-הכל לפי יכולות בני הזוג וגם/או מי מהם"
ד. הנתבעת עצמה אישרה כי העבירה לתובע כספים שלה:
"ש. אם יש הפרדה רכושית, למה את כותבת בתצהיר שלך שאת מסרת את כל הכספים והחסכונות שלך לא.. הרי יש הפרדה רכושית.
ת. אני לא בן אדם?! אני חיה עם הבן אדם באותו בית , ויש לו קשיים והוא מבקש ממני, אני לא אעזור לו?" – ראה עמ' 103 לפרוטוקול ש' 32-35.
יתר על כן , הנתבעת העידה גם כי בשנת 2012 העבירה כספים לטובת חובות והוצאות משק הבית המשותף. ראה מעמ' 106 ש' 35 לפרוטוקול:
".. בשנת 2012 שמענו שיש לו קשיים עם תזרים מזומנים של החברה שאותה ניהל, הוא ביקש ממני לעזור, אני קצת לפני כן כאשר סגרתי את המשכנתא התחלתי לחסוך כסף בצד, סגרתי חלק של המשכנתא, בתחילת 2012 כשהוא נתן לי את הכסף ואני החלטתי לסגור את המשכנתא, התפנה לי קצת כסף ואני סגרתי תוכנית חסכון, ובסוף שנת 2012 א. אמר שיש לו בעיה, עם תזרים מזומנים ועם העסקה שהם היו אמורים לעשות מדובר על מיליונים, הוא ביקש ממני לעזור עם כסף, אני פתחתי את החסכונות ונתתי מה שהיה לי.
ש: זו לא היתה הפרדה ממש. זה אחד לשני.
ת: כשהוא היה צריך...מה .ז.א.
ש: כל אחד עושה מה הוא יכול לממן את הכלכלה. כשהוא לא הרוויח כספים את נתת כספים, זו לא היתה הפרדה ברורה.
ת: זו כן היתה הפרדה ברורה. משום שמה שנתתי לו היה אמור להחזיר לי ... "
- מהאמור ניתן לראות כי הצדדים דאגו זה לזו בתקופת החיים המשותפת – התובע איפשר לנתבעת ובתה להתרומם מחיי הצמצום בהם חיו ולעבור לגור עימו ברמת חיים גבוהה הרבה יותר, ומנגד – כאשר התובע נקלע לקשיים כלכליים נרתמה הנתבעת לסייע לו. בהתנהלות הכלכלית השוטפת – היה שתוף בין התובע והנתבעת והם יחדיו מימנו ההתנהלות הכלכלית השוטפת , תוך סיוע וליווי של האחד את האחר, וכפי שמצופה מניהול משק בית משותף.
שתוף ספציפי לגבי הדירה
- עד כאן דנו בהתנהלות הכספית הכלכלית השוטפת שבין בני הזוג וניהול משק הבית המשותף.
- בהתייחס לדירה שבכ. טען התובע כך:
א. בסעיף 53 לכתב התביעה טען התובע, כי "בין התובע לנתבעת חלה כוונת שיתוף מיוחדת בנוגע לדירה בכ., ועל אף שהדירה בכ. הייתה רשומה על שמה של הנתבעת בלבד, כוונת הצדדים הייתה, כי הדירה בכפ"ס תהיה בבעלות משותפת ותהפוך לנכס משותף שלהם, לאור החיים המשותפים שמומנו ברובם ע"י התובע כאמור, כוונה זו באה לידי ביטוי באופן מובהק, כאשר התובע העביר לנתבעת סך של 128,500 ₪ ובנוסף נטל חלק נכבד מהמימון של הדירה בכפ"ס במשך כל השנים".
ב. אולם, כאשר נשאל התובע בעדותו מכח מה עותר הוא לזיקה לדירה שבכ., השיב:
"הזיקה שלי נוצרה לדירה משני דברים, מכח זה שבשוטף אני זה ששילם את המשכנתא והשניה שאני גרתי בה" – ראה עמ' 60 ש' 6-7 לפרוטוקול.
ג. ניתן להבחין בהבדל בין שתי הגרסאות. בשתיהן – טען התובע כי רכש זכות מכח תשלום המשכנתא.
אולם עת בגירסה האחת טען כי קנה זכות בדירה גם מכח מימון החיים המשותפים באחרת טען כי רכש זכות גם מכח המגורים בדירה.
- א. על פי ההלכה הפסוקה הלכת השיתוף חלה אך ורק על נכסים שנרכשו עם תחילת
החיים המשותפים או עם תחילת חיי הנשואים ואילו נכסים שנרכשו טרם לכן אינם
נכנסים באופן אוטומטי לצבר הנכסים המשותפים.
ראה לענין זה בספר "הידועה בציבור, נשואים ללא נישואין" מאת עו"ד אמנון בן דרור:
"נכסים שהגיעו לידי בני-הזוג לפני הנישואין (ובמשמע לפני תחילת החיים המשותפים כידועים בציבור), אינם נכללים בחזקה זו, אלא נשלטים לפי דיני הקניין הרגילים, ובן הזוג הטוען לשיתוף עליהם, יצטרך להוכיח טענתו לפי דיני הראיות הרגילים, ובהעדר חזקת שיתוף את הבעלות המשותפת" עמ' 115.
ראה גם דברי כב' הש' י' כהן בע"א 595/69 אפטה נ' אפטה, פ"ד כה(1) 561, 566:
"החלת עקרון השיתוף על נכסים שרכש כל אחד מבני-הזוג לפני ושלא בקשר עם הנישואין תהיה נוגדת לעתים קרובות את כוונת הצדדים, במיוחד כשמדובר על נישואין בגיל מתקדם, כשלאחד או לשני בני-הזוג יש ילדים מנישואין קודמים. בתקופתנו, כשלנשים נשואות רבות יש נכסים ומקורות הכנסה משלהן ואין הן תלויות בבעלים מבחינה חמרית, יהיו מקרים לא מעטים, בהם בני-הזוג רוצים לשמור על הפרדת נכסים ואינם מעוניינים בשיתוף הנכסים".
ב. הדעה הרווחת בפסיקה הינה אם כן, כי נכסים שהיו למי מבני הזוג לפני תחילת החיים המשותפים, לא יחסו באופן אוטומטי תחת כנפי הלכת השיתוף ואך מכוח אותם חיים הרמוניים ותקינים של בני הזוג, אלא נדרשת הוכחת כוונת שתוף ספציפית לגבי אותו נכס.
ומן הכלל אל הפרט
- כאמור, אין חולק, כי הדירה בכ. נרכשה טרם היכרות הצדדים והיא רשומה ע"ש הנתבעת לבדה כבר משנת 2001.
א. התובע העיד כי הדירה נרכשה בשנת 2001 (כנראה נוכח מועד רישום הזכויות ע"ש הנתבעת כמופיע בנסח הרישום). בפועל נרכשה הדירה ב-1999 (ראה חוזה הרכישה נספח ב' לתצהיר הנתבעת).
ב. הנתבעת רכשה הדירה בתמורה לסך בשקלים השווה ל-129,500$ (כ-550,000 ₪). הנתבעת נטלה משכנתא ע"ס של כ-400,000 ₪ וההון העצמי של הנתבעת עמד ע"ס של כ-15,000$ בלבד.
ראה לעניין זה עדותה של הנתבעת בעמ' 108 לפרוטוקול משורה 7.
- א. בעדותו העלה התובע טענה שלא עלתה בכתב התביעה ואף לא בתצהירי העדות
הראשית מטעמו ולפיה התגורר עם הנתבעת בדירה בכ., תוך שציין כאמור לעיל, כי גם מכח מגורים אלו קנה זכות בדירה:
ראה לענין זה מעמ' 40 ש' 6 לפרוטוקול:
ש: גרת בדירה שלה?!
ת: וודאי. כן.
ש: מתי.
ת: זה התחיל בתקופת מלחמת המפרץ שאז היא בקשה שאני אעבור לשם הם פחדו. היא ובתה.
ש: במלחמת המפרץ אתה גרת אצלה בבית.
ת: כן. בדירה.
ש: כמה זמן.
ת: במלחמה עצמה או אחרי זה.
ש: כמה זמן גרת שם?
ת: שלוש שנים לפחות.
ש: באיזה שנים עד איזה שנים.
ת: אם אני לא טועה מלחמת המפרץ היתה בשנת 2009. .."
וגם בעמ' 40 לפרוטוקול משורה 25:
"ש: אתה פגשת את הנתבעת בשנת 04 לדבריך וגרת אצלה בשנת 1991 שלוש שנים. אתה אומר שעברת לגור אצלה במלחמת המפרץ הן פחדו להיות לבד, וגרת שם שלוש שנים, המלחמה היתה בשנת 91, שלוש שנים זה עד שנת 1994. איך נראית הדירה שלה כמה חדרים היו לה.
ת: אם אני לא טועה. שלושה חדרים.
ש: באיזה קומה.
ת: רביעית ללא מעלית.
ש: מה עשית בזמן הזה עם הדירה שלך בתל אביב.
ת: שום דבר, הדירה עמדה. אני עברתי לשם...
ש: בדירה בתל אביב המשכת לשלם דמי שכירות.
ת: כן.
ש: למה היא לא עברה אליך?
ת: אין לי מושג.
ש: מי מימן את המגורים שלכם בתקופה הזו.
ת: אני.
ש:מה שילמת?
ת: את העלויות של הדירה שלי.
ש: אתה לא גרת בדירה שלך.
ת: אבל עדיין היתה שכורה.
ש: אוכל ארנונה בדירה שלה מי שילם.
ת:אני.
ש: למה לא סיפרת את זה בכתב התביעה? שכחת?
ת: אין לי מושג. אני באמת לא יודע. את פשוט מציקה לי בדברים שאין לי מושג.
ש: למה לא סיפרת את זה בתצהיר.
ת: אני כן סיפרתי שכל התקופה הזו אני שילמתי את כל ההוצאות שלה.
ש: אתה לא גרת בדירה שלה אפילו יום אחד. אני אומרת לך.
ת: טוב. את אומרת." (הדגשה בקו תחתון לא במקור – מ.ד.)
ראה עמ' 40 לפרוטוקול משורה 8 ועד 17 ומשורה 25-32.
ב. התובע נחקר על גרסתו זו ולמעשה חזר בו ממנה, (ראה עמ' 43 ש' 6-11) תוך שהן הנתבעת והן בתה מאשרות כי תחילה גר כל אחד מבני הזוג בדירתו ובהמשך הנתבעת ובתה הן אשר עברו להתגורר עם התובע בדירתו ולא ההיפך.
"ש: אני אומרת לך לא היה ולא נברא! אתה לא גרת בבית של הנתבעת אפילו יום אחד.
ת: טוב אז תגידי מה היה ומה נברא.
ש: אני אגיד לך מה היה. היא גרה בדירתה ואתה גרת בדירתך. בהפרדה, נכון.
ת: יכול להיות."
וכן כאמור, בעמ' 41 לפרוטוקול ש' 16-17:
"ש: אתה לא גרת בדירה שלה אפילו יום אחד. אני אומרת לך.
ת: טוב. את אומרת."
- עוד לציין כי התובע, שטוען לזכויות בדירה שבכ. לא ידע לגביה אף הפרטים המינימליים הבסיסיים.
א. התובע טען כי הדירה נרכשה בשנת 2001, עת זו נרכשה בשנת 1999.
ב. התובע טוען כי הדירה הושכרה בסך של כ- 4,000 ₪ לחודש – עת הושכרה היא בסך 2,700 ₪ לחודש.
ג. התובע אף לא ידע מה גובה המשכנתא הרובצת על הדירה - התובע טען כי
המשכנתא החודשית עמדה על סך של כ- 7,000 ₪ לחודש – עת זו עמדה על סך של 3,500 ₪ בלבד.
כל אלו מלמדים כי התובע לא התעניין בדירה שבכ. ונראה כי במהלך החיים המשותפים לא ראה עצמו כבעל חלק מהזכויות שבה.
- א. התובע טוען בכתב התביעה ובטיעוניו בהמשך כי נוכח העובדה שהוא זה שנשא
במרבית הוצאות החיים המשותפים הרי שאיפשר לנתבעת להשכיר את הדירה שבכ., לשלם את דמי המשכנתא השוטפת באופן סדיר אף בימים בהם לא קיבלה מזונות ואף להשאר עם יתרה לטובתה.
ב. עוד טען התובע כי בשנת 2012 הוא קיבל כספים מעזבון אימו המנוחה ונתן לנתבעת 128,500 ₪ לשם כיסוי המשכנתא הרובצת על הדירה.
התובע טוען כי הסכים להעביר הכספים כאמור ולכסות המשכנתא נוכח ההכרה וההבנה כי הוא זכאי למחצית מהזכויות בדירה שבכ..
- אלא שבעדותו של התובע טען הוא אחרת:
בחקירתו טען התובע תחילה כי נתן לנתבעת הסך של 128,500 ₪ בהלוואה.
ראה בעמ' 60 לפרוטוקול משורה 28 -
"ש: בשנת 2012 אתה נתת לל. 128,5 אלף שח.
ת: לא נתתי לה הלוויתי לה. אמרה שזה יחזור. איך תקראי לזה שהיא אמרה לי תיתן לי ואני אחזיר לך.
ש: הייתי קוראת לזה הלוואה. למה אתה כותב בתצהיר שלך שנתת לה את הכסף כדי לממן את המשכנתא.
ת: ה- 128 לדבריה היה אמור לכסות את המשכנתא.
ש: והיא תחזיר לך.
ת: כן" - (הדגשה כאן ולהלן בקו תחתון לא במקור – מ.ד.)
ולאחר שהתובע ציין כי היה ברור מההתנהלות כי כוונת הצדדים היתה שהדירה בכ.
תהיה משותפת , נשאל הוא ישירות ע"י ב"כ הנתבעת -
"ש: אז למה אתה חושב שזו הלוואה, למה אתה אומר שהיא הבטיחה להחזיר לך. אם הכל שלכם במשותף מאיפה היא תחזיר לך.
ת: זה מה שהיא אמרה. אתה תיתן את זה ואני אחזיר לך את זה.
ש: זו תשובה שלא הייתי מצפה מאדם לא בגילך לא בהשכלתך.
ת: אני יכול להגיד מה היה. אני קיבלתי כסף מירושה של אמי, קיבלתי ירושה מדירת אמי, ואז ל. פנתה ודרשה שמכספי הדירה שנמכור נשמש את יתרת המשכנתא.
ש: ומה זה מקדם אותנו עם עניין ההלוואה וכיסוי חוב שרובץ על הדירה.
ת: שבעצם אני שילמתי את המשכנתא.
ש: אבל אמרת שנתת לה הלוואה. איך שילמת.
ת: ל. לא טענה שזו הלוואה כי היה ברור לה שהיא צריכה להשתתף בהוצאה זו. זו הטענה.
ש: לא יכול להיות שאתה תאמר שכאילו אין לך שום מסננת אינטלקטואלית לאמירות שלה, זה אתה מה אמרת. היא אמרה שתשלם את המשכנתא. היא אמרה שהיא תחזיר, מאיפה היא תחזיר. אתה אומר שהכל ביניכם משותף ושהמחיה שלכם גבוהה ואין מאיפה לשלם, אתה לוקח תרומות מהמשפחה שלך, מאיפה היא תחזיר לך, הכל ממילא שלך. כמו שלה כך שלך. מאיפה היא תחזיר.
ת: אני אמרתי שזה מה שהיא טענה. את שואלת אותי אני לא יודע.
ש: אתה אומר שנתת לה 128,5 אלף שח הלוואה.
ת: נתתי לה את הסכום הזה כהלוואה".
ובהמשך (בעמ' 61 ש' 27-28 לפרוטוקול) –
"ש: מה נתת לה הלוואה מתנה.
ת: אני הסברתי בדיוק שילמתי את יתרת המשכנתא שלה, שלנו. המשותפת. זה מתנה...".
- א. מעדותו ההפכפכה של התובע עולה בבירור כי הוא והנתבעת לא הסכימו מעולם כי
הסך של 128,500 ₪ אשר העביר התובע לנתבעת יועבר לתשלום המשכנתא הרובצת על הדירה בכ. ויקנה לתובע זכויות בדירה.
ב. התובע עצמו מציין כי מדובר היה בכספי הלוואה , אולם כמעט באותה נשימה מציין הוא גם כי מדובר היה בכספים שניתנו במתנה ומאושש בהבל פיו את גירסתה היציבה של הנתבעת אשר נטענה כבר בכתב ההגנה, כי בתחילת שנת 2012 התובע נתן לנתבעת ובתה סך של כ- 128,000 ₪, מתוכם סך 28,000 ₪ לב. , בתה של הנתבעת וסך 100,000 ₪ לנתבעת, לגמול לה על התגייסותה והטיית השכם בעת שהיה נתון ב"קשיים".
בעדותה של הנתבעת חזרה זו על גרסתה (ראה עמוד 108 לפרוטוקול, משורה 28).
- א. התובע טען גם כי הסך של 128,500 ₪ אשר העביר לנתבעת נועד לכיסוי
המשכנתא – התובע נשאל האם בירר מה גובה המשכנתא הרובצת על הדירה ואישר כי לא עשה כן.(ראה עמ' 60 סיפא לפרוטוקול ותחילת עמ' 61)
ב. כאשר הופנה התובע לכך שאך 108,000 ₪ מתוך הסך האמור הועברו לתשלום המשכנתא – העיד התובע :"ראיתי את זה רק בכתב ההגנה שחלק מהכסף הלך לכל מיני הוצאות , אני לא יודע מה הן, רימו אותי" – ראה עמ' 62 ש' 12-14 לפרוטוקול.
ג. לא כך מתנהג אדם אשר מבקש באמצעות תשלום המשכנתא לרכוש זכויות בנכס, ובמיוחד עת עסקינן באדם שהוא עו"ד בהכשרתו ובעל תואר שני במינהל עסקים. מצופה היה מאדם כזה הטוען לרכישת זכויות להבטיח כי התשלום אשר העביר יועבר למטרתו ויבטיח הזכויות הנטענות.
- עוד הופנה התובע לכך שהנתבעת מיחזרה את המשכנתא בשנת 2009 ונשאל מדוע לא דאג להצטרף כלווה נוסף ועל מנת להבטיח רישום ותיעוד של שיתופו בנכס והשיב בתשובה שפישרה לא ברור, שהרי שווי הנכס גבוה מחוב המשכנתא:
"ש: אתה יודע של. מיחזרה את המשכנתא בשנת 2009?
ת: בוודאי.
ש: למה לא הצטרפת למשכנתא החדשה. אם היית שותף למה לא הצטרפת לזה.
ת: שאני אצטרף כחייב?
ש: כן.
ת: לא. לא דובר על זה שאני אצטרף.
ש: למה לא דיברת? הרי אתה אומר שאתה יודע ואתה חושב שיש לך מחצית מהזכויות בדירה הזו אם ממחזרים את המשכתנא למה שלא תהיה שותף כדי שיהיה לזה ביטוי לשותפות שלך.
ת: מה, בזה ששילמתי חלק מהמשכנתא. לא. כי לא רציתי להעמיס עלי חוב. גם כך הייתי בחובות." עמ' 60 ש' 17-20 לפרוטוקול.
- כאמור , הדירה שבכ. נרכשה ע"י הנתבעת שנים אחדות טרם תחילת הזוגיות עם התובע, ועל התובע אשר ביקש לרכוש זכויות בנכס זה מכח מערכת היחסים עם הנתבעת מוטל היה נטל ראייתי כבד ביותר אשר הוא לא עמד בו ונוכח גרסאותיו ההפכפכות והעדר העקביות שבהן וכאמור לעיל.
- א. לאחר שבחנתי כלל הנתונים כאמור לעיל, נחה דעתי לקבל טענות הנתבעת כי הגם
שהצדדים היו ידועים בצבור בין השנים 2005-2012 הרי שהשתוף ביניהם היה מוגבל לניהול משק הבית המשותף ותוך חלוקה שקבעו ביניהם.
ב. לשם הוכחת השתוף הנטען ע"י התובע בהתייחס לדירה שבכ. , ואשר נרכשה ע"י הנתבעת שנים ספורות טרם הכרות הצדדים הוטל על התובע נטל כבד אשר הוא לא עמד בו וע"כ נחה דעתי לדחות עתירת התובע לרשום מחצית מהזכויות שבדירה בכ. על שמו , כמו גם העתירה לקבל מחצית מדמי השכירות בגין הדירה.
ג. נוכח הגרסאות הסותרות של התובע ובהתייחס למטרת העברת הסך של 128,000 ₪ לנתבעת – מחד הטענה כי בסך זה ביקש הוא לרכוש זכויות בדירה שבכ. ובמקביל הטענה כי הסך ניתן בהלוואה, כמו גם הטענה שלו עצמו כי הסך ניתן במתנה וכל אלו ביחד ולחוד בהתייחס לחזקה כי בעת העברת כספים בין קרובי משפחה (ובעת העברת הכספים מהתובע לנתבעת היו יחסי התובע והנתבעת כבעל ואשה דמי), חזקה היא כי הסך ניתן במתנה ומי שטוען אחרת עליו הנטל הראייתי (ראה ע"א 3829/91; תמ"ש 29550/04) – הרי שהתובע לא הוכיח זכאותו לקבל סך זה ואני דוחה עתירתו.
שיתוף בחובות
טענות התובע
- התובע עתר גם לקבוע כי יש לחייב הנתבעת לשלם מחצית החובות שנצברו לחובתו בתקופת החיים המשותפת. לטענת התובע, הואיל והצדדים היו ידועים בצבור והואיל ולטענתו היה ביניהם שתוף כלכלי הרי שיש להשית על הנתבעת לשאת במחצית החובות אשר נצברו לחובתו בתקופת החיים המשותפת.
- בכתב התביעה טען התובע כאמור כי במהלך השנים דרשה הנתבעת מן התובע כי יסייע לה ויספק את צרכיה ברמה גבוהה ולצורך כך הוא נאלץ ליטול הלוואות אשר בהן לא יכול היה בסופו של יום לעמוד. בהתאם לכך, צבר התובע בין היתר את החובות הבאים:
- חוב לבנק דיסקונט, על סך 101,114 ₪ (קרן).
- חוב לבנק הפועלים, על סך 185,770 ₪ (קרן).
- התובע טוען כי מדובר בחובות שנצברו במהלך השנים שבהם היו הוא והנתבעת ידועים בציבור, ומשכך חוסים הם תחת "חזקת השיתוף" ויש לקבוע כי מדובר בחובות משותפים ועל הנתבעת לשאת במחציתם.
טענות הנתבעת
- מנגד, טענה הנתבעת כי בינה לבין התובע היתה הפרדה רכושית למעט בעניין ניהול משק הבית המשותף.
עוד טענה הנתבעת בסע' 10 לכתב ההגנה המאומת בתצהיר כך "לכל אחד מאתנו היה חשבון בנק נפרד, גם בחשבונות שכל אחד פתח במהלך חיינו המשותפים ,לא צירפנו, לא שיתפנו ולא נתנו הרשאה אחד לשני לפעול בו, התובע לא שיתף אותי ולא מסר לי מידע על עיסוקיו, עסקיו, הכנסותיו והוצאותיו".
הדין החל
- עוד בשלבים הראשונים של פיתוח דוקטרינת שיתוף הנכסים בין בני זוג, נקבע כי השיתוף יחול גם לגבי חובות.
ראה לענין זה דברי כב' הש' ברנזון בע"א 446/69 לוי נ' גולדברג [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 14.6.1970):
"....נראה לי, כי הצדק דורש והדעה נותנת שבן-זוג אחד אינו יכול ואינו צריך להיות רק הנהנה מהשותפות עם בן-הזוג השני בנכסי המשפחה, בלי לשאת גם בעול החובות שנעשו בייצור או ברכישת הנכסים או בהוצאות השוטפות של המשפחה. למשל, הלוואה שנלקחה ומשכנתה שנעשתה על נכס מנכסי המשפחה... והוא הדין כאשר נוצר חוב לצורך רכישת נכס מנכסי המשפחה, או לניהול עסק מעסקי המשפחה, או לסיפוק צרכי המשפחה. אף שהדבר נעשה בשמו של אחד מבני הזוג בלבד, בן הזוג השני, שהוא שותף בנכסי המשפחה, בעסקיה ובעניניה, אינו יכול לפטור את חלקו בהם מבלי לשאת בעולו של חוב כזה."
אולם נקבע גם כי יש חובות אשר נוצרו ע"י אחד מבני הזוג במהלך החיים המשותפים לגביהם לא תחול הלכת השתוף:
" .. יש וחוב הוא בעל אופי אישי מובהק, ואז ייתכן שלא מן הדין ואף לא מן הצדק לחייב את בן-הזוג השני לשאת בעולו. ... המקרה שבעל שיש לו מאהבת או פלגש מבזבז עליה את כספו ונכנס בחובות. האם יחויב חלקה של האישה החוקית בנכסי המשפחה להשתתף בפרעון החובות הללו? כאמור, צד זה של העניין לא נטען בבית המשפט המחוזי, והשופט המלומד - אף שהעלה כמה רעיונות ומחשבות - לא ראה מקום להכריע בו, וגם אנו לא נקבע בו מסמרות".
כשנתיים לאחר פסק הדין האמור בפרשת גולדברג הנ"ל, ניתן פסק הדין בע"א 677/71 דוד נ'
דוד [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 8.8.1972) אשר קבע כך:
"... בשיתוף כללי בין בני הזוג, כאשר כל הכנסות בני הזוג מכל סוג נכנסות לקופה המשותפת, וכל רכישת נכסים היא משותפת, ואף כל העסקים מתנהלים על חשבון משותף של שני בני הזוג, וכן הוצאות המשפחה משתלמות מאותה קופה משותפת, הרי בדרך-כלל כל החובות הם חובות משותפים - לפחות ביחסים בין בני הזוג - והם מוטלים עליהם בחלקים שווים.
ברם, יתכנו חריגים. דוגמא להוצאות כאלו הן הוצאות שהוצאו בהפרת נאמנות, כגון הוצאות הבעל להחזקת פלגש" - מאז, מקובל ומוזכר כלל זה בפסיקה.
ומן הכלל אל הפרט
- את ההתנהלות הכלכלית בין הצדדים להליך ניתן וצריך לחלק לשתי תקופות.
התקופה הראשונה- היא התקופה שהחלה במועד מעבר השניים למגורים משותפים, דהיינו לכל המאוחר בשנת 2005 ועד לפרוץ המשבר הכלכלי שבהמשך לו זומנו בניו של התובע להתערב בניהול הכלכלי של התובע וזאת בשלהי 2012 תחילת 2013.
התקופה השניה – משלהי 2012 תחילת 2013 ועד הפירוד בין בני הזוג (סוף 2013 תחילת 2014).
התקופה הראשונה
- א. אין חולק כי בתקופת החיים הראשונה כהגדרתה לעיל , התנהלו הצדדים להליך
באופן שבמרבית הזמן מימן התובע את רוב הוצאות ועלויות התא המשפחתי, כאשר הנתבעת נושאת בחלק מההוצאות וכגון: כבלים, קופת חולים, ההוצאות האישיות של בתה, הוצאות המשכנתא על הדירה בכ. ועוד.
ב. ראינו גם כי בתקופות בהן התובע לא עבד ובמעבר בין עבודות נרתמה הנתבעת והעבירה כספים לטובת התא המשפחתי.
- בכתב התביעה (סע' 4) טען התובע כי עבד כקניין של חב' -- עד לשנת 2013. הוברר כי טענה זו אינה מדוייקת ולמעשה משנת 2008 עבד התובע כמנכ"ל קבוצת חברות שבבעלות -- שעסקו , בין היתר ביזמות ובהשקעות בנדל"ן.
- א. כזכור, עותר התובע לקבוע שעל הנתבעת לשאת עימו בחובות שהצטברו בתקופת
החיים המשותפת בבנק דיסקונט ובבנק הפועלים.
הוברר כי הנתבעת לא היתה בעלים במשותף של חשבונות הבנק האמורים וכי התובע התנהל בהם לבדו. ראה לענין זה סע' 24 לתצהיר התובע וסע' 12 לתצהיר הנתבעת.
ב. עוד לציין כי הן התובע והן בניו אישרו כי החשבון בבנק דיסקונט היה למעשה חשבון מסלקה לטובת החברה בה עבד התובע.
ראה לענין זה עדות התובע בעמ' 64 לפרוטוקול ש' 3-4.
עדותו של בן התובע מר א. מ. עמ' 16 לפרוטוקול ש' 25-30.
- א. הוברר כי בחשבון בבנק דיסקונט היו תנועות בנקאיות משמעותיות. כאמור מדובר
בחשבון שהוא חשבון מסלקה של החברה בה עבד התובע ובהמשך, לאחר שנטען כי
התובע לא קיבל מלוא שכרו עבור עבודתו, אף הגיש תביעה כנגד מעסיקיו לבית הדין
לעבודה וזכה בסכומים כספיים משמעותיים. פסק הדין בהליך צורף כנספח ז' לתצהיר הנתבעת (תיק סע"ש 29833-01-14 בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב).
התובע לא צירף להליך את כתב התביעה שהגיש לבית הדין לעבודה בהליך האמור ולא ברור אם התייחס הוא לחשבון מסלקה זה ואם לא – למה לא.
דומה כי בגין חשבון זה היה על התובע לעתור כנגד מעסיקיו ולא כנגד הנתבעת.
ב. התובע לא הצליח להבהיר מכח מה יש לחייב הנתבעת במחצית החוב שנוצר לטענתו בבנק דיסקונט – שהיה כאמור חשבון מסלקה של החברות בהן ואיתן עבד.
בהתייחס לחוב שבבנק הפועלים
- התובע אישר כי גם בחשבון זה התנהלה מסלקה של החברות בהן עבד התובע ובראשות מר וינגוט.
ראה לענין זה דברי התובע בעמ' 63 משורה 29 לפרוטוקול:
"ש: אתה אומר זה נכון שהחשבונות שלך בבנק דיסקונט ובבנק הפועלים שימשו לצרכים של החברה של --.
ת: לא. פועלים בעקרון היה חשבון פרטי שלי.
ש: ולא בעיקרו שימש את --.
ת: בעיקרו היה חשבון שלי, בתשעים אחוז שימש אותי.
ש: מה בעשרה אחוז הנוספים.
ת: קרה שהשתמשתי בו לצרכי החברה. לצרכי החברה היה חשבון בדיסקונט...
ש: הבנים שלך אמרו שהחשבון בדיסקונט נפתח לשם החברה.
ת: נכון, גם אני אומר.
ש: בבנק הפועלים היית הצינור של הכספים.
ת: מסלקה....?
ש: אתה צירפת לתצהירך דפי חשבון בנק, של בנק הפועלים ושם אני אקריא לך נתונים מן החשבון, בחשבון בפב' 2012 עד יולי יש לך שם הכנסה אחת ע"ס 50 אלף שח ואח,כ 2000 שח, מניין הכסף.
ת: כמו שאמרתי, מסלקה. כן זה חלק מהמסלקה."
התובע לא השכיל להפריד בעתירתו הכספית את סכומי החוב שנוצרו נוכח היות החשבון חשבון מסלקה מהחוב הכולל.
עוד לציין כי בחקירת התובע הוצג בפניו כי למרות טענתו שלא קיבל שכר בחודשים מרץ ואפריל 2012 הרי שבחודשים אלו היו בחשבונו תנועות כספיות משמעותיות שחלק גדול מהן מיוחסות לחברות בהן הועסק התובע. לציין אלו חודשים לגביהם טען התובע כי לא קיבל משכורות ותנועת הכספים האמורה לא הובהרה. ראה עמ' 64 לפרוטוקול .
- משכך, גם לגבי החשבון בבנק הפועלים יש להוסיף ולומר כי הואיל ובחשבון זה היתה גם התנהלות של החברות בהן הועסק התובע, והואיל וכנגד חברה זו הגיש התובע תביעה לבית הדין לעבודה הרי שלו נגרם נזק ונוכח התנהלות המעסיק היינו מצפים לראות גם רכיב זה בכתב התביעה – אולם זה לא הוצג בפנינו.
- עוד יש להוסיף ולציין כי מכלל העדויות שבאו בפני בית המשפט ניתן ללמוד בבירור כי התובע לא היה שקול בהתנהלותו הכלכלית, הוא היה בזבזן ורכש רכישות לא מבוקרות ומיותרות לעין חיצונית ובשל חיבתו הרבה לגאדג'טים.
ראה לענין זה עדות הבן א. מ. בעמ' 14 לפרוטוקול משורה 3 עד שורה 16 לפרוטוקול.
ראה גם עדות התובע עמ' 47-48 לפרוטוקול ועמ' 67-68 לפרוטוקול, תוך ציטוט קצר אשר יסכם את אופין החריג של הרכישות:
"ש. כמה מחשבים קנית לה?
ת. 7-8 מחשבים ניידים. חלק באותו חודש וחלק לא.
ש. אתה בסדר?
ת. אני מאוד לא בסדר".
וראה גם עדותו של בן התובע א., בעמוד 11, שורות 18-21 לפרוטוקול. עמוד 14, שורות 14-16 לפרוטוקול.
עדות הבן ב. מ. – עמוד 29 לפרוטוקול, שורות 13-14 ובעדות התובע עצמו (עמוד 51, שורות 3-9).
- א. למול התנהלותו האמורה של התובע יש לשים מול עינינו את התנהלות הנתבעת אשר
נחזית להיות שונה לחלוטין.
נזכיר עדות הנתבעת וביתה המתייחסות לתקופה שטרם היכרות התובע ובה היתה
הכנסתה של הנתבעת מצומצמת ולמרות זאת מעידה הנתבעת כי תמיד התנהלה
בצורה מחושבת על מנת שלא להיקלע לחובות:
"ש: בשנת 04 המצב הכלכלי שלך היה טוב?
ת: הוא לא היה אף פעם טוב, הוא היה סביר כדי לסגור את החודש שלי.
ש: סעיף 2 לתצהירך – מה היה גובה החובות שלך בשנת 2003-2004.
ת: לא היו לי חובות. אף פעם לא היו לי חובות. דאגתי שלא יהיו לי חובות. כי אין לי ממי לקבל את הכסף.
ש: בתך אמרה שהייתן במצוקה כלכלית.
ת: נו בטח היא יודעת היא היתה בת 16 שיתפתי אותה. לא היה לי כסף לשלם את המחיה, את המשכנתא שלי. לא היה לי כסף לחיות. לא היה לי כסף.
ש: מכמה כסף התקיימת אז?
ת: 7 אלף שח נראה לי.
ש:וכמה היו הוצאות קבועות שלך משכנתא והוצאות בית.
ת: קרוב לשבע. תמיד הייתי בקצה. מספיק היה לי חודש אחד שלא היה מעביר לי הגרוש כסף זה היה לא טוב. שבע כנגד שבע היה כולל מזונות. משכורת שלי היתה נמוכה חמש וחצי אלף שח " – עמ' 100 ש' 19-29 לפרוטוקול.
ב. עוד ראיה יש לכך שהתנהלות הנתבעת היתה אחראית ומבוקרת היא העובדה שעת
הגיעו בניו של התובע לסייע בענייניו הכלכליים בחרו הם להתנהל באמצעות הנתבעת
וחשבון הבנק שלה ואני מניחה כי הדבר נעשה מתוך הכרות עם הנתבעת ועם
העובדה כי התנהלותה הכלכלית מסודרת ואחראית.
- התובע טען גם כי במהלך כל השנים נזקק הוא לסיוע כלכלי ממושך של בניו ואחותו.
בעדותו לא הבהיר התובע מדוע נזקק הוא לסיוע כנטען, ובמיוחד עת במרבית התקופה המשותפת עבדו הוא והנתבעת והשתכרו סכומים נאים, תוך שהוצאותיהם השוטפות לא נחזו למופרזות ואיתם גרה אך ילדה אחת, היא בתה של הנתבעת.
ראה לענין זה עמ' 51 לפרוטוקול ש' 3-20 וכן ש' 29-33.
- עוד לא הובהר הכיצד התובע שלטענתו נזקק לעזרה שוטפת כלכלית מצד בני משפחתו אשר לא הוגדרו כאמידים במיוחד – מימן לנתבעת כרטיסי טיסה (ראה עמ' 44 לפרוטוקול מש' 16) ובזבז כספים על עטים, אופניים וגאדג'טים שונים – ובני משפחתו שהם שכירים העובדים לפרנסתם , מממנים לו אלו.
- תמוהה היא גם הטענה כי המימון הנטען נעשה במזומן עת בניו של התובע גרים בחו"ל ובעולם המודרני קשה לדמיין אנשים העוברים ממדינה עם מאות אלפי ₪ לשם העברתם לאחר בלא כל תיעוד או ראיה.
- בניו של התובע ואחותו נחקרו לענין זה וגרסתם אינה אמינה בעיני נוכח חוסר הקוהרנטיות וחוסר ההגיון שבה.
עדותו של הבן א.
א. הבן א. מתגורר באוסטרליה. הבן אישר שבשנים האחרונות הגיע לארץ אך אחת לשנה ואף לא ישן אצל אביו.
ב. העד לא המציא כל ראיה להעברות כספים בשנים האמורות למעט בהתייחס
לסכומים קטנים. היה מצופה כי העד יציג ראיות למשיכות כספים לשם העברתם
לאביו ו/או תיעוד אחר. זאת לא נעשה.
עדותו של הבן ב.
א. העד אישר כי היה בסכסוך ממושך עם אביו. עוד אישר העד כי עד תחילת המשבר ב-2013 העביר הוא לתובע מידי פעם סכומים נכבדים שבין 50-100 אלף ש"ח. (ראה עמ' 27 ש' 26-27 לפרוטוקול).
ב. גם בהתייחס לבן זה המתגורר באופן קבוע בחו"ל נותרת התמיהה מדוע לא הוצג כל
תיעוד על ההעברות הנטענות עת העד עצמו ציין כי הסכומים הועברו :"או במזומן
או בשיק" עמ' 28 ש' 7 לפרוטוקול.
העד הופנה לחוסר הסבירות בטענה והשיב בתושבה מגומגמת:
" ש: למה זה מזומן. כמה במזומן.
ת: אני לא זוכר.
ש: זה קצת מוזר.
ת: למה מוזר.
ש: אנחנו בעידן שאנשים לא מסתובבים עם שקיות של כסף
ובבנקים לא ממהרים, משלמים עמלות על כסף מזומן ושואלים
הרבה מאוד שאלות. אתה מוציא חמשים שישים אלף שח, כמה
פעמים אתה עושה את זה במזומן.
ת: לא זוכר.
ש: אתה לא זוכר כי לא היה.
ת: כך את חושבת. טובה. מרשתך יודעת. "עמ' 28 ש' 5-14
לפרוטוקול.
העדה ש.
א. העדה , אחותו היחידה של התובע, אישרה כי היא ובעלה אינם עשירים והם עובדים לפרנסתם, ואף היא לא הסבירה בעדותה מדוע מצאה להעביר כספים לתובע במזומן וללא תיעוד עת עיקר הוצאותיו של התובע אמור להיות ממומן מהכנסותיו.
ב. עדותה של ש. לפיה לא ידעה על ההוצאות הרבות של התובע לרכישת גאדג'טים ואביזרים שאהב, לא נשמעה אמינה ונוכח ההיכרות הקרובה הנטענת בינה ובינו ונוכח העובדה שהן התובע, הן בניו והן הנתבעת ובתה ידעו על חיבתו הרבה של התובע לרכישות שונות.
- א. מכלל הראיות שבאו בפני נראה כי עד סוף שנת 2012 -תחילת שנת 2013 ובמרבית
השנים ובעת שעבד, ניהל התובע את ענייניו הכלכליים לבדו.
ב. נוכח התנועות הכספיות המשמעותיות בחשבונות התובע והתנהלותו הכלכלית הפזרנית , אני מאמינה לנתבעת כי התובע היה עצמאי בהתנהלותו , הוא הרעיף והעתיר על הנתבעת מרצונו סכומים כספיים והבטיח לה הבטחות של איתנות כלכלית.
ג. התובע אישר כי נהג בנדיבות כל ימי חייו ואף נתן סכומים כספיים נכבדים לחברים, תוך שלטעמו חברות שווה יותר מכסף.
ראה לענין זה עדות התובע:
"ש. הוא נשאר חייב לך 500,000 ₪ ואמרת שכסף לא נחשב בעיניך וחברות זה שווה יותר?
ת. למי אמרתי את זה?
ש. אמרת או לא אמרת?
ת. זו היתה התמה שלי, גם עם ל. היה אותו הדבר" – עמ' 72 ש' 3-8 לפרוטוקול.
התקופה השניה – מסוף 2012 תחילת 2013.
- הנתבעת טוענת, והתובע ובניו מאשרים זאת, כי בסוף 2012 חל קושי בתזרים המזומנים של החברות בהן עבד התובע , או אז נרתמה הנתבעת ומימנה בעצמה הוצאות התא הכלכלי.
הנתבעת מציינת גם כי הבינה שהמצב הכלכלי מסתבך וחובות התובע מצטברים והוא אינו מוכן לשתף אותה בתכנון הכלכלי של התא המשפחתי ועל כן פנתה היא לא., בנו של התובע, על מנת שיסייע להם.
עוד ציינה הנתבעת כי אותה עת הפך יחסו של התובע אליה למשפיל ומתנכר.
- מציינת הנתבעת כי באפריל 2013 הגיעו בניו של התובע לארץ, בדקו המצב הכלכלי
וערכו עבור התובע ועבורה תכנית כלכלית ולפיה כל הכנסותיה והכנסות התובע עוברות
לחשבון הבנק שלה, ממנו יצאו הוצאות עפ"י טבלה – תוך שלתובע הותירו דמי כיס לעצמו
ואילו לה לא הותירו כל סכום שהוא(ראה נספח 1 לתצהירו של א. ).
- א. מהנתונים שבאו בפני בית המשפט עולה כי אכן עם פנייתה של הנתבעת לבניו של
התובע נרתמו אלו לסייע לאביהם ולקחו על עצמם הן בניית תקציב כלכלי עבור התא המשפחתי של האב תוך גם הרתמות לסייע לו במימון הוצאות משפטיות על מנת לבחון האם זכאי הוא לכספים ממעסיקיו ונוכח התנהלותם עמו.
ב. נראה גם כי הקושי של התובע אותה עת בהתנהלותו הכלכלית נבע גם מהתדרדרות במצבו הבריאותי והנפשי וכפי שניתן ללמוד מהעדויות שבאו בפני ומהאשור הרפואי אשר צורף כנספח א' לתצהיר התובע מאת ד"ר יהודה ברוך, המלמד כי בשנת 2012 אובחן התובע כסובל מדכאון קליני ומסימנים למניה דיפרסיה ובהמשך אובחן גם כסובל מבעיות נוירולוגיות והחל טיפול בכדורים נוגדי אפילפסיה אשר מסייעים גם בהתייצבות מצב הרוח.
ג. לא הובאה חוות דעת רפואית ולא ראיתי כי הבעיות הרפואיות הנטענות היו קיימות גם בעת מתן עדותו של התובע אשר התאפיינה כאמור בחוסר עקביות שבאה לחובתו.
- א. הנתבעת נרתמה לסייע לתובע ומילאה ההוראות אשר ניתנו לה. ראה לענין זה עדותו
של הבן א. :
"ש: ל. מתקשרת אליך ואומרת במרץ 2013 שהיא במצוקה. האבא מתנהג לא יפה אליה, אין לה שליטה עליו לא יודעת מה לעשות. היא מבקשת לעזוב ואתה מגיע תוך כמה ימים.
ת:נכון.
ש: ואז אתה אומר לה תשמעי אני אעזור אנחנו נעביר לך כסף לחשבון שלך, ואת תנהלי את הבית ואת תשלמי את החובות שצריך לשלם.
ת:נכון.
ש: היא לא רצתה לעזוב. נכון. היא הסכימה להישאר.
ת: הסכימה להישאר.
ש: גם בשלב יותר מאוחר, היא לא ביקשה מימך לעזוב, לא אמרה לך שרוצה לעזוב. בשום שלב, היא לא פנתה אליך ואמרה לך שרוצה לעזוב.
ת: שקר וכזב. הבת שלה פנתה אלי בשמה. ל. פנתה והביעה רצון לעזוב.
ש: לא מדברים על א. ולא אף אחד אחר, האם ל. עצמה פנתה אליך ואמרה לך שהיא רוצה לעזוב.
ת: לא.
ש: היא גם עשתה בדיוק מה שאמרתם. כל דבר שאמרתם לה לעשות עשתה וכל מה שאמרתם לה לא לעשות ולא אישרתם לה, לא עשתה.
ת: היא התחילה לתרום למשק הבית כפי שקבענו. שיתפה פעולה..." – עמ' 19 משורה 1 לפרוטוקול.
וראה גם עדות בתה של הנתבעת ב. , בעמ' 97 לפרוטוקול משורה 47:
"ש: את אומרת שהם דיברו אליה לא יפה והתנכלו אליה, זה מה שאמך סיפרה לך.
ת: אני חזרתי לארץ באוק' 2013 וראיתי שלאמא שלי בנו תקציב, ראיתי את היחס של א. אליה, זה מספיק לומר שהתייחסו אליה לא יפה.
ש: מציג לך תדפיס של התקציב שנערך. נספח 1, תגידי לי מה משפיל בו.
ת: יש פה כוכבית שמתוך הסה"כ א. מקבל 300 שח בשבוע. איפה ה- 300 שח של אמא שלי.
ש: לאמא שלך נוצר פער של אלפי שקלים את מודעת לפער הזה. מה היו ההכנסות של אמא שלך.
ת: אני לא יודעת. אמא שלי לא מרוויחה סכומים שיכולים לאפשר לה אלפי שקלים אחרי מה שהיא נותנת בתקציב. "
וראה גם עדות הנתבעת עצמה בעמ' 113 משורה 15-27 לפרוטוקול.
"ש: מה משפיל בזה.
ת: אז מה משפיל שאלת? יש פה את כל הסעיפים כולל ההוצאות לא..
ש: מה משפיל בזה להשתתף בהוצאות הבית ולא להשתמש...
זה בדיוק מה שרציתי. היה כתוב 300 שח לשבוע לא., אני בכלל לא מופיעה. אני שאלתי את א. למה אני לא מופיעה בהוצאות האישיות שלי, אני שאלתי למה אבא מקבל 1200 שח כל חודש ואני בכלל לא מופיעה ברשימה, אז הוא אמר אם יישאר עודף מהרשימה תיקחי. זה לא משפיל?"
- א. בניו של התובע מאשרים כי חשו שהעובדה שבמשך שנים ארוכות מימן התובע את
מרבית הוצאות החיים המשותפים ונתן לנתבעת הסך של 128,500 ₪ כמו גם מימן את בתה של הנתבעת – היא למעשה ניצול של התובע . ראה עמ' 24 ש' 2 לפרוטוקול;עמ' 31 ש'11 ועוד.
נראה שתחושה זו של הבנים גרמה להם ליצור תקציב שבו הנתבעת אינה מקבלת לעצמה כל סכום, והיא גם נדרשת לתת את כל הכנסתה להוצאות התא המשפחתי.
ב. הנתבעת, בראותה את מצבו של התובע, נרתמת ומתגייסת לסייע , ודומה כי חייה של הנתבעת עובר להכרותה את התובע הכשירו אותה להתמודדות עם קושי כלכלי.
ג. יש עוד לשים לב כי למרות שבניו של התובע יודעים כי אביהם נתן לנתבעת הסך של 128,500 ₪, הם אינם מתייחסים לכך באופן מפורש בתקציב שערכו ולא דורשים מהנתבעת להחזיר הסך האמור.
- א. הוברר כאמור גם כי התובע בסיוע בניו הגישו בינואר 2014 תביעה כנגד מעסיקיו של
התובע בבית הדין לעבודה וכאמור לעיל, והתובע קיבל לטובתו פסק דין בהעדר הגנה
ע"ס של כ-400,000 ₪.
לציין כי התביעה הוגשה באמצעות עו"ד ערן גוטפריד , המייצג התובע גם בהליך זה ותמוה מדוע לא מצא התובע לציין ההליך שהוגש ופסק הדין שניתן בכתבי טענותיו בהליך זה.
ב. גם לגרסת התובע, התנהלותו הכלכלית מהעבודה היתה בעיקרה באמצעות חשבונות הבנק בבנק דיסקונט ובבנק הפועלים.
ג. בכתב התביעה טוען התובע כי נוכח רמת החיים אותה דרשה הנתבעת נאלץ הוא ליקח הלוואות ולהכנס ליתרות חובה בחשבונות הבנק האמורים (ראה סע' 18 לכתב התביעה) , אולם הוברר כי ככל הנראה בתקופה הרלוונטית להליך זה ולהווצרות יתרות החובה בבנקים, לא כל שכרו שולם לו ועל כן עתר הוא לבית הדין לעבודה בהליך מתאים ואף זכה בסכומים משמעותיים. נראה כי לו היו הכספים בהם זכה התובע מועברים לחשבונות הבנק שלו, תביעה זו היתה מתייתרת, שכן היה הוא מצליח לסלק יתרות החובה.
ד. עוד לציין כי דווקא התובע הטוען כי התקיים שתוף כלכלי בינו לבית הנתבעת
היה אמור להעביר לה מחצית מהסכומים שהתקבלו ונוכח פסק הדין של בית הדין
לעבודה - אולם לא כך נעשה.
ה. בין התובע לבנו ב. מ. נערך בינואר 2014 הסכם הלוואה לפיו מעמיד הבן לאביו
הלוואה ע"ס 400,000 ₪ אשר לטובתה שועבד הסכום אשר היה אמור התובע לקבל ונוכח פסק הדין מבית הדין לעבודה.
לא ראיתי ראיות להעברת הסך של 400,000 ₪ לטובת התובע. ומכל מקום לא ברור לי כיצד יכול היה התובע הטוען לשתוף כלכלי עם הנתבעת לשעבד כל הסכומים שהתקבלו עפ"י פסק הדין של בית הדין לעבודה עת מחציתו כלל לא שייכת לו, שכן לו "חזקת השתוף" פועלת וחלה על יחסי הצדדים להליך כטענת התובע, הרי שהנתבעת זכאית למחצית מסך זה , והעובדה שהתובע ובנו כלל לא סברו בשנת 2014 כי לנתבעת מגיע חלק בו מלמדת על הלך הרוח האמיתי.
סיום יחסי הצדדים
- למרות שבכתב התביעה נטען נגד הנתבעת כי משחשה שלתובע יש ירידה ביכולת ההשתכרות והוא נכנס למצוקה כלכלית נטשה היא אותו – מאשרים התובע ובניו כי לא כך היה וכי הנתבעת נרתמה למאמץ לייצב הספינה הכלכלית הסוערת, לקחה על עצמה לרכז ההכנסות וההוצאות, הסכימה להקצות כל הכנסתה לטובת צרכי התא המשפחתי , דאגה לנקיון ותחזוקת הבית ואף לאחר שנפרדו הצדדים לא נטשה את התובע וליוותה אותו.
ראה לענין זה עדותו של מר א. בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 14-31; עדותו של מר ב.
בעמ' 34 ש' 1-4; עדות התובע מעמ' 69 ש' 16 לפרוטוקול המאשר כי בניו הגיעו במרץ
2013 כשהוא חלה ופרידת הצדדים היתה ב-2014.
נוכח כל אלו לא ברור מה מצאו התובע ועדיו לציין בכתב התביעה כי עם ההתדרדרות במצבו הכלכלי והרפואי של התובע נטשה אותו הנתבעת.
סיכום
- לאחר שבחנתי כלל הנתונים והראיות כאמור לעיל, נחה דעתי לקבוע כי התובע לא הרים
הנטל שבדין לקבוע כי הוא זכאי להרשם כבעל מחצית מהזכויות בדירה שבכ. ומשכך
אין הוא זכאי לקבלת דמי שכירות בגינה.
עוד נדחית עתירת התובע להורות כי על הנתבעת להשיב לו הסך של 128,500 ₪ ולשאת במחצית החובות שנוצרו והצטברו לחובת התובע בתקופת החיים המשותפת וכמפורט בכתב התביעה.
משכך נדחית התביעה על כל רכיביה.
מחייבת התובע לשאת בהוצאות הנתבעת וע"ס 25,000 ₪.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים.
ניתן היום, ב' חשוון תשע"ט, 11 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.