אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בהתנגדות שהגישו נכדים לקיום שלוש צוואות של סבם המנוח, בהן נישל אותם מעיזבונו

פס"ד בהתנגדות שהגישו נכדים לקיום שלוש צוואות של סבם המנוח, בהן נישל אותם מעיזבונו

תאריך פרסום : 10/07/2022 | גרסת הדפסה


בית משפט לעניני משפחה פתח תקווה
64074-07-17
09/06/2022
בפני שופטת:
עידית בן-דב ג'וליאן

- נגד -
תובעת:
ש. ש.ל.
שרון ליכט פטרן ועו"ד רחלי רוט כצנלסון
נתבעים:
1. א. א.
2. א. ז. ע"י עו"ד רענן גל
3. י.נ ע"י עו"ד שמואל כהן

פסק דין

 

 

לפני הליכים לקביעת זהות יורשי המנוח י. ז. ז"ל אשר נפטר ביום 1.4.15 (להלן: "המנוח"):

 

בקשת התובעת לקיום צוואתו האחרונה של המנוח מיום 28.6.06 (ת"ע 64074-07-17);

התנגדות הנתבעת 1 לקיום הצוואה (ת"ע 64142-07-17);

בקשות התובעת לקיום צוואות המנוח מיום 30.11.04 ומיום 21.12.03(ת"ע 31402-04-19);

בקשת הנתבעת 1 למתן צו ירושה אחר המנוח (ת"ע 64037-07-17);

התנגדות התובעת למתן צו ירושה(ת"ע 67636-07-17).

 

רקע עובדתי רלוונטי וההליכים המשפטיים

1.התובעת הנה בתו של המנוח.

למנוח היה בן נוסף, מ. ז"ל, אשר נפטר ביום 25.8.04 (להלן: "מ.").

הנתבעים 1-2 הנם ילדיו של מ., נכדי המנוח.

אשתו המנוחה של המנוח, אמם של התובעת ומ. ז"ל, הלכה לבית עולמה ביום 4.2.90.

הנתבעת 3 היתה בת זוגו של המנוח וידועתו בציבור מחודש פברואר 1991 עד מועד פטירתו. למנוח ולנתבעת 3 לא נולדו ילדים משותפים.

בין המנוח לנתבעת 3 נחתם ביום 24.2.05 הסכם ממון לפיו אין להם רכוש משותף ומבקשים לשמור על הפרדה רכושית.

 

 

2.המנוח ערך בחייו שלוש צוואות:

צוואה אחרונה מיום 28.6.06 – נערכה בפני שני עדים, עו"ד ס. ועו"ד ג. .

בצוואתו ציווה המנוח את כל רכושו מכל סוג לתובעת, בתו.

ככל שלא תהא בין החיים במועד פטירתו ציווה את עיזבונו לשלוש בנותיה בחלקים שווים ביניהן, במקומה.

לנתבעת 3 ציווה המנוח סכום של 10,000 $.

בסעיף 9 לצוואתו המנוח הבהיר כי אינו מצווה דבר לילדי מ. ז"ל ( הנתבעים 1-2):

"משום שאשתו לשעבר וילדיו התנכרו אלי ולאשתי ז"ל, לאורך כל השנים. זאת, למרות תמיכתי הכספית בהם וטיפולי המתמיד במחלתו של בני מ. ז"ל.

כל אותם השנים, אשתי ז"ל ואנוכי לא זכיינו ליחס הולם מצד נכדיי, ילדיו של בני מ. ז"ל, לא זכינו לברכות חג שמח ומזל טוב. נכדיי אלה לא הכירו בי כסבם וכן, לא היו מגיעים לאזכרות אשתי ז"ל, סבתם. אף על מצבת בני מ. ז"ל, לא הוזכר כלל שמי."

 

צוואה מיום 30.11.04 – נערכה בכתב ידו של המנוח.

בצוואתו ציווה המנוח את כל רכושו מכל סוג לתובעת.

ככל שלא תהא בין החיים במועד פטירתו ציווה במקומה לשלוש בנותיה.

לנתבעת 3 ציווה המנוח סכום של 10,000 $.

לצוואה צרף המנוח נספח א' בכתב ידו, בה מבהיר מדוע אינו מוריש דבר לנתבעים 1-2 ילדי מ. ז"ל.

 

צוואה מיום 21.12.03 – נערכה בכתב ידו של המנוח. במועד זה היה מ. ז"ל בין החיים.

בצוואתו ציווה המנוח את רכושו מכל סוג לשני ילדיו, בחלקים 2/3 לתובעת, ו-1/3 למ..

ככל שהתובעת לא תהא בין החיים במועד פטירתו – ציווה את חלקה בעיזבון לשלוש בנותיה.

ככל שמ. לא יהא בין החיים במועד פטירתו – ציווה את חלקו בעיזבון לתובעת.

המנוח הורה כי ילדי מ. (הנתבעים 1-2) לא ירשו את עיזבונו.

לנתבעת 3 ציווה סכום של 5,000 $.

לצוואתו צרף המנוח נספח בכתב ידו בו הבהיר את הסיבות לרצונו לחלוקה לא שוויונית בין שני ילדיו ואת הסיבות להדרת ילדי מ. (הנתבעים 1-2) מעיזבונו.

 

3.להשלמת התמונה יובא, כי אשתו הראשונה של המנוח, ג. ז"ל, ערכה צוואה ביום 10.11.89. בצוואתה ציוותה את רכושה מכל סוג למנוח, וככל שהמנוח לא יהא בין החיים במועד פטירתה – לתובעת 2/3 מחלקה בנכס המקרקעין ובכספים, ולבן מ. 1/3. לתובעת ציוותה בנוסף את מלוא חלקה בתכולת הדירה, תכשיטים ורכב.

ככל שהתובעת לא תהא בין החיים במועד פטירתה – ציוותה את חלקה לילדי התובעת במקומה בחלקים שווים ביניהם.

ככל שהבן מ. לא יהא בין החיים במועד פטירתה – ציוותה את חלקו לתובעת במקומו.

צוואת המנוחה קוימה ביום 5.9.93, מבלי שהוגשה התנגדות לקיומה.

 

4.התובעת עותרת לקיים את צוואתו האחרונה של המנוח מיום 28.6.06.

הנתבעים 1-2 מתנגדים לקיום שלוש צוואות המנוח ועותרים למתן צו ירושה אחריו.

הנתבעת 3 מסכימה לקיום צוואתו האחרונה של המנוח ומתנגדת למתן צו ירושה אחריו לאור הצוואות שערך.

 

5.בדיון קדם המשפט מיום 25.1.18 טענה הנתבעת 1 כי עילת ההתנגדות לקיום הצוואות הנה השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת על המנוח, וטענה זו רלוונטית לשלוש הצוואות. לצד זאת ביקשה לקבל מסמכים רפואיים וסוציאליים בעניין המנוח ושמירת זכותה להוסיף עילות לאחר קבלתם.

בתום הדיון ניתנה החלטה לקבלת מסמכים רפואיים, אשר הוגשו.

ביום 10.10.18, לאחר קבלת המסמכים הרפואיים הודיעה הנתבעת 1 כי היא עומדת על ההתנגדות.

בדיון מיום 19.5.19 הודיעה הנתבעת 1 כי עילת ההתנגדות היחידה הנה השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח, לטענתה עוד משלהי חייו של מ. ז"ל אבי הנתבעים 1-2.

בתום הדיון ניתנה החלטה להגשת תצהירים, ונקבע כי הנתבעים 1-2 יחלו בהבאת הראיות.

התקיימו ארבעה דיוני הוכחות, לאחריהם הוגשו סיכומי הצדדים.

 

טענות הצדדים

6.טענות הנתבעים 1-2

א.צוואות המנוח נחתמו על ידו שלא מרצונו החופשי ואומד דעתו, תוך השפעה בלתי הוגנת שהפעילה עליו התובעת. התובעת יצרה תלות נפשית רגשית ומנטאלית על המנוח משך שנים רבות, השתלטה על כספו ורכושו תוך ניצול מצבו הקוגניטיבי (דמנציה) לרעה;

ב.הקשר של התובעת עם המנוח היה מושתת על הסיוע לו נדרש המנוח מהתובעת;

ג.התובעת הפרידה את המנוח מהנתבעים 1-2 ולא אפשרה להם כל קשר עם המנוח. למנוח לא נותרו קשרים עם אחרים בהם לא חפצה התובעת; התובעת אף מנעה מהנתבעת 3 ליצור קשר עם המנוח לאחר אשפוזו, וזו האחרונה נאלצה לפנות לבימ"ש על מנת שתוכל להתראות עם המנוח;

ד.התובעת היתה מפעילה על המנוח לחצים ומניפולציות. כך למשל, הציבה למנוח אולטימטום לפיו ככל שיבחר להיות בקשר עם הנתבעים 1-2 היא תנתק עמו קשר;

ה.חרף ניסיונות התובעת, הנתבעת 1 היתה בקשר עם המנוח במהלך השנים, חגים, ארוחות משפחתיות, עד השנים 2007-2008.

ו.התובעת גרמה למנוח לערוך צוואה בכתב יד ביום 30.11.04, כשלושה חודשים בלבד לאחר פטירת אביהם מ. ז"ל. נימוקי הנספח בצוואה הם מפי התובעת;

ז.בשנת 2006, לאחר שהתובעת ראתה כי קיים קשר חם בין המנוח לנתבעים 1-2, כנראה בשל חששה כי הצוואה בכתב יד אינה כשירה או כי המנוח ערך צוואה אחרת, חרף חוליו של המנוח בדמנציה מתקדמת, פעלה התובעת והשפיעה על המנוח לערוך צוואה בעדים;

ח.התובעת פעלה להברחת רכוש של המנוח. בשנת 2010 פעלה להעביר את דירת המנוח על שם בתה, רוקנה את חשבונות הבנק של המנוח עד שלא נשאר סכום לתשלום לנתבעת 3.

ט.בקלטות שהושמעו במסגרת ההוכחות נשמעת הנתבעת 3 מלינה אודות מה שעשתה לה התובעת, לדבריה. גם בסיכומים הודתה הנתבעת 3 על יחסים עכורים בינה לתובעת. בחודש מרץ 2016 הנתבעת 3 הגישה בקשה למינוי מנהל עיזבון לעיזבון המנוח, אותה מחקה לאחר שיש להניח כי הגיעה להסדר כספי עם התובעת אותו אינן חושפות.

י.התובעת היתה מעורבת בעריכת הצוואה משנת 2006 כעולה מעדות עו"ד ס. העד לצוואה, לפיה הוא והתובעת ערכו את הצוואה.

יא.ספק אם אשתו המנוחה של המנוח (אמם של התובעת ומ. ז"ל) בכלל ערכה צוואה. אין עדות לקיומה של צוואה או צו תקף, בצו שצורף צוין תאריך שגוי של הצוואה, הצוואה לכאורה נערכה כחודשיים לפני פטירת המנוחה כאשר נטלה כדורי מורפיום וטופלה על ידי הבן מ. ז"ל.

 

7.טענות התובעת

א.צוואתו האחרונה של המנוח משנת 2006, כמו גם שתי צוואותיו הקודמות, נערכה ונחתמה כאשר המנוח כשיר, צלול ועצמאי, מודע ומביע את רצונו לרבות הסיבות בעטיין בחר לנשל את הנתבעים 1-2 מעיזבונו. התנגדות הנתבעים 1-2 הנה התנגדות סרק.

ב.נישול הנתבעים 1-2 נצפה כבר בצוואת אשתו המנוחה של המנוח משנת 1989 שקוימה.

ג.הנתבעים 1-2 העלו שלל טענות כעילות לביטול הצוואות: העדר כשרות, השפעה בלתי הוגנת, מעורבות התובעת בעריכת הצוואה – טענות ללא כל ביסוס בראיות ובחקירות שנשמעו. מהחקירות עולה כי עדי הנתבעים לא היו בקשר עם המנוח משנת 2002/2004.

ד.עדות הנתבעת 3 אשר היתה בת זוגו של המנוח למעלה מ-20 שנים ואשר יכלה "להרוויח" ממתן צו ירושה אחריו היתה חד משמעית וברורה, לפיה המנוח הביע את רצונו המפורש בצוואותיו ויש לקיים את צוואתו האחרונה.

ה.המנוח עבר להתגורר בשנת 2012 במוסד סיעודי, לנוכח הדרדרות במצבו הגופני והעדר יכולת הנתבעת 3 לטפל בו. המנוח מאן להשאר שם והתובעת העבירה אותו לביתה שהכשירה עבורו. לאחר הדרדרות נוספת בחלוף חצי שנה, עבר המנוח להתגורר במוסד סיעודי קרוב לביתה, שם שהה כשנתיים עד פטירתו. התובעת טיפלה במנוח וסעדה אותו במסירות עד פטירתו. הנתבעים 1-2 לא באו לבקרו, אף שנתבקשו על ידי הנתבעת 3.

ו.מערכת היחסים בין התובעת לנתבעת 3 הדרדרה בשנים האחרונות לחיי המנוח. חרף זאת הנתבעת 3 אינה מתנגדת לקיום צוואתו האחרונה שכן יודעת שצוואה זו משקפת את רצונו האמיתי כפי שהעידה. יש לדחות את טענת הנתבעים 1-2 ליד אחת שעשו התובעת והנתבעת 3 עד כדי מרמה, טענה קשה אשר הנטל להוכיחה כבד ולא הורם.

ז.הצוואה מיום 28.6.06 נחתמה על ידי המנוח לפני שני עדים בהתאם לסעיף 20 לחוק הירושה, לא נפל בה כל פגם צורני וחזקה כי צוואת אמת היא. הנטל להוכיח אחרת על הנתבעים 1-2 אשר לא הוכיחו כי נפל בה כל פגם.

ח.הנתבעים 1-2 זנחו טענתם להעדר כשרות המנוח לצוות, לאחר קבלת המסמכים הרפואיים. מהמסכים הרפואיים עולה כי המנוח אובחן לראשונה עם דמנציה רק בשנת 2010, כ-4 שנים לאחר חתימתו על צוואתו האחרונה. רק בשנת 2011 הוגשה בקשת התובעת למינויה כאפוטרופוס על גופו. התובעת מונתה זמנית ביום 6.9.11 וביום 2.2.12 מונתה כאפוטרופסה קבועה.

ט.המנוח חי חיים שלמים ומלאים עם הנתבעת 3. התובעת היתה בקשר קרוב עם אביה אך ללא כל מעורבות או השפעה על רצונו והחלטותיו.

י.טענת הנתבעים 1-2 להשפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח נטענה ללא כל ביסוס, גרסתם נשענת על סיפורים ואינה מקימה את התנאים שנקבעו בפסיקה להוכחת השפעה בלתי הוגנת. המנוח היה עצמאי פיזית ושכלית עד כ 3-4 שנים לפני פטירתו ולא היה תלוי בתובעת או בכל אדם אחר עד שנת 2011. הנתבעת 1 עצמה טענה כי בשנת 2006 היה קשר קרוב וחם בינה למנוח. גם לו היתה השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח לערוך צוואתו האחרונה (דבר המוכחש), הרי שהמנוח נפטר שנים רבות לאחר עריכת הצוואה והעבודה כי בחר שלא לשנות את צוואתו מחזקת את רצונו כפי שהובא בה.

יא.התובעת לא יזמה את עריכת הצוואה האחרונה ואת הצוואות שקדמו לה, לא הכירה את עוה"ד שערך את הצוואה, לא נכחה במעמד חתימת הצוואה. התובעת התלוותה למנוח למשרד עוה"ד, לבקשתו של המנוח. לתובעת נודע על תוכן הצוואה רק מספר חודשים לאחר עריכתה, אז מסר לה המנוח את צוואתו האחרונה וצוואותיו הקודמות.

יב.המנוח היה צלול, דעתן, מודע למעשיו, מסוגל להבין היטב טיבה של צוואה והביע את רצונו המפורש לצוות את עיזבונו לתובעת ולנשל את הנתבעים 1-2 מהסיבות אותן מצא לפרט בנספח לצוואתו. רצונו המפורש הובא גם בצוואות שקדמו לצוואה האחרונה. רצונו תואם גם את רצון אשתו המנוחה, סבתם של הנתבעים 1-2, לנשלם מלרשת אותה.

יג.בשלוש צוואותיו, המדברות בעד עצמן, בחר המנוח לכלול את הסיבות והנימוקים לנישול הנתבעים 1-2 מעיזבונו, טרח לפרט את יחסם המחפיר כלפיו וכלפי סבתם המנוחה ותחושותיו כלפיהם. יש ליתן משקל להנמקת המנוח ורצונו המפורש. הנתבעים 1-2 כלל לא התייחסו לכך בהליכים.

 

8.טענות הנתבעת 3

א.צוואת המנוח מיום 28.6.06 נערכה כדין, נחתמה על ידי המנוח בפני שני עדים בהיותו כשיר לערוך צוואה, משקפת את רצונו של המנוח. הנתבעים 1-2 לא הוכיחו כל עילה להתנגדותם לקיום הצוואה, ויש לקיימה.

ב.הנתבעת 3 היתה בת זוגו וידועתו בציבור של המנוח בחייו משנת 1991 ועד פטירתו. המנוח התגורר עמה בדירתה ב... עד כשנתיים לפני לפטירתו, אז הועבר למוסד סיעודי לאחר שמצבו הדרדר ולא עמדו לה כוחותיה לטפל בו.

ג.עד שנת 2010 היה המנוח עצמאי, פעיל, דעתן, נהג ברכבו, ניהל בעצמו את חשבונות הבנק שלו, חתם על מסמכים משפטיים, ניהל חיי חברה ובית משותף עם הנתבעת 3.

ד.היחסים של הנתבעת 3 עם התובעת היו קורקטיים, עד שעבר המנוח להתגורר בבית התובעת כשנתיים לפני פטירתו. אז הדרדרו היחסים ביניהן מסיבות כספיות וחומריות והנתבעת נאלצה להגיש נגד התובעת תביעות. אף על פי כן הנתבעת 3 יודעת כי רצונו של המנוח הנו כפי שקבע בצוואתו האחרונה והקודמות לה ויש לקיים את רצונו האחרון.

ה.הנתבעים 1-2 לא היו בקשר עם המנוח בשנים האחרונות לחייו. הנתבעים 1-2 לא ביקרו את המנוח ולא התעניינו בשלומו, גם לא לאחר שהנתבעת 3 ביקשה מהם לבוא לבקרו.

ו.הנתבעים 1-2 זנחו טענתם להעדר כשרות המנוח לצוות, ולמרות זאת בסיכומים העלו טענה זו ללא כל ביסוס או ראיה. המסמכים הרפואיים שצורפו מתייחסים למצב בריאותי לא תקין של המנוח, אם בכלל, רק משנת 2010 ואילך. המנוח היה כשיר לחלוטין לצוואת במועד עריכת הצוואה.

ז.מרבית טענות הנתבעים 1-2 מתייחסות לשנים 2010 ואילך, ומשכך אינן רלוונטיות להליכים שעניינם קיום צוואת המנוח משנת 2006. מרבית טענות הנתבעים 1-2 וגם חקירתם התמקדה ביחסים בין התובעת לנתבעת 3..

ז.הנתבעים 1-2 לא הוכיחו השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח לערוך צוואותיו. המנוח לא היה נתון להשפעה של איש והצוואה מבטאת את רצונו.

ט.הנתבעים לא הוכיחו מעורבות פסולה של התובעת בעריכת הצוואה האחרונה או הקודמות לה. לא נשמעה כל עדות ולא צורפה כל ראיה שהתובעת או הנתבעת 3 נטלו חלק בעריכת הצוואה.

י.הנתבעת 3, כבת 90, נגררה להליכים על יד הנתבעים 1-2 שלא מרצונה ושלא לצורך. ניתן היה לזמנה לעדות. יש להשית על הנתבעים 1-2 את הוצאותיה הריאליות בהליכים.

 

דיון והכרעה

דין טענת הנתבעים 1-2 להעדר כשרות המנוח לצוות– להדחות מכל וכל

9.הגם שבכתב ההתנגדות העלו הנתבעים 1-2 טענות לדמנציה של המנוח בתקופה הרלוונטית למועד עריכת הצוואות, הנתבעים לא טענו בדיונים להעדר כשרות של המנוח לצוות במועד עריכת הצוואה האחרונה או איזו מהן.

עילת ההתנגדות הוגדרה על ידי ב"כ הנתבעים 1-2 בדיונים מיום 25.1.18 ומיום 19.5.19 כהשפעה בלתי הוגנת. לדבריו: "אנו לא טוענים להעדר כשרות" (פרוט' 19.5.19 עמ' 2 ש' 22).

מתוך כך גם לא התבקש וממילא לא מונה מומחה לבחינת כשרות המנוח לערוך צוואה במועד עריכת הצוואות.

מעבר לכך, מהמסמכים הרפואיים שהתקבלו לא עולה כל אינדיקציה להעדר כשרות של המנוח לצוות בשנים הרלוונטיות למועד הצוואה האחרונה או הצוואות שקדמו לה. לא בכדי הנתבעים 1-2 אינם מפנים לכל מסמך רפואי בתמיכה לטענתם בסיכומים בדבר העדר כשרות של המנוח לצוות בשנת 2006. כי לא נמצא כזה.

מסמכים רפואיים מהם עולה ירידה בקוגניציה של המנוח מתייחסים לשנים 2010, 2011, אז התנהל הליך אפוטרופסות בעניין המנוח, ואין בו כדי לשמש ראיה בדבר מצבו הקוגניטיבי של המנוח בשנת 2006 ובשנים קודמות.

הגם כל האמור, בסיכומיהם טענו הנתבעים 1-2 כי בשנת 2006 היה המנוח עם דמנציה מתקדמת (סעיף 10), ללא כל ביסוס או ראיה. בהמשך הסיכומים בפרק שכותרתו "מצבו הבריאותי של המנוח", מתייחסים הנתבעים לשנת 2010 ובסיכומי התשובה מפנים גם לתסקיר רווחה שהוגש ביום 18.8.11 בתיק האפוטרופסות.

לא הוכח כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה בשנים 2006, 2004, 2003.

דין הטענה להשפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח לערוך צוואותיו - להידחות

10.בפרשת מרום (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה (פ"ד נב(2) 813)) ופסיקה מאוחרת יותר, נקבעו ארבעה מבחני עזר לצורך בחינת הוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת: תלות ועצמאות, תלות וסיוע, היקף הקשרים שקיים המנוח עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה בעריכתה.

כפי שיובא להלן, לאחר בחינת מבחני העזר, נמצא כי הנתבעים 1-2 לא הוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת על המנוח לעריכת הצוואה.

 

11.תלות ועצמאות- נקבע כי זהו המבחן הבסיסי, במסגרתו על בימ"ש לבחון אם בתקופה הרלוונטית למועד עריכת הצוואה היה המנוח עצמאי מבחינה פיזית ומבחינה שכלית-הכרתית, ועד כמה. ככל שימצא כי המצווה עצמאי יותר מכל אחת משתי הבחינות, תתחזק הנטייה לשלול קיומה של תלות המצווה בנהנה.

מבחינה קוגניטיבית, כאמור לא הונחה כל אינדיקציה כי המנוח לא היה כשיר קוגניטיבית.

אשר לעצמאות פיזית – גם כאן לא הוכח העדר עצמאות של המנוח בתקופה הרלוונטית.

הנתבעת 3, עמה חי המנוח משך 22 שנים ובמועד הרלוונטי לעריכת הצוואה האחרונה, כלל לא נחקרה בעניין זה. מתצהירה ועדותה של הנתבעת 3, אשר מהימנה עלי, עולה כי בתקופה הרלוונטית בשנת 2006 המנוח היה עצמאי לחלוטין, נהג ברכבו, שילם חשבונותיו.

מהראיות שלפני לא נסתר כי המנוח היה עצמאי פיזית ושכלית במועד עריכת הצוואה ביום 28.6.06.

 

12.תלות וסיוע - מבחן זה מתמקד בשאלה אם הקשר בין המצווה לנהנה התבסס על מתן סיוע מצד הנהנה למצווה שנזקק לו. ככל שהנהנה היה זה שסייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו וככל שהיה הוא היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, תתחזק הנטייה לקבוע תלות.

הנתבעת 3, עמה חי המנוח בתקופה הרלוונטית, לא נחקרה כלל בשאלה אם המנוח נזקק לסיוע ונותן הסיוע ככל שנזקק.

מתצהירה ועדותה של הנתבעת 3 המנוח היה עצמאי, לא נזקק לסיוע ולא היה תלוי באדם.

לא הוכח כי המנוח נזקק לסיוע ממילא לא הוכח כי היה תלוי בתובעת לצורך סיוע או בכל אדם אחר במועד עריכת הצוואה מיום 28.6.06.

 

13.קשרי המצווה עם אחרים - על פי מבחן זה, ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית למועד עריכת הצוואה היה המצווה מנותק מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק הנטייה לקבוע תלות המצווה בנהנה.

מכתבי הטענות, התצהירים וחקירות הצדדים עולה כי המנוח היה בקשר עם אחרים:

המנוח חי עם הנתבעת בדירתה ב... עד שנת 2012;

המנוח היה בקשר קבוע עם התובעת, נהג לסוע אליה פעם בשבוע על פי עדות הנתבעת 3 (פרוטוקול 18.11.20, עמ' 34 שורות 4-5, עמ' 36 שורות 8-16).

המנוח היה בקשר טוב עם בנו מ. ז"ל אבי הנתבעים 1-2 עד פטירתו של מ. בשנת 2004. משנת 2001 אפשר לו המנוח להתגורר בדירתו ב... והיה מבקרו כעולה מהעדויות.

הנתבעת 1 בחקירתה הודתה כי למרות שהתובעת התנגדה למגורי אביה בדירת המנוח, המנוח אפשר לו לגור בדירתו סמוך לאחר גירושיו מאמה ועד פטירתו, משך 3-4 שנים (פרוטוקול 16.11.20, עמ' 25 שורות 26-29).

לעדות הנתבעת 3 המנוח תמך במ. ז"ל כלכלית ונהג לבקר אותו (פרוטוקול 18.11.20, עמ' 36 שורות 23-26, עמ' 37 שורות 10-11).

 

עדות הנתבעת 1 בעניין הקשר שלה עם המנוח -

לגרסת הנתבעת 1 המנוח היה עמה בקשר טוב עד פטירת אביה בשנת 2004:

"ש.איך היה הקשר שלך אז עם סבא שלך? בלוויה של אביך.

ת.בלוויה עד למותו היינו רואים את סבא המון, אצל אבא שלי, בבתי קפה, הייתי רואה אותו עם אבא שלי הרבה פעמים. בלוויה נוצר קרע. עד 2004 מערכת היחסים עם הסבא היתה תקינה. היינו נפגשים איתו בבית שלו כשאבא גר שם, בקניון שבעת הכוכבים היינו יושבים שם. אני מגדירה את זה מערכת יחסים תקינה. בסדר גמור.

ש.עד הפטירה שלו?

ת.כן.

(פרוטוקול 16.11.20 עמ' 18-19 שורות 27-1, בהתאמה).

 

לגרסתה, הקשר בינה לבין אביה נשמר גם לאחר פטירת אביה, ודעך בשנים 2007-2008:

"ש.עברו 11 שנה מאז הפטירה של אביך לפטירה של סבך?

ת.מהר מאד התעשתתי אחרי שילדתי. אמרתי שלבת שלי אין סבא אמיתי. כי אבי נפטר ואביו של בעלי נפטר בששת הימים. הסב היחידי היה הסב שלי. ואז בעדינות התחלתי להתקשר כל הזמן בהתמדה לאבא שלי לחגים וזה. אחרי תקופה קצרה הרמתי טלפון לי.. הוא גר אז עם י.. התקשרתי לי. ואמרתי לה לא אכפת לי מה הגורמים לי זה חשוב ותעשי את הכל כדי שלפחות נוכל לשמור, לבת שלי אין סבא, למה שאני אמחק את כל הילדות שלי? ואז הלך והתהדק הקשר. הם הגיעו אלינו ארוחות, סבא וי., הזמנתי אותם. זה היה בד"כ באמצע השבוע, אני זוכרת שקניתי מה שהוא אוהב, הכנתי לו מאכלים שהוא אוהבת כמו דג מלוח, הם הזמינו אותנו אליהם לבית של י. ב....

ש.כמה פעמים הגעת אליהם?

ת.כמה פעמים, לא זוכרת. כשהזמנתי אותם אלי גם אחי הגיע.

ש.מתי זה הפסיק?

ת.זה הלך ודעך לנוכח דברים שהיו. זה היה לקראת 2007, 2008 בערך. אני זוכרת כמה מקרים. באחת הפעמים שבאנו לי.. תמיד כשהם היו מגיעים אלינו הם היו קונים לבת שלי מתנות, אבא שלי הביא כסף, סבי היה מצלם, הוא אהב לתעד, הוא מאד נהנה, הכין לה אילן יוחסין, היה דואג להמשך. באחת הפעמים שאנו הוזמנו לח... והכינו לש. ביתי פאזל שהיא יושבת לשחק שם סבא שלי הוציא אלבומים וזה היה אלבומים של בת מצווה של הנכדה של י.. וסבא שלי תוך כדי מראה לי ואז הוא מראה לי את ש. ולדעתי גם את הבנות ואני זוכרת שי. חוטפת ממנו את האלבומים, היא החווירה, היא אמרה מה זה מעניין? ומנסה להעביר נושא. אני נפגעתי באותו זמן. הבנתי שיש אירועים שהיא מוזמנת ואנחנו לא. על אף שהקשר הלך והתחמם והתחזק והתהדק...."

(פרוטוקול שם עמ' 21-22 שורות 30-18, בהתאמה).

 

ובהמשך:

"ש.אז עד 2012 לא היתה לך שום בעיה בקשר עם סבא כי הוא חי עם י.?

ת.לא.

ש.נכון שהוא חי עם י. עד 2012?

ת.נכון.

ש.את מעידה שהקשר שלך עם י. היה קשר טוב?

ת.נכון, לא היתה לי שום בעיה איתה.

ש.אז היתה לך בעיה להגיע לי. הביתה, האם באת אליה בחופשיות עד 2012?

ת.לא, כי הקשר שלי עם סבא הלך ודעך בסביבות 2008 לנוכח העובדה שהרגשתי את השליטה, שטיפות מוח, השפעה שלילית."

(פרוטוקול שם, עמ' 23 שורות 15-23).

 

מהאמור עולה, כי גם לגרסת הנתבעת 1 המנוח היה עמה בקשר שוטף בשנים הרלוונטיות בהן נערכה הצוואה. לעדותה המנוח היה נפגש עמה לבד או עם הנתבעת 3 בביתה של הנתבעת1, אכל אצלה, הנתבעת 1 הוזמנה לביתם של המנוח והנתבעת 3 ב....

על פי גרסתה שלה המנוח לא היה מנותק מאחרים או מהסביבה.

 

הנתבע 2 - הודה בחקירתו הנגדית כי נכון לשנת 2006 לא היתה כל מניעה שיגיע ויכנס לביתם של המנוח והנתבעת 3 (פרוטוקול 18.2.21, עמ' 59-60, שורות 28-1, בהתאמה). הנתבע 2 לא השיב לשאלה מדוע אם כך לא הגיע לבקר את סבו המנוח בדירה.

לעדותו, היה משוחח עם המנוח ונפגש עמו, בעיקר בדירתה של אחותו הנתבעת 1, עד שנת 2007 (פרוטוקול שם, שורות 15-28).

 

מהראיות שהונחו לפני שוכנעתי כי המנוח היה בקשר עם אחרים ועם הסביבה, ולא הוכח כי נותק על ידי התובעת מהנתבעים או מי מהם, או מאחרים.

 

14.הנתבעים 1-2 טוענים, כי התובעת הציבה אולטימטום בפני המנוח, כי אם יהא בקשר אתם היא לא תהיה בקשר אתו.

כאשר הנתבעת 1 נשאלה על כך בחקירתה הנגדית השיבה, כי הדברים ידועים לה מפי אמה, מדברים ששמעה משכנה.

הנתבעת 1 נמנעה מלהביא את אותה שכנה לעדות, או את אמה אשר לטענתה שמעה הדברים, ויש לזקוף זאת לחובתה. בהעדר הוכחה כאשר הדבר בידי הנתבעת 1, נדחית הטענה.

 

15.עדות הגב' ש.א. – חברה של מ. ז"ל בן המנוח (מטעם הנתבעים 1-2)

בתצהירה העידה על קשר חברי עם מ. ז"ל, וכי סיפר לה שהתובעת ניסתה כל השנים להפריד בינו להורים, הסיתה אותם נגדו והמנוח היה הולך עמה.

בחקירתה סיפרה כי היא ובעלה היו חברים של מ. ז"ל ואשתו, הורי הנתבעים 1-2. בשלוש שנותיו האחרונות מ. ז"ל התגורר בדירת המנוח ב..., טיפל בעצמו, לא עבד.

עם המנוח לא נפגשה ולא שוחחה. ראתה אותו פעם אחרונה בלווית מ. ז"ל בשנת 2004. עדותה לגבי התנהלות נטענת של התובעת אינה מידיעה אישית אלא מדברים שסיפר לה לטענתה מ. ז"ל .

העדה לא ידעה לפרט לגבי הקשר בין הנתבעים 1-2 למנוח "לא נכנסתי לזה, התמקדתי במ., שמעתי ממנו" (פרוטוקול 16.11.20, עמ' 9-12).

אין בעדותה, אשר כולה עדות שמיעה בתקופה שעד שנת 2004, כדי לבסס את גרסת הנתבעים 1-2 בעניין השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח.

 

16.עדות מר נ.נ. – בן דודם של הנתבעים 1-2 (מטעם הנתבעים 1-2)

בתצהירו העיד כי פגש את המנוח מספר פעמים באירועים והמנוח היה בא מידי פעם למיני- מרקט שבבעלותו. העד היה קרוב למ. ז"ל שהיה איש סגור וסיפר לו שהתובעת מסיתה את אביהם נגדו. אופיה של התובעת מוכר לו מסיפורי מ. המנוח.

בחקירתו הנגדית הוסיף כי מ. ז"ל עבד אצלו במיני-מרקט בשנת 2002 והמנוח היה בא לבקרו פעמים רבות, לפחות פעם בשבוע-שבועיים. הקשר של מ. עם אביו היה קשר טוב.

מחקירתו הנגדית עלה, כי חרף הטענה ששמע ממ. ז"ל כי התובעת מסיתה את המנוח נגדו, הרי שהמנוח בפועל היה בקשר טוב עם בנו מ. ונהג לבקרו בקביעות (פרוטוקול 16.11.20, עמ' 12-14).

אין בעדותו, שהנה כולה עדות שמיעה בתקופה שעד שנת 2002-2004 כדי לבסס את גרסת הנתבעים לגבי השפעה בלתי הוגנת או ניתוק המנוח מבנו או מאחרים.

 

17.נסיבות עריכת הצוואה - יש לבחון את מידת מעורבותו של הנהנה בעריכת הצוואה. גם אם מדובר במעורבות שאינה מגיעה לכדי לקיחת חלק בעריכתה שיכול ויהא בה משום ראיה להשפעה בלתי הוגנת של הנהנה על המצווה.

הצוואה מיום 28.6.06 נערכה במשרד עו"ד ר.א. ונחתמה בפני שני עדים – עו"ד ס. ועו"ד ג., מהמשרד.

כעולה מתגובת התובעת בתיק מיום 26.2.20 ממשרדו של עו"ד ר.א. נמסר כי עבר אירוע מוחי, זכרונו נפגע ומצבו הבריאותי אינו מאפשר להעיד אותו. משכך לא זומן לעדות.

בדיון מיום 16.11.20 אשר נקבע לחקירת העדה עו"ד ג. טען ב"כ הנתבעים 1-2 כי הצליח לאתרה ונאמר לו שעברה ניתוח במיתרי הקול ואינה יכולה לדבר. בנסיבות אלו הודיע כי מוותר על חקירתה, וכי יסרוק את האישור לתיק לאחר הדיון. האישור לא נסרק.

בנסיבות אלו נחקר ביום 18.2.21 עו"ד ס. בלבד. תחילה בחקירה ראשית ולאחר מכן נגדית ע"י ב"כ הצדדים.

 

עדות עו"ד ס. – עד לצוואה -

לעדותו, במועד הרלוונטי עבר כשכיר במשרד והוזמן לחדר כדי לאשר את חתימת המנוח. זו היתה מעורבותו היחידה. הוא לא ערך את הצוואה.

עו"ד ס. השיב תחילה כי אינו זוכר אם התובעת נכחה בחדר ואינו יודע מי שילם עבור עריכת הצוואה. העיד כי אינו זוכר את המנוח. כן מכיר את התובעת ובעלה שכן נפגש אתם מספר פעמים לאחר הצוואה לצורך הגשת תגובה בהליך משפטי.

בתשובות לשאלות ב"כ הנתבעים 1-2 השיב כי ראה את המנוח חותם על הצוואה ושאל אם זו חתימתו ואם מבין על מה חותם. לאחר מכן ביקש לשנות מתשובתו כי אינו זוכר בוודאות אם הצוואה נחתמה בפניו ולא יכול לשלול מקרים אחרים בודדים שנכנס לאשר צוואה כעד והצוואה היתה חתומה. הוא מניח שעו"ד ר.א. היה נוכח, לא יודע להשיב מדוע לא חתם כעד. לא זוכר אם ראה את עו"ד ג. חותמת אך בדרך כלל הדברים נעשים יחד.

בתשובות לשאלות ב"כ התובעת השיב לעניין הנוהג במשרד לצורך עריכת צוואות, במקרה הספציפי, והיכרותו עם התובעת ובעלה. בשל חשיבות הדברים לעניינינו והקשרם תובא עדותו במלואה (פרוטוקול מיום 18.2.21, עמ' 44-50):

"ש. מה הרוטינה שהייתה נהוגה במשרד לצורך עריכת צוואות וחתימה עליהן?

ת.היו קוראים לנו כעדים להיכנס לחדר הישיבות, שם היה יושב גבר או אישה, בד"כ מבוגרים, היינו נכנסים, ברוב המקרים היו רואים את המצווה חותם, לפעמים לא. הייתה שיחה קטנה, היינו משתמשים בזה כדי לקרוא את הבן אדם. תמיד אני הייתי מסתכל לבן אדם בעיניים ומחייך אליו, שואל אותו האם הוא חתם, האם הוא מבין על מה חתם. תמיד הייתי עושה זאת בחיוך. אם הבן אדם היה נראה לי בסדר ושהוא מאשר את שני הדברים האלה, הייתי חותם על הצוואה, לא הייתי שואל אותו נגיד למה הוא הוריש, לא הייתי בוחן אותו על הצוואה.

ש.אבל השיחה הזו הקטנה שהיית עושה עם הבן אדם, ניסית לוודא שאכן זהו רצונו?

ת. את מתכוונות לרצון הספציפי שלו?

ש. הכללי.

ת. בוודאי הייתי שואל אותו אם הוא מבין.

ש.האם נהגתם שהמצווה ישבו לפניכם לבד?

ת.אני חייב לומר שלא תמיד, קשה לי לזכור ספציפית.

ש.האם יכול להיות שמישהו שנהנה מהצוואה ישב אתכם?

ת.יכול להיות.

ש. אתה מודע לכך שזה אסור שיקרה?

ת.קשה לי לזכור, איני יכול להגיד באופן חד משעי שהיינו מבקשים שיצאו.

ש. אתה יכול לומר אם זה קרה כאן?

ת. קשה לי להגיד לגבי הסיטואציה הזו. איני יודע להגיד, אפילו אני לא יכול להגיד האם אני אזהה אותו במסדר תמונות. רמזת שכאילו זה לא תקין.. קשה, אני חושב, שאתה עו"ד שכיר עובד במשרד שנה שנתיים, להיכנס לחדר שיושב בו הבוס עם לקוחות מכובדים ולבקש מהם לצאת. זו סיטואציה שלא אני שולט בה. יכול להיות שיצאו ויכול להיות שלא, איני זוכר. יכול להיות שביקשנו לצאת, יכול להיות שהיה שם לבד מההתחלה, יכול להיות שישבו שם עוד אנשים, הכול יכול להיות.

ש.אמרת שאתה מכיר את ש. ובעלה, זה נכון שייצגת אותם בהליך של מינוי מנהל עזבון למנוח הזה?

ת. ייצגתי אותם בעניין מאוד נקודתי של איזושהי תשובה לבקשה מסוימת. איני זוכר אפילו מה הייתה הבקשה.

ש. זה מה שאתה זוכר?

ת. כן זו האמת, לא פתחתי את התיקים. אני לא מדייק?

ש. כלומר אתה מכיר אותם וטיפלת בהם בעיזבון של י. ז.?

ת. כן, אבל הטיפול היה תגובה לבקשה.

ש. האם אתה יכול לאשר לי שזה ההליך? (מציגה בפני העד)

ת.כן.

ש. התיק ממרץ 2016. כשאתה כותב בתגובה הזו שיש צוואה מאוחרת, תקפה מיוני 2006, אני מניחה שבדקת את הדברים וכתבת את זה לאחר ריענון זיכרונך, וכתבת את הדברים?

ת. דברים שכתובים כאן אני עומד מאחורי זה כי אני חתום על זה. יש לי לקוחות, ואני פועל לפי מה שהם אומרים לי.

ש. האם ההיכרות שלך עם ש. ובעלה זה כתוצאה מהייצוג בהליך הזה?

ת. לדעתי הפעם הראשונה שפגשתי אותם זה באישור הצוואה של המנוח. הכרתי אותם ביום שנכתבה הצוואה הזו.

ש. מתי פגשת אותם?

ת. דיברנו במשרד, וערכנו אתה צוואה.

ש. אבל זה לא הם ערכו את הצוואה.

ת. הם היו במשרד.

ש. את מי ראית?

ת. יש הבדל בין בן אדם שאתה פוגש פעם אחת כמו י.ז. לבין אדם שפגשתי אותו כמה פעמים. את ש. ובעלה פגשתי כשמונה פעמים אני זוכר אותם אחרת. הם היו במשרד, מ. ו-ש. היו במשרד ביום שנחתמה הצוואה. במשרד הם היו חד משמעית, ז. לא הגיע לבד.

ש. איך אתה זוכר אותם? איפה הם עמדו או ישבו?

ת. לא יודע להגיד לך, זה משרד גדול, יש חדר המתנה, יש חדר של הבוס, זה משרד של 700 מ' והיה להם המון מקום להיות.

ש. אתה אומר לי שאתה לא זוכר את המנוח עצמו ומה היה בישיבות.. איני מבינה מה אתה זוכר ומה לא. איפה ראית אותם?

ת. אעשה זאת מסודר. ראיתי אותם במשרד. לראשונה בחיי ראיתי אותם ביום הזה.

ש.איך אתה יכול לדעת בוודאות שראית אותם באותו יום?

ת. לפי הזיכרון שלי זה מה שאני זוכר. הסיבה שאני זוכר אותם ופחות את האבא כי אותו לא ראיתי יותר. ככה עובד הזיכרון.

ש. אני רוצה שתנסה להיזכר, האם יכול להיות שראית את מ. פעם ראשונה במקום אחר?

ת. לא, אי אפשר לשכוח שאתה פוגש את מ.. זה בן אדם מיוחד, שומעים עליו סיפורים, הבוס מכיר אותו.

ש. יכול להיות שאם תביא את התיק שלך תראה אחרת?

ת. אין לי תיק.

ש. ייצגת אותם בהליך של מינוי מנהל עיזבון. איך אתה מנהל את העבודה שלך?

ת. כל מה שיש בתיק זה רק התגובה. אין בו משהו אחר.

ש. יש לך תרשומת מתי קבעו איתך פגישה?

ת. בוודאי. אבל אין שם כלום. אין תיק. זה גם לא מה שהצגת לי עכשיו.

ש. אני מדברת על בקשה למינוי מנהל עיזבון בתיק של המנוח הזה, שבו אתה מגיש בקשה.

...

ש. אני רוצה לוודא, אמרת שאתה עומד מאחורי מה שהגשת בתגובה?

ת. אמת.

ש. אתה עוסק בענייני ירושה?

ת. אני לא עוסק בכלל בעריכת דין.

ש. כמה שנים אתה כבר לא עוסק בזה?

ת. שנתיים וחצי שלוש.

ש. האם אתה מודע לצוואות קודמות שהמנוח ערך?

ת. אני זוכר שהיה משהו.

ש. אני מציגה בפנייך.

ת. מעיין. את שואלת אותי על מה שכתוב? אם יש משהו שכתוב אני עומד מאחורי. אני רואה שיש עוד צוואת.

ש. אני מניחה שקראת אותם?

ת. לא הייתי כותב אם לא הייתי קורא.

ש. בצורה בה התנהלת כעו"ד, האם יש סיכוי שהיית מאשר משהו לא חוקי?

 

...

ש. אני אשאל אחרת, האם היית חותם על צוואה שהיא לא כשירה?

ת. אם היה לי חשד שמשהו לא כשיר, לא הייתי חותם.

גם לגבי הצוואה הזו זכור לי, ובהסתייגות עם הזמן שעבר, לא היה שום דבר לא חוקי, הכול היה בסדר. ישבנו עם הבן אדם, החתמנו, סימן שהכול היה כשיר."

התרשמתי מעדות זו, בעיקר, כי העד אינו זוכר את שהיה.

מחד גיסא - לדבריו לא זוכר לומר אם המנוח חתם לפניו או לא, לא זוכר מי היה נוכח בחדר, אינו שולל אפשרות כי התובעת ובעלה נכחו במעמד החתימה. מאידך גיסא - הצהיר כי הליך אישור חתימת המנוח על הצוואה היה תקין, לא היה דבר לא חוקי ו"הכל היה בסדר".

עדותו היתה מסויגת, מבולבלת ותוקנה על ידו מספר פעמים. לא שוכנעתי כי העד עצמו הבין את משמעות דבריו.

 

18.לנוכח עדותו של עו"ד ס. לפיה התובעת ובעלה היו במשרד בעת חתימת הצוואה, ביקש ב"כ התובעת להעיד את בעלה של התובעת, מר מ., אשר היה מחוץ לאולם, כעד הזמה, ובימ"ש אפשר זאת. עלה כי העד נמצא בקניון הסמוך לבימ"ש, והתבקש להגיע לאולם.

העד הגיע ישירות לאולם והעיד מבלי ששמע את הדברים שנאמרו קודם לכן באולם, ומבלי ששוחח עם אף אחד בעניין.

לנוכח טענת ב"כ הנתבעים 1-2 כי התובעת התכתבה עם בעלה במהלך הדיון, בהסכמת התובעת הציגה את מכשיר סלולר שלה.

ב"כ הצדדים עיינו ואישרו לפרוטוקול כי לא נכתבו הודעות בינה לבעלה (פרוטוקול, עמ' 52).

 

עדות מר מ., בעלה של התובעת –

העד הצהיר כי מעולם לא נכח במשרד עו"ד ר.א.. את עו"ד ס. פגש לאחר שעזב את משרדו של עו"ד ר.א., לאחר פטירת המנוח (פרוטוקול, עמ' 53-54):

"ש. תאשר לי שהמשרד של עו"ד ר.א.?

ת. נכון

ש. איפה המשרד שלו היה?

ת. ברחוב ...

ש. מה עשית שם?

ת. לא הייתי שם

ש. איך אתה יודע איפה המשרד שלו?

ת.אישתי היה שם ושאלתי אותה, לכן אני יודע באיזה רחוב אך לא יודע באיזה קומה, לא יודע את שם המגדל.

ש. לא היית אף פעם במשרד?

ת. לא, מעולם. למיטב זיכרוני.

ש. איך ש. הגיעה לר.א.?

ת. דרך אבא שלה

ש. מה הוא עשה איתו?

ת. הוא עשה אצלו צוואה למיטב ידיעתי.

ש. וחוץ מזה?

ת. מה זה חוץ מזה?

ש. היה להם עוד דברם שעשו יחד?

ת. לא, לא ידוע לי, אני חושב גם שלא

ש. אתה או ש. היה לכם תיקים אצל ר.א.?

ת. לא

ש. הוא יצג אתכם אי פעם?

ת. לא

ש. יש לך מושג איך המנוח הגיע דווקא לר.א.?

ת. אין לי מושג.

 

עדותו, אשר ניתנה באופן ספונטני בנסיבות שתוארו, מהימנה עלי ואני מקבלת אותה במלואה.

 

19.התובעת העידה לענין נסיבות עריכת הצוואה –

"ש.עו"ד א. את מי הכיר קודם את אביך או אותך ?

ת.אותי הוא לא הכיר. אבא שלי קיבל עליו המלצה. אני בכלל לא הכרתי אותו.

ש.ב-2006 הגעתם למשרד לעשות צוואה ומה היה ?

ת.אבא שלי אמר לי שהוא רוצה לעשות צוואה כתובה אצל עו"ד כמו שצריך, הוא הלך למשרד שהוא עבד הוא היה גמלאי והם תמיד ממליצים. המליצו לו על עו"ד ר.א., הוא ביקש שאני יתלווה אליו כי הוא לא היה בטוח שימצא חניה במקום ובאחד הפעמים שהוא בא אליי, הוא היה בא אליי פעם בשבוע לבקר אותי, הצטרפתי אליו שהוא עשה את הצוואה.

ש.למה הצטרפת אליו דווקא לצוואה הזו ?

ת.כי הוא ביקש

ש.אולי את לחצת עליו ?

ת.לא אולי. הוא ביקש.

ש.אולי באת אמרת לו אבא תקשיב יש פה צוואה בכתב יד, בוא נלך לעו"ד והלכת איתו לוודא שזה קורה ?

ת.לא. אבא שלי ידע בדיוק מה שהוא רוצה לעשות. אם אני לא טועה הוא גם אמר לי. שהוא הלך לעשות צוואה. הוא לא אמר ש. הכריחה אותי.

ש.מה שמפתיע שהצוואה קורית בזמן שהקשר בין א. ו-א. מתהדק

ת.אתה יודע תאריכים מתי הוא ראה את הנינה בדיוק? אני לא יודעת. הקשר התהדק שהוא ראה את הנינה לתקופה קצרה ואז נותק הקשר שוב. זה מה שאני יודעת."

(פרוטוקול 12.4.21, עמ' 82-83 שורות 19-7, בהתאמה).

 

עדותה לא נסתרה והיא מהימנה עלי.

 

20.הנתבעת 3 העידה בקשר ליום חתימת הצוואה, כי המנוח נסע עם התובעת, אינה יודעת מה היה. המנוח סיפר לה לאחר שובו כי הנתבעים 1-2 אינם בצוואה:

"ש.נכון שאת הצוואה האחרונה הוא נסע לעשות עם ש.?

ת.הוא תמיד, פעם בשבוע הוא נסע לש., היא לקחה אותו אבל אם ישבה איתו בפנים איני יודעת.

ש.אבל ש. לקחה אותו לעו"ד?

ת. אני לא יודעת. הוא רק אמר לי אני שיניתי את הצוואה, את מופיעה בצוואה וזהו. יותר לא התעניינתי, למי הוא חתם מה, הוא רק אמר שהנכדים של הבן לא מופיעים. כן.

ש.למה דווקא את זה הוא אמר לך, הוא אפילו לא אמר לך מה חלקך?

ת.הוא לא אמר לי מה אקבל. יצא ככה לדבר או ששאלתי אם רשמת, על מי רשמת אז הוא אמר לי הנכדים של הבן לא רשומים.

ש.מתי זה היה?

ת.כשהוא עוד היה בסדר."

(פרוטוקול 18.11.20, עמ' 34 שורות 3-13).

 

עדותה מהימנה עלי. עולה כי לאחר חתימת צוואתו ב"זמן אמת" המנוח סיפר לנתבעת 3 כי הנתבעים 1-2 לא ירשו אותו. יש בכך ללמד על החשיבות שראה המנוח בבחירתו זו, ועל רצונו.

 

דין הטענה למעורבות פסולה של התובעת בעריכת הצוואה - להידחות

21.לטענת הנתבעים 1-2 מעורבות התובעת בעריכת הצוואה עולה מעדות עו"ד ס. העד לצוואה, לפיה הוא והתובעת ערכו את הצוואה משנת 2006.

דין הטענה להידחות.

עו"ד ס. לא העיד כפי שנטען. כך מחקירתו הנגדית שצוטטה לעיל. כעולה מעדותו הראשית לפני הוא נקרא להכנס לחדר לאחר שהצוואה כבר נערכה, ולא היה מעורב בעריכתה.

הנתבעים 1-2 לא הוכיחו מעורבות התובעת בעריכת הצוואה מיום 28.6.06.

 

22.עדות התובעת –

לעדותה, היתה עם בעלה בשליחות בחו"ל ושבו סופית להתגורר בארץ בשנת 2001.

אביה המנוח היה אדם מסודר, פדנט ובעל דעה. הגם שהיתה בעלים נוסף בחשבון הבנק שלו, לא היתה שותפה פעילה כי לא היתה בארץ שנים רבות והמנוח בלבד היה מטפל בחשבון הבנק שלו (פרוטוקול 12.4.21, עמ' 68-69, 74).

ובהמשך: "אני לא בדקתי את החשבונות כי אני לא נתתי לו הרגשה שאני מבקרת אותו. הוא היה חי עם י. והוציא כמה כסף שהוא רצה. הוא קנה לה מתנות. הוא לא שאל אותי אם אני מרשה או לא" (פרוטוקול, עמ' 75).

הקשר שלה עם הנתבעת 3 היה קשר טוב עד להדרדרות במצבו הבריאותי בשנים 2010-2011. לנוכח העדר יכולת של הנתבעת 3 לטפל בו, בהסכמת שתיהן המנוח הועבר למוסד סיעודי, הוצא על ידי התובעת לביתה ושהה שם כחצי שנה לאחריה הועבר שוב למוסד סיעודי לנוכח מצבו המורכב. החלו ויכוחים, חילוקי דעות וכעסים בין השתיים בעניין תשלום הוצאותיו והעברת חלקה של הנתבעת 3 בפנסיה של המנוח לידה.

לאחר פטירת המנוח הגיעה להסכם עם הנתבעת 3 על יסוד הצוואה מיום 28.6.06, כלשונה: "חשבתי שאין כלום בעיזבון אבל אני חשבתי שאם זה היה רצונו של אבי והם חיו הרבה זמן ביחד אני צריכה לשים את הכעסים בצד, היא אהבה אותו והוא אותה, החלטתי שאני נותנת לה את מה שמגיע לה למרות שלא ניתן (צ"ל "נשאר – ע'ב'ג') כסף בעיזבון" (פרוטוקול 12.4.21, עמ' 73). התובעת נתנה לנתבעת 3 את הסכום שציווה המנוח ליתן לה בצוואתו 10,000$.

התובעת הכחישה כי המנוח היה מתייעץ עמה על הכל כל השנים. לטענתה ייעצה לו לגבי רופאים לאחר שאובחן ומצבו החל להדרדר בשנת 2010 (פרוטוקול, עמ' 76).

התובעת הכחישה כל מעורבות בעריכת הצוואות. לטענתה לא היתה במשרד עוה"ד, לטענתה קיבלה את הצוואה האחרונה לידה מספר חודשים לאחר עריכתה:

"ש.את אומרת שקיבלת את הצוואה האחרונה, היית שם במשרד.

ת.לא הייתי במשרד הייתי בקבלה

ש.?את יודעת שנערכה צוואה

ת.נכון

ש.כמה זמן אחרי קיבלת אותה ?

ת.כמה חודשים. לא זוכרת. קיבלתי מעטפה.

ש.הצוואה מ-2003 היא בכתב יד. מפנה לסעיף 1. מקריא. את מכירה צוואות אחורה?

ת.לא

ש.את קיבלת את הצוואה הזו, לא הלכת לאביך ואמרת לו "איפה הצוואה הקודמת" ?

ת.לא

ש.למה ?

ת.לא עניין אותי. נדמה לי שזה נוסח קבוע של צוואות. הוא כתב את זה ב.... אני גם לא ידעתי שהוא כתב צוואה.

ש.אני לא חושב שזה נכתב ב...

ת.אז הוא גם שקרן?

ש.אני חושב שזו מניפולציה שלך. המועד של הצוואה זה במהלך נרות חנוכה. היה אצלך. אתם דיברתם על עניין זה.

ת.אתה יודע את זה? יש לך הוכחות לזה?

ש.אני מעריך. זה היה כבר שידעו שמ. הולך להשתלה. תאשרי

ת.אני לא זוכרת מתי הוא עשה את ההשתלה.

ש.הנוסח הזה מועתק. זה לא בן אדם כותב בצורה אוטנטית.

ת.יכול להיות

ש.אני חושב שאת נתת לו את הנוסח .

ת.אתה יכול לחשוב. זה לא נכון. אני לא נתתי לו צוואה".

(פרוטוקול 12.4.21 עמ' 78-79 שורות 10-3, בהתאמה).

 

ובהמשך:

"ש.הצוואה מה-30.11.2004, צוואה שנייה, בעצם מ. נפטר נכון ?

ת.כן

ש.לפי הצואה הראשונה הילדים שלו כבר לא יורשים

ת.נכון

ש.אז למה צריך עוד צוואה ?

ת.אין לי מושג

ש.אני יוצא מנקודת הנחה שאת מאחורי הכל.

ת.אתה יכול לצאת מנקודת הנחה, אני לא ידעתי על ההכנה של הצוואות האלה. הדבר היחיד שאני ידעתי שהוא כתב צוואה ושם אותה בבית משפט. איזה צוואה, מה הוא כתב אני לא ידעתי כלום."

(פרוטוקול שם, עמ' 80 שורות 6-15).

 

התובעת העידה באופן רציף, עקבי והשיבה לכל השאלות שנשאלה בצורה שקולה ועניינית. עדותה מהימנה עלי ולא נסתרה.

מעדותה של התובעת עלה עוד כי בחודש 9/2006, כשלושה חודשים לאחר עריכת הצוואה, פתח המנוח תכנית חסכון לבתה של הנתבעת 1 (פרוטוקול 12.4.21, עמ' 83 שורות 10-30).

עולה מכך, כי המנוח היה עצמאי וביטא את רצונו. המנוח בחר לפתוח תכנית חסכון לבתה של נכדתו הנתבעת 1, הגם שנישל את נכדתו מצוואתו.

הנתבעת 1 לא טוענת כי במועד פתיחת תכנית חסכון לבתה על ידי המנוח, היה המנוח לא כשיר לביצוע הפעולה או לא ידע מה עושה, או היה נתון לשליטת והשפעת התובעת בעניין.

באותה מידה יכול היה המנוח לשנות צוואתו, לו אכן היה זה רצונו.

אני מוצאת בכך חיזוק לכך שצוואת המנוח מבטאת את רצונו החופשי.

 

23.הנתבעים 1-2 ביקשו ליתן משקל גבוה לטענתם בקשר ליחסים בין התובעת לנתבעת 3 לאחר פטירת המנוח, הלינו על יחסה של התובעת לאביהם ז"ל ועל התנהלותה הנטענת של התובעת עם המנוח בחייו. גרסתם בקשר לכך לא הוכחה ונדחית.

הנתבעים 1-2 צרפו תמלולים של שלוש שיחות אשר התקיימו בינם לנתבעת 3: שיחה בין הנתבעת 3 לנתבעת 1 מיום 12.12.19; שיחה בין הנתבעת 3 לנתבעת 1 מחודש ספטמבר 2018; שיחה בין הנתבעת 3 לנתבע 2 בעת שהמנוח היה מאושפז והנתבעת 3 ביקשה כי יבואו לבקרו.

אני מקבלת את התמלילים והתרשמתי כי השיחות נוהלו.

אינני מתעלמת מתכן השיחות. בשלוש השיחות הנתבעת 3 נשמעת מעלה טענות קשות כלפי התובעת והתנהלותה בעניין הקשר בין המנוח לנתבעים 1-2 ובין המנוח לנתבעת 3 עצמה. הנתבעת 3 בחקירתה הודתה כי נשמע קולה בשיחה וטענה כי הדברים נאמרו בעת ש"היתה עצבנית". בשיחות נשמעת מבקשת להתייעץ עם בא כוחה לגבי כל פעולה. הנתבעת 3 לא נחקרה בעניין השיחות ותכנן מעבר לכך.

לא מצאתי כי יש בתכן השיחות במועדים בהן נערכו כדי לשנות ממסקנתי בהליך. זאת על יסוד טענות הנתבעת 3 בהליך, עדותה בתצהירה ותשובותיה בחקירתה הנגדית.

 

24.אני מוצאת לציין כי לאורך כל ההליך וגם בסיכומים מטעמם, נמנעו הנתבעים 1-2 מלהתייחס לסיבות ולנימוקי המנוח לנשלם מעיזבונו כפי שבחר לפרט בצוואותיו.

סבתם המנוחה בצוואתה מיום 10.11.89 בחרה לנשל את הנתבעים 1-2 מעיזבונה (להבדיל מאביהם לו ציוותה חלק מעיזבונה כיורש במקום יורשה המנוח) וסיבותיה עמה.

אביהם המנוח בחר שלא להתנגד לקיום צוואתה הגם שנושלו ילדיו, והיא קוימה בצו קיום צוואה מיום 5.9.93 (מוצג נ/1)

לאחר שניתן צו קיום צוואתה ולפיו המנוח הנו יורש עיזבונה בשלמות, אין כל רלוונטיות לטענות הנתבעים 1-2 בדבר "ויתור" אביהם על חלקו בעיזבון המנוחה לטובת המנוח.

טענת הנתבעים 1-2 להעדר כשרות של סבתם המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה הועלתה בעלמא, ללא כל ביסוס או ראשית ראיה. ניתן צו לקיום צוואתה בשנת 93, ללא כל התנגדות טרם מתן הצו ומבלי שהוגשה בקשה לבטלו במהלך השנים, לרבות על ידי אבי הנתבעים 1-2.

 

בכל אחת מצוואותיו חשוב היה למנוח לפרט את יחסם של הנתבעים 1-2 כלפיו וכלפי אשתו המנוחה – התנכרו להם לאורך כל השנים, לא העניקו להם יחס הולם, לא הכירו במנוח והמנוחה כסביהם, לא ביקרו אותם, לא ברכו אותם בחגים, לא הגיעו לאזכרות הסבתא המנוחה ובחרו שלא לציין את שם המנוח על מצבת אביהם-בנו ז"ל.

לא עלה בידי הנתבעים 1-2 לסתור הדברים.

 

25.הנתבעת 1 בחקירתה הנגדית הודתה כי הגם שידעה מהנתבעת 3 כי המנוח אושפז בשנת 2013, לא הגיעה לבקרו. הגם שלטענתה התובעת לא אפשרה זאת, לא פנתה לבימ"ש בעניין ולמעשה לא עשתה כל מאמץ לבקר את המנוח בביה"ח, לא היא ולא הנתבע 2:

"ש.ידעת שסבא התאשפז?

ת.כן, י. יצרה אתנו קשר.

ש.מתי?

ת.ב-2013 י. התקשרה אלינו, לא הצליחה להשיג אותי כי הטלפון הקווי של בזק היה מחובר לאינטרנט, היא הגיעה לאחי, אחר כך חזרתי אליה. הבנתי שהיא מחפשת אותנו. היתה שיחה ממש, ממש קשה. מאד מורכבת. מבחינת מה שהיה לה לספר על מה שעובר עליה.

ש.ידעת אז שסבא שלך בבית חולים?

ת.י. עדכנה אותנו.

ש.הלכת לבקר אותו?

ת.י. אמרה ששרה והיא נמצאות בבתי משפט כי שרה לא מרשה לאף אחד להתקשר לסבא חוץ ממנה והיא היתה צריכה לעבור מסכת ייסורים איתה בבתי משפט כדי לקבל צו או אישור לבקר אותו במקום שבו הוא שוהה. הדרך היחידה היתה לדבריה שנבוא איתה והיא תכניס אותנו.

ש.והגעתם?

ת.לא. שאלתי אותה אם סבא מזהה והיא אמרה הרב לא. יש לו הבזקים. לא רציתי מלחמות ומאבקים אז לא באנו.

ש.למרות שי. מתקשרת אליכם ומבקשת שתבואו החלטתם שלא?

ת.לא סתם החלטנו לא לבוא. מה שהיה שם זה ששאלתי את י. אם סבא מזהה והיא אמרה שלרב לא אך יש לו הבזקים, שיש מלחמה ושהיא תצטרך להגניב אותנו, היא אמרה המנוולת הזאת מגיעה דווקא בימים שלי כדי לפקח. הבנתי שצריך להגניב אותי, שסבא לא מזהה, ולנהל מלחמת גוג ומגוג במקום ש,

ש.פנית לבית המשפט לקבל אישור להגיע?

ת.לא.

(פרוטוקול, עמ' 24 שורות 10-32).

 

הנתבע 2 אף הוא הודה בחקירתו כי לא ביקר את המנוח באשפוז, לא היה בקשר גם עם הנתבעת 3 הגם שלא היתה לכך סיבה, לא ניסה להתקשר משנת 2008-2009, לא ברך את המנוח בימי הולדתו, ו"יכול להיות" שאיחל למנוח למות בייסורים (פרוטוקול 18.2.21, עמ' 62-63).

 

26.מסקנותיי על יסוד כל המובא לעיל והנימוקים -

נתבעים 1-2 לא הוכיח טענתם בדבר העדר כשרות המנוח לצוות במועד עריכת הצוואה מיום 28.6.06 (ולא במועד עריכת הצוואות שקדמו לה);

נתבעים 1-2 לא הוכיחו טענתם בדבר השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח בעריכת הצוואה מיום 28.6.06 (ולא במועד עריכת הצוואות שקדמו לה);

נתבעים 1-2 לא הוכיחו טענתם בדבר מעורבות פסולה של התובעת בעריכת הצוואה מיום 28.6.06 (והצוואות שקדמו לה).

שוכנעתי ללא כל ספק, כי צוואת המנוח מיום 28.6.06 משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח.

 

סוף דבר

27.התנגדות הנתבעים 1-2 לקיום צוואתו האחרונה של המנוח מיום 28.6.06 – נדחית.

צו לקיום הצוואה מיום 28.6.06 ינתן בנפרד.

 

 

28.אשר להוצאות ההליכים –

מדובר בהליכים המתנהלים משנת 2017, התקיימו ששה דיונים, מהם ארבעה דיוני הוכחות.

הוגשו עשרות בקשות ותגובות.

כל טענות הנתבעים 1-2 נדחו, אחת לאחת.

הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות ההליכים ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 70,000 ₪.

הנתבעים 1-2 ישלמו לנתבעת 3, ביחד ולחוד, הוצאות ההליכים ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 55,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, ומחלוף המועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל.

 

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את חמשת התיקים שבכותרת.

פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

.

 

 

ניתן היום, י' סיוון תשפ"ב, 09 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ