האם זכאי התובע לתשלום הפרש פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת? וככל שכן, באיזה שיעור?
11.להלן נדון בשאלות אלו לפי סדרן, תחילה נכריע בסוגיה האם זכאי התובע לפיצוי בגין פיצויי פיטורים שלא כדין. בהמשך נכריע בסוגיית העמלות קרי, האם זכאי התובע לתשלומים נוספים בגין עמלות מכירה.
דיון והכרעה -
הליך השימוע -
12.התובע הכחיש את טענת הנתבעת, כי פוטר בשל ליקויים ביחסי האנוש עם עובדים אחרים בנתבעת, וטען כי הסיבה לפיטוריו הינה רצון הנתבעת להתחמק מתשלום עמלות להן היה זכאי, לאחר שהנתבעת ניכסה לעצמה את מערך השיווק אותו הקים התובע בעמל רב.
13.התובע הדגיש כי משך כל תקופת עבודתו היה עובד מסור ונאמן ובשל השקעתו הרבה קצרה הנתבעת הכנסות רבות. בהקשר זה, פירט התובע כי בצע עבור הנתבעת מספר הזמנות גדולות וחוזים ביותר מ - 90% ממדינות האזור בתקופה יחסית קצרה בין היתר, ברזיל, ונצואלה ועוד. התובע טען כי זכה לשבחים רבים ממנהליו ולהעלאה בשכרו כשישה חודשים טרם פיטוריו לכן יש בכך כדי להוכיח כי פוטר בחוסר תום לב , במטרה לחסוך את תשלום העמלות בגין מכירות אשר ביצע.
14.עוד טען התובע, כי במהלך השימוע הנתבעת לא פירטה את הטענות אשר העלתה כנגדו, טענות אשר הוצגו באופן כללי ביותר ובלתי מבוסס ללא פירוט מינימלי. התובע הוסיף וטען, כי טרם ישיבת השימוע אף פנה לנתבעת בבקשה לקבל את כל המסמכים הרלבנטיים המצויים בתיקו האישי אולם נענה כי אין בידי הנתבעת מסמכים כאמור. התובע הדגיש כי הופתע לגלות במסגרת מכתב הפיטורים טענות חדשות אשר הועלו על ידי הנתבעת וכלל לא פורטו במסגרת ישיבת השימוע אשר נערכה לו.
15.התובע הוסיף וטען, כי טרם ישיבת השימוע, ביקש להשמיע גם בפני חברי דירקטוריון הנתבעת את עמדתו ושלח מכתב מאת באת כוחו בעניין זה אולם, הנתבעת השיבה באמצעות באת כוחה, כי אין לו זכות עמידה בפני הדירקטוריון לכן גם תשובת הנתבעת מעידה כי השימוע היה מס שפתיים, לאחר שההחלטה בעניינו של התובע כבר הייתה מוגמרת.
16.עוד הלין התובע, על כך שהנתבעת לא שעתה להצעתו בתום ישיבת השימוע, כי תינתן לו תקופת ניסיון נוספת, אלא מיהרה לשלוח מכתב פיטורים. עוד נטען כי פרוטוקול השימוע לא שיקף באופן מלא את תוכן ישיבת השימוע.
17.לעמדת התובע, גם במהלך ההליך אשר נוהל לא הוכיחה הנתבעת את טענותיה, לא זימנה את העדים הרלבנטיים ועדי הנתבעת העידו על אירועים אשר היו עדות מפי השמועה, ללא הצגת מקרים קונקרטיים אלא באופן אמורפי.
18.נוכח האמור, טען התובע כי הינו זכאי לפיצוי בסך של 9 משכורות בגין הפרת חובת השימוע, בסך של 474,335 ₪.
19.הנתבעת טענה מנגד, כי לא נפל כל פגם בהליך סיום עבודת התובע. הנתבעת ציינה כי הינה חברת הזנק פרטית קטנה המונה כ – 30 עובדים בהסכמים אישיים, כאשר בהסכם עבודת התובע נקבע כי לכל צד אפשרות לסיים את ההסכם מכל סיבה בהודעה מוקדמת בת 30 יום.
20.לטענת הנתבעת, התובע פוטר בהליך תקין ומנימוקים עניינים. במהלך הליך השימוע התובע במקום לנצל זכותו להשמיע עמדתו, בחר בטקטיקה של היתממות וכפירה בעיקר. ישיבת השימוע נדחתה פעמיים לבקשת ב"כ התובע והתובע אף היה מיוצג בישיבת השימוע. לפיכך, אינו יכול לטעון כי לא הבין מהן הטענות אשר הועלו כנגדו וכי מדובר בטענות כלליות שעה שהתובע עצמו לא פנה ולא ביקש הבהרות לאמור בזימון לישיבת השימוע, טרם הישיבה. לעמדת הנתבעת, מסקנה זו עולה גם מהתכתובות אשר הוחלפו בין באות כוח הצדדים טרם ישיבת השימוע, אשר יש בהן כדי ללמד כי האחריות להעדר בקשת ההבהרה לאמור בזימון לשימוע, מוטלת על התובע.
21.עוד נטען כי התובע שיקר במהלך השימוע וטען כי אינו זוכר את המקרה בו סירב להשתתף בשיחה עם מפיץ ספרדי, אף כי הדברים היו ידועים לו היטב. כמו כן, לטענת הנתבעת, ביחס למקרה אשר נטען כלפי התובע בו צעק על עובדת אחרת, ניסה התובע לגמד את חומרת המקרה ולא הביע כל התנצלות. במקום להגיב עניינית ולנצל את זכות השימוע להבהרת עמדתו, נקט התובע בעמדה טקטית טכנית. התובע בחר להתמקד במהלך השימוע בטענתו כי הינו בעל הישגי מכירות טובים ולא בטענות בעניין יחסי האנוש שלו. בניגוד לטענות התובע, שיחת השימוע לא הסתיימה בהסכמה כי התובע ישוב לעבודתו והייתה זו התרשמות התובע.
22.הוסיפה וטענה הנתבעת, כי לתובע הותר להקליט את שיחת השימוע, פרוטוקול שיחת השימוע נשלח באותו יום לבאת כוחו של התובע ולא נפל כל פגם בסירוב הנתבעת לאפשר לתובע להשמיע את דבריו בפני דירקטוריון החברה, מאחר ומנכ"ל הנתבעת הוא הגורם המוסמך לעריכת השימוע.
23.הנתבעת הוסיפה וטענה כי לאחר ישיבת השימוע, הוחלפה בין באי כוח הצדדים תכתובת נוספת וניתן לראות בתכתובת זו שימוע מאוחר המרפא את הפגמים בהליך השימוע.
24.הנתבעת הדגישה כי בהליך בפני בית הדין, הוכח כי התובע פוטר בשל בעיות ביחסי אנוש עם עובדים אחרים. הנתבעת הציגה עדויות של 3 מנהלים בכירים בחברה שהעידו באופן עקבי, על הבעיות הבינאישיות של התובע ועדותם לא נסתרה.
25. טענתו של התובע לפיה הנתבעת סיימה עבודתו כדי למנוע תשלום בונוס, אינה מתיישבת עם העובדות וההיגיון המסחרי. הנתבעת חברת הזנק אשר זקוקה להכנסות, ברי כי אם הייתה עסקה ממשית, התובעת לא הייתה מונעת מעצמה הכנסה נוספת. בנוסף, התובע אף לא הוכיח קיומה של עסקה אחת שעמדה להתממש סמוך למועד סיום עבודתו.
26.לאור האמור, טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו בגין הליך השימוע ומשמעות תביעתו הינה כי הוא מבקש להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הנתבעת כמעסיק, בניגוד להלכה. לחילופין, טענה הנתבעת, כי הפיצוי הנתבע על ידי התובע מופרז בהיותו מבוסס על שכר מופרך של 52,815 ₪, שכר אשר התובע לא הוכיח כי הינו זכאי לו, כאשר שכרו הקובע של התובע עמד על סך של 24,400 ₪ בלבד.
המסגרת הנורמטיבית-
27.דומה כי אין צורך לחזור ולהזכיר כי זכות השימוע היא חלק מחובת המעסיק לפעול בתום לב ובדרך מקובלת ובכלל זאת, על המעסיק לפרט בפני העובד את הטענות שיובילו להכרעה בגורלו על מנת שהעובד יוכל לממש את זכות הטיעון במלואה -"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת האפשרות לסיום עבודתו של עובד... ודוק. זכות השימוע איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טקס' גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות ולשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו"(ראו- ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, ד"ע לח 455 (2003).
28.בהתייחס לבחינה הצורנית של חובת השימוע נפסק כי -"על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו" (ראו-ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ – שמיר, פורסם בנבו, 13.1.2011).
מן הכלל אל הפרט-
29.בענייננו, אין מחלוקת כי לתובע נוהל הליך שימוע מסודר, התובע קיבל זימון לשימוע, מועד השימוע נדחה לבקשות ב"כ התובע והתובע היה מיוצג בישיבת השימוע.
30.עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה האם התובע היה מודע למכלול טענות הנתבעת אשר בגינן זומן לשימוע? האם טענות אלו פורטו כנדרש בפני התובע, וכלל שלא, על מי מוטלת האחריות לפירוט טענות אלו, האם על הנתבעת, אשר ערכה את הליך השימוע, או שמא על התובע, אשר נדרש היה לפנות לנתבעת בבקשת פרטים נוספים, טרם ישיבת השימוע?
31.לאחר ששקלנו את כלל העדויות, הראיות והחומר בתיק, אנו דוחים את טענת הנתבעת כי האחריות בעניין פירוט הטענות כנגד התובע מוטלת הייתה על כתפיו של התובע, ומקבלים את טענת התובע כי בהליך השימוע אשר נערך נפלו פגמים אשר פגעו בזכות התובע להתגונן כנגד הטענות אשר הועלו כנגדו, מהטעמים הבאים:
32.ראשית, מצאנו כי הטענות אשר צוינו בזימון לשימוע אשר נשלח אל התובע הועלו באופן כללי ולא כללו פרטים מהותיים הנוגעים לטענות הנתבעת כלפי התובע. נוכח חשיבות הדברים להכרעתנו, נצטט להלן את עיקרי הטענות אשר הועלו כלפי התובע בזימון לשימוע:
"1.1 במהלך התקופה בה הינך עובד בחברה, לא השתלבת ולא השכלת לפתח עבודת צוות ושיתוף פעולה...1.2 אינך מעורב בתהליכים בהם נדרשת מעורבותך, ונוטה להתמקד במשימות שמניבות לך תועלת כלכלית – אישית... כך לדוגמא כשהתבקשת להשתתף בשיחה עם מפיץ חשוב כדובר ספרדית פשוט לא הגעת לשיחה...1.3 במהלך העבודה יומיומי הינך מגלה חוסר אכפתיות לחברה ולעובדיה.1.4. אתה מתבטא בחריפות כלפי עובדים אחרים ומרבה לבקר עובדים ואת הארגון. הגיעו הדברים לכך שבאופן חמור וחסר תקדים, שאינו עולה בקנה אחד עם רוח החברה, צרחת במסדרונות על עובדת החברה. 1.5 בדיונים הקשורים לנוהלי עבודה נדרשו שיחות שכנוע, על מנת שתסכים לעבוד לפיהם".
33.מהזימון לשימוע עולה כי הנתבעת העלתה בפני התובע טענות כלליות, המייחסות לתובע ליקויים בהתנהגותו. אנו סבורים כי היה על הנתבעת ליתן לתובע דוגמאות לאירועים ספציפיים המסבירים את הבסיס לטענותיה. אי די בטענה כללית כגון- "הינך מגלה חוסר אכפתיות לחברה ולעובדיה" ויש להבהיר כיצד התנהגות זו באה לידי ביטוי לעמדת הנתבעת, בדוגמאות ספציפיות.
34.העדר פירוט דוגמאות ספציפיות, פוגע ביכולת התובע להתגונן כנגד הטענות המועלות כנגדו מאחר וללא פרטים לגבי מהות הטענות והאירועים הספציפיים הנטענים לא היה בידי התובע לשכנע את הנתבעת בנכונות גרסתו. לא נעלם מעינינו כי הנתבעת ציינה בזימון לשימוע 2 דוגמאות ספציפיות – טענה כי התובע סירב להשתתף בשיחה עם מפיץ ספרדי חשוב וכן טענה כי באירוע חמור, התובע הרים את קולו על עובדת אחרת של החברה. אולם, אנו סבורים כי גם דוגמאות ספציפיות אלו לא פורטו כנדרש והיו דלות בפרטים. הנתבעת לא פירטה כנדרש מהי גרסתה, הלכאורית, לגבי אירועים אלו. בכלל זאת, לא פורטו בזימון לשימוע שמותיהם של עובדים אלו ומתי התרחשו האירועים לטענת הנתבעת, לא פורטו הנסיבות בגינן התרחשו האירועים, מה נאמר בהם, מי נכח באירועים ועוד. בהעדר פרטים מהותיים לרבות פירוט גרסת הנתבעת ביחס לכל אחד מהאירועים אין התובע יכול לשכנע את הנתבעת בצדקת טענותיו. לפיכך, מצאנו כי הזימון לשימוע אשר נשלח לתובע, לא היה מפורט במידה סבירה.
35.שנית, מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי במהלך ישיבת השימוע וכן במכתב אותו קיבל התובע לאחר השימוע בו הודיעה הנתבעת על פיטוריו, הועלו כלפי התובע טענות ופרטים חדשים, אשר לא בא זכרם בזימון לשימוע.
36.במהלך השימוע, מנכ"ל הנתבעת העלה בפני התובע טענה ספציפית בעניין התכתבויות אשר הוחלפו בינו לבין סמנכ"ל התפעול בנתבעת, מר גביס : "...מייקל שוחח עימו והבהיר לו שההתנהגות שלו היא בלתי מקובלת. לדוגמא: ההתכתבויות עם אפי"(פ' ישיבת השימוע, נת9 לתצהירי נתבעת). הנתבעת לא הציגה לתובע התכתבויות אלו ואף לא ציינה זאת בזימון לשימוע.
37.מעיון בהחלטת הנתבעת על פיטורי התובע (נספח נת10), התברר כי הנתבעת העלתה בהחלטה זו טענות נוספות אשר לא נכללו בזימון לשימוע. כך למשל, נטען בהחלטה כי התובע סירב לבקשת הממונה הישיר עליו, מר מייקל פלונסברג, להשתתף בארוחת ערב עם עובדי הנתבעת, במהלך כנס באמסטרדם. עוד נטען כי התובע, כי העדיף לצאת לבילוי פרטי במקום להשתתף בארוחה אותה יזם הממונה הישיר שלו (ס' 26 להחלטת הפיטורים). כמו כן הועלתה טענה כי לתובע הייתה מערכת יחסים עכורה עם סמנכ"ל התפעול של הנתבעת, מר גביס (ס' 26 להחלטת הפיטורים).
38.בהחלטת השימוע, שבה הנתבעת על טענתה כי התובע העליב עובדת אחרת "בביטויים חריגים ומילים פוגעניות", מבלי שניתנו פרטים כלשהם לגבי האירוע אף שלגרסת הנתבעת, מדובר באירוע חמור.
39.נבהיר כי חשיבות פירוט הטענות אשר הועלו כלפי התובע מקבלת משנה תוקף, נוכח נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, בו אין חולק כי לא הועלו תלונות בענייו מקצועיות התובע והנהלת הנתבעת במהלך התקופה הרלבנטית , הייתה מרוצה מתפקודו המקצועי (ר' עדותה של סמנכ"לית משאבי האנוש, עמ' 30, ש' 18-20, עדות סמנכ"ל הכספים בנתבעת, עמ' 23, ש' 18 – 24). התובע הוכיח בפנינו, כי אף קיבל תשבחות בגין תפקודו המקצועי מהנהלת הנתבעת (ס' 9 – 19 לתצהירו של התובע, תכתובות הדוא"ל אשר צורפו כנספח ג(1-4) לתצהירו). כמו כן הוכח כי שכר התובע הועלה, כשישה חודשים בלבד טרם פיטוריו (מכתב העלאת השכר צורף כנת3 לתצהירי הנתבעת).
40.הנתבעת טענה כי מנכ"ל הנתבעת שוחח עם התובע בדבר התנהגותו, אולם גם לגרסת מנכ"ל הנתבעת, לא ערך תרשומת בדבר שיחות אלו ("אני לא חשבתי שזה יעשה טוב לכל הצדדים המעורבים להעלות על הכתב" - עמ' 3 לפ' השימוע, נת9) וכן לא התריע בשיחות אלו בתובע כי ככל שלא ישפר את התנהגותו, יישקלו פיטוריו (עמ' 3 לפ' השימוע). מנגד, התובע טען כי מנכ"ל הנתבעת אף שיבח אותו במהלך שיחות אלו ("דיברנו על מכירות. אתה בירכת אותי על מכירות ונתת לי צל"ש ובקבוק יין" – עמ' 3 לפ' נת9). בנסיבות אלו, כאשר הנתבעת הביעה שביעות רצון מתפקודו המקצועי של התובע, בהיעדר מסמכים בדבר שיחות ההתראה אשר נערכה עם התובע, היה על הנתבעת להקפיד ולפרט באופן מלא את כלל הטענות אשר הועלו כנגד התובע עוד בזימון לישיבת השימוע, על מנת ליתן לתובע הזדמנות אמתית להפריך טענות אלו ולהתגונן.
41.שלישית, שקלנו את טענת הנתבעת לפיה לתובע ניתן פרק זמן מספק טרם ישיבת השימוע והתובע אף היה מיוצג, לכן יש לזקוף לחובתו כי לא פנה לנתבעת בבקשה לקבל פרטים נוספים בעניין הטענות המועלות כנגדו. לאחר שעיינו בתכתובות שהוחלפו בין באות כוח הצדדים טרם ישיבת השימוע (נת2 – נת8), שוכנענו כי יש לדחות את טענת הנתבעת. לא מצאנו כי יש בהתכתבות בין באות כוח הצדדים טרם ישיבת השימוע, כדי להוכיח כי יש להטיל את האחריות על התובע בגין אי פירוט הטענות אשר הועלו כנגדו.
42.בנסיבות מקרה זה, אנו סבורים כי חובת הפירוט חלה על הנתבעת ואין לדרוש מהתובע לנסות ולנחש מהן מלוא הטענות המפורטות כנגדו, מיהם האנשים המעורבים באירועים ותוכן כל תלונה ותלונה הנטענת כנגדו. יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובע "היתמם" ולא הגיב בפירוט לטענות כנגדו, שעה שהנתבעת עצמה לא טרחה לפרטן באופן ראוי.
43. התובע אף הבהיר במהלך ישיבת השימוע, כי הטענות אשר פורטו בזימון לשימוע לא הובהרו כנדרש לכן אין באפשרותו להתייחס להן. חרף זאת, הנתבעת לא ערכה לתובע השלמת שימוע בכתב, לא הציגה בפניו את מכלול הטענות כנגדו לרבות הדוגמאות המצויות בידה, אלא מיהרה וקיבלה החלטה בעניין סיום עבודת התובע.
44.הנתבעת הלינה כי התובע שיחק משחק טקטי אולם, לטעמנו אף הנתבעת התעקשה וסירבה לבקשת התובע לקבל פרטים נוספים, מתוך רצון "להוכיח" את התובע על התנהלותו, חלף מתן הפרטים הנדרשים באופן ענייני. לפיכך, בנסיבות מקרה זה, אין בפרק הזמן שעמד לרשות התובע, כדי לרפא את הפגם אשר דבק בהתנהלות הנתבעת.
45.רביעית, אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת, כי בתכתובות אשר הוחלפו בין באות כוח הצדדים לאחר ישיבת השימוע (צורפו כנספחים נת12 – נת15 לתצהירי הנתבעת) יש כדי לרפא את הפגם בהליך השימוע ולהוות שימוע מאוחר. מעיון בתכתובות אלו עולה כי התובע חזר על טענותיו כי בפגישת השימוע הנתבעת העלתה כנגדו טענות עמומות אשר מנעו אפשרות להתגונן כראוי (ס' 4 למכתב ב"כ הנתבעת מיום 14.7.13, צורף כנת14) וכן הדגיש כי הופתע גם מתוכן ההחלטה על פיטוריו. התובע אף הפציר בנתבעת, כי אינו מעוניין לפנות לערכאות למימוש זכויותיו ובקש הזדמנות נוספת להמשיך בעבודתו הקבועה בחברה. הנתבעת סירבה להצעתו וחזרה על טענתה כי מלוא הפרטים הנדרשים הועברו לתובע והייתה זו אחריותו לפעול לבירור הפרטים טרם ישיבת השימוע. לא ניתן לראות במכתב זה משום השלמת טיעון כלשהי שכן מתוכן המכתב עולה מפורשות כי התובע הבהיר כי הועלו כנגדו טענות לא ברורות אותן לא מצאה הנתבעת להבהיר, גם לא לאחר פניית התובע. והעבירה את האחריות לבירור הטענות לפתחו על כן, תכתובות זו אין בה כדי לרפא את הפגם אשר דבק בהליך השימוע.
46.חמישית, בחנו את הטענה אותה העלה התובע בדבר העילה לפיטוריו, אשר נבעה לעמדתו משיקולים זרים, כדי להתחמק מתשלום עמלות. אין בידינו לקבל טענה זו. התובע לא הצביע על עסקה ספציפית בגינה עתיד היה לקבל כספים סמוך למועד סיום עבודתו ולא הוכיח כי היה זכאי לקבל תשלומים נוספים.
47.בהקשר זה, שקלנו את טענת התובע כי הועסק תחתיו עובד מכירות בשכר נמוך יותר, ללא עמלות ולכן הדבר מוכיח כי הנתבעת ביקשה להתחמק מתשלום שכר גבוה. לא מצאנו לקבל טענה זו שעה שבניגוד לנטען על ידי התובע, מר בורגר, מחליפו של התובע בתפקידו, העיד כי שכרו עומד על כ – 22,000 ₪, בדומה לשכר התובע. בנוסף, מר בורגר העיד כי תנאי עבודתו כוללים בונוסים (עדותו של מר בורגר בעמ' 14 ש' 21 – 22, עמ' 15 ש' 13-14). לפיכך, לא מצאנו כי מדובר בתנאי שכר חריגים המוכיחים את הטענה כי הנתבעת ביקשה להתחמק מתשלום עמלות המכירה להן היה זכאי התובע.
48.מצאנו כי בהליך אשר נוהל בפנינו, הנתבעת הוכיחה כי הסיבה לפיטורי התובע, הייתה חוסר שביעות רצונה מהתנהגותו. מר אפרים גביס, סמנכ"ל תפעול בנתבעת פירט מהם הליקויים אשר נפלו בהתנהגות התובע במהלך עבודתו בחברה, תוך מתן דוגמאות ספציפיות, ובכלל זאת - כי התובע בלט בהתנהגותו החריגה ביחס לעובדים אחרים; התובע הינה נכון לעזור רק במשימות המועילות לביצועי מכירותיו; בחודש 4/13 התבקש התובע "י לקוח להעביר אליו תעודת אחריות למוצרים. במקום לפנות ישירות למנהל השירות, פנה התובע לעובדת אחרת, בשם גב' ורד בן דוד, ו"הורה" לה להעביר לו תעודת אחריות, אף עירב את הממונה עליו והדריך את הלקוח לפנות ישירות למנהל השירות, מר חוטובלי, כך שהתובע לא יידרש להיות מעורב בכך (ס' 10 – 15 לתצהירו של סמנכ"ל התפעול, נספחים נת1-נת2 לתצהירו). כן פירט סמנכ"ל התפעול בתצהירו כי יחסיו עם התובע היו כה רעועים עד שלא שוחח עם התובע כלל והבהיר למנכ"ל החברה את עמדתו כי התובע אינו מתאים להשתלב בחברה (ס' 17 לתצהירו של סמנכ"ל התפעול).
49. נוסף על האמור, סמנכ"ל התפעול פירט כי היה עד למספר מקרים במהלכם התובע התבטא בחריפות כלפי עובדים אחרים באופן שאינו הולם את מקום העבודה, ובכלל זאת, כלפי גב' דליה שטרלינג, עובדת החברה, כלפי מר חיליק חיימוביץ, עובד מבוגר בן 70, כלפי המנהלת האדמיניסטרטיבית בחברה. לטענת סמנכ"ל החברה, הוא עצמו שוחח עם התובע על התנהגותו והעיר לו על כך (ס' 16 – 42 לתצהירו של סמנכ"ל החברה).
50.שוכנענו כי עדותו של סמנכ"ל החברה הייתה קוהרנטית ועמדה בקנה אחד עם האמור בתצהירו ולא מצאנו כי מדובר בעדות קלושה או בעדות שמועה, אשר אין ליתן לה משקל כלשהו, כטענת התובע.
51.סמנכ"ל המחקר של הנתבעת, מר ויינשטיין, הסביר אף הוא מה היו הליקויים אשר נפלו לשיטתו בהתנהגות התובע, ובכלל זאת – התעלמותו מבקשות של עובדים אחרים; היעדר בקיאות בתהליכי המחקר של החברה, אף שהתובע נדרש לכך מתוקף תפקידו. עוד פירט סמנכ"ל המחקר, אירוע ספציפי בו היה מעורב התובע בחודש 6/13, במהלך כנס באמסטרדם, עת התובע ישב בדוכן הפרסומי של החברה והשליך שי פרסומי של החברה (כדור קטן עם לוגו) על דיילות בדוכנים אחרים, באופן אשר גרם למבוכה לנציגי הנתבעת. בנוסף, סמנכ"ל המחקר ציין כי התובע סירב להגיע לארוחת ערב לעובדי החברה שאורגנה על ידי הממונה הישיר שלו (ס' 9 – 21 לתצהירו של סמנכ"ל המחקר).
52.עוד הצהיר סמנכ"ל המחקר, כי בחודש 11/12 צעק התובע באופן מביש על המנהלת האדמיניסטרטיבית בחברה, גב' אילה לייבוביץ, וכינה אותה בשלל ביטויים פוגעניים כגון – "אישה רעה" ו - מלוכלכת אחת" (ס' 22 – 24 לתצהירו של סמנכ"ל המחקר). אף סמנכ"ל המחקר הצהיר כי הבהיר למנכ"ל החברה כי התובע אינו מתאים לעבודה בחברה ואינו מקיים מערכת יחסים תקינה ושיתוף פעולה עם עובדי החברה (ס' 16 לתצהירו). סבורים אנו כי עדותו הייתה עקבית ורציפה ולא שוכנענו בטענת התובע כי מדובר בעדות סברה, נטולת משקל. מצאנו כי עדות זו הייתה קוהרנטית ותמכה בטענות הנתבעת. נוסף על כך, האמור בתצהיר ובעדות הגב' תמר הורביץ, סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת, היווה חיזוק לגרסת הנתבעת, בדבר חוסר שביעות רצון מהתנהגות התובע.
53.נוכח זאת, שוכנענו בגרסת הנתבעת כי הסיבה לסיום עבודת התובע הייתה קשורה בחוסר שביעות רצונה מהתנהגות התובע. עם זאת, מהעדויות אותן שמענו, עלה באופן ברור ביותר כי הנתבעת לא העבירה לתובע את מלוא העובדות והפרטים הנדרשים אשר עמדו בבסיס ההחלטה לפטרו. רק בתצהירי נציגי הנתבעת, הועלו לראשונה על הכתב הפרטים הרלבנטיים לאירועים הנטענים כלפי התובע, וצורפו המסמכים הנדרשים לעניין זה.
54.עניין זה, מהווה חיזוק למסקנתנו, כי בשימוע אשר נערך לתובע נפל פגם שעה שהנתבעת לא פירטה בפני התובע באופן סביר מהן הטענות המופנות כלפיו. יתרה מכך, כאמור לעיל, עדי הנתבעת, סמנכ"ל המחקר וסמנכ"ל התפעול אף הצהירו כי כל אחד מהם שוחח עם מנכ"ל החברה והביע את עמדתו כי יש לפטר את התובע. גם עניין זה לא הובא לידיעת התובע ולא הובהר לתובע כי התקבלו שתי תלונות מסמנכ"לים בכירים בחברה ואף לא מה היה תוכן כל אחת מתלונות אלו. לפיכך, נמנעה מהתובע האפשרות לשכנע את מנכ"ל החברה בגרסתו, בעת עריכת השימוע ולא ניתנה לתובע הזדמנות אמתית להזים את הטענות כנגדו.
55.להתרשמותנו, הנתבעת הקפידה על כללי הטקס של השימוע, עריכת זימון לשימוע, כתיבת פרוטוקול ומתן החלטה בכתב, אולם לא הקפידה על פירוט סביר של הטענות המופנות כלפי העובד. אומנם בהליך זה ניתנה לתובע אפשרות להשמיע טענותיו אולם, אין בכך כדי לרפא את הפגם אשר דבק בהליך השימוע עצמו, עת התברר כי הנתבעת העלתה כנגד התובע טענות רבות ומגוון אירועים, אשר לא פורטו בהליך השימוע עצמו.
56.שישית, שקלנו את הטענות הנוספות אותן העלה התובע לפיהן פרוטוקול השימוע לא שיקף את הליך השימוע, התובע פוטר הלכה למעשה עוד טרם ישיבת השימוע מאחר ונותק משרתי המחשב של החברה ולא ניתנה לו זכות להעלות את טענותיו בפני דירקטוריון החברה. לא מצאנו כי יש ממש בטענות אלו, לתובע ניתנה אפשרות להקליט את ישיבת השימוע וההסברים אותם מסרה הנתבעת בעניין ניתוק שרתי החברה כאמצעי זהירות והיות דירקטוריון החברה גורם לא רלבנטי לשימוע, סבירים בעינינו לכן התובע לא הוכיח כי ההחלטה בעניינו התקבלה טרם השימוע. בכל הקשור לטענת התובע כי לא הועברו לידיו מסמכים מתיקו האישי, שעה שהנתבעת הצהירה כי אין בידיה תיק אישי כאמור, לא נפל פגם בעניין זה.
57.כמו כן יש לדחות את טענת התובע כי היה על הנתבעת ליתן לו תקופת ניסיון נוספת. מצאנו כי בנסיבות מקרה זה, מדובר בהחלטה אשר הינה בגדר הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת בהתאם לשיקול דעתה.
58.לסיכום, לאור האמור לעיל, מצאנו כי בהליך השימוע אשר נערך לתובע נפלו פגמים המצדיקים פסיקת פיצוי כספי. בעת קביעת גובה הפיצוי שקלנו את השיקולים הבאים: משך תקופת העסקת התובע (שנה וחצי), לתובע נשלח זימון בכתב לישיבת השימוע, התובע היה מיוצג, נערך פרוטוקול וניתנה לתובע אפשרות להקליט את השימוע. כמו כן, לתובע ניתן פרק זמן סביר להיערך טרם השימוע. כאמור לעיל, אין בכך כדי לרפא את הפגם בהליך, אלא כדי להפחית ממשקלו. כן שקלנו, כי התובע הוכיח כי קיבל מחמאות בגין תפקודו המקצועי מהנהלת הנתבעת וכי התריעו בפני התובע, כי ככל שלא ישפר את התנהגותו, יפוטר. בנסיבות אלו, לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, אנו מחליטים כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 2 משכורות.
59.כפי שנפרט בהמשך פסק דיננו זה, בפרק העוסק בעמלות מצאנו כי יש לקבל את טענת התובע ולהכליל את העמלות אשר שולמו במהלך עבודתו, במסגרת שכרו הקובע לתשלום פיצוי פיטורים. בהתאם לכך, מצאנו כי שכרו הקובע של התובע עומד על סך של 29,870 ש"ח. לפיכך, התובע זכאי לפיצוי בגובה 2 חודשי השתכורת בשיעור של 59,740 ₪ בגין הליך פיטורים שלא כדין.
הפרשי עמלות בגין מכירות אותן ביצע התובע-
60.טענה נוספת אותה העלה התובע במסגרת הליך זה, הינה כי הינו זכאי לתשלומים נוספים בגין הפרשי עמלות מכירה בשל מכירות אותן ביצע. התובע פיצל את דרישותיו בעניין זה לשני רכיבים עיקריים, הראשון - עמלות בגין עסקאות אשר בוצעו במהלך תקופת העבודה השוטפת, בשנים 2012-2013, השני, עמלות בגין עסקאות עתידיות, עסקאות אשר לטענת התובע עתידות היו להיערך בחברה לאחר מועד סיום עבודתו.
61.התובע פירט כי בהתאם להסכם עבודתו, על הנתבעת לשלם עמלות בשיעור של 5% מסכום כלל המכירות אותן ביצע עבור הנתבעת, מכירות אשר עמדו על סכום של 1,698,230 דולר. לפיכך, על הנתבעת לשלם בונוס בסך של 84,911 דולר, דהיינו - סך של 339,646 ₪ (ס' 54 לכתב התביעה). נציין כי מעיון בתצהיר התובע, עולה כי התובע שינה את גרסתו והפחית את גובה הסכום אותו דרש, וטען כי סכום הבונוס לו הוא זכאי עומד סך 67,275 דולר אשר הינם 269,100 ₪ .
62.אשר לעסקאות עתידיות, טען התובע כי מאחר והשקיע רבות בעבודתו והקים מערך שיווק שלם עבור הנתבעת ואלמלא מערך זה לא יכולה הייתה הנתבעת להמשיך ולבצע עסקאות נוספות לפיכך, זכאי הוא לעמלה של 5% מסכום העסקאות העתידיות (2,000,000 דולר) דהיינו, לסך של 100,000 דולר אשר עומדים על סך של 400,000 ₪. בסה"כ זכאי התובע לשיטתו לסך של 739,646 ₪, כאשר הנתבעת שילמה סך של 65,364 ₪ בלבד לכן עליה לשלם לתובע יתרת עמלות בסך של 672,282 ₪, בתוספת פיצויי הלנה.
63.התובע התייחס באופן ספציפי לעסקה גדולה אותה ביצע עם חברת פוג'יקום, והכחיש את טענת הנתבעת כי עסקה זו הינה למעשה 2 עסקאות נפרדות, הראשונה בשנת 2012 (בשווי של 350,000 דולר) והשנייה בשנת 2013 (בשווי ש 179,778 דולר). לטענת התובע, על הנתבעת היה להתייחס לעסקה זו כעסקה אחת כוללת ובהתאם לכך הינו זכאי לסך של 5% מהשווי הכללי של העסקה 525,000 דולר, דהיינו סך של 26,250 דולר. בפועל שולם על ידי הנתבעת עמלה בשיעור 2.5% מתשלום סך 179,778 אלף דולר ארה"ב בלבד, דהיינו 4,494 דולר.
64.התובע הכחיש את טענת הנתבעת, לפיה קיבל עמלה בגין עסקאות כוזבות, עסקאות אשר בפועל הסחורה הוחזרה לארץ ולא התקבל תשלום. בהקשר זה, טען התובע כי שיטות העבודה שלו בנתבעת היו ללא דופי, כל מכירה אותה ביצע הייתה חייבת לקבל אישור מאת מנכ"ל הנתבעת, סמנכ"ל התפעול וסמנכ"לית הכספים בנתבעת בתקופה הרלבנטית, גב' דנה לופו גולדשטיין ז"ל, לאחר שגורמים אלו בחנו את העסקה וכדאיותה.
65.ביחס לעסקת פוג'יקום, טען התובע כי חרף טענות הנתבעת כי עסקה זו הייתה עסקה כוזבת, בסופו של יום הנתבעת קיבלה את התשלום במלואו בשנת 2014. התובע פירט, כי הייתה זו החלטת מנכ"ל הנתבעת לשלוח את הסחורה בגין עסקה זו, אשר יועדה למפיץ בברזיל, לאחסון באורוגואי, עוד טרם התקבל אישור השלטונות בברזיל להכנסת הסחורה למדינה. לשיטת התובע, לאור פרק הזמן שחלף, היה צורך בהתאמת הציוד טרם מסירתו ללקוח בברזיל והציוד הוחזר לישראל לצורך ביצוע ההתאמה, כאשר ההזמנה נשלחה לאחר מכן שוב ללקוח בברזיל והעסקה יצאה לפועל בשנת 2014. לטענת התובע, הנתבעת מנסה לחייב את התובע על נזק מוכחש בגין עסקה זו למרות שקיבלה את מלוא התמורה בגינה.
66.התובע הכחיש את טענות הנתבעת ביחס לעסקאות כוזבות נוספות לגביהן טענה כי נשלחו מוצרים ללקוח טרם קבלת תשלום מהלקוח ואף שהיה ידוע כי הלקוח ביטל את ההזמנה, עסקת JB ועסקת OPEN TRADE/URASUR. לטענת התובע, גם ביחס לעסקאות אלו, ההחלטה להעביר את המוצרים ללקוח, אשר בוצעה לאחר ביצוע ההזמנה, אינה קשורות לתובע ואינה בשליטתו לכן אם התקבלה החלטת הנהלה להעביר את הסחורה טרם קבלת תשלום על כל הסיכונים הכרוכים בכך, היו אלו החלטות ההנהלה ולא החלטותיו.
67.התובע הפנה לעדותו של מר יונתן פולר, עובד החברה אשר העיד מטעמו, וטען כי עדותו של מר פולר מוכיחה כי החברה ביצעה את העסקאות אותן היא מכחישה כיום ואף קיבלה תשלום בגינן.
68.הנתבעת מנגד, הכחישה את כל טענות התובע וטענה כי אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין מכירות אותן ביצע, לא בגין עסקאות אשר נערכו במהלך תקופת עבודתו בין השנים 2012 – 2013, ולא בגין עסקאות עתידיות. לטענת הנתבעת, כל הכספים להם זכאי התובע בגין המכירות אותן ביצע שולמו לו.
69.הנתבעת הדגישה כי התובע לא הוכיח קיומן של עסקאות עתידיות כלשהן בגינן הינו זכאי לתשלום בונוס נוסף. לטענת הנתבעת, התביעה לבונוס בגין עסקאות עתידיות נוצרה באופן מלאכותי לצרכי התביעה בלבד וניתן ללמוד זאת מטענות התובע לאחר סיום עבודתו עת לא טען דבר בעניין זכאות לתשלום בונוס בגין עסקאות עתידיות.
70.הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע אינו זכאי להפרשי בונוסים בגין תקופת עבודתו. הנתבעת הדגישה כי קיימים פערים לא מוסברים בין הסכום אותו דרש התובע בכתב תביעתו בגין תשלום הבונוסים לבין הסכום המפורט בתצהיר עדותו הראשית, אשר נמוך בכ – 25% מהסכום אותו דרש בכתב התביעה.
71.לעמדת הנתבעת, אף שהתובע הגיש תצהיר מפורט בו 30 עמודים, התובע הקדיש סעיף אחד בלבד בתצהירו (סעיף 90) בו טען כי הינו זכאי לסכום ה"חדש" אותו תבע כבונוס לשנים 2012 – 2013 ( סך של 269,100 ₪) וזאת ללא כל נימוק ואף התחשיב שהוגש אינו מגובה בחישוב מבוסס או אסמכתאות. מנגד, הנתבעת הגישה נתונים מובהקים, מגובים במסמכים ואסמכתאות, שהובאו במסגרת תצהירו של סמנכ"ל הכספים, והתובע לא הפריך את האמור בהם.
72.הנתבעת התייחסה באופן ספציפי לעסקת פוגי'קום אותה ביצע התובע, וטענה כי אין מדובר בעסקה אחת כטענת התובע, בשווי של 525,000 דולר, אלא בשתי עסקאות נפרדות אשר בוצעו בפער זמנים אחת מהשנייה, והתובע איחד אותן לעסקה אחת על מנת שתשלום הבונוס יהיה גבוה יותר.
73.הנתבעת הבהירה כי שילמה לתובע את הבונוס לו היה זכאי בגין כל אחת מהעסקאות אשר בוצעו עם חברת פוגי'קום ושולם במסגרת גמר החשבון אשר נערך לו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי גם אם היה התובע צודק בטענתו כי שתי העסקאות אשר נערכו עם פוגי'קום הינן למעשה אותה עסקה, התובע עצמו הודה כי התשלום בגין החלק הראשון של העסקה התקבל בנתבעת רק בשנת 2014, לכן ממילא התובע אינו זכאי לתשלום זה, מאחר ושולם הוא רק לאחר סיום עבודתו.
74.הנתבעת ביקשה להדגיש, כי לאחר סיום עבודת התובע ומשההנהלה הבכירה בנתבעת הוחלפה, התברר כי התובע היה שותף לביצוע עסקאות כוזבות. מדובר בעסקאות אשר לעמדת הנתבעת המוצרים לא נמסרו ללקוח, אלא רק נשלחו מהארץ ובפועל העסקה בוטלה והסחורה שכביכול נמכרה הוחזרה ארצה, בהעדר אפשרות לעשות בה שימוש (ס' 36 לתצהירו של סמנכ"ל הכספים).
75.כך למשל, ביחס לעסקת פוג'יקום, טענה הנתבעת כי המוצרים נשלחו ע"י התובע, ביודעין לברזיל, טרם קבלת תשלום מהלקוח וקבלת אישור הממשל בברזיל לקבלת המוצרים. לפיכך, המוצרים נשלחו לשטח באורוגואי בסמוך למעבר הגבול לברזיל ולא הוכנסו לברזיל, אלא אופסנו במכולה מבלי ששוחררו מהמכס ולבסוף הוחזרו לארץ, לאחר שכבר לא ניתן היה לעשות שימוש במוצרים אלו ולחברה נגרם נזק רב כתוצאה מכך.
76.הנתבעת טענה, כי התברר לה כי 2 עסקאות נוספות בהן היה מעורב התובע, עסקת JB ועסקת OPEN TRADE/URASUR, היו עסקאות כוזבות והתובע הודה כי בעסקאות אלו בחר ביודעין לשלוח סחורה אשר הנתבעת ייצרה על חשבונה מתוך ידיעה מוקדמת כי כלל לא תשלח ללקוח, והכל על מנת שישולם לו בונוס שנתי גבוה יותר.
77.כאשר גילתה הנתבעת את העסקאות הכוזבות, נאלצה לשקף זאת בספרי חשבונותיה והעסקאות נמחקו על ידי רואי החשבון מספרי החשבונות של הנתבעת. כמו כן, המוצרים המקולקלים אשר נרקבו במחסנים מחוץ לגבולות הלקוח, הוחזרו לארץ בעלות נוספת. הנתבעת טענה כי ביצוע העסקאות הכוזבות הסב לה נזק אדיר בשווי של מיליונים.
78.עוד טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח כי מנהליו ידעו כי מדובר בעסקאות כוזבות וגם אם כן, הדבר אינו רלבנטי, שכן לתובע יש אחריות אישית לדווח לדירקטוריון בדבר כל עסקה מאחר והתובע הבין היטב את משמעות מעשיו. לפיכך, לטענת הנתבעת, בחישוב הבונוס השנתי לשנת 2013 חושבו גם התשלומים בגין העסקאות הכוזבות בגינם קיבל התובע, שלא כדין, סך של 16,452 ₪. לעמדת הנתבעת יש לקזז סכום זה וכן את סכום הנזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מהתנהלות התובע וממעילתו באמון החברה, מכל סכום שייפסק לזכות התובע.
79.נקדים אחרית לראשית, ונבהיר כי לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים, העדויות והראיות, הגענו לכלל מסקנה כי התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין המכירות אותן ביצע, לא בגין עסקאות עתידיות ולא בגין עסקאות אותן ביצע במהלך עבודתו. עוד מצאנו, כי הנתבעת לא הוכיחה כי יש לקזז מהסכום אשר שולם לתובע, את התשלומים אשר שולמו בגין עסקאות כוזבות כטענתה, ונפרט.
80.בהסכם העבודה של התובע נקבע מנגנון למתן תשלום בגין מכירות אותן יבצע התובע, אשר עיקריו היו כדלקמן (נספח א' להסכם): "1. בכפוף למפורט בנספח זה, והחל מחודש ינואר 2012, תהיה זכאי לבונוס שנתי מיעד המכירות השנתי של החברה אשר יוגדר במהלך הרבעון של שנת 2012 ("היעד השנתי"). "יעד המכירות השנתי" משמעו, סך התמורה שהתקבלה בפועל אצל החברה בעבור מכירות במהלך שנה קלנדרית.2. בשנת 2012 סכום הבונוס יהיה 5% וישולם ע"ב רבעוני ע"פ גבייה בפועל. בשנים שלאחר מכן סכום הבונוס והיעד השנתי יקבע בהתאם להחלטת מנכ"ל החברה, על בסיס התקציב המאושר לאותה שנה. 3. סכום הבונוס יחושב על בסיס מצטבר באותה שנה קלנדרית בלבד. יובהר כי לא ניתן יהיה לקזז או להשלים את סכום הבונוס המשתלם מידי רבעון, על בסיס עמידה ביעדים שלא באותה שנה. 4. למען הסר ספק, תקופת ההודעה המוקדמת לא תחשב כתקופת עבודה לצורך חישוב הבונוס. 5. בשום מקרה לא יהווה הבונוס השנתי חלק משכורתך...7. מובהר כי אין באמור כדי לחייב את הצדדים לתקופת העסקה כלשהי. עוד מובהר כי באם תסתיים העסקתך בחברה, מכל סיבה שהיא, תהיה זכאי לקבל רק את אותו חלק יחסי מהבונוס אשר מתייחס לתקופה בה העוסקת בפועל בחברה".
81.כאמור בחלק העובדתי לעיל, בחודש 2/13 שונה אופן חישוב הבונוס, ונקבע כי הבונוס בגין שנת 2013 יחושב כדלקמן: בונוס בשיעור 2.5% ממחיר המכירה ישולם עם מסירת המוצרים ללקוח, עוד בטרם שילם הלקוח את התמורה לנתבעת, ואילו יתרת הבונוס בעד של 2.5% ממחיר המכירה, ישולם עם פירעון הסכום ששילם הלקוח בקופת הנתבעת.
82.אם כן, זהו המנגנון החוזי אשר הוסכם בין הצדדים ביחס לתשלומים בגין מכירות התובע. לאורו של מנגנון זה נבחן את טענות הצדדים.
תשלום בגין עסקאות עתידיות-
83.שוכנענו בטענת הנתבעת, כי התובע אינו זכאי לתשלומים נוספים בגין עסקאות עתידות, מהטעמים הבאים -
84.ראשית, טענת התובע כי הינו זכאי לתשלום בגין מכירות עתידות, סותרת את האמור בהסכם עבודתו. כמפורט לעיל, בהסכם העבודה נקבע במפורש כי התובע יהא זכאי לתשלום בגין עסקאות אשר נערכו במהלך תקופת עבודתו דהיינו בין השנים 2012 - 2013. בהקשר זה, אין בידינו לקבל את טענת התובע כי קיימת זכאות לתשלום האמור מאחר והתובע הוא שיצר את מערך המכירות של הנתבעת ויש לזקוף זאת לזכותו בלבד. הנתבעת הוכיחה באמצעות עדותו של מר ויינשטיין, סמנכ"ל מחקר בנתבעת, כי התובע מתעלם ממערך העבודה השלם בחברה אשר סייע בהקמת מערך השיווק (ס' 7 - 13, 28 – 34 לתצהירו של סמנכ"ל המחקר, אשר לא הופרכו ע"י התובע).
85.ככל שניתן היה לקבל את טענת התובע ולא כך הדבר, הקמת מערך שיווק על ידי התובע אינה יוצרת זכות קניינית, שכן התובע ביצע את עבודתו בהתאם למוסכם בין הצדדים וכקבוע בהסכם עבודתו. הסכם העבודה מנוסח באופן ברור בעניין זה וניתן להקיש ממנו כי אומד דעת הצדדים היה כי לא ישולם לתובע בגין עסקאות עתידיות (ר' לעיל - "..באותה שנה קלנדרית בלבד..").
86.לפיכך, גם אם כטענת התובע, עבודתו בוצעה היטב במסירות ובנאמנות, בוצעה היא כחלק מהסכם עבודתו, כאשר מערך השיווק הינו קניינה של הנתבעת לכן אין התובע זכאי לתשלום נוסף.
87.שנית, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התובע אף לא הוכיח כי הינו זכאי לסכום אותו תבע בגין עסקאות עתידיות, בסך של 5% מסך של 2,000,000 מיליון $ דולר ארה"ב, בשווי 400,000 ₪. התובע לא פירט כיצד חושב סכום זה (ס' 92 לתצהירו של התובע), בגין אילו עסקאות עתידיות הינו זכאי לסכום , המועד בו עסקאות אלו עתידות להיחתם על ידי הנתבעת ומהי התמורה אשר תתקבל בגינן. גם מעדות התובע עלה כי דרישתו אינה מבוססת אלא מדובר בטענה ספקולטיבית של התובע, המבוססת על תחושתו הסובייקטיבית כי עתידות להיכנס הזמנות בשנים הבאות וכך העיד-
"ש. באיזה שנה אתה עוצר? 2028 גם תרצה בונוסים?
ת.... שהתחלתי לעבוד בחברה, אני מכרתי לחברה 85,000 דולר. בגלל שמכרתי 85,000 דורל בשנה וחצי אם מכפילים זאת בארבע זה משהו כמו 340,000 ₪ זה עסקאות ראשונות. שהכרתי כבר את השוק, הבנתי כבר, שההזמנות הראשונות הללו אמורות להכנס עבור השנים הבאות- שנים 14, 15' לפחות 400,000 ₪ אם לא יותר. זאת הסיבה שפיטרו אותי. בגלל שמכרתי וסגרתי עסקאות עם כל המפיצים, המנכל חתם על החוזה, כל הזמנה ששלחו המנכל חתם על ההזמנה. הסמנכל תפעולי חתם על ההזמנות. שלחו את כל הכסף הזה, בתקופה שלי, ואחרי ששלחו זאת פיטרו אותי. זה כאילו שאני איש מכירות בנדלן, מכרתי את כל הבנין ולפני שמשלמים עמלות מפטרים אותי.
לשאלת נ"צ אני חושב שבשנת 14 – 15 – יהיו אותן עסקאות ואף יותר"(עמ' 7 ש' 1- 16).
88.נציין כי התובע התחמק בעדותו ממתן תשובה לשאלה כיצד ניתן ליישב את תביעתו בגין עסקאות עתידיות עם האמור בהסכם עבודתו, בו נקבע כי לא יהא זכאי התובע לבונוס בגין תביעות עתידיות (עמ' 7 ש' 31 - 32, עמ' 8 ש' 1 - 3).
89.שלישית, הוכח בפנינו כי טענת התובע לזכאות לעמלות בגין עסקאות עתידיות, לא הועלתה על ידי התובע בזמן אמת, במועד סיום יחסי העבודה או בהתכתבויות אשר הוחלפו בין הצדדים בסמוך לאחר מכן, אף שהתובע היה מיוצג באותה עת. התובע העלה את דרישתו זו לראשונה בכתב תביעתו (נספחים נת3 – נת9).
90.בעדותו לא היה בפי התובע מענה מדוע לא העלה את טענותיו בנוגע לעמלות בעבור עסקאות עתידיות בתכתובות אשר הוחלפו בינו לבין הנתבעת בזמן אמת. תחילה טען התובע כי מדובר בתכתובות אשר הוחלפו לפני מועד פיטוריו. אולם לאחר שהובהר כי מדובר בתכתובות אשר הוחלפו ביום 3.7.13 לאחר שהתובע פוטר ביום 1.7.13, לא היה בפיו הסבר לעניין זה (עמ' 6 לפ').
91.האופן בו התנהל התובע בזמן אמת והעובדה כי לא טען בפני הנתבעת כי הינו זכאי לתשלום בגין עמלות מעסקאות עתידיות, מלמד כי התובע היה מודע לכך והכיר באומד דעת הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם עבודתו ממנו עולה כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין עסקאות עתידיות. נוסף על כך, התובע אף לא הצביע על מקור חוקי בגינו הינו זכאי לשיטתו לעמלות בגין עסקאות אלו ואף לא הוכיח את הסכום אותו דרש.
92.מכלול הטעמים המנויים לעיל מוביל למסקנה כי התובע לא הוכיח זכאותו לקבלת תשלום בגין עסקאות עתידיות ותביעתו בגין רכיב זה, נדחית.
תשלומי עמלות בגין מכירות אשר נערכו במהלך השנים 2012 -2013-
93.לאחר ששקלנו את תחשיבי הצדדים, העדויות וכלל הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובע לתשלומים נוספים בגין עסקאות אשר בוצעו בשנים 2012 -2013, להידחות, מהטעמים הבאים -
94.ראשית, הנתבעת הוכיחה בפנינו כי מלוא התשלומים הנדרשים בגין כל עסקת מכירה אשר בוצעה על ידי התובע במהלך שנים אלו (מדובר ב – 10 עסקאות סה"כ), שולמו לתובע. סמנכ"ל הכספים, מר זיסמן, פירט בתצהירו לגבי כל אחת מהעסקאות את התמורה אשר התקבלה בגין כל עסקה, מתי התקבלה התמורה וכפועל יוצא מכך, מה היה גובה התשלום לו זכאי התובע (ס' 37 – 121 לתצהירו של סמנכ"ל הכספים). בנוסף, הנתבעת הציגה את מלוא האסמכתאות הנדרשות בגין כל אחת מהעסקאות אשר במחלוקת, ובכלל זאת - העתק אישור הזמנה, העתק חשבוניות, ואישור יתרת חוב בגין כל עסקה (נספחים נת10 – נת33).
95.גרסת הנתבעת הייתה סדורה ומנומקת ומצאנו כי הנתבעת התייחסה באופן ענייני לכל עסקה והוכיחה כי ככל שהתקבל תשלום בגין עסקה, במהלך השנים 2012 – 2013, הנתבעת פעלה בהתאם לתנאי ההסכם עם התובע ושילמה את המוסכם בגין כל עסקה. סמנכ"ל הכספים לא נחקר כלל על גרסתה המפורטת של הנתבעת בעניין זה אף כי נחקר ממושכות בנושאים אחרים לפיכך, גרסת הנתבעת בנושא זה לא הופרכה.
96.אל מול גרסתה המפורטת והמנומקת של הנתבעת, מצאנו את גרסת התובע ועדותו בעניין זה כחסרת פירוט (נספחים א1-6, כו1, כג – כד נספחים לתצהירו). התובע לא פירט בתצהירו כיצד הגיע לסכומים אותם דרש בגין כל עסקה ועל בסיס מה ציין את הסכומים המפורטים בתחשיבו אלא התייחס לכך בסעיף אחד בתצהירו , בו טען בכלליות כי הינו זכאי לסכומים הנתבעים (סעיף 90 לתצהירו).
97.התובע אישר בחקירתו כי היה מודע להסכמים עליהם בין שנים 2012 - 2013 ולמנגנון הבונוס אשר נקבע בהם(עמ' 5 ש' 1 – 10), אולם מעדותו ומתחשיבו התברר כי התובע כלל בתחשיב גם עסקאות אשר התשלומים בגינם לא התקבלו בנתבעת במהלך השנים 2012 – 2013, בניגוד למוסכם בין הצדדים, ללא כל הסבר-
"ש. תאשר לי שכל העסקאות שאתה תובע עליהם בונוס בשנת 2000 אתה תובע בגינם 5%
ת. בטח. על הכל. כולל עסקאות מ-2012
ש. אם לקוח לא שילם למה שישלמו לך 5% ?
ת. אם הייתי ממשיך בחברה הייתי יודע. ביקשתי על היום שפיטרו אותי"(ראו-עמ' 10, ש' 13 – 22).
98.בחקירתו אף לא היה בפי התובע מענה כיצד הגיע לסכומים אותם הוא דורש בגין כל עסקה. התובע טען כי יש בידיו את כלל האסמכתאות אולם לא הציג אסמכתאות אלו-
"ש. מפנה לס' 90 לתצהירך – בו אתה מפנה לנספח כד' – תאשר שחוץ מנספח כד' אין לנו מסמכים שאתה מסביר למה אתה תובע סכום מסוים בטבלה הזאת, ואם יש, תפנה אותי?
ת. ברור שיש. את טועה. אני הולך להסביר הכל – על כל העסקאות שיש בנספח כד', אראה לכם, יש הוכחות של כל העסקאות הללו.
מצד אחד יש הזמנות מהלקוחות על כל הסכומים האלה ובכל מדינה יש הזמנות מלקוחות - באווקוודור, צי'לה ארגנטינה, קולומביה וכו'.
אני אראה את כל המסמכים לבקשתך. כל ההזמנות שאני מציין, וציינתי לעיל, אלה המסמכים. על כל דבר יש הזמנה"(עמ' 5, ש' 16 – 22).
99.נבהיר כי אין בטענת התובע כי קיימות בידיו הזמנות מלקוחות אלו, כדי להוכיח כי הנתבעת אכן קיבלה תשלום בפועל מאותו לקוח. כך, אף לא היה בפי התובע מענה, מדוע לא התייחס בתצהירו לנתונים המפורטים אותם הציגה הנתבעת-
" בתצהירך אין התייחסות לטבלה שלנו וגם אתה לא אומר שבשורה הזאת אתם לא צודקים כי... כאילו לא היתה אצלך בתצהיר?
ת. זה קרקס חבל על הזמן.
לשאלה שוב – אני לא עו"ד. אני לא יודע.
לשאלה שוב – ברור שהתייחסתי בתצהיר שלי"(עמ' 6 ש' 32 – 33, עמ' 7 ש' 1-3).
100.שנית, גרסת הנתבעת הייתה עקבית לעניין גובה התשלומים להם זכאי התובע בגין העסקאות אותן ביצע. סמנכ"ל הכספים בנתבעת במועד סיום העסקת התובע, גב' דנה לופו – גולדשטיין ז"ל, העלתה על הכתב באופן מפורט וברור את הנתונים הכספיים על בסיסם חושב תשלום הבונוס אשר שולם לתובע במועד סיום עבודתו. הנתבעת הוכיחה כי תחשיבים אלו הועברו לתובע עוד טרם סיום עבודתו בשנת 2013 (נת5 – נת8, תכתובות אשר הוחלפו בין הצדדים במהלך חודש 7/13).
101.אל מול גרסתה העקבית של הנתבעת בנוגע לאופן חישוב העמלות להן זכאי התובע, נצבת גרסת התובע אשר לא הייתה עקבית, אלא מתפתחת. מהאמור בתכתובות אשר הוחלפו בין הצדדים בחודש 7/13 (נספחיםנת5-נת8), עולה כי התובע טען בפני הנתבעת, כי הינו זכאי לבונוס כולל בסך של 24,473.88 אלף דולר ארה"ב בגין כל תקופת עבודתו. הנתבעת טענה כי גובה הבונוס לו זכאי התובע עומד על סך של 17,957.17 אלף דולר ארה"ב, מכאן כי הפער בין הצדדים עמד על כ – 6,500 דולר ארה"ב בלבד.
102.בכתב תביעתו, שינה התובע את גרסתו וטען כי הוא זכאי לסך של 339,646 ₪, אולם בתצהירו טען התובע כי הינו זכאי לסך של 67,275 דולר ארה"ב אשר הינם 269,100 ₪. התובע לא הסביר מהי הסיבה לשינוי הסכומים אותם דרש ואף לא הוכיח את הסכומים הנתבעים. יש בשינוי גרסת התובע בעניין זה כדי ללמד כי התובע היה מודע בזמן אמת להעדר זכאותו לסכומים אותם דרש, כאשר במהלך כל התקופה, אף טרם סיום עבודתו היה מיוצג ומודע היטב לזכויותיו.
103.שלישית, נוסיף ונציין כי הנתבעת הוכיחה באמצעות חקירת התובע, כי אינו זכאי לתשלומים נוספים. בחקירתו הנגדית נשאל התובע באופן ישיר על מה מבסס הוא את טענותיו כי הינו זכאי לעמלות נוספות אולם, התחמק ממתן תשובות ישירות (ראו עדות התובע בעמ' 5 - 7 לפ'). בנוסף, לא מצאנו כי יש בעדותו של מר פולר כדי לסייע לתובע כי הינו זכאי לתשלומים נוספים בגין עמלות מכירה, מאחר ומר פולר לא ידע להשיב מתי התקבלו התשלומים בגין כל עסקה והאם התקבלו וכדבריו- "לא התעסקתי בכספים ובהזמנות. זה לא היה התחום שלי" (עדותו של מר פולר בעמ' 13, ש' 20, וכן ר' עדותו בעמ' 12 לפר', עמ' 13, ש' 1 - 22).
104.לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע אינו זכאי לתשלומי עמלות בגין המכירות אותן ביצע, מעבר לתשלום אותו קיבל מהנתבעת בסך של 119,480 ₪.
עסקת פוג'יקום והטענות בדבר עסקאות כוזבות-
105.שקלנו בכובד ראש את הטענות אותן העלו הצדדים בנוגע לעסקת פוג'יקום. עיקר המחלוקת בעניין זה, נגעה לשאלה האם הנתבעת קיבלה את מלוא הכספים בגין עסקה זו והאם יש לראותה כעסקה אחת מאוחדת או כשתי עסקאות נפרדות.
106.הנתבעת הוכיחה בפנינו כי מדובר בשתי עסקאות נפרדות הגם שעסקינן באותו מפיץ, פוג'יקום וכן כי נערכו 2 הסכמי הזמנה נפרדים ובכל הזמנה הוזמנו מספר שונה של יחידות, בפער זמנים של למעלה משנה בין הזמנה אחת לשנייה: ההזמנה הראשונה נחתמה בחודש 2/12, וכללה 75 יחידות בסך של 350,000 דולר ארה"ב. הנתבעת הוכיחה כי הזמנה זו התקבלה כחודש בלבד לאחר תחילת עבודת התובע, כאשר מי שהוביל לחתימת ההזמנה היא עובדת אחרת בחברה גב' קיפניס, אשר עבדה על ההזמנה זמן רב וטיפחה את הקשר עם הלקוח (ס' 41.1 לתצהירו של סמנכ"ל הכספים ונספח נת10, אשר האמור בהם לא הופרך). ההזמנה השנייה נערכה בחודש 5/13 וכללה הזמנת 43 יחידות, בסך של 179,778 אלף דולר ארה"ב (ס' 41.4 לתצהירו של סמנכ"ל הכספים ונספח נת12, אשר האמור בהם לא הופרך).
107.עוד נציין, כי הסכם עבודתו של התובע "שותק" בנושא זה ולא נקבע בו כי הזמנות שונות מאותו מפיץ ייחשבו כעסקה אחת לפיכך , התובע אף לא הצביע על מקור חוקי על בסיסו העמיד תביעתו בגין רכיב זה.
108.לפיכך, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי מדובר בשתי עסקאות נפרדות אשר כל אחת מהן כפופה להסדר הבונוס בשנה הרלבנטית בה נערכה העסקה. מאחר וההזמנה הראשונה נערכה בשנת 2012 והנתבעת הוכיחה כי לא התקבלה תמורה בגין ההזמנה הראשונה (ס' 40 - 44 לתצהירו של סמנכ"ל הכספים, נת7), התובע אינו זכאי לעמלה בגין הזמנה זו.
109.העסקה השנייה בוצעה בשנת 2013 ולכן בהתאם להסכם הבונוס לשנת 2013, הנתבעת שילמה לתובע בונוס בשיעור 2.5% מסך של 179,778 דולר, בסך של 4,494 דולר (נת 5).
110.נציין, כי גם לגרסת התובע, התשלום בגין העסקה הראשונה התקבל בשנת 2014 (ס' 109 לתצהירו, נספח כט'), לכן גם מטעם זה אין התובע זכאי לתשלום עמלה בגין עסקה זו, בהתאם למנגנון הקבוע בהסכם עבודתו על כן דין טענותיו בעניין זה, להידחות.
111.נוסף על האמור , שקלנו את הטענות אותן העלתה הנתבעת בקשר לעסקאות כוזבות, כאשר לשיטתה עסקת פוג'יקום הינה חלק מאותן עסקאות כוזבות. הצדדים הציגו בפנינו גרסאות סותרות בעניין זה. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ובחנו בכובד ראש את הראיות אשר הובאו בפנינו, אנו קובעים כי הנתבעת הוכיחה כי נאלצה לבצע הצהרה מחדש על נתוניה הכספיים, בספרי החשבונות של החברה (ס' 45 לתצהירו של סמנכ"ל הכספים, נת14), עקב עסקאות מכירה אלו אשר בוצעו בתקופת עבודתו של התובע.
112.עם זאת, אנו סבורים כי אין בידינו להכריע במסגרת הליך זה בטענותיה כבדות המשקל של הנתבעת בסוגיה זו ואף לא יהיה זה נכון לעשות כן, מאחר והצדדים לא זימנו לעדות את מנכ"ל הנתבעת באותה עת, אשר אין חולק כי היה מעורב בקבלת ההחלטות בדבר ביצוע עסקאות אלו. לפיכך, אין בידינו להכריע בגדרי הליך זה במחלוקת רחבת היריעה, האם מדובר בעסקאות כוזבות, מי היה הגורם האחראי לביצוע עסקאות אלו, האם האחריות מוטלת לפתחו של התובע כטענת הנתבעת או שמא הנהלת הנתבעת בתקופה הרלבנטית היא הנושאת באחריות, או שניהם יחדיו.
113.לאור האמור לעיל, אנו דוחים את טענת הקיזוז אותה העלתה הנתבעת בגין תשלומים אשר נמסרו לתובע עקב עסקאות כוזבות נטענות, אשר כאמור לא הוכחו בפנינו.
תשלום בגין הפרש פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת-
114.לטענת התובע, שכרו החודשי היה מורכב משכר בסיס ועמלות אשר נגזרו מהיקף המכירות. היקף המכירות בנתבעת בתקופת עבודתו עמד על סך של 1,698,230 מיליון דולר ארה"ב. לפיכך, לטענת התובע, היה זכאי לעמלה בשיעור 5% מהיקף המכירות, בשווי שקלי ולכן שכרו החודשי הקובע עומד על סך של 52,703.83 ש"ח. בהתאמה טען התובע, כי הינו זכאי לתשלום הפרש פיצויי פיטורים, בגין רכיב העמלות, בסך של 46,362 ₪, בהתאם לתחשיב הבא : 52,703.83 ₪ (שכר חודשי קובע)X 19/12 חודשי עבודה - 37,086 ₪ (התשלום אשר שולם ע"י הנתבעת בחסר) = 46,362 ₪ יתרה לתשלום בגין הפרשי פיצויים.
115.עוד טען התובע, כי הנתבעת שילמה בגין הודעה מוקדמת בחסר בהתאם לשכר הבסיס ללא תוספת עמלות לכן על הנתבעת לשלם לתובע בגין חודש הודעה מוקדמת סך של 52,703.83 ₪ (שכר בתוספת עמלות) בהפחתת 24,400 ₪ הסכום ששולם על ידי הנתבעת בגין הודעה מוקדמת = 28,304 ₪ הפרש תשלום בגין הודעה מוקדמת.
116.לטענת הנתבעת, בהתאם להלכה התשלום אשר שולם לתובע בגין המכירות אותן ביצע, הינו בונוס שנתי, כפי שהוגדר בהסכם עבודתו. תשלום זה משולם בגין הישגים מיוחדים ומהווה חלק שולי מהשתכרות העובד ואינו מהווה חלק משכרו הקובע לחישוב פיצויי פיטורים או הודעה מוקדמת.
117.עוד טענה הנתבעת, כי התובע אינו יכול לתבוע פיצויי פיטורים המחושבים על בסיס תביעה חסרת יסוד לתשלום בונוסים עתידיים בגין שלוש שנים לאחר מועד סיום עבודתו.
118.לחלופין טענה הנתבעת כי ככל שמחשבים את סך הבונוסים אשר שולמו לתובע, ההפרש לעניין פיצויי פיטורים עומד על סך של 6,714.22 ₪, או לכל היותר סך של 10,072.26 ₪, כפי שפורט בתצהירו של סמנכ"ל הכספים. עוד טענה הנתבעת, כי התובע אינו זכאי לפיצויי הלנה כלשהם.
119.תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964 (להלן: תקנות פיצויי פיטורים), קובעת מהם רכיבי השכר שיובאו בחשבון לצורך תשלום פיצויים פיטורים, והם אלה: שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה. בהתאם להלכה, נטל השכנוע כי תשלום מסוים המכונה 'תוספת' מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה, הוא על העובד (ראו-ע"ע 537/07 צחי טל נ' אילנות בטוחה בע"מ, פורסם בנבו 10.6.10)
120.עוד נפסק כי הכינוי בו מכנים רכיב שכר, אינו מעיד בהכרח על מהותו. המבחן לבירור מהות התוספת הוא המבחן הענייני (ראו-דב"ע לה/3-70 ערד תעשיות כימיות בע"מ נ' שטנדלר, פד"ע ז 271), כאשר מהות התוספת היא שמלמדת על טיבה.
121.בכל הקשור לתשלומים אשר שיעורם נגזר מהפדיון, קובעת תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים כדלקמן - "היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים". כלומר, ככל ששכרו של העובד משתלם "כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים. בהקשר זה נקבע, כי תקנה 9 מכוונת למצב שבו עיקר שכרו של עובד משולם כעמלות תפוקה אישיות (ראו-ע"ע 300327/98 אטקה בע"מ – רטר, פד"ע לט 49).
122.בהתאם לכך, נפסק כי עמלות המשולמות על בסיס אחוזים ממחזור המכירות או מהרווחים הן חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים (ראו-ע"ע 170/03 יוסי עזרא – יהב פרוייקטים ומיחשוב 1991 בע"מ, פורסם בנבו, 15.11.2004 וכן ע"ע 300048/98 עובדיה סימן - הסתור בע"מ, פורסם בנבו, 26.3.2002).
123.על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל המשמש כבסיס לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהא מותנה בתנאי או במצב, באופן שאם לא מתקיים התנאי או משתנה המצב -חדל התשלום (ראו-דב"ע נו/3-22 דורית פני גיל נ' טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 18.4.96)
124.עוד נפסק, כי כאשר התשלום המשולם לעובד הינו פרמיה אמתית ולא פיקטיבית, אין היא חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים (ראו-דב"ע לד/68 - 3 ארגמן - מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ - ישעיהו קורניצקי פד"ע ו', 103). המילים "שכר עידוד" ו"פרמיה", יכול שבהתקיים תנאים מסוימים יתארו תוספות ולא חלק מהשכר. לא השם יקבע אלא המהות ,כאשר התשלום הנוסף לא חייב את העובד לפעול אחרת מכפי שפעל לפני התשלום, ואף לא ציפו ממנו לדבר בעקבות התשלום, בנסיבות אלה יש לראות את התשלום כהגדלה של שכר היסוד, מוסווית כשכר עידוד (ראו- דב"ע מט/141 סלים בלבול - מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כ"א, 441).
125.במקרה דנן, מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי התוספת אשר שולמה הינה במהותה עמלת עבודה ולכן יש לכללה בחישוב תשלום הפיצויים של התובע, מהנימוקים הבאים:
126. נבהיר כי לא נעלם מעינינו כי התשלום אשר שולם לתובע כונה בהסכם עבודתו בשם "בונוס" אולם, בהתאם להלכה, אין באופן בו כינו הצדדים את התוספת כדי להעיד על טיבה והמבחן הוא מבחן מהותי.
127.בהתאם למבחן המהותי, התשלום בגין מכירות אותו קיבל התובע הינו נגזרת באחוזים של סך התמורה שהתקבלה אצל החברה בפועל עבור מכירות במהלך שנה קלנדרית (ר' האמור בהסכם עבודתו של התובע, לעיל). אין חולק בין הצדדים, כי מדובר במכירות אותן ביצע התובע במהלך שנה קלנדרית אחת ולא במכירות אשר בוצעו על ידי כלל עובדי החברה.
128.מאחר והתובע היה מנהל מכירות, מדובר בתשלום אשר בטיבו הינו עמלת מכירות. התובע לא נדרש לעמוד בתנאי מיוחד על מנת לקבל תשלום זה, אלא מדובר בעמלה אשר שולמה לו על בסיס אחוזים מהתשלומים בשל מכירות אותן ביצע במהלך השוטף של עבודתו. לפיכך, מצאנו כי היה על הנתבעת להכליל סכום זה בחישוב פיצויי הפיטורים וכן בתשלום חלף ההודעה המוקדמת.
129.מאחר וכאמור לעיל, דחינו את טענות התובע כי הינו זכאי לתשלומי עמלות מעבר לתשלומים אשר שולמו על ידי הנתבעת, אנו דוחים את טענתו כי הינו זכאי לשכר קובע של 52,815 ₪ ומקבלים את התחשיב אותו הציגה הנתבעת (ס' 150 לתצהירו של סמנכ"ל הכספים), אשר לא הופרך ע"י התובע.
130.הנתבעת הוכיחה כי סך הבונוסים ששולמו לתובע בגין תקופת עבודתו עמד על סך של 65,634 ₪ ובהתאם התוספת הממוצעת בגין עמלות ל – 12 החודשים האחרונים לעבודתו של התובע, עמדה על סך של 5,470 ₪. הנתבעת הוכיחה כי שכר היסוד של התובע עמד על סך של 24,400 ₪ (ס' 148 לתצהירו של סמנכ"ל הכספים אשר לא הופרך). בהתאמה לכך, שכרו הקובע של התובע לצרכי חישוב פיצויי פיטוריו הינו כדלקמן : 29,870 ש"ח x 19/12 = 47,294 ₪ סכום פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע.
131.במועד סיום עבודתו שוחררו לזכות התובע סך של 37,086 ₪ בגין פיצויי פיטורים (טופס 161 צורף כנספח כא1 לתצהירו של התובע) לכן התובע זכאי לסך של 10,208 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים.
132.בהתאם לתלושי השכר של התובע (נספח כא' לתצהירו), הנתבעת שילמה לתובע סך של 24,400 ₪ בגין הודעה מוקדמת לחודש 7/13. לפיכך, התובע זכאי נוסף לתשלום נוסף בגין ימי הודעה מוקדמת בסך של 5,470 ש"ח.
פיצויי הלנה-
133.בנסיבות מקרה זה, לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, לרבות התנהלות הצדדים ותום ליבם, לא מצאנו כי התובע זכאי לפיצויי הלנה לאור מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבים אשר במחלוקת.
סוף דבר -
134.הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
הפרש פיצויי פיטורים בסך של 10,208 ₪
הפרש דמי הודעה מוקדמת בסך של 5,470 ש"ח.
פיצויי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 59,740 ₪.
תביעתו של התובע לתשלומי עמלות יתרת עמלות בסך של 674,482 ₪ - נדחית.
135הנתבעת תשלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 14,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ז, (12 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציג עובדים מר הרצל גבע
|
|
רוית צדיק, שופטת
|
|
נציג מעסיקים מר יוסף גרשונוביץ
|