קשישה רכשה דירה - ילדיה לא יקבלו אותה

בית המשפט דחה את התנגדות הילדים לצוואת אימם, שלפיה נכדתה ובן-זוגה הם אלה שיזכו בדירת העמידר: "לא הוכחו אי-כשירות או השפעה בלתי הוגנת"

בניה של קשישה שהלכה לעולמה לא יירשו את דירתה: בפסק דין שפורסם לאחרונה אישר בית המשפט למשפחה בראשון לציון את צוואת המנוחה, שלפיה דירת העמידר שלה תוענק אחרי מותה לנכדתה ובן-זוגה, אשר סייעו לה לקנותה. השופטת מירית פולוס דחתה את טענות הילדים לאי-כשירות או השפעה בלתי הוגנת מהם סבלה אימם במועד עריכת הצוואה.

המנוחה, אימם של הנתבעים, עלתה לישראל מאתיופיה. במהלך 2017 היא רכשה את דירת העמידר בה התגוררה שנים רבות בשכירות, באמצעות כספים שקיבלה מנכדתה ובן-זוגה, התובעים בהליך. סביב אותה תקופה היא ערכה צוואה בה הורישה את הנכס לתובעים, ואת יתרת רכושה לילדיה.

לפני כחמש שנים הלכה המנוחה לעולמה בגיל 88. בניה - האחד מתמודד נפש שחי מקצבאות ומתגורר בדירת העמידר של האם, והשני היה בהליכי פשיטת רגל - סירבו להשלים עם נישולם מהנכס והגישו התנגדות לצוואה. הם העלו שלל טענות התנגדות, כמו היעדר כשירות של אימם לצוות במועד חתימת הצוואה, והשפעה בלתי הוגנת שהופעלה עליה.

מנגד טענו אחייניתם ובן-זוגה שהמנוחה ערכה את צוואתה כשהיא צלולה, ומבלי שהופעלה עליה השפעה פסולה. בני הזוג סיפרו שתחילה ביקשה המנוחה עזרה כספית מילדיה לצורך רכישת הדירה, ומשקצרה ידם של אלה - פנתה אל בני הזוג, שהסכימו לסייע לה. בתמורה לכך הוסכם כי המנוחה תוריש להם את הדירה במותה, באמצעות צוואה.

הדמנציה הגיעה אחרי הצוואה

השופטת פולוס מינתה מומחה מטעם בית המשפט לצורך בחינת כשירות המנוחה במועד חתימתה על הצוואה. חוות-דעתו חיזקה משמעותית את עמדת הנכדה ובן-זוגה: הוא קבע ש"קיימת סבירות גבוהה לכך שהמנוחה הייתה מסוגלת להבחין בטיבה של צוואה במועד החתימה", כלומר שהייתה כשירה.

בתוך כך הדגיש המומחה שמחלת הדמנציה ממנה סבלה המנוחה אובחנה אצלה רק שלוש שנים אחרי עריכת הצוואה. השופטת אימצה את חוות הדעת ודחתה את טענת אי-הכשירות שהעלו ילדי המנוחה.

בהמשך קבעה השופטת שאף טענות ההתנגדות בדבר מעורבות בעריכת הצוואה או השפעה בלתי הוגנת לא הוכחו. בהקשר לסוגייה הראשונה צוין אמנם שהנכדה היא זו שאיתרה את עורך הדין שערך את הצוואה, אלא שלדבריו - המשך הקשר היה ישירות בינו לבין המנוחה, ללא תיווך של מאן דהוא, כאשר היא אף שילמה את שכר טרחתו.

אשר לנושא ההשפעה הבלתי הוגנת כתבה השופטת שהיא "נותרה מיותמת לחלוטין מראיות". התרשמותה הייתה שהמנוחה לא הייתה תלויה בנכדתה ובן-זוגה בדרך כלשהי, וכי היא לא הייתה מבודדת מבני משפחה אחרים. "המתנגדים לא הצביעו על התקיימות אף אחת מהנסיבות שיש בהן כדי להעלות חשד להשפעה בלתי הוגנת", קבעה.

לפיכך השופטת הורתה, בסופו של יום, על קיום הצוואה לטובת בני-הזוג, ועל חיוב הבן שאינו לוקה נפשית ב-25,000 שקל הוצאות לטובתם. הבן מתמודד הנפש לא חויב בהוצאות משפט מפאת התחשבות במצבו.

• ב"כ התובעים: עו"ד ענת לביא אזולאי
• ב"כ הנתבע 1: עו"ד ניסן בניטה
• ב"כ הנתבע 2: אפוט' לדין עו"ד קובי ישראל

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.