- בעניין עזבונו של המנוח XXX ז"ל ת.ז. XXX הוגשו ההליכים הבאים:
ת"ע 30759-06-18 בקשה לצו קיום צוואה מיום 20.7.2017 הוגשה על ידי פלונית – אשתו של המנוח (להלן: "התובעת" ו/או "האישה").
ת"ע 33167-06-18 התנגדות לצו קיום צוואה מיום 20.7.2017 שהוגשה על ידי אלמונית- נכדתו של המנוח (להלן: "המתנגדת" ו/או "הנכדה").
ת"ע 33331-06-18 בקשה לצו קיום צוואה מיום 24.3.1996 שהוגשה על ידי הנכדה.
- רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
- XXX ז"ל (להלן: "המנוח") היה בעלה של התובעת וסבה של המתנגדת. המנוח הלך לעולמו ביום --.--.2017, הוא נפטר בהיותו כבן 89 והותיר אחריו את אשתו-התובעת, ושתי נכדות. בתו היחידה של המנוח XXX ז"ל, אימה של המתנגדת, הלכה לעולמה לפני פטירתו של המנוח ביום -.--.2008 (להלן: " אימהּ של המתנגדת" ו/או "בתו של המנוח").
- התובעת היא אשתו של המנוח. התובעת מבקשת כי יינתן צו קיום לצוואתו של המנוח מיום 20.7.2017 (להלן: "הצוואה האחרונה").
- המתנגדת היא נכדתו של המנוח. התנגדותה היא לקיום צוואתו האחרונה של המנוח, והיא עותרת לצו קיום צוואתו של המנוח מיום 24.3.1996 (להלן: "הצוואה הראשונה").
- להשלמת התמונה יצויין כי למנוח נכדה נוספת, אחותה של המתנגדת, המתגוררת בארצות הברית מזה שנים, מטעמה לא הוגשה התנגדות לקיום צוואתו האחרונה של המנוח והיא אינה צד להליכים שבפניי. הוכח כי לא הייתה בקשר עם המנוח שנים טרם פטירתו.
- הנכדה עותרת לקיום צוואתו הראשונה של המנוח. בצוואה הראשונה הוריש המנוח את כל רכושו לבתו XXX ז"ל, אימהּ של המתנגדת. במועד עריכת הצוואה הראשונה, היה נשוי המנוח לאשתו דאז הגברת XXX. הצוואה נחתמה בפני שני עדים (עו"ד --------). המנוח ציין בצוואתו הראשונה כי במידה ותיוותר אשתו בחיים אחריו, הורה על מספר הוראות הורשה לאשתו דאז.
- בין המנוח לתובעת הייתה מערכת יחסים שנמשכה במשך כ-11 שנים עד לפטירתו. בסמוך ובטרם למועד פטירת המנוח, ביום --.--.2017 המנוח והאישה נישאו זה לזו, שמונה ימים לפני פטירתו (להלן: "מועד הנישואין").
- האישה עותרת לקיום הצוואה האחרונה של המנוח. צוואתו האחרונה של המנוח נערכה ביום 7.2017 כשלושה שבועות טרם פטירתו (ולפני מועד הנישואין). הצוואה האחרונה הינה צוואה בעדים, עדי הצוואה היו עו"ד אמיר דנאי ושכנתו של המנוח, הגברת XXX. הצוואה האחרונה נערכה גם על ידי עו"ד דנאי (להלן: "עו"ד דנאי"). במסגרת צוואה זו המנוח הוריש את כל רכושו מכל סוג שהוא, וכל כספיו לרבות זכויות סוציאליות לאשתו. בצוואה זו המנוח לא הוריש דבר למתנגדת.
- ההליכים המשפטיים הועברו מהרשם לענייני ירושה בחודש 6/2018.
ההליכים המשפטיים
- ביום 11.7.2018 (בקשה 1) אישרתי את בקשתה של הנכדה למתן צווים לגילוי מסמכים רפואיים של המנוח לכל קופחות החולים, מוסדות רפואיים והמל"ל. יודגש כי הצו היה ללא הגבלת זמן.
- ביום 1.11.2018 (בקשה 4) אישרתי למתנגדת לעיין ולצלם מסמכים מתיק הנישואין של המנוח ושל התובעת. בהמשך גם נחתמה לבקשתה של המתנגדת פסיקתא מתאימה לכך ביום 9.12.2018.
- ביום 21.11.2018 (בקשה 9) נעתרתי לבקשה נוספת של הנכדה- בהסכמת התובעת, לגילוי מסמכים הקשורים לפירוט שיחות בטלפון הנייד של המנוח, פירוט תדפיסי חשבונות בנק של המנוח מחודש 3/2017 ועד לחודש 3/2018.
- ביום 24.1.2019 (בקשה 10) אישרתי בקשתי נוספת של הנכדה לגבי גילוי מסמכים הקשור לחשבונות הבנק של המנוח.
- ביום 28.2.2019 אישרתי בקשה נוספת מקיפה (בקשה 16) לגילוי מסמכים המתייחסת לחשבונות הבנק של המנוח.
- ביום 28.2.2019 (בקשה 18) נעתרתי חלקית לבקשה של הנכדה למינוי מומחית להשוואת כתבי יד בהתייחס לחתימת המנוח על הצוואה האחרונה, מסמכי נישואי המנוח והתובעת וחתימתו על מסמכי בנקים בחודש האחרון לחייו:
- בפועל המתנגדת לא מימשה החלטה זו וחוות דעת לא הוגשה. משכך יש לראותה כזונחת טענתה כי החתימה על הצוואה האחרונה אינה חתימתו של המנוח (טענה שממילא לא נטענה בהתנגדות שהוגשה על ידה).
- ביום 17.7.2019 (בקשה 25) הגישה הנכדה בקשה למינוי מומחה פסיכוגריאטר - לאחר שלב ההוכחות בתיק ובטרם הסיכומים - שמטרת מינויו כפי שהוגדרה על ידה בבקשה היא: "לעניין ההשפעה הבלתי הוגנת של הנהנת מן הצוואה, לאור בידודו של המנוח מסביבתו, תלותו הפיזית והנפשית המוחלטת בנהנת, השפעת מחלת סרטן הלבלב והכבד והתרופות אותן נטל, הן על שיקול דעתו ועצמאותו של המנוח והן על יכולתו לעמוד מול דרישות הנהנת". ביום 31.10.2019 נדחתה בקשתה של הנכדה כדלקמן:
- התקיימו 7 דיונים בתיק, מתוכם 5 דיוני הוכחות והוגשו סיכומים לרבות סיכומי תשובה לבקשת ב"כ המתנגדת. בהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין.
- להשלמת התמונה יצויין כי נעשה ניסיון להביא את הצדדים לידי הסכמה (הצדדים אף פנו בעיצומם של ההליכים להליך גישור שלא צלח), שלא נשא פרי.
1). פגמים בצוואה
- בראשית הדברים יש לדון בטענות הנוגעות לפגמים בצוואה מאחר והכרעה בהן בעלת משמעות לגבי נטל ההוכחה והשכנוע בהליך.
- אין מחלוקת כי צוואתו האחרונה של המנוח הינה צוואה בעדים. אופן עריכת צוואה בעדים קבוע בסעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק" או "חוק הירושה"):
"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".
- בהתאם לסעיף 25(ב)(2) לחוק הירושה, מרכיבי היסוד בצוואה בעדים הם:
- "צוואה בכתב".
- "המצווה הביאה בפני שני עדים".
- לטענת המתנגדת, הצוואה אינה מפרטת את נכסי המנוח, לרבות את חשבונות הבנק של המנוח, אלא מונה שלושה סעיפים כלליים. לטענת המתנגדת המנוח היה בעל אופי דקדקדני ושלט באופן מלא על רכושו, וסביר כי אם מצבו הבריאותי היה טוב, היה מפרט את כל רכושו בצוואה. המתנגדת טוענת כי בצוואה טעויות הקלדה, וטעויות שמעידות כי המנוח לא ערך את הצוואה. המתנגדת מציינת שבצוואה נכתב "נכדי, ילדיה של ביתי", כשלמנוח נותרו בעת כתיבת הצוואה שתי נכדות וזאת לאחר שנכדו התאבד בשנת 2006. לטענת המתנגדת, ע"ד דנאי שערך את הצוואה, טען גרסאות שונות אודות עריכת תיקונים בצוואה, תחילה טען שהמנוח כלל ללא ביצע תיקונים, ולאחר מכן טען כי למנוח היו מספר תיקונים.
- לטענת התובעת, התובעת לא שוחחה עם המנוח בנוגע לעריכת הצוואה ומדובר ברצונו וביוזמתו של המנוח. לטענתה, ע"ד דנאי שוחח ארוכות ביחידות עם המנוח אודות ההרכב המשפחתי, והתרשם כי המנוח כשיר לערוך צוואה. לטענת התובעת, המנוח נימק מדוע לא רצה להוריש לנכדותיו את רכושו, והמילה נכדיי היא חסרת משמעות, על כן התכוון ל"נכדות".
- הדגש בפרשנות הסעיף בפסיקה הוא שבית המשפט ישתכנע באמצעות עדויות עדי הצוואה וראיות נוספות כי היו שני עדים שפגשו במנוח, ויש ביכולתם להעיד על כך שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח:
"הדרישה שהמצווה 'יביא' את הצוואה בפני שני עדים טעונה בחינה הן באשר למעמדם של העדים ותפקידם והן באשר לתוכן הטקסי שיש ליצוק לתיבה "והביא", שהריי לא למובן הפיזי של המילה כיוון המחוקק. בחינה זו חשובה היא משום שתיקון 11 מלמד אותנו, שחתימת המצווה ו/או העדים על פני המצווה הנם בגדר 'רכיבים דינמיים' ובית המשפט יכול להתעלם מהם אם לא היה לו ספק, כי המסמך הנחזה להיות צוואה משקף "את רצונו החופשי והאמתי של המצווה.
[...] משכך, ממה ילמד בית המשפט 'וללא ספק', כי צוואה שכזו משקפת את רצונו החופשי והאמתי של המצווה? מהעדים. לא רק (ראיות חיצוניות) אך בעיקר."
ראו: ש' שוחט, כב' הש' (בדימוס) מ' גולדברג ורו"ח עו"ד י' פלומין דיני ירושה ועיזבון (מהדורה שישית, תשס"ה-2005), עמ' 89.
- כמו כן, בדנ"א 7818/00 אהרן נ' אהרוני מפרט כב' המשנה לנשיא א' מצא כי בית המשפט יכול לקיים צוואה אם מתקיימים בה רכיבי היסוד, אם מצא לאחר שמיעת עדי הצוואה ובחינת הראיות, כי המצווה הביא בפני העדים את צוואתו:
"אכן, הדרישה כי המצווה הביא את צוואתו בפני שני עדים היא דרישת סף. משמעותה המעשית היא כי על בית-המשפט להיווכח כי המצווה הציג לפני שני עדים את צוואתו, והללו – שראו את המסמך ושמעו את דברי המצווה – מצהירים (או מעידים) לפני בית-המשפט כי המסמך שקיומו התבקש הוא הצוואה שהמצווה הביא בפניהם. רק משהוכח לפניו בתצהירי (או עדויות) שני העדים כי המצווה הביא את צוואתו בפניהם, וכי המסמך שקיומו התבקש הוא הצוואה שהמצווה הביא בפני שני העדים כאמור, יהיה בית-המשפט רשאי (ובלבד שיתר התנאים לכך מתקיימים) לקיים צוואה בעדים שעשה המצווה, אף שהמצווה לא חתם על צוואתו בפני שני העדים (או לא חתם עליה כלל), ואף שהעדים (או מי משניהם) לא אישרו את חתימת המצווה בחתימת ידיהם על פני הצוואה." (ההדגשות בקו הוספו).
ראו: דנ"א 7818/00 אהרן נ' אהרוני, פ"די נט(6) 653, 674.
- המתנגדת לא העלתה טענה בנוגע לפגם בצוואה בעדים כפי שנדרש בפסיקה. לא נטען ואף לא הוכח כי צוואתו של המנוח לא נערכה בפני שני עדים. כפי שיובהר בהמשך עדותם של שני העדים, עו"ד דנאי עורך הצוואה והגב' XXX, הייתה עדות מהימנה ומפורטת, ולא שוכנעתי שנפל פגם בצוואה הנופל לגדרי היעדר קיומו של מרכיב יסוד " הביאה בפני שני עדים" כאמור בסעיף 25 (ב)(2) לחוק הירושה.
- מחקירותיהם של שני העדים –עו"ד דנאי והגב' XXX – עולה כי הם נכחו וחתמו יחד כעדים לצוואה.
- עו"ד דנאי פירט בתצהירו לגבי נסיבות עריכת הצוואה, וכן כי ביצע מספר תיקונים במועד עריכת הצוואה:
- עו"ד דנאי חזר על גירסתו בדבר ביצוע תיקונים בצוואה גם בחקירתו, המעיד על מהימנות עדותו של עו"ד דנאי, בפרט כאשר ציין כי בחלוף הזמן הוא אינו זוכר במדוייק מה התיקונים שהוכנסו על ידיד המנוח:
"ת: [...] אני לא יכול אלא להעיד על העובדות שהיו, אני לא זוכר מה היו התיקונים, אתה שואל אותי, לא זוכר מה היו התיקונים, אני זוכר שחזרתי לחדר, אם חזרתי לחדר להדפיס את זה שוב, כנראה שהיו 2- 3 תיקונים, זה בדיוק מה שרציתי להגיד".
(ראו פרוט' מיום 18.6.2019, ע' 79 שורות 25-28).
- עו"ד דנאי הצהיר כי המנוח היה מעוניין להוריש את כל רכושו לאישה, עצם אי פירוט נכסי המנוח אין בו כדי ליצור פגם בצוואה או על היעדר כשירותו של המנוח לצוות כנטען על ידי המתנגדת. גם בנוגע לכתיבת המילה נכדי במקום נכדותי, לא מצאתי כי מדובר בפגם מהותי, אלא בטעות סופר, ומכל מקום לא מדובר בפגם צורני המביא לכדי פסלות צוואה לכל היותר לו היו מתקיימים פגמים היו מעבירים את הנטל.
- שני העדים לצוואה הותירו רושם אמין. העדים לא חזרו בהם ולא שינו את גרסתם מזו שהוצגה בתצהיריהם.
- יתרה מכך, פשטות התשובות והאופן הישיר בו השיבו עדי הצוואה על השאלות העניקו משקל רב יותר וחיזקו את מהימנותם ואמינות גרסתם.
- יש לציין כי העדה גב' XXX לא היתה "עוברת אורח" במקום אשר נקלעה לסיטואציה באופן מקרי. בין המנוח לעדה הייתה היכרות מוקדמת, נוכח היותם שכנים הגרים זה ליד זו מזה שנים רבות.
- המתנגדת טענה כי בנה של התובעת, XXX נכח במועד עריכת הצוואה ובכל כיוונה למעורבות והשפעה על תוכנה של הצוואה, אך מדובר בטענה שלא הוכחה. זאת ניתן ללמוד מעדותם של הגב' XXX ועו"ד דנאי.
- העדה גב' XXX השיבה מפורשות כי בנה של התובעת והתובעת לא נכחו במעמד עריכת הצוואה:
"ש: כן. כשהגעת לחתום על הצוואה, מי היה בבית? כי אנחנו שמענו על XXX, ושמענו על XXX. מי היה בבית כשהגעת?
ת: אמיר ישב לשמאלי, XXX ישב על כורסא כאן, לא ראיתי עוד אנשים בבית.
ש: לא ראית אנשים בבית? ואת XXX, את ראית בבית?
ת: לא.
ש: אני שואל עוד פעם, כי,
ת: לא, אני,
ש: הם לא יכולים להיעלם.
ת: אני לא ראיתי, הייתי בסלון,
ש: את מכירה את XXX?
ת: כן, כן, הייתי בסלון, גם את XXX לא ראיתי בבית. ישבתי,
ש: גם את XXX לא ראית בבית?
ת: לא, ישבתי עם אמיר ועם זה, יכול להיות שהם היו בבית,
ש: ואם דנאי, דנאי אמיר אומר שXXX הייתה בבית?
ת: ואם הם היו בחדר ואני הייתי בסלון?" (ההדגשות בקו- הוספו).
(ראו פרו' מיום 18.6.2019, ע' 104 שורות 1-15).
- ראיות התובעת ובעיקר חקירת עדי הצוואה הוכיחו כי המנוח חתם על צוואה בכתב בפני שני עדים, הצהיר בפניהם כי זו צוואתו וחתם בפניהם על הצוואה. על כן הוכחו מרכיבי היסוד הנדרשים על פי חוק הירושה לצוואה בעדים במלואם.
- אשר כל ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, הטענה לפגם בצוואה, נדחית.
- המתנגדת טוענת כי נפל פגם בצוואה מאחר ועורך הצוואה שהינו נוטריון לא ביקש תעודה רפואית כתנאי לעריכת הצוואה.
- לאחר בחינת טענה זו – דינה להידחות.
- עו"ד דנאי נשאל על ידי ב"כ המתנגדת, מדוע לא דרש מהמנוח תעודה רפואית בעת עריכת הצוואה, הואיל ולשיטתו מדובר בצוואה נוטריונית, ומאחר שעו"ד דנאי הינו נוטריון, היה עליו לדרוש תעודה רפואית.
- בפסק דינו המקיף של חברי כב' השופט זגורי הוא דן במשמעות העדרה של תעודה רפואית בצוואה בפני נוטריון:
"54. אף על פי שתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים מנוסחת באופן גורף, ולכאורה נראה כי בהיעדר תעודה רפואית אין תוקף לייפוי כח או צוואה של חולה המאושפז בבית חולים, הרי שבתי המשפט לא הלכו בדרך זו. על פי הפסיקה, לא זו בלבד שפגם בתעודה הרפואית אינו מאיין את הצוואה אלא שאף מקום שניתן אישור נוטריוני ללא כל תעודה רפואית לא נקבע כי הדבר מאיין את הצוואה, אלא מביא להפיכת הנטל להוכיח את גמירות דעתו וצלילות דעתו של עושה הפעולה, קרי המנוח.
- לא זו בלבד שמדובר בפגם שיש בו אך להעביר את חובת ההוכחה לפתחו של הצד המבקש להסתמך על הצוואה, אלא שנפסק כי מדובר למעשה בפגם צורני, שבית המשפט יכול להתגבר עליו בנסיבות מתאימות כדי לכבד את רצון המת באמצעות הוראת סעיף 25(א) לחוק הירושה (ש' שוחט פגמים בצוואות, (1998) בעמ' 135-136 ; ת"ע (חיפה) 3170/99 קרן גרימברג נ' סימונה מורגנשטרן , [פורסם בנבו] (27/06/2001))." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: ת"ע 41070-08-10 גשוק ואח' נ' וייסמן ואח' (4.9.2011), סעיפים 54-57 לפסק דינו של השופט זגורי.
- בדומה לכך, כתבו המלומדים שוחט ופלומין בספרם דיני ירושה ועיזבון כי תעודה רפואית הינה חובה לאדם המאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו וגם העדרה אינו מבטל את הצוואה אלא יוצר פגם פורמלי:
"הנוטריון כרשות, בהתאם לסעיף 22(ז) לחוק וסעיף 7(9) לחוק הנוטריונים תשל"ו-1976, מוטלת החובה, בהתאם לתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים תשל"ז-1977, להצטייד מבעוד מועד בתעודה רפואית, לפי טופס שבתוספת הראשונה, עדכנית ונכונה ליום עשיית הצוואה בדבר מצבו של המצווה, אם נדרש הנוטריון לעשות צוואה לאדם המאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו.
העדר תעודה כאמור מהווה פגם פורמלי, ובית המשפט יזדקק לקיומה של הצוואה להוראת סעיף 25(א) לחוק על כל המשתמע מכך (ע"א 36/88 זלוף נ' זלוף, מו (3) 184; ת"ע (ת"א) 4410/99 צברי נ' סנדלר, דינים משפחה א 376). תקנה 4 לתקנות הנוטריונים מחייבת את הנוטריון המתבקש לערוך אישור על עשיית פעולה בפניו (לרבות צוואה) לברר את כשרותו המשפטית של הניצב בפניו לעשות את הפעולה הן מבחינת גילו והן מבחינת חופש הרצון שלו והבנתו המלאה את משמעות הפעולה." (ההדגשות בקו – הוספו).
שוחט, גולדברג ופלומין דיני ירושה ועיזבון 93–94 (מהדורה שישית, 2005).
- בענייננו על אף טענות המתנגדת לא היה מדובר בצוואה נוטריונית אלא צוואה בפני עדים.
- העובדה שעורך הדין הוא גם נוטריון אינה הופכת כל צוואה שהוא עורך לצוואה בפני רשות.
- עו"ד דנאי השיב בחקירה לגבי הצורך כנוטריון בבקשת תעודה רפואית, אך טען כי לא מדובר בצוואה נוטוריונית במקרה דנן, ובנוסף כי לא מצא לנכון בנסיבות המקרה לדרוש זאת:
"ש: ואתה כנוטריון, כשאתה שומע אדם חולה סרטן, לא חושב לראות תעודות רפואיות, לא מבקש שרופא יבדוק אותו?
ת: לא, לא ביקשתי.
ש: למה?
ת: אני אסביר. 1, היה לחץ של זמן, שיצר אותו מר XXX, גם בשיחה איתי, וגם בשיחה שהייתי איתו. מעבר לזה, שוחחתי איתו די ארוכות, ולא התרשמתי שבנקודת הזמן הנוכחית הייתה איזו שהיא בעיה בנושא הזה.
ש: לא הייתה.
ת: או קיי.
[...]
עו"ד סמוכה: בדיקת רופא.
[...]
העד, מר דנאי: לא מצאתי לנכון לבקש תרופות, תעודות רפואיות, במצב שאני הגעתי למר XXX, שוחחתי איתו, לא זיהיתי איזה שהוא צורך לחשוב שהוא לא מבין מה הוא עושה.
עו"ד סמוכה: כן, אבל כשהוא צלצל ונאמר לך שהוא חולה סרטן לבלב כבד, והוא בלחץ של זמן, כי כל יום אני מבין, הוא יכול למות, לא חשבת אז להגיד להם, לפני שהגעת לבדוק אם הוא מבין או לא מבין, לא חשבת ולא כך כתוב לך לגבי נוטריונים? לבקש תעודה רפואית מאדם בן 92 חולה סרטן?
עו"ד קראוס: סליחה, זה לא צוואה נוטריונית, חברי מטעה.
[...]
עו"ד סמוכה: כן, בוא תמשיך. כן.
העד, מר דנאי: שלושתינו עו"ד ויודעים את ההבדל בין צוואה נוטריונית לצוואה בעדים, הצוואה היא לא," (ההדגשות בקו- הוספו).
ראו: פרוטוקול מיום 18.6.2019, ע' 54 שורות 29-32, ע' 55, ע' 56 שורות 1-8).
- דרישת תעודה רפואית אינה נדרשת על פי החוק והפסיקה בעריכת צוואה בפני עדים אלא רק בעריכת צוואה הנערכת על ידי נוטוריון:
"בהקשר זה נוסיף ונבהיר, כי אין להחיל את החובה להצטייד בתעודה רפואית, חובה הקיימת בצוואה בפני רשות הנעשית על ידי נוטריון (סעיף 22(ז) לחוק הירושה ותקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977), שאי קיומה מהווה פגם צורני המעביר את נטל השכנוע (ע"א 36/88 זלוף נ' זלוף פ"ד מ"ו(3) 184; שאול שוחט "פגמים בצוואות, מהדורה שניה עמ' 140), כל אימת שהמצווה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, על צוואה בכתב/בעדים לפי סעיף 20 לחוק הירושה".
ראו: עמ"ש (ת"א) 38138-09-11 א' נ' ש' נ' א' מ' ק' (14.4.2013) פיסקה 11 לפסק דינו של כב' השופט שוחט).
2). טענת המתנגדת כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה האחרונה
- המנוח ערך את צוואתו האחרונה ביום 20.7.2017 ולאחר כשלושה שבועות הלך לעולמו. בחודשי חייו האחרונים התגלתה אצל המנוח מחלת הסרטן ממנה הוא נפטר בתוך חודשים ספורים. המנוח היה בן 89 בעת פטירתו.
- המתנגדת טוענת כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואתו האחרונה, ולפיכך דינה להתבטל. לטענת המתנגדת בעת חתימה על הצוואה המנוח היה חולה בסרטן מפושט, תחת תרופות ומשככי כאבים שפגמו ביכולתו הקוגנטיבית, בכך נפגעה כשירותו לצוות. לטענת המתנגדת הצוואה לא נכתבה בהבנתו המלאה ובהתמצאותו של המנוח.
- לטענת המתנגדת, יש לבחון את מצבו הנפשי והמנטלי של המצווה, אף אם הוא צלול לחלוטין הואיל והיה נתון לטיפולה הצמוד של האישה. לטענת המתנגדת על פי התעודה הרפואית מיום 23.7.2017 מצבו של המנוח היה ירוד והוא נזקק לסיוע נפשי (סעיף 169 לסיכום, ע' 14 בנספחים). לטענת המתנגדת, התובעת הסתירה את מחלתו של המנוח ולא עדכנה את הנכדה בכך.
- לטענת המתנגדת המנוח סבל מבעיות רפואיות שונות. לטעתנתה, תמוהה הטענה כי המנוח הגיע לרבנות עמק הירדן על מנת לפתוח תיק נישואין, במועד הסמוך לעריכת הצוואה ולמועד פטירתו, שעה שמצבו הבריאותי לא איפשר לו לצאת מהבית.
- התובעת טוענת כי המנוח היה צלול עד לפטירתו, ויש לדחות את הטענה כי לא ידע להבחין בטיבה של צוואה. התובעת טוענת כי המנוח היה עצמאי, דעתן וידע היטב את רצונותיו. התובעת טוענת כי רמת התפקוד של המנוח הייתה עצמאית במועד עריכת הצוואה, והוא ביצע פעולות יומיומיות באופן עצמאי. לטענת התובעת המסמכים הרפואיים תומכים בטענותיה לגבי יכולתו של המנוח להבחין בטיבה של צווטה למועד עריכתה.
- התובעת טוענת כי עורך הצוואה עו"ד דנאי העיד והתרשם כי המנוח היה כשיר במועד עריכת הצוואה. התובעת טוענת כי המתנגדת לא עתרה למינוי מומחה רפואי לבדיקת כשירותו הקוגנטיבית של המנוח במועד הצוואה, ומכתבי הטענות נראה כי זנחה את טענת העדר הכשירות. לטענת התובעת, אין במחלת המנוח כדי להעיד על היותו בלתי כשיר לחתום על הצוואה.
- לאחר שמיעת טענות הצדדים וחקירותיהם, שוכנעתי כי המתנגדת לא הוכיחה כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה.
- כשרות לצוות קבועה בסעיף 26 לחוק הירושה:
"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".
- בחינת כשרות המנוח לצוות צריכה להיעשות נכון למועד עריכת הצוואה, ועל הראיות להתייחס למועד זה:
"ההגבלה שלעיל נוגעת למצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה, עת ערך את הצוואה, ויכולתו להבין את מהות הצוואה וההשלכות על הזוכים ברכושו, ומנגד על אלה המודרים ממנו. נקודת הזמן אותה יש לבחון היא מועד חתימת הצוואה, וכך גם על חומר הראיות המובא לפני ביהמ"ש להיות רלוונטי לאותה נקודת זמן בדיוק. נטל הוכחת קיומה של הגבלה כאמור מוטל על הטוען לה, קרי על המתנגד. מידת ההוכחה אינה עניין של מה בכך, ואין די בהעלאת ספקות [...]". (ההדגשות בקו- הוספו).
ראו: שוחט, גולדברג, פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית התשע"ד-2014), עמ' 121-122.
עדות עדי הצוואה: עו"ד דנאי והגב' XXX
- עו"ד דנאי ערך את הצוואה עבור המנוח. בחקירתו הוא נשאל על התרשמותו ממצבו של המנוח בעת עריכת הצוואה, וענה כי הוא שוחח עם המנוח והסביר כי לא התרשם כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה:
"ש: ואתה כנוטריון, כשאתה שומע אדם חולה סרטן, לא חושב לראות תעודות רפואיות, לא מבקש שרופא יבדוק אותו?
ת: לא, לא ביקשתי.
ש: למה?
ת: אני אסביר. 1, היה לחץ של זמן, שיצר אותו מר XXX, גם בשיחה איתי, וגם בשיחה שהייתי איתו. מעבר לזה, שוחחתי איתו די ארוכות, ולא התרשמתי שבנקודת הזמן הנוכחית הייתה איזו שהיא בעיה בנושא הזה.
ש: לא הייתה.
ת: או קיי.
ש: אני אגיד לך, לפני שבועיים, אצל כב' הש' צילה צפת, בוטל מעשה של נוטריון בגלל שלא ביקש תעודות רפואיות. אני שואל אותך כנוטריון, האם כשאתה שומע שיש לך כאן אדם שנמצא בלחץ זמן, חולה סופני, לבלב, סרטן לבלב מקבל, לא צריך תעודות רפואיות, מספיק שיחה שלך,ואני עוד מעט אדבר על השיחות, ובאותו יום הוא גם מרגיש חולשה, כן, אני רוצה לשמוע למה לא ביקשת תעודות רפואיות או רופא.
[...]
העד, מר דנאי: לא מצאתי לנכון לבקש תרופות, תעודות רפואיות, במצב שאני הגעתי למר XXX, שוחחתי איתו, לא זיהיתי איזה שהוא צורך לחשוב שהוא לא מבין מה הוא עושה". (ההדגשות בקו- הוספו).
ראו: פרוט' מיום 18.6.2019, עמ' 54, שורות 29-32, ע' 55 שורות 1-17.
- עו"ד דנאי ציין כי מטרתו הייתה להבין את רצונו של המנוח, והוא לא מצא לנכון לבקש אסמכתאות רפואיות לאור בקיאות שגילה המנוח בשיחה עמו:
"ת: העד, מר דנאי: לא ירדתי איתו לפרטים על המחלה, זה לא עניין אותי באותו שלב, אני באתי במטרה לבדוק אם הבן אדם, מה הוא רוצה לעשות, האם לדעתי, לשיקול דעתי המקצועי, יכול לעשות את מה שהוא עושה, את אותה צוואה, וזה הכל, השיחות, לא ירדתי לפרטים של המחלה, אני לא רופא.
[...]
העד, מר דנאי: עשיתי צוואות לאנשים חולי סרטן, היו מקרים שבהם התרשמתי שהבן אדם, שאני לא בטוח שהוא מבין בדיוק את המצב, ביקשתי אישורים רפואיים, במקרה הזה, לא מצאתי לנכון לבקש את האישור הרפואי, הוא היה בקיא מאד, הוא היה מאד ברור, אם הוא הושפע מאיזה תרופות, לא יודע.
עו"ד סמוכה: אתה יכול להגיד לי בוודאות שהוא לא הושפע מתרופות?
ת: אני לא יכול להגיד בוודאות שהוא לא הושפע מתרופות, אני לא רופא ואין לי מומחיות בצד הזה." (ההדגשות בקו- הוספו).
ראו: פרוט' מיום 18.6.2019, עמ' 59, שורות 10-26.
- בהמשך החקירה ציין עו"ד דנאי לגבי השיחה והפרטים שנמסרו לו על ידי המנוח:
"העד, מר דנאי: אני לא יודע להסביר מה עבר במוחו של אדם, אני נמצא עם יהודי שאומר לי "אני רוצה, החלטתי, אני בערוב ימי, אני רוצה שכל רכושי יעבור לגב' XXX", אני לא ידעתי על הצוואות הקודמות, יכול להיות שאם היו צוואות קודמות, הייתי שואל אותו, מבין את הפירוט, למה היה אז ולא היום, אני שואל אותו שאלות על סמך מה שאני יודע באותו רגע. על סמך מה שאני יודע באותו רגע, הוא אומר "אני רוצה את כל רכושי להעביר לגב' XXX", אני לא מסתפק בה, ואני שואל אותו על הרכב המשפחה שלו, ואני שואל מי בחיים ומי לא בחיים, והוא מספר לי.
[...]
העד, מר דנאי: הוא מספר לי את הסיפור כדי שאני אבין שהבן אדם מדבר מרצון חופשי, הרי אני לא צריך להבין דברים אחרים, אני צריך, כעורך צוואה, כעד לצוואה, להבין שהוא עושה דברים מרצון חופשי, שכפי שבא לידי ביטוי באותו רגע". (ההדגשות בקו- הוספו, תוקנו טעויות סופר של שתי מילים בהקלדת הפרוט').
ראו: פרוט' מיום 13.11.2019, עמ' 81 שורות 29-33, ע' 82 שורות 1-10.
- העדה הנוספת לצוואה, הגב' XXX, הייתה שכנה של המנוח מזה שנים רבות. מאחר שהכירה את המנוח שנים רבות ציינה כי היא התרשמה שהמנוח היה צלול, ולא חשדה באי כשירותו לערוך את הצוואה:
"ש: דיברת איתו על הצוואה בכלל?
[...]
ש: חוץ מזה שקראו לך לחתום.
ת: קראו לי לחתום, שאלו, אמיר שאל אותו, איך זה היה? לא, כבר אמרו לי שזה הנוסח שאני צריכה לחתום עליו, שהוא כתב את הצוואה כשהוא היה צלול לחלוטין, הוא גם דיבר איתנו, perfect.
ש: כן, כן, אנחנו לא טוענים לצלילות, דרך אגב". (ההדגשות בקו- הוספו).
ראו: פרוט' מיום 18.6.2019, עמ' 101 שורות 26-32.
יצויין כי באופן בו נשאלה העדה את השאלה ציין ב"כ המתנגדת כי אין טענה לגבי העדר צלילות.
- הגברת XXX העידה בין היתר מהיכרותה האישית עם המנוח על אופיו הקשה, והיות דעתן, ויכולתו לבטא את רצונו, גם אם באופן קשה, באופן מדוייק:
"ש: תארי לי אותו.
ת: אם לא היה לו טוב בחתונה,
[...]
ש: אתגר, תארי לי אותו.
[...]
העדה, גב' XXX: אם הוא לא היה מאושר בחתונה?
[...]
העדה, גב' XXX: אם הוא לא היה רוצה את זה, הוא הבן אדם הראשון שהיה מראה את זה,
[...]
העדה, גב' XXX: כמו שהוא לא פתח להם את הדלת באותו יום, לנכדים, לנכד וזה, הוא היה, הוא היה טיפוס מאד דומיננטי, מאד אסרטיבי, מאד,
ש: כן.
ת: הוא היה דמות, הוא היה,
ש: תארי לי אותו, אני, באמת,
ת: אז אני אומרת לך, הוא היה דמות, שאם משהו לא היה נראה לו, אם הוא לא היה רוצה משהו, שום דבר לא יכול היה להזיז אותו,
ש: נכון.
ת: כי זה XXX היה". (ההדגשות בקו- הוספו).
ראו: פרוט' מיום 18.6.2019, עמ' 108 שורות 24-25, ע' 109 שורות 1-13.
- ההתרשמות מעדותם של עדי הצוואה, של עו"ד דנאי ומעדותה של הגב' XXX הייתה חיובית מאוד. עדותם הייתה אמינה, עקבית ומפורטת. הם זכרו פרטים רבים לגבי הליך נסיבות עריכת הצוואה (שיפורטו עוד בהמשך). ניכר כי עו"ד דנאי זכר את פגישתו עם המנוח וידע לפרט פרטים אודותיה. עו"ד דנאי שוחח עם המנוח לפני החתימה על צוואתו, ווידא כי הוא מבין על מה הוא חותם. עדותם הייתה משמעותית בקביעת כשרותו של המנוח, שכן הם עדים חיצוניים אשר התרשמו ממצבו של המנוח במועד הרלוונטי.
- עדותו של עו"ד דנאי ועדותה של הגב' XXX תומכות בטענה כי המנוח ידע להבחין בטיבה של הצוואה האחרונה.
עדויות נוספות
- יש לציין כי חקירותיהם של עדים נוספים: אחותו של המנוח הגב' XXX וחקירתו של מר XXX, שכנו של המנוח (בעלה של העדה לצוואה), לא שפכו אור נוסף אודות כשירות המנוח לערוך את הצוואה.
- האישה אישרה בחקירתה כי בחודש 6/2017 אובחן המנוח כחולה סרטן בלבלב (ראו: פרוט' מיום 14.7.2019 ע' 208 שורות 12-18).
- האישה השיבה בחקירה בנוגע לחתונה שלה ושל המנוח, ועל מצבו של המנוח:
"העדה, גב' XXX: הוא היה צלול והוא ידע מה שהוא רוצה והוא ארגן את החתונה והוא עשה את הכל,".
ראו: פרוט' מיום 14.7.2019 ע' 222 שורות 22-23.
- האישה נחקרה לגבי אופן התשלום לעו"ד דנאי כחלק מניסיון להראות על "שליטתה" של האישה, ולא של המנוח, בעת עריכת הצוואה כתומכת בטענת העדר הכשרות.
האישה השיבה שלא היא כתבה את השיק:
"עו"ד צ. סמוכה: והמנוח לא כתב את הצ'ק. אני רוצה להראות לך את כתב היד, אולי את תגידי לי של מי כתב היד הזה. זה של המנוח?
העדה, גב' XXX: זה לא הכתב שלי, זה לא הכתב שלי. "
(ראו: פרוט' מיום 14.7.2017, ע' 239, שורות 17-19).
האישה אישרה שוב בהמשך החקירה כי השיק לא נכתב בכתב ידו של המנוח:
עו"ד צ. סמוכה: זה כתב של המנוח.
[...]
העדה, גב' XXX: אמרתי שזה לא שלו.
פרוטוקול מיום 13.1.2020 ע' 290, שורות 20-24.
האישה אישרה בחקירה כי המנוח חתם על השיק:
"העדה, גב' XXX: זו החתימה של XXX.
עו"ד צ. סמוכה: ברור שזה צ'ק של XXX.
כב' הש' סנונית פורר: זו החתימה שלו?
העדה, גב' XXX: כן. "
ראו: פרוטוקול מיום 13.1.2020 ע' 289, שורות 19-22.
בחינת המסמכים הרפואיים של המנוח
- במסגרת ההתנגדות שהוגשה ע"י הנכדה, כחלק מתצהיר עדות ראשית ובעטיו של צו גילוי המסמכים שניתן במסגרת ההליכים הוגשו בין היתר תעודות רפואיות משנת 2017.
- עם זאת יודגש, כי המתנגדת לא ביקשה מינוי מומחה רפואי בהקשר של יכולתו של המנוח להבחין בטיבה של צוואה (בקשה 25 שהוגשה לקראת תום ההליך התייחסה לנושא ההשפעה הבלתי הוגנת ולא העדר כשרות).
- בחינת המסמכים הרפואיים שצורפו שופכת אור על מצבו של המנוח (גם ללא מינוי זה).
- בסופו של יום מלאכת ההכרעה הינה בידי בית המשפט על סמך הראיות, הנסיבות, העדויות והעובדות שהתבררו בפניו.
ראו לעניין הצורך בבחינה משפטית של כלל הראיות ממקורות שונים (ולא רק חוות דעת מומחה שבוחן את הדברים בדיעבד): עמ"ש 55336-12-14 ר' ז' נ' ר' א' סעיפים 5-6 לפסק דינו של כב' הש' שוחט (6.3.16).
- מתוך המסמכים הרפואיים (צורף כנספח כ"א לתצהיר עדות ראשית של המתנגדת) סיכום ביקור רפואי מיום 12.7.2017 - 8 ימים לפני חתימת הצוואה - בביקור המנוח אצל הרופא ד"ר גויכמן, בבדיקה צוין "בן 89, פעיל ומתפקד". מאותו מועד צורפה הפנייה ליעוץ מאת פרופסור גוטמן (נספח כ"א) בה צוין" בן 89.. מתגורר בתל אביב עם בת זוג. צלול לחלוטין". תחת הכותרת ממצאים צוין "מצב כללי מצויין לגילו. צלול ומבין הכל".
- ב"סיכום קבלה רפואית" מיום 17.7.2017 מציין פרופסור גוטמן כי מצבו של המנוח מצויין לגילו וכי הוא צלול לחלוטין.
- על כן המסמכים הסמוכים למועד עריכת הצוואה האחרונה לא מעידים על העדר כשירות, ואף יש בהם אמירות חיוביות על מצבו של המנוח.
- ביום 20.7.2017 נחתמה כאמור הצוואה האחרונה.
- סיכום קבלה רפואית מכון אונקולוגי מיום 31.7.201 (נספח כ"ה שצורף לתצהיר עדות ראשית של המתנגדת) -11 יום לאחר חתימת הצוואה - מציין ד"ר בורסי כי שוחח עם המנוח ומשפחתו, דבר המעיד על יכולתו של המנוח להבין את הנאמר ולקבל החלטה בעניינו: "בן 89, מתגורר עם בת זוגו, שמור קוגנטיבית ועצמאי בתיפקודו... שוחחתי עם המטופל ומשפחתו לגבי הממצאים ההדמיתיים והאפשרויות הטיפוליות".
- מאשפוזו של המנוח צורף טופס רפואי מיום 9.8.2017 (נספח ל"ג 1) המציין את מצבו התיפקודי של המנוח וביצוע פעולות היומיום מהם עולה כי בשלב הזה הזדקק המנוח לעזרה רבה (כ-19 ימים לאחר עריכת הצוואה, 6 ימים טרם פטירת המנוח):
- עוד פורט אודות מצבו המנטלי של המנוח כי הוא מתמצא בזמן ובמקון ובאנשים, משתף פעולה ומבין הוראות וכי מצבו הרגשי תקין והואו אינו סובל מבעיות זיכרון:
- יודגש כי המסמכים הרפואיים שנערכו לאחר עריכת הצוואה ובסמוך יותר למועד הפטירה עולה כי המנוח לא היה צריך מינוי אפוטרופוס:
- במכתב שחרור/העברה סיעודי של המנוח מבית החולים שיבא מיום 10.8.2017 (נספח ל"א) שניתן על ידי ד"ר שטיינלאוף צויינו הדברים הבאים: " ...שמור קוגנטיבית ועצמאי עד לאחרונה... בבדיקתו צהוב נינוח וחלש". בסיכום המכתב צוין "משתחרר לביתו בליווי אשתו-בהכרה מלאה, ערני ורגוע...".
בנוסף צוין על ידי ----במסגרת מכתב השחרור (נספח ל"ג 2) הדברים הבאים: "מטופל בהכרה מלאה, עירני ומשתף פעולה". מאותו מועד צוין על ידי ----- "בהכרה מלאה, משתף פעולה נינוח נשמתית..."
- מתוך המסמכים הרפואיים (צורף כנספח ל' לתצהיר עדות ראשית של המתנגדת), נמצא מסמך בדיקה של המנוח מיום 14.8.2017, יום טרם פטירתו ופחות מחודש ממועד עריכת צוואתו בביקורו שערכה רופאת המשפחה ד"ר קליין. במסגרת מסמך זה צויין כי מצבו של המנוח היה יציב, מבחינה מנטלית קיימת ירידה קוגניטיבית אך שיפוטו נמצא תקין, ונלקח בחשבון רצונו של המנוח בהמשך ליווי בבית: "בן 89,6, גר עם בת זוג, אין עזרה סיעודית...המטופל נקי ומסודר במיטתו. מתמצא חלקית במקום ובזמן. יש אירועים של חוסר התמצאות במקום ובזמן ואירועים של אי שקט המטופל שרוי באי שקט מינורי... XXX ו-XXX מעוניינים להמשיך בליווי בבית". העתק מסמך זה צורף גם מצוות "הוספיס בית צבר".
- בחינת המסמכים הרפואיים אודות מצבו של המנוח לרבות מסמכים רפואיים בסמיכות למועד עריכת הצוואה (ובהמשך בסמוך לפטירתו) אליהם הפנתה המתנגדת מובילים למסקנה כי המנוח היה בעל יכולת להבחין בטיבה של הצוואה במועד עריכתה. בחינת המסמכים הרפואיים לא מעלה ראיות לכך שהמנוח סבל מירידה בתפקוד או ביכולתו לקבל החלטות שעשוי להעיד על היעדר כשירותו.
- מכתבי הטענות נראה כי המתנגדת זנחה את טענותיה בנוגע לטענת היעדר כשירות המנוח לערוך את הצוואה, ולא ביקשה גם מינוי מומחה רפואי. גם בחקירות ההתרשמות כי ב"כ המתנגדת מציין כי המנוח היה כשיר לערוך את צוואתו.
- המתנגדת העדיפה להוכיח את טענותיה בדבר אי כשרותו של המנוח באמצעות מסמכים רפואיים שהגישה מטעמה. אולם במסמכים שצורפו על ידה, אין כל ראיה המעידה על היעדר כשירות של המנוח.
- בחינה מעמיקה של המסמכים הרפואיים מעלה כי לא ניתן ללמוד מהממסמכים הרפואיים כי המנוח לא היה כשיר לערוך את צוואתו.
- המתנגדת לא נימקה מדוע אם סברה כי המצב העובדתי כה ברור לא עתרה למינוי מומחה רפואי מתאים. מהמסמכים הרפואיים אף בימיו האחרונים של המנוח נראה כי המנוח היה כשיר לערוך את הצוואה, המנוח קיבל החלטות רפואיות לגבי עצמו בימיו האחרונים, ולא הונחה כל תשתית ראייתית לכך שהמנוח סבל מבעייה רפואית המעידה על היעדר יכולת לערוך צוואה.
- ההתרשמות מהמסמכים הרפואיים היא כי המנוח אכן סבל מבעיות בריאותיות שונות במועד עריכת הצוואה אך אין בכך כדי להעיד על אי יכולתו להבחין בטיבה של צוואה. כאמור, כדי להוכיח אי-כשרות לערוך צוואה צריך להוכיח כי באותה נקודת זמן מצבו של המנוח לא איפשר לו לערוך את צוואתו – ולא כך הדבר בענייננו. המתנגדת ניסתה להוכיח את טענותיה באמצעות מסמכים שנערכו לפני ואחרי עריכת הצוואה, אך מסמכים אלו לא מעידים על אי-כשרות המנוח בעת עריכת צוואתו באופן שאינו משתמע לשתי פנים.
- ניכר מהמסמכים הרפואיים כי גם בימיו האחרונים של המנוח, הוסבר למנוח אודות מצבו, המנוח היה בעל כושר החלטה באם להישאר באשפוז או להשתחרר ושיתף פעולה עם הצוות הרפואי. חמישה ימים טרם הפטירה נכתב "שמור קוגנטיבית ועצמאי עד לאחרונה". בנוסף צוין כי ההתרשמות מהמנוח היא כי מצבו הכללי טוב לגילו, והוא מבין את הנאמר לו.
- לטענת המתנגדת, המנוח היה נכה בעת עריכת הצוואה, אך נראה מהמסמכים הרפואיים כי המנוח לא היה סיעודי אלא התקשה לבצע פעולות יומיומיות. מהמסמכים הרפואיים עוד עולה כי המנוח התקשה בפעולות ניידות אך רק בימיו האחרונים.
- המתנגדת העלתה טענה נוספת כי האישה הסתירה מידע אודות מצבו הרפואי של המנוח, ולא דיווחה לקרובי המשפחה אודות מחלת הסרטן בה חלה המנוח. לטענת המתנגדת המנוח היה שרוי במצב נפשי ירוד. המתנגדת לא צירפה אף אסמכתא לתמיכה בטענתה אודות מצבו הנפשי של המנוח סמוך למועד עריכת הצוואה, לרבות השפעותיהן של התרופות אותן נטל המנוח. אף על פי מצבו הבריאותי של המנוח בסמוך למועד הצוואה, שאין חולק כי סבל מבעיות רפואיות שונות, אין כל עדות לכך שהמנוח סבל ממצב נפשי ירוד, לרבות טענה בנוגע למצבו המנטלי והקוגנטיבי של המנוח, שבסמוך למועד עריכת הצוואה בעוד צויין כתקין.
- יש לציין שהנכדה לא הייתה בקשר עם המנוח כפי שיפורט בהמשך, וכפי שניתן ללמוד מאי ידיעתה אודות מחלתו של המנוח, על כן אין בידה ובידיעתה מידע אודות מצבו הרפואי של המנוח. יודגש – בשל פערי המידע הללו ולאור בקשותיה של המתנגדת אישרתי כפי שפורט בראשית פסק הדין בקשות נרחבות באופן חריג לגילוי מסמכים המתייחסות גם למצבו הרפואי של המנוח. כאמור לעיל כבר בראשית ההליך לבקשתה של המתנגדת אושר ללא הגבלת זמן צו לקבלת מסמכים רפואיים לכל מוסד רפואי לרבות קופ"ח, מוסדות רפואיים ומל"ל. היקף גילוי המסמכים הרחב ללא הגבלת זמן ולכל הגופים הרפואיים היה בו על מנת להוכיח את טענותיה של המתנגדת, לו היה בהן ממש.
- המסמכים הרפואיים שצירפה הנכדה אודות מצבו הרפואי של המנוח אינם מעידים על היעדר כשירות המנוח לערוך את הצוואה, אלא מעידים כי בסמוך לפטירה ובסמוך למועד עריכת הצוואה, המנוח סבל מבעיות רפואיות שאינן מעידות על היעדר כשירותו של המנוח לערוך צוואה.
- בסיכומו של דבר, אין כל מסמך רפואי סמוך למועד עריכת הצוואה שעשוי להעיד על היעדר כשירותו של המנוח לערוך את הצוואה.
- אשר על כן ולאחר בחינת עדות עורך הצוואה שהיה גם עד לה, העדה הנוספת לצוואה, עדויות הצדדים ועדויות העדים שהובאו מטעמם, שוכנעתי כי המתנגדת לא הצליחה להוכיח כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה.
- לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, הטענה בדבר היעדר יכולתו של המנוח להבחין בטיבה של צוואה- נדחית.
2). טענת המתנגדת כי הצוואה האחרונה נעשתה בשל השפעה בלתי הוגנת
- המתנגדת טוענת כי המנוח היה אדם קשה שחי על פי דרכו בלבד וציפה לציות מלא מסובביו, עד שנחלש והפך לנשלט בידי האישה. במהלך החיים המנוח ניתק קשר מספר פעמים עם אימה של המתנגדת ועם הנכדה, וכשהמנוח היה בשל לכך, כמתואר בסיכומי הנכדה, הקשר חודש.
- המתנגדת טוענת כי המנוח ערך את צוואתו עת שגסס כתוצאה ממחלת הסרטן כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים. לטענת המתנגדת, תמוהה עריכת צוואת המנוח בשבועות האחרונים לחייו, לרבות קיומה של חתונה מספר ימים טרם מותו, זאת לאחר למעלה מ-10 שנות זוגיות עם האישה. לטענת המתנגדת, המנוח נשלט באופן מוחלט על ידי האישה, בשל כך ערך את צוואתו כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של האישה. המתנגדת טוענת כי האישה ניצלה את מצוקתו של המנוח שהיה תחת תרופות חזקות. האישה היא שהייתה אחראית לכלל הפעולות שביצע המנוח סמוך למועד עריכת הצוואה, באופן שהיה נתון תחת לחץ והשפעתה של האישה.
- התובעת טוענת כי המתנגדת לא הצליחה להוכיח את טענתה בדבר השפעה בלתי הוגנת באמצעות די ראיות אשר יוכיחו כי המנוח אכן היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת בעת עריכת צוואתו האחרונה. לטענתה, בחינת טענה זו בהתאם למבחני הפסיקה מעידה כי המנוח היה עצמאי והוכח כי הוא הביע את רצונו החופשי והאישי בעת עריכת הצוואה, ומשכך יש לדחות טענה זו.
- לטענת התובעת, יש לקבוע כי הצוואה האחרונה משקפת את רצונו של המנוח ואינה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת.
- לאחר שמיעת טענות הצדדים וחקירותיהם, דין טענה זו – להידחות.
- סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת – בטלה:
30". (א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה.".
- פסיקת בתי המשפט ואף הספרות, פירשו את ההוראה שלעיל באופן הבא:
"עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).
קיומה של השפעה בלתי הוגנת או היעדרה צריכים להיקבע על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה.
...
בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נב(2) 813 קבע השופט מצא ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת".
ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון 124 (מהדורה שביעית, 2014).
- נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו. ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, בעמ' 271.
- המבחנים האמורים הם: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה.
- להלן ייבחנו יישום מבחני הפסיקה של השפעה בלתי הוגנת בענייננו.
- מבחן התלות והעצמאות – במבחן זה יש לבחון האם בתקופה בה ערך המנוח את הצוואה הוא היה עצמאי, הן מבחינה פיזית והן מבחינה קוגניטיבית.
- טענת המתנגדת היא כי בעת עריכת הצוואה, המנוח היה חולה בסרטן מפושט והוא היה תלוי לחלוטין באישה, הן בהיבט בהנפשי והן בהיבט הפיזי בשל מצב נפשי ירוד לרבות מזון, הלבשה, רחצה, נטילת תרופות, הסעתו ממקום למקום וכו' בכל אלה נעזר רק באשתו לרבות בבניה. בנוסף טוענת המתנגדת כי כעולה מהמסמכים הרפואיים המנוח לא היה נייד והתקשה לבצע פעולות יומיום. גם בביצוע פעולות היומיום נעזר אך באישה. המתנגדת טוענת כי המנוח היה מודע לכך שהתלות שלו בתובעת אינה רק פיזית אלא מוחלטת.
- בחינת המסמכים הרפואיים של המנוח מעלה כי המנוח לא היה תלוי פיזית ואבסולוטית באישה כטענת המתנגדת. מהמסמכים הרפואיים עולה כי בסמוך למועד עריכת הצוואה, המנוח היה פעיל ומתפקד כמתואר (נספח כ' לתצהיר המתנגדת, סיכום רפואי מיום 12.7.2017).עוד צויין מאותו מועד כי מצבו הכללי מצויין לגילו, הוא צלול ומבין, ואף היה בעל כושר החלטה. יתרה מכך צויין כי הוסבר למנוח אודות מצבו הרפואי, ולא רק לקרוביו.
- הידרדרות במצבו הפיזי של המנוח כעולה מהמסמכים הרפואיים החלה ימים ספורים טרם פטירתו של המנוח. כן צויין במסמך רפואי מיום 14.8.2017, קרי יום טרם מותו של המנוח כי "הובהר לאשת המנוח כי מצבו ירוד ביותר". כלומר הידרדרות במצבו הפיזי של המנוח חלה אך בימים ספורים טרם פטירתו, כך גם בנוגע לתפקודו הפיזי וביצוע פעולות היומימיום כעולה ממסמך רפואי מיום 9.8.2017, כ- 6 ימים טרם מותו של המנוח.
- כפי שנאמר לעיל בפרק של כשרות המנוח לצוות, טענות המתנגדת באשר למצבו הרפואי של המנוח בעת עריכת הצוואה לא הוכחו. הטענה כי המנוח לא היה עצמאי בעת עריכת הצוואה לא הוכחה, שכן המנוח סבל מבעיות רפואיות באופן טבעי לגילו, לרבות מחלת הסרטן והידרדרות שהחלה ימים ספורים טרם פטירתו. גם אם קיבל סיוע בשל כך – אין בכך כדי ללמד על תלות משמעותית כפי שנדרש להוכיח במסגרת מבחן זה. לא הוכחה רמת סיוע המעידה על העדר רצון חופשי. שכן כאמור המסמכים הרפואים של המנוח מעידים על מצב קוגנטיבי תקין תוך היותו בעל יכולת לקבל החלטות.
- טענת המתנגדת בעניין זה הסתכמה בטענה כללית בלבד, אשר משקפת את עמדתה האישית והסובייקטיבית את מצבו של המנוח. טענתה לא התבססה על ראיות אשר קישרו בין מצבו הרפואי של המנוח לבין היותו לא עצמאי מבחינה פיזית או מבחינה קוגניטיבית, ולא הוכח קשר בין מצבו לחתימתו על הצוואה בהשפעת האישה.
- המתנגדת נסמכת על מסמכים רפואיים שרובם מתייחסים למצבו הרפואי של המנוח ימים ספורים טרם פטירתו. סיועה של האישה במועד זה אינו משליך על העובדה כי למנוח הייתה תלות במועד עריכת הצוואה. אף אם מצבו הפיזי והבריאותי של המנוח היה ירוד במועד עריכת הצוואה, אין בכך כדי להשליך על מצבו הקוגנטיבי של המנוח כעולה מהמסמכים הרפואיים היה תקין.
- מהחקירה של הגב' XXX העדה לצוואה, עולה כי המנוח היה בסלון הבית והיה בכיסא גלגלים. הדבר לא הוסתר (ואף עלה לאחר מכן בסרט החתונה של המנוח והאישה). אולם היותו בכיסא גלגלים במנותק משאר מצבו הרפואי איננה יכולה להוות ראיה יחידה לגבי העדר יכולת להבחין בטיבה של צוואה.
- האישה אישרה כי במועד החתונה המנוח היה בכסא גלגלים:
"עו"ד צ. סמוכה: הוא לא מצליח להחזיק כוס. עכשיו בואי נראה: הוא יושב על כיסא גלגלים.
העדה, גב' XXX: נו, אז מה?
ש: בחתונה, יושב על כיסא גלגלים. אני שואל.
ת: כן, אז מה?"
(ראו פרו' מיום 13.1.2020, ע' 314 שורות 25-28).
- יצויין כי ההתרשמות מעדותה של התובעת הייתה חיובית. היא ענתה באופן ישיר, מפורט. התובעת לא נחקרה אודות מצבו הפיזי של המנוח לרבות היותו עצמאי במועד עריכת הצוואה. הגם שהתובעת ציינה כי היא סייעה למנוח באופן משמעותי, אין הדבר מעיד כי המנוח לא היה עצמאי, בעוד מצבו הקוגנטיבי של המנוח צויין כתקין. מהעדויות עולה כי המנוח פעל בהתאם לרצונו. בחינת עצמאותו נלמדת אף מהיעדר עזרה סיעודית.
- המתנגדת טוענת, כי התובעת אישרה שהיא מסייעת שהמנוח נעזר בה, והפקיד בידה כרטיסי אשראי וצ'קים פתוחים חתומים על ידו. לטענתה, התובעת העבירה לפקודתה מחשבון המנוח 130,000 ₪, ו-10,000 ₪ הועברו לבנה XXX.
- כפי שיובהר בהמשך, המתנגדת לא השכילה להוכיח כי המנוח לא היה כשיר לצוות בעת עריכת הצוואה, על כן, טענותיה של המנגדת אשר להעברות שבוצעו מחשבונו של המנוח אין די בהן, שכן במועד העברת הכספים מחשבון המנוח לא הוכח כי המנוח לא היה כשיר לקבל החלטות. התובעת טוענת כי המנוח מיוזמתו ורצונו נתן הוראה להעברה בנקאית.
- לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות המתנגדת בכל הנוגע למבחן התלות והעצמאות.
- מבחן התלות והסיוע – בעניין זה יש לבחון עד כמה נזקק המנוח לסיוע באופן יום-יומי ועד כמה היה תלוי בזולת בסיוע לו, ובפרט עד כמה היה תלוי ונזקק לסיועה של התובעת.
- טענתה של המתנגדת בעניין זה הסתכמה בטענה כי האישה הייתה היחידה שטיפלה במנוח. המנוח היה תלוי בה לחלוטין כשיתר סביבתו מנותקים ממנו. התובעת הייתה היחידה שטיפלה בכל ענייניו של המנוח, לרבות בענייניו הכספיים והכל עבר דרכה.
- המתנגדת לא הציגה בפני בית המשפט כל ראייה או עדות המלמדות על תלות וסיוע של המנוח בתובעת דווקא, כפי שנדרש על פי הפסיקה.
- גם אם אקבל את טענתה של המתנגדת לפיה התובעת סייעה למנוח בענייניו השוטפים, הרי שאין בכך התנהגות מיוחדת ולא שיגרתית מצד האישה שניהלה עם המנוח זוגיות ומגורים משותפים למעלה מעשר שנים. מחלתו של המנוח כפי שהובהר לעיל לא גרמה לשלילת עצמאותו של המנוח, והמסמכים הרפואיים מציינים כי היה למנוח יכולת לקבל החלטה. מכל מקום, מדובר בתלות טבעית בין בני זוג שחיים מזה שנים ביחד, ובעת האחרונה בחיי המנוח בה חלה והידרדר, האישה הייתה האדם הקרוב ביותר למנוח.
- התובעת נשאלה על כך בחקירתה והסבירה כי היא סייעה למנוח בענייניו:
"ש: אין לי בעיה, אני יודע שהוא לא יצא. הוא שולח אותך לכל השליחויות מחוץ לבית כולל
קניות, כולל להביא כסף, למשוך בכספומט, הכול את עושה.
ת: מה השאלה?
ש: אני שואל: נכון? לא נכון?
ת: ברור, אני טיפלתי בו אז עשיתי כל מה שצריך היה לעשות.
ש: את מסיעה אותו לבתי חולים, מחזירה אותו,
[...]
העדה, גב' XXX: כן.
ש: הוא יודע שהוא תלוי בך.
ת: מה השאלה? מה השאלה?
ש: הוא יודע שהוא תלוי בך. הוא יודע או לא? אם הוא לא יודע אז הוא לא צלול. הוא יודע
שהוא תלוי בך?
ת: מה, אני יודעת מה הרגשות שלו באותו רגע?
ש: אני לא דיברתי על הרגשות, דיברתי על,
ת: אז מה השאלה? מה, מה השאלה?
ש: אני רוצה לבחון את הצלילות שלו.
ת: אוקיי, מה השאלה?
ש: הוא ידע שהוא תלוי בך או לא ידע?
ת: כנראה שכן, מה,
ש: זה הכול, מה ביקשתי? לא, אני לא רוצה כבודה. לא הבאת מעולם מטפלת זרה הביתה.
ת: לא. אני עשיתי הכול". (ההדגשות בקו- הוספו).
ראו פרו' מיום 13.1.2020 ע' 319 שורות 9-31, ע' 320 ש' 1).
- עיון בנספחים מעלה כי הנכדה שלחה מסרונים לאישה שתעבירם למנוח. המסרונים ששלחה הנכדה למנוח הועברו על ידי האישה ולא באמצעות הודעות ישירות למנוח. זאת בשל מערכת היחסים בין המנוח לנכדה ולא בשל מצבו של המנוח (שהרי הנכדה כלל לא ידעה מה מצבו הרפואי באותה העת). בין המסרונים עולה ההודעה הבאה ששלחה הנכדה לאישה ביום 4.2017 (נספח י"ד לתצהיר עדות ראשית של המתנגדת):
"לא ענה לי לטלפון, כמובן. תמסרי לו ממני יומולדת שמח ומזל טוב. ואת גיבורה לגמרי ואישה מדהימה, רק שתדעי".
- בחקירת הנכדה, השיבה בנוגע לתרומתה של האישה בחיי המנוח, ועל כך שהאישה הטיבה עם המנוח, טיפלה בו, ובשל כך בחר המנוח לחיות עמה. הנכדה השיבה בין היתר על ההודעה בה היא מפרגנת לאישה:
"העדה, גב' XXX: אוקי. בשנים שהייתי בקשר קרוב עם סבא והייתי מגיעה אליו כל הזמן, אז כן XXX בישלה יפה וטיפלה בבית וטיפלה בסבא ואין כל עוררין על זה. כלומר זאת הייתה הסיבה שהוא רצה אותה. הוא אמר בפירוש 'אני הבאתי אותה כדי שתטפל בי'. הוא היה בן אדם מבוגר ולא ידע לחיות לבד ורצה אישה בבית שתטפל בו וXXX עשתה את זה. אף פעם לא הכחשתי. היא בהחלט מילאה את התפקיד שבשבילו הוא חיפש אישה. אין כל ספק.
עו"ד קראוס: ואולי תסבירי את מה פשר הודעת הוואטסאפ שלך אליה מה-3/2/17 שאת כותבת לה "ואת גיבורה לגמרי ואישה מדהימה. רק שתדעי".
העדה, גב' XXX: תראה באותו שלב אני התחלתי להיות קצת נואשת. אני ניסיתי ליצור קשר עם סבא שלי כמה פעמים, ובפעם הראשונה בחיים שלי, ושוב כאילו XXX הייתה עם סבא 10 שנים וכל הכבוד על זה. הוא היה סבא שלי 40 שנה. לא היה דבר כזה שאני ניסיתי ליצור איתו קשר, עזוב שאני ניסיתי במייל ובטלפון ובוואטסאפ וב-sms, הכל חוץ מאשר סימני עשן. אף פעם לא קרה שאני הרמתי טלפון והוא לא חזר אלי. כאילו זה לא היה, אני לא ידעתי כבר מה לעשות ואני ניסיתי לדבר עם XXX ואני ניסיתי לבקש ממנה שהיא תדבר איתו ואם אני יכולה לבוא לבקר והיא אמרה שהיא תחזור אלי ולא חזרה אלי ואני הייתי קצת חסרת ישע. חשבתי אולי אם אני אתחנף ואשתדל ואנסה לרצות אותה, היא תיתן לי להגיע לסבא שלי. זה היה לי קצת הזוי כל הקטע." (ההדגשות בקו- הוספו).
(ראו פרו' מיום 27.3.2019, ע' 22 שורות 16-33).
- הנכדה אישרה כי במהלך חיי הזוגיות בין המנוח לאישה, האישה טיפלה במנוח ודאגה לצרכיו. הנכדה הצהירה זאת באופן חיובי וחד משמעי. אין בכך כדי להעיד על שינוי התנהגותי של האישה כלפי המנוח בסמוך לעריכת מועד הצוואה, אלא על התנהלות זוגית שגרתית בין השניים. ניכר מחקירת הנכדה כי היא מאשרת כי לא נהגה לבקר את המנוח בשנים האחרונות, אלא מדובר בקשר שהתבסס בעיקר על מסרונים.
- יתרה מכך, ציין מר XXX בסעיף 5 תצהירו: "לגבי נכדותיו, XXX ז"ל הזכיר מספר פעמים באוזני, בכאב, על כך שנכדותיו התנתקו ממנו דבר שהעיב על חייו, אמר לי שאינו יודע מדוע התנתקו ממנו ובשלב מסויים אף הביע בפניי את כעסו על התנהגותן והתנתקותן ממנו".
- יצויין כי אין כל ראיה לכך שהמנוח נותק מסביבתו על ידי האישה. חברתה של האישה, הגב' XXX טענה בסעיף 7 לתצהירה כי: " ... ביתם של XXX ז"ל ו-XXX היה בית פתוח, זכור לי שנכנסו ויצאו משם מבקרים: שכנים, ידידים שאת חלקם הכרתי ואת חלקם לא, וילדיה של XXX אליהם היה קשור מאוד. היה ברור שביתם פתוח לכל מי שמבקש לבקר את XXX ז"ל".
- לאחר בחינת טענות הצדדים ומכלול הראיות שהובאו בפני – ההתרשמות היא כי גם בטענות אלו אין די להוכיח כי המנוח היה תלוי באופן כה משמעותי בתובעת. אף אם אקבל את טענת המתנגדת לכך שהמנוח היה תלוי באישה, לא ניתן להתעלם כי האישה הייתה הדמות המרכזית בחייו של המנוח משך עשור, היה על המתנגדת להוכיח כי תלותו של המנוח באישה מגיעה לכדי השפעה בלתי הוגנת, זאת לא הוכח.
- המתנגדת לא צירפה ראיות המוכיחות כי המנוח היה תלוי באופן מוחלט באישה, ומכל מקום לא הוכח כי המנוח ניתק את קשריו עם סביבתו.
- לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענות בכל הנוגע למבחן התלות והסיוע.
- מבחן קשרי המצווה עם אחרים – בעניין זה יש לבחון האם המצווה היה מבודד ומנותק מסביבתו בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, למעט התובעת, כך שהתחזקה התלות של המנוח בתובעת.
- המתנגדת מציינת שניתוק הקשר עם המנוח לא היה רק בינה לבין המנוח, אלא שהמנוח נותק ובודד מכל חבריו. לטענת המתנגדת, המנוח לא שלט בשום פן בחייו מחודש 6/2017. המתנגדת הוסיפה כי הורחקה ומודרה מהמנוח באופן שיטתי, ולא נותר למנוח אף אדם בחייו למעט האישה.
- שכנו של המנוח, מר XXX (בעלה של העדה לצוואה הגב' XXX), הוא שקישר בין המנוח לעו"ד דנאי, העיד לגבי הקשר של המנוח עם הנכדות:
"ת: במהלך השנים, נוהלו לא מספר, לא מספר שיחות קטן בנושא הנושא של הנכדים והנכדות, זה הלך וצבר תאוצה שלילית עם הזמן, כל פעם יותר ויותר, עד לאותו שלב שבו הוא אמר לי "XXX, עזוב, לא רוצה קשר, לא מעוניין בקשר, לא אצור קשר, אל חושב שצריך ליצור קשר, בגלל התנהגותן הלא נכונה כלפיי נקודה".
ראו: פרוט' מיום 18.6.2019, עמ' 123 שורות 8-12.
- שותף לעבודה לשעבר של אם המתנגדת, עו"ד XXX שהכיר את המנוח באופן אישי העיד לגבי אופיו של המנוח וקשריו עם משפחתו:
"עו"ד סמוכה: עו"ד XXX, אתה הכרת את המנוח, אתה יכול לספר לנו מה ההתנהגות שלו, מה האופי שלו היה? כיצד הוא היה במסגרת החברתית, האישית?
העד, מר XXX: הוא היה איש קשה, הוא היה טיפוס נרגן כזה, לונר. אהב לריב, לא דיבר עם קרובי משפחה שנים. היה איש קשה.
ש: איזה קרובי משפחה לא דיבר שנים? מה אתה יודע? ספר, תרחיב.
ת: אני יודע שעם משפחתו הוא ניתק את קשריו, הוא התגרש ואז ניתק את קשריו עם אשתו ועם ילדיו ל, אני יודע, משהו כמו 20 שנה, אחר כך הוא מאד התחרט על זה והיחסים היו מאד חמים, אבל, היו לו, הוא היה איש קשה מאד.כמה אנשים אתה מכיר שלא מדברים על הילדים שלהם 20 שנה?
ש: הוא היה "ברוגז" איתם? כעס עליהם, אהב אותם?
ת: אני לא ייודע, הוא מאד אהב אותם, אבל זה שהוא כעס עליהם, אני חושב שכן, לתקופה מסוימת הוא כעס עליהם, או שהן כעסו עליו. על כל פנים, היה תקופה של נתק, גדולה, ואחר כך הייתה תקופה של הרמוניה גדולה.
ש: כשאתה אומר "התגרש מאשתו", אתה מדבר על אשתו הראשונה.
ת: כן."
(ראו: פרו' מיום 18.6.2019, ע' 35 שורות 22-31, ע' 36 שורות 1-5).
- יצויין כי מעדותו של עו"ד XXX עולה כי הוא לא היה בקשר עם המנוח עת היה המנוח בקשר זוגי עם התובעת. אולם יש בעדותו לשפוך אור על אופיו של המנוח והתנהלותו לגבי קשרים חברתיים ומשפחתיים.
- אחותו של המנוח, הגב' XXX, העידה לגבי ניתוק הקשר בין המנוח לאימה של המתנגדת, בתו של המנוח:
"ש: הנה תראי. בסעיף 4 את כותבת "כך נותק הקשר בין אחי לביתו XXX". אז אני שואל מתי נותק הקשר בינו לבין XXX ולמה.
ת: כן, הוא רצה שאשתו תבוא אליו לגרמניה והיא לא רצתה לגרמניה לנסוע אחרי שהייתה שואה בעולם. אז היא לא רצתה לנסוע לגרמניה והיא נסעה לאמריקה וכך נותק הקשר.
ש: כמה שנים נותק הקשר ביניהם?
ת: עד שהילדה הייתה בת 18. היא גמרה את הבית ספר והם נסעו לארץ וגרו פה ואחר כך הם,
ש: אז בערך 18 שנה היה נתק ביניהם?
ת: מה?
ש: בערך 18 שנה היה נתק ביניהם?
ת: לא, מה פתאום 18 שנה. הילדה הייתה בסך הכל, אני לא זוכרת בת כמה היא הייתה. אנחנו ליווינו אותם לאונייה.
ש: אז כמה שנים, בת כמה הייתה הילדה?
ת: אני חושבת בת 5 או 6. פחות או יותר.
ש: אז בערך 12 שנה היה נתק.
ת: משהו כזה. יכול להיות."
(ראו פרו' מיום 27.3.2019, ע' 9 שורות 3-19).
- אביה של המתנגדת, מר XXX, השיב בנוגע לקשר של המתנגדת עם המנוח:
"ש: בוא תספר לי כל מה שXXX סיפרה לך על XXX. אני מתיישב. בבקשה.
ת: כל מה שהיא סיפרה לי על XXX? אנחנו פה נצטרך לשבת כמה ימים.
ש: בבקשה, תספר. יש לנו זמן.
ת: XXX ניסתה, מאד הציק לה שאין לה את הקשר עם סבא. זה מאד הציק לה. היא כל הזמן חזרה על זה וכל הזמן דיברה איתי על זה וכל הזמן הייתה לה הרגשה שהיא לא מבינה מה קורה פה. היא מנסה להתקשר איתו, הוא לא עונה לה. מנסה להתקשר לXXX, היא אומרת לה 'בסדר, אני אבדוק' והיא לא חוזרת אליה. זאת אומרת זה כאילו. קודם כל היא הייתה איתו בקשר רציף עד 2015 או 2016, זה אנחנו יודעים."
(ראו פרו' מיום 27.3.2019, ע' 14 שורות 25-33).
- מר XXX השיב בחקירה בנוגע לניתוקי הקשר של המנוח עם המשפחה ובנוגע להיעדר קשר שנים רבות עם אחות המתנגדת:
"ש: אדוני, אתה כותב, אני מקריא לך "גם בתקופות אלו היו ניתוקי קשר והתרחקויות של מספר חודשים. פעם אחת נותק הקשר ביוזמת אשתי המנוחה". אני שואל אותך, תסביר לי, מה היה מה הביא כל פעם לנתקים כאלה? זה לא דבר רגיל שבמשפחה יש כל הזמן נתקים.
ת: זה לא דבר רגיל אולי בתפיסת עולם שלך, אבל זה היה דבר מאד רגיל בתפיסת עולם שלו. היה קצת כועס או לא יודע או משהו, אז לא מדברים כמה זמן. אחרי זה מדברים, ברגע שמישהו מתקשר, צד אחד מתקשר לצד שני, הכל חוזר כאילו לא קרה כלום.
ש: הבנתי. אז בוא תאמר לי עכשיו, תסביר לנו למה הבת שלך שגרה בחו"ל במשך כבר כמה? 12 שנה בנתק ממנו בערך?
ת: XXX? כן. מ-2011. זה 6 שנים. כי הוא נפטר ב-2017. נכון? מ-2017 מינוס 2011 זה 6 נכון?
ש: אתה יודע.
ת: אתה שאלת אותי,
ש: מתי היא התחתנה? באיזו שנה?
ת: 21 ביוני 2011.
ש: וממתי היא בחו"ל?
ת: מ-2010.
ש: מ-2010. אוקי. ולמה הנתק בינה לבין סבא שלה?
ת: היא נסעה לחו"ל. היו לה את העניינים שלה בחו"ל. יש לה 2 ילדות, יש לה תינוקת קטנה. מרכז החיים שלה עבר לחו"ל, הוא לא היה בארץ. היא הייתה גם פחות קרובה לסבא. היא נסעה לחו"ל כשהייתה בת שנתיים. הנכדה הקרובה האהובה של סבא זו הייתה XXX. היא הייתה הנכדה המועדפת, היא כל הזמן הייתה איתו בקשר רציף, בקשר הדוק, וXXX מכיוון שהיא לא הכירה כל כך את הסבא, כי בגיל שנתיים היא נסעה לחו"ל ולא הספיקה להכיר אותו, אז בניגוד לXXX שגדלה אצלו וישבה על הברכיים שלו והוא,"
(ראו פרו' מיום 27.3.2019, ע' 13 שורות 15-33, ע' 14 שורות 1-7).
- מחקירות העדים עולה כי ניתוקי הקשרים היו דפוס קבוע שאפיין את הדינמיקה בין המנוח לבני המשפחה.
- מר XXX העיד על נוקשתו ואופיו של המנוח, בין היתר ציין את האירוע הבא:
"ש: מה שאתה אומר זה שבתקופות שהיא אירחה אותם היה לה דברים טובים להגיד על XXX. היה לה מאד נחמד. היא אירחה אותה בחום, בישלה יפה. זה מה שאתה אומר?
ת: זה מה שאני אומר ולכן לא סביר שבאיזשהו מקום, באיזושהי שנה, בערך שנתיים לפני שהסבא נפטר, ירד איזשהו מסך שניתק אותה.
ש: הבנתי. תגיד לי ייעצת לבתך למשל לבוא לסבא לדפוק לו בדלת 'שלום סבא, באתי לבקר אותך'.
ת: אין דבר כזה אצל הסבא לבוא לדפוק בדלת. היה לנו אירוע שאתה מבקש ממני לרענן את הזיכרון, ששלושת הילדים שלי באו לסבא, עוד לפני תקופת XXX, הם באו לסבא באופן מפתיע, יעני רצו לשמח אותו. הם עמדו, בלי להודיע מראש, בלי לתאם איתו. הם עמדו בדלת, דפקו בדלת לדעתי איזה שעתיים. צלצלו, השכנים יצאו, השכנים הזמינו אותם אליהם הביתה. הוא לא פתח להם את הדלת כי הם לא תיאמו מראש. בסוף הם הזעיקו את XXX ואותי, שנינו באנו לשם והצלחנו ליישר את לא יודע מה היה שם, וסבא הכניס את כולנו אליו הביתה. זאת אומרת זה היה טראומה.
ש: באיזה שנה זה היה?
ת: זה לדעתי היה אולי ב-2005, 2006. ותשמע זה טראומה. ילד שחוטף כזה דבר הוא לא מנסה עוד פעם." (ההדגשות בקו- הוספו).
(ראו פרו' מיום 27.3.2019, ע' 15 שורות 27-32, ע' 16 שורות 1-13).
- מר XXX השיב כי הנכדה התראתה עם המנוח בפעם האחרונה בשנת 2015 (כשנתיים לפני מועד עריכת הצוואה):
"ש: מתי?
ת: אתה תופס אותי על זמנים שאני לא יכול להגיד לך.
ש: שנה לפני שהוא נפטר? חצי שנה לפני שהוא נפטר?
ת: אני לא יודע. קרוב לזמן שזה נשלח.
ש: עברת איתה על הוואטסאפים?
ת: אני בקשר עם XXX כמעט יומיומי. אנחנו מדברים כמעט יום יום. היא הייתה בקשר עם סבא וכל פעם שהיא הייתה אצל סבא היא הייתה מדווחת לי מה קרה ואיך קרה ומה עשינו ומה דיברנו ומה שיחקנו ומה,
ש: אז מתי השנה האחרונה שהיא הייתה אצלו, מתי המועד האחרון שהיא הייתה אצל סבא בביקור?
ת: להערכתי, עוד פעם אל תתפוס אותי על 7 שנים עם תאריכים. לדעתי ב-2015.
ש: 2015 הייתה אצלו.
ת: כן. זה מתועד,
ש: תספר לנו מה ייעצת לה אחרי 2015, איך ליצור קשר עם סבא. מה אמרת לה לעשות.
ת: אני לא צריך להגיד לה לעשות. היא ילדה גדולה, היא יודעת מה היא עושה. אני לא צריך לייעץ לה מה לעשות.
ש: אבל אתה אומר שאתה בקשר יומיומי איתה. אתה אפילו מעיין בוואטסאפים שלה שהיא שולחת לו, בטלפון שלה. זה מה שאתה אומר.
ת: נו, אז מה?
ש: נו אז לא אמרת לה 'תשמעי בואי נחשוב ביחד איך את בכל זאת תגיעי לסבא'?
ת: אז היא כל הזמן ניסתה להגיע לסבא וכל הזמן ניסתה לשלוח לו הודעות וכל הזמן ניסתה להתקשר." (ההדגשות בקו- הוספו).
(ראו פרו' מיום 27.3.2019 ע' 18 שורות 2-25).
- הנכדה השיבה גם היא בחקירה כי ניתוקי קשר עם המנוח היו כדבר שבשגרה:
"עו"ד קראוס: [...] את כותבת בסעיף 12 לתצהיר שלך "אני, אימי ובני משפחה אחרים, חווינו ניתוקי קשר מצד סבי לתקופות מסוימות". תוכלי לפרט?
העדה, גב' XXX: כן. מדי פעם מישהו היה נעלם למישהו מכל מיני סיבות של חיים ואז מישהו היה עוד פעם יוצר קשר והיינו חוזרים ועוד פעם כמיטב המסורת האשכנזית, מעמידים פנים שכלום לא קרה וממשיכים בקשר צמוד וקרוב ואוהב ולא מדברים על זה אף פעם. ככה מתמודדים. זה פשוט היה חלק. אני יודעת שזה נשמע מוזר למי שבחוץ, אבל זו הדינמיקה המשפחתית. לתוך זה נולדתי, גדלתי ובבוא היום לקחתי את מקומה של אימי בדינמיקה הבריאה הזאת. אם אני יכולה להוסיף, אני חושבת שהדוגמא הכי טובה לקטע הזה,".
(ראו פרו' מיום 27.3.2019, ע' 30 שורות 4-13).
- בין הנספחים שצורפו, עולה כי הנכדה שלחה למנוח (לטלפון של האישה) מסרונים בדבר ברכת יום הולדת למנוח במועדים שונים במהלך שנת 2017. בנוסף הועלו פוסטים בפייסבוק בין הנכדה לאישה. מהתכתובות ומהפוסטים נראה כי מערכת היחסים בין הנכדה לאישה הייתה טובה. בין יתר הנספחים צורף פוסט בפייסבוק (נסםח ח' לתצהיר עדות ראשית של המתנגדת) שכתבה הנכדה מיום 5.2.2014:
- ביום 6.2.2014 פרסמה הנכדה פוסט נוסף:
- הפוסטים שפורסמו על ידי הנכדה משקפים אף הם את מערכת היחסים האישית והמורכבת ששררה בין הנכדה למנוח.
- הנכדה אישרה בחקירתה כי הקשר עם המנוח נותק בשנת 2015 על אף ניסיונות הנכדה ליצור עמו קשר כנטען על ידה:
"העדה, גב' XXX: מכיוון שאני ראיתי שהוא בטלפון לא עונה לי, ואני כפי שנאמר כאן בעבר, סבא שלי הוא היה בן אדם קשה ודעתן ואני הכרתי אותו. אם הוא לא עונה לשיחה אחת, לא עונה לשתיים, הוא גם לא יענה ל-30. אני באיזשהו שלב קלטתי שהטלפון בכלל לא אצלו ולכן אני ניסיתי ערוצי תקשורת אחרים. יש הודעה, חבל שזה לא מודפס כאן, מסנג'ר שלי בפייסבוק, שניסיתי ליצור איתו קשר ישיר בפייסבוק מ-2015 ואני מצטטת, אני פשוט הסתכלתי על זה היום עוד פעם. "סבא למה אתה לא עונה לטלפונים שלי???". זה עכשיו אנחנו יכולים ללכת לשלוף מהפייסבוק.
עו"ד קראוס: שזה עוד מ-2015 את אומרת?
העדה, גב' XXX: שזה השלב שבו הוא הפסיק לענות לי אחרי שנוצר נתק." (ההדגשות בקו- הוספו).
(ראו פרוט' מיום 27.3.2019, ע' 26 שורות 16-25).
- המתנגדת לא הוכיחה כי המנוח לא המשיך לנהל קשרים עם אחרים. המתנגדת מציינת כי נותק הקשר בינה לבין המנוח כשנתיים טרם מועד עריכת הצוואה. המתנגדת מציינת כי המנוח היה בעל אופי נוקשה, עובדה שהשפיעה על מערכתת היחסים בין הצדדים.
- לא הובאה הוכחה כי האישה גרמה למנוח לנתק קשרים עם הסביבה, ולא הוכח כי המנוח הפסיק לנהל קשרים עם אחרים בעטייה של התובעת.
מטענות המתנגדת נראה כי ניתוק הקשר בינה לבין המנוח נבע מדפוס התנהלות של המנוח, לרבות אופיו, ולא בשל השפעתה שלא האישה שמימלא לא הוכחה.
- יובהר כי אין בקשר הזוגי בין המנוח לאישה משום בידוד המנוח מסביבתו. סיועה של האישה למנוח בעת מחלתו לא עולה לכדי בידודו מהסביבה. מטרתו של מבחן זה היא לבדוק האם האישה מנעה מהמנוח מלנהל קשרים אישיים או חברתיים כאלה ואחרים. זאת לא הוכח.
- טענת המתנגדת כי המנוח היה ממודר מסביבתו מעלה קושי, הואיל והמנגדת מציינת כי הקשר בינה לבין המנוח נותק כשנתיים טרם הפטירה, ולא הונחה תשתית ראייתית המוכיחה כי המנוח היה מבודד מסביבתו.
- מבחן נסיבות עריכת הצוואה – יש לבחון במבחן זה האם נסיבות עריכת הצוואה מלמדות כי הצוואה היא פרי השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת.
- לא הוכח כי התובעת לקחה חלק בעריכת הצוואה, וכי מעורבתה עולה לכדי השפעה בלתי הוגנת על המנוח. העד, מר XXX ציין כי המנוח הוא שפנה אליו בכדי שימליץ לו על עו"ד שעורך צוואות והוא זה שקישר בין המנוח לעו"ד דנאי על מנת שיערוך את צוואתו.
- גרסה זו נתמכה על ידי עדותו של עו"ד דנאי ציין בתצהירו:
- גרסתה של התובעת עמדה בקנה אחד עם גרסתו של עו"ד דנאי. העד מר XXX ציין כי הקשר בין המנוח לעו"ד דנאי נוצר דרכו, ואכן כך היה. התובעת לא לקחה חלק במציאת עוך הדין שערך את הצוואה, אלא הגיע מיוזמתו ולבקשתו של המנוח. מעבר לכך לא הוכחה מעורבותה של האישה במועד עריכת הצוואה, כפי שצויין בעדותו של עו"ד דנאי, על אף שהאישה הייתה בבית, היא שהתה בחדר נפרד ואין הדבר עולה לכדי מעורבותה של האישה בעריכת הצוואה. כמו כן, עדותו של עו"ד דנאי הייתה מהימנה וחיזקה את גרסתה של התובעת.
- יתרה מכך, גרסתו של עו"ד דנאי והתובעת נתמכה בעדותה של הגב' XXX שהעידה כי התובעת לא נכחה בעת עריכת הצוואה:
"ש: כן. כשהגעת לחתום על הצוואה, מי היה בבית? כי אנחנו שמענו על XXX, ושמענו על XXX. מי היה בבית כשהגעת?
ת: אמיר ישב לשמאלי, וXXX ישב על כורסא כאן, לא ראיתי עוד אנשים בבית.
ש: לא ראית אנשים בבית? ואת XXX, את ראית בבית?
ת: לא.
ש: אני שואל עוד פעם, כי,
ת: לא, אני,
ש: הם לא יכולים להיעלם.
ת: אני לא ראיתי, הייתי בסלון,
ש: את מכירה את XXX?
ת: כן, כן, הייתי בסלון, גם את XXX לא ראיתי בבית. ישבתי,
ש: גם את XXX לא ראית בבית?
ת: לא, ישבתי עם אמיר ועם זה, יכול להיות שהם היו בבית,
ש: ואם דנאי, דנאי אמיר אומר שXXX הייתה בבית?
ת: ואם הם היו בחדר ואני הייתי בסלון?
ש: כן, אבל זה לא נגמר,
ת: אבל לא,
ש: חתמת ויצאת?
ת: כן, מה יש לי לעשות שם?
ש: ושנייה היית רק?
ת: כן, כן".
(ראו פרוט' מיום 18.6.2019, ע' 104 שורות 1-21).
- בחינת נסיבות עריכת הצוואה כפי שהוכחו, לא מובילה למסקנה כי התובעת היא שהשפיעה על המנוח לערוך צוואה זו או היתה מעורבת בקביעת תוכנה.
- כפי שעולה מטענות הצדדים ומהחקירות, נסיבות עריכת הצוואה מלמדות כי המנוח פעל בהתאם לרצונו האישי ולא עולה כי הצוואה היא פרי השפעה בלתי הוגנת.
- גירסתה של התובעת הייתה מהימנה ואף התיישבה בצורה סבירה יותר עם הראיות שהוצגו.
- אשר על כן ולאחר שהמתנגדת לא הוכיחה כי מתקיימים התנאים להוכחת ההשפעה בלתי הוגנת, דין הטענה להידחות.
3). טענת המתנגדת כי הצוואה האחרונה נעשתה בעטייה של מעורבות התובעת
- המתנגדת טוענת כי המנוח ערך את צוואתו האחרונה תוך מעורבותה הפסולה של התובעת. המתנגדת טוענת כי המנוח לא יצר קשר עם עו"ד דנאי, והוא לא זה שיצר עימו קשר טלפוני על מנת להזמינו אלא התובעת זו שיצרה עימו קשר והזמינה אותו לפגישה. לטענת המתנגדת שינוי מקום הפגישה עם עו"ד דנאי (שבתחילה נקבע כי הפגישה תתקיים במשרדו של עו"ד דנאי ולאחר מכן שונתה ונקבעה בביתו של המנוח והתובעת) מעידנ על מצבו הבריאותי של המנוח ועל ניסיון התובעת להסתיר את מעורבותה בהליך עריכת הצוואה, באופן פסול.
- התובעת טוענת כי הצוואה נעשתה ביוזמתו של המנוח. לטענת התובעת, המנוח פנה לשכנו, ד"ר XXX, לקבלת המלצה לעורך דין לעריכת הצוואה, וד"ר XXX המליץ לו על עו"ד דנאי. לטענתה, המנוח היה בקשר ישיר עם עו"ד דנאי לעריכת הצוואה ואיש מלבדו לא נכח בעת עריכת הצוואה, כך שנסיבות עריכת הצוואה אינן מלמדות על מעורבות פסולה בעריכתה. לטענת התובעת, המנוח הוא היחיד ששוחח עם עו"ד דנאי יחד עם העדה הגב' XXX.
- התובעת טוענת כי מעורבותה כביכול לא עולה לכדי מעורבות פסולה בעריכת הצוואה של המנוח אלא סיוע מתבקש מבן משפחה שאינו חורג מגדרי סיוע סביר ואינו מגיע כדי מעורבות פסולה על פי החוק.
- לאחר שמיעת טענות הצדדים וחקירותיהם, שוכנעתי כי המתנגדת לא הוכיחה כי התובעת הייתה מעורבת באופן פסול בעריכת צוואתו האחרונה של המנוח.
- סעיף 35 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".
- בבע"מ 7049/15 מפי כב' הש' רובינשטיין נפסק, בכל הנוגע לעילת המעורבות:
"...הבסיס לטענה זו מצוי בסעיף 35 לחוק הירושה, הקובע "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה". יודגש, כי החוק קובע סנקציה קשה – ביטול הצוואה – בגין מעורבות בעריכת הצוואה על-ידי הזוכים לפיה; זאת בבחינת "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" (בבלי, חולין מ"ד, ע"ב). כדברי הנשיא זוסמן בע"א 707/76 צארום נ' גורן, פ"ד לב(3) 548, 552 (1978) "מטרת סעיף 35 היא להרחיק חשד של רמיה או השפעה לא הוגנת על המצווה מצד אלה המשתתפים בעריכת הצוואה". בית המשפט לענייני משפחה קבע כקביעה עובדתית – אשר גם בה אין מקום להתערב – כי חלקו של המשיב 1 בעריכת הצוואה הסתכם בהסעת אמו למשרד עורכי-הדין ושהיה בחדר סמוך בעת החתימה. אכן, יתכנו נסיבות שבהן יהא בכך כדי להטיל ספק בכשרות הצוואה והדבר תלוי נסיבות. במקרה דנא לא ראינו סיבה, על פי קביעתו העובדתית של בית המשפט, להידרש לזאת, שכן בית המשפט קמא קיבל את עדותו של עו"ד דמארי לגבי נסיבות החתימה על הצוואה. מעשי המשיב 1 לא הקימו עובדתית, על פי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, את החשש, העומד ביסוד סעיף 35 לחוק, להתערבות פסולה מצד הזוכה בירושה. יצוין, כי יש לדקדק ביישום סעיף 35 בגדרי השכל הישר ונסיון החיים (ע"א 5869/09 חרמון נ' גולוב, פ"ד נט(3) 1, 9, פסקה 17 (2004)); אומר המלומד שילה "כתוצאה מחומרתו של סעיף 35, וכדי להקטין את נזקיו האפשריים, לא היה מנוס מלתת לסעיף פירוש מצמצם ככל האפשר. לפנינו דוגמא מובהקת למגמה המוצהרת של בית המשפט לאור התוצאות הקשות של הסעיף" (שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, 308 (1995); ראו גם בע"מ 6349/08 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה ז' (2009)).כך גם בענייננו, כאשר בית המשפט קמא התרשם עובדתית מן הנעשה ולא סבר כי היתה השפעה בלתי הוגנת. הסעיף כמובן אינו "מלה מתה" ויופעל במקרים המתאימים על פי נסיבותיהם, תוך בדיקה פרטנית". (ההדגשות בקו - הוספו).
ראו: בע"מ 7049/15 פלוני נ' פלוני סעיף ט' לפסק הדין (17.12.15).
- כפי שנקבע בפסיקה, יש לבחון האם נסיבות עריכת הצוואה מעידות כי הייתה מעורבות פסולה של הנהנה בעריכת הצוואה. לא כל מעורבות באשר היא תביא לתוצאה של ביטול הצוואה, אלא שכל מקרה ייבחן בצורה פרטנית, כאשר על בית המשפט להשתכנע כי מדובר במעורבות שיש בה כדי להטיל ספק בכשרות הצוואה.
- הראיות והעדויות שהובאו בפני בית המשפט מעלות כי מעורבותה של התובעת בעריכת הצוואה מסתכמת בסיועה למנוח בזימון טלפוני של עו"ד דנאי לפגישה לצורך עריכת הצוואה. כפי שהובהר בעדותו של עו"ד דנאי, התובעת יזמה את השיחה, אך המנוח דיבר עם עו"ד דנאי בכדי לקבוע עימו פגישה. הוכח כי התובעת לא הייתה מעורבת בעריכת הצוואה ולא נכחה בעת עריכת הצוואה. לא הוכח כי התובעת השפיעה או היתה מעורבת בהכתבת תוכן הצוואה.
- ד"ר XXX שהפנה את המנוח לעו"ד דנאי לא נחקר בעניין זה ועל כן אני מקבלת את גרסתו בתצהירו, לפיה המנוח פנה אליו לצורך עריכת הצוואה: "במועד מסוים בשבועות האחרונים לחייו, XXX פנה אלי ושאל אותי האם אני מכיר עו"ד שעורך צוואות, אמרתי לו שהעו"ד שלנו שהוא גם ידיד שלי עוסק בכך, ונתתי לו את שמו ומספר הטלפון של עו"ד אמיר דנאי" (סעיף 8 לתצהירו של ד"ר XXX).
- עדותו של ד"ר XXX הייתה כי יצירת קשר עם עו"ד דנאי נבעה מיוזמתו של המנוח ועל ידו, כשפנה לד"ר XXX בבקשה למציאת עורך דין שעורך צוואות.
- התובעת ציינה בחקירתה כי לא הייתה נוכחת בעת עריכת צוואת המנוח עם עו"ד דנאי, אך אישרה כי היא זו שיזמה את שיחת הטלפון של המנוח עם עו"ד דנאי:
"ש: דנאי לא ראה תעודות רפואיות. לא הראיתם לו תעודות רפואיות.
ת: מה השאלה?
ש: האם הראית לדנאי תעודות רפואיות?
ת: אני לא הייתי במעמד מה שהם דיברו ביניהם ואני לא יודעת מה הוא נתן ומה הוא לא נתן, אני לא הייתי במעמד הזה, לא הייתי נוכחת.
ש: אוקיי. דנאי אמר שב-12:30 כשהייתם צריכים להיות במשרדו הוא מקבל צלצול שהמנוח לא מרגיש טוב,
ת: השאלה הזאת נשאלה כבר,
ש: אני עוד לא סיימתי אז תשמעי את השאלה. לא מרגיש טוב ודנאי מחליט לא לדחות את היום ולהגיע אליכם הביתה. מי החליט שלא דוחים כשבן אדם לא מרגיש טוב ולא יכול לעלות במעלית למשרד של דנאי שדנאי יגיע הביתה? מי החליט על זה?
ת: לא יודעת.
ש: לא יודעת. אבל את שמעת, את היית על ידו כשהוא דיבר עם דנאי.
ת: אני לא יודעת, הם דיברו ביניהם, רגע, שאלת אותי – תן לי לענות ברשותך.
ש: כן. ברור.
ת: אתה לא נותן לי להתבטא.
ש: יש לך טעות. מאוד רוצה.
ת: הם דיברו ביניהם ואז הוחלט שהוא יבוא אלינו.
ש: לא, לא, לא. זו לא תשובה בשבילי. את אמרת שאת חייגת ונתת למנוח לדבר עם דנאי.
ת: אוקיי, נו, מה השאלה?
ש: ואני שואל: כשאת עומדת על ידו, נותנת את הטלפון למנוח לדבר עם דנאי, למה היה צריך, מה אמר לו המנוח, למה צריך דווקא היום כשהוא לא מרגיש טוב, להגיע אליו הביתה?
ת: הוא ביקש ממנו להגיע היום כדי שהוא רוצה לסדר את העניינים, זה הכול.
ש: את שמעת את השאלה?
ת: כן. למה.
ש: למה כשהוא מרגיש לא טוב?
ת: מאיפה אני יודעת למה? זו הבקשה שלו, הוא ביקש את זה, שהוא יבוא.
ש: כן. עד היה כמה הוא לא הרגיש טוב שלא יכול להיכנס לאוטו ולצאת מהאוטו ולעלות במעלית?
ת: אני לא יודעת עד כמה.
ש: הבנתי. את היית אמורה לקחת אותו לדנאי?
ת: לא. הם סיכמו ביניהם והוא בא.
ש: לא, את היית אמורה לקחת את המנוח לדנאי לפני שדנאי בא אליכם וסיכמו שהוא יבוא אליכם, את היית אמורה להסיע אותו לדנאי.
ת: לא סוכם איך ניסע, לא סוכם.
ש: אבל סוכם שאת נוהגת,
ת: לא, לא סוכם". (ההדגשות בקו- הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 13.1.2020, ע' 301 שורות 14-31, ע' 302 שורות 1-22).
- העדה לצוואה הגב' XXX העידה ואישרה שלא נכחו בעת עריכת הצוואה אנשים נוספים זולת המנוח ועו"ד דנאי:
"ש: כן. כשהגעת לחתום על הצוואה, מי היה בבית? כי אנחנו שמענו על XXX, ושמענו על XXX. מי היה בבית כשהגעת?
ת: אמיר ישב לשמאלי, וXXX ישב על כורסא כאן, לא ראיתי עוד אנשים בבית.
ש: לא ראית אנשים בבית? ואת XXX, את ראית בבית?
ת: לא."
(ראו: פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע' 104, שורות 1-4).
- עו"ד דנאי אישר כי התובעת פנתה אליו לצורך עריכת צוואת המנוח, וציין כי התובעת התקשרה אך הוא שוחח עם המנוח:
"ש: או קיי. ואחרי המספר ימים האלה, אתה אומר שהתקשר אליך המנוח, ואנחנו לא מוצאים את השיחה הזאת שאתה אומר עליה.
ת: אני לא אמרתי שהתקשר אלי המנוח, אמרתי שדיברתי עם המנוח,
ש: מה זאת אומרת?
ת: נדמה לי, נדמה לי ש, אני לא יודע, השיחה, נדמה לי שXXX הייתה, גב' XXX יזמה את השיחה ואז אני דיברתי איתו, לא זוכר אם האדם הראשון שדיברתי איתו הייתה XXX או היה המנוח עצמו". (ההדגשות בקו –הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 18.6.2019, ע' 51 שורות 23-29).
- עו"ד דנאי ציין את רצונו של המנוח להיפגש עימו לצורך עריכת הצוואה:
"ש: או קיי, בוא נמשיך. אתה שומע שהוא חולה, יש לו חולשה עקב מחלת הסרטן, וחושש שיתקשה להגיע, למה לא דחית את זה? למה לא חשבת שאדם כזה, במצב כזה, צריך לדחות את יום עריכת הצוואה, שירגיש טוב, כי סביר להניח שאדם עם סרטן בלבלב ובכבד, לוקח תרופות, מורפיום, משככי כאבים, למה לא דחית היום, אלא אמרת, אתה בא, למה לא אמרת לו "נדחה את זה ליום אחר, שתרגיש טוב"?
ת: אני לא זוכר את מהלך השיחה, יכול להיות שזה כן עלה, אני זוכר שהוא, מאד היה חשוב לו שאני אגיע אליו, ולכן נעניתי לבקשתו". (ההדגשה בקו – הוספה).
(ראו: פרוטוקול מיום 18.6.2019, ע' 58 שורות 12-19).
- עו"ד דנאי, כעורך הצוואה ועד לה, התרשם כי מדובר ברצונו האישי והאמיתי של המנוח להוריש את רכושו:
"עו"ד סמוכה: אתה שאלת אותו מה רכושו? כי אני יודע שכשעושים צוואה, אז רוצים לשמוע מהמצווה איזה רכוש יש לו, איפה כספים, אדמות, בארץ, בחו"ל, ידעת שהוא חי בגרמניה הרבה מאד שנים, היו לו עסקים בגרמניה, שאלת אותו מה הרכוש שלו?
ת: אני, כשאני ניגש לעשות צוואה, אחד הדברים שאני מסביר למצווה, זה שהוא יכול לתת הוראות גורפות, והוא יכול גם לפרט אם הוא רוצה רכוש מסוים. הרצון שהוא הביע היה מאד ברור ולא הצריך ירידה לפרטים לגבי הרכוש, למעט איזה חשבון בנק שאני זוכר שהוא התקשר לפקיד בבנק ורצה לוודא איזה משהו, מעבר לזה, לא תחקרתי אותו על הרכב הרכוש שלו". (ההדגשה בקו- הוספה).
(ראו: פרוטוקול מיום 18.6.2019, ע' 64, שורות 23-31).
- המתנגדת לא הוכיחה כי התובעת הייתה הכוח המניע בעריכת צוואתו של המנוח. פעולותיו של המנוח בחיפוש עו"ד כעולה מעדותו של ד"ר XXX, מעידים על רצונו של המנוח לערוך צוואה. אין בסיועה של האישה בשיחתה עם עו"ד דנאי בכדי להוות מעורבות, שכן המנוח הוא זה שדיבר עם עו"ד דנאי ויזם את הפגישה לעריכת הצוואה. גם מחקירתו של עו"ד דנאי, התרשמותו מהמנוח הייתה ברורה והעידה על רצונו של המנוח לערוך את הצוואה ולקבוע את תוכנה.
- עו"ד דנאי הדגיש בחקירתו מספר פעמים כי ההוראות לגבי ההורשה בצוואה התקבלו רק מהמנוח.
- המתנגדת העלתה טענות בנוגע למילוי השיק באמצעותו שולם שכר הטירחה לעו"ד דנאי, לטענת המתנגדת אין מדובר בכתב היד של המנוח אלא של התובעת. לטענתה אי כתיבת השיק על ידי המנוח מעידה על מעורבותה של האישה בעריכת הצוואה. עם זאת הוכח בשאלות בחקירתה כי מדובר היה בשיק בחתימת המנוח ומחשבונו.
- האישה השיבה בחקירתה, כי השיק ששולם לעו"ד דנאי לעריכת הצוואה לא שולם מכספה:
"העדה, גב' XXX: לא, אבל זה לא מהצ'ק, הוא לא שילם לו מהצ'ק שלי. זה רק שעשינו את ההסדרים לבית המשפט אני שילמתי צ'ק". ראו: פרוטוקול מיום 14.7.2019, ע' 228 ש 20-21.
- האישה השיבה שלא היא כתבה את השיק:
"עו"ד צ. סמוכה: והמנוח לא כתב את הצ'ק. אני רוצה להראות לך את כתב היד, אולי את תגידי לי של מי כתב היד הזה. זה של המנוח?
העדה, גב' XXX: זה לא הכתב שלי, זה לא הכתב שלי". ראו: פרוטוקול מיום 14.7.2017, ע' 239, שורות 17-19).
- האישה אישרה בחקירה כי המנוח חתם על השיק:
"העדה, גב' XXX: זו החתימה של XXX.
עו"ד צ. סמוכה: ברור שזה צ'ק של XXX.
כב' הש' סנונית פורר: זו החתימה שלו?
העדה, גב' XXX: כן."
ראו: פרוטוקול מיום 13.1.2020 ע' 289, שורות 19-22.
- האישה אישרה כי השיק לא נככתב בכתב ידו של המנוח:
עו"ד צ. סמוכה: זה כתב של המנוח.
[...]
העדה, גב' XXX: אמרתי שזה לא שלו.
פרוטוקול מיום 13.1.2020 ע' 290, שורות 20-24.
- עצם חתימתו של המנוח על השיק כשהוא משוך מחשבונו (ולא תשלום שכר טירחה באמצעות אחר), מהווה גם היא ראיה נוספת לרצונו העצמאי של המנוח בעריכת הצוואה.
- ההתמקדות של המתנגדת בסוגיית השיק לא שיכנעני כי מדובר בראיה שמכריעה כי הייתה מעורבות של התובעת החורגת מגדר סיוע של בני משפחה ובהתאם לחוק.
- אשר על כן אני דוחה את טענת המתנגדת לגבי מעורבות התובעת בעריכת צוואתו של המנוח.
טענות נוספות
- המתנגדת טוענת כי מעלה תמיהות רצונה של התובעת להתחתן עם המנוח מספר ימים טרם פטירתו, בנוסף תמוה קיומו של רישום נישואין בעמק הירדן (ולא לפי מקום המגורים בתל אביב).
- התובעת שבה וטענה כי בינה לבין המנוח התקיימה זוגיות טובה למעלה מעשור. לטענתה, המנוח הוא זה שרצה ויזם את הליך החתונה. לטענת התובעת אדם רשאי להחליט היכן ירשמו הנישואין, וההחלטה ברישום הנישואין בעמק הירדן הבטיחה קידום מהיר יותר של התהליך.
- הגב' XXX, שכנה שהייתה גם עדה לצוואה, ונכחה בחתונה - השיבה בחקירה על התרשמותה מהמנוח במועד החתונה:
"העדה, גב' XXX: הוא היה שמח, היה לו טוב, אני ראיתי את זה,
עו"ד סמוכה: אני שואל למה.
ת: לא יודעת למה, אני לא רופא, אני לא פסיכולוג, לא יודעת למה בן אדם, טוב לו, למה בן אדם לא טוב לו,
ש: כן.
ת: אני באה לתת עדות, באמת, בתור,
ש: אני, אני מקבל,
עו"ד קראוס: אל תקטע את זה.
העדה, גב' XXX: מה שראיתי ומה שזה, אני לא, אני לא מנסה לייפות שום דבר, ואני לא אנסה לייפות,
אני לא טיפוס כזה.
[...]
ש: אם הוא חייך, אז המצלמה תראה שהוא מחייך.
ת: אני זוכרת שהוא חייך.
ש: אם הוא מאושר, כן, מראה לא פנים זועפות ולא פנים של אדם שעוד דקה הולך למות, אז המצלמה
תראה. נכון?
[...]
העדה, גב' XXX: אני יכולה לדבר בזכות עצמי? מה שאני ראיתי? אני לא,
עו"ד סמוכה: המצלמה.
ת: המצלמה, כבודה במקומה מונח. אני ראיתי את הדברים כמו שאני רואה בתור שכנה, לא בתור בת משפחה, לא בתור חברה, בתור בן אדם שליווה אותו לאורך השנים, בדברים כאלה או אחרים.
ש: המצלמה לא משקרת.
ת: אז ראיתי, אני אומרת, המצלמה, כבודה במקומה מונח.
[...]
העדה, גב' XXX: אבל אני אומרת לך מה שאני ראיתי, ובאמת, כבר הן אדם, שהיה לו טוב, ראית עליו, שלא טוב לו, ראית עליו. הוא היה בן אדם מאד שקוף ברגשות שלו, שאי אפשר, אז מה שאני ראיתי, זו דעתי האישית,". (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 18.6.2019, ע' 112 שורות 3-32, ע' 113 שורות 1-16).
- חקירתה של הגב' XXX עולה בקנה אחד עם טענת התובעת, לפיה המנוח הוא זה שחפץ להתחתן עם התובעת.
- יתרה מכך, אחות המנוח הגב' XXX השיבה בחקירה כי המנוח טילפן אליה והזמין אותה לחתונה (ראו פרו' מיום 27.3.2019, ע' 6 שורה 24). זימונה של הגב' XXX על ידי המנוח לחתונה מעיד ומחזק את רצונו של המנוח בקיום החתונה.
- יש לציין כי הטענה לעצם קיומה של החתונה אינה מעלה ואינה מורידה בענייננו מאחר והדיון איננו לגבי ירושה על פי דין. אין חולק כי התקיים בין המנוח לתובעת קשר זוגי שהתקיים למעלה מעשור, מעדויות הצדדים וכלל הראיות שצורפו עולה קשר טוב וקרוב, כפי שצויין אף על ידי המתנגדת. נסיבות אלו אינן מעלות ספק שעשוי לשפוך אור נוסף לגבי צוואת המנוח.
- המתנגדת העלתה טענות בנוגע להפרדה רכושית שהתקיימה בין המנוח לתובעת. לטענתה, המנוח נהג בהפרדה רכושית מוחלטת המעידה כי למנוח לא הייתה כוונה לחלוק את רכושו עם התובעת. אין בידי לקבל טענה זו. קיימת הבחנה בפסיקה בין ההסדרה הרכושית ביחסי ממון בין בני הזוג בעת החיים לבין ירושתו של אדם. על כן טענות הקשורות להיקף העיזבון מקומן אינו להתברר במסגרת הליך זה ממילא.
- בנוסף יצויין כי אפשרתי בשל פערי המידע והקשר גילוי מסמכים רחב למתנגדת גם בהיבט הרכושי המתייחס להיקף העיזבון. לא היה בגילוי זה על מנת לשנות מהתמונה הראייתית הרבה שנפרסה בפניי בהרחבה באמצעות שאר הראיות והעדויות בהליך.
- אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
ת"ע 30759-06-18 בקשה לצו קיום צוואה מיום 20.7.2017 - מתקבלת.
ת"ע 33167-06-18 התנגדות לצו קיום צוואה מיום 20.7.2017- נדחית.
ת"ע 33331-06-18 בקשה לצו קיום צוואה מיום 24.3.1996 – נדחית.
- ב"כ התובעת יגיש צו לקיום לצוואת המנוח מיום 20.7.2017 - לחתימתי.
- הוצאות ההליכים – לאחר בחינת ההליכים והיקפם, ותוצאת פסק הדין, על המתנגדת לשאת בהוצאות התובעת בסך של 11,700 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא - ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין. יודגש – בחרתי לחייב את המתנגדת בהוצאות מופחתות ביותר בשל סיפור החיים הנוגע ללב ובשל סיבלות חייה, שלא היו לרגע אחד בעטייה. עם זאת, התנהל הליך משפטי מספר שנים והוא דרש מהצדדים, ב"כ ובימ"ש משאבים מרובים. משאבים אלה יש לגלם בהוצאות, גם אם אינן גבוהות.
- המזכירות תסגור את כל תיקי הצדדים.
ניתן היום, ג' תמוז תשפ"א, 13 יוני 2021, בהעדר הצדדים.
- פסק הדין אושר לפרסום בהחלטה נפרדת ביום 15.7.2021.