פס"ד בתביעה והתנגדויות לקיום צוואת מנוחה

בפני תביעה לקיום צוואת המנוחה *** ז"ל (להלן: "המנוחה") והתנגדויות לקיום הצוואה.

רקע כללי:

1. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 2020.*.** , אלמנה, כבת 88 שנים במותה.

    

2. התובעת 1 הינה נכדתה של המנוחה, בתה של בת המנוחה **. התובע 2 הינו בן הזוג של התובעת.

    

3. הנתבעים הינם ילדי המנוחה. למנוחה היתה בת נוספת שנפטרה לפניה. בת המנוחה ** וילדי הבת שנפטרה לפני המנוחה, לא לקחו חלק בהליך זה.

    

    

4. הנתבע 2 הינו אדם שמונה לו אפוטרופוס. בהתאם לבקשת ב"כ היועמ"ש באפ"כ והחלטת בית המשפט, מונה לנתבע 2 אפוטרופוס לדין על ידי הסיוע המשפטי לצורך ייצוגו בהליך זה – עו"ד קובי ישראל.

    

5. התובעים מבקשים לקיים את צוואת המנוחה מיום 10.11.2016, המתנגדים הגישו התנגדות לקיום הצוואה.

    

6. צוואת המנוחה נחתמה על ידי המנוחה ביום 10.11.16, באמצעות טביעת אצבע, בפני העדים עו"ד שגיא לגסה וגב' ***. המנוחה עלתה לישראל מאתיופיה, שני העדים לצוואה הינם דוברי אמהרית. צוין בצוואה כי תורגמה למנוחה לשפה האמהרית (סעיף 6 לצוואה).

    

7. המנוחה התגוררה בחייה בדירת עמידת ב ***, אולם בשלב מסוים, מספר שנים טרם הפטירה, עברה להתגורר עם בתה *** ב ***. כאשר התגוררה המנוחה ב***, התגורר יחד עמה הנתבע 2, שסבל מקשיים נפשיים. הנתבע 1 עבר גם הוא להתגורר בדירה ב***, לאחר הליך גירושין שעבר.

    

8. המנוחה רכשה בשנת 2017 את הדירה מחברת עמידר, באמצעות כספים שקיבלה מהתובעים. הדירה היתה שייכת למנוחה במועד פטירתה.

    

9. בהתאם לצוואה, המנוחה ציוותה את הדירה לתובעים – נכדתה ובן הזוג של הנכדה. את יתרת רכושה ציוותה לכל ילדיה. על פי מיטב ידיעת בעלי הדין בהליך, אין בעיזבון רכוש נוסף מלבד הדירה.

    

10. מאחר ואת הכספים לרכישת דירתה קיבלה המנוחה מהתובעים, במקביל לעריכת צוואה לטובתם, באותו היום, חתמה המנוחה על הסכם הלוואה עם התובעים. בהסכם ההלוואה צויין כי בכוונת המנוחה לנצל את זכותה לרכישת הדירה מעמידר, כאשר התובעים יעבירו למנוחה בהלוואה סך של 454,420 ₪, שיועברו ישירות לעמידר. צוין כי אין באפשרות המלווה (המנוחה) להשיב את כספי ההלוואה ולפיכך החזר ההלוואה יהיה באמצעות העברת הנכס על שם המלווים לאחר מות המנוחה.

     

11. לא נעלם מעיני בית המשפט ואף לא מעיני באי כח הצדדים, כי הסכם ההלוואה מעורר שאלות בדבר תוקפו נוכח סעיף 8 (א) לחוק הירושה. סוגייה זו לא נדרשה לדיון, הליך זה התמקד בתוקפה של הצוואה שנערכה ולא בתוקפו של הסכם ההלוואה.

     

    טענות המתנגדים לצוואה:

     

12. בית המשפט יתייחס תחת כותרת זו לטענות שני המתנגדים, כפי שהופיעו במהלך ההליך כמפורט להלן.

     

13. המנוחה לא היתה כשירה לחתום על הצוואה. לאחר שנפטרה בת המנוחה בשנת 2013, חלה התדרדרות במצבה הקוגנטיבי.

     

14. על המנוחה הופעלה השפעה בלתי הוגנת על ידי התובעים.

     

15. לאחר שהמנוחה הבינה שחתמה על צוואה והשאירה את הדירה לתובעים, ניגשה לתחנת המשטרה להגיש תלונה ואף אמרה לבני המשפחה שהיא דורשת שהתובעים לא יגיעו ללויה שלה. כמו כן בידי המתנגד 1 הקלטה משנת 2018 בה אומרת המנוחה שהיא מעבירה את הדירה לילדיה לאחר קיזוז התשלום ששילמה התובעת.

     

16. התובעת "אכן מימנה את עלות התשלום החלקי עבור רכישת הדירה בעמידר אך נראה כי כל מטרתה היתה כדי להתעשר בבוא העת." (סעיף 6 להתנגדות שהגיש הנתבע 1).

     

    טענות התובעים:

     

17. המנוחה שכרה במשך שנים רבות את הדירה מחברת עמידר. בשנת 2016 ולאחר שהתקבלה הצעה לרכוש את הדירה ולחדול מתשלומי השכירות ומהביקורים של חברת עמידר, פנתה המנוחה אל כל ילדיה, לרבות למתנגד 1, על מנת שיסייעו לה לרכוש את הדירה, אך נענתה בשלילה. למתנגדים לא היתה אפשרות לממן את רכישת הדירה, המתנגד 1 היה בהליכי פש"ר והמתנגד 2 הינו אדם המתמודד עם קושי נפשי והכנסתו מקצבאות.

     

18. לאחר שילדי המנוחה סרבו לפניות המנוחה למתן עזרה כספית לרכישת הדירה, הסכימו התובעים להעמיד את הסכום הנדרש על מנת שהדירה תעבור לבעלות המנוחה.

     

19. הוסכם שהמנוחה תעביר את הדירה לאחר אריכות ימיה ושנותיה לתובעים, ולפיכך המנוחה ערכה צוואה ולמען הזהירות גם הסכם הלוואה.

     

20. ללא מימון התשלום על ידי התובעים, הדירה לא היתה עוברת לבעלות המנוחה.

     

21. המתנגדים אינם מסבירים כיצד לשיטתם המנוחה היתה בלתי כשירה לחתום על צוואה, אך כשירה על מנת לחתום על מסמכי העסקה לרכישת הדירה מול עמידר.

     

22. בעת עריכת הצוואה היתה המנוחה בריאה בגופה ובנפשה, עצמאית ולא היתה כל תלות של המנוחה בתובעים. המנוחה יזמה את רכישת הדירה מעמידר וערכה את הצוואה כשהיא צלולה.

     

23. בתצהיר העדות הראשית ציינה התובעת כי לאחר שסיכמה עם סבתה שתעמיד את הסכום הכספי לרכישת הדירה, פנתה לעו"ד שגיא לגסה והוא יעץ להכין הסכם הלוואה וצוואה. התובעים לא היו נוכחים בעת החתימה על הצוואה, שנעשתה בבית אמה של התובעת ב***, שם התגוררה באותה עת המנוחה.

     

24. לאחר שהתובעים שילמו עבור רכישת הדירה, הנתבע 1 הביע כעס רב. משכך, התקיימה "פגישת גישור" בבית אמה של התובעת, הגיעו מספר בני משפחה, עלו מספר הצעות ולבסוף סוכם שהנתבע 1 ישיב לתובעים את הסכום ששילמו עבור הדירה תוך שנה ויקבל את הדירה. הנתבע 1 לא השיב את הכספים.

     

    דיון והכרעה:

     

     

25. כבר עתה יאמר, כי הואיל והצוואה הינה תקינה מבחינה צורנית, הנטל להוכיח שנפל בה פגם שמצדיק ביטולה מוטל על כתפי הנתבעים. הנתבעים לא עמדו בנטל זה.

     

26. יובהר כי טעות במספר תעודת הזהות של הזוכה, אינה הופכת את הצוואה לפגומה ואינה מעבירה נטל וממילא, השתכנעתי כי הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה ויש לקיימה.

     

27. עוד יצויין כי במהלך ההליך עלתה עובדת מגוריו של הנתבע 2, אדם שמונה לו אפוטרופוס, בדירת המנוחה. ניסיונות של האפוטרופוס לדין, בסיוע האפוטרופוס לגוף ולרכוש, להעבירו למסגרת מתאימה למצבו, לא צלחו. בית המשפט הורה על הגשת תביעת מזונות עבורו (החלטה בפרוטוקול מיום 19.6.24), אך תביעה כאמור טרם הוגשה. עו"ד ישראל הבהיר כי לאחר קבלת פסק הדין בעניין הצוואה, ישקול הגשת תביעת מזונות.

     

28. עוד יצוין כי במסגרת ניסיונות להביא הצדדים להסדר בהליך, התובעים הציעו שבמקביל לקיום הצוואה, הנתבעים ימשיכו להתגורר בבית המנוחה, הנתבע 2 למשך חמש שנים ללא תשלום והנתבע 1 למשך 3.5 שנים ללא תשלום ושנה וחצי נוספות בתשלום של 1,000 ₪ בחודש, בכפוף להתחייבות הנתבעים לשאת בעלויות החזקת המדור. למרבה הצער לא ניתנה הסכמת הנתבעים להצעה זו, שהיתה מבטיחה פרק זמן משמעותי של קורת גג לנתבעים וכן פרק זמן מספק עבור האפוטרופוס לנתבע 2 לאתר עבורו קורת גג חלופית ואולי מתאימה יותר לצרכיו (מסגרת שיקומית/טיפולית). בהעדר הסכמות, חרף העובדה שלטעמו של בית המשפט ההצעה שהעלו התובעים היתה ראויה, ניתן פסק דין זה.

     

    טענות לעניין חוסר כשרות של המנוחה:

     

29. לבקשת הנתבעים, הוזמנו מסמכים רפואיים של המנוחה ומונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר איתן חבר, להערכת כשרותה המשפטית לערוך צוואה.

     

30. מסקנתו של המומחה בחוות דעתו שהוגשה הינה כי "קיימת סבירות גבוהה לכך שהמנוחה היתה מסוגלת להבחין בטיבה של צוואה במועד החתימה."

     

31. המומחה ציין כי אמנם, כחודש לאחר מועד עריכת הצוואה נרשם במסמך רפואי של המנוחה "חוסר התמצאות ובלבול", אולם, ממצא זה אינו מספיק להגדרתה כבלתי כשירה משפטית. המומחה ציין שהמנוחה אובחנה כלוקה בדמנציה שלוש שנים לאחר החתימה. בנוסף, כפי קביעת המומחה, המרכיב החשוב ביותר כאשר עוסקים בכשירות משפטית לעריכת צוואה הינו השיפוט, שהיה תקין כשנתיים לאחר החתימה, לפי הערכה שביצעה רופאה גריאטרית.

     

32. המתנגדים לא העבירו למומחה שאלות הבהרה. בנוסף, לא זימנו אותו לחקירה על חוות דעתו.

     

33. מדובר בשאלה שבתחום המומחיות, משלא נעשה כל ניסיון לאתגר את מסקנות המומחה, הרי שאלו לא נסתרו.

     

34. יתרה מכך – המתנגד 1 ציין כי הוא עצמו בירר בשנת 2015 מול עמידר לגבי האפשרות שהדירה תרכש על ידי אמו במימון שלו, וכאשר נשאל "איך היא תחתום אם היא לא בסדר בראש", השיב: "מסבירים לה." (פרוטוקול מיום 17.3.25, עמוד 20 שורות 23-28).

     

35. עוד אישר המתנגד 1 כי לא נעשתה כל פעולה לצורך מינוי אפוטרופוס למנוחה (עמ' 20 לפר' שורה 7-10).

     

36. ביום 18.3.25, העיד בפני בית המשפט עו"ד שגיא לגסה שערך את הצוואה. לעניין הכשרות המשפטית של המנוחה ויכולתה להבין טיבה של צוואה, העיד עו"ד לגסה:

     

    "התקשרתי ושאלתי את הסבתא מה הרעיון. מה היא רוצה לעשות. דיברתי עם הסבתא עצמה בשפה האמהרית, למרות שהסבתא זורקת מילים מידי פעם בעברית אבל זה לא עברית שוטפת, דיברתי איתה באמהרית ושאלתי אותה מה היא רוצה לעשות, ומה הסיפור שם בעצם. היא אמרה שיש לה דירה שהיא קיבלה מעמידר שנמצאת ב*** והיא ניסתה להוריש את זה למי מהילדים ואף אחד מהילדים, נראה לי, לא מעוניין לקבל את הדירה הזו ושכרגע מי שמתגורר בדירה הזו זה אחד מהילדים של הסבתא, ובינתיים הדירה הזו צוברת רק חובות, זאת אומרת מי שמתגורר בדירה צובר רק חובות נראה לי חשמל, ארנונה דברים כאלו.

    לשאלת בית המשפט, את כל זה אמרה הסבתא (המנוחה).

    ואז כששאלתי אותה מה היא רוצה לעשות היא אמרה שהדירה לא על שמה והיא רוצה להוריש את הדירה ל***, לבת של זו שהסבתא התגוררה אצלה באותו רגע, והסברתי לה שבגלל שהדירה לא רשומה על שמה למעשה היא צריכה לרכוש אותה, כי אין לה שום זכויות עליה והיא לא על שמה. היא אמרה אני רוצה שהנכדה שלי *** תרכוש את הדירה, ובתנאי שיהיה לי אפשרות להתגורר בדירה תקופה מסוימת, ואז היא אמרה שהיא רוצה להוריש את הדירה הזו מן הסתם ל***. שאלתי אותה אם היא הגיעה למסקנה הזו בעצמה, אם היא שלמה עם זה ואם היא שאלה את הילדים האחרים, היא אמרה שאף אחד מהילדים האחרים לא מעוניין או לא רוצה ושהיא רוצה ש*** תרכוש. אמרתי לה שהדרך למעשה זה שאם היא מעוניינת אז לערוך צוואה בשפה האמהרית שאת מורישה את הדירה ל***." (פרוטוקול מיום 18.3.25, עמוד 70, שורות 18 ואילך, עמוד 71 שורה 1.)

     

37. בהמשך עדותו הבהיר עו"ד לגסה כי שוחח עם המנוחה מספר פעמים, המנוחה זו שדאגה להביא עדה נוספת לאחר שהסביר לה את הצורך (עמוד 71). עוד תאר כי תיאם מול המנוחה את מועד הגעתו לדירת מגוריה (אצל בת המנוחה, אמה של התובעת), והסביר למנוחה באמהרית ביום החתימה, לרבות את הצורך לערוך צוואה בכתב להבדיל מהנהוג, לדבריו, בכפרים באתיופיה. עוד שאל אותה על מצבה הבריאותי והמנוחה אמרה לו שאין לה "עניינים נוירולוגים או נפשיים" (עמוד 72 לפר' שורה 2). כן ציין: "עברתי איתה סעיף סעיף באמהרית, בתרגום לאמהרית, והיא הבינה הכל." (עמוד 72 שורות 3-4).

     

38. בשל חשיבותם, דברי עו"ד לגסה הובאו באריכות, שכן יש בהם בכדי ללמד על תוכן השיחות של עורך הדין עם המנוחה, על רצונה הברור של המנוחה, על נימוקיה ועל הבנתה את הוראות הצוואה.

     

39. נוכח כל האמור, בדגש על מסקנות המומחה מטעם בית המשפט ועדותו של עו"ד לגסה, נדחית הטענה בדבר העדר כשרות למנוחה בעת עריכת הצוואה.

     

     

    טענות בדבר השפעה בלתי הוגנת ומעורבות:

     

     

40. בהתאם להוראות סעיף 35 לחוק הירושה, "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה – בטלה."

     

41. בכל הנוגע לטענה בדבר מעורבות בעריכת הצוואה, כפי שפורט מעלה, התובעת אישרה כי היא זו שאיתרה את עו"ד לגסה, לאחר שסיכמה עם המנוחה שתעמיד לרשותה את הכספים לרכישת הדירה, על מנת לבחון כיצד להגן על כספה.

     

42. יחד עם זאת, על פי עדותו של עו"ד לגסה וכפי שצוטט מעלה, שיחותיו בעניין הצוואה נעשו ישירות עם המנוחה. עוד בנוסף, עו"ד לגסה העיד כי ביום החתימה, הגיע לבית אמה של התובעת שם התגוררה באותה עת המנוחה, אך בזמן עריכת הצוואה נותר עם התובעת והעדה הנוספת ללא נוכחות אדם נוסף: "אמרתי לאמא של *** "מפה והלאה אין לך מה להיות פה אני מתנהל מול המורישה". או שביקשתי ממנה לצאת מהבית או שהיא הלכה ונעלה את עצמה בחדר." (פר' עמוד 71 שורות 27-28).

     

43. בנוסף, עו"ד לגסה העיד כי המנוחה היא ששילמה את שכר טרחתו (פר' עמוד 72 שורות 11-13).

     

44. עולה אם כן שמעורבות הזוכה בעריכת הצוואה מצטמצמת לאיתור עורך הדין ופניה אליו, טרם העבירה למנוחה כספים לצורך רכישת הדירה. לאחר פניה ראשונית זו, התנהל עורך הדין ישירות מול המנוחה, ניהל איתה לפי עדותו מספר שיחות באמהרית, ובמעמד החתימה על הצוואה נותר עם המנוחה והעדה לבד בחדר, ללא נוכחות צד ג'.

     

45. באשר למסמך ההלוואה שנחתם באותו היום, עו"ד לגסה העיד כי "קודם כל הסבתא חתמה על הצוואה ואחרי זה, סבתא חתמה על ההסכם, כי הסברתי לה הכל ביחד, ואחר כך החתמתי את ***, לא זוכר אם אמרתי ל*** שתבוא לבית של סבתא אחרי שסיימנו את הצוואה או שנסעתי ל*** הביתה. אולי לעסק. נראה לי שבאותו היום *** חתמה על ההסכם אבל לא באותו מעמד של הצוואה, סיימתי הכל ואחרי זה נכנסתי לפרק של הסכם ההלוואה. וגם את זה הכנתי מראש בשיחה עם סבתא." (פר' עמוד 73 שורות 4-8).

     

46. עולה אם כן שלא היתה כל מעורבות של הזוכים במועד החתימה על הצוואה או בשיחות המקדימות לפני שנערכה הצוואה, למעט השיחה הראשונה עם עורך הדין שאותר על ידי התובעת. בכך אין די בכדי להצביע על מעורבות שיש בה בכדי לפסול את הצוואה בהתאם לסעיף 35 לחוק הירושה.

     

47. באשר להשפעה בלתי הוגנת, טענה זו נותרה מיותמת לחלוטין מראיות.

     

48. לא עלה כי המנוחה הושפעה בדרך כלשהי על ידי הזוכים להותיר דווקא להם את הדירה. למעשה, עלה ברורות, כי המנוחה ביקשה לנצל את ההזדמנות שניתנה לה מעמידר, לרכוש את הדירה במחיר נמוך משמעותית משווי השוק. למנוחה לא היה סכום כספי מספק לרכישת הדירה, לכן פנתה לילדיה לעזרה. איש מבני המשפחה לא נחלץ לעזרתה הכספית, אם בשל העדר רצון ואם בשל העדר יכולת.

     

49. משלא מצאה המנוחה מענה אצל בני המשפחה אליהם פנתה, הציעה התובעת לממן את רכישת הדירה, והמנוחה הסכימה לכך והותירה לה בצוואה את הדירה.

     

50. אף לאחר שנחתמה הצוואה ונרכשה הדירה, הוצע למתנגד 1 להשיב לתובעים את כספם ולקבל את הדירה, ואף הוצעה לו שהות של שנה לגיוס הסכום הכספי, אך הוא לא פעל בהתאם. ראה בפרוטוקול עמוד 27 שורות 20-23:

     

    "ש. לא קיבלת הלוואה וגם לא יכולת לקנות את הבית וגם לא יכולת להחזיר ל*** את הכסף. נכון?

    ת. בתשלומים נמוכים כן אבל לא בתוך שנה 429,000 ₪."

     

51. אין כל מחלוקת כי התובעים לא התגוררו עם המנוחה ואף לא בקרבת מקום (המנוחה התגוררה ב*** או בבית בתה ב**** והתובעים ב*****), המנוחה לא היתה תלויה בתובעים בדרך כלשהי, המנוחה לא היתה מבודדת מבני משפחה אחרים והמתנגדים לא הצביעו על התקיימות אף אחת מהנסיבות שיש בהן בכדי להעלות חשד להשפעה בלתי הוגנת בהתאם להלכה שנקבע בדנ"א 1516-95, רינה מרום נגד היועמ"ש, פורסם בנבו.

     

52. באשר לטענת המתנגדים ועדיהם, כי היתה בנמצא הקלטה של המנוחה בה נשמעה אומרת: "אל תבואי להלוויה שלי, למה עשית לי את זה? מי אישר לך ואמר לך לקנות את הבית? איפה תזרקי את הילדים שלי? אני לא אסלח לך בחיים" (ראה בתצהירו של **** אחיין של המנוחה) – הרי שההקלטה לא הוצגה, חרף העובדה שנטען בחקירות כי נשלחה בקבוצת ווטס – אפ בה חברים כ 70 מבני המשפחה. איש לא איתר את ההקלטה הנ"ל ולא הוכיח קיומה.

     

53. גם הטענה כי המנוחה הגישה כנגד התובעים תלונה במשטרה נותרה ללא הוכחה. הוצג אמנם אישור על הגשת תלונה על ידי המנוחה (עמוד 48 לרשימת האסמכתאות של המתנגד שהוגשה ביום 11.3.25), אך לא הוצג תוכן התלונה וכנגד מי הוגשה. צויין על גבי האישור כי התלונה הוגשה בגין אירוע שארע בדירה ב*** "בבית הקרבן", מה שמתיישב אולי יותר עם הסברה שהתלונה הוגשה בגין התנהלות המתנגד 2 שגר שם ולא בגין אירוע עריכת הצוואה, שכלל לא נחתמה בדירה הנ"ל (ראה בעדותה של גב' ***, אחות התובעת, עמוד 63 לפרוטוקול מיום 17.3.25, שורות 27-28).

     

54. לבסוף יצויין כי ב"כ הנתבעים הטילו בסיכומיהם משקל רב על העובדה שעו"ד לגסה סירב בחקירה להציג פלט של שיחות ממספר הטלפון שלו, על מנת לבחון את מספר השיחות שערך עם התובעים או מי מהם. בכך אין לטעמי דבר. עורך הדין שזומן למתן עדות על פעולה מקצועית שעשה, אינו בעל דין בהליך, ואינו חייב לחשוף פלט שיחות באופן שפוגע בפרטיותו. ממילא, גם אם קיים עו"ד לגסה שיחות עם התובעים, אין בכך בכדי לספק לצורך הוכחת טענות הנתבעים, מה גם שאישר ששוחח עם התובעת, היא זו שפנתה אליו ראשונה ואף לאחר מכן פנתה אליו לצורך עריכת תצהיר שיצורף לבקשה לקיום צוואה, בשל הטעות שנפלה במספר תעודת הזהות של הזוכה.

     

55. נוכח כל האמור, נדחות הטענות בדבר מעורבות בעשיית הצוואה או בדבר השפעה בלתי הוגנת על המנוחה.

     

     

     

     

     

    סוף דבר:

     

56. נדחו טענות ההתנגדות. לא הוכח כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, לא הוכח כי יש לפסול הוראת הצוואה לטובת התובעים מחמת מעורבות, לא הוכח כי המנוחה לא הבינה טיבה של צוואה.

     

57. הוצאות ההליך – התובעים היו מיוצגים על ידי עורכות דין בתחילה, כאשר בהמשך בוצעה החלפת ייצוג. באת הכח ציינה בסיכומיה כי אינה יודעת כמה שולם לעורכות הדין שייצגו בתחילה את התובעים, וכי שכר טרחתה עמד על 35,000 ₪ וכן סכום נוסף של 10,000 ₪ אם תדחה ההתנגדות.

     

58. בנסיבות העניין, לאחר שלקחתי בחשבון מחד את העלויות הסבירות של ההליך ומנגד את מצבו של הנתבע 2 שהכנסתו מקצבה בלבד, אני מוצאת לקבוע כי הנתבע 1 מר **** ישלם לתובעים סך של 25,000 ₪ בתוך 60 יום מהיום. לא חייבתי את הנתבע 2 בחלקו בהוצאות ההליך.

     

59. כל התיקים יסגרו.

     

60. צו קיום צוואה יחתם בנפרד.

     

61. מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, כ"ד אדר תשפ"ה, 24 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.