פס"ד בסוגייה של צוואה מול מוטב ביטוח

לפניי תביעה למתן סעד הצהרתי שהוגשה על ידי XXXXX חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), במסגרתה מבוקש להכריע בשאלה מי זכאי לקבל את הכספים שבמחלוקת המוחזקים על ידי התובעת בפוליסות ביטוח.

תחילתו של ההליך בתביעה שהוגשה על ידי התובעת למתן סעד הצהרתי לבית משפט השלום בתל אביב, על פיה התבקש בית המשפט לקבוע מי זכאי לכספי פוליסת ביטוח חיים ופוליסת ביטוח מנהלים הכוללת כיסוי ביטוחי למקרה מוות. בית משפט השלום בתל אביב בת.א. XXXXX (כב' הש' אילן דפדי) קבע בהחלטתו כי לבית משפט השלום אין סמכות לדון בתובענה שעניינה חלוקת עיזבון, וכי יש להגיש את התובענה לבית המשפט לענייני משפחה בהתאם לכללי הסמכות המקומית.

הצדדים ורקע רלוונטי:

1. א' ל' ז"ל, היה נשוי לגב' י' ז"ל (להלן גם "המנוחה") מאז 1978, כ – 41 שנים עד לפטירתה ביום 28.10.19. ל' נפטר ביום 4.9.21 (להלן: "המנוח").

    

2. המנוח והמנוחה חתמו על צוואות הדדיות ביום 6.3.2018. הנתבעים 2 – 4 הם ילדיהם המשותפים (להלן: "הנתבעים").

    

3. לאחר פטירת אשתו הראשונה, החל המנוח בזוגיות עם הגב' ש', הנתבעת 1, היא אלמנתו של המנוח (להלן: "הנתבעת").

    

4. המנוח היה מבוטח אצל התובעת "XXXXX חברה לביטוח בע"מ", תאגיד רשום כדין בישראל בתחום הביטוחים, בפוליסות ביטוח חיים וביטוח מנהלים, שלהלן:

   • פוליסת ביטוח חיים שמספרה XXXXX.

   • פוליסת ביטוח מנהלים לשכירים של XXXXX שמספרה: XXXXX.

     שתיהן כוללות כיסוי ביטוחי למקרה מוות.

      

5. הסכומים שהצטברו בפוליסות יחד מגיעים לסכום כולל של 2,076,649.03 ₪.

    

6. ביום 7.9.20 התקבלה אצל התובעת בקשת המנוח לעדכון / שינוי מוטבים בשתי הפוליסות, לטובת הנתבעת. ביום 15.9.2020 עדכנה התובעת את המנוח כי בקשתו לשינוי מוטבים בוצעה.

    

7. המנוח נפטר כאמור ביום 4.9.2021.

    

8. ביום 30.9.21 קיבלה התובעת פנייה מאת ב"כ הנתבעת לקבלת פרטים אודות כל זכויות המנוח וזהות המוטבים הרשומים בפוליסות על שם המנוח.

    

9. עוד באותו יום קיבלה התובעת פנייה מאת ב"כ הנתבעים שהם יורשי המנוח על פי צוואתו, ובה דרישה שלא לנקוט פעולות ביחס לפוליסות המנוח, וזאת עד לקבלת צו קיום צוואה.

    

10. או אז הגישה התובעת תביעה זו, אשר בתחילה הוגשה בדרך של בקשה למתן סעד הצהרתי, במסגרת הליך רגיל בבית משפט השלום בתל אביב. טענתה היחידה היא כי לאור המחלוקת בין היורשים, נדרשת פסיקת בית המשפט שיכריע לגבי זהות הזכאים לכספי הביטוח הצבורים בפוליסות על שם המנוח.

     

11. התביעה נדחתה, כאמור לעיל, על רקע החלטת בית המשפט כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה היות שמדובר בתביעה לחלוקת עיזבון.

     

12. הנתבעת 1 הגישה התנגדות לבקשה לקיום צוואת המנוח (ת.ע. 51157-07-21). הדיון בתיק ההתנגדות לצוואה מתנהל במקביל.

     

13. אציין, כי התובעת ביקשה להפקיד את כספי הביטוח בקופת בתי המשפט עד להכרעה מי מהמשיבים זכאי לכספים, בחוזרה על הטענה כי היא "אדישה" ביחס לשאלה מי זכאי לאותם כספים, ולפיכך כל רצונה הוא להפקיד את הכספים עד למתן החלטה שיפוטית בדבר זהות הזכאי להם.

     

14. דיון נערך ביום 7/6/22 במעמד הצדדים, כאשר ב"כ התובעת השתתף באמצעות היוועדות חזותית על פי החלטה שהתירה לו לעשות כן. הצדדים ויתרו על שמיעת ראיות וסיכמו טענותיהם בכתב, כאשר הוריתי כי תחילה הנתבעים 2- 4 יגישו סיכומים, לאחריהם הנתבעת 1, ואילו התובעת תגיש סיכומים לעניין שאלת ההוצאות בלבד.

    טענות הנתבעים 2 – 4

     

15. לנתבעים טענות כבדות משקל הנוגעות בעצם הוראות הצוואה ועל כן יש צורך בהכרעה בתיק ההתנגדות לקיום הצוואה עובר לדיון בתיק זה.

     

16. אין מחלוקת כי המנוח והמנוחה התכוונו להוריש את כלל נכסיהם, לרבות כספי ביטוח חיים, לבן הזוג ולאחריו לילדים. המנוח והמנוחה ערכו צוואות הדדיות. במסגרת הצוואה הוריש המנוח למנוחה את זכויותיו בקופות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות בבנק ובחברות ביטוח. בצוואה מצוין במפורש כי כל הזכויות הכספיות של המנוח, לרבות כספים בפוליסות ביטוח וכל רכוש אחר, תירש המנוחה, ובפטירתה - הנתבעים כיורש אחר יורש.

     

17. מאחר שצוואת המנוח כוללת את כל כספיו ורכושו של המנוח, לרבות קופות גמל וביטוחי חיים, יש לפרש אותה ככזאת המכילה התניה לפי סעיף 147 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), באופן זה שביטוחי החיים נכללים בעיזבון המנוח. סעיף 147 אינו מתייחס למועד עריכת הצוואה כדי לתקף את ההתניה.

     

18. מרגע שנחתמה צוואה, כל הוראה קודמת בדבר מוטבים – בטלה, וכל הוראה או הנחייה בדבר קביעת מוטבים לאחר חתימה על צוואה, בה נקבע שכספי קופות גמל וביטוחים הם חלק מהעיזבון, חסרת תוקף משפטי.

     

19. המנוח ידע כי אם ברצונו לשנות את הצוואה עליו לעשות זאת בכתב ובאופן מפורש. המנוח לא ביטל או שינה צוואתו מעולם וברור כי היא משקפת את רצונו.

     

20. בית המשפט אינו רשאי לכתוב צוואה חדשה או לבטל את ההתניה הכתובה בצוואה. יש לכבד את רצון המצווה כפי שמשתקף מצוואתו.

     

21. הנתבעים מפנים להוראות סעיף 8(ד) לפוליסת הביטוח לפיהן שינוי רישום מוטב בפוליסה יכול להיעשות ע"י צוואה מאושרת ע"י בית המשפט. ע"פ הוראות פוליסת הביטוח אין מניעה לשלם כספים לנהנה עפ"י צוואה, כך התובעת יכולה לשלם הן למוטב והן לנהנים עפ"י צוואה מאושרת בבית המשפט.

     

22. בנוסף, הסכם הממון שערך המנוח עם הנתבעת מפנה במפורש בסעיף 16 להסכם, לכך שהמנוח ערך צוואה הדדית עם המנוחה, וכי כל צוואה עתידית הנוגעת לרכוש שנצבר החל ממועד פטירת המנוחה, כפופה לאמור בצוואה ההדדית. קרי, כל שינוי כפוף לצוואה ההדדית ולרכוש שייצבר רק לאחר מות המנוחה.

     

23. הסכם הממון מתייחס לזכויות סוציאליות שייצברו מיום החתימה על ההסכם ובמהלך החיים המשותפים. כספי ביטוח החיים נצברו במהלך החיים המשותפים של המנוחה והמנוח, כאשר היא כבר הורישה את חלקה עפ"י הצוואה ההדדית.

     

24. הוראות הצוואה גוברות על מינוי מוטב, בפרט כשמדובר בצוואה הדדית שכבר קוימה על ידי צד אחד. גם אם אין פסיקה הנוגעת לקביעת מוטב לאחר חתימה על צוואה אין הדבר מהווה הסדר שלילי.

     

25. על התובעת לשלם לנתבעים את כספי ביטוח החיים מכוח הוראות הצוואה. העברת כספי הביטוח לנתבעת תהיה מנוגדת לצוואה ולרצון המנוח.

    טענות הנתבעת

     

26. הנתבעת העלתה טענה מקדמית בדבר חוסר סמכות עניינית לדון בתובענה. טענה זו מבוססת על יסוד האמור בסעיף 147 לחוק הירושה, הקובע כי כספי קופת תגמולים שיש לשלם על פי חוזה ביטוח אינם בכלל העיזבון. מאחר שהכספים המצויים במחלוקת הם כספי קופות תגמולים שיש לשלם עקב מותו של אדם, הרי שאלה אינם בכלל העיזבון ועל כן אין מדובר כלל בתביעה לחלוקת עיזבון הצריכה לדון בבית משפט לענייני משפחה, כפי שנקבע על ידי בית המשפט השלום. ייאמר כבר כעת, כי גם אם יש טעם בטענת הנתבעת בענין זה, הרי שהדרך הנכונה לתקיפת הסמכות הייתה הגשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט השלום בתל אביב, ולא העלאת טענת חוסר סמכות שעה שתביעת התובעת נדחתה על ידי בית המשפט השלום, והוא זה שהורה כי יש להגיש את התביעה בבית המשפט לענייני משפחה. הנתבעת לא נקטה כל הליך תקיפה ביחס להחלטת בית המשפט השלום ולפיכך היא מנועה מלהעלות טענה זו במסגרת הליך זה.

     

27. הכספים שבמחלוקת מקורם בפוליסות ביטוח חיים ולא בזכויות שנצברו בחייו של המנוח, ואינם יכולים להיחשב כנכס של העיזבון.

28. המנוח מינה את הנתבעת כמוטבת בשתי פוליסות הביטוח על שמו ובשתיהן כיסוי במקרה מוות. חוק הירושה קובע במפורש כי כספים שיש לשלם עקב מותו של אדם, על פי חוזה ביטוח, אינם חלק מהעיזבון. גם בפסיקה נקבע כי כספי ביטוח חיים אינם נכללים בגדר העיזבון והם כספים לבר עזבוניים.

     

29. עוד נקבע בפסיקה, שכדי שהכספים יכללו בעיזבון צריכה ההתניה בצוואה, לצורך תחולת סעיף 147 לחוק הירושה, להיות מפורשת וחד משמעית. עוד נטען כי ההתניה הייתה צריכה להיות רשומה במפורש אצל התובעת.

     

30. בתנאי החוזה הכללים "ביטוח חיים מגן 1" נקבע מפורשות כי "החברה תשלם את סכום הביטוח המגיע על פי תנאי הפוליסה אך ורק למוטב הרשום בפוליסה".

     

31. היה על התובעת לפעול בהתאם לתנאי חוזה הביטוח שנערך מול המנוח, ולשלם את הסכומים הצבורים בפוליסות לנתבעת, אותה מינה המנוח כמוטבת בלעדית. חובת התובעת לשלם את הכספים נובעת מהוראות חוזה הביטוח ולא מחוק הירושה.

     

32. אין חולק, כי בקשת המנוח לעדכון המוטבים נקלטה במשרדי התובעת. כמו כן, אין חולק כי התובעת אישרה את שינוי המוטבים, ורשמה את הנתבעת כמוטבת בשתי הפוליסות ביום 15.9.2020.

     

33. הנתבעת מפנה לכך שבפוליסת ביטוח מנהלים כלל לא נקבעו מוטבים מלכתחילה.

     

34. המנוח והנתבעת חיו חיי נישואים מלאים ומאושרים, ומנגד הקשר של המנוח עם ילדיו התרופף מאוד. הנתבעת והמנוח ערכו ביניהם הסכם ממון מאוחר לצוואה. למנוח ולנתבעת רכוש משותף, ולא בכדי הוא מינה אותה כמוטבת בפוליסות הביטוח. הנתבעת טוענת כי המנוח הלך לעולמו בטרם הספיק לערוך צוואה משלימה לצוואתו משנת 2018, לזכותה של הנתבעת, אך התכוון לכך.

     

35. בצוואה אין כל התייחסות לפוליסות ביטוח החיים, ושם התובעת "XXXX", או המונח "ביטוח חיים", אינם מופיעים כלל בצוואה. על כן לא ניתן לטעון כי בצוואה קיימת ההתנייה הנדרשת בחוק הירושה. ממילא אין לכך נפקות, שכן בקשת שינוי המוטבים ביום 15.9.20 מאוחרת לצוואתו ההדדית של המנוח מיום 6.3.18 שערך יחד עם המנוחה.

     

36. אין כל רלוונטיות לשאלה האם ההתייחסות בצוואה לכספי ביטוח כוללת את כספי הביטוח מהפוליסות אצל התובעת, שכן גם אם היה המנוח קובע בצוואה מוטב, ולא כך היה, הוא היה רשאי לחזור בו ולמנות מוטב אחר. ההחלטה לשנות מוטב נעשתה בידיעה וברצונו החופשי של המנוח. למנוח הייתה זכות על פי דין להודיע לתובעת בכל עת על מינוי מוטב או שינוי זהותו של מוטב.

     

37. עוד נטען כי הנתבעים היו מודעים למינוי הנתבעת כמוטבת בפוליסות. פנייתם לתובעת הייתה שלא כדין.

     

38. יש למחוק את התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית. לחילופין, יש להורות לתובעת לכבד את התחייבויותיה החוזיות ולשלם את מלוא כספי הביטוח בגין שתי הפוליסות לידי התובעת.

    טענות התובעת

     

39. אין לתובעת כל עניין להתערב בהכרעה במחלוקת.

     

40. במשרדי התובעת התקבלו באותו יום (30.9.20) פניות, הן מטעם הנתבעת, והן מטעם הנתבעים, שעניינן תגמולי הביטוח. נוכח המחלוקת לעניין זהות הזכאים לתגמולי הביטוח, התובעת איננה יכולה להעביר את הכספים המוחזקים אצלה, ללא הכרעת בית המשפט.

     

41. התובעת ביקשה להפקיד את מלוא הכספים מכוח פוליסות המנוח בקופת בית המשפט. התובעת חששה לבצע טעות בהעברת הכספים למי שאינו זכאי להם ולכן הועברה ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

     

42. לתובעת אין כל זיקה לאיש מהנתבעים ועל כן מבקשת לשמש מעין תובעת פורמאלית. מבוקש שלא לחייב בהוצאות או תשלום ריבית כלשהי.

    דיון והכרעה:

    למי מגיעים תגמולי ביטוחי החיים של המנוח? האם לילדיו הנהנים על פי צוואתו ההדדית, כיורש אחר יורש, או לאלמנתו הרשומה כמוטבת יחידה בפוליסות הביטוח?

    המסגרת הנורמטיבית

     

43. שתי הוראות חוק נוגעות לענייננו. הכלל בנוגע לכספים שיש לשלם עם פטירתו של אדם נקבע בס' 147 לחוק הירושה בזו הלשון:

    "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם, על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון".

44. בנוסף, סעיף 36 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובע כך:

    "בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם – על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה – רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו."

     

45. כלומר, בעל חוזה הביטוח יכול להתנות שכספי פוליסה יהיו חלק מן העיזבון ומי יהיה זכאי לקבל אותם, וזאת באמצעות הוראות מפורשות בצוואה. כמו כן, רשאי הוא לבטל את זכותו של מוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר.

     

46. ההלכה בעניין האופן שבו צריכה להימסר ההתניה לפי הוראות אלה, נקבעה בעניין פישר (ע"א 3807/90 מירי פישר נ' תמר קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים מיום 4.10.93) (להלן: "הלכת פישר"). שם נקבע במסגרת פסק הדין כי נושה, קרי, בעל חוזה הביטוח, רשאי לבטל או לשנות מוטב בשני אופנים: האחד בדרך של הודעה לחייב – קרי, הקופה, או בדרך של צוואה, שהודעה עליה ניתנה לחייב.

     

47. השופט שמגר אמר בפסק דינו שם כי: ".. אין די, לפי סעיף 36(ב), בהכללתה בצוואה של הוראה בדבר ביטול זכותו של מוטב, אלא יש למסור על כך, על אתר, הודעה לחייב, היינו לקופה. במילים אחרות, אם מוכנים לראות בהוראה שבצוואה התניה לצורכי סעיף 147 לחוק הירושה, הרי התניה זאת צריכה למצוא ביטויה בהסדר החוזי בין החייב לבין הנושה היוצר את מערכת הזכויות והחובות של חבר בקופה ושל הקופה. בעת הצטרפות לקופה נערך גם המסמך המציין את שמו של המוטב, ואם מבקשים לקבוע כי העיזבון הוא המוטב, לא ניתן לשמור זאת בסוד עד לפטירתו של הנושה ופתיחת הצוואה, כי ההסדר לפי סעיף 147 יהיה חסר." (עמ' 109 לפסק הדין).

     

    עוד אמר הנשיא שמגר:

    "לשם הסרת ספק, שהמדיניות המשפטית הרצויה צריכה להיות שהתניות וביטולי הוראות לפי סעיפים 147 ו- 36(ב) הנ"ל, מן הנכון שיהיו בנוסח ברור וחד-משמעי, כדי למנוע ספקות, תהיות, ואי-הבנות ואף תביעות בעקבות תשלומי כפל בלתי-מוצדקים."

48. אין להסתפק בסעיף כללי המתייחס לכספי ביטוח וקופות, אלא ההתניה המתייחסת לכספי ביטוחי חיים צריכה להיות ברורה וחד משמעית, כגון: "הסכומים שיש לשלמם עקב מותי יועברו לעיזבון", או נוסח כיוצא בזה (עמ' 110 לפסק הדין).

     

49. דעת הרוב בהלכת פישר הייתה כי שינוי המוטב, במובן הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים, חייב להיעשות במתן הודעה לקופה בחייו של המצווה.

     

50. בפסק דין בבר"ע (חי) 1649/07 מיום 31.7.2007 סיכם כב' השופט המחוזי (כתוארו אז) י. עמית את הסוגיה במילים הבאות: "הפסיקה עסקה בנושא זה והשורה התחתונה בפסיקה היא כלהלן: בתחרות בין מוטב מוקדם, שנקבע על ידי העמית בקופת הגמל, לבין מוטב מאוחר, שנקבע על ידי העמית בצוואה מאוחרת, עדיפה זכותו של המוטב המוקדם. זאת, כאשר ההודעה על הצוואה הגיעה לקופת התגמולים לאחר מותו של המצווה–העמית. ולהיפך – אם ההודעה על הצוואה הגיעה לפני מותו של המצווה-העמית, תגבר זכותו של המוטב המאוחר שנקבע בצוואה".

     

51. הנה כי כן, על מנת שניתן יהיה לראות בהוראות צוואה כתניה הקובעת כי כספי פוליסת הביטוח שייכים לעיזבון צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: על התניה להיות מפורשת ביחס לאותה קופה או חברת ביטוח ולא הוראה כללית בצוואה. בנוסף על הצוואה להימסר לחברת הביטוח עוד בחייו של המנוח ורק אז ייראו בהוראות המפורשות הכתובות בה כהוראה לשינוי מוטב.

     

52. בפסיקות שונות שניתנו על ידי בתי המשפט ניתן לראות כרסום מסוים באותם תנאים. כך למשל בת"ע 101618/03 (פורסם במאגרים מיום 26.4.2010) נקבע, כי חרף העובדה ששמה של קופת התגמולים אינו מופיע בצוואה, יש לפרש את המונח זכויות פנסיוניות הכולל אף את קופת התגמולים. בע"מ 1030/06 אישר בית המשפט המחוזי את קביעת בית המשפט לענייני משפחה, כי למרות שהצוואה לא נשלחה לקופת הגמל בחיי המנוחה, ולמרות ששם קופת הגמל לא נזכרה באופן מפורש, יש לראות בה כהוראה לשינוי מוטב.

     

53. בגישה המעדיפה את הוראות הצוואה המאוחרת, על פני קביעת המוטב המוקדם, נקט גם כב' השופט נ. שילה בתמ"ש 10421-06-12 (פורסם במאגרים מיום 15.11.12). עמדה זו גם הובעה בספר דיני ירושה ועיזבון (מהדורה שישית בעמ' 318) שם נקבע כי "הודעה זו יכול שתעשה בצוואה ואז תגיע לידיעת הקופה רק לאחר מות החבר". מנגד, ראו עמדתו של המלומד פרופ' דודי שוורץ הקובע כי שינוי המוטב צריך להיעשות בחייו של המנוח, ואימוץ גישה זו עשויה לשרת את רצונו של הנפטר.

54. דיון זה, שטרם הוכרע בעליון, למעשה אינו נדרש כלל במקרה שלפני. אין חולק כי גם מצדדי הגישה "הירושתית", היינו אותם אלה המעדיפים הוראת צוואה מאוחרת על פני מוטב מוקדם, גם אם זו לא נמסרה לחברת הביטוח בחייו של המנוח, וגם אם הוראות הצוואה כלליות ולא ספציפיות, נימקו זאת בציווי לכבד את רצונו של המת. היות שהוראות הצוואה מאוחרות להוראה שניתנה לחברת הביטוח ביחס למוטב, אזי, יש לקיים את רצונו המאוחר יותר של המנוח, גם אם אותה צוואה לא נמסרה לחברת הביטוח.

    מהכלל אל הפרט

55. במקרה שלפני, הוראת שינוי המוטב שנמסרה לחברת הביטוח, נמסרה לאחר עריכת הצוואה ולפיכך היא ההוראה המאוחרת יותר של המנוח בשאלה למי הוא מייעד את כספי הביטוח. לנתבעים לא הייתה כל טענה בדבר כשרותו המשפטית של המנוח לשנות מוטב בחברת הביטוח, לא עלתה כל טענה כי הודעת שינוי המוטב הגיעה לחברת הביטוח לאחר מות המנוח, ולא עלתה כל טענה בדבר העובדה כי חברת הביטוח אכן ביצעה בפועל את רישום המוטב בהתאם לבקשתו של המנוח ורצונו.

     

56. טענת הנתבעים 2-4 היא כי לאחר עשיית הצוואה היה המנוח מנוע באופן מוחלט מלעשות כל שינוי ברכושו הוא ובזכויותיו. לשיטת הנתבעים צוואה הכוללת את המונחים קופת גמל וביטוחים שוללת את קיומו של מוטב בכל חברת ביטוח שהיא ובכל סוג של ביטוח, לרבות ביטוח במקרה מוות.

     

57. לשיטת הנתבעים, הוראה כזו בצוואה שוללת לא רק מוטבים שנקבעו בחברת הביטוח בעבר, אלא שוללת מבעל הפוליסה לשנות את המוטבים גם בעתיד. הדרך היחידה, לשיטתם של הנתבעים, היא לשנות את הצוואה עצמה (סעיף 10 לסיכומי הנתבעים).

     

58. אני סבור כי מדובר בטענה מרחיקת לכת שאין לה כל יסוד בדין, והיא מגבילה את זכויותיו הקנייניות של המנוח לעשות ברכושו ובזכויותיו בחייו כראות עיניו.

     

59. הנתבעים טוענים, כי ההלכה הפסוקה אינה קובעת כי על הצוואה להיות מאוחרת לקביעת המוטב, וכי בשל הליכי ההתנגדות צו קיום הצוואה תמיד יהיה מאוחר לקביעת המוטב. מדובר בטענה שאין בה ממש. השאלה אינה מתי ניתן צו קיום צוואה. השאלה היא מתי ניתנה ההוראה האחרונה של המנוח לחברת הביטוח. כאשר ההוראה האחרונה ניתנה על ידו באמצעות הודעה ישירה על שינוי מוטב, שהיא ממילא דרך המלך לקבוע מוטב כפי שגם מפורט בחוזה הביטוח, אין כל מנוס ואין כל דרך שלא לקיים את חוזה הביטוח, ככתבו וכלשונו, ולשלם את כספי הביטוח למוטב הרשום בחברת הביטוח.

60. הסיבה שהפסיקה לא דנה בטענה כי צוואה מוקדמת יכולה לגבור על מוטב מאוחר היא ששאלה זו כלל לא עלתה לדיון, ובדין. הדעות בפסיקה חלוקות ביחס לאפשרות של שינוי מוטב בדרך של צוואה מאוחרת שנעשתה לאחר קביעת מוטב בחברת הביטוח, וגם במקרה זה הדעות חלוקות ביחס לאפשרות שהוראות צוואה מאוחרת יגברו על הוראת מוטב מוקדם. קל וחומר שהוראות צוואה מוקדמת אינן יכולות בשום מקרה לגבור על שינוי מוטב מאוחר יותר.

    צוואת המנוח

61. בסעיף 4 לצוואה הגדיר המנוח את עיקר רכושו, נכון ליום עריכת הצוואה, בס"ק ד נרשם: "זכויות בקופות פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות בבנק ובחברות ביטוח."

     

62. בסעיף 5 נכתב כך:

    "אם בעת מותי אשתי י' XXXX תהיה בחיים, אז כל רכושי על אדמות בנכסי דניידי ושלא דניידי, השייך לי כיום וזה שיהיה שייך לי בעתיד, לרבות כספים, חסכונות ניירות ערך, פוליסות ביטוח, מכוניות נוסעים וכל רכוש אחר מכל סוג שהוא, המצויים ו/או שיהיו מצויים ביום מותי, בעלותי ו/או ברשותי בכל בנק ו/או מוסד אחר, בין בכסף ישראלי בין במטבע זר, בין בניירות ערך ובין במטבעות, הכל יוקנה במלואו לאשתי י' XXXXX נושאת ת.ז: XXXXX."

     

63. בסעיף 6 נכתב:

    "אם בעת מותי אשתי י' XXXX חו"ח לא תהיה בחיים כי אז הנני מצווה את כל רכושי בחלקים שווים בין שלושת ילדיי:

    • 1/3 לבני ד' XXXX

    • 1/3 לבני א' XXXX

    • 1/3 לביתי א' XXXX

       

64. הנתבעים טוענים כי האמור בסעיף 5 וההתייחסות לפוליסות ביטוח, הוא למעשה התניה לפי סעיף 147 לחוק הירושה. ברם, גם אם ניתן היה לראות באמור בצוואה כהתניה על פי סעיף 147, חרף העובדה כי מדובר בלשון כללית ללא כל הפנייה לפוליסות ביטוח החיים נשוא התובענה, הרי שכשם שהמנוח יכול היה להתנות כי כספי פוליסות ביטוח מסוימות מגיעות לעיזבון, באותה מידה ממש היה רשאי המנוח בהוראה מאוחרת לקבוע מוטב בפוליסות מסוימות. ובקביעה זו, שהיא מאוחרת לצוואה, גילה המנוח את דעתו באופן ברור ומפורש, כי רצונו שכספי פוליסת הביטוח יגיעו לאותו מוטב שהמנוח חפץ שאליו יגיעו, ובדרך זו קיים את זכותו כאמור בסעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973: "...על פי עילה דומה רשאי הנושה בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".

     

65. בקשת הנתבעים, אם כן, היא לא רק לשלול מהמנוח את זכות הקניין, כאשר נבצר ממנו לעשות בקניינו כרצונו, אלא גם לשלול ממנו זכות שניתנה לו באופן מפורש בדין, הקובע כי לנושה זכות לשנות את זהות המוטב, בין אם הדבר נעשה בהודעה לחייב, ובין אם בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב.

     

66. גם אם אתעלם מהעובדה כי המנוח לא נתן כל הודעה לתובעת אודות הצוואה בעודו בחייו, וגם אם נלך על פי הגישה המקלה לפיה ניתן למסור את ההודעה על הצוואה לאחר פטירת הנושה, הרי ברור כי זכותו של המנוח הייתה לשנות את זהות המוטב בחייו, וככל שהוא עשה כן לאחר שערך את צוואתו הרי שיש לכבד באופן מלא את רצונו ולקיים את חוזה הביטוח.

    הפוליסות

67. המנוח היה מבוטח כאמור בשתי פוליסות הביטוח (שתיהן כוללות כיסוי ביטוחי למקרה מוות), שלהלן:

    • פוליסת ביטוח חיים שמספרה 915531279. בטופס הצעה לביטוח קבע המנוח כי המוטבת תהיה "ל' י', ובמותה המוקדם, לילדיי ד', א' וא'".

    • פוליסת ביטוח מנהלים לשכירים של XXXXX שמספרה: XXXXX. שבה לא נרשמו מוטבים.

       

68. ביום 7.9.20 הודיע המנוח לתובעת על שינוי המוטבים בפוליסות על שמה של הנתבעת כמוטבת יחידה. ביום 15.9.20 הודיעה התובעת למנוח כי בקשתו לעניין שינוי מוטבים בוצעה.

     

69. שינוי המוטבים בפוליסות הביטוח התבצע כשנתיים וחצי לאחר עריכת צוואת המנוח.

     

70. בתנאים הכלליים המפורטים בנספח מס' 153 לביטוח חיים "מגן 1" (ריזיקו) נכתב כך:

    סעיף 8. קביעת המוטב ושינויו

    • החברה תשלם את סכום הביטוח המגיע על פי תנאי הפוליסה אך ורק למוטב הרשום בפוליסה.

    • בטרם הגיע המאורע המזכה מוטב בסכום הביטוח על פי תנאי הפוליסה, רשאי בעל הפוליסה לשנות את המוטב הרשום בפוליסה. השינוי יחייב את החברה רק לאחר שנמסרה לה הוראה בכתב על כך בחתימת בעל הפוליסה.

       

71. עוד נאמר "בהתאם לכך, במות המבוטח, הכספים הצבורים בפוליסה וסכומי הביטוח, ככל שקיים בפוליסה ישולמו למוטבים הרשומים בפוליסה."

     

72. הוראות פוליסות הביטוח ברורות ואינן ניתנות לפרשנות. נוכח העובדה כי מדובר בפוליסות המבטחות את חייו של המנוח, הרי שבהתאם לאמור בסעיף 147 לחוק הירושה הן אינן מהוות חלק מעיזבונו, ועל כן יורשיו האחרים של המנוח על פי הצוואה אינם יכולים לזכות בכספים אלו.

     

73. פרופ' טדסקי מתייחס במאמרו "זכויות מלבר לעיזבון": "אם נערך חוזה לביטוח על חיי המנוח לטובת מוטב מסוים, אזי במות המבוטח יזכה המוטב בתגמולי הביטוח, וכמו-כן במות חבר הקופה יזכו בתגמולים המגיעים מקופת קיצבה מקופת תגמולים אלה שחבר הקופה הנפטר מינה בשעתו להיות מוטבים אחרי מותו". טדסקי מוסיף כי לגבי מקרה זה אומר החוק במפורש כי "אין התגמולים הנדונים בכלל העיזבון (אם לא הותנה שהתגמולים מגיעים לעיזבון)..". "דהיינו, אין משאבים אלה שייכים לזכויות הירושה, אינם מועילים לנושי העיזבון, והם יעמדו לבעליהם אף אם הדירם המוריש מירושתו או שהם ויתרו עליה; ובכלל, לא יחול עליהם חוק הירושה, תשכ"ה-1965 "פרופ' גד טדסקי "זכויות מלבר לעיזבון" משפטים יא 20, 21 (1981)).

     

74. משנקבע כי כספי פוליסות ביטוח החיים אינם חלק מעיזבון המנוח, נוכח קביעת מוטב על ידי המנוח, קביעה שנעשתה לאחר הצוואה, ממילא אין כל נפקות לטענת הנתבעים כי צוואת המנוח משקפת את רצונו האחרון ושינוי בה יכול להיעשות רק על ידי צוואה אחרת.

     

75. גם טענת הנתבעים כי הצוואה היא הדדית ועל כן כל צוואה עתידית שיחליט המנוח לעשות כפופה להוראות הצוואה ההדדית, אינה יכולה להועיל. ראשית, בצוואה עצמה אין כל מגבלה בדבר זכותו של המנוח לעשות ברכושו כרצונו גם לאחר פטירת המנוחה. שנית, וחשוב יותר, המנוח לא ערך צוואה נוספת. המנוח בחר לשנות מוטב בחברת ביטוח, שהכספים המצויים בה מכח חוזה ביטוח, אינם חלק מעיזבונו וממילא אין הוראות צוואה, בין אם הדדית ובין אם לאו, חלות לגביהם.

    סיכום

76. לאור קיומו של חוזה ביטוח תקף, ובו הוראות מפורשות לייעוד הכספים למוטב הרשום אצל התובעת, לא היה כל מקום להגשת תובענה על ידי התובעת בטענה כי היא אינה יודעת למי להעביר את הכספים "לאור המחלוקת לעניין זהות הזכאים לתשלום תגמולי הביטוח מכוח הפוליסות של המנוח".

     

77. טענת התובעת כי אין באפשרותה לקבל החלטה באשר לזהות הזכאים, תמוהה ולא ניתן לה כל הסבר או צידוק.

     

78. לתובעת לא הוצגה כל צוואה מאוחרת לרישום המוטב, שיש בכוחה להשפיע או לשנות את זהות המוטב מכח הוראות הצוואה, או פרשנות שניתן לייחס להוראות אלה. אם כך היו פני הדברים, היה ממש בטענת התובעת. ברם, לא כך המקרה שלפנינו. כאמור, לתובעת לא הוצגה צוואה מאוחרת לקביעת המוטב, וספק אם הוצגה לה צוואה כלל. ממכתבה של ב"כ הנתבעים נראה כי צוואת המנוח כלל לא צורפה למכתבה.

     

79. התובעת היא גוף פיננסי איתן בעל מחלקה משפטית, וקשה לקבל מצב בו כל טענה בדבר קיומה של צוואה, מבלי שאף הוצגה הצוואה, ומבלי לברר אימתי נחתמה אותה צוואה, תביא, מניה וביה, לעצירת תשלומי כספי ביטוח למוטב הזכאי לכך על פי דין ועל פי חוזה ביטוח מחייב.

     

80. טענת התובעת, כי לאור פניות הצדדים באותו היום היא החליטה להעביר את שיקול הדעת לבית המשפט, אינה יכולה להתקבל. התובעת אינה יכולה להתנער מחובותיה החוזיות בטענה כי קיבלה פניות מצד הנתבעים באותו היום. גם הטענה כי ההחלטה התקבלה בתום לב, ובשל חשש מלבצע "טעות גורלית", אינה יכולה להתקבל. בדרך בה נקטה התובעת יוכל כל זוכה על פי צוואה לעצור העברת כספי ביטוח למוטב, רק משום קיומה של צוואה.

     

81. התנהלות בדרך זו בה הלכה התובעת, חותרת תחת היסודות והעיקרון של סעיף 147 לחוק הירושה, כפי שנוסחו על ידי בית המשפט העליון בע"א 4377/04 (פורסם במאגרים מיום 22.7.07):

     

    "ההסדר שקובע סעיף 147 לחוק הירושהמאפשר למוטב, שעל פי רוב הינו קרוב למנוח ולעיתים אף סמוך על שולחנו ותלוי בו, לזכות בכספים אלה במהירות עם פטירת המנוח המיטיב, מבלי שיידרש לפרוצדורה ולעלויות הכרוכות במימוש צוואה. בנוסף, אין כספי קופת הגמל חשופים לתביעות חוב אליהן חשוף העיזבון." (ההדגשה שלי ר.א.)

     

82. אני סבור כי לנוכח התנהלות התובעת, בדרך שגרמה לעיכוב ממשי בקבלת כספי הביטוח למוטב הרשום אצלה, אין מקום לפטור את התובעת מתשלום הוצאות, כפי שאין לפטור את הנתבעים מתשלום הוצאות.

    התוצאה

83. התובעת תשלם לאלתר למוטבת את הכספים המגיעים לה על פי פוליסות הביטוח של המנוח הרשומות אצלה:

    פוליסת ביטוח חיים שמספרה XXXXX ופוליסת ביטוח מנהלים לXXXXXX שמספרה: XXXX.

     

84. התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.

    הנתבעים 2-4 ישלמו לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

     

    ההוצאות ושכ"ט ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כדין.

     

    פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.

     

     

    ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ג, 03 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.