פס"ד בתביעה "לאיזון משאבים, סעד הצהרתי ופירוק שיתוף" אשר הוגשה ע"י התובע כנגד אשתו

לפניי תביעה "לאיזון משאבים, סעד הצהרתי ופירוק שיתוף" אשר הוגשה ע"י התובע כנגד אשתו.

התביעה הוגדרה במהותה כתביעה לאיזון משאבים הגם שהצדדים עצמם קבעו בהסכם הממון באופן מפורש כי לא יחול עליהם הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון , התשל"ג- 1973.

התובע מבקש לקבוע כי כלל הזכויות והחובות המפורטים בכתב התביעה "הם זכויות וחובות משותפים ולאזנם בין הצדדים" וכן עותר להורות על תשלומי איזון בגין חובות משותפים וזאת בניגוד להסכמות הצדדים בהסכם הממון.

עוד בקדם המשפט הצביע בית המשפט על הקשיים בניהול ההליך, אך התובע עמד על בירור תביעתו עד תום, הגם שהלכה למעשה ויתר ו/או זנח את עיקר העתירות שצוינו בכתב התביעה.

רקע

1. התובע יליד 1969 (כבן 51) והנתבעת ילידת 1983 (כבת 38) נישאו זה לזו בנישואין אזרחיים בXXX בשנת 2007 ומנישואין אלה נולדו להם שני ילדים, קטינים כבני 13 וחצי ו-11 שנים.

    

   1. חיי הנישואין נקלעו למשבר והצדדים אינם מתגוררים תחת אותה קורת גג.

      התובע מתגורר בבית המגורים בXXX והנתבעת עברה להתגורר ביישוב XXX וכיום מתגוררת בדירה שכורה בעיר XXX.

       

2. הסכם טרום נישואין

   • בתאריך 24.5.2007 נחתם בין הצדדים הסכם ממון בפני נוטריון (להלן: "הסכם ממון").

      

   • במועד חתימת הסכם הממון התובע היה גרוש ולו בת קטינה מנישואיו הקודמים והנתבעת הייתה רווקה ללא ילדים.

      

   • בהסכם צוין כי לכל אחד מהצדדים רכוש וזכויות שצבר בעבר והצדדים מצהירים כי לא תהא חזקת שיתוף לעניין הרכוש וכי הבעלות של הרכוש תהיה אך ורק על פי הסכם הממון ולא יחול עליהם הסדר איזון משאבים, כאמור בפרק בשני לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג- 1973 (סעיף 2 ב להסכם).

      

   • הצדדים הסכימו כי לא יהא שיתוף בנכסיהם וכל אחד יוותר עם רכושו וזכויותיו (ראה ס' 18 להסכם) וכי לא יהא שיתוף בעניין הכנסותיהם מכל מקור שהוא (ס' 14).

     כן הוסכם כי הזכויות והחובות בחשבונות הבנק של כל אחד מהצדדים יישארו לכל צד באופן ייחודי ולצד האחר לא תהיינה כל זכויות / חובות בחשבונות הנ"ל (ס' 15-16)

     וכך הוסכם גם כי חובות קודמים שיש למי מהם, יישארו באחריותו ואף אחד לא יהא חייב לפרוע את חובו של האחר (ס' 20).

      

   • ביחס לרכוש שייצבר לאחר הנישואין ע"י מי מהצדדים, הוסכם כי הזכויות בו תהיינה ע"פ האמור בהסכם בלבד (ס' 19).

      

3. בבעלות משותפת של הצדדים הזכויות בבית המגורים (וילה בת 6 חדרים) ברחוב XXXבעיר XXX (להלן: "הדירה", "הנכס") רשום על שמם בחלקים שווים.

   • על הנכס רובצת משכנתא שיתרתה לסילוק מעל 500,000 ₪.

   • בהחלטה מיום 25.11.2019 אושר הסכמת הצדדים למתן צו לפירוק שיתוף בנכס וחלוקת התמורה בחלקים שווים ביניהם, לאחר סילוק המשכנתא הרובצת על הנכס וסילוק הוצאות המכירה ושכ"ט כונסי הנכסים.

     ב"כ הצדדים מונו ככונסי נכסים לביצוע מכירת הבית, סילוק המשכנתא והוצ' המכירה וחלוקת התמורה בין הצדדים.

   • שווי הנכס הוערך בגובה 1,980,000 ₪ (ראה חוות דעת שנסרקה בתיק ביום 2.2.2020 של השמאי אליהו טלמון שמונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בהליך שבכותרת).

      

4. התובע טוען כי הצדדים צברו במהלך החיים המשותפים חובות בגין הלוואות שנלקחו מהבנקים ומצד ג' בסכום כולל של כמיליון שקלים ועותר למתן פסק דין שיצהיר כי מדובר בחובות משותפים שיש לכלול במסת הנכסים לאיזון משאבים.

   כן עותר התובע לפירוק שיתוף בדירה המשותפת ולהורות כי מתמורת המכירה לאחר תשלום המשכנתא והוצ' המכירה, יסולקו כלל החובות המשותפים.

    

5. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי הסכם הממון עליו חתמו הצדדים קובע הפרדה רכושית מוחלטת. לטענתה, הצדדים אינם שותפים בחובות ו/או בזכויות ו/או בפירות של עסקים שיש להם או יהיו להם.

   הנתבעת מכחישה את הטענה כי מדובר בהלוואות משותפות וטוענת כי אם ניטלו במסגרת חשבון התובע הרי שייכות אך לתובע ואין לכלול אותן במסת הנכסים לאיזון משאבים.

    

6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והראיות נשמעו ביום 21.12.2020.

   הוגשו סיכומים בכתב וכעת יינתן פסק דין שיביא לסיום ההליכים בתיק שבכותרת.

    

   טענות הצדדים

7. טענות התובע

   • התובע מציין כי בבעלותו ובניהולו חנות XXX בשכונת XXX בעיר XXX, באמצעות חברת "XXX" שהוא מחזיק 100% ממניותיה, לטענתו משתכר כ- 5,000 ₪ נטו לחודש.

      

   • לטענת התובע, הנתבעת עובדת כסוכנת מכירות בסוכנות "XXX" ומשתכרת למיטב ידיעתו כ- 8,000 ₪ לחודש.

      

   • התובע טוען כי נושא לבדו במלוא תשלומי המשכנתא אשר יתרתה לסילוק עומדת על סך של כ- 585,000 ₪.

      

   • התובע טוען כי בנוסף לחוב המשכנתא, לצדדים חובות משותפים לבנקים ולחברות האשראי שיש לכלול במסגרת איזון המשאבים.

      

   • בסעיף 17 (ב) לכתב התביעה פורטו החובות בחשבון הבנק על שם התובע בבנק *** סניף XXX ח-ן XXX.

     מדובר בהלוואות "רכב" והלוואות "לכל מטרה" שנלקחו בשנים 2015-2019 בסכום כולל של 568,991 ₪ ויתרתן נכון למועד הגשת כתב התביעה בגובה 374,716 ₪.

     בנוסף פורטו חובות לחברות אשראי : התחייבויות בסך 19,829 ₪ ללאומי כארד נכון ליום 12.9.2019 והתחייבויות בסך 51,548 ₪ לחברת ויזה כאל נכון ליום 24.2.2019.

      

   • התובע מציין כי כל תשלומי המשכנתא לרבות ביטוח חיים והוצאות אחזקת הבית שולמו מחשבונות הבנק שלו וטוען כי הנתבעת עשתה שימוש בכרטיס אשראי שהחיובים בגינו משולמים מחשבון הבנק שלו.

      

   • לטענת התובע, בעבר ועד כחמש שנים לפני הגשת התביעה, הצדדים התפרנסו מעסק של מכונות אוטומטיות למכירת ***** שנוהל ע"י התובע וכל הכנסותיו מהעסק שימשו לפרנסת התא המשפחתי.

      

   • התובע מציין כי בעקבות שינויים רגולטוריים נאסר בחוק על שימוש במכונות אוטומטיות לממכר XXX וכתוצאה מכך נסגר העסק והצדדים נותרו עם חובות אדירים וללא הכנסות.

      

   • התובע טוען כי הצדדים נטלו הלוואות מאחיו מר XXX (להלן: "האח" / "הגיס") ובכך נמנעו מפשיטת רגל לאור חוסר יכולת להתקיים. לטענתו, הצדדים ידעו היטב כי אלמלא ההלוואות מהאח / הגיס היו פושטים את הרגל וגרוע מכך ביתם היה נמכר בהעדר יכולת לעמוד בתשלומי המשכנתא והיו נותרים חסרי כל.

      

   • בכתב התביעה צוין כי בפגישה שנערכה לפני כשלוש שנים במשרדו של האח, בנוכחות הצדדים והאח, הוסכם כי האח בעצמו או באמצעות חברות מטעמו ילווה לצדדים כספים עד שהם "יעמדו על רגליהם ויהיה ביכולתם להשיב לו את ההלוואות".

      

   • התובע טוען כי מדובר בסכומי עתק המגיעים למאות אלפי שקלים שאחיו הלווה לצדדים באמצעות חברת XXX שבבעלות האח XXX ואח נוסף , מר XXX ומציין כי ההלוואות נרשמו בספרי החברה.

     לטענת התובע, כיום עם פירוד הצדדים ומכירת הבית המשותף, הצדדים נדרשים ע"י חברת XXX להשיב את ההלוואות שנטלו.

      

8. טענות הנתבעת

   • לטענת הנתבעת, הסכם הממון עליו חתמו הצדדים יצר הפרדת רכוש מלאה, הצדדים אינם שותפים לא בחובות ולא בזכויות, לרבות בפירות העסקים שיש או יהיו למי מהם.

      

   • הנתבעת טוענת כי במסגרת הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים הוסכם על מכירת הבית המשותף וחלוקת המיטלטלין. לטענתה, התובענה לאיזון משאבים נשענת על קנה רצוף והוגשה בניסיון לקחת את חלקה בבית המגורים.

      

   • לטענת הנתבעת, המשבר ביחסי הצדדים חל בעטיו של התובע, הנוהג להשתמש בסמים, נוקט כלפיה באלימות פיזית, נפשית וכלכלית ומתנהל בחוסר אחריות.

     כך למשל, בשנת 2018 התובע עזב את משפחתו ושהה בXXX במשך ארבעה חודשים מבלי שהוא דואג לפרנסת התא המשפחתי.

      

   • הנתבעת טוענת כי סובלת מפיברומיאלגיה, נוטלת קנביס רפואי להרגעת חרדות וכאבים ומטופלת במוסד לאלימות במשפחה. הנתבעת מאשימה את התובע במצבה הפיזי והנפשי וטוענת כי הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לקבלת קצבת נכות.

      

   • הנתבעת מציינת שעבדה בסוכנות רכב עד לחודש יוני 2019, אולם לטענתה פוטרה מעבודתה בשל היעדרויות רבות עקב מחלתה.

      

   • הנתבעת טוענת כי אין לה כל קשר לענייניו העסקיים של התובע ומציינת כי רק ממקרא כתב התביעה נודע לה כי התובע מחזיק במניות חברת "XXX", שכן עד אז התובע סיפר לה כי המניות רשומות ע"ש אחיו.

      

   • לטענת הנתבעת, במשך כל חיי הנישואין התא המשפחתי חיי ברווחה כלכלית שכללה טיסות לחו"ל מספר פעמים בשנה. הנתבעת מציינת כי לאחר סגירת עסקו של התובע (עסק לממכר XXX), התובע החליט לעבור עם משפחתו לחו"ל הצדדים וילדיהם התגוררו שמונה חודשים בXXX והתנהלו ברווחה כלכלית מבלי שעבדו.

      

   • הנתבעת טוענת כי לא לוותה סכומי כסף וגם אינה יכולה ללוות כספים מאף גורם.

     הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא חתמה על הסכמים למעט הסכם הלוואה מובטחת במשכנתא בגובה 400,000 ₪ שנלקחה מהבנק הממשכן לצורך שיפוץ הבית המשותף, כשלטענתה רק מחצית מהכספים הושקעו בבית ואת היתר נטל התובע לצרכיו האישיים.

      

   • הנתבעת חוזרת וטוענת כי על יחסי הצדדים לא חל חוק יחסי ממון. לטענתה, כל זכות או חוב שייכים לבן הזוג הרשום ויש לחלק רק את הרכוש המשותף על פי הרישום.

      

      

      

     דיון והכרעה

9. אין חולק כי החוב בגין הלוואת המשכנתא הרובצת על בית המגורים הוא חוב משותף (ראה החלטה מיום 25.11.2019 המאשרת הסכמת הצדדים למכירת הבית וחלוקת התמורה לאחר סילוק הלוואת המשכנתא והוצ' המשכירה).

    

   בסעיף 18 לכתב התביעה התובע מפרט את החובות כלפי חברת XXX, הנטענים להיות חובות משותפים, אלא שבסיכומים צוין כי בעניין זה מתנהל הליך בפני בית משפט השלום וחובות אלו אינם חלק מההליך שבכותרת (ר' ס' 1 ב' לסיכומים בתלה"מ 58172-06-19, עמ' 7 לסיכומי בא כוח התובע).

    

   התובע למעשה ויתר על העתירה לשיתוף בחובות לחברת XXXואף זנח את העתירות בסעיפים 19 ו-20 לכתב התביעה בעניין מיטלטלין ורכב.

    

   השאלה היחידה שנותרה במחלוקת היא, האם החובות בחשבונות הבנק של התובע הם חובות משותפים? חומר הראיות שהונח בפני לרבות עדויות בעלי הדין מביאני למסקנה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה.

    

10. הוראות הסכם הממון, טיבו והשלכותיו

    • הצדדים חתמו על הסכם ממון לפני הנישואין, חתימתם אומתה בידי נוטריון ובאישור הנוטריון צוין ההסכם הוקרא בפניהם והם הצהירו כי עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו כמצוות סעיף 2 (ג1) לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון").

      מדובר בהסכם ממון שאושר כדין וממילא הצדדים אינם מכחישים את תוקפו.

       

    • הצדדים הצהירו כי ההסכם יחול הן לתקופה שלפני הנישואין והן לתקופה שלאחר הנישואין במידה ויינשאו (ס' 2 א' להסכם) וכן הצהירו כי "לא תהא חזקת שיתוף לעניין הרכוש וכי הבעלות על הרכוש תהיה אך ורק על פי הסכם הממון וכי לא יחול עליהם הסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני לחוק יחסי ממון" (ראה סעיף 2 ב' להסכם הממון).

       

    • הוחלט על הפרדה רכושית מוחלטת בכלל הנכסים, פרט לנכסים שיצברו במהלך הנישואין במאמץ משותף ואינם קשורים לעסקיו של התובע, אלה ייחשבו כנכסים משותפים השייכים לצדדים בחלקים שווים (סעיף 4 א' להסכם).

       

    • הוסכם כי הפרדת הרכוש בין הצדדים חלה ותחול לגבי כל רכוש ונכסים שיהיו לכל אחד מהצדדים בעתיד וכי אין בעצם החיים המשותפים או הנישואין (במידה ויינשאו) כדי ליצור שיתוף ברכוש או להטיל על צד אחריות לחובות משנהו.

       

    • כמו כן נקבע באופן מפורש כי הנכסים השייכים למי מבני הזוג בהווה או בעתיד לרבות פירותיהם, יישארו בבעלות בן הזוג לו הם שייכים ויחולו עליו החובות הרובצים על הנכס.

       

    • הוצהר ע"י הצדדים כי לא יחול שיתוף גם ביחס לנכסים קונקרטיים כגון רכב, חשבונות בנק, עסקים והכנסות מעיסוקם או עבודתם (ר' סעיפים 8 ,9 ו- 15 להסכם).

       

    • ההסכם צופה פני עתיד ולשון ההסכם מלמדת כי הצדדים הסכימו להחיל את עיקרון ההפרדה הרכושית גם על זכויות וגם על חובות התובע מעסקיו וכן על חובותיו לבנקים, הן לתקופת העבר והן לעתיד.

       

      סעיף 4 להסכם כולל הוראות לעניין צבירת זכויות בעתיד וכך הוסכם בסעיף 4 (ב):

      "מוסכם בין הצדדים כי כל רכוש או זכויות הקיימים או שירכשו בעתיד והם קשורים לעסקיו של האיש, או לעסקים שהוא מנהל, או ניהל, או לחברות שהוא בעל השליטה בהם, הרי שהם יהיו בבעלותו הייחודית של האיש, ולאישה אין ולא תהיה כל זכות בכל רכוש או זכויות בעסקיו של האיש בין אלה הקיימים ובין אלה שיהיו בעתיד. עסקיו של האיש בהווה ובעתיד וכל הקשור אליהם ובהם, לעולם יהיו רכושו הבלעדי של האיש."

       

      סעיף 8 ג' קובע כדלקמן:

      "מוסכם בין הצדדים כי כל הזכויות והחובות של האיש בעסק יוותרו לאיש באופן בלעדי ולאישה לא יהיו כל זכויות בעסקו של האיש וכן לא תהא שותפה לחובותיו של האיש בעסק."

       

      ובסעיף 8 ד' נקבע:

       

      "מוסכם בין הצדדים כי כל עסק שניהל או מנהל או ינהל או יעסוק בו האיש, בין בהווה ובין בעתיד, וכן כל רכוש או זכות בעסקים של האיש יוותר לאיש באופן בלעדי, ולאישה לא יהיו כל זכויות בעסקיו של האיש, ככל שיהיו, וכן לא תהא שותפה לחובותיו של האיש בעסקים שהוא ניהל, מנהל או ינהל, או יהא בעליהם."

       

      סעיף 15 ב' הכולל הוראות בנוגע לחשבונות הבנק של האיש קובע:

      "מוסכם בין הצדדים כי הזכויות והחובות בחשבונות הבנק הנ"ל או בכל חשבון בנק אחר ישארו לאיש באופן יחודי, ולאישה לא תהיינה כל זכויות או חובות בחשבונות הנ"ל, או בכל חשבון אחר בכל בנק שהוא."

       

      (ההדגשות לא במקור- ר.ק.ע).

       

11. כבר בקדם המשפט וכפי שצוין בפתיח לפסק דין זה, הועלו בפני בא כוח התובע הקשיים בניהול תובענה במסגרתה עתירות שאינן מתיישבות עם הוראות הסכם הממון (ראה טענות ב"כ התובע בעמ' 2 לפורוטוקול דיון 25.11.2019).

     

    "שבית המשפט מפנה אותי לסעיף 8.ד להסכם, משיב, שהוא מוחרג והתחלתי ואמרתי עסקים וחובות עבר. סעיף 20 להסכם תחת הכותרת אי שיתוף – חובות קודמים שיש למי מבני הזוג הרי שהם יישארו לבני הזוג שהחוב הוא שלו.

    שבית המשפט מפנה אותי לסעיף 15 להסכם, משיב, שאני מבין את הקושי.

    שמעתי את הערת בית המשפט כי בכל הקשור לחובות צד שלישי שמוכחשים על ידי מי מהצדדים אזי אותו צד שלישי יתכבד ויגיש תובענה מתאימה שכן אין בכוונת בית המשפט להכריע בסוגיה זו ביחסים שבין הצדדים ובכך למנוע מאותו צד שלישי להגיש תביעה עצמאית ואני אפנה לאותו צד שלישי ואסביר לו זאת.

     

    כאשר בית המשפט מפנה אותי לקושי שבהסכם אני חושב אחרת.

    יש סעיפים שנוקטים מפורשות על חובות עבר ואני מפנה לכותרת שבהסכם תחת הכותרת אי שיתוף.

     

    הדבר הזה גם הולם את אופי החיים של הצדדים הרי החובות בהנחה שנוכיח אותם הרי שהם חובות שמתייחסים לצרכים של הצדדים כמו אוכל ובית ספר.

     

    לשאלת בית המשפט איך זה מסתדר עם ההסכם שאומר שההכנסות השוטפות שלהם בחיים המשותפים לא יהא בהן שיתוף, משיב, שאני חייב להודות שאני לא מבין את הסעיף הזה שכן ההכנסות לא משותפות באופן מובנה אלא אם נקבע אחרת. אולי נזמין את עורך הדין שערך את ההסכם ונשאל אותו למה התכוונו הצדדים.

     

    אני ער להסכם וקראתי אותו מספר רב של פעמים. אותו סעיף 15 להסכם מתייחס לשלושה חשבונות שונים, החובות בסעיף 17 לכתב התביעה עם הטבלה שמתייחסת להלוואות בחשבון לא מופיעים בהסכם שכן זה חשבון שמתנהל על שמו של התובע בלבד. אני ער לעובדה שגם כתוב בהסכם וכל חשבון אחר, רשום אבל מהחשבון הספציפי הזה שלא נרשם בהסכם החזיקה האישה כרטיס אשראי שבו היא עשתה שימוש לצרכי הבית ולשימושה. בין לאור הוראות ההסכם, בין לאור חובות תום לב של הצדדים, בין אם נלך לשינוי הסכם בהתנהגות וכאשר בית המשפט אומר לי שאת הטענות האלו לא טענתי בכתב התביעה משיב שאני כתבתי את כתב התביעה על פי ההסכם ואולי הייתי צריך לבקש להגיש כתב תשובה ובהזדמנות זו אבקש להתייחס ולפרט בכתב את הטענות שיש לי. "

    (ההדגשות שלי- ר.ק.ע)

     

12. מהראיות שהובאו בפני ביהמ"ש עולה בצורה ברורה כי בעת חתימת ההסכם התובע ביקש להגן על נכסיו לרבות עסקיו וליצור וודאות כלכלית, הוא זה שיזם את הרעיון לחתום על הסכם ממון שנערך ע"י עורך הדין שייצג באותן שנים את משפחתו של התובע (ראה עדות התובע בעמ' 21 לפרוטוקול דיון 21.12.2021 שורות 22-36 ועמ' 22 שורות 1-4).

     

    התובע נחקר בחקירה נגדית אודות עקרון ההפרדה הרכושית וטען כי עקרון זה חל רק על זכויות מהעסק אך לא על חובות בבנקים שלכאורה נוצרו בגין מימון הוצאות התא המשפחתי.

    כאשר התובע הופנה בחקירותיו לסעיפים ספציפיים בהסכם הקובעים בצורה חד משמעית כי הנתבעת לא חבה בחובות בגין העסק ו/או חשבונות בנק שלו, הן ביחס לעבר והן ביחס לעתיד, הוא השיב תשובות מתחמקות, מיתממות, לא השיב תשובות ברורות ואף טען כי "אינו משפטן".

     

    חקירה נגדית של התובע בעמ' 22 שורות 9-20:

    " ש. בסעיף 2 ב להסכם הצדדים מצהירים כי לא תהא חזקת שיתוף

    לענין הרכוש מה זה אומר לדעתך?

    ת.אני לא מומחה , אני יודע דבר מאוד פשוט שבאתי וביקשתי מXXX לערוך הסכם שמגן על העסק שקיים זה מה שענין אותי.

    ש.על עסקים בעתיד?

    ת.הוא החליט על עסקים, הוא החליט ואני הסכמתי.

    ש.ולגבי הרכוש?

    ת.לגבי רכוש דובר שכל מה שנצבר בצורה משותפת לאורך השנים הוא חצי חצי.

    ש.תגיד לי בבקשה תסתכל על סעיף 15 א ו – ב מה אומר הסעיף הזה לדעתך?

    ת.אני לא משפטן, הסעיף הזה מדבר על הווה והעבר, לא מדבר על עתיד. אני לא משפטן.

    ש.אתה משחק אותה מה אומר הסעיף הזה?

    ת.אני לא משפטן שוב, הסעיף הזה מדבר על הווה ועבר. "

     

    התובע טען כי חשבונות הבנק מס' **** ו-מס' **** "זה אותו דבר" (ראה בעמ' 33 שורה 33) וכי יש לחייב את הנתבעת לשאת במחצית ההלוואות שניטלו במסגרת החשבון (ר' ס' 17 ב' לכתב התביעה), שכן לטענתו לא הייתה כוונה להפרדה רכושית בחובות העתידיים אלא רק בחובות שהיו קיימים ערב החתימה על הסכם הממון.

     

    כאשר התובע נשאל מדוע ח-ן **** לא מוזכר בהסכם הממון הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי עורך הדין שערך את ההסכם והעיד (עמ' 23 שורות 12 ו-14): "צריך לשאול את העורך דין"..."אמרתי לו ובכל זאת הוא לא כתב את זה".

     

    התובע לא ביקש להעיד את עורך ההסכם על אף שטען כי כוונת הצדדים הייתה אחרת מכפי שעולה בצורה ברורה מלשון ההסכם. 

    משכך לא הוכחה כוונה אחרת מאשר אומד דעת הצדדים המשתקף מלשון ההסכם ונסיבות העניין ליצירת אי שיתוף בנכסים וכן למען הסר ספק יוער כי ההסכם מנוסח בצורה כל כך ברורה שקשה להאמין כי האמור באותו הסכם "נשמט" מהבנתו וידיעתו של התובע את כוונת ההסכם בעת שנערך ונחתם.

     

    התובע לא הביא כל ראיה שיש בה כדי לתמוך את טענתו כי כוונתו הייתה אחרת וכי נפלה שגגה בהסכם שנחתם על ידו.

     

13. התובעת טוענת כי לא הייתה שותפה להלוואות שנלקחו במסגרת חשבונות הבנק של התובע, כי לא חתמה על הסכמי הלוואות ואף לא הסכימה למתן הלוואות.

    התובעת אינה מכחישה כי עשתה שימוש בכרטיס אשראי שהחיובים בגינו משולמים בחשבון הנתבע, אך חוזרת ומדגישה כי אין לה כל גישה לחשבונות הנתבע.

     

    עדות התובעת בעמ' 18 לפרוטוקול דיון 21.12.2020:

    "ש. את ידעת ש***** לוקח הלוואות מהבנקים לצרכי המחייה שלכם,

    המשפחה שלכם?

    ת.לא ידעתי לאיזה צרכים הוא לוקח הלוואות מהבנקים. לא ידעתי שהוא לוקח הלוואות מהבנקים.

    ש.לא דיברת איתו על עניינים כלכליים?

    ת.היה אסור לי להתערב כל השליטה היתה רק אצלו.

    . . .

    ש.למה לא פתחתם חשבון משותף?

    ת.כי הוא לא רצה בזה. בשביל זה הוא עשה את הניירת הזאת של הסכם ממון. כי הוא כל הזמן טען שהוא רוצה להגן עלי אם יכנס לחובות.

    הוא רצה שנפתח חשבון משותף, הייתי אחרי חבלת ראש, רצו שנפתח חשבון משותף ושאכנס לשותפה בחנות ואני לא הסכמתי, זה אחרי חבלת הראש. אח שלו ניסה לשכנע אותי איתו ביחד, שנפתח חשבון משותף ושכל הכלכלה שלנו צריכה להיות משותפת, אחרי 13 שנות נישואין, שאלתי את אחיו למה לא עשינו את זה מלכתחילה הבנתי שהם מנסים לעשות עלי קומבינה והבנתי שמשהו לא תקין לא הסכמתי. "

     

14. הסכם הממון כולל הוראות כלליות בדבר אי שיתוף והפרדה רכושית וכן הוראות ספציפיות בנוגע לנכסים קונקרטיים.

     

    טענת התובע מתייחסת לחובות שנוצרו בגין הלוואות וחיובים בכרטיסי אשראי במסגרת חשבונות הבנק שלו ולכן ההוראה הרלוונטית בעניין זה מצויה בסעיף 15 להסכם הממון ולא כפי שסבור בא כוחו כי יש לפנות להוראה הכללית בסעיף 20 העוסקת בחובות העבר.

     

    ביחס לחובות בבנקים נקבע בסעיף 15 להסכם הממון, ברחל בתך הקטנה, כי לנתבעת לא "תהיינה" (לשון עתיד – הש' ר.ק.ע.) זכויות ו/או חובות בחשבונות הבנק הקיימים של התובע נכון למועד אישור ההסכם ואשר פורטו בהסכם "או בכל חשבון אחר בכל בנק שהוא".

     

    הצדדים במסגרת ההסכם שנערך על ידם, ביקשו להחיל משטר של הפרדה רכושית וגם לאחר הנישואין המשיכו לנהל חשבונות בנק נפרדים והכנסותיהם הופקדו בחשבונות נפרדים. בנסיבות אלה אין רלוונטיות לטענת התובע כי החובות בחשבונות הבנק שלו נוצרו בגין מימון הוצאות התא המשפחתי, שעה שהוראות ההסכם קובעות במפורש כי אין לנתבעת זכויות ו/או חובות בחשבונות הבנק שלו.

    יתרה מכך, לא הוכח כי מדובר בחובות משותפים שניטלו על דעת התובעת לצרכי התא המשפחתי. נהפוך הוא, מעדות התובע עולה כי מדובר בחובות שנוצרו בעקבות התנהלותו העסקית וממילא הכספים לא שימשו להוצאות המשפחה אלא הושקעו בשוק ההון.

     

    התובע מאשר כי לאחר מכירת העסק (לממכר XXX) נותרו בידו כספים בגובה 200,000 ₪ אך הוא בחר שלא להשתמש בכספים אלה לצורך פירעון או הקטנת חובותיו לבנקים אלא להגדיל את הלוואת המשכנתא הרובצת על בית המגורים ולהשקיע את כל הכספים בשוק ההון (ר' עדות התובע בעמ' 25-27 לפרוטוקול).

     

    לסיכום

15. חוק יחסי ממון, התשל"ג- 1973 מאפשר לבני זוג להתנות על הסדר של איזון משאבים בענייני הרכוש באמצעות הסכם ממון והסכם כזה יש לכבד.

     

    בענייננו, הצדדים חתמו על הסכם טרום נישואין שאושר ע"י נוטריון בהתאם להוראות החוק ולפיו בחרו להחיל על רכושם משטר של הפרדה רכושית.

     

    משבחרו הצדדים שלא להחיל את הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, הרי שיש להחיל על ענייניהם הכספיים והרכושיים את הוראות הסכם הממון וזאת לאור עיקרון כיבוד הסכמים וחובת תום הלב וההגינות.

     

16. לאור כל האמור בפסק דין זה, התביעה נדחית.

     

17. בשים לב לתוצאות ההליך ולהתנהלות התובע אשר בחר להמשיך לנהל את ההליך עד תום, בניגוד להוראות הסכם ממון ועל אף שכבר בקדם המשפט הובהר לו הקושי בניהול ההליך, אני מוצאת לחייב את התובע בהוצאות לטובת הנתבעת בסך של 50,000 אשר ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

     

18. בכך מסתיים בירור ההליך.

    המזכירות תמציא פסה"ד לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

     

19. מתירה העברה למאגרי פסיקה אלקטרוניים בהשמטת פרטים מזהים.

    נוסח מותאם ייערך על ידי ביהמ"ש ויועבר באמצעות דוברות בתיהמ"ש.

     

    ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ב, 18 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.