1. התובע חוסן ביום 15.1.13 במרפאה של לשכת הבריאות. מיד או בסמוך לאחר קבלת החיסון, קם והתהלך במרפאה. כתוצאה מהתרחשות תופעת לוואי מוכרת, איבד לפתע את הכרתו, נפל ונחבל בפניו ובשיניו. מכאן תביעתו נגד הנתבעת, מפעילת המרפאה, מעסיקת הצוות הרפואי ויוזמת החיסונים.
2. הצדדים חלוקים על האחריות ועל הנזק. המחלוקת המרכזית נטועה במישור האחריות: מוסכם שנוכח היתכנותן של תופעות לוואי סמוך לאחר החיסון, מוטלת על הנתבעת חובה להזהיר את המתחסנים וליידעם כי עליהם להמתין רבע שעה לאחר קבלת החיסון. המחלוקת צרה ועניינה בפן העובדתי של רכיב ההתרשלות ובשאלה - האם הנתבעת הזהירה ויידעה את התובע כנדרש.
לאחר עיון בראיות ובטיעונים, הגעתי למסקנה שהנתבעת לא הזהירה ולא יידעה את התובע כנדרש ולפיכך עליה לפצות אותו על נזקיו.
השתלשלות העניינים – עובדות שאינן שנויות עוד במחלוקת
3. התובע יליד 1985, למד באוניברסיטת בר-אילן בשנה א' לתואר B.A. ברנטגן ודימות. לאור חשיפתם, נדרשו הסטודנטים להתחסן מפני מחלות מדבקות, כמפורט וכמוסדר בנוהל משרד (חוזר 7/11, להלן: הנוהל או החוזר).
4. ביום התאונה הוזמנו הסטודנטים להתחסן במרפאה, בין השעות 8.00 ל – 12.00. החיסונים בוצעו על ידי שתי אחיות, חנה ושרה, בחדר חיסונים.
התובע הגיע למרפאה בשעה 10.00 לערך והמתין עם חברותיו מעין ודינה ועם יתר הסטודנטים בחדר המתנה. לאחר שמעין חוסנה ויצאה, הגיע תורו של התובע. הוא נכנס לחדר החיסונים, ומסר לאחות חנה מידע על מצבו הבריאותי לרבות חיסוני עבר. האחות חנה הכינה תכנית חיסונים בהתאם למידע והזריקה לו שלוש זריקות. סמוך לאחר מכן, קם התובע מספת הטיפולים, יצא מהחדר, ניגש למתקן שתיה שנמצא בחדר ההמתנה ומילא כוס מים. בשובו, איבד את הכרתו, נפל ונחבל בפניו ובשיניו (להלן: התאונה).
5. לאחר שהתובע התאושש, הסיעה אותו מעין לכפר סבא, שם לדבריו נמצא רופא שיניים. האחות חנה התקשרה אליו באותו ערב לשאול לשלומו והוא אמר לה שביקר אצל רופא שיניים ושהוא זקוק לטיפול מקיף. כעבור מספר ימים מילאה האחות חנה "דוח אירוע חריג" והעבירה אותו למנהלת סיכונים (נ/2).
6. למחרת התאונה פנה התובע לטיפול אצל רופאת שיניים. ביום 3.2.13 ביקר במרפאת פה ולסת של בית חולים מאיר ובבדיקתו נמצאו שברים אינסיזליים בשיניים 11, 21, 22, ללא חשד קליני או רנטגני לשברים בעצמות הפנים (נ/3). בהמשך ביצעה רופאת השיניים טיפולי שורש ומבנים בשיניים 21 ו – 22 וחזיתות חרסינה בשיניים 11, 12, 21 ו – 22.
חוות דעת מומחים
7. נוכח המוסכמה לגבי תופעת הלוואי וצפיות התרחשותה, לא נדרש התובע להגיש חוות דעת רפואית לעניין האחריות. הצדדים הגישו חוות דעת מומחים בניתוחי פה ולסת לעניין הנזק.
8. ד"ר ברק, המומחה מטעם התובע, קבע שבתאונה נשברו כותרותיהן של ארבעת השיניים, שהטיפולים שבוצעו היו נחוצים ושהתובע ייזקק להחלפת חזיתות בעתיד. הוא קבע כי כתוצאה מחבלה בלסת תחתונה ובפרק הלסת, סובל התובע מכאבים ומהגבלה בפתיחת הפה. מדובר בהפרעה תפקודית צמיתה אשר אינה ניתנת לטיפול ומקנה נכות בשיעור 10% לפי סעיף 73(2)(א)(II) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956.
9. ד"ר שמיר, המומחה מטעם הנתבעת, קבע שבתאונה נגרמה חבלה לשיניים 21 ו – 22 ואישר את נחיצות הטיפולים בשיניים אלה בלבד. ביצוע החזיתות בשיניים 11 ו – 12 הוא בבחינת טיפול יתר. אשר לתפקוד הלסת, התובע ציין בפניו כי אינו סובל מכאבים בזמן אכילה ודיבור והבדיקה הקלינית הייתה תקינה למעט רגישות בשרירי הלעיסה. רגישות זו ניתן לייחס לשחיקת שיניים לילית.
האחריות
10. מטעם התביעה העידו התובע, מעין ודינה. מטעם ההגנה העידה האחות חנה. הנתבעת לא זימנה לעדות את האחות שרה. בטרם נפנה לניתוח העדויות, נציין כי נטל ההוכחה רובץ על הנתבעת, שעליה לשכנע כי נקטה באמצעים סבירים למניעת התממשותו של סיכון ידוע.
11. התובע, מעין ודינה הצהירו כי האחיות עבדו ב"לחץ", כמו ב"בסרט נע". כבר עתה, מדובר בהתרשמות סובייקטיבית שאינה בעלת משמעות ראייתית.
התובע הצהיר שהאחות חיסנה אותו באופן מידי ולאחר שסיימה, אמרה לו שהוא יכול לצאת. לא נאמר לו כי עליו לנוח ולהמתין והוא לא נשאל להרגשתו. בחקירתו מסר שלא נכנס לאחות טפסים (עמ' 14). הוא לא נשאל על קבלת דף מידע.
12. דינה הצהירה שחוסנה לאחר התאונה, שהתבקשה לנוח בחדר החיסונים כחמש דקות. עוד הצהירה שאחת האחיות אמרה לחברתה כי יש להקפיד לומר זאת לכל מטופל וגערה בה על שלא הודיעה לתובע כי עליו לנוח, לאור כמות החיסונים הגדולה שקיבל. לאור עדותה של האחות חנה, איני נזקקת לקבוע ממצא בנוגע לשיח בין האחיות.
13. האחות חנה הצהירה שחיסנה את התובע לאחר בירור מצבו הבריאותי, התאמת תכנית חיסונים והדרכה על מהות החיסונים, תופעות הלוואי הצפויות ומתן דפי מידע – נספח 6 לחוזר המפרט המתנה של רבע שעה לאחר מתן החיסון (להלן: דף מידע). התובע המשיך לשבת על ספת הטיפולים לאחר שחוסן, אך לאחר מספר דקות, ובניגוד להסברים שניתנו לו טרם קבלת החיסונים, קם על מנת לצאת מהחדר. לשאלתה מדוע קם, אמר שהוא יוצא לחדר המתנה לקחת מים לשתייה מהקולר. למרות שהוצע לו כוס מים, יצא מהחדר.
14. בחקירתה של האחות חנה התברר שההדרכה על מהות החיסונים ותופעות הלוואי מסתכמת במסירת דף המידע למתחסן, מבלי לוודא כי הוא קורא את הדף (עמ' 23).
נוכח תפקידה של חנה, אני מוכנה לקבל שעדותה על התנהלותה בשגרה, יפה גם במקרה של התובע. התובע שהצהיר שהאחות פנתה הישר לביצוע החיסון, ולא אזכר קבלת מסמך כלשהו, לא עומת עם עדותה. לפנינו אם כך גרסה מול גרסה לגבי עצם מסירת דף המידע לתובע, כאשר הנתבעת לא הצביעה על עדיפות ראייתית המטה את מאזן ההסתברות לטובתה.
די בכך על מנת לדחות את טענתה.
15. אוסיף כי במערכת היחסים בין אחות למטופל, חובתה אינה מסתכמת באזהרה סתמית מפני סכנות ונזק אפשריים כדי לצאת ידי חובה. אלא תפקידה להזהיר, לפקח במישרין על התנהגות המטופל ולוודא כי הוא אכן פועל בהתאם להנחיות שניתנו לו, לשם שמירה על מצב בריאותו (השוו: ע"א תא (חי') 1207/92 הרמן נ' מרכז רפואי "בני ציון" חיפה [פורסם בנבו], 1995), א. כרמי, בריאות ומשפט, כרך א, 403 (מהד' שנייה, 2013)).
מסירת דף המידע לתובע, אפילו הוכח שבוצעה, מבלי שנלווה לכך הסבר מילולי – קונקרטי, אינה יותר מאזהרה סתמית. כך גם הצעת מים לתובע, שאף אם נעשתה (והתובע הכחיש) עשויה לבוא בגדר נימוס ומכל מקום, אינה עולה כדי אזהרה כלשהי.
16. מעבר לנדרש, דף המידע על פי תוכנו והקשרו, מופנה לצוות המטפל, שעליו לדאוג ליישום הוראותיו. "גלגולו" אל המטופל אינו מפחית מחובת הצוות המטפל כלפיו. אף מצד התוכן, אין בדף המידע משום יידוע ואזהרה אפקטיביים. הדף כתוב בצפיפות, עם כותרות מודגשות למחלות ולחיסונים. בדף מפורטות שבע מחלות, גורמיהן, אופן ההידבקות, תסמיניהן ופגיעותיהן, המגיעות לעתים כדי מוות. לצד כל מחלה (למעט שחפת) פורטו חיסונים על תופעות הלוואי המגוונות שלהם.
בסוף הדף השני נכתב: "אחרי קבלת כל חיסון יש להמתין 20 דקות בחדר ההמתנה. זה פרק הזמן בו עלולות לקרות רוב תופעות לוואי המשמעותיות.".
ספק רב אם נוכח עריכתו ותוכנו המטריד של דף המידע, ונוכח הלחץ הטבעי הכרוך בסיטואציה, יתמקד המתחסן דווקא באזהרה המופיעה בסוף המסמך. אף מסיבה זו, מתגברת חשיבותם של יידוע ואזהרה אפקטיביים על ידי הצוות המטפל.
17. לטענת הנתבעת, יידעה את התובע כי עליו להמתין 15 דקות (או 20 באותו מועד) באמצעות שלט על דלת חדר החיסונים. טענה זו, למרות שהובאה בתשובתה של האחות חנה לשאלון, לא הועלתה בתצהירה והיא נדרשה אליה לראשונה בעדותה (עמ' 20). מנגד העידו מעין דינה שאינן זוכרות שראו שלט כזה (עמ' 5; עמ' 8). הנתבעת יכולה הייתה לסתור את עדותן באמצעות צילום של השלט אך מסיבה השמורה עמה, נמנעה מהגשתו. מכאן שלא הצביעה על עדיפות ראייתית המטה את מאזן ההסתברות לטובתה. (במאמר מוסגר, סבורני כי תליית שלט אינה תחליף להזהרה ויידוע אפקטיביים על ידי האחות). ושוב, טענת הנתבעת נדחית.
18. נוכח מסקנותיי, איני נדרשת למחלוקות על מילוי טפסים שהביאו עמם הסטודנטים למרפאה, אם הביאו, ולמיקום נפילתו המדויק של התובע.
19. יוצא שהנתבעת אשר צפתה את הסיכון שהתממש, לא נקטה באמצעים סבירים למניעתו, לא הזהירה ולא יידעה את התובע ובכך התרשלה. מכאן שעליה לפצות אותו על נזקיו.
הנזק והפיצוי
עלות טיפולי שיניים
20. בחוות דעת המומחים קיימת הסכמה על פגיעה בשיניים 21 ו – 22 ועל נחיצות הטיפולים שבוצעו ויבוצעו בהן. במהלך חקירתו, עיין ד"ר שמיר בסיכום מבית חולים מאיר (נ/3) שם נכתב שמדובר בשברים אינסיזליים (אופקיים) ואז שינה את דעתו וסבר שדי בסתימות לבנות. לטענתו אין במסמכים עדות לפגיעה בשורשים (עמ' 38). בהמשך חזר בו ושב למסקנה בחוות הדעת, לאור העובדה ששיניים אלו איבדו את הוויטאליות (עמ' 40).
21. שן 11 - ד"ר שמיר הסכים בחקירתו שעל פי נ/3 נגרם שבר אינסיזלי גם בשן 11. עם זאת, טען שהשן לא איבדה את הוויטאליות, ניתן היה להסתפק בסתימה לבנה והתקנת חזית חרסינה היא בבחינת טיפול יתר. לשאלה כיצד הוא יודע שהשן לא איבדה את הוויטאליות, השיב שביצע בדיקת וויטאליות (עמ' 40).
אולם בחוות דעתו אין אזכור לבדיקת וויטאליות ונוכח הבנתו דאז, שהשן כלל לא נשברה, ספק בעיני אם ביצע את הבדיקה. מכל מקום, לאור אופיו הזהה של השבר, סבורני כי התקנת חזית חרסינה הייתה נחוצה בשן זו, כפי שהייתה נחוצה בשיניים 21 ו – 22 והתקנת חזית חרסינה אינה בבחינת טיפול יתר.
22. שן 12 – ד"ר ברק הסכים כי אין תיעוד המצביע על פגיעה בשן (עמ' 30) ובהיעדר ראיה אחרת, נמצא שהשן הזו לא ניזוקה בתאונה. ד"ר ברק הציע להכיר בנחיצותה של חזית חרסינה מטעמים אסתטיים (עמ' 34). דעתי שונה. הכלל הוא שהמזיק יישא בפיצוי על נזק שגרם ולא למעלה מכך. ניתן היה לשמוע לנימוק האסתטי לו הייתה שן 12 ממוקמת בין שתי שיניים שניזוקו וטופלו באמצעות חזיתות חרסינה. אולם שן 12 ממוקמת לימינה של שן 13 שלא ניזוקה וצבען זהה. לפיכך, עצם מיקומה משמאל לשן 11 שניזוקה וטופלה בחזית חרסינה אינו מספיק כדי להטיל על הנתבעת עלות נוספת. התובע אינו זכאי לפיצוי בגין שן 12.
23. התובע זכאי להשבת 14,670 ₪ ששילם עבור טיפולים בעבר (נספח ד' – ה' לתצהירו). אוסיף שתי הערות: אחת, למרות הטיעון לגבי שן 12, אסמכתאות אלה מתייחסות במפורש לשיניים 11, 21 ו – 22 בלבד. שתיים, התובע לא ביקש שיערוך ולא הציע אופן חישוב שיערוך. לפיכך אסתפק בסכום הנומינאלי.
24. אשר לעתיד – התובע ייזקק להחלפת שלוש חזיתות אחת ל – 10 שנים. ד"ר ברק העריך את עלותו של כתר חרסינה או זירקוניה ב – 4,000 ₪ ואילו ד"ר שמיר העריך את העלות ב – 2,500 ₪. מדי 10 שנים. אף אחד מהמומחים לא הציע ביסוס כלשהו להערכת העלות. לפיכך אאמוד את הסכום ב – 3,250 ₪. לאחר היוון אפסוק לתובע 30,000 ₪.
פגיעה בפרק הלסת
25. התובע לא הוכיח כי נחבל בלסת תחתונה. הוא לא הגיש ממצא אובייקטיבי על חבלה סמוך לאחר התאונה. הוא לא הגיש תיעוד על טיפולים או על תלונות בפני גורמים רפואיים אודות הפרעה (כאבים או מגבלה) סמוך לאחר התאונה או תיעוד של גורם רפואי מטפל, הקושר בין תלונותיו לבין התאונה. משכך נשמט הבסיס לקביעותיו של ד"ר ברק.
יצוין כי התובע סובל לעתים מחריקת שיניים לילית ונזקק לסד (עדותו בעמ' 15). מכאן שקשירה בין תלונותיו לבין חבלה בתאונה, דורשת בסיס מוצק וכזה לא הונח. טענת התובע נדחית.
כאב וסבל
26. התובע מבקש לפסוק 45,000 ₪ ואילו הנתבעת מציעה לפסוק 7,000 ₪. בהתחשב בסבלו של התובע סמוך לאחר התאונה ובסבל שחווה במהלך טיפולי השיניים, מצאתי לפסוק לו 25,000 ₪.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע 69,670 ₪.
בנוסף תשלם לו שכר טרחת עורך דין בסך 16,303 ₪, אגרת משפט, עלות חוות דעת מומחה מטעמו ודמי עדות בסך 600 ₪.
ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ט, 01 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
