בפני בקשה לסילוק על הסף מכוח תקנה 100 או 101 ל
תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד -1984.
עיקר העובדות הרלוונטיות
ענייננו בתובענה שעילתה רשלנות רפואית נטענת נגד נתבע 1 אשר ניתח את המשיבה באופן פרטי אצל נתבע 2 (להלן: "המבקש") .
בתאריך 31.7.02 עברה התובעת ,ילידת 7.12.58 ניתוח לכריתת רחם , אצל המבקש אשר הינו בית החולים, בו לטענת התובעת, עובדיו ו/או שלוחיו ו/או בעלי חוזיו ביצעו בה את המעשים ו/או המחדלים נשוא התובענה ולפיכך הוא חב בגינם כלפיה מתוקף היותו מעסיקו ו/או שולחו של הנתבע 1 .
טענות הצדדים
המבקש טוען כי אומנם לכתב התביעה צורפה חוות דעתו הרפואית של פרופ' איתן שילוני אך בחוות דעתו לא נטען דבר וחצי דבר כלפי המבקש ו/או מי מטעמו. לדבריו, התובעת פעלה בניגוד לתקנה 127 לתקסד"א בכך שלא טרחה לצרף לכתב תביעתה תעודת רופא ו/או חוות דעת רפואית להוכחת טענותיה שברפואה כלפיו ולכן, בהיעדר חוות דעת לביסוס טענות אלה, עילת התביעה נותרה עקרה.
המבקש מוסיף וטוען כי בהיעדר חוות דעת רפואית המבססת את טענות התובעת נגד המבקש, לרבות הקשר הסיבתי הנטען בכתב התביעה בין נזקיה של התובעת ובין מעשי ו/או מחדלי המבקש, המוכחשים על ידו, לא עומדת לתובעת כל עילה נגדו ולפיכך דין תביעתה נגדו להידחות או להימחק על הסף.
התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, כתב התביעה מעלה טענות בנושאים מנהליים ומשפטיים כאחד כנגד המבקש ולפיכך, גם אם תתקבל טענת המבקש כי אין בחוות דעתו של פרופ' שילוני כדי לייסד חבות משפטית נגדו, הרי שאין בכך כדי להצדיק את מחיקת או דחיית התביעה. לטענתה, אחריות המבקש יכולה לקום מסיבות שונות, ובכללן עילות משפטיות, שאינן מחייבות חוות דעת לאישושן.
התובעת מוסיפה וטוענת כי כתב תביעתה מעלה סיבות שונות נוספות בגינן חב המבקש כלפיה באחריות משפטית לרבות כי לא ניהל רישום רפואי מלא ו /או לא שמר עליו וכי לא וידא שהרופאים המטפלים בתובעת ובכלל זה אף הנתבע 1 , מיומנים למתן טיפול רפואי באופן שלא יגרום לתוצאות החמורות כדוגמת אלה שנגרמו לה. עוד נטען כי אומנם פרופ' שילוני לא הזכיר בחוות דעתו ברחל בתך הקטנה את אנשי הצוות הרפואי של המבקש אלא רק את הנתבע 1, אולם בכל הקשור למעקב ולטיפול לאחר הניתוח שעברה התובעת , כוונתו הייתה גם אליהם.
דיון
העדר עילה ו/או יריבות
הלכה פסוקה היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם אמצעים הננקטים בלית ברירה וכמוצא אחרון. הפסיקה קבעה מבחנים צרים וברורים שרק בהתקיימם ייאות בית המשפט לנקוט דרך החלטית זו מבלי להדרש לסוגיות שבמחלוקת. כך למשל נפסק ב
בר"ע 59/81 דורה ארדיטי ואח' נ' עזבון יעקב ארדיטי, פ"ד לה (2) 811:
"נפסק כבר פעמים רבות בעינינים דומים שכאשר מדובר בדחייה או במחיקה של תביעה על הסף, אין בית המשפט בוחן מה הם סיכויי התובע להצליח בתביעתו, ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תובענתו אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו".
לעניין זה ראו גם דברי השופט א' גרוניס ב
ע"א 154/04
הרב אמנון יצחק שליט"א נ' שרה נוימן, (ניתן ביום 13.2.2005, פורסם במאגר נבו):
"מעצם טיבו, הדיון בבקשה למחיקה על הסף מחמת היעדר עילה הוא דיון משפטי המתמקד בבחינת כתב התביעה, הא ותו לא. אין צורך לצרף תצהיר לבקשה כאמור, שכן בית המשפט אינו מברר את אמיתות העובדות אלא יוצא מתוך הנחה שהתובע יצליח להוכיח את כל העובדות להן טען (
ע"א 194/87 סלאח נ' רשות הפיתוח, פ"ד מד (2) 185, 187). במקרה דנא, הבקשה אכן נסמכה רובה ככולה על נימוקים משפטיים שעניינם ניתוח העובדות המפורטות בכתב התביעה".
דברים דומים ניתן למצוא בספרו של י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 384:
"העדר עילת תביעה הוא, איפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח, כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו, את כל "העובדות המהותיות" אשר פירש בו בהתאם לתקנה 9(5) ותקנה 71(א). אף אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז - ורק אז - אומרים שכתב התביעה אינו מראה עילה".
במקרה דנן, לא אוכל להצדיק סילוקה של התובענה כנגד המבקש, על הסף. מעיון בכתב התביעה עולה כי הנו מעלה טענות שונות בנושאים רפואיים, מנהליים ומשפטיים אחרים כנגד המבקש שאף אם אינן מופיעות בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, פרופ' שילוני, הרי שאחריות המבקש יכולה לקום בגינן.
אכן, סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובעת לא תוכל לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיחה את כל העובדות הכלולות בכתב תביעתה, מה שלטעמי אינו מתרחש בנסיבות המקרה דנן.