לפני בקשה, מטעם התובע, למחיקת טענות מכתב ההגנה, מן הטעם שאלה לא הועלו בהזדמנות הראשונה על ידי הנתבעת.
עסקינן בתביעתו של התובע לקבלת תשלום תגמולי ביטוח מכוח נספח תאונות אישיות בפוליסת ביטוח עסק , שהוצאה על ידי הנתבעת (להלן: "
הפוליסה") ,עקב תאונת עבודה שאירעה לו ביום 30.1.02
לטענת התובע, הוא פנה אל הנתבעת, חברת הביטוח, בבקשה לקבל את דמי הביטוח בהתאם לפוליסה, בגין נכות צמיתה, כפי שנפסקה לו על ידי המל"ל ביום 21.9.06 ושנגרמה לו בעטייה של התאונה, אולם פניו הושבו ריקם.
לדבריו, במכתב מיום 19.11.06 דחתה הנתבעת את דרישתו בטענה אחת ויחידה שעילתה התיישנות.
התובע מוסיף וטוען כי בכתב ההגנה טענה הנתבעת טענות הגנה חדשות שזכרן לא בא במכתב הדחייה של תביעתו לקבלת כספי הביטוח ולפיכך יש מקום להורות על מחיקת סעיפים אלו מכתב הגנתה. התובע מבקש להורות על מחיקת הסעיפים בכתב הגנתה של הנתבעת שעניינם הטענה כי לתובע "אין עילה" או כי בתשלום שבוצע לפני כן ביום 24.2.04 בגין הנכויות הזמניות בלבד "מוצו כל תביעות התובע" או כי " מוצו חבויות הנתבעת על פי הפוליסה" או כי " התובע בחר לסלק תביעתו".
התובע מבקש למחוק סעיפים אלו מכתב ההגנה, באשר, לדידו, הם מעלים טענות הגנה חדשות שלא הועלו במכתב הדחייה מטעם הנתבעת במענה לתביעתו לקבלת תגמולי הביטוח. התובע מדגיש כי בעשותה כן הפרה התובעת את החובה לפרט את כל נימוקי דחייתה את תביעתו בהזדמנות הראשונה, כמפורט בהנחיות המפקח על הביטוח, ומאחר ולטענתו לא עשתה כן, הינה מנועה כעת מלהעלותן במועד מאוחר יותר, דהיינו בכתב הגנתה.
הנתבעת מתנגדת לבקשה. באשר לבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה, אשר לטענת התובע, כוללים טענות, אשר היו צריכות להיות מפורטות במכתב הדחייה, אך לא נעשה כן, טוענת היא כי דין הבקשה להידחות מאחר ולשיטתה אין בכתב ההגנה חריגה מהנימוקים שבמכתב הדחייה ואף לא חלה כל מניעות כלפיה מלטעון את כל הנטען בכתב ההגנה. הנתבעת מתייחסת לסעיפים בכתב ההגנה אותם עותר התובע למחוק ומפרטת כי באשר לסעיף 2 לכתב ההגנה, על כל סעיפי המשנה שלו, כאשר נכתב כי לתובע אין עילה, הכוונה כי עילת התביעה שלו התיישנה, כפי שציינה בכל התכתבויותיה עמו, לרבות במכתבי הדחייה ולכן טענה זו הועלתה לדידה בהזדמנות הראשונה כנדרש בהנחיות המפקח על הביטוח. באשר ליתר הטענות שעניינן כי בעקבות תשלום תגמולי הביטוח בגין הנכויות הזמניות, מוצו למעשה חבויות הנתבעת, לדבריה, טענות אלו הועלו בכתב הגנתה במענה לטענות שהתובע עצמו טען בכתב תביעתו. הנתבעת גורסת כי הטענה לפיה בעקבות התשלומים האמורים בגין הנכויות הזמניות, מוצו חובותיה כלפי התובע, נעשתה בהמשך לתכתובת ענפה שנעשתה מול התובע במשך זמן רב עובר למכתב הדחייה האחרון ובהמשך לכתב קבלה וסילוק עליו חתם התובע .
דיון
בהנחיות המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 התייחסה המפקחת לחובתה של חב' הביטוח לפרט ולפרש בפני המבוטח את הנימוקים לדחיית תביעתו והורתה כדלקמן:
"3. מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: "התובע") זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו. הסברים ארוכים ושונים שנמסרו לתובע, בשיחות טלפון רבות ארוכות ומנומקות ככל שיהיו, אינן משנות את העובדה שללא מסמך כתוב בו מוצגת עמדתה של המבטחת, התובע אינו יכול להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולפיכך גם אינו יכול לכלכל את צעדיו.
4. כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה.
5. על מנת שהתובע יוכל להתמודד עם טענת המבטחת הדוחה את תביעתו ואולי אף יצליח לשכנע אותה לשנות את עמדתה, עליו לקבל את עמדתה המפורטת בכתב".
למען שלמות התמונה, יש לציין כי בהשלמה להנחיה האמורה, הוסיפה המפקחת על הביטוח ביום 29.5.2002 וקבעה כי
"... חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה".
ההוראה האמורה, הוצאה על ידי המפקחת על הביטוח, מכוח הסמכות המוקנית לה בסעיפים 60 - 62 ל
חוק הפיקוח על עסקי הביטוח, תשמ"א - 1981, לברר ולדון, בתלונות הציבור. סמכותו של המפקח על הביטוח, נדונה ופורשה בהרחבה, ב בג"צ 7721/96 אגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח, פ"ד נה(3) 625, שם נפסק כי המפקח על הביטוח מוסמך, בין היתר, להתערב ביחסים החוזיים שבין חברת הביטוח והמבוטח ומעבר לברור תלונות פרטניות, רשאי הוא, גם להורות על הסדרים כלליים ולקבוע כללים מנחים המחייבים את חברות הביטוח. [ראה לעניין זה גם החלטת כב' השופטת דותן ב בר"ע (מחוזי תל-אביב) 2656/02
גולדברג נ' ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו], וכן
ת"א (שלום-ת"א) 42844/05
בולטין ויקטור נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו], סעיף 12].
לאחרונה נדונה שאלת סמכות המפקח והנחיותיו במסגרת שתי החלטות בביהמ"ש העליון:
ב רע"א 10641/05
הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין, [פורסם בנבו] (להלן: "
עניין אסולין") נקבע:
"מדיניות משפטית ראויה צריכה איפוא לפרש בהרחבה את סמכות המפקח וליתן להנחיותיו את תוקפן הראוי".
וגם ב רע"א 10681/03
כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], חזרה והובעה העמדה שיש ליתן פירוש רחב לסמכות המפקח.
בשאלת תוקפן של הנחיות המפקח נקבע ב רע"א 10641/05-