עניינה של בקשה זו, פינויו של המשיב מהנכס המצוי ברחוב ... בעיר ... (להלן: "הנכס").
-
הצדדים הם יורשיה החוקיים של המנוחה, (להלן: המנוחה").
-
ביום 23/01/2022 ניתן פסק דין במסגרת תיקים 22490-01-20; 22445-01-20 ו- 44249-02-20 במסגרתם נדחתה בקשתו של המשיב, לקיום צוואתה השנייה של המנוחה ונקבע כי תקוים צוואתה הראשונה, לפיה מורישה רכושה בחלקים שווים לכל שמונת ילדיה.
-
צו קיום צוואה ניתן ביום 25/01/2022.
-
תביעה לפירוק השיתוף בנכס, המהווה חלקו הארי של העיזבון, התקבלה בהסכמת כלל היורשים ביניהם המשיב ביום 09/03/2023 במסגרת תמ"ש 7907-08-22 וניתן בו ביום צו לפירוק השיתוף בנכס.
-
בתיק הוגשה בקשה למינוי באי כח הצדדים ככונסי נכסים. המשיב התנגד לה, ביקש לעכב הפינוי ואף העלה טענות כלפי המותב. ביום 28/09/2023 נדחו טענות המשיב, לרבות טענותיו כלפי המותב ובאי כח יתר הצדדים מונו ככונסי נכסים לצורך מכירת הנכס וניתן צו לפינוי הנכס בשנית.
צו כאמור אף נחתם ביום 29/10/2023.
-
ביום 01/10/2023 הוגשה בקשה לאישור הסכם מכר עם קונים. הבקשה הועברה לתגובת היורשים. המשיב התנגד בטענות ממוחזרות ובהחלטתי מיום 18/11/2024 נקבע כי טענותיו הוכרעו זה מכבר, בית משפט לא יידרש להן ובנסיבות אלו יימשך הליך הכינוס ואושר הסכם המכר במסגרתו נקבע בסעיף 5 כי הפינוי יהיה תוך 120 יום ממועד אישור בית משפט וכנגד העברת מלוא התמורה.
-
ביום 25/02/2025 הוגשה בקשה למתן צו פינוי כנגד המשיב לפיו יידרש לפנות הנכס תוך 21 יום.
-
בתגובתו לבקשה טען המשיב כי הינו דייר מוגן בנכס מאחר והתגורר עם הוריו בדירה מאז שנת 2014, דהיינו יותר משלוש שנים מאז פטירת האם המנוחה ומטעם זה, ביקש לדחות הבקשה לפינויו מהנכס.
-
בתגובתם טענו כונסי הנכסים כי יש לדחות הבקשה מהטעם שביום 09/03/2023 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפינוי המשיב מהנכס; המשיב הסכים לכך במהלך הדיון ומטעם זה, אף הסכימו יתר היורשים לוותר על תביעתם כנגדו לדמי שימוש; המדובר בהחלטה חלוטה ולא ניתן לערער עליה כעת; המדובר בהסכם שאושר וקיבל תוקף משפטי והמשיב ויתר על כל טענות ההגנה שהיו לו, לרבות טענה בדבר דיירות מוגנת. עוד טענו כי יתר היורשים מעולם לא הסכימו לחזקתו בנכס, הם דרשו פינויו בטענה כי הוא פולש וכל היורשים הינם יורשיהם של המנוחים. חלף זמן רב מאז שניתן צו פינוי; כך גם נדחתה התנגדותו של המשיב לאישור הסכם המכר והוא אושר בהחלטה חלוטה; המדובר בטענות חסרות תום לב של בעל דין שהסכים שהנכס יימכר כפנוי; כך גם התנהלותו הלא תקינה חושפת הצדדים לתובענות מטעם צד ג' בגין אי מסירת הנכס במועד; בית משפט דחה טענותיו לפיהן הוא היורש היחיד בנכס; המשיב מתנער מהחוזה בחוסר תום לב וקיים מעשה בית דיו, השתק ומניעות שעה שהעניין המשפטי הוכרע זה מכבר ומדובר בשימוש לרעה בהליך המשפטי בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי ומשכך, דין הבקשה להידחות.
-
דיון והכרעה
הוראות סעיף 33 (א) לחוק הגנת הדייר (להלן: "החוק") קובעות כי:
"החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתה או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה, או בהסדר קרקעות או מחמת חלוקתו...יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר לדורות החדש".
סעיף 33 (ב) לחוק קובע כי:
"נפטר בעל או חוכר לדורות של נכס כאמור בסעיף קטן (א) לפני שהיה לדייר בו...יהיה בן זוגו לדייר...יהיו ילדיו לדיירים...בתנאי שהיו מתגוררים אתו יחד בנכס ששה חודשים לפני פטירתו".
-
זכויותיו של המשיב בנכס הן 1/32 כעולה מנכס הטאבו שצורף בתיק ויתר הזכויות בנכס, רשומות על שם כלל היורשים, שהינם כיום שותפיו בנכס.
-
בעניין הנדון, הואיל וזכותו של המשיב כבעלי 1/32 מהנכס נרשמה, אין רלוונטיות לכך שהתגורר עם אמו. כאמור, המשיב אחד הבעלים בנכס ולעניין זה נקבע בחוק שכאשר בעל נכס או אחד מבעליו, המחזיק בו וזכותו פקעה, בין היתר מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה, כלומר, באמצעות פירוק השיתוף בו, אזי המחזיק יהיה דייר של הבעלים החדש.
-
כידוע, הפסיקה צמצמה את תכולתו של סעיף 33 (א) לחוק הגנת הדייר שכן זאת אינה מתיישבת עם זכות הקניין שהיא זכות יסוד ועם זכותו של כל שותף לדרוש פירוק השיתוף במקרקעין בכל עת כאמור בהוראות סעיף 37 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969.
-
עם זאת, הפסיקה צמצמה תחולת הסעיף, אך למקום בו ניתנה לשותף חזקה ייחודית כדין בהסכמת יתר השותפים. בעניין זה נקבע בפסיקה על ידי כבוד השופט טירקל בע"753/82 פלונית נ' פלוני, פ"ד ל"ז (4) 626, 631 כי:
"משמעותה של 'החזקה' שבה מדובר בסעיף הנ"ל (סעיף 33 (א) לחוק- הערה שלי, ע.ג), מקום שדברים אמורים ביותר מבעלים אחד. לעניין זה נפסק בעקביות, שהחזקתו של אחד מן הבעלים פורשת עליו את כנפי הגנתו של הסעיף הנ"ל כאשר היא החזקה ייחודית כדין, לאמור, בהסכמת יתר השותפים".
זאת ועוד, בפסק הדין לעיל, ציין כבוד הש' אלון ביחס להסכמה כי:
"ההסכמה הדרושה במקרה של שותפות בני זוג בדירתם צריך שתהיה פוזיטיבית, היינו שניתן להסיק באופן פוזיטיבי מהתנהגות בן הזוג, שעזיבתו אינה משום שנמלט הוא מהחיים בצוותא, אלא משום שמוותר הוא על זכותו הממונית בחלקו בהחזקה בדירה".
-
אומנם הדברים נאמרו ביחס לבני זוג, על אף האמור דברים אלו רלוונטים ביתר שאת לבעלות משותפת של שותפים (ראו בג"ץ 323-81 יוסף וילוזני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד לו (2) 733 סעיף 9) עת חזר בית המשפט על ההלכה לפיה 'ההלכה הפסוקה היא, ששותף לא יהיה לדייר מוגן לפי החוק, אלא אם החזיק בדירה החזקה ייחודית כדין, היינו שהשותף הסכים לחזקתו הבלעדית".
-
כך גם קל וחומר בנוגע לאחים מתוקף ירושה (ראו לעניין זה, תמ"ש (חיפה) 1820-11-11).
-
בעניין הנדון, טרם פטירת האם המנוחה, המשיב היה לכל היותר בר רשות להתגורר בדירה. לאחר פטירתה והואיל והדירה נרשמה בחלקה על שמו, הוא אחד הבעלים ומשכך, נדרשה הסכמה פוזיטיבית של יתר אחיו להישארותו בדירה.
-
מפרוטוקול הדיון בעניינם של הצדדים מיום 09/03/2023 התברר כי הוסכם ביניהם כי יינתן צו לפירוק השיתוף בה והדירה תימכר כפנויה.
המשיב אישר ההסכמה במעמד הדיון ואמר לפרוטוקול כי:
"אני מאשר שבית המשפט הקריא את ההסכם לאחר שהוסבר לי ואני מסכים להסכם".
משכך ושעה שניתנה הסכמת המשיב שצוינה לפרוטוקול, לפיה המשיב יתגורר בדירה כשהיא תימכר כפנויה ומשעה שניתן צו לפירוק השיתוף בדירה, הרי שהמשיב לא הוכיח כל הסכמה להמשך מגוריו באופן קבוע בדירה והסכמה זו של אחיו, ניתנה לאור התחייבותו לפינוי הדירה ומכירתה כפנויה.
-
זאת ועוד, שעה שבהסכמה ניתן צו למכירת הדירה כפנויה, הרי שקיים מעשה בית דין לפיו הדירה פנויה, העניין הוכרע ולא ניתן עוד לדון בעניין וזאת בשים לב להוראות תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בית משפט אינו צריך להידרש עוד לבחינת הטענה האם הדירה פנויה או תפוסה.
-
כך גם התרשמתי כי מדובר בניסיון לשימוש לרעה בהליך ובניגוד להוראות תקנה 4 לתקנות. סוגיית פינוי הדירה כפנויה כאמור לעיל, הוכרעה זה מכבר ולא היה מקום כלל להידרש לבקשה זו שאך נועדה לעכב ולסרבל ההליך.
-
עוד נתתי דעתי לנזק שעלול להיגרם ליתר הצדדים, שכן הסכם המכר נחתם זה מכבר ועיכובו חושף הצדדים לנזקים העלולים להיגרם כתוצאה מהפרת ההסכם.
-
אשר על כן, הבקשה מתקבלת. בשים לב לכך שלמשיב היה די והותר זמן להתכונן לפינוי ושעה שבקשה זו הוגשה ביום 25/02/2025 והוארך המועד להגשת התגובה, יפונה הנכס על ידי המשיב עד ולא יאוחר מיום 11/05/2025.
ככל שלא יפונה הנכס במועד, מאושר לכונסי הנכסים לבצע הפינוי באמצעות קבלן הוצאה לפועל כאשר מובהר כבר עתה שהמשיב, מר פלוני ת"ז XXX יישא בכל הוצאות הפינוי לרבות שכר הקבלן המבצע, עלות הגעת משטרת ישראל והן ישולמו מחלקו בנכס.
המשיב יישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪.
ההוצאות ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
ההחלטה מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינויי הגהה ונוסח בלבד.
ניתנה היום, כ"ב ניסן תשפ"ה, 20 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.
