החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע החלטה על קביעת הסדרי שהייה זמניים

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ליאור ברינגר, בתלה"מ 51272-10-19) ,מיום 4.12.19, במסגרתה נקבעו הסדרי שהייה זמניים לקטין עם הוריו.

העובדות הצריכות לעניין

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בתאריך 17.10.12 ומנישואיהם נולד בנם הוא כבן 6.5 שנים כיום.

המבקשת רופאת משפחה ואלו המשיב סמנכ"ל שיווק בחברת הייטק. הצדדים גרו יחד בדירה שנרכשה על ידי המשיב לפני הנישואין, ורשומה על שמו בלבד, אולם לטענת המבקשת קיימות לה זכויות בדירה.

בין הצדדים מתנהל סכסוך בעצימות גבוהה. מגורי הצדדים יחד באותה דירה הפכו להיות בלתי נסבלים. ביום 4.12.19 עזב המשיב את הדירה ואלו המבקשת נותרה לגור בה בשלב זה.

ביום 29.10.2019 הגיש המשיב לביהמ"ש קמא תביעה בה עתר למשמורת משותפת (תלה"מ 51272-10-19) ובנוסף הגיש בקשה למתן סעד זמני. ביום 4.12.2019 החליט ביהמ"ש קמא, לאחר קבלת תגובת המבקשת לבקשה לסעד הזמני כמו גם תשובה לתגובה מטעם השיב, על זמני שהות לפיהם המשיב יאסוף את הקטין מהמוסד החינוכי עם תום הלימודים בימים א' ו-ה' וישיבו למוסד החינוכי למחרת בבוקר ובנוסף הקטין ישהה עם כל אחד מהוריו לסירוגין בכל סופ"ש כאשר ביום שישי יאסוף המשיב את הקטין מהמוסד החינוכי עם תום הלימודים וישיבו למוסד החינוכי ביום ראשון בבוקר.

על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי , במסגרתה הוגשה הבקשה דנן לעיכוב ביצוע ההחלטה. לבקשה לעיכוב ביצוע התבקשה תגובת המשיב וזו הוגשה ביום 22.12.19.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

מבחינת סיכויי ההליך – מדובר בהליך הטעון רשות ערעור . החלטת בית המשפט קמא עניינה בהסדרי שהות זמניים שנקבעו לקטין עם אביו המשיב. באופן רגיל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות זמניות מסוג זה. אמנם, טרם שינוי מצב קיים בנוגע למשמורתו של קטין מוטב שלפני הערכאה הדיונית ימצא תסקיר מטעם רשויות הרווחה. ברם, במקרה דנן הדבר לא התאפשר תוך פרק זמן סביר ( ביהמ"ש קמא הזמין תסקיר ביום 29.10.19 אך התבשר כי זה צפוי להיות מוגש רק בתוך כ-6 חודשים. כאמור,בינתיים, ביום 4.12.19 , עזב המשיב את דירת הצדדים) ואין כל חובה בדין לקבלת המלצות העו"ס לסדרי דין טרם מתן החלטה בעניין, זמנית או סופית. בנסיבות אלו, גם מעיון בבקשת רשות הערעור לא הצלחתי להבין על מה משתיתה המבקשת את טענתה כי החלטת בית המשפט קמא "ניתנה בניגוד לדין". יצוין כי להבדיל מטענת המבקשת כי מדובר בהחלטה שאינה מנומקת, ההחלטה מיום 4.12.19 דווקא מנומקת ( וביהמ"ש קמא אף עיבה את נימוקיו בהחלטה שניתנה ביום 11.12.19 בבקשתה לעיון מחדש בהחלטה מיום 4.12.19), גם אם ההנמקות אינן מקובלות עליה. לא מן הנמנע כי ערכאה דיונית אחרת הייתה קובעת הסדרי שהות אחרים, ייתכן שאף מצומצמים יותר, ייתכן ובימים שונים (באופן שלא יביא לרצף של 4 לילות ו-5 ימים אצל אותו הורה). בכך אין די, על דרך הכלל, להתערבות ערכאת הערעור משתפקידה של זו אינו בהחלפת שיקול דעתו של הערכאה הדיונית בשיקול דעתה שלה. לאור כל האמור לעיל, סיכויי ההליך אינם נראים גבוהים.

מבחינת מאזן הנוחות – את המצב עובר לעזיבת המשיב את הדירה תיאר בית המשפט קמא בס' 4 להחלטתו כדלקמן:

"

4. אין ספק כי כשקטין מצוי בבית בו ההורים רבים וצועקים זה על זה בדרך שגרה כשהאווירה מתוחה ומאיימת והקטין אף נחשף לאירועי אלימות, הוא חווה מצוקה גדולה ואין לשער איזו צלקת נותרת בנפשו הרכה. כאשר שני ההורים שהם הדמויות האמורות להוות משען וסמך מסוכסכים ביניהם וכל צד מנסה לגרום לו לצדד בו וליטול חלק בסכסוך, למציאות זו השפעה מערערת על תחושת הביטחון האישי ולא יתכן להותיר את הקטין כשבוי בבית בו האווירה מרעילה ומזיקה. בית אמור להיות מבצרו של האדם, מקום שלו ובטוח ומשמדובר בקטין על ביהמ"ש לשמש כשומר סף ולוודא כי הקטין מוגן בביתו ולמרבה הצער לעיתים ההגנה נדרשת מפני הוריו מולידיו והרחקתו מהאינטראקציה הקשה ביניהם. "

למרבה הצער, מצב עובדתי זה לא הוכחש ע"י מי מהצדדים ומכאן נובע שאין חולק שמגורי הצדדים תחת אותה קורת גג עם הקטין היו בלתי נסבלים עבורו.

על רקע זה, עזיבת המשיב את הדירה אינה יכולה להצטייר כצעד שלילי שאינו לטובת הקטין. התרפקות המבקשת על העבר המשותף ועל אותו "סטאטוס קוו" שהתקיים לטענתה עד לפירוד מששימשה היא כמטפלת העיקרית בקטין אינה משנה יותר מדי משאת המצב שהיה קיים עובר לפירוד לא ניתן להשיב. עובר לפירוד לא התקיימו לינות של הקטין עם המשיב בלבד מהטעם הפשוט שהמשפחה התגוררה תחת אותה קורת גג. גם אם זמן האיכות שבילה המשיב בפועל עם הקטין היה קטן יותר מהסדרי השהות הזמניים שנקבעו – מדובר היה בהתנהלות המשפחה וסדרי העדיפויות של הצדדים. אלו השתנו עם הפירוד. לא מדובר בתינוק יונק אלא בקטין בן 6.5 שנים. המשיב אינו זר לו וגם אם בילה עמו זמן איכות באופן נמוך משמעותית מהמבקשת – מדובר בבילוי שנעשה מדי יום ביומו, דבר שאינו מתאפשר עוד משהצדדים הפרידו מגוריהם. מבחינת בית משפט זה, כל עוד לא הוכח אחרת, שני ההורים במקרה דנן נורמטיביים ובעלי מסוגלות הורית טובה לגידול הקטין. בענייננו טרם הוכח אחרת ונראה שאותה מסוגלות הורית טובה הוכיחה את עצמה עד היום שהרי הקטין גדל לתפארת. טענות המבקשת בבר"ע בדבר אלימותו של המשיב וכי "הבילויים היומיומיים שלו כוללים יציאות תכופות לפאבים ומסעדות מהם חוזר מסומם ושתוי בשעות הקטנות של הילה. בנוסף לעובדה כי האב נוהג לעשן סמים בקביעות על בסיס יומי ולנהוג עם הקטין תחת השפעת סמים" בשלב זה אינן יותר מטענות בעלמא ולא הוכח דבר מאלו. טרם הוכחה כל התנהלות לא נורמטיבית של המשיב קל וחומר שלא סיכון הטמון לקטין בשהותו עמו. מתגובת המשיב גם הובהר כי הסדרי השהות שהתקיימו עמו מייד עם עזיבתו לבית הוריו (שם לטענת המבקשת לא היו לקטין תנאים נאותים והוא נאלץ ללון בדירה במיטת המשיב) הסתיימו זה מכבר משהמשיב שכר דירה מרווחת (בת 4 חדרים כשלטענת המשיב קיים בה חדר לקטין) בצמידות לדירת המגורים בה נותרה להתגורר המבקשת. מאז ניתנה החלטת בית המשפט קמא חלפו כבר כ-3 שבועות במהלכן יצא לקטין כבר ללון מספר לילות בדירה החדשה ולא נרשם כל משבר.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

משהתבקשה תשובה תישא המבקשת בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

משטרם הוסדר נושא העירבון לא ניתן להידרש לבקשת רשות הערעור לגופה. לאור האמור לעיל, כמו גם קדם המשפט הקרוב שנקבע לצדדים בתביעה (ביום 5.1.2020) בו תידון גם בקשתה להסדרת קשר טלפוני עם הקטין במהלך זמני השהות של המשיב עמו, תשקול המבקשת מחיקת בקשת רשות הערעור. בשלב בו טרם התבקשה תשובה לבר"ע תוכל המבקשת לעשות כן ללא חיוב בהוצאות (שיכול ויושתו עליה מקום בו תידרש תשובה לבר"ע וזו תידחה בסופו של דבר).

ת.פ. למעקב ליום 6.1.2020.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תש"פ, 24 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.