פס"ד בבקשות לקיום צוואה והתנגדויות שהוגשו בצדן

פסק דין זה ניתן במאוחד בארבעת ההליכים שבכותרת; עניינם של אלה הם שתי בקשות לקיום צוואה ושתי התנגדויות שהוגשו בצדן; הגם הדדיות ההליכים ולשם הנוחות, יכונו הצדדים בהתאמה – "המבקשות" ו-"המשיב".

רקע נדרש, עובדתי ודיוני

1. ביום 16.10.2017 הלך לעולמו המנוח, מר צ' ז"ל (להלן: "המנוח"); הצדדים להליכים הם ארבעת ילדיו של המנוח –שלושת בנותיו ובנו. אחר המשיב מתנהל הליך פשט"ר (ניתנו החלטות על צירוף הנאמנת, עו"ד אורית ריי, כצד להליכים).

    

2. מטעם הצדדים הוגשו בקשות מנוגדות לצווי קיום צוואה אחר המנוח וכן התנגדויות. עוד מתנהלים ביניהם הליכים נוספים, כאשר מטעם המבקשות הוגשה תביעה למינוי מנהל עזבון אחר המנוח, במסגרתה ניתנה ביום 24.10.2022 החלטה המורה על מינוי ב"כ המבקשות וכן הנאמנת, עו"ד אירית ריי, כמנהלות עיזבון במשותף, למשך 12 חודשים. במרוצת ניהול ההליכים דנא, עתרו המבקשות אף בתביעה לפינוי המשיב מנכס העיזבון וכן בתביעה כספית לחיובו בתשלום דמי שימוש.

    

3. במהלך חייו של המנוח נערכו שתי צוואות; הראשונה צוואה מיום 13.1.2015 (להלן: "הצוואה המוקדמת") והשנייה צוואה מיום 18.8.2016 (להלן: "הצוואה המאוחרת").

    

4. כחודשיים לאחר עריכת הצוואה המאוחרת, ביום 13.10.16, מונו המבקשות 1-2 כאפוטרופסיות לגוף ולרכוש עבור המנוח למשך שנה (במסגרת תיק א"פ 7304-10-16). כשנה אחר כך, הלך המנוח לבית עולמו, במהלך חודש אוקטובר 2017.

    

5. בצוואתו המוקדמת קבע המנוח, כי הוא מוריש את רכושו לארבעת ילדיו בחלקים שווים, לרבות בית המגורים, שבו התגורר המנוח ובו נבנה מבנה ששימש למגורי המשיב ומשפחתו (להלן: "המקרקעין"). עוד הוסיף המנוח וקבע, כי הוא מבקש מכל יורשיו "לממש את צוואתי לעיל ברוח טובה ובהתחשבות הדדית, תוך שמירה על זכרי וכבודי וכבודם של כל אחד מהיורשים. במידה ומי מיורשיי לא יכבד את רצוני זה ויגיש תביעה מכל מין וסוג שהוא בנוגע לעזבוני כנגד יורש/ים אחר/ים, אזי חלקו של יורש זה יועבר ויחולק בין יתר ילדיי ע"פ הצוואה..." (סעיף 7 לצוואה).

    

   בהקשר זה אף ציין המנוח בסעיף העוקב הבהרה, כדלקמן: "ברצוני להבהיר כי אי כיבוד רצוני לא יזכה את המתנגד לאמור בצוואתי זו ולו בשקל אחד מכלל עזבוני. אני מודע לכך כי בני המשיב המתגורר כעת בנכס שלי יחד עם אשתו, אך אין בכך כדי להקנות לו זכויות כלשהן, בפרט שמעולם לא שילם לי דמי שימוש עבור השימוש בנכס שלי ו/או המקרקעין המצויים בו" (סעיף 8 לצוואה).

    

6. בצוואתו המאוחרת קבע המנוח חלוקה אחרת בין ילדיו; הצוואה כללה הבחנה בין המקרקעין לבין הכספים, ובהתאם לה נקבע, כי הנתבע יירש 62.5% אחוז מהמקרקעין ובכלל זה מחצית המגרש עליו מצוי בית מגוריו וכי 37.5% האחוזים הנותרים יחולקו בין 3 בנותיו בחלקים שווים. אשר ליתר הכספים החסכונות וכו'- אלו יחולקו בחלקים שווים בין ארבעת ילדיו.

    

   כן כוללת הצוואה הוראה, לפיה "אף אחד מהיורשים לא יוכל לדרוש את פירוק השיתוף במקרקעין ככל ופירוש השיתוף יפגע בזכויותיו של בני המשיב והנני מבקש כי תירשם הערת אזהרה בגין הצוואה על הזכויות במקרקעין".

    

   הוראה אופרטיבית נוספת שנכללה בצוואה קובעת, כי הבנות "יוכלו למכור את חלקן במקרקעין בכפוף לכך שיערך הסכם שיתוף עם בני המשיב כבעלים של 62.5 מהחלקה, לבין כל מי שיכנס בנעלי בנותיי באופן שיבטיח כי כל צד להסכם השיתוף יוכל לעשות שימוש בחלקו במקרקעין כמנהג בעלים".

    

   לכך הוּסף הסבר, לפיו "אני מבקש להסביר, כי חלוקה זו של הרכוש נעשית בשל העובדה כי בני המשיב מתגורר בבית שעל המקרקעין שנים רבות וזאת לאחר שהרחיב את הבית והשקיע בו את כספו. עוד אבקש לציין כי הנני מורה על חלוקה זו בידיעה שגם בנותיי אינן חולקות על זכויותיו של בני המשיב במקרקעין ובבית שבנה עליו".

    

7. שלושת בנותיו של המנוח הגישו התנגדותן בה טענו כנגד תוקפה של הצוואה המאוחרת; טענותיהן נסובות בעיקרן אודות העדר כשירות המנוח לצוות, כמו גם קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצדו של אחיהן במועד עריכת הצוואה.

    

8. המשיב מצידו הגיש את הצוואה המאוחרת לקיום, לצד התנגדותו לקיום הצוואה המוקדמת וזאת על יסוד דבר קיומה של צוואה מאוחרת.

    

9. בהינתן טענת העדר כשירות, מונה ביום 10.6.20 פרופ' שלמה נוי כמומחה מטעם בית המשפט להערכת מצבו של המנוח לעת חתימתו על הצוואה המאוחרת, וזאת לבקשת המבקשות מיום 28.11.19.

    

10. בחוות דעת המומחה מיום 10.1.21 קבע פרופ' נוי, כי המנוח לא היה כשיר משפטית במועד הנדון, קרי ביום עריכת הצוואה ה- 18.8.16. יצוין כי הצדדים או מי מהם, בחרו שלא לשלוח למומחה שאלות הבהרה או לבקש לחוקרו.

     

11. למען הסדר הטוב יוער כי הליכים אלו, התמשכו זמן רב, זאת בין היתר, על רקע פיטורי ב"כ המשיב על ידי המשיב, רצונו של המשיב לייצג את עצמו, ולבסוף ולאחר הגשת הליכים נוספים מטעם המבקשות, בחירתו ליטול ייצוג בשנית ע"י ב"כ חדש. אל נוכח התנהלות זו ועקב בקשתו של המשיב להגיש תצהירי עדים ומסמכים נוספים, התרתי קיום דיון הוכחות נוסף, חרף מתן צו לסיכומים (ר' החלטה מיום 7.3.2023). בסיומו של שלב הבאת הראיות, אשר כלל שני ישיבות הוכחות, ניתנו הוראות להגשת סיכומים, ומשאלו הוגשו, ניתן בזאת פסק דיני זה.

     

12. תחילה אדון בהתנגדות המבקשות שהוגשה על הצוואה המאוחרת, וככל וזו תוקבל, יינתנו הוראות ביחס לקיומה של הצוואה המוקדמת, בהיעדר טענת התנגדות לצוואה זו, מטעם המשיב, למעט קיומה של צוואה מאוחרת.

     

     

    טענות הצדדים בעיקרן

    המבקשות

    1. לטענת המבקשות, הטיפול במנוח, נעשה על ידן, בעיקר ע"י המבקשת 2, שליוותה את המנוח לרופאים, היתה אשת אמונו ומיופת כוח בחשבון הבנק של המנוח. זאת, חרף מגורי המשיב בסמוך למנוח, על אותם המקרקעין ואילו המבקשות התגוררו בתל אביב, הסיוע של המשיב בטיפול במנוח היה מינורי ועיקר הנטל נפל על כתפי המבקשות.

    2. עוד בחודש מאי 2015 אובחן המנוח כסובל מירידה קוגניטיבית עת נבדק ע"י ד"ר בשארה אוסמה, מומחה לנוירולוגיה (נספח 2 להתנגדות מיום 26.2.19). בחודש נובמבר 2015 נבדק המנוח ע"י ד"ר יעל אדוני טמיר (להלן:" ד"ר טמיר") מומחית בגריאטריה שהמליצה על עזרה סיעודית והשגחה 24/7 מפאת הירידה התפקודית , הנפילות החוזרות והירידה הקוגניטיבית (נספח 3 להתנגדות מיום 26.2.19).

    3. ביום 18.4.16 עדכנה ד"ר טמיר את חוות הדעת, זאת לאחר פניה של רופאת המשפחה של המנוח, ד"ר מריק –קינג, והגדירה את המנוח כתשוש נפש: " קבלתי מייל מ_, רופאת משפחה ב__ ורופאת טיפולי בית ...אבחנה מבדלת: כפי שכתבתי בביקור קודם " חולה פרקינסון עם ירידה קוגניטיבית ותפקודית משמעותית עד הזנחה עצמית. אינו מסוגל לדאוג לענייניו וזקוק לסיוע מירבי". אי לכך מוגדר כתשוש נפש. זקוק לעזרה 24/7 ( נספח 4 להתנגדות מיום 26.2.19 ).

    4. החל מחודש יולי 2016 הידרדר מצבו הרפואי של המנוח. בסוף שנת 2015 נפטר בעלה של המבקשת 2 ממחלת הסרטן והמבקשת 1 חלקה את זמנה בטיפול במנוח ובסיוע למבקשת 2 שנותרה אלמנה עם שני ילדים קטנים. המשיב, המתגורר בסמוך למנוח סייע בעת ההיא באופן מינורי והמנוח הסתובב מוזנח מבלי שאיש מפקח עליו ודואג לשלומו.

    5. הוסיפו, כי ממכתב שנשלח אליהן ביום 29.8.16, חתום ע"י העו"ס מ', פק"ס להגנה על חוסים ולכשרות משפטית ואפוטרופסות במחלקת הרווחה בעיריית xxx, זאת לאחר שבמהלך חודש אוגוסט 2016 פנתה ודיווחה למבקשות על מצבו הקשה של המנוח המחייב טיפול צמוד כך: "צ' (המנוח) מתגורר לבדו, סובל מהזנחה חמורה המתבטאת באי שמירה על הגיינה בסיסית ותזונה לקויה. הוא אינו נוטל תרופות, מרבה לצרוך אלכוהול ונראה כי הינו שרוי במצב נפשי קשה. סובל מירידה בזיכרון, מבולבל ורדוף במחשבות שווא. לאחרונה גורמים רבים בקהילה, לרבות רווחה וקופת חולים פגשו את צ' (המנוח) והזדעזעו ממצבו... צ' (המנוח) מוגדר כתשוש נפש ויש להעבירו בהקדם למסגרת של בית אבות" (סע' 19 להתנגדות מיום 26.2.19).

    6. מחמת התדרדרות מצב המנוח, מונו ביום 13.10.2016 המבקשות 1-2 כאפוטרופוסיות לגופו ולרכושו של המנוח. ביום 25.9.2017 הועבר המנוח לבית אבות סיעודי וכחודש לאחר מכן נפטר.

    7. המנוח חשש בשנותיו האחרונות מהמשיב, אשר נקלע לצרות כלכליות והוכרז פושט רגל. המנוח מימן את המשיב ושילם עבורו את חשבונות הארנונה, החשמל והמים וכן שילם עבורו למנוי לערוצי טלוויזיה והאינטרנט.

    8. חששו של המנוח, כי המשיב ישתלט על המקרקעין וינשל את המבקשות הביאוהו לערוך צוואה ביום 13.1.15 בפני עו"ד איריס שוורץ שם ציווה לחלק את כל רכושו בין 4 ילדיו, לרבות המקרקעין.

    9. בעת אשפוז המנוח בבי"ח בלינסון ביום 16.8.16 נודע למשיב מפי המנוח כי ערך צוואה שבה חילק את רכושו, לרבות המקרקעין לכל ילדיו שווה בשווה; יום לאחר שחרורו מביה"ח נלקח המנוח ע"י המשיב לעו"ד, עורך הצוואה, לצורך עריכת הצוואה המאוחרת.

    10. המנוח הציג בפניהן את הצוואה החדשה ולאחר שהסבירו לו משמעותה של הצוואה הודה המנוח, כי לא לזה התכוון, אלא שרצה לחלק את רכושו בחלקים שווים. עוד ציין, כי לא הושאר לו עותק מהצוואה. המנוח ביקש לפנות לעורך דין לשם עריכת צוואה חדשה. המבקשת 1 פנתה לעו"ד איריס שוורץ, מי שערכה את הצוואה הראשונה, מחודש ינואר 2015, ואולם האחרונה לא הסכימה לעריכת צוואה היות והמנוח הוגדר כתשוש נפש.

    11. עיון בצוואה החדשה, מגלה את מורכבותה, וכן כי המנוח לא הבין כלל את הוראותיה ובמצבו לא יתכן שביקש שיערך הסכם שיתוף בין המבקשות לבין המשיב. לפיכך יש לקבוע, כי המנוח לא היה כשיר לצוות בעת ההיא כנדרש בסע' 26 לחוק הירושה ולא ידע להבחין בטיבה של צוואה, בהתאם לכך, הצוואה בטלה.

    12. המנוח היה שרוי תחת השפעתו הבלתי הוגנת של המשיב ופחד מהמשיב, על כך יש עדויות במסמכים רפואיים למכביר.

    13. המנוח חתם על צוואה יום לאחר שחרורו מביה"ח בלינסון. במצב כזה היה על עורך הצוואה לבקש תעודה רפואית, משלא עשה כן, הצוואה הינה פגומה.

    14. המבקשות טוענות, כי בהתאם לסע' 7-8 לצוואה מחודש ינואר 2015, והיות והמשיב חלק על הוראות הצוואה, הוא אינו זכאי לחלקו בצוואה.

    15. בתצהירן הוסיפו, כי בשיחות שערך המנוח עם המבקשת 1 בתקופה הרלוונטית הוא שב ואמר לה, כי המשיב עושק אותו ומבקש להשתלט על רכושו, והוא מפחד כי ינסה לנשל את המבקשות אף מהירושה. המנוח אף חשש כי המשיב ורעייתו מנסים להרעיל אותו ולכן לא הסכים לאכול מן האוכל שהביאו לו, או ממעדני חלב שנפתחו. ביום 5.8.2016 נתגלע ויכוח בין המשיב למנוח, במהלכו לקח ממנו את הנייד שלו וגם ניתק לו את החשמל, בגין כך, הזמין המנוח משטרה.

    16. המבקשת 3 ציינה בתצהירה, כי המנוח חשש מהסתבכותו הכלכלית של המשיב ואף התריע בפניה שלא תעביר לו כספים. המשיב נהג לא פעם באלימות כלפיהם וכלפי המנוח. בשל חששותיו מהמשיב, נאלץ המנוח לשאת בתשלומי הוצאות אחזקת הבית של המשיב ומשפחתו והדבר לא נעשה מרצונו החופשי.

    17. בסיכומיהן טענו, ביחס למסמך שהוגש מטעם המשיב מחברת a, כי המדובר בבדיקה אשר נערכה לבקשת המשיב, שהינו בעל אינטרס מובהק התואם את האינטרס של חברת a שלא להפעיל את הביטוח הסיעודי שהיה למנוח. באישור הרפואי שצורף אף צוין מפורשות כי אינו מיועד להגשה לבית המשפט. זאת לצד העובדה כי המשיב נמנע מזימון עורכת המסמך לחקירה, מחייבים שלא לייחס למסמך זה משקל.

    18. אשר למסמך המל"ל מיום 28.7.2015 שצורף מטעם המשיב, ונוכח הסתירות הרבות המצוינות בו וכן קביעותיה של כותבת המסמך, שאינה רופאה, ביחס למצבו של המנוח, הרי שאין לקבלו.

    19. מעדותו של מר ק', עולה חוסר המהימנות והאמינות של העד, כאשר אין בעדות זו לסתור את ממצאי חוות דעת המומחה.

    20. עדותו של עו"ד רני כהן, עורך הצוואה, הייתה מסורבלת ורוויית אי דיוקים, כאשר הנ"ל לא ביאר מדוע שב והקליט את המנוח בחודש נובמבר 2016, מס' חודשים לאחר עריכת הצוואה, אם סבור היה, כי המנוח כשיר לעריכתה. מעדות עורך הצוואה עולה, כי פעל בניגוד לכללי האתיקה, בהתעלם מרצונו של המנוח, וייצג את המשיב לכל אורך הדרך.

    21. עורך הצוואה אף לא הסביר כיצד במצבו הרפואי המורכב של המנוח, השתמש זה האחרון במונחים משפטיים, לרבות יצירת מתווה הנוגד את דיני המקרקעין. כך גם לא הוסבר מדוע לא ציין דבר הקלטת המנוח, הקיימת אצלו ואף לא הציג אותה במשך ניהול ההליכים. עורך הצוואה נמנע מהצגת החשבונית אודות התשלום שערך לכאורה המנוח בגין השירות שקיבל ממנו. גרסת עורך הצוואה, לפיה לא ידע שהמנוח הגיע אליו לאחר שהשתחרר מאשפוז, אינה מתיישבת עם חבותו לקבל לידיו חוות דעת עדכנית אודות מצבו הרפואי של המנוח.

    22. עותרות לקבלת התנגדותן, תוך חיוב המשיב בתשלום הוצאות ריאליות בסך של 200,000 ₪ בגין ניהול הליכים משך זמן רב, כשהמשיב הוא הנהנה הבלעדי מהנכס וכאשר הוא סירב לכל הצעת פשרה שהוצעה ע"י בית המשפט.

         

        המשיב

        1. הצוואה המאוחרת אשר נערכה בפני רשות – הנוטריון, עו"ד כהן, היא הצוואה התקפה, שביהמ"ש מתבקש לכבדה ולכבד את רצון המנוח. עורך הצוואה אף טרח והעיד בביהמ"ש על נסיבות מסירתה, צלילות המנוח ורצונו.

        2. יש לדחות טענת המבקשות כי הצוואה מורכבת. המנוח פירט בפני עורך הצוואה בדיוק מהי צוואתו, וזה העלה את רצונו על הכתב , הסביר לו את תוכן הצוואה והמנוח אישר אותה בפניו.

        3. רצון המנוח, כי זכויות המשיב לא תיפגענה באופן בו יידרש לעזוב את ביתו עם ילדיו, ורצון זה מצא ביטויו בהגבלות לאופן פירוק השיתוף כמופיע בסע' 2.3 לצוואה. אולם, על מנת לסייע למנוח למצוא פתרון למבקשות, עורך הצוואה המליץ על פתרון קנייני באמצעות הסכם שיתוף.

        4. הצוואה המאוחרת ביטאה את רצונו של המנוח והסרטון שערך עורך הצוואה משקף את רצון המנוח ביתר שאת.

        5. טענת המבקשות לפיה לא ניתן ליישם את הוראות הצוואה דינה להידחות. עורך הצוואה טען בחקירתו, כי לא טעה בעריכת הצוואה. הצוואה המאוחרת אינה מנוגדת לדין, שכן עריכת הסכם שיתוף במקרקעין, אינה הוראה שחלה רק כאשר החלקים שווים בין השותפים, כך שאין מניעה לערוך הסכם שיתוף בין הצדדים כאשר המשיב בעלים של 62.5% וכל אחת מהמבקשות בעלים של 12.5.% מהקרקע.

        6. הצוואה אינה פוגעת בזכות המבקשות לבקש פירוק שיתוף, אלא רק קובעת שהדבר לא יפגע בזכויות המשיב. הן יכולות למכור את חלקן בכל רגע נתון, באמצעות עריכת הסכם שיתוף בין רוכש הזכויות למשיב, בדיוק כפי שנעשות עסקאות בקרקעות בשכונת מגורי המשיב.

        7. העילות שבכתב ההתנגדות הן שתיים: אי כשירות המנוח והשפעה בלתי הוגנת. עילות אלו סותרות אחת את השנייה. טענה בדבר השפעה בלתי הוגנת משמעותה היא שהמנוח היה כשיר לצוות, אלא שציווה את האמור בצוואה בשל השפעת המשיב.

        8. המבקשות תומכות טענותיהן בתכתובת ודוחות של העו"ס ואולם נמנעו מזימונה לעדות, ומנגד הגישו נספחים ותמלול שיחות חלקיות. בענין זה יש להחיל את החזקה שלו היו מזמנות את העו"ס לעדות, היה הדבר תומך בגרסת המשיב.

        9. יום לאחר עריכת הצוואה המאוחרת נודע הדבר למבקשות, וחרף זאת לא הצליחו לשכנע את המנוח לשנות צוואתו. העובדה, כי המנוח מסר לידי המבקשות את הצוואה יום לאחר עריכתה מעידה כי המנוח היה צלול וידע היטב כי הלך לעורך דין וחתם על הצוואה המאוחרת.

        10. עדותו של מר ק', קרוב משפחה אובייקטיבי שניסה לגשר בין המשיב למבקשת באשר לצוואה המאוחרת, אישר בחקירתו כי המנוח היה צלול והסביר את רצונו לשמור על זכויות המשיב במקרקעין. ב"כ המבקשות ביקשה לשלוח את מר ק' לבדיקת פוליגרף, ואולם ב"כ המשיב דרש לחקור את המבקשות בחקירה נגדית בתנאי למתן אישורו להליכה לבדיקת פוליגרף של מר ק' והמבקשות גם יחד.

        11. לאחר היוודע דבר עריכת הצוואה המאוחרת למבקשות ואי רצונו של המנוח לשנותה, החלו להכין עוד בחייו תשתית להעלאת טענות בדבר העדר כשרות לצוות. המבקשות החלו להלעיט את רשויות הרווחה במידע מסולף לגבי מצבו של המנוח, במטרה להתמנות כאפוטרופסיות של המנוח ולשלול את רצונו.

        12. המשיב מפנה אל עדות פקידת הבנק כהוכחה לצלילות דעתו של המנוח. המנוח הגיע לפקידת הבנק ביום 16.8.18, יומיים עובר לעריכת הצוואה המאוחרת וביקש מהפקידה לשמור על פנקס ההמחאות שלו מחשש כי העוזרת שבנה ישב בכלא תיטול את פנקס ההמחאות לשימושה. הגעתו העצמית של המנוח לבנק, המרוחק מביתו, נסיעה באוטובוס וחזרתו לביתו מעידים על צלילות דעתו של המנוח ויכולתו לתפקד עצמאית. העובדה כי המבקשות ידעו על נסיעתו של המנוח לסניף הבנק, משיחה שניהלה פקידת הבנק עם המבקשת 2 ואף לא אחת מהן מיהרה לסניף הבנק לסייע בידי המנוח לשוב בבטחה לביתו, מלמדת, כי אף הן סברו כי מצבו הקוגניטיבי של המנוח היה תקין והוא יכול הי לשוב לביתו עצמאית.

        13. שלושה חודשים לאחר עריכת הצוואה ביקר עורך הצוואה ביום 21.11.16 בבית המנוח ופגש במנוח לבוש בחליפה נקייה, מקולח ומדבר ברהיטות. עורך הצוואה הסריט את המנוח, אשר אישר את תוכן הצוואה; סרטון שב"כ המבקשות ביקשה להסתיר מביהמ"ש. בהוראת ביהמ"ש הסרטון הועבר לחברה העוסקת בתמלול וביום 12.12.23 הוגש התמלול יחד עם תצהיר של המתמלל והסרטון עצמו לביהמ"ש.

        14. אשר למצבו הקוגניטיבי של המנוח, לטענת המשיב עדות פקידת הבנק והמטפלת מטעם הביטוח הלאומי מעידים על מצב קוגניטיבי תקין של המנוח. יכולתו של המנוח לנסוע בתחבורה ציבורית לבדו, יומיים עובר לעריכת הצוואה , לזכור את הפקידה ואת סניף הבנק הספציפי ולחזור בתחבורה ציבורית אל ביתו ללא שאף לא אחת מהמבקשות סברה שיש לנסוע לבנק ולהשיב את המנוח לביתו, וכן עדות המטפלת מלמדים על מצב קוגניטיבי תקין וכשיר לעריכת צוואה.

        15. דוח מכבי סיעוד מיום 13.11.16 דחה את תביעת המנוח לתגמולי סיעוד מהטעם כי אינו עומד במבחני התפקוד, באשר יכול הוא לבצע בכוחות עצמו לפחות 50% מהפעולות המנויות בפוליסה וכי אינו תשוש נפש.

        16. כך יש להתייחס אף לדוח מיום 13.9.16 בחתימת ד"ר כץ, מומחית לרפואה פנימית וגריאטרית (להלן: "ד"ר כץ") אשר נפגשה עם המנוח והגיעה למסקנה כי המנוח בעל כושר שיפוט תקין ואינו עונה להגדרת תשוש נפש. המבקשות שמונו אותה עת כאפוטרופסיות של המנוח לא ערערו על דוח זה וקבלו הממצאים כהווייתם.

        17. יש להעדיף את חוות דעת ד"ר כץ, מי שפגשה במנוח חודש לאחר עריכת הצוואה וקבעה כי המנוח לא היה תשוש נפש ולא היה סיעודי ובעל כושר שיפוט תקין. מטעם זה הלכה פסוקה היא כי בתי המשפט לא מהססים לפסול חוו"ד מומחה כאשר זו לא תואמת את ממצאי בדיקת רופא שנערכה בחיי המנוח.

        18. המשיב דוחה על הסף טענת המבקשות, כי המנוח אושפז בבי"ח בלינסון יום עובר לעריכת הצוואה המאוחרת. לטענתו, המנוח הגיע למיון בליווי המשיב ביום 16.8.16 בשעה 20:08 ושוחרר לאחר סדרת בדיקות , ללא אשפוז, לאחר 8 שעות בלבד, ביום 17.8.16 בשעה 06:29 בבוקר.

        19. חוו"ד המומחה ניתנה על בסיס מסמכים בלבד והינה חוו"ד "פוסט-מורטום"; משכך היא ראיה כיתר הראיות, כלי עזר בלבד ולא ראיה מכרעת. המשיב יטען כי המומחה הולעט במסמכים מגמתיים באופן חד צדדי ע"י המבקשות ומאחר ולא היה מיוצג, נשללה זכותו להציג למומחה מסמכים רפואיים מהתקופה הרלוונטית המוכיחים כי המנוח היה כשיר לצוות.

        20. מכל הטעמים , יש להעדיף את חווד ד"ר כץ, עדות קרוב המשפחה מר ק', עדות עורך הצוואה ויתר הראיות האובייקטיביות אשר הוגשו והוכח כי המנוח היה כשיר בעת עריכת הצוואה , זאת על פני חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש.

        21. בסיכומיו טען, כי הצוואה נערכה בפני רשות ויש לייחס לה את המשקל המתאים הנגזר מכך, עורך הצוואה העיד כי אין אינטרס או היכרות מוקדמת עם המשיב או המנוח. הלה שמע את רצון המנוח והעלה את הדברים על הכתב. ההקלטה אשר צורפה, המאשרת את רצונו של המנוח כפי שבא לידי ביטוי בתוכנה של הצוואה, מחייבת את קיומה.

        22. אין לקבל את טענת המבקשות כי המדובר בצוואה שאינה ניתנת ליישום, כאשר הפיתרון לכך נמצא באמצעות פירוק השיתוף, על דרך עריכת הסכם שיתוף.

        23. המבקשות נמנעו מזימונה של העו"ס, הגב' מ' ובכל זאת מבקשות להיבנות מתכתובות ודוחות שנערכו על ידה. חזקה שאם היו מזמנים אותה, הייתה תומכת בגרסת המשיב. המבקשות לא עמדו בנטל ההוכחה הכבד שהיה מוטל על כתפיהן.

        24. המבקשות, אשר ידעו אודות קיומה של הצוואה המאוחרת עוד בחייו של המנוח, החל בהכנת תשתית להצגת המנוח כאשר חסר כשירות משפטית, בתוך כך החלו לבדות בדיות, כדוג' אירוע סיר המרק, שהונח ע"י המנוח בארון במקום במקרר, אשר בעניינו הוצגו גרסאות סותרות בתצהיר המבקשת 3 ובתצהיר העדה, הגב' מ'.

        25. עורך הצוואה הבהיר בחקירתו, כי המנוח הדריך אותו כיצד לחלק את זכויות הזוכים בנכס המקרקעין, שילם במזומן ואף קיבל העתקים מהצוואה וכן חשבונית.

        26. בסרטון אשר צולם ע"י עורך הצוואה, כ-3 חודשים לאחר עריכתה, נראה המנוח מבטא את רצונו בבהירות ואף מסביר את המניעים לחלוקה עליה החליט.

        27. מחקירת הגב' מ' עלה כי המנוח היה מתקלח לבדו ואף היה רוכש ארגזים של בירות ונהג על ווספה לצורך עריכת קניות. הגם שטענה כי המנוח הכניס סיר מרק שבישלה עבורו לארון הכלים, אישרה בחקירתה כי לא בישלה עבור המנוח. עדותה הינה מגמתית ובפרט על רק המחלוקת שהייתה לגב' מ' עם רעייתו של המשיב, אשר הייתה מבקרת אותה על כך שאינה מנקה ומסדרת את ביתו של המנוח כפי שנדרשה לעשות.

        28. המבקשות נמנעו מלזמן את עו"ד איריס שוורץ אשר התנגדה כטענתן לערוך צוואה חדשה למנוח, בטענה כי הוא תשוש נפש. אלא, שעתירת המנוח להכרה בו כתשוש נפש נדחתה ביום 13.11.2016. כך גם עולה מחוות דעתה של ד"ר כץ אשר בדקה את המנוח עוד בחייו וקבעה, כי נכון ליום 13.9.2016 הוא אינו עונה על הגדרת תשוש נפש, זאת כחודש לאחר עריכת הצוואה.

        29. מן המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט מן המל"ל עולה, כי המנוח התהלך בכוחות עצמו, כך נהג להגיע לרופא לבדו וכך עלה מן הערכת התלות שבוצעה לו. בהינתן האמור, יש לבחון את משקלה של חוות דעת מומחה בית המשפט ככל הראיות האחרות.

             

            הראיות

13. המבקשות הגישו תצהיריהן ונחקרו עליהם. כמו כן, צורף מטעם המבקשות, תצהיר של הגב' מ', אשר שימשה כמטפלת של המנוח וזו נחקרה על תצהירה. העדה השניה – הגב' ב', עובדת הבנק, לא הגישה תצהיר ונחקרה בחקירה ראשית ונגדית. המשיב לא הגיש תצהיר ונחקר בחקירה נגדית. מטעם המשיב, הובאו שני עדים – עורך הצוואה, עו"ד רני כהן, הגיש תצהיר ונחקר על תצהירו, העד הנוסף, מר ק' נחקר על תצהירו.

     

14. בנוסף לכך, הוגשו לתיק בית המשפט אסופת מסמכים גדולה מתיקו הרפואי של המנוח, על פי פסיקתאות שהופנו לגורמים הרלוונטיים (ר' מסמכים מיום 4.3.2019).

     

     

     

    דיון והכרעה

15. טענות ההתנגדות של המבקשות עניינן בשלושה היבטים עיקריים - היעדר כשירות המנוח לצוות, אי הבנת טיבה של הצוואה והשפעה בלתי הוגנת מצדו של המשיב. מטעם המבקשות עוד נטען להיות הצוואה פגומה, כאשר זו נערכה לפני נוטריון, בהיעדר תעודה רפואית שצורפה לה.

     

16. כבר בראשית הדברים, יצוין, כי בנסיבות ההליכים דנא, ולאחר שבחנתי את מסכת הראיות שהונחה לפניי, לרבות אופן התרשמותי מעדויות הצדדים והעדים שהובאו מטעמם והכל בראי הוראות הדין והפסיקה, נמצא כי דין ההתנגדות להתקבל; להלן יפורטו ובהרחבה הנימוקים לכך.

     

    המסגרת הנורמטיבית

    כיבוד רצון המת

17. המצווה לקיום דברי המת היא עקרון העל העומד ביסוד דיני הזכייה עפ"י צוואה; תכליתו- הבטחת החופש לצוות, והדברים ידועים (ר', למשל, דברי כב' השופט ש' שוחט בעמ"ש 5512-11-19 ט' נ' ג' א' (פורסם במאגרים המשפטיים, 19.8.20), פסקאות 9-11 וההפניות שם).

     

18. כאן מוטלת על בית המשפט מלאכת הכרעה זהירה ומעמיקה; שהרי המת, איננו עוד כדי לתת עדותו; ומתוך שכך, וביתר שאת, שומה על בית המשפט לכתת רגליו עד אשר יעמוד בפניו אומד דעתו. יפים בעניין זה דברי כב' השופט ש' שוחט, המגדיר את מלאכת ההכרעה בסכסוכי המשפחה, וכלשונו:

     

    "אם בקיום צוואה חופש הרצון של המנוח הוא עמוד האש שמנחה אותנו, אומד דעתו של המנוח הוא הקו המנחה בפרשנותה. לפיו יש לפרש אותה ולחלץ מתוכה את מובנה" (שם, פסקה 11; הדגשות לא במקור-ה.מ.ש; כן ר' ההפניה לדעת הרוב ברע"א 5103/95 דשת נ' אליהו, פ"ד נג(3),97, אשר ממנה מבקש כב' השופט ש' שוחט ללמוד אודות חשיבות תפקידו של בית המשפט בנדון).

     

    היעדר כשרות לצוות ואי הבנת טיבה של צוואה

19. צוואה שנערכה על ידי אדם, אשר "לא ידע להבחין בטיבה" של הראשונה – בטלה; כך קובעת הוראת סעיף 26 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה").

     

20. הפסיקה פירשה את "לא ידע להבחין בטיבה", באופן שבו יש להוכיח את מודעותו של המצווה למספר רכיבים, ובהם מודעותו לעצם עריכת צוואה; מודעותו וידיעתו אודות היקף רכושו ויורשיו; כמו גם מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו, והכל בראי נסיבותיו של כל מקרה (ר', למשל, ע"א 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל, פ"ד לה(3) 101, 105, סעיף 10 לפסה"ד של כב' השופט א' ברק).

     

21. במסגרת פיתוחה הנורמטיבי של הגדרה זו בפסיקת בית המשפט העליון, נקבע כי "אין די בכך שהמצווה יהא מודע למהותה של צוואה על דרך הכלל (כדרך הפרשנות הראשונה); ואף לא נספק עצמנו בדרישה כי המצווה יהא מודע למהותה של צוואתו שלו על דרך הפרט (כדרך הפרשנות השנייה); אלא שנוסיף ונדרוש כי בהוראתו מה ייעשה ברכושו לאחר מותו יהיה המצווה בדעה צלולה ויפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו. דעתו-שלו של המצווה - משוחררת מלחצי נפש חולניים - היא שתקבע את תוכנה של צוואתו, ונעמוד בתוקף על הדרישה כי בצוותו את שהוא מצווה לא יהיה המצווה שבוי בידיהם של תעתועי דמיון ומחשבות-שווא חולניים. רק אדם צלו בדעתו יכול "להבחין בטיבה של צוואה" - ועל דרך זה נפרש את החוק. רק צירופם של הבנה ורצון חופשי זה-אל-זה יביאו אדם "להבחין בטיבה של צוואה", קרי: להבחין בטיבה של צוואתו שלו, ורק אם נתקבצו השניים והיו לאחדים נכיר בכשרותו של אדם לצוות ובתוקפה של צוואה שעשה. הצורך בקיומו של רצון חופשי הוא עקרון יסוד בחשיבתנו המשפטית: כך בענפים אחרים במשפט וכך במשפט הצוואות" (ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליצ'יה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705,729, פסקה 31 לפסה"ד של כב' השופט מ' חשין; כן ר' אזכור בע"מ 6478/19 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 6.11.2019) סעיף 3 לפסה"ד של כב' השופט נ' הנדל).

     

    השפעה בלתי הוגנת

22. מנגנון נורמטיבי נוסף שתכליתו הגשמת עקרון כיבוד רצון המת קבוע בסעיף 30(א) לחוק הירושה; מנגנון זה בוחן דבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה העולה כדי שלילת רצונו.

     

23. בהתאם קובע החוק, כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה" (ר', למשל, ע"א 133/84 רכטמן, עו"ד נ' זיומן ואח', פ"ד לט (4) 769, 772-773); בע"מ 9085/16 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 2.3.17), עמ"ש (מרכז) 39988-09-17 ש. נ' ש. (פורסם במאגרים המשפטיים, 27.12.18)).

     

24. נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, שהינו נטל בלתי מבוטל, רובץ על כתפי הטוען לקיומה ועליו להוכיחה בראיות משמעותיות (ר', למשל, ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג (1) 778,772)).

     

25. בית המשפט העליון דן ארוכות בעילת הבטלות מחמת השפעה בלתי הולמת במסגרת דיון נוסף, והדברים ידועים (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (להלן: "פרשת מרום"). בפרשת מרום מצויות אבני בוחן שתכליתן לסייע לבית המשפט בגיבוש ממצאיו העובדתיים בדבר קיומה של תלות המצווה בנהנה מהצוואה; זאת תוך שאין המדובר ברשימה סגורה (שם, בפרט בעמ' 827-831, ר' עמדתו כב' השופטים א' מצא, ד' בייניש ומ' חשין):

    • מבחן התלות והעצמאות (המוגדר כמבחן הבסיסי) – במסגרתו יש להדרש לבחינה היות המצווה "עצמאי", הן פיסית, הן בהיבט שכלי/קוגנטיבי בתקופת עריכת הצוואה אל מול מידת התלות הפיזית שלו בגורם אחר. הזיקה בין השניים מסייעת בבירור; ככל ויימצא כי היה עצמאי כמה שניתן הן מהבחינה ההכרתית והן מבחינה הפיזית, תתחזק הנטייה לשלילת התלות. כך, גם יכול ויימצא כי כי מידת עצמאותו השכלית- הכרתית תחפה על תלותו הפיזית באופן שלא גרע כלל מעצמאותו.

    • מבחן התלות והסיוע – בירור מצבו של המצווה בזיקה למידת היזקקתו לעזרת הזולת לרבות תלותו בכך; זאת לצד בחינת טיב הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה ואופן הסיוע שהוקנה לו על ידו לרבות מידת תלותו בו. בהקשר זה יבחן האם הסתייע המצווה באנשים נוספים או אחרים, כאשר ככל והיקף ההסתייעות נרחב יותר החשש להיווצרות השפעה בלתי הוגנת קטן.

    • בחינת קשרי המצווה עם אחרים - ככל ויימצא כי בתקופה הרלוונטית של עריכת הצוואה, היה המצווה מצוי בניתוק או במיעוט קשרים עם אחרים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו בנהנה.

    • נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה – ככל ותמצא מעורבות מצד הנהנה; אזי אף אם זו אינה עומדת ברף הנדרש עפ"י סעיף 35 לחוק הירושה, ניתן לראות בה ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת או למצער שיקול רלבנטי להקמת החזקה בדבר קיומה של זו.

       

26. בנוסף, מצויים בהלכת מרום מבחנים נוספים, שהומשגו שם ע"י כב' השופט מצא כ"מבחנים מעשיים", היכולים לסייע אף הם בבירור קיומה של העילה, תוך שנהיר כי יישומם של אלה תלוי נסיבות (פרשת מרום, שם בפסה"ד של כב' השופט א' מצא, בעמ' 841-844); על מבחנים אלה נמנים: מבחן הקרבה הרגשית, אשר יבור את יחסו הרגשי של המצווה כלפי הנהנה; מבחן הנישול, במסגרתו ייבחן דבר קיומו של נישול או גריעה בצוואה שקיומה מבוקש בראי יורשים עפ"י דין, ולרבות המניעים העומדים בבסיסה; מבחן השימוש לרעה בתלות, קרי: האם נעשה שימוש ע"י הנהנה בתלות המצווה בו כדי להוביל להשפעה עליו בעניין הצוואה; מבחן ההשפעה המותרת, בחינת הנסיבות תוך אבחנה בין כאלה שיש בהן כדי להתיישב עם השפעה לגיטימית או טבעית ביחסים שבין הנהנה לבין המצווה, לבין מארג נסיבתי המעורר חשש לקיומה של השפעה בלתי הוגנת הפוגעת ברצון המצווה; מבחן הגיונה של הצוואה- בחינת סבירות הצוואה עפ"י המכלול הראייתי הנפרש בפני בית המשפט בזיקה לתמונת חייו של המצווה עובר לכתיבתה, ערכיו, העדפותיו וקשריו החברתיים (ר' אף פסק דינה של כב' השופטת ס' אופק לרבות הסקירה המקיפה שם בתע (ת"א) 42187-11-19 א.א.ג נ' י.א (פורסם במאגרים המשפטיים, 26.6.22)).

     

    וליישום בענייננו

27. ביום 10.6.20 מונה פרופ' שלמה נוי כמומחה מטעם ביהמ"ש, לצורך הערכת מצבו של המנוח במועד חתימתו על הצוואה המאוחרת; יוער, כי חרף מודעות המשיב לבקשה (כעולה מאישור המסירה) כמו גם קבלת אורכות, הוא בחר שלא להגיב; הואיל וכך ובהינתן טעמי הבקשה, מצאתי להיעתר לה כאמור בהחלטה מיום 10.6.20.

     

28. חוות הדעת הרפואית הוגשה לתיק בית המשפט ביום 10.1.21; במסגרתה ציין המומחה את המסמכים שעמדו בפניו בעת עריכתה, וביניהם רישומים מתיקו הרפואי של המנוח בקופ"ח משנות ה- 90 ועד שנת 2017 וסיכום בדיקות במסגרת מיון בי"ח בלינסון מיום 17.8.18 (בהתאם לאמור בתוכן חוות דעת אודות ביקורו של המנוח בבית חולים בלינסון ביום 16.8.2016, קרוב לוודאי כי נפלה טעות סופר, והמדובר בסיכום רפואי מיום 17.8.16).

     

29. חוות דעת המומחה קובעת, כי המנוח לא היה כשיר במועד הרלבנטי לעריכת הצוואה, כטענת המבקשות.

     

30. במסגרת ממצאיו ומסקנותיו נימק המומחה קביעתו זו כדלקמן: "המהלך הקליני מתאים לירידה קוגניטיבית הדרגתית אך מתקדמת, שאינה מאפשרת כשירות משפטית במועד הנדון. בשנת 2015 הוגדרה פגיעה תפקודית וירידה קוגניטיבית ובבדיקה ממוקדת פסיכוגריאטרית מנובמבר 2015 אובחן כסובל מירידה קוגניטיבית ותפקודית משמעותית. ללא שיפוט, אינו יכול לדאוג לענייניו וזקוק לסיוע מירבי. במהלך הזמן חלה התדרדרות נוספת ובנובמבר 2016 הושגה תוצאה של 12/30 במבחן MMSE. תוצאה שמעידה על מצב קוגניטיבי לקוי באופן בינוני עד קשה. בדצמבר 2016 רופאת המשפחה ציינה כי לוקה בדמנציה מתקדמת עם מחלות גופניות רבות, התמצאות לקויה, מצב תפקודי ירוד מאד. זקוק לאפוטרופוס ועזרה 24 שעות ביממה. לכן, בשקלול כל הנתונים לעיל ניתן לקבוע כי המנוח לא היה כשיר משפטית במועד הנדון" (הדגשות לא במקור).

     

31. אליבא דהמבקשות, נעדר המנוח כשירות מלצוות במועד עריכת הצוואה המאוחרת; הללו תומכות טענותיהן במסמכים הרפואיים מתיקו של המנוח וכן במכתבה מיום 25.9.16 של עו"ס מ' ממח' הרווחה בעיריית xxx. עוד מוסיפות וטוענות כי חוות דעת המומחה שהוגשה לתיק בית המשפט, שלא עלה בידי המשיב לסתור אותה, מחזקת גרסה עובדתית זו.

     

32. מנגד טוען המשיב, כי בראיות שהוצגו מטעמו – אסמכתאות מיום 24.7.15 (מסמך החתום שנערך ע"י הגב' ע. ג'יאל), מיום 13.9.16 (אישור רפואי החתום ע"י הרופאה ד"ר כץ) וכן מיום 13.11.16 (מכתב דחייה מחברת הביטוח a) ובצירוף העדויות החיצוניות שהובאו מטעמו – יש כדי להוכיח, כי המנוח היה כשיר לעריכת הצוואה.

     

33. בהקשר זה העלה המשיב טענות מהותיות כמו גם דיוניות; ברם וכפי שיוטעם להלן, בשני המישורים לא היה באמור כדי לבסס את טענותיו של המשיב; ודומה כי נהפוך הוא.

     

34. עוד יצוין בהקשר זה, כי לא מצאתי לקבל את טענת המשיב, כביכול נמנעה ממנו האפשרות להצגת מסמכים אלו לעיונו של המומחה, קודם להגשת חוות הדעת וכי למומחה הוצגו מסמכים באופן מגמתי מתיקו הרפואי של המנוח. טענה זו אינה מתקבלת שעה שמטעמו של המשיב לא הובהרה ואף לא הוכחה כל מניעה שעמדה לו למשלוח מסמכים למומחה או להעברת שאלות הבהרה לאחר הגשת חווה"ד, כמו גם הגשת בקשה לזימונו של המומחה לחקירה.

     

35. הדברים היו ידועים וברורים למשיב, אף בשלבי ניהול ההליך בהם בחר לייצג את עצמו, כך טען לפני בדיון מיום 10.11.21: " ...לשאלת ביהמ"ש, כרגע אין לי עורך דין בנושא ניהול העיזבון. לשאלת ביהמ"ש, אני יודע שיש חוות דעת של המומחה בתיק. אני לא פגשתי את המומחה ולא מסרתי לו שום חומר ולא ראיתי את הסיכום שלו. אני כרגע במו"מ עם עו"ד שייצג אותי בתיק ולכן אני מבקש שהות...

    אני הגשתי בקשה לצוואה האחרונה. הקביעה של המומחה לא מספקת שאבא שלי לא היה כשיר, אני התייעצתי עם עו"ד בנושא הזה. אני שומע שהתיק מ- 2018. אני מבקש שהות בת 30 ימים. אני אפנה מיד לעו"ד. אני שומע כי ביהמ"ש ייקבע להוכחות אך בכל מקרה זה עולה על 30 יום. ברור לי שאם אגיע להוכחות ללא ייצוג עו"ד לא אוכל לטעון שלא ניתנה לי שהות לצורך כך" (ר' עמ' 10 לפרוט', ש' 18-22, עמ' 11, ש' 3-6).

     

36. הלכה למעשה, רק לאחר הסדרת ייצוגו של המשיב, בחלוף זמן בלתי מבוטל, כעולה ממצוי בתיקים, הוא בחר לעתור בבקשה להגשת מסמכים נוספים, לרבות מכתב הדחייה מטעם חברת הביטוח שצוינו לעיל. ברם וחרף הגשת המסמכים שיש בהם להפריך את ממצאי חוות הדעת, כטענת המשיב, הוא לא עתר בבקשה להורות על העברת המסמכים לעיונו של המומחה לבחינת הצורך בעדכון חוות הדעת, וביתר שאת, אף לא ביקש להורות על חקירתו של המומחה במסגרתה יכול היה לבקש את התייחסותו לאמור במסמכים אלו.

     

37. ברי, כי בהתאם להלכה הקיימת בפסיקה, לבחירה דיונית כאי זימון מומחה לחקירה קיימת נפקות ראייתית; ונטיית בית המשפט לקבל את ממצאי המומחה גוברת כאשר הצדדים נמנעו מלחקור אותו על ממצאיו וקביעותיו בחוות דעתו. (ר': עמ"ש (חיפה) 18465-11-20 ש' נ' ש' (פורסם במאגרים המשפטיים, 8.3.21); ת"א (מחוזי ת"א) 1727/02 דיויד ל. מאסי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 2.10.05), (ת"ע (פ"ת) 20071-11-19 ח.ב נ' מ.ש (פורסם במאגרים המשפטיים, 04.12.2023)).

     

38. לא זו אף זו, המשיב אף נמנע מלזמן את עורכות המסמכים שעליהם הוא ביקש להיבנות, לאישוש האמור בהם - ה"ה ע. ג'יאל וד"ר כץ; בנסיבות אלה, ומשלא הוכחה אותנטיות המסמכים שצורפו על ידו, יש לייחס לכך משמעות ראייתית, למצער בעניין משקל. זאת מעבר לעובדה, כפי שתבואר עוד להלן, כי מעיון במסמכים אלו, עולה מידע החותר, כאמור, תחת טענותיו של המשיב ולמצער אינו מבסס כדבעי את טענותיו.

     

39. ברי כי תוכנו של המסמך מיום 24.7.2015 שכותרתו "הערכת תלות" ואשר נערך כשנה קודם לחתימה על הצוואה המאוחרת, מעלה תמונה מורכבת בדבר מצבו של המנוח, ובפרט לאור הרושם שנוצר בדבר היעדר צפי לשיפור בעתיד; בתוארה שם תנאי המחייה הקשים של המנוח "בחדר השינה, ערימות של כביסה מלוכלכת, דלתות הארון שחורות. מצעים מלוכלכים, בקבוקי בירה פזורים. המון אבק. על הרצפה בסלון – ניתן להרגיש שדורכים על פירורים או שאריות מזון. מפת השולחן במטבח דביקה מאד. תכולת המקרר דלה מאד, אך יש הרבה בקבוקי בירה... על המצעים שכבת אבק וזיעה. ניתן לראות שלא הוחלפו הרבה זמן." מסקנת עורכת הדוח כפי שצוינה היא "הנבדק סובל מסכרת ופרקינסון. אינו נוטל תרופותיו, אינו מטפל בעצמו ואינו מבצע פעולות ADL באופן יומי. באוגוסט הולך ליעוץ פסיכוגריאטר. איני צופה לשיפור במצבו" (ר' נספח 3 לתצהיר המשיב מיום 27.4.2023).

     

40. במסמכים מיום 13.9.2016 הנוגעים להערכה שבוצעה כמצוין שם, ע"י ד"ר כץ, עבור או מטעם חברת "לוטם שירותים רפואיים- בדיקת רופא תפקודית ותשישות נפש", צוין מפורשות בעמ' 9 "חוות דעת זו אינה מיועדת להגשה לביהמ"ש עפ"י פקודת הראיות". בנסיבות אלה כמו גם כאשר לא נהירה (עד תום) זהות הגורם אשר הזמין את ביצוע ההערכה שבמסגרתה נבדק המנוח בידי ד"ר כץ, מתגלע קושי מובנה לייחס לממצאיה משקל ממשי, ולמצער כזה העומד ברף הנדרש להוכחת מצבו של המנוח, "בזמן אמת", כטענת המשיב (ר' בהקשר זה ובהשאלה מתחומי משפטי אחרים (כרשלנות רפואית) את האמור בפסיקה בנוגע לזיקה שבין חוות-דעת רפואיות וזהות המזמין אותן, כאמור בע"א 4330/07 מוזס אוריאל נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות – בית חולים רמב"ם חיפה (פורסם במאגרים המשפטיים, 05.03.2009), בדגש על סעיף ט"ו לפסה"ד של כב' השופט א' רובינשטיין: "מבלי לפגוע באיש, אין בר דעת יכול שלא להתרשם בתיקים רבים, כי תוכן חוות הדעת קשור במזמין. בולט הפער בין חוות הדעת ש"במקרה" באו מטעם צד אחד, והתומכות בגישתו, אל מול אלה ש"במקרה" באו מטעם צד אחר והתומכות בגישתו. ..האם ניתן מניה וביה – בשכל הישר הפשוט והבהיר – לקבל שרופא אחד ישקיף על המשיב, רחמנא ליצלן, כמעט כשבר כלי, ואילו האחר יציג אותו כאדם מן היישוב הכשיר לעבודה במידה רבה מאד").

     

41. כך גם מתעורר פער העולה מהשוואה בין תוצאות מבחן המיני מנטל MMSE - 18/29, כפי שצוינו ע"י עורכת המסמך, ד"ר כץ, אל מול מסקנות סיכום ההערכה, לפיהן המנוח אינו עונה להגדרה של תשוש נפש. פער זה מתחזק אל מול מסמכים רפואיים מתוך תיקו הרפואי של המנוח, שנערכו במועד סמוך לבדיקה שנערכה ע"י ד"ר כץ, כדוגמת בדיקה שנערכה ביום 27.9.16 ע"י ד"ר מריק-קניג, רופאת המשפחה במח' טיפולי בית, בביקור אצל המנוח ואלו ממצאיה: "יושב בכסא, מעט רעד בידיים, מוזנח מאד. בגדים מלוכלים קרועים עם ריח רע, מתחת לבגדיו כולו מרוח בפפריקה, דיבור לא לגמרי ברור, אינו זוכר את שמותינו. התקפי בכי בביקור. דלדול שרירים. מתקשה לקום, הליכה פרקינסונית, איטי , מכופף. קולות לב סדירים, ריאות נקיות, גפיים – בצקת + 3" (ר' עמ' 152 -153 במצורף למסמכים שהוגשו ביום 4.3.19).

     

42. בבדיקה נוספת שנערכה למנוח ביום 7.11.16 ע"י מרפאה בעיסוק, צוינו תוצאות הפרופיל הקוגניטיבי : "אבחון שעון – 0/10. על פי רולו , ביצוע חסר, מצייר איזה שהיא אליפסה ובה עוד איזה שהיא צורה. אבחון 12/30 – MMSE"(ר' עמ' 155 לנט המשפט, צורף למסמכים שהוגשו ביום 4.3.19).

     

43. תוצאה דומה של מבחני MMSE - 17/30 התקבלה בבדיקת ד"ר טמיר מיום 9.11.15, כשנה קודם לעריכת הצוואה המאוחרת, שם אובחן המנוח עם ירידה משמעותית במצבו הקוגניטיבי. ר' לעניין זה פירוט המומחה בעמ' 2 לחוות הדעת: "ב- 9.11.15 צוין בבדיקה פסיכוגריאטרית כי מדווח על קשיי זיכרון, חש מרחף, נפילות מרובות. הבת מדווחת על התדרדרות תפקודית, חוסר שיתוף פעולה, הזנחה של הבית. צוין כי כמעט ואינו מתקלח או מחליף את בגדיו. לא ברורה היכולת לשלוט על הסוגרים. לא מסוגל לנהל את ענייניו בכוחות עצמו. יש בלבול בלקיחת תרופות, הלך לאיבוד מספר פעמים- לא מצא את ביתו. צוין כי בבדיקתו דיבור לא ברור, ממלמל. מבחן MMSE 17/30. צוין כי על פי גיל והשכלה הנורמה היא 26/30. בהקשר זה אציין כי מבחן MMSE נועד להעריך את מצבו הקוגניטיבי של הנבדק. ציון של 17 מעיד ב"כ על מצב קוגניטיבי לקוי באופן בינוני. צוין כי יש מודעות נמוכה למצבו וקשייו, ללא שיפוט. צוין כי יש ירידה קוגניטיבית ותפקודית משמעותית. אינו יכול לדאוג לענייניו וזקוק לסיוע מירבי".

     

44. בהתאם לאמור לעיל, אף לא נמצא ממש במכתב מיום 13.11.2016 שכותרתו "תביעה לתגמולי סיעוד ע"ש צ' (המנוח)" ועל פי תוכנו נדחתה תביעתו של המנוח לקבלת תגמולי סיעוד (ר' נספח 3 לתצהיר המשיב מיום 27.4.23) ובפרט לאור ציון הממצאים העיקריים שבגינם נדחתה בקשת המנוח להכרה במקרה הביטוח, כמצוין שם:

    

45. לאור זאת, לא מצאתי, כי עלה בידי המשיב לקעקע את מסקנות חוות הדעת, הגם שהמסמכים שצורפו מטעמו, לא הובאו לעיון המומחה; בפרט לנוכח התרשמותי מצֶבֶר הראיות שלפניי המבסס את מצבו הקוגניטיבי המורכב של המנוח סביב מועד עריכת הצוואה המאוחרת, אשר יש בו כדי לתמוך ולהוביל למסקנת המומחה בדבר היעדר כשירות המנוח לעריכתה.

     

46. בנוסף לכך, נמצא כי אף העדויות שהובאו מטעם המשיב, אין בהם כדי לשנות ממסקנתי זו, כפי שיפורט להלן.

     

47. המשיב צירף תצהיר מטעם מר ק', אשר הוגדר שם כקרוב משפחתו של המנוח. לטענת מר ק', המשיב פנה אליו במועד מסוים, על מנת לנסות ולגשר בינו לבין אחיותיו, לנוכח המחלוקת שהתגלעה ביניהם עקב הצוואה המאוחרת. בהמשך לכך, תואמה פגישה בה נכחו, לדבריו, המשיב, המבקשת 1, והמנוח, בביתו של המנוח ושם נאמר לו ע"י המנוח, כי ברצונו שהמשיב יקבל את החלק במקרקעין שבו הוא מתגורר. עוד צוין בתצהיר, כי במסגרת ניסיון הפשרה, היה המשיב נכון לוותר על החלק הנוסף שאמור לקבל מהמקרקעין (קרי הרבע מן החצי השני), בדיעבד התברר לו כי ניסיון הפישור בין האחים כשל (ר' תצהיר שהומצא לתיק בית המשפט ביום 27.4.2023).

     

48. את עדות מר ק', שהעיד מטעם המשיב, מצאתי כבלתי קוהרנטית, מלאה בחוסרים עובדתיים, לרבות בפרטים בלתי מדויקים, באופן החותר תחת מהימנות העד. משכך לא מצאתי, כי יש בה כדי לתרום לחיזוק טענותיו של המשיב; נהפוך הוא.

     

49. בחקירתו לא זכר העד מי מבין המבקשות השתתפה בשיחה. כך לטענתו המנוח שהה עמם בסלון, בעוד שהמבקשת 1 טענה, כי המנוח שהה בחדרו ולא השתתף בפגישה. המשיב בחקירתו אישר את גרסתה של המבקשת 1 כי המנוח אכן שהה בחדרו בעת שהם ישבו בסלון: "...הבאנו מישהו, ק' ( לא ברור) בן אדם מכובד מאד, ישבתי עם המבקשת 1 אמרתי לה 'תקשיבי בואי, הנה אבא פה, הוא בחיים, עכשיו הוא בחדר שלו, אנחנו יושבים פה בסלון בבית שלו. בואי קחי את זה..." (ר' פרו' מיום 7.11.22, עמ' 52, שו' 30-31 , עמ' 53, שו' 1). בעדותו, אישר מר ק', כי לא קרא את הצוואה, עובדה המעוררת ספק באשר ליכולתו לגשר בין הצדדים. למעט טענתו כי המנוח ביקש שלא לפנות את המשיב מחלקו במקרקעין, לא ידע העד להרחיב (ר' פרו' מיום 5.12.23 עמ' 66 שו' 16-17, עמ' 67 שו' 11-25, 28-29).

     

50. המשיב זימן לחקירה אף את עורך הצוואה, עו"ד כהן (להלן יכונה: "עורך הצוואה"), אשר מטעמו אף הוגש תצהיר לתיק (ר' תצהיר מיום 27.4.2023). על פי האמור בתצהיר המשיב הוא שפנה אליו בטענה, כי המנוח מעוניין לערוך צוואה וביקש כי יפגוש אותו. ביום 18.8.2016 הובא המנוח למשרדו, ע"י המשיב, אשר כטענתו, הותיר את המנוח לפגישה לבדו עם עורך הצוואה.

     

51. השוואה של עדויות המשיב ועורך הצוואה ביססו סתירה בין גרסאות שונות ביחס למקום הימצאות המשיב, במועד הפגישה בין המנוח לעורך הצוואה; לטענת עורך הצוואה, המשיב המתין במרפסת שבקומת המשרד, עם רעייתו (ר' בעמ' 72, ש' 31 לפרוט' הדיון מיום 5.12.23). מנגד טען המשיב בחקירתו, כי כלל לא עלה עם המנוח לביתו של עורך הצוואה, אלא המתין לו למטה: "ש. ואתה איפה היית כשאבא עשה את הצוואה?

    ת. אני חיכיתי לו למטה, הגיע אליו עוה"ד, ירד אליו ועלה איתו למעלה. ש. עוה"ד העלה אותו למעלה?

    ת. כן. (ר' פרו' מיום 7.11.22, עמ' 49, ש' 20-25).

     

52. בתצהירו טען עורך הצוואה, כי המנוח מסר לו שברצונו לשנות צוואה קודמת שערך ולצוות מחצית מהמקרקעין למשיב, היות והמשיב מתגורר עם בני משפחתו במקרקעין בבית שבנה בכספו. את יתרת המקרקעין מעוניין לחלק בין 4 ילדיו. עוד הוסיף כי על מנת לוודא כי המנוח אכן מבין את המבוקש על ידו, הוא שרטט על דף נייר את חלוקת המקרקעין לשניים. מחצית למשיב והמחצית השנייה לכולם, כבקשת המנוח, וזה האחרון אישר את ששרטט.

     

53. מטעם עורך הצוואה הומצאה לתיק בית המשפט, תרשומת שערך ביחס לצוואת המנוח. ברם, את השרטוט שצייר למנוח, כטענתו, לא צירף. התרשומת שצורפה מטעמו כנספח לתצהירו, שבחלקה מודפסת ובחלקה כתב יד, אינה קריאה דיה (ר' נספח 1 לתצהיר שהוגש ביום 27.4.2023). בחקירתו, ציין עורך הצוואה, כי בתרשומת נכתבה, בכתב יד, התייחסות המנוח לשאלתו בעניין היקף הכספים שצבר הראשון וכי ביחס אליהם ביקש המנוח שיוחלקו שווה בשווה. לצד זאת הבהיר, כי לא ניתנה התייחסות בתרשומת לאופן חלוקת זכויות הזוכים במקרקעין (ר' בעמ' 79, ש' 23-30 לפרוט').

     

54. עורך הצוואה טען בחקירתו, כי המנוח הוא שנשא בתשלום שכ"ט, באמצעות תשלום במזומן בסך של 373 ₪; קבלה הומצאה מטעמו (ר' מוצג נ/1). בנוסף על כך, טען כי המנוח נשא בתשלום סך של 1,500 ₪, אף הוא במזומן, ברם, קבלה לעניין תשלום זה, לא הומצאה מטעמו (ר' לעניין זה בעמ' 101 ש' 10-25 לפרוט').

     

55. בניגוד לצוואה המוקדמת של המנוח, עיון בתוכנה של הצוואה המאוחרת, מעלה כי זו כוללת מתווה מורכב של חלוקת הנכסים בין היורשים, בפרט נכס המקרקעין, תוך שילוב הוראות ומונחים משפטיים (כדוגמת פירוק שיתוף, הערת אזהרה, הסכם שיתוף, מנהג בעלים וכו') הנוגעים לדיני הקניין והמקרקעין (ר' לעניין זה האמור בס' 2.3 ו-2.4 שהובאו בראשית פסק הדין).

     

56. בהינתן מצבו הקוגניטיבי המורכב של המנוח במועד חתימת הצוואה המאוחרת, כמפורט לעיל, מתעורר ספק רב אשר ליכולתו, במצבו הרפואי דאז, להבין טיבה של צוואה מורכבת זו.

     

57. בתצהירו טען עורך הצוואה, כי המנוח ניהל איתו שיחה בערנות מלאה, ועשה עליו רושם כמי שיודע את רצונו וכשיר לצוות. בחקירתו הוסיף כי "כשנכנס אליי המנוח לחדר סגרתי את הדלת ושוחחנו, והמנוח היה דווקא חריף, אני תכף אגיע לזה, נחרץ, אפילו מעט חצוף. הוא בא ואמר לי 'אני רוצה לשנות את הצוואה כי הצוואה הראשונה שעשיתי יש בה משהו (לא ברור). יש לי מגרש ויש לי בית ועל הבית הזה יש מגרש שהיה שם מחסן' והוא כל הזמן דייק בדברים יותר ממה שאני דייקתי 'וזה של המשיב, זה של המשיב ואני רוצה שזה יהיה שלו. נתתי לו את זה כבר, נתתי לו את זה, הוא בנה, הוא הכין' בדיוק כמו שגברתי," (ר' בעמ' 75 ש' 29-33 ובעמ' 76, ש' 1-2 לפרוט').

     

58. ברם, כאשר נשאל עורך הצוואה בנוגע להוראות שנכללו בצוואה הנוגעות לאיסור מכירת המקרקעין וכינון הסכם שיתוף; מושגים החורגים לכאורה מעולם המושגים המוכר למנוח, טען זה הראשון כי ההוראות שנכללו בצוואה, הינן המשגה משפטית של רצון המנוח, כפי שמסר לו, תוך שהוא זה שיוצק לצוואה את המושגים המשפטיים הרלוונטיים. כך בחקירתו:

    "ש: כי קשה לך לענות על שאלה כזאת. אני שואלת אותך האם אתה נתת לו את הייעוץ איך להוציא לפועל את רצונו?

    העד: הסעיפים נוסחו לאחר שהוא הסביר לי את רצונו (מדברים ביחד)

    ש: יפה אז זה היה הדרך שאתה ייעצת לו?

    ת: זה הדרך שאני ראיתי לנכון לנסח את זה.

    ש: יפה אז אתה ייעצת לו כדי להוציא לפועל את רצונו,

    ת: אני לא אמרתי שייעצתי.

    ש: אז איך?

    ת: אמרתי זאת הייתה הדרך הנכונה לנסח את הדברים כפי שהוא הביא אותם ואני אמרתי המנוח יהיה פה היום גם והוא יאמר את הדברים." (ר' בעמ' 83, ש' 26-33, עמ' 84, ש' 1-2).

     

59. כך, מעדות עורך הצוואה, עולה, כי הוא זה שיצק תוכן קונקרטי אריתמטי לחלוקת זכויות הזוכים בצוואה, לכאורה ביחס העולה מבקשת המנוח עצמו: "..אתה מבין את הכוונה שלו ואז אתה בעצם מייעץ לו לעשות 67% ו- 32% או שהוא בא עם זה...

    ת. שאדם בא אלי לערוך צוואה או שבא אלי לאמת צוואה כצוואה נוטריונית הוא שוטח בפני את הדברים ואת הנקודות. כשצ' (המנוח) אמר לי ואני אומר רק מה שאני זוכר, שהוא אמר לי שחצי של המשיב ואת החצי הנוסף בין ארבעה , את החישוב הארתימטי , את האחוזים אני עשיתי , הוא לא בא עם דף נייר.

    ש. תודה, יפה, הוא לא בא ואמר לך 'אני חשבתי בבית , אני רוצה 67, ו- 32'? ת. למיטב זכרוני לפי מה שהיה לפני 7 שנים, לא. (ר' בעמ' 80, ש' 10-33).

     

60. לדידו של עורך הצוואה, הוא עימת את המנוח בשאלה אודות הענקת זכויות ביתר למשיב, על פני הבנות, וזה האחרון סיפק לו הסבר בנושא. בנוסף לכך דרש ממנו המנוח, כי למשיב יינתן חלק נוסף גם בחציו השני של המקרקעין, החישוב נערך ע"י עורך הצוואה, 50% ועוד 12.5% (ר' בעמ' 78, ש' 29-33).

     

61. לשאלה האם המנוח היה זה אשר ביקש שהזוכים עפ"י צוואתו לא יוכלו לדרוש פירוק שיתוף, בהתאם להוראה הכלולה בצוואה המאוחרת, הסביר, כי הוראה זו הינה תרגום של בקשת המנוח שלא יפנו את המשיב מהמקרקעין בלא הסכמתו (ר' בעמ' 86, ש' 8-15 לפרוט').

     

62. לאור האמור ובהינתן מצבו הרפואי של המנוח במועד עריכת הצוואה המאוחרת, מתעורר ספק רב האם הצוואה על תנאיה הקונקרטיים, שהלכה למעשה "הומשגו" ע"י עורך הצוואה, עומדת בהלימה לרצון המנוח, וביתר שאת לאורם של המנגנונים שנכללו בצוואה, בכל הנוגע לשימוש הזוכים בנכס ומימוש זכותם הקניינית; אשר דומה, כי אדם מן השורה חסר את הידע המשפטי הרלוונטי לצורך דרישתם ולמצער להבנתם באופן מלא; קל וחומר המנוח במצבו דאז.

     

63. התרשמותי זו גוברת אל נוכח הנסיבות העובדתיות הייחודיות של מעמד עריכת הצוואה במקרה דנא; עת המנוח נפגש לראשונה עם עורך הצוואה לפגישה אחת ויחידה, שבמהלכה הוחתם על הצוואה. בהתאם לטענות עורך הצוואה, במסגרת פגישה זו שארכה כשעה, עלה בידו - הן לעמוד על רצונו של המנוח, הן לערוך ולהדפיס את הצוואה במספר עותקים, הן להחתים את המנוח עליה לאחר מתן הסברים כמתחייב, לרבות בראי ה"המשגה" שערך הוא עצמו (לעניין תהליך הכנת צוואה על מכלול שלביו, ר' עמ"ש (חי') 65589-12-18 ע.ע נ' א.ע - פורסם במאגרים המשפטיים, 25.06.2019) סעיף 20: "יש לזכור גם כי משמדובר בצוואה, עסקינן במסמך שאינו יציר הרגע בו היא נערכה, והיא תוצר של מחשבה תחילה בסופה מקבל המצווה החלטה כיצד תיראה צוואתו ומי יזכה בעיזבונו. רק משבא המצווה להוציא החלטה זו אל הפועל, הוא פונה לעורך דין או לרשות מוסמכת, קובע מועד לקיום פגישה, ובמהלכה מעלה לפניהם את רצונו. עורך הצוואה האמון על קיום הפגישה בתנאים שמתווה הדין, ללא נוכחות הנהנים, רושם את רצון המנוח ואת בקשתו, את פרטי הנהנים, ולאחר מכן מעלה את כל אלה על הכתב במסגרת צוואה שהוא מכין עבור המצווה. נוסח זה מועבר לעיונו של המצווה, או שמוסבר בפניו ורק לאחר מכן, ככל שאין לו הערות לגביו, חותם הוא עליו לפני עדי הקיום שחותמים אף הם על הצוואה")

     

64. מעבר לכך ראוי לציין אף את עובדת היעדר חתימת המנוח בטביעת אצבע על הצוואה המאוחרת, בניגוד לחתימתו המופיעה בצוואה המוקדמת; פער המצטרף אף הוא ליתר העובדות העומדות בבסיס ההליך דנא.

     

65. לכלל האמור מצטרפת העובדה, כי מאחר ובצוואה שנערכה בפני רשות עסקינן, ברי כי אין עדים נוספים לצוואה שיש בהם כדי לשפוך אור ולהעיד אודות רמת הבנתו וצלילותו של המנוח במעמד עריכתה.

     

66. מפאת כבודו, אציין במשורה, כי את עדות עורך הצוואה מצאתי כמתגוננת וכמעוררת אי נוחות ביחס לאופן התנהלותו במקרה דנא; זאת בפרט על רקע טענתו, כי הוא המתין למסירת העדות הנ"ל במשך שנים.

     

67. מטעם עורך הצוואה הובהר, כי קיבל לידיו מסמכים רפואיים הנוגעים למצבו של המנוח, רק לאחר עריכת הצוואה, במעמד ביקור שערך בביתו של המנוח, בחודש נובמבר 2016, במסגרתו, נמסרו לו ע"י המשיב המסמכים מטעם חברת "a" שצוינו לעיל:

    "ש. מי נתן לך את זה?

    ת. למיטב ידיעתי א'.

    ש. מתי?

    ת. יכול להיות גם מבחינת לוחות זמנים אני אגיד בזהירות, כשהייתי בביקור אצלם בבית. ש. למה? למה הוא ראה צורך להראות לך שאבא שלו היה כשיר לכאורה לפי הרופאה של ביטוח "a"?

    ת. יכול להיות שזו בקשה שלי לראות את זה כי רציתי לראות שיהיה לי עוד אסמכתאות, שבמועד סמוך לעריכת הצוואה, לאור הטענות שעלו, רציתי שתהיה לי את האסמכתא. אך ורק לאור הטענות שלו ואני אומר למיטב זכרוני, זה מא' (ר' בעמ' 109, ש' 14-23).

     

68. קרי, במעמד חתימת הצוואה המאוחרת, ועל אף מחויבותו של עורך הצוואה, כנוטריון, לבחינת מצבו של המנוח, וכשירותו לביצוע הפעולה המשפטית, הוא לא עשה כן, כי אם בשלב מאוחר יותר שלאחר החתימה על הצוואה.

     

69. יתרה מכך, מהחומרים המונחים בתיק בית המשפט עולה, כי בימים שקדמו למועד חתימת הצוואה המאוחרת, חלה התדרדרות במצבו הרפואי של המנוח; על פי דיווח העו"ס מיום 14.8.16, היא ערכה שיחה משותפת, עם המשיב ועם שתיים מהמבקשות, שבה שטחה בפניהם את מצבו המוזנח של המנוח, מצבו הרפואי העולה כדי תשישות נפש ומצבו הנפשי הקשה, וביקשה מהם לפעול למציאת פתרון בדמות העסקת עובד זר או הכנסתו לבית אבות. עוד נאמר להם כי ככל ולא יפעלו בעניין, תיאלץ מחלקת הרווחה לפנות לבית המשפט בבקשה להסדרת צרכיו של המנוח.

     

70. מתסקיר העו"ס, שהוגש במסגרת הליך הא"פ שהתנהל בעניינו של המנוח, עולה התמונה הבאה (ר' תסקיר שהוגש לתיק בית המשפט ביום 12.2.2017):

    

     

71. תימוכין לכך נמצא אף בעדותה של הגב' מ', שעבדה אצל המנוח, עד לחודש אוקטובר 2016, אשר העידה, כי בשלושת החודשים שקדמו לעזיבתה, חלה התדרדרות במצבו של המנוח, אשר באה לידי ביטוי בין היתר בשכחה, ובלבול, עד כי היא ייעצה למי מהמבקשות שלא להותיר את המנוח ללא השגחה בכל שעות היממה (ר' בעמ' 26, וכן בעמ' 28-29 לפרוט').

     

72. בלילה שבין יום ה-16.8.2016 לבין יום ה-17.8.2016 פונה המנוח למיון ע"י המשיב, ושוחרר בבוקרו של יום. ברם, וחרף ההתדרדרות במצבו של המנוח, הוא נלקח ע"י המשיב, כבר ביום המחרת, ה- 18.8.2016 למשרדו של עורך הצוואה, לצורך עריכתה.

     

73. למרבה הפלא וחרף ניסיונות המשיב להתכחש למצבו הבעייתי של המנוח במועד עריכת הצוואה המאוחרת, הרי שהדברים הבאים אודות מצבו של המנוח נמסרו בבית החולים מפיו, כמתואר במסמכי השחרור של המנוח מהמיון:

    

     

74. בחקירת עורך הצוואה טען, כי הוא לא ידע אודות ההרעה במצבו הרפואי של המנוח והטיפול הרפואי שקיבל בגין כך, יום לפני הגעת המנוח לעריכת הצוואה המאוחרת: "...לא הייתי מודע, לא ידעתי, בדיעבד כאשר העובדת הסוציאלית פנתה אלי ושאלו , כן היא יידעה אותי...במקרה הספציפי. לא ידעתי, לא היה שום רמז לאשפוז, הבן אדם היה חד ונחרץ וזה מה שאני זוכר וזה מה אני יודע.

    ש. זאת אומרת שהמנוח, לא שאלת אותו האם הוא אושפז, שאלת? ת. אני לא זוכר.

    ש. הבן שלו שביקש ממך לערוך את הצוואה הודיע לך על זה שהוא הוציא אותו מבית חולים? ת. חד וחלק לא (ר' בעמ' 95, ש' 17-33, עמ' 96, ש' 1-3, הדגשה לא במקור).

     

75. בנסיבות אלה, מעוררת התנהלות המשיב פליאה, בלשון המעטה; שהרי הכמין מעורך הצוואה פרטים משמעותיים אודות מצבו של המנוח; ביתר שאת לנוכח טענתו בדבר היותו המוציא לפועל של רצון המנוח לעריכת צוואה נוספת, ומקום שהיה ער למצבו הרפואי של המנוח, כעולה, למשל, כאמור מגליון חדר המיון.

     

76. את כלל העובדות והאמור לעיל יש לקרוא אף על רקע השוני המהותי בין הוראות הצוואה המוקדמת, שנערכה כשנה וחצי קודם הצוואה המאוחרת, לבין הוראותיה של זו האחרונה – אשר בא לידי ביטוי הן בחלוקה שונה של נכסי העיזבון והן במתן הוראות דווקניות המשליכות על יכולת מימוש זכותן הקניינית של המבקשות, באופן הנוטה יתר על מידה לטובת המשיב.

     

77. משנה תוקף נוסף מקבלים הדברים על רקע מכתב העו"ס, מיום 25.9.16 הממוען לצדדים, הכולל פירוט אודות זעזוע מצדה בהינתן מצבו הקשה של המנוח – המתואר, בין השאר ככולל: ירידה בזכרון; בלבול; היותו רדוף וסובל ממחשבות שווא ושרוי במצב נפשי קשה; סובל מהזנחה חמורה- לרבות אי שמירה על הגיינה ותזונה לקוייה; אינו נוטל טיפול תרופתי; מרבה בצריכת אלכוהול:

     

    "בהמשך לשיחות רבות וביקורי בית שקיימנו איתכם בתקופה האחרונה נוכח ההתדרדרות משמעותית במצבו של אביכם, הגענו לידי הבנה עמכם כי לא ניתן להשאיר את המצב כפי שהוא. צ' (המנוח)מתגורר לבדו, סובל מהזנחה חמורה המתבטאת באי שמירה על היגיינה בסיסית ותזונה לקויה. הוא אינו נוטל תרופות, מרבה לצרוך אלכוהול ונראה כי הינו שרוי במצב נפשי קשה.

     

    סובל מירידה בזיכרון, מבולבל ורדוף במחשבות שווא. לאחרונה גורמים רבים בקהילה, לרבות רווחה וקופת חולים פגשו את צ' (המנוח) והזדעזעו ממצבו. בשיחה משותפת עמכם שנערכה ב 14.8 ולאור התנגדותו של צ' (המנוח) ליציאה לבית אבות הוחלט לאפשר לכם להעסיק עובד זר ל 24 שעות בביתו. הובהר כי צ' (המנוח) אינו יכול להמשיך ולהתגורר לבדו וכי הפתרונות שעומדים על הפרק הם העסקת עובד זר או יציאה לבית אבות. לצערנו עדין לא השתנה דבר ולהפך. שעות הטיפול דרך חוק הסיעוד אינן מספקות. הגיעו אלינו דיווחים קשים על בריחת צואה, ריח שתן בכל רחבי הבית, מחסור בחומרי ניקוי וסירוב של צ' (המנוח)  לתת למטפלת כסף על מנת לרכוש עבורו את כל הדרוש. צ' (המנוח) מוגדר כתשוש נפש ויש להעבירו בהקדם למסגרת של בית אבות. מדובר בהליך בירוקראטי פשוט שעל בני המשפחה להניע אותו ובמידה ולא יעשה כן אנו באגף הרווחה נעשה זאת ע"י פניה לבית המשפט (נספח 9 לתצהירי המבקשות; הדגשות לא במקור).

     

78. בחלוף כשלושה שבועות אחר כך, ופחות מ-60 יום לאחר עריכת הצוואה המאוחרת, מונו ביום 13.10.2016 המבקשות 1-2 כאפוטרופוסיות לגוף, עבור המנוח, במינוי זמני, ל-12 חודשים. סמיכות אירועים אלו, יש בה גם כדי ללמד אודות היעדר יכולתו וכשירותו של המנוח לצוות במעמד הצוואה המאוחרת.

     

79. נהיר, כי בחינת כשרותו של מצווה נערכת למועד עריכת הצוואה; ברם בכך אין כדי לאיין את העובדה, כי בחינת מצבו הרפואי של המנוח טרם כמו גם לאחר מועד עריכת הצוואה – עשויים להוסיף ולשפוך אור על מכלול הנסיבות, לרבות בדבר כשרותו לצוות במועד עריכת הצוואה (ר' ת"ע (ב"ש) 52921-12-11 פלונית נ' אלמונית (פורסם במאגרים המשפטיים, 11.3.2015) סעיף 14 לפסה"ד של כב' השופט א' גביזון).

     

80. כאן המקום לציין את ניסיונם של הנוגעים לדבר, לבחון את מצבו של המנוח בדיעבד ולאחר מעשה; קרי: לאחר מועד החתימה על הצוואה; מעשה שדומה, כי בוצע כמוצא אחרון ובאופן המעורר אי נוחות, כמתואר לעיל ולהלן.

     

81. ביום 21.11.2016, ערך עורך הצוואה ביקור בביתו של המנוח, במפגש אשר תואם עם המשיב ולא עם המנוח בעצמו (ר' לעניין זה דבריו בחקירתו בעמ' 106, ש' 3-4 -"תיאמתי עם א', למיטב ידיעתי תיאמתי עם א'... המנוח אם הוא הופתע או לא, אין לי מושג"), כאשר, לטענת עורך הצוואה מטרת הפגישה הייתה לבדוק את מצבו של המנוח, בניסיון לעזור לו (ר' בס' 20 לתצהיר).

     

82. עורך הצוואה לא הכחיש את הקשר הבינאישי, המוקדם שהיה לו עם העו"ס המטפלת במשפחה, הגב' מ', אשר ממנה, לטענתו, קיבל את המידע אודות מצבו המוזנח של המנוח כמו גם המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים, בגין חתימת הצוואה המאוחרת (ר' בעמ' 89, ש' 1-6).

     

83. ברם, בין הרצון לסייע למנוח לבין פועלו של עורך הצוואה, אשר תיעד בסרטון חלק מן המפגש שנערך ביניהם, בו לדבריו אומר המנוח, כי הוא אינו רוצה שהמשיב יפונה מהמקרקעין – דומה, כי מתגלע מרחק רב, באופן המצטייר לשלילה.

     

84. עורך הצוואה נחקר על המניעים שהובילו אותו לקיום המפגש הנ"ל עם המנוח לאחר שחתם על הצוואה שערך לו, כמו גם להסרטת המנוח בחלק קצר בלבד מן הפגישה; וכן העיד:

    "ש. התעורר בלבך הספק שמא החתמת אדם ללא רצון חופשי ולכן הלכת בנובמבר. ת. לא, חלילה.

    ואף הקלטת לפי טענתך?

    ת. חלילה.

    ש. אז למה עשית הקלטה?

    ת. כי רציתי שיהיה את הגיבוי ואני אומר את זה באמת.

    ש. למה אתה צריך גיבוי אם אתה אומר לי "חלילה"?...

    ת. זאת התחושה שלי גברתי, ברמת הפרשנות שלי אמרתי 'מישהו הולך לסתור את מה שאני עשיתי כדין, אני מבקש שתהיה לי עוד ראיה', כן. זו הסיבה שצילמתי, אם את חולקת על השיקול דעת שלי, כל אחד יכול לטעות בשיקול דעת אבל אני אומר לך את האמת" (ר' בעמ' 104, ש' 30-33, עמ' 105, ש' 1-3, 30-33).

     

85. עורך הצוואה, אישר, כי במהלך המפגש בביתו של המנוח, נכח גם המשיב; ברם לטענתו, הוא לא שהה עימם בשלב בו צילם את המנוח; כאשר הסרטון נערך על ידו רק לגבי חלק מהפגישה: "הסרטון הוא במשך של 5.16 בלבד, הביקור בבית באותו יום היה ארוך יותר...בזמן ההסרטה בתוך כל החלל, החצר, קומפלקס שם, נמצא גם א' שהוא ביקר. הוא לא היה בזמן ההסרטה הספציפית הזאת וגם בזמן ההסרטה היתה שם המטפלת שהיא עובדת זרה לפי החזות (ר' בעמ' 118, ש' 18-25).

     

86. יודגש כי הביקור שנערך ע"י עורך הצוואה בביתו של המנוח וצילומו, נעשה בשלב בו, כבר מונו למנוח אפוטרופוסיות, וכי לא ניתן להתעלם מן העובדה כי המפגש לא תואם איתן ואף לא הובא לידיעתן.

     

87. זאת ועוד, לא נהיר מדוע בחר עורך הצוואה שלא לציין עובדת קיומו של הסרטון אשר צולם על ידו במסגרת תצהירו, ומדוע לא פעל לצירופו לתיק בית המשפט, קודם לישיבת ההוכחות. ברם ובאיזון שמצאתי כראוי, התרתי את הצפייה בסרטון, כפוף להגשתו לאחר מכן כנדרש לתיק, לרבות תוך הוספת תמלול כדין.

     

88. מצפייה בסרטון, ניכר, כי דיבורו של המנוח אינו ברור, קולו בקושי נשמע. כך גם עולה, כי הוא אינו מרוכז, ייתכן כי אף מדוכדך (אמר כי הוא מדבר בכאב); ויותר מכך – תשובותיו ניתנו במענה לשאלות מאוד ברורות, שלא לומר מוכוונות מטרה. עיון בתמלול של הסרטון אשר הוגש לתיק בית המשפט ביום 12.12.2023 מלמד אף הוא על מצבו של המנוח, בין היתר, בשים לב להיעדר מענה מטעמו, לחלופין לתשובותיו החלקיות, או המבולבלות.

     

89. מעבר לאמור ובזיקה למשקל הראייתי של הסרטון יצוין, כי יש להביא בחשבון, בין היתר, את הדברים הבאים: המדובר בסרטון המתאר מקטע חלקי בלבד בן מספר דקות מתוך פגישה ממושכת יותר שערך עורך הצוואה עם המנוח; המדובר בפגישה שתואמה בין עורך הצוואה לבין המשיב; עורך הצוואה העיד כי המשיב שהה בסביבה; הבחירה לתעד בסרטון דווקא מקטע זה מתוך הפגישה נעשתה על ידי עורך הצוואה ומשיקוליו. ברי כי יש בעובדות אלו לחתור תחת ממצאי מהימנות ומשקל, ובפרט אל נוכח מצבו התפקודי הקשה של המנוח, כפי שנצפה בסרטון.

     

90. בזהירות המתחייבת מכבודו של עורך הצוואה, אציין, כי התרשמתי שייתכן והמוטיבציה לעריכת הביקור היזום על ידו, מקורה בחשש שמא טעה בהערכת רצון המנוח בראי מקצועיותו, בעריכת הצוואה המאוחרת על ידו, וכי בהתרשמות זו יש כדי להוסיף למסקנה העולה מהמכלול הראייתי המצוי בפניי בדבר היעדר כשירות המנוח לצוות.

     

91. בהקשר זה יצוין, כי ניתן למצוא התייחסות בפסיקה למתח היכול להיווצר בין עדותו של נוטריון עורך צוואה לבין חוות דעת מומחה, וכך נפסק "במתח שיכול ויוצר בין עדותו של נוטריון עורך צוואה לבין עדותו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, יש לתן עדיפות למומחה הרפואי (ככל שעסקינן בחוות דעת מפורטת, מנומקת ומבוססת), שכן אינו בעל עניין, להבדיל מהנוטריון אשר ערך את הצוואה ולו אינטרס להגן על כשרות הפעולה המשפטית שביצע, וכן מאחר ובסופו של יום הנוטריון הינו משפטן ולא מומחה רפואי.

    יתרה מכך, לא אחת מתברר כי הנוטריון שערך את הצוואה לא היה מודע לחומר הרפואי הקיים בעניינו של המצווה, וזאת להבדיל מהמומחה הרפואי אשר בטרם עריכת חוות הדעת מקבל לידיו חומר רפואי רלוונטי. ככל שחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מבוססת על מסמכים רפואיים רבים יותר הרלוונטיים למועד עריכת הצוואה, וככל שמסקנתו משתלבת במארג הראיות, הרי שיש לתן לו עדיפות ע"פ עדותו של הנוטריון במקרה של סתירה בין השניים" (ר' ת"ע (ב"ש) 52921-12-11, לעיל, סעיף 21 לפסה"ד).

     

92. אשר על כן ובהינתן כלל קביעותיי לעיל, לרבות מסקנותיי בנוגע למצבו של המנוח כמו גם להעדר יכולתו לצוות, במועד עריכת הצוואה המאוחרת, אזי לכאורה מתייתר הצורך בבחינת דבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, כטענתן הנוספת של המבקשות; ברם, ובבחינת למעלה מן הצורך, מצאתי לנכון להוסיף ולפרט נדבך ראייתי נוסף בזיקה לנטען, שיש בו כדי להוסיף ולהבהיר את מצבו הרעוע של המנוח, בהיותו מוחלש ותלוי, כמפורט להלן.

     

93. מתוך מכלול הראיות משתקפת, כאמור, מערכת היחסים מורכבת (בלשון המעטה) ששררה בין המנוח למשיב, אשר אופיינה בין היתר בריחוק בין השניים, ייתכן, בין היתר, על רקע חששותיו של המנוח מפני המשיב (ר' לעניין זה דיווח הצוות הרפואי על בדידות המנוח והיעדר קשר עם המשיב המתגורר בסמיכות מיום 13.6.2016). הדבר נלמד אף מדיווח שהומצא לתיק בית המשפט, בנוגע לאירוע שהתרחש ביום 8.8.2016, כעשרה ימים קודם לחתימה על הצוואה המאוחרת: "הופנה בדחיפות ע"י מש"רית לאחר שהגיע אליה לחידוש מרשמים ופרץ בבכי. בשיחה בחדרי מתאר שהבן זרק אותו מהבית, זרק לו את התרופות וכל התעודות. רופאת היחידה נכנסה לחדר והפיקה לו מרשמים מחדש. הונפק לו כרטיס מכבי חדש . לדבריו המטפלת מ' הקפיצה אותו . בשיחה נתבקשה לעלות ולהצטרף למפגש. בשיחה עם הרווחה, עו"ס לחוק החוסים מ' ועו"ס המשפחה מ' אישרו הגעה בתוך 5 דקות. במפגש מ' מאשר את דבריו שביום שישי הוקפצה משטרה. לא ברור היה מה השוטרים בדיוק מצאו ועשו. צ' (המנוח) טוען שישן על המרפסת. בעת המפגש עם הרווחה מתגלה שבחפציו יש מפתח לבית ועוד מסמכים שונים בניגוד לטענתו המקורית. מ' אמנם אישרה שסופק לו סלולר תחליפי במקור. בשיחה נפרדת שהרווחה קיימה עם המבקשת 1 הבת והמבקשת 2 עולה תמונה שהמבקשת 2 מתקשה לתפקד במצב הנוכחי. המבקשת 1 שללה בעיות עם הבן. שיחה נפרדת עם הבן מעלה תמונה השוללת את טענות האב. סוכמה פגישה ברווחה של בני המשפחה כולם. הוסבר שלא ניתן להשאיר את המצב על כנו – יתכן וצריך למנות לו אפוטרופוס ובכל אופן מחויב בעו"ז צמוד או אשפוז סיעודי עקב מצבו. דווח ע"י המבקשת 1 הבת שהוא נשלל גם לועדת הערעורים של סיעודי a(ר' עמ' 40 -41 למסמכים שצורפו לתיק ביום 4.3.19 ע"י קופ"ח מכבי).

     

94. הגב' מ', שהובאה כעדה מטעם המבקשות, אשר שימשה כמטפלת למנוח, במשך כשנתיים, עד לחודש אוקטובר 2016, העידה אף היא, כי המנוח שיתף אותה אודות מערכת היחסים הקונפליקטואלית בינו לבין המשיב, חרף המגורים בסמיכות ("כל הזמן הוא אמר שהם בריב, שהם לא מדברים." בעמ' 30, ש' 12 לפרוט'). הוסיפה, כי נוכחה לראות בעצמה את היעדר הקשר בין המשיב ובני משפחתו לבין המנוח (ר' בעמ' 31, ש' 13-15 לפרוט') ואף ציינה, כי פעם אחת ביקש ממנה המנוח להזמין משטרה למשיב, ברם, היא סירבה לעשות כן (ר' בעמ' 30, ש' 29-30 וכן בעמ' 31, ש' 1-4).

     

95. גרסה עובדתית זו נתמכת בעדותה של הגב' ב', פקידת הבנק בסניף שבו ניהל המנוח את חשבונו, אשר העידה כי בבוקר יום 16.8.2016, הגיע המנוח לסניף וביקש ממנה לשמור על המחאותיו, מחשש כי המשיב יעשה בהן שימוש. העדה ציינה כי המנוח טען באוזניה שהוא מפחד מהמשיב: " צ' (המנוח) הגיע אליי ואמר שהוא מבקש ממני באופן אישי שאני אשמור את הפנקסים שלו אצלי במגירה, שזה דבר מאד לא, כאילו לא קורה אצלנו, הוא ממש ביקש ממני שאני אעזור לו כי הוא מאד מפחד כי הבן שלו גר אתו ושמרתי אצלי במגירה.

    ....

    ש. אז הוא, עוד פעם, הוא מגיע אלייך ומבקש ממך לשמור את פנקסי הצ'קים שלו.

    ת: כן.

    ש: כי הוא מפחד מהבן שלו?

    ת:נכון.

    ש: ככה הוא אמר?

    ת:הוא אמר לי 'הבן שלי אצלי גר בבית', הוא אמר משהו שהוא היה בכלא, אולי על תנאי,

    משוחרר, משהו כזה, 'הוא אצלי בבית ואני מפחד לשמור את זה בבית'."

    בתוארה את מצבו של המנוח ציינה כי – "בן אדם מפוחד מאד היה, מבוגר, מפוחד והיה

    ממש לא בטוב בכלל. ממש לא." (פרוט' מיום 7.11.22, עמ' 17, ש' 4-6, 13-19, עמ' 18,

    ש' 1).

     

96. את עדותה של הגב' ב' מצאתי כמהימנה עלי ככלל, ולמצער בהיעדר כל אינטרס בהשלכותיה של עדות זו על תוצאות ההליך דנא.

     

97. המשיב מנגד ביקש לטעון, כי עצם הגעתו הפיזית של המנוח לבדו לסניף הבנק, יומיים קודם עריכת הצוואה המאוחרת, מלמדת על מצבו הפיזי והקוגניטיבי הטוב.

     

98. במכלול הנסיבות קיים קושי בקבלת טענתו זו, בין השאר, בהינתן התמונה העולה בדבר התנהגותו הלא יציבה של המנוח והיעדר מודעותו למצבו הרפואי, אשר אופיינה בין היתר ביציאתו ללא השגחה מן הבית וכן התחמקויותיו מן המטפלת, לרבות לרכישת בקבוקי אלכוהול, כפי שנלמד מן החומר המצוי בתיק בית המשפט, לרבות מן התסקיר המפורט מיום 12.2.2017, שהוגש בעניינו של המנוח:

     

    

     

99. חיזוק לכך נמצא גם בדיווח המצוי בתיק מיום 20.12.2016 (ר' מסמכים שהוגשו ביום 4.3.2019):

    

100. בתסקירה הצביעה העו"ס על מצבו הקשה של המנוח, ובין היתר העובדה שדיבר באופן בלתי קוהרנטי, הרבה לפרוץ בבכי, טען כי גונבים ממנו כספים, כל זאת על רקע הקושי של המשיב לכאורה בהבנת מקור מצבו של המנוח לאשורו, תוך נסיון להסביר את התנהגות המנוח באופן שאינו מתיישב עם הדברים לאשורם:

      

     

      

101. הדבר אף עלה מחקירתו של המשיב, עת זה התקשה להסביר את ההזנחה הקשה ממנה סבל המנוח, אל מול טענתו בדבר יכולותיו הפיזיות והשכליות התקינות אשר ייחס לו, בתקופה סביב עריכת הצוואה המאוחרת (ר' בעמ' 47 לפרוט' מיום 7.11.22).

      

102. בהתאם לכך ולאור האמור, לא מצאתי כי יש באירוע הגעתו של המנוח לסניף הבנק, כדי לסתור את המסקנה המתבקשת מן המפורט לעיל, בדבר מצבו הקוגניטיבי המורכב וכן ההתדרדרות הפיזית שהתרחשה באותם ימים, לרבות במועד עריכת הצוואה המאוחרת.

      

103. אשר על כן ומן המקובץ לעיל בנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנא כעולה מהמסד הראייתי, לרבות חוות דעת המומחה שלא נסתרה, ברי כי די בכל אלו, כדי להוביל למסקנה בדבר הצורך בקבלת ההתנגדות וביטול הצוואה המאוחרת, אשר נערכה בהיעדר כשירות המנוח לצוות.

      

104. אשר לעתירת המבקשות לקביעה כי בהתאם להוראות הצוואה המוקדמת, ולאור ההתנגדות שהוגשה מטעם המשיב לקיומה, אזי יש לגרוע את זכותו כיורש ולהורות כי חלקו יצטרף לחלקן של המבקשות – יוטעם כי לא מצאתי לקבלה ובפרט לנוכח הליכי הפשט"ר בהם מצוי המשיב, כאשר חלקו כזוכה על פי הצוואה, מוקנה בהתאם לדין לנאמן/לקופת הפשט"ר וכפוף להוראות בית המשפט בו מתנהל הליך זה (ר' לעניין זה עמדת ב"כ האפה"כ מיום 14.1.2019 וכן עמדת הודעת הכונס הרשמי מיום 29.11.2018 המצויים בתיק בית המשפט).

      

      

     סוף דבר

105. משבאתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל, דין הצוואה המאוחרת בטלות.

      

106. הואיל ולא הועלתה מטעם המשיב כל טענה אחרת כנגד תוקפה של הצוואה המוקדמת, ברי כי יש להורות על קיומה.

     צו קיום צוואה, יינתן בנפרד.

      

107. בהינתן תוצאת הכרעתי, ותוך ששקלתי את אופן ומשך ניהול ההליכים למצער בראי התנהלות המשיב, מצאתי להורות על חיובו של המשיב בתשלום הוצאות המבקשות, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך של 75,000 ₪.

      

      

     המזכירות תמציא הפסק לצדדים וכן תסגור את התיקים שבכותרת.

     פסה"ד יהא מותר בפרסום לאחר השלמת תהליך התממה להשמטת פרטים מזהים.

      

     ניתן היום, ה' שבט תשפ"ה, 03 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.