התובע הנו אבי הנתבע 1 וחמה לשעבר של הנתבעת 2. לתובע בן נוסף ח. ("להלן: "ח.") שאינו צד להליך שלפני.
התובע נפגע אנושות בפיגוע טרור ב... ביום ...., והתאלמן מאשתו ז"ל אשר נרצחה בפיגוע. התובע אושפז בבית חולים ... וטופל על ידי הנתבעת, אחות במקצועה.
בנסיבות טראגיות אלו הכירו הנתבעים, נישאו זה לזו כדמו"י ביום 2.1.03 והתברכו בשתי בנות.
לאחר נישואיהם אפשר התובע לנתבעים להתגורר בדירתו בחדרה, ללא תשלום דמי שימוש, ובמשך 11 שנים התגוררו שם הנתבעים.
ביום 16.3.04 רכשו הנתבעים בסיוע התובע בית בצוקי ים אשר נרשם על שם שניהם בחלקים שווים. הנתבעים עברו להתגורר בבית עם בנותיהם בשנת 2014 (להלן: "הבית בצוקי ים").
משנת 2016 התנהלו בין הנתבעים הליכים משפטיים בעצימות גבוהה בעניין הבנות, מזונות ורכוש, וניתנו פסקי דין בהליכים.
הנתבעים הפרידו מגורים בשנת 2017. בשנת 2020 רכש הנתבע את זכויות הנתבעת בבית בצוקי ים במסגרת הליך לפירוק השיתוף בבית, בסך 2,262,500 ₪ (מחצית, חלקה של הנתבעת).
2.אין מחלוקת, כי במשך שנות נישואי הנתבעים, התובע תמך וסייע להם כלכלית רבות.
כך למשל, התובע מימן את חתונת הנתבעים, התובע אפשר לנתבעים כאמור להתגורר בדירתו בחדרה ללא תשלום, נהג להעביר להם מדי חודש 3,000-6,000 ₪ , מימן לנתבעת לימודים אקדמאיים ועוד, הכל בכספים שהעניק להם במתנה ואינם שנויים במחלוקת.
3.הפלוגתא בתיק מתייחס לכספים שנתן התובע לנתבעים בקשר לבית בצוקי ים.
לטענת התובע, בתמצית – הוא הלווה לנתבעים כספים לצורך רכישת הבית, שיפוצו וסילוק יתרת המשכנתא והוסכם בין הצדדים שיושבו לידיו בתוספת ריבית.
לטענת הנתבע, בתמצית - הנתבעים נותרו חבים לתובע סך 1,000,000 ₪ בגין ההלוואות שנתן.
לטענת הנתבעת, בתמצית - כספים שהלווה התובע לנתבעים לצורך רכישת הבית הושבו לו במלואם. כספים שהעניק לצורך שיפוץ הבית והחזר המשכנתא ניתנו על ידו במתנה.
טענות הצדדים
4.טענות התובע
א.התובע תמך כלכלית בנתבעים במהלך שנות נישואיהם. חלק מהסיוע הכספי ניתן כהלוואה וחלקו כמתנה.
ב.התובע לא דורש השבת כספים שהעניק לתובעים במתנה מתחילת חייהם המשותפים ובמשך 13 שנה ובהם רשות להתגורר בדירה שבבעלותו בחדרה בשווי 486,000 ₪; סיוע כלכלי בסך 2,000 ₪ בחודש ולאחר מכן בעקבות רכישת הנכס (כפי שיפורט להלן) סיוע בסך 5,000-6,500 ₪ בכל חודש; מימן חתונת הנתבעים בעלות 84,000 ₪ ואת לימודיה האקדמיים של הנתבעת בסך 82,000 ₪.
ג.בשנת 2003 הנתבעים פנו אליו בבקשה למתן הלוואה לצורך רכישת הבית, והוא הבהיר להם כי אין באפשרותו לסייע להם מעבר למה שעושה. משכך הציגו לו הנתבעים כבר בשנת 2003 תכנית להחזר ההלוואה, לפיה הנכס יושכר ודמי השכירות ביחד עם קרנות השתלמות וחסכונות של הנתבעת יועברו לידיו.
ד.התובע הלווה לנתבעים כספים לצורך רכישת הבית בסך 1,666,595 ₪ כדלקמן: ביום 7.3.04 - סך 225,000 ₪; ביום 14.3.04 - סך 44,594 ₪; ביום 16.3.04 - סך 766,000 ₪; ביום 1.4.04 - סך 91,000 ₪; ביום 24.10.04 - סך 240,000 ₪; ביום 1.10.07 - 100,000 ₪; ביום 15.10.08 - סך 200,000 ₪.
ה.הסכם מכר הבית נחתם על ידי הנתבעים ביום 16.3.04 תמורת סך 350,000 $, אז 1,350,000 ₪ לא כולל תשלום למתווך ושכ"ט עו"ד ששולמו על ידי התובע. הנתבעים שילמו מעל 1,000,000 ₪ לרכישת הבית מתוך כספי התובע, ובגין היתרה נטלו משכנתא מבנק הפועלים.
ו.התובע הלווה לנתבעים כספים נוספים בשנים 2014-2016 בסך כולל של 408,666 ₪, לשיפוץ הבית וסילוק יתרת המשכנתא כדלקמן: ביום 12.10.14 - סך 50,000 ₪ לקבלן השיפוצים (העברה לחשבון הנתבע); בחודש נובמבר 2014 - 25,000 ₪ במזומן עבור קבלן השיפוצים; בחודש אוקטובר 2015 - סך 69,589 ₪ לצורך החלפת חלונות בבית; בחודש פברואר 2016 (תוקן בהמשך ל-2/2015)- סך 264,077 ₪ לסילוק המשכנתא (ישירות לחשבון המשכנתא).
ז.הנתבעים החזירו לתובע כספים על חשבון ההלוואה בסך כולל של 912,500 ₪ כדלקמן: ביום 1.10.07 - סך 267,000 ₪ לחשבון ח. מתוך כספי השכירות; ביום 15.10.08 - סך 200,000 ₪ לחשבון ח.; ביום 18.9.19 - סך 144,000 ₪ (80,000 ₪ מחשבון הנתבעת לחשבון ח., 64,000 ₪ מחשבון השוכרת של הבית); בשנת 2010 - 72,000 ₪ (באמצעות העברת המחאות שוכרי הבית לתובע); בשנת 2011 - 73,500 ₪ (באמצעות העברת המחאות שוכרי הבית לתובע); בשנת 2012 - 78,000 ₪ (באמצעות העברת המחאות שוכרי הבית לתובע); בשנת 2013 - 78,000 ₪ (באמצעות העברה בנקאית שמקורה דמי שכירות הבית).
ח.השוכרים פינו את הבית ביום 31.7.13 ומאז פסקו ההחזרים.
ט.בשנת 2014 בחנו הנתבעים אפשרות להגר לברלין ודובר כי מלוא דמי השכרת הבית יועברו לתובע. לכן הסכים להעניק להם הלוואות נוספות משנת 2014 לצורך שיפוץ הבית. סופו של יום הנתבעים לא העתיקו מגוריהם לחו"ל ולאחר השיפוץ התגוררו בבית.
י.טענת הנתבעת שהכספים בשנים 2014-2016 ניתנו במתנה נעדרת היגיון. התובע לווה הכספים לצורך כך, היה ער ליחסי הנתבעים לרבות תלונות הנתבעת במשטרה. הענקת הכספים במתנה כמוה כהפיכת הגירושים לאטרקטיביים עבור הנתבעת, מעשה שאינו מתיישב עם הנסיבות.
יא.התובע נתן בנתבעים אמון ולא ערך עמם הסכם בכתב.
יב.ביום 28.10.17 הנתבעת ניסתה להחתים את התובע על מסמך לפיו הוא מוותר על הכספים והוא סרב לחתום.
יג.הנתבעת סומכת טענתה על העתק אסופת ניירות ומסמכים שנטלה מביתו של התובע ללא רשות וערכה בהם שינויים. פרשנותה לניירת אינה מידיעה אישית, אינה מתיישבת עם הכתוב והראיות החיצוניות. מדובר בטיוטה שנכתבה על ידי התובע עבור בנו ח.
יד.לאחר קיזוז החזר תשלומי ההלוואה, חבים הנתבעים לתובע 1,162,761 ₪, שהנם 2,543,219 ₪ בצירוף ריבית והצמדה נכון למועד הגשת התביעה 5.9.17.
5.טענות הנתבע
א.בכתב הגנתו הודה כי הבית נרכש בהלוואות שנטלו הנתבעים מהתובע ובמשכנתא שהעמיד להם הבנק, והנתבעים אכן השיבו סכומי ההלוואה כמפורט בכתב התביעה עד סעיף 44.
ב.הנתבעת שכנעה את התובע להלוות לנתבעים הכספים ואין זו מתנה. הנתבעים הציגו לתובע תכנית להחזר ההלוואה בתקבולי השכירות.
ג.בכתב ההגנה הוכחש כי הסכומים המפורטים בסעיפים 45-48 ניתנו כהלוואה בתקופה 2014-2016. אלא שבסיכומיו מודה הנתבע כי כלל הסכומים המפורטים בכתב התביעה ניתנו לנתבעים על ידי התובע כהלוואה (למשל סעיף 16 בסיכומים).
ד.ב- 2013 עזבו השוכרים את הנכס והנתבעים הפסיקו לשלם לתובע החזר ההלוואה. ניסיונם להשכיר הנכס עלה בתוהו נוכח מצבו התחזוקתי הירוד. התובע לחץ עליהם לשלם יתרת ההלוואה והפתרון שהסתמן היה ללוות מהתובע כספים לשיפוץ הנכס ולהחזיר ההלוואות מתקבולי השכירות.
ה.הנתבעים תכננו להגר לגרמניה וביקשו מהתובע להלוות להם כסף לסילוק המשכנתא שיוחזר באמצעות תקבולי שכירות.
ו.אין ממש בטענת הנתבעת לשיתוף פעולה בין הנתבע לתובע.
ז.חישובי התובע שגויים. חישוב הסכומים בכתב התביעה שנתן התובע לנתבעים בהפחתה של הסכומים שהחזירו לו הנתבעים מעלה יתרת חוב של הנתבעים כלפי התובע בסך 1,000,000 ₪ בלבד.
6.טענות הנתבעת
א.התביעה "מוזמנת" כדי להפחיד הנתבעת, לאיים עליה ולסייע לנתבע במלחמתו נגדה. הודאת הנתבע בחוב ושיהוי בהגשת התביעה הן מניפולציה המעידה על קנוניה נגדה.
ב.נדיבות התובע ראויה לשבח אך מחויבת המציאות נוכח בטלנות הנתבע משך 10 שנים.
ג.הבית בצוקי ים נרכש ע"י הנתבעים מהמקורות הבאים: 128,000 ₪ (22,500 יורו) ממכירת דירת הנתבע ברומניה; 50,000 ₪ הלוואה שנטלה; 360,000 ₪ משכנתא שנטלו הנתבעים; 200,000 ₪ (50,000 $) שנתן התובע לנתבעים במתנה במעמד הרכישה; 858,000 ₪ שנתן התובע מתכנית חסכון על שם ח..
ד.שלושה תשלומים העביר התובע לנתבעים כהלוואה לצורך רכישת הבית: ביום 9.3.04 - סך 312,519 ₪; ביום 15.3.04 - סך 373.367 ₪; ביום 24.10.04 - סך 240,000 ₪.
הצדדים ערכו מסמך לגבי שלושת הסכומים הללו בלבד, ואלו הושבו לתובע על ידי הנתבעים במלואם. יתר הסכומים ניתנו על ידי התובע לנתבעים כמתנה.
ה.החל מיום 1.11.09 התובע גבה את דמי השכירות על חשבון החזר ההלוואות.
התובע ערך רישום של סכומי ההלוואה והחזרם. בסוף שנת 2011 הוא מסר לה צילום מהרישום על סיום ההלוואה שהוא בבחינת הודאת בעל דין בסכום ההלוואה. כל סכום אחר שלא נכלל במסמך ניתן במתנה.
ו.תכנית החזר ההלוואה הביאה בחשבון את נכונות התובע להעניק לנתבעים סכומי כסף במתנה נוסף להלוואה.
ז.לנתבעים הייתה תכנית להגר לברלין, גרמניה. עם פינוי הנכס ב-2014 תוכנן שהוא ישופץ לצורך השכרתו לטווח ארוך. דמי השכירות יועדו להבטחת קיומם בברלין והדירה שבבעלות התובע בחדרה תשמש להבטחת הפנסיה.
ח.בפברואר 2015 התובע שילם את יתרת המשכנתא על הנכס כדי לאפשר לנתבעים "דף חלק" להגר לגרמניה ללא חובות. כספים אלה נתנו לנתבעים במתנה.
ט.נטל הבאת הראיות והשכנוע שהלווה לנתבעים כספים מעבר לסכום בו מודה הנתבעת מוטל על כתפי התובע.
דיון והכרעה
7.נטל ההוכחה
הנטל להוכיח כי כספים שנתן התובע לנתבעים ניתנו כהלוואה, מוטל על כתפי התובע.
זאת בנסיבות בהן אין חולק כי בין הצדדים שררו יחסי קרבה בעלי אופי מיוחד - יחסי משפחה קרובים של הורה לבנו וכלתו.
כאשר מדובר ביחסי משפחה קרובים, קיימת חזקה כי מתן הכספים נעשית מתוך כוונה ליתן מתנה. חזקה זו מבוססת על ניסיון החיים ומעבירה את הנטל לסתירתה לכתפי הטוען כי לא מדובר במתנה, ועליו להוכיח כי מתן מתנה משוללת כל היגיון באותן נסיבות. נקבע שניתן להוכיח מתן הלוואה בין קרובים בכל אמצעי הראיה הקיימים (עדויות מהימנות, ראיות מוקלטות כשירות וכיו"ב) ואין חובה שייחתם מסמך הלוואה ביחס לאותה הלוואה (בש"א 1970/03 טויזר עופר נ' טויזר אורית (30.9.03)). הרף אינו מעבר למאזן ההסתברויות, כאשר חזקת המתנה היא נקודת הפתיחה (ראו: ע"א 3829/81 וואלס נ' גת, פ"ד מח(1) 801 (1994); ע"א 4396/90 רוזנמן נ' קריגר, פ"ד מו(3) 254; ע"א 180/51 ארנולד גולדקורן נ' סילביה ויסוצקי, ח 262 (1954); ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדברג (20.7.95); בע"מ 8203/17 פלוני נ' פלוני, פס' 6 לפסק דינו של כב' השופט נ' הנדל (14.6.18); ע"א 8068/16 שרה קטן נ' אילן כהן, פס' 3-4 בפסק דינו של כב' השופט נ' הנדל (25.1.18); עמ"ש (חי') 1356-08-13 ס.ה. נ' מ.ח (21.8.14); עמ"ש 55624-07-12 ח.ס נ' מ.מ ואח' (7.5.14)).
חזקה זו מצומצמת רק ליחסים מיוחדים אשר בהם יש להניח שמדובר ביחסים שבהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר, כגון: ביחסים שבין הורים וילדים. המבחן לקיומם של יחסים מיוחדים אינו מתמצה בקשר משפחתי מסוג מסוים דווקא, אלא מתקיים כל אימת שמשלם הכספים מעמיד עצמו במצב של הורה. מכאן שהחזקה אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים אף אם מדובר בקשרי משפחה, אינו יוצר הנחה כי המעביר התכוון להעניק לנעבר מתנה (ראו: ע"א 34/88 רייס נ' עזבון המנוחה חוה אברמן ז"ל, פד"י מ"ד (1) 278, 286 (1990)).
יפים לעניין זה דברי כב' השופט נ' סולברג בע"א 8068/16 שרה קטן נ' אילן כהן, פס' 3 לפסק הדין (25.1.18):
"דעתי-שלי נוטה לדעתו של חברי השופט נ' הנדל, בעקבות ההלכה הפסוקה, ולפיה ככלל יש לתחום את גבולותיה של 'חזקת המתנה' למצבים של תמיכה במקבל, ולא להרחיבה למצבים של מתן מתנות דרך קבע למקבל. האחריות ותחושת החובה של הנותן הם שיוצרים את החזקה שלפיה הנתינה הנדונה היא מתנה, וברגיל אין די ב'היסטוריה' של מתנות כשלעצמה על מנת לבסס חזקה שכזו. עם זאת, אינני שולל שייתכן מצב שבו, כדעת חברי השופט מ' מזוז, עצם קיומו של נוהג קבוע להעניק מתנות ישפוך אור גם על הנתינה הספציפית. עמדה זו מקובלת גם על דעת חברי, השופט נ' הנדל. מצב דברים נדיר מעין זה, תלוי כמובן בטיבה ובמִשכה של מערכת היחסים הזו אל מול מאפייני הנתינה הנדונה. עלינו לזכור שחזקת המתנה בעצמה היא חריג לדיני הנטלים; ביסוסה על מערכת יחסים של מעניק ומקבל, שאינה מושתתת על תחושת אחריות ותמיכה, אלא על רצון וולונטרי להעניק מתנה בשל הכרת תודה וכיוצא בזה, על אחת כמה וכמה".
בענייננו, מדובר במערכת יחסים קרובה מדרגה ראשונה, במסגרתה נהג התובע לסייע ולתמוך בנתבעים ולא עמד על החזר כספים שנתן להם במתנה שאינה מוכחשת. אין מחלוקת כי התובע נהג ליתן לנתבעים מתנות כספיות וסיוע משמעותי לתקופה של כעשור מאז נישאו הצדדים. כך למשל: התיר התובע לנתבעים להתגורר בדירה שבבעלותו בחדרה ללא כל תשלום דמי שכירות במשך 13 שנים לערך, סייע להם בכל 1 לחודש במתן כספים בסך 5,000 ₪ - 6,500 ₪, נשא בעלות המשכנתא והוסיף להם כספים מעת לעת בהתאם לצרכיהם, ובלשונו: "בחישוב קל אני "הפסדתי" כל חודש במשך 13 שנים - 3,000 ₪ לחודש בכדי לאפשר לנתבעים להתגורר בביתי ללא כל תמורה - מתנה בשווי 468,000 ₪" (עמ' 3 סעיפים 25, 27-32 בתצהירו). ראו גם: עדות התובע בפרוט' 25.6.20, עמ' 11 שורה 3; עמ' 22 שורות 31-35; עמ' 23 שורות 1-4; עמ' 23 שורות 5-11; עמ' 24 שורות 9-10; עדות הנתבע שלא נסתרה בעמ' 1 סעיפים 4-7, 10 בתצהירו.
התובע התבטא בקשר ליחסים שלו עם הנתבעת כקרובים ממש. "היא הייתה בשבילי הכל", "את הירח הייתי מביא לה" (פרוט' 25.6.20, עמ' 18 שורות 32-33), דאג לה וניכר שחש אחריות לעתידה הכלכלי עם בנו הנתבע. זאת בפרט על רקע לימודי בנו הנתבע למבחני ההסמכה ל... משך 10 שנים בהן עיקר נטל פרנסת המשפחה הוטל על הנתבעת (ראו: עמ' 3 סע' 25-27 לתצהירו; עמ' 1 סעיף 8 בתצהירו; עמ' 3 סעיף 32 בתצהירו; פרוט' 19.7.18 עמ' 2 שורות 20-23, 29-30; עמ' 4 שורות 22-23; פרוט' 25.6.20 עמ' 11 שורות 11-13).
גם הנתבעת העידה על היחס הקרוב בינה לבין התובע שהיה כשל אב ובת (להלן פרוט' 19.7.18, עמ' 3 שורות 29-32, ובהמשך פרוט' 25.6.20 עמ' 26 שורות 14-16, 31-32; עמ' 30 שורות 3-4.
"(פונה לתובע) היחסים בינינו היו של אבא ובן ולא של כלה. אמרת 'אני מעולם לא אנתק את הקשר אני מבטיח'... בגללך נשארתי במערכת החולנית הזו. הכל היית שם. היית אבא בשבילי אני לא כועסת עליך. אני מאוכזבת"
מתוך כך נמצא, כי הנטל להוכיח שמדובר בכספים שנתן התובע לנתבעים כהלוואה מוטל על כתפי התובע.
8.אני דוחה את טענת הנתבעת בעניין שיהוי ממושך בהגשת התביעה
התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2017, לאחר פרוץ ההליכים המשפטיים בין הנתבעים והגשת תביעתה הרכושית של הנתבעת נגד הנתבע בשנת 2016.
לאחר פרוץ ההליכים המשפטיים בין הצדדים ובפרט לאחר שהנתבעת ביקשה מהתובע ביום 28.10.17 לחתום על מסמך לפיו היא אינה חבה לו כספים, הבין התובע כי הנתבעת מתכחשת לחובותיה כלפיו להחזר ההלוואות וסמוך לאחר מכן הוגשה התביעה.
הנתבעת הכחישה כי פנתה לתובע בבקשה שיחתום לה על העדר חובות הנתבעים כלפיו. לצד זאת הודתה בדיון קדם המשפט שנערך ביום 19.7.18 כי אכן הגיעה אל התובע באותו יום לבקש ממנו "להרגיע את הרוחות". העובדה כי הנתבעת בחרה מיוזמתה להגיע אל התובע בחודש אוקטובר 2017, כשנה וחצי לאחר פרוץ ההליכים המשפטיים בין הנתבעים, מחזקת את גרסת התובע בעניין ומצאתי לקבל גרסתו.
הסכומים שבמחלוקת
9.כספים שנתן התובע לנתבעים בשנת 2004 כהלוואה לצורך רכישת הבית בצוקי ים
הוכח על ידי התובע מתוך תצהירו לו צורפו אסמכתאות, ולא נסתר על ידי הנתבעים, כי התובע העביר לנתבעים הסכומים הבאים בתקופת רכישת הדירה בצוקי ים ביום 16.3.04:
ביום 7.3.04 - סך 225,000 ₪, במזומן;
ביום 14.3.04 - סך 44,594 ₪ בהעברה מח-ן התובע לח-ן הנתבעים (נספח ג' לתצהיר);
ביום 16.3.04 - סך 766,000 ₪ בהעברה מח-ן התובע לח-ן הנתבעים (נספח ד' לתצהיר);
ביום 1.4.04 - סך 91,000 ₪ בהעברה מח-ן התובע לח-ן הנתבעים (נספח ה' לתצהיר);
ביום 24.10.04 - סך 240,000 ₪ בהעברה מח-ן התובע לח-ן הנתבעים (נספח ו' לתצהיר)
סה"כ 1,360,594 ₪.
הנתבע - כאמור, אינו חולק על מתן הכספים על ידי אביו התובע.
הנתבעת - טוענת כי הנתבעים קיבלו מהתובע כהלוואה בתקופה זו לצורך רכישת הבית בצוקי ים סך 927,886 ₪, בשלושה מועדים: ביום 9.3.04 - 312,519 ₪, ביום 15.3.04 - 375,367 ₪, ביום 24.10.04 סך 240,000 ₪.
הנתבעת לא צרפה אסמכתאות מתוך חשבון הבנק לקבלת הסכומים במועדים שניתנו.
הנתבעת אינה חולקת על הסכומים שטוען התובע כי העביר לנתבעים ובמועדי ההעברה.
כך בתצהירה מודה, כי הסכומים שפרט התובע אכן הועברו על ידי התובע לנתבעים ומתייחסת כדוגמא ספציפית לסכומים שנתן התובע בסך 44,594 ₪ ביום 14.3.04 ו766,000 ₪ ביום 16.3.04. אלא שטוענת כי חלק מהסכומים ניתנו כהלוואה (סך 927,886 ₪) והיתר כמתנה.
הנתבעת לא הניחה הסבר מדוע הפרש הסכומים בין הגרסאות (79,183 ₪) ניתן על ידי התובע לנתבעים כמתנה דווקא.
ודוק. לא מדובר בסכומים קצובים נטענים שניתנו כמתנה. הנתבעת מבקשת לראות בסכום כולל שניתן במועד מסוים על ידי התובע, חלקו כהלוואה וחלקו כמתנה, מבלי לפרט מהו הסך שניתן כהלוואה ומהו הסך שניתן כמתנה.
אני מוצאת כי לנוכח גרסת הנתבעת, לפיה התובע אכן נתן לנתבעים הסכומים, וכאשר היא טוענת כי סכום מסוים ניתן בחלקו כמתנה ובחלקו כהלוואה (מדובר בהעברה כספית אחת לחשבון הנתבעים), בנקודה זו עובר אליה הנטל, כחריג, להוכיח מהו הסך מתוך הסכום שהועבר כמתנה, ומה כהלוואה, וכי חלק הסכום ניתן במתנה, והנתבעת לא עמדה בכך.
גרסתה של הנתבעת נשענת על אסופת רישומים של התובע בכתב ידו, בהם רשומים המועדים והסכומים על פי גרסתה (נספחים ב1-ב5 לתצהיר הנתבעת).
בהמשך אתייחס ספציפית לאותן תרשומות ואנמק מסקנתי לגביהם כי אין בהם כדי לתמוך בגרסת הנתבעת.
בהינתן כי הנתבעת מודה שכספים שנתן התובע לנתבעים בתקופה מחודש מרץ 2004 - אוקטובר 2004 הנם כספי הלוואה עבור רכישת הבית בצוקי ים ביום 16.3.04 עד מועד קבלת החזקה בבית ביום 25.10.04 כנגד תשלום אחרון על פי חוזה המכר, כאשר התובע הניח גרסה נתמכת באסמכתאות לגבי הסכומים והמועדים בהם הועברו הכספים לנתבעים ולא הונחו אסמכתאות מצד הנתבעת לסכומים והמועדים על פי גרסתה ועל יסוד התרשמותי מחקירות הצדדים ומהימנותם כפי שיובא להלן - אני מקבלת את גרסת התובע בעניין.
מכאן נקבע, כי התובע הלווה לנתבעים סך 1,366,595 ₪ במהלך שנת 2004 עבור רכישת הבית.
10.כספים שנתן התובע לנתבעים בשנים 2007-2008
לגרסת התובע בכתב התביעה, הוא נתן לנתבעים כהלוואה ביום 1.10.07 סך 100,000 ₪, וביום 15.10.08 סך 200,000 ₪.
בחקירתו הנגדית הסכים יש למחוק הסכומים מהתביעה (פרוטוקול 25.6.20 עמ' 21 שורות 23-24).בסיכומיו טוען התובע כי "הסכומים נטולי משמעות כספית" (סעיפים 4-5 לסיכומים).
לגבי הסך 100,000 ₪ טוען התובע כי הוא שולם על ידו ישירות לחשבון בנו ח.. קדמה לכך העברה שגויה באותו יום ובאותו סכום לחשבון הנתבעים, אשר בוטלה על ידי התובע (כך הודה גם בחקירתו פרוט' עמ' 15 שורות 28-33).
סך 200,000 ₪ הועבר ביום 15.10.18 לנתבעים אשר הועבר על ידם בו ביום לחשבון בנו ח. (סעיפים 6-7 לסיכומי התובע, פרוטוקול שם).
משכך נדחית התביעה לגבי שני הסכומים הללו בסך כולל של 300,000 ₪.
11.סכומים שהוחזרו על ידי הנתבעים לתובע על חשבון כספי ההלוואה לרכישת הבית שנתן התובע במהלך שנת 2004, ואשר אינם שנויים במחלוקת
לגרסת התובע, הנתבעים החזירו לו על חשבון ההלוואה הסכומים הבאים:
ביום 1.10.07 - סך 267,000 ₪ לחשבון בנו ח. מתוך כספי השכירות;
(ביום 15.10.08 - סך 200,000 ₪ לחשבון בנו ח.; סכום זה הובא בחשבון במסגרת סעיף 10 לעיל ומשכך לא יחושב פעמיים).
ביום 18.9.19 - סך 144,000 ₪ (80,000 ₪ מחשבון הנתבעת לחשבון בנו ח., 64,000 ₪ מחשבון השוכרת של הבית);
בשנת 2010 - 72,000 ₪ (באמצעות העברת המחאות שוכרי הבית לתובע);
בשנת 2011 - 73,500 ₪ (באמצעות העברת המחאות שוכרי הבית לתובע);
בשנת 2012 - 78,000 ₪ (באמצעות העברת המחאות שוכרי הבית לתובע);
בשנת 2013 - 78,000 ₪ (באמצעות העברה בנקאית שמקורה דמי שכירות הבית);
הנתבע - מודה בכתב הגנתו ובתצהירו בהחזר הכספים על פי הפירוט. הנתבע הפנה בתצהיר עדותו הראשית לנספחים 3-8 להוכחת כספים ששילמו הנתבעים לתובע ואולם למעט נספח 3 (אסמכתא להחזר סך 267,000 ₪) - לא צורפו יתר הנספחים.
הנתבעת - מודה בכתב הגנתה בהחזר הכספים על פי הפירוט, למעט טענתה כי ביום 1.10.07 שילמו הנתבעים לתובע סכום גבוה מהמוצהר על ידו. הנתבעת לא פרטה הסכום ומועד התשלום בכתב ההגנה (סעיף 11.34 בכתב ההגנה), גם לא בתצהיר עדותה הראשית.
סה"כ הנתבעים שילמו לתובע עבור החזר ההלוואות נכון לסוף שנת 2013 (לא כולל הסכום מיום 15.10.08) - 712,500 ₪, קרן.
12.התרשמתי מעדויות וחקירות הצדדים כי לאחר הפרדת חשבונות הנתבעים בשנת 2009, שולמו החזרי ההלוואה מכספי דמי השכירות בלבד, והתשלומים הופסקו עם הפסקת השכרת הבית בשנת 2013. התרשמתי כי החזר ההלוואות פסק מתוך כך שפסקו להתקבל דמי שכירות ולא כיוון שנפרעו מלוא כספי ההלוואה.
13.כספים שנתן התובע לנתבעים בשנים 2014-2016
על פי גרסת התובע, הלווה לנתבעים בתקופה זו סך 408,666 ₪:
ביום 12.10.14 – הלווה לנתבעים סך 50,000 ₪ בהעברה בנקאית מחשבונו לחשבון הנתבע (נספח יא' בתצהיר);
בחודש 11/2014 - הלווה לנתבעים סך 25,000 ₪ במזומן לתשלום לקבלן ... עבור שיפוץ הנכס.
בחודש 10/2015 - הלווה לנתבעים סך 69,589 ₪ לצורך החלפת חלונות בבית. הסכום הועבר לחשבון הנתבע: 30,000 ₪ ביום 26.8.15, 32,000 ₪ ביום 4.11.15, היתרה 7,589 ₪ שולמה לנתבעים במזומן.
בשנת 2015 (תוקן במסגרת חקירתו הנגדית של התובע תחת שנת 2016 כפי שנרשם בכתב התביעה) - הלווה לנתבעים סך 264,077 ₪ עבור פירעון יתרת המשכנתא שרבצה על הבית.
הנתבע - בכתב הגנתו הכחיש (באופן לאקוני ללא פירוט) כי הסכומים ניתנו לנתבעים כהלוואה.
בתצהיר עדותו הראשית הודה כי הנתבעים פנו לתובע בבקשה למתן הלוואה לצורך שיפוץ הבית בתקופה זו (סעיף 21 בתצהיר) וכן להלוות להם כספים לצורך כיסוי יתרת המשכנתא (סעיף 23 בתצהירו). בסיכומיו, מודה כי כל הסכומים שנתן התובע לנתבעים ניתנו כהלוואה (למשל סעיפים 20, 22 בסיכומיו). ראו גם הודאתו בפרוטוקול מיום 19.7.18, עמ' 6 שורות 30-34).
הנתבעת - לא התייחסה במפורש לגובה הסכומים והמועדים לגרסת התובע. לטענתה כל סכום שנתן התובע לנתבעים בתקופה זו ניתן כמתנה, לרבות הסכום לצורך החזר פירעון המשכנתא שאינו מוכחש על ידה.
התובע הוכיח את הסכומים שנתן לנתבעים בתקופה זו ומועדם. המחלוקת הנה אם מדובר בכספים שניתנו כהלוואה או כמתנה.
14.יאמר כבר וינומק ביתר פירוט להלן - שוכנעתי מתוך כתבי הטענות, המסמכים שהוגשו ובפרט חקירות הצדדים והתרשמותי הבלתי אמצעית משמיעתם וממהימנותם, כי התובע הוכיח תביעתו לפיה הכספים שהעניק לנתבעים בכל הקשור לבית בצוקי ים, ניתנו להם כהלוואה.
אין חולק כי התובע סייע לנתבעים באופן שוטף ממועד נישואיהם, בעיקר באמצעות העברת כספים במתנה מדי חודש לשימוש השוטף של המשפחה. התובע נהג לרשום את הכספים שהעניק לנתבעים במתנה מדי חודש ומועדי התשלומים בתקופה שממועד נישואיהם בשנת 2003 ומשך כעשור עד שנת 2013 - וצרף את רישומיו נספח א' לתצהיר עדותו הראשית.
בתחילה נהג להעביר לנתבעים כ-2,000 ₪ בחודש מדי חודש בחודשו, אשר עלו לסך 4,000 ₪ בחודש ול-6,000 ₪ בחודש משנת 2007. הרישומים נעשו על ידו "בזמן אמת" כעולה מחקירתו. שני הנתבעים לא חלקו על כך ועל הרשום, והתובע אף לא נחקר על כך נגדית. הכספים שבמחלוקת במסגרת תביעה זו אינם כלולים ברשימת התובע בתוך הכספים שניתנו כמתנה.
מעבר לכספים החודשיים כסיוע כספי שוטף שנתן התובע לנתבעים במתנה, נתן להם כספים לצורך רכישת הבית בצוקי ים, שיפוצו לצורך השכרה וכיסוי יתרת המשכנתא.
שוכנעתי מהראיות שהניח התובע ומהסבריו בחקירתו, כי ראה במתן הכספים לנתבעים בקשר לנכס המקרקעין הלוואה, שכן נכס המקרקעין מעשיר את הנתבעים, כי היה לו חשוב לסייע לבנו ח. ולהלוות לו את אותם סכומים בקירוב, וכי מקורותיו והצורך להבטיח את עתידו לא אפשר לו ליתן מתנות כספיות לשני בניו בשווי מיליוני שקלים, אלא כהלוואות שיושבו לידיו.
התובע ערך תרשומות עבור בנו ח. לצורך מתן הלוואה לבן, לבקשתו. התובע שמר את המסמכים בביתו, וחלקם נלקחו על ידי הנתבעת ללא רשותו. גרסתה של הנתבעת בהליך נסמכת על אותם מסמכים, הנתבעת מבססת את כל כובד משקל הגנתה על אותם מסמכים.
התרשמתי כי הנתבעת (או מי מטעמה) ערכה שינויים במסמכים שלקחה מבית התובע, חלק מהרשום נמחק, צורפו רק חלק מהדפים שרשם התובע, והוצגו ברצף כרונולוגי שאינו במקור.
מעבר לכך שאמינות המסמכים שהציגה מוטל בספק, הנתבעת לא ביססה את פרשנותה לרשום באותם המסמכים. מנגד, התובע נחקר נגדית ארוכות על הרשום במסמכים, ידע להסביר ולפרט כל שורה ושורה בהם, נסיבות עריכתם ועדותו בכל הנוגע להם מהימנה עלי לחלוטין.
15.דפוס התמיכה הכלכלית של התובע בנתבע ואחיו - תומך בגרסת התובע
מהראיות שהונחו לפני ומחקירת התובע הונח דפוס תמיכה כלכלית של התובע בבניו, לפיו סיוע בהוצאות השוטפות נעשה במתנות וסיוע ברכישת נדל"ן נעשה להלוואות.
כך העיד התובע:
"ש. נתת להם כל כך הרבה למה שבימ"ש יאמין לך שהכספים שנתת כל החודשים אלו מתנות ורק הכסף לבית זו הלוואה?
ת.זו שאלה טובה. בראשון לחודש, הבן לא עבד, על הגיבנת יש לו 2 בנות והן צריכות אוכל. אני נוסף על זה גם עזרתי להם עוד בהרבה ואני יכול לפרט אבל לא כתוב באף מקום שאני אחרי כמה חודשים מהחתונה כשאני מת צריך לקנות להם וילה בנתניה. לא לערבב את שני הדברים. אני ראיתי בקניית הבית עסק. לי רווח מצד שלי, רווח המון מהצד שלהם וגם בית מכובד להם" (פרוט' 25.6.20 עמ' 23 שורות 5-11).
שוכנעתי מעדותו של התובע ברצונו הכן שלא להפלות בסיוע כספי מי משני בניו. התובע תיאר דפוס התנהלות של רצון לסייע גם לבנו ח. בהלוואה לצורך רכישת בית, כפי שהעיד:
"הוא (הבן ח. - ע.ב.ג) בא ב- 2006, כשסיים את הלימודים ואמר תעזור לי כמו שעזרת ל (הנתבע – ע'ב'ג'). אני רוצה בית. אמרתי אני אעשה הכל... הוא אמר לי אבא, רצית להראות לו שאני יכול לעזור לו באותם תנאים כמו שנתתי בהלוואה. אני צריך את הכסף. יש לי בעיה קינטית ואני צריך 2 מיליון בבנק. בשביל זה נתתי להם את זה כהלוואה ולא רציתי לתת להם".
...
"ש.כשתיארת מה שנתת לח. אמרת "כהלוואה".
ת.כשח. ביקש ממני לעזור לו לקנות בית אמרתי לו תוכל לקבל ממני בדיוק מה שאחיך קיבל, באותם תנאים.
ש. מה זה קיבל?
ת. הלוואות"
...
"ש.ח. החזיר לך את ההלוואה?
ת.הוא מחזיר לי. הוא מחזיר בתנאים אחרים מהם. ההבדל הוא שהוא משלם לי מהמשכורת שלו והם משכירות שהיא כאילו מהנכס שלי. יש לי פה קבלות איך מחזירים לי. בשבוע הבא אקבל עוד 50,000 ₪".
ובהמשך:
"...אתם שני אחים, אל תריבו ביניכם, אתם בנדל"ן תקבלו אותו דבר..."
(פרוט' 25.6.20, עמ' 13 שורות 26-31; עמ' 21 שורות 32-35; עמ' 22 שורה 1; עמ' 24 שורות 27-30; עמ' 25 שורות 8-9).
הדפוס המתואר מתחזק גם מהצהרת הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית, שם נכתב: "אכן, סכומים אלה הועברו מחשבון י. (התובע – ע'ב'ג'), והוגדרו כהעברה לבן משפחה. זה נכון. ואולם, לא כל הסכומים שהוגדרו כך ניתנו לנו כהלוואה. חלק מהסכומים נזקפו כהלוואה וחלק מהסכומים ניתנו לנו כמתנה" (עמ' 6, סעיף 8.6 בתצהירה). בהמשך הצהירה כי תכלית הכספים שלוו הנתבעים מהתובע הייתה לרכישת הנכס (סעיף 13.5 בתצהירה).
16.עדות נוספת לדפוס התנהלות כלכלית זו באה לידי ביטוי בנספח א' שצורף לתצהיר עדותו הראשית של התובע כמובא לעיל.
בתצהירו (סע' 29) פירט התובע את הנסיבות למתן הסיוע הכספי השוטף במתנה לנתבעים:
לא זו אף זו אני הייתי מסייע לבני-הזוג בכל 1 לחודש במתן כספים הנעים בין 5,000 ₪ - 6,500 ₪ מדי חודש בחודשו (שוב יובהר סכומים אלו ניתנו במתנה במשך כ- 13 שנים) אבהיר, כי בתחילה ניתן סיוע חודשי בסדר גודל של כ- 2,000 ₪ ברם, לאחר נטילת המשכנתא ע"י הנתבעים, אני הוספתי את עלות מימון המשכנתא. כמו"כ ובהתאם לצרכיהם מעת לעת הוספתי גם מעבר לסכום זה.
התובע לא נחקר בהתייחס לנספח א' ותוכנו לא נסתר.
17.המקורות הכספיים למתן הכספים על ידי התובע ומצבו הבריאותי - תומכים בגרסת התובע
גילו המבוגר של התובע, היותו נפגע טרור בעל 100% נכות צמיתה והעובדה שהסכומים שהועברו לנתבעים הוצאו מקופות גמל, מפיקדונות, מקרנות השתלמות וביטוחים של אשתו המנוחה שנועדו לספק לו רשת ביטחון ולשמש לו לעת זקנה לצרכיו האישיים והבריאותיים ומכספים שייעד לחיסכון עבור בנו ח., תומכים ומחזקים את גרסתו לפיה כוונתו הייתה ליתן הכספים כהלוואה (ראו הצהרת התובע בסעיפים 35-37 בתצהירו; עדות התובע בפרוט' 19.7.18 עמ' 2 שורות 23-24, 27-28; בפרוט' 25.6.20 עמ' 18 שורות, 17-20; עמ' 24 שורות 23-26).
טענות התובע בעניין מקור הכספים - לא נסתרו.
הנתבעת הייתה מודעת לכך שחלק מהכספים שניתנו להם יועדו לרכישת בית עבור ח. והודתה כי התובע אמר לה שלכך מיועדים הכספים (פרוט' 25.6.20, עמ' 27 שורות 31-32; עמ' 32 שורות 14-15; עמ' 34 שורות 21-22; עמ' 36 שורות 17-18; פרוט' 9.12.20 עמ' 39 שורות 29-34).
בנסיבות הללו סבירה ומתקבלת גרסת התובע לפיה כספים שייעד לו לזקנתו ולצורך מתן הלוואה לבנו ח. לרכישת בית עבורו כפי שניתנו לנתבעים - ניתנו להם על ידו כהלוואה מתוך כוונה וידיעה שיוחזרו לו.
18.נסיבות רכישת הנכס בשנת 2004 - תומכות בגרסת התובע, כמו גם היחסים הטובים ששררו בין התובע לנתבעים - תומכים בגרסת התובע בדבר הסיבה להעדר חתימת הסכם הלוואה
היחסים הטובים בין הנתבעים לבין התובע מחזקים את הטענה ששרר אמון בין הצדדים ולכן התובע לא ראה צורך בחתימת הסכם הלוואה. ראו: עדות הנתבעת - פרוט' 25.6.20 עמ' 31 שורות 26-27; עמ' 32 שורות 3-7; עדות התובע - פרוט' 19.7.18 עמ' 2 שורות 20-21; פרוט' 9.12.20 עמ' 37 שורות 13-15).
בעת מתן הכספים בשנת 2004 התגוררו הנתבעים בדירה שבבעלות התובע בחדרה והייתה קורת גג לראשם. הנתבעים לא נשאו בעלות מגוריהם בבית בחדרה ולא הייתה כל בהילות לסייע להם להעמיד קורת גג לראשם. אדרבא, השיקולים לרכישת הנכס היו להשקעה והשאת רווחים שכן גם לאחר רכישת הנכס המשיכו הנתבעים להתגורר בבית בחדרה והנכס הושכר לצדדי ג'.
כך הצהירה הנתבעת בסעיף 9.1 בתצהירה: "הרעיון היה להשכיר את הבית מס' שנים ולהחזיר את ההלוואה לח. מכספנו, כדי שנצליח – (הנתבע – ע'ב'ג') ואני - לעמוד ברכישת הבית". ראו גם דברי ב"כ הנתבעת בעניין בפרוט' 19.7.18 עמ' 5 שורות 31-32 ועדות הנתבעת בעניין בפרוט' 25.6.20 עמ' 28 שורות 1-2.
במועד רכישת הנכס היה לנתבעים הון עצמי בסך 318,000 ₪ (כמפורט בסעיפים 10.2.1, 10.2.2, 10.2.6, 10.3 בתצהיר הנתבעת) שהנו כרבע מסך עלותו הכוללת של הנכס;
התוכנית להחזר הכספים שניתנו בשנת 2004 בין הצדדים התבססה על הנחות כל הצדדים לגבי כושר השתכרות הנתבעים: הנתבעת שעבדה זה מכבר במשרד הבריאות והנתבע שיחל לעבוד עם סיום לימודיו ולהשתכר (ראו: סע' 9.1 בתצהיר הנתבעת; עדות הנתבעת בפרוט' 25.6.20, עמ' 28 שורות 3-5; עמ' 29 שורות 14-19). בשנת 2010 החל הנתבע לעבוד.
עדות התובע בדבר תכנית כלכלית שהציגו לו הנתבעים לצורך החזר ההלוואה (סעיפים 39, 43 לתצהירו) לא נסתרה, וכך הוא העיד:
"ש.מפנה אותך לסעיף 39 לתצהיר עדות ראשית – האם העלית את התכנית על הכתב?
ת.לא. אנחנו חשבנו שהערכנו נכון, לא רציתי לתת כלום, הם מרוויחים זאת טובת הילדים, הרעיון של (הנתבעת – ע'ב'ג') היה שאני אקבל את ההחזר בתוספת של ריבית של הבנק כאילו אני לא מפסיד ולא מרוויח. בינתיים היא אמרה ש(הנתבע – ע'ב'ג') יקבל את הרישיון ואעבוד ואני אקבל ממנו גם כסף אז השתכנעתי".
(פרוט' 25.6.20 עמ' 21 שורות 18-22).
ההיגיון הכלכלי והכדאיות ברכישת הנכס נלמדים גם מעדות הנתבעת על נסיבות רכישת הנכס:
"ש.אני אומר לך שמסכום שקטן מ- 100,000 ₪ קנית בית בקו השני לים שמכרת לאחרונה וחלקך 2.5 מיליון ₪. את הפכת מאדם שיש לו לכל היותר 100,000 שהוא יכול להשיג במימון לאדם שיש לו 2.5 מיליון ₪. לא חשבת שאת צריכה לשתף ברווחים האלה את י(התובע – ע'ב'ג') שנותר ללא פרוטה?
ת.ברכישת הדירה היו שותפים י., (הנתבע והנתבעת – ע'ב'ג'). ואז חשבנו איך קונים את הבית. חשבנו שאנחנו לוקחים גם משכנתא, משכירים את הבית ב- x סכום וי. נותן לנו הלוואה בסכום של 200,000 דולר. בשורה התחתונה הביתה הניב כסף על ידי השכירות שלו. גם המשכנתא. גם המשכורת שלי שעבדתי. גם התמיכה של י. גם כספים מסביב. ההלוואה הוחזרה בשלמותה לי. ".
(פרוט' 9.12.20 עמ' 41 שורות 32-33; עמ' 42 שורות 1-7).
וגם מעדות הנתבע בעניין:
"ש.התזה הזאת לא נכונה כי לא היה שום היגיון כלכלי להחליף הלוואה מבנק משכנתאות שאופק ההחזרה שלה הוא אופק של 2,600 ₪ לחודש כנגד הלוואה מאבא שלך שהחזרים חודשיים שלה עמדו על 6,000 ₪ לחודש.
ת.בתפקידך ככונס נכסים אתה יודע שאם לא היינו מחזירים את הכספים הבנק היה מיד מעקל לנו את הבית. אני מאמין שעדיף שהכספים יולוו מתוך המשפחה כדי לא להגיע לבנק ואם לא אבי לא הי הנותן לי את הרנטה החודשית לא הייתי יכול לשלם משכנתא. אז לאבד בית בשביל 2,600 ₪? מסמכי השכירות של הבית הוצגו. שנתיים ונגמרת המשכנתא במקום 30 שנה. הבנק לא היה נותן לי את ההזדמנות להגיע לבית המשפט".
(פרוט' 9.12.20 עמ' 48 שורות 33-35; עמ' 49 שורות 1-5)
מכאן שנסיבות העברת הכספים, ההיגיון הכלכלי שבבסיס העסקה כמובא מעדויות הצדדים והסדר החזרת הכספים בצירוף ריבית באופן שהתובע יפיק רווח מסוים מחזקים גרסת התובע, כי העברת הכספים נעשתה כהלוואה לרווח שני הצדדים.
19.נסיבות העברת הכספים בשנים 2014-2016 - תומכות בגרסת התובע
עלתה שאלה מתבקשת, לפיה אם כגרסת התובע הנתבעים לא השיבו לו את מלוא כספי ההלוואה שנתן לצורך רכישת הבית בשנת 2004, מדוע הסכים ליתן להם הלוואות נוספות בשנים 2014-2016?
התובע הניח הסבר ונימוק לנסיבות מתן ההלוואות בשנים 2014-2016, לצורך שיפוץ הנכס לצורך השכרתו והמשך החזר ההלוואה מדמי השכירות, כמו גם תכנון הנתבעים להגר לגרמניה, כך שהנכס היה ממשיך להיות מושכר כשדמי השכירות משולמים לו כהחזר ההלוואות.
וכך העיד:
"ש.אז מה ההיגיון ב- 2014 ואילך לתת להם עוד הלוואה אם זו הלוואה ולא מתנה?
ת.את ההלוואה השנייה נתתי להם רק אחרי שהם הודיעו לי שהם עוזבים אתה ארץ. רק ככה ראיתי באופן שאני יכול להשיג את הכסף אחרי שהבית יהיה בשליטה שלי.
ש.חייבים לך כסף ואתה אומר קחו עוד כסף כדי שאני לא אראה את הכסף?
ת.הבית היה במצב כזה שאי אפשר היה לגור בו ולהשכיר אותו. ראיתם את הבית שהוא לא ראוי למגורים. אם הם הודיעו לי ב- 2014 שהם עוזבים אתה ארץ אז כל ההלוואה הזאת היא לצורך שיפוץ הבית לצורך שכירות כך הייתי רואה 120000 ₪ בכל שנה. אם לא הייתי עושה את זה לא הייתי רואה אגורה והייתי צריך לחפש מקורות. לא תמיד צריך לחשוב מה יצא מזה".
(פרוט' 25.6.20, עמ' 24 שורות 3-11).
ראו לעניין זה גם דברי ב"כ התובע בפרוט' 19.7.18, עמ' 8 שורות 33-35.
עדותו של התובע בעניין מהימנה עלי.
20.מנגד, הנתבעת לא שכנעה בעדותה כי מדובר היה בכספים שנתן התובע לנתבעים במתנה.
כך למשל טוענת בסעיף 14.5 בסיכומים - "כחלק מתכנית זו, הסכים התובע לשלם עבור הנתבעים את יתרת חוב המשכנתא, בפברואר 2015... תשלום זה נעשה במתנה - ומעולם לא דובר עם הנתבעים על הלוואה!!!!".
אך טבעי הוא שאדם הרוצה ליתן מתנה, אין צורך לשכנע אותו לעשות כן ואין צורך לקבל "הסכמתו" אם הדברים באים מרצונו שלו. התנהגות הנתבעת המתוארת לעיל והצורך שלה לגרסתה להביא את התובע להסכים להעניק להם את המתנה הנטענת נעדרת היגיון ונוגדת את הדינמיקה הטבעית שבין נותן מתנה למקבל מתנה. אגב יוער, כי אף בחוק המתנה, תשכ"ח – 1968 רכיב ההסכמה מתייחס למקבל המתנה (סעיף 3 בחוק המתנה) ולא לנותן המתנה שכן לגביו ההסכמה לתת המתנה אינהרנטית בעצם נתינת המתנה.
לא כך הדבר, עת עסקינן בהלוואה שאז הדעת נותנת שמבקש ההלוואה יציג יכולת החזר וישכנע בדבר יכולתו לעשות כן לשם השגת הסכמת המלווה למתן ההלוואה.
21.הוכח שהתובע נטל הלוואה בסך 265,000 ₪ ביום 5.2.15 לצורך ביצוע הפקדה לחשבון ע"ש הנתבע לסגירת יתרת המשכנתא שעמדה על סך 264,077.49 ₪ (ראו: נספח ו' לכתב התביעה).
אין זה סביר כי התובע יטול הלוואה לצורך הענקת מתנה לנתבעים, בשים לב למצבו הכלכלי, לכספים שהעניק לנתבעים ולהלוואות שנתן להם וטרם נפרעו במלואן. אני מקבלת את גרסת התובע בעניין שלא מדובר במתנה.
העובדה כי התובע נטל הלוואה לצורך תשלום סך 264,077 ₪ לכיסוי החזר המשכנתא של הנתבעים על הבית בצוקי ים בחודש פברואר 2015, אינה מתיישבת עם טענת הנתבעת למתן הסכום כמתנה. בפרט לאחר שהוכח כי הנתבעים לא השיבו את סכומי ההלוואות הקודמות. בפרט לנוכח החרפת היחסים בין הנתבעים לה היה מודע התובע.
גרסת הנתבעת כי מועד זה בו נתן התובע לנתבעים את הסכום להחזר המשכנתא היה "הרבה לפני פרוץ הסכסוך" (למשל פרוטוקול מיום 19.7.18 עמ' 6 שורה 13), אינה נכונה עובדתית לנוכח טענות הנתבעים במסגרת ההליכים ביניהם, לרבות גרסת הנתבעת עצמה בכתבי הטענות שהוגשו על ידה. בתקופה הנטענת היו היחסים בין הנתבעים מתוחים ויציבות התא המשפחתי שלהם הייתה מוטלת בספק. לקראת סוף התקופה אף היו פני הצדדים לקראת פרידה. התובע היה מעורב ומודע ליחסי הנתבעים אז.
22.הנתבע הודה שהכספים שקיבלו הנתבעים מהתובע בשנים 2014-2016 ניתנו להם כהלוואות (פרוט' 19.7.18 עמ' 6 שורות 30, 33-34) וכי התובע סילק עבורם את יתרת המשכנתא כהלוואה
(פרוט' 9.12.20, עמ' 48 שורות 13-15).
23.אסופת המסמכים עליהם סומכת הנתבעת את הגנתה - מוצגים ב/1 - ב/5
בתמיכה לגרסתה ביקשה הנתבעת להיבנות מאסופת מסמכים המחזיקה חמישה עמודים בכתב ידו של התובע. לטענתה - מדובר במסמכים שנתן לה התובע בשנת 2011 להוכחה שהנתבעים פטורים מהחזר כל הלוואה כלפיו. המסמכים הוגשו לתיק על ידי הנתבעת וסומנו לשם הנוחות באותיות ב/1 עד ב/5.
הנתבעת ייחסה משקל רב למסמכים ("מסמך מכונן", כלשונה) והדבר בה לידי ביטוי בהיקף החקירות וההתייחסות בסיכומים למסמכים. כפי שיובא להלן אני מוצאת שסתירות בעדות הנתבעת בקשר עם המסמכים, תומכות בגרסת התובע בכל הנוגע למסמכים ולהלוואות.
24.הלכה היא שכאשר מבקשים להוכיח תוכנו של מסמך חל "כלל הראיה הטובה ביותר" לפיו אין להוכיח מסמך אלא על ידי הצגת המקור גופו בפני בית המשפט. עם הזמן, חל כרסום בכלל זה ובתי המשפט התירו הצגת ראיה משנית תחת הצגת המקור להוכחת תוכן הראיה (ע"א 6205/98 אונגר ואח' נ. עופר ואח', פ"ד נה(5) 71. נקבע, כי הראיה המשנית צריכה להתבסס על עדותו של מי שמבקש להגיש אותה המתאר בעל פה את תכנה.
25.עדות הנתבעת בקשר למסמכים וההלוואות לא היתה מהימנה עלי, התגלו סתירות בעדותה והעדר עקביות בהסבריה ביחס למסמכים שבחרה היא לצרף לתיק. אלו נזקפים לחובתה ומחזקים גרסת התובע. הנתבעת הציגה בפני בית המשפט העתק מקובץ המסמכים והוכח כי הוגשו לאחר שהתובעת או מי מטעמה ערכו בהם שינויים ותוספות.
כבר הרקע לצירוף המסמכים לתיק מעלה תהיות.
המסמכים, שהוגדרו על ידי הנתבעת בסיכומי כ"מסמך מכונן" לא צורפו על ידי הנתבעת לכתב ההגנה אלא בשלב מאוחר יותר.
בדיון קדם המשפט ביום 19.7.18 הצהירה הנתבעת כי התובע נתן בידה 3 דפים. לתיק צרפה 5 דפים, לא הסבירה אלו 3 מתוכם ניתנו לה על ידי התובע, ומהיכן שני הדפים הנוספים.
הנתבעת טענה כי המסמכים ניתנו לה בסוף שנת 2011 על ידי התובע עצמו כהוכחה לסיום פירעון חובם כלפיו (פרוט' 19.7.18 עמ' 7 שורות 32-34). עוד העידה הנתבעת כי הראתה לנתבע את המסמכים, דיברה איתו לגביהם והשאירה אותם בקלסר שבמחסן (שם, שורות 6-7). דבריה נסתרו בעדות הנתבע לפיו ראה את המסמכים לראשונה במסגרת ההליך בבית המשפט (פרוט' 9.12.20 עמ' 47 שורות 26-28).
יש להניח כי לו היה אמת בגרסת הנתבעת לגבי אופן קבלת המסמכים מהתובע ובהינתן חשיבותם להליך כנטען על ידה, היתה יודעת בדיון להסביר מה קיבלה, מתי ולצרפם. גם אם לא צורפו בשגגה לכתב ההגנה, היו הדברים צריכים להיות ברורים מפיה שנתיים לאחר פרוץ ההליך, ולא כך הוא.
עדותה של הנתבעת לגבי סכום ההלוואה הנטען לא הייתה עקבית, כך בסעיף 8.6.5 בכתב ההגנה טענה שהלוואת הגישור עמדה על סך 858,000 ₪, מקום אחד טענה שנוספו לסכום ההלוואה בסך 927,886 ₪ ריביות ובמקום אחר טענה שסכום זה כולל ריביות (ראו: פרוט' 25.6.20 עמ' 30 שורות 6-7; פרוט' 9.12.20 עמ' 37 שורות 11-27, עמ' 38 שורות 1-7). אף הסבריה לגבי תוספות הריבית או הפחתתה אינם מתיישבים.
26.המסמכים מוספרו בכתב יד בספרות רומיות I-IV, שלא היו במקור, ולא הוכח כי הסדר הכרונולוגי בו הוגשו היה סדר המסמכים במקור.
התובע הצהיר כי המספור אינו בכתב ידו ואינו במקור. התובע הצהיר כי כ... במשרד הביטחון משך עשרות שנים ממספר עמודים כעמוד מתוך כלל העמודים במסמך (1/4, 2/4... וכו'), פרוטוקול מיום 25.6.20, עמ' 21 שורות 29-31, עדותו מהמנה עלי ואני מקבלת אותה.
מעבר לכך -
שני עמודים מוספרו II, ואין זה סביר בעיני שנעשה כן על ידי התובע, אשר לכל הדעות ואף הנתבעים הודו בכך, הנו אדם מסודר וקפדן. כך גם התרשמתי מעדותו.
בנוסף, הרשום בעמוד השלישי ב/3 הנו בחלקו חזרה על הרשום בעמוד השני למטה ב/2, עובדה שלא מסתדרת עם יתר הרישומים והעמודים. כך גם, הספרה II המופיעה בעמוד השלישי לצד הרשום שהנו העתק מהעמוד הקודם, אינה מופיעה בעמוד הקודם לצד המספרים.
נחה דעתי כי המילים "חישוב ריבית" בעמ' ב/3 הוספו בכתב יד שאינו של התובע ואינו במקור. לשם השוואה וגם אדם שאינו מומחה לכתב יד יכול להבחין כי המילים "חישוב ריבית" המופיעות בעמוד ב/4 ואין חולק כי בכתב ידו של התובע, נרשמו באופן שונה, הן מבחינת הכתב, והן מבחינת סדר הרישומים.
לא ניתן לשלול, כי לא נמחקו רישומים בעמוד ב/3, המסתיים במחצית העמוד, בעוד שביתר העמודים הרישומים מופיעים עד סוף העמוד. בעמוד ב/5 אשר אף הוא מסתיים במחצית, מצולמות שורות ריקות בהמשך, דבר שאינו מופיע בעמוד ב/3.
27.גם עדות הנתבעת בעל פה אודות פירעון החוב כלפי התובע אינן עולות בקנה אחד עם תוכן המסמכים.
על פי העולה לכאורה במסמך ב/5 כפי שנטען על ידי הנתבעת, עמדה יתרת חוב הנתבעים כלפי התובע נכון לחודש אוקטובר 2011 על סך 75,000 ₪. הנתבעת לא ציינה זאת בתצהירה ולגרסתה החוב נפרע במלואו. לא מצאתי את הסברה של הנתבעת לפער בין עדותה ביחס למסמך לבין הכתוב בו על פי פרשנותה.
לשאלות בעניין זה השיבה בחקירתה:
"ש.מפנה אותך למסמך שלטענתך נמסר לך על ידי התובע, אסופת מסמכים ב'1-5. אני מציע לך שאמרת בתצהירך שהתובע מסר לך את המסמכים, אמר לך סיימת את החוב קחי את המסמך.
ת.כשהוא נתן לי את המסמך הוא אמר לי סיימתם עם כל ההלוואה אבל נשאר שם שארית של 75,000. הוא לא התכוון שזה יסתיים עכשיו כי הבית כבר היה מושכר עד 2013 וידענו שעד תום השכירות גם הכסף הזה יוחזר.
ש.למה לא אמרת את זה לא בכתב ההגנה ולא בתצהירך, אפילו לא ברמז. בשני כתבי בי הדין אמרת "נגמר החוב"?
ת.נגמר החוב נכון אבל השכירות ממשיכה".
(פרוט' 25.6.20 עמ' 30 שורות 27-29; עמ' 31 שורות 33-34, עמ' 32 שורות 1-2).
טענת הנתבעת כי החוב כלפי התובע נפרע ומאידך נותרה יתרת חוב להחזר אינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים. הנתבעת לא הניחה הסבר מדוע התובע יבקש ליתן בידה הוכחה לסיום החוב כלפיו טרם פירעונו. כך גם, לא הניחה הסבר מדוע אם נפרע החוב לשיטתה המשיכה להעביר לתובע את כספי השכירות מהנכס עד שנת 2013. עדותה בעניין זה אף אינה מתיישבת עם הצהרתה בסעיף 7.1 בתצהירה כי "י. תמיד היה אדם מסודר, וכאשר נתן לנו הלוואה, דאג לרשום את כל פרטי הכספים - אלו שניתנו ואלו שהשבנו לו, עד רמת השקל, כולל הריבית ששילמנו לו עבור ההלוואה י. גבה מאיתנו ריבית גבוהה יחסית!)".
הנתבעת בחקירתה לא ידעה להסביר במדויק תוכן המסמכים עליהם ביקשה להסתמך כמו גם סכומים שנרשמו ומדוע, לרבות העדר הלימה בין סכומים שונים במסמכים לגרסתה שלה.
ראו למשל: פרוט' 25.6.20 עמ' 33-34, הדגשה שלי - ע'ב'ג':
"ש. אמרת שקיבלת את המסמך, בחנת אותו, ראית שהוא טוב ראית שרשומים כל הסכומים במדויק ואז תייקת אותו. איך את מסבירה את הסך של 240000 ₪ ?
ת.אני יכולה להסביר את המסמך הזה שהוא בהלימה מוחלטת של ה-200,000.
כשי. כתב את ב' 1 כנראה הוא התכוון ל-234,000 כשהוא כתב 240,000.
ש.יש העברה נוספת מאותו יום על סך 6,000 ₪ מחשבונו של י. לחשבונכם?
ת.היו הרבה העברות.
ש.זה עמודו החמישי של נספח ב'.
ת.היו הרבה מאד העברות שרובן מתנה והחלק הזה הוא הלוואה.
ש.ז"א שיש לנו פה ערך 240 מורכב מ-234000 שיצאו מחשבון ח. ו-6000 שיצאו מחשבון י.. איך זה מסתדר עם התזה שכל הכספים שיצאו היו של ח.?
ת.זו שאלה שהיתה צריכה להיות מופנית לי. על כל תזרים הכספים שעשה. הוא העביר המון כספים לא הלכתי ובדקתי כל טופס והעברה. סמכתי עליו. אתה מבקש ממני לחזור 16 שנים ולבחון כל העברה של 6000 אני לא זוכרת. אני כן יודעת, בזכות המסמך הזה ולא רק כי עקבתי על כל הסכום של הקרן שלי והמשכנתא ואני יכולה להסביר את כל ההחזר של הבית.
...
ש.מפנה אותך לנספח ב' לכתב התביעה, מתועדת שם העברה של 766,000 ₪ ב-16.4.04, אני אומר לך שסכום זה יצא מחשבונו של י. לחשבונך.
ת.כן.
ש.למה זו לא הלוואה?
ת.זו הלוואה. היא מתוך ה-927.
ש.מפנה אותך מעל ה-766 4 שורות יש סכום 375,275. מכירת ניירות ערך שביצע י..
ת.מאיפה אני יודעת את זה?
ש.עכשיו אני מפנה אותך ל-ב' 1 סכום שני, 375,367, ₪ את רואה פה מכירת ניירות ערך נקוב שהוא ניתן בתאריך 15.3.04, מציג לך פה מכירת ניירות ערך של י. שמשקפת 375,000 בעמודו הראשון של נספח ב' לכתב התביעה. מאיפה הגיעו ה-375,000 ₪ האלה?
ת.בסעיף 48 לתצהיר שלו אני לוקחת אחריות ומודה שהוא העביר את כולם לחשבון שלנו. מתוך כל הסכום הזה חלק זה מתנות והחלק של ההלוואה על סך 927,886 שהוחזרה עד תום. כולל ריביות.
ש.מפנה אותך להבדלים בין השורה אותה את מאשרת 48 ג' 766,000 לבין שני הפריטים מתוך ב' 1 אותם את קושרת לסעיף קטן ג', בואי נסכם את שני הסכומים שמופיעים בקרן 312,519 ו-375,367 לא מניב 766,000 כמו בסעיף 48 ג'. גם התאריכים לא חופפים.
ת.י. הפקיד את כל הכספים האלה בשנת 2004 בתאריכים שונים. פה יש תאריכים שונים שהוא מציג של תאריכי תדפיסים. כאן הוא מציג בסעיף 48 מ-א' עד ה' סכומים ומתוך כל זה הוא הוציא למסמכים ב' 1-5. אני לא יודעת למה זה לא תואם. חלק הוא העביר כמתנה. זה 16 שנים, אני לא זוכרת. סמכתי עליו.
ש.מפנה אותך לנספח ב' לכתב התביעה. אני סופר 20 שורות מלמטה. אנחנו רואים 375,275 מיום 15.03. זה סכום שלטובתו י. מכר נייר ערך ביום 15.03. את רואה את הסכום הזה גם בחלקו העליון של ב' 1?
ת.אז מצאת, זה הסכום. אני לא צריכה לעשות עבודה על תדפיסים של י.. ניתן לי מסמך ואני סמכתי על בן אדם שהכספים האלה תועדו.
ש.ישנה העברה של 766000 שמופיעה בשורה 17 מלמטה בנספח ב' לכתב התביעה. ההעברה הזאת הובילה את התובע ליתרה שלילית שדרשה העברה של 300,000 ₪ מחשבונו של ח. לחשבונו של י.. איך זה מסתדר עם התזה שלך?
ת.מאיפה אני יודעת מה הוא עשה עם הכספים של ח.? אני יודע מה הניירת ערך שלו, מה הכספים של ח.
ש.אמרת הלימה מוחלטת.
ת.אמרתי הלימה מוחלטת על ב' 1-5.
ש.אני מפנה לאותו נספח ב' בכתב התביעה למס' החשבון שמופיע ליד המספר 300,000 והוא 402512. זה גם המס' שמופיע על ההעברה של 234 מח. לנתבע. ז"א ש-375,000 שאותם את קושרת לח. בכלל לא קשורים לח., 312 בכלל נוגעים ל-9.3 ו...?
ת.לא יודעת מה הוא רוצה ממני.
ש.איך את קושרת את הסכומים שמופיעים ב-ב' 1 בקרן לח.?
ת.י. אמר שהכספים האלה הם כספים שמיועדים לרכישת בית עבור ח..
העדר קורלציה בין הסכומים במסמכים שהוצגו ב/1-ב/5 והמועדים, לבין הסכומים שהלווה התובע לנתבעים והמועדים, מחזקים את גרסת התובע כי המסמכים הללו נועדו לבן ח. ומתייחסים להלוואה לבן ח., ואינם מתייחסים לסכומי ההלוואות שנתן לנתבעים ופירעונן.
28.הנתבעת העידה שלמעט המסמכים אין לה ראיה עצמאית משלה לסכומים שנטלו הצדדים מהתובע והחזרם (פרוט' 9.12.20 עמ' 37 שורות 13-15).
הנתבעת לא הניחה גרסה סדורה לגבי סכומי ההלוואות שניתנו והחזרם, גם אלו שלא הוכחשו על ידה.
בכל הנוגע לסכומי ההלוואות שניתנו - גרסת הנתבעת נשענת על רישומי התובע בנספח ב1 שהוכח שאינו מתייחס לנתבעים. למעט הסכום שניתן ביום 24.10.04 בסך 240,000 ₪ כהלוואה הרשום במסמכים, לא הניחה הנתבעת כל הסבר לשני סכומי ההלוואה שמודה שקיבלו, לטענתה סך 312,519 ₪ ביום 9.3.04 ו-375,367 ₪ ביום 15.3.04. לא המועדים הללו ולא הסכומים גובו באסמכתאות, חרף העובדה כי לו אכן היו כך הדברים היתה הנתבעת יכולה בנקל לצרף אסמכתאות.
מנגד, הנתבעת לא הכחישה הסכומים שנתן התובע והמועדים המפורטים בכתב התביעה בסעיפים 48 א'-ד', המגובים באסמכתאות שצרף התובע.
גם מתוך כך לא מצאתי לקבל את גרסת הנתבעת.
29.זאת ועוד, לפי גרסת הנתבעת, על יסוד המסמכים ב1-ב5, לנתבעים נותר לתשלום החזר ההלוואות 75,000 ₪ (לגרסת התובע כאמור נרשם 775,000 ₪, שלא בקשר לנתבעים, ונמחקה הספרה הראשונה).
לגרסת הנתבעת המסמך ניתן לה על ידי התובע בשנת 2011.
אלא שכאמור בשנים 2011-2013 הנתבעים שילמו לתובע על חשבון החזר ההלוואה, שאינו מוכחש על ידם:
בשנת 2011 סך 73,500 ₪, בשנת 2012 סך 78,000 ₪, בשנת 2013 סך 78,000 ₪.
התנהלות זו מאיינת אף היא את גרסת הנתבעת. שכן אם לגרסתה נכון לשנת 2011 היו הנתבעים חייבים לתובע סך 75,000 ₪ ולא הוענקו עוד הלוואות מצידו, מדוע ולמה השיבו לידיו על חשבון ההלוואות 154,500 ₪ ביתר? לא ניתן כל הסבר מצד הנתבעת.
אין במסמכים עליהם סומכת הנתבעת מוצגים ב/1-ב/5 כדי לתמוך בגרסתה, ומעבר לכך, גרסתה אינה עקבית, אינה ברורה, ואינה מהימנה.
30.עדותו של התובע היתה עקבית ומסודרת. התובע ידע להתייחס לעריכת המסמך ונסיבותיו, לכל שורה ושורה בו. עדותו של התובע היתה קוהרנטית, עולה בקנה אחד עם כל יתר הנסיבות והתנהלות הצדדים בתקופות הרלוונטיות והיא מהימנה עלי במלואה.
התובע הסביר כי המסמכים שהציגה הנתבעת הוכנו כטיוטה עבור בנו ח.:
"... זאת טיוטה שכתבתי לבן הקטן בגלל שהיו לי בעיות איתם, אני מתכוון לח.. את הדפים האלה, היו לי בעיות, אני קניתי את הבית יחד עם אשתי בתשלומים, בית קטן, שיסיים את הלימודים, יגור כמה שנים ויעוף. אני מתייחס לנתבע. שאח"כ יעבוד וילך לדרכו ויבוא הבן השני. עזרתי לו אבל, אני קיבלתי ב- 2002 את הקרנות של אשתי...
כל החישובים במסמך הם טיוטה שאני כתבתי לח.. לבן השני. הוא בא ב- 2006, כשסיים את הלימודים ואמר תעזור לי כמו שעזרת לנתבע. אני רוצה בית. אמרתי אני אעשה הכל. אני קיבלתי לשמחתי ולהפתעתי ב- 2002 מענק פרישה. קיבלתי 750,000 ₪. הוא אמר לי אבא, רצית להראות לו שאני יכול לעזור לו באותם תנאים כמו שנתתי בהלוואה. אני צריך את הכסף".
(פרוט' 25.6.20 עמ' 13 שורות 19-23, 26-30).
התובע הודה שהמסמכים נכתבו בכתב ידו, אלא שהיו מסמכים נוספים, המספור על גבי המסמכים שצרפה הנתבעת הוסף על ידי הנתבעת ולא במקור כמו גם מחיקת מספרים שנרשמו.
במקור ערך תרשומות על גבי מספר דפים והנתבעת הציגה דפים שלקחה ללא רשותו "מכאן ומכאן". לא מדובר במסמך אחד רציף.
בחקירתו הנגדית הצהיר כי הספרות הרומיות בראשית כל עמוד לא נרשמו על ידו.
בעמוד השלישי הכתוב "חישוב ריבית" לא נרשם על ידו במקור
בעמוד החמישי היה רשום בתוך הריבוע 775,000 ₪, הספרה "7" הראשונה נמחקה כך שנשאר 75,000 ₪ שלא כפי שנרשם במקור (פרוטוקול עמ' 12 שורות 2-12).
עדותו לא נסתרה ואני מקבלת אותה.
לטענתו ערך את הרישומים בשנת 2011 לאחר שבנו ח. רצה לרכוש בית וביקש את עזרתו לצורך כך, ועבור ח. (פרוטוקול עמ' 17 שורות 31-32). את הרישומים ערך לבד בחדר המשרד שבביתו (פרוטוקול עמ' 25 שורות 6-11).
התובע העיד כי המסמכים הנם טיוטה ואת המקור זרק. התובע הכחיש כי נתן את המסמכים לנתבעת. לטענתו, מעולם לא צילם את המסמכים ונתן לנתבעת. לגרסתו הנתבעת לקחה את המסמכים משולחנו (פרוטוקול שם שורות 18-25).
התובע נחקר נגדית לגבי שורה שורה במסמכים שצורפו, וידע להשיב מה משמעות כל מספר. לטענתו המסמך נכתב במקור לבן ח. וכל הסכומים שם מתייחסים לח.. (פרוטוקול עמ' 14).
לעדותו הסכומים הרשומים במסמכים אותם משייכת הנתבעת לתשלומים שהחזירו הנתבעים לתובע, הנם כספים שנתן לח. ולא להלוואות שנתן לנתבעים (פרוטוקול, עמ' 14,15).
התובע חזר על כך שהיו מסמכים נוספים, הנתבעת בחרה את המסמכים להגיש וחיברה אותם הגם שאינם שייכים להלוואות התובע להם (פרוטוקול עמ' 16 שורות 8-13).
התובע חזר על כך שהרשום בכתב יד בנספח ב3 "חישוב ריבית" אינו כתב ידו, לטענתו גם היו רשומים במקור דברים נוספים בעמוד אשר נמחקו (פרוטוקול שם שורות 31-32).
התובע ידע להצביע על העדר רציפות בכתיבת המסמך והסכומים הנזכרים בו (שם, עמ' 17 שורות 6-9) ועל חוסר התאמה בחישוב הסכומים ונתוני הריבית וליישבם (שם, עמ' 17 שורות 15-23).
31.מהתרשמותי הבלתי אמצעית משמיעת עדות התובע, עדותו מהימנה עלי. שוכנעתי כי המסמכים אשר צורפו על ידי התובעת, לא נרשמו ברצף בו הוצגו, לא מדובר במסמך אחד הכולל מספר עמודים ובסדר שהוגשו. שוכנעתי כי מדובר במסמכים אשר רשם התובע לעצמו עבור הבן ח. ולא במסמכים אשר נרשמו על ידי התובע לצורך חישובי ההלוואות וההחזרים שנתן לנתבעים והושבו לו, ודאי לא מסמכים עליהם התובע ישב עם הנתבעת כפי שניסתה להציג.
מתוך כך, אני מקבלת את הסבר התובע מדוע לא התייחס למסמכים בתצהירו - שכן לא ראה בהם רלוונטיים להליך משאינם מתייחסים לנתבעים.
עדותה של הנתבעת כי המסמכים נמסרו לה על ידי התובע אינה מהימנה עלי ולא שוכנעתי כי כך היו הדברים.
שוכנעתי כי הנתבעת אספה מסמכים השייכים לתובע מדירתו, ללא רשותו, ערכה אותם בסדר בה בחרה, מיספרה אותם בסדר בו בחרה, הוסיפה בהם רישומים שלה אשר לא היו במקור ומחקה רישומים אחרים על גביהם. היא או מי מטעמה.
על יסוד כל זאת ובהעדר המסמכים במקור, אינני מקבלת את המסמכים כראיה מטעם הנתבעת התומכת בגרסתה.
מעבר לכך שהרישומים אינם עולים בקנה אחד עם גרסת הנתבעת, והתובע מצידו הניח הסבר משכנע לגבי הרישומים שנועדו לבנו ח..
32.אי זימונו לעדות של מר ח. ומשמעותה -
מי מהצדדים לא ביקש לזמן לחקירה את מר ח..
הנתבעת סבורה שיש לזקוף זאת לחובת התובע, אינני מקבלת טענתה זו.
מעת שהמסמכים בהעתק צורפו על ידי הנתבעת לצורך הוכחת גרסתה והזמת גרסת התובע, נטל השכנוע לגבי מהימנות המסמכים ותכנם, רובץ לפתחה. הנתבעת לא הרימה נטל זה.
ככל שסברה שיש בעדותו של מר ח. לשפוך אור על המסמכים ולחזק את מהימנותם/תכנם, היה עליה לזמנו לעדות (כפי שידעה לעשות במסגרת הליכים אחרים שניהלה נגד הנתבע) לרבות זימונו כעד עוין. משלא עשתה כן, נזקף הדבר לחובתה.
שעה שהתובע כלל לא ביקש להסתמך על המסמכים, לגרסתו אשר כאמור מצאתי לקבלה, אין בהם רלוונטיות לנתבעים והם רלוונטיים למערכת היחסים בינו לבין בנו ח., כאשר ח. אינו צד להליך כמו גם להלוואות או מתנות שבחר התובע להעניק לו, לא מצאתי להחזיק לחובתו העדר זימון ח. לעדות, גם לא מצאתי צורך בכך לגופם של דברים.
33.עדות הנתבע
גרסת הנתבע שהנתבעים הלוו מהתובע סך של כ- 1,700,000 ₪, מהם הוחזרו כ- 700,000 ₪ ונותרה יתרת חובה כלפיו בסך 1,000,000 ₪ (פרוט' 9.12.20, עמ' 43 שורות 18-21; עמ' 48 שורות 1-2) נטענה ללא תימוכין או ביסוס באסמכתאות.
טענת הנתבע בדבר היקף הכספים שנתן התובע לנתבעים אינה נתמכת באסמכתאות. כאמור לעיל, נספחים 3-8 לתצהירו המהווים על פי הנטען הוכחות לכספים ששילמו הנתבעים לתובע לא צורפו.
הנתבע הודה כי התובע נתן לנתבעים הלוואות בסכומים כמפורט בכתב התביעה.
גרסאות הנתבע לגבי החזר ההלוואות ויכולתו להחזיר אותן השתנו במהלך ההליך - כך העיד בדיון מיום 19.7.18 שידו אינה משגת להחזיר הכספים לתובע (שם, עמ' 9 שורה 16). בדיון הוכחות מיום 9.12.20 העיד שמאז קנה את הנכס משלם לתובע כמו שעון שוויצרי ולאביו הערת אזהרה על הנכס (שם, עמ' 50 שורות 29-31) ובסיכומיו הסביר שלא רצה להעמיד עצמו בפני מצב שמשלם 3/4 מההלוואה לתובע בטרם ניתן פסק דין בעניין (עמ' 48 שורות 5-6).
מכל מקום, אין בעדותו בדבר כושר ההחזר שלו או העדרו בכדי לגרוע מעצם חבותו בחוב הנטען.
עדותו בהליך על גרסאותיו השונות לא נמצאה מהימנה.
34.הצמדה וריבית סכומי ההלוואות -
התובע הוכיח גרסתו כי הוסכם בין הצדדים שהנתבעים ישיבו לתובע את ההלוואות בריבית של 11% לשנה.
בכתב הגנתה הודתה התובעת כי ידעה (לטענתה בדיעבד), שההלוואה נושאת ריבית.
בדיון קדם המשפט מיום 19.7.18 הודתה הנתבעת (מפי בא כוחה), כי הוסכם בין הצדדים שההלוואות יושבו מדמי השכרת הבית בתוספת ריבית 11% (פרוטוקול, עמ' 5 שורות 31-32).
בחקירתה הנגדית, הגם שנשאלה במפורש לגבי גובה הריבית, לא השיבה והתחמקה בתשובותיה (פרוטוקול 9.12.20, עמ' 37-38 שורות 26-7, בהתאמה).
התובע צרף לכתב תביעתו דפי חישוב ריבית והצמדה של סכומי ההלוואה וסכומם החזריה, ערוכים על ידי רו"ח.
הנתבעים לא התייחסו לכך, לא חלקו על עצם הגשת המסמך ועל תכנו.
חישובי התובע נעשו על פי ריבית של 6% לשנה.
בהינתן מהות העניין, ולאחר בחינת הרישומים, אני מקבלת את חישובי התובע בעניין.
סוף דבר
35.לאחר שנדרשתי לכתבי הטענות וכלל החומר שהוגש במסגרת ההליך, הראיות שצורפו, שמיעת חקירות הצדדים והתרשמותי מהעולה מהם וממהימנות הצדדים ועל יסוד כל המובא והמנומק לעיל - אני מקבלת את תביעת התובע, למעט הסך 300,000 ₪ המפורט בסעיף 29 ו'+ז' בכתב התביעה.
בהפחתת הסכומים הללו כשהם צמודים ונושאים ריבית, עבור החזר ההלוואות שהעניק התובע לנתבעים, נושאי הפרשי הצמדה וריבית 6% לשנה, ובהפחתת הסכומים ששילמו הנתבעים לתובע על חשבון החזר ההלוואות נושאי הפרשי הצמדה וריבית -
על הנתבעים לשלם לתובע סך 2,019,250 ₪, נכון למועד הגשת התביעה ביום 5.9.17.
סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה 5.9.17 ועד התשלום בפועל.
על הנתבעים לשלם חובם לתובע בחלקים שווים.
36.אני מחייבת את כל אחד מהנתבעים לשלם לתובע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪ (סה"כ 80,000 ₪).
פסק הדין ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק שבכותרת.
ניתן היום, י"ד אייר תשפ"ב, 15 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
![]()