הסדרי השהות נקבעו ללא תסקיר עו"ס לאחר שהתברר כי ייקח כחצי שנה להגיש אותו. בקשה לעיכוב ההחלטה בשל ערעור שהגישה האם נדחתה. נקבע כי בשלב זה אין סיבה למנוע קשר בין האב לבין הילד.
בקשה של אם לעיכוב ביצוע החלטה להסדרי שהות זמניים בין אב לבנו בן ה-6.5 לאחר שזה עזב את הבית נדחתה לאחרונה. טענות האם כי הילד לא רגיל לאב כיוון שהיא זו שטיפלה בו, וכי האב יוצא לפאבים וחוזר מסומם ושתוי, לא הרשימו את סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב שאול שוחט. נקבע כי טענותיה הקשות לא הוכחו ונכון לעכשיו נראה כי האב בעל מסוגלות הורית טובה בדיוק כמוה.
הסכסוך בין ההורים התבטא בריבים ובאלימות מילולית קשה שהילד היה חשוף לה, ובשל כך החליט האב לפני כחודש וחצי לעזוב הדירה בה התגוררו. במסגרת תביעה למשמורת משותפת שהגיש ביקש האב שבינתיים ייקבעו לו הסדרי שהות זמניים עד להכרעה בתביעה.
בית המשפט למשפחה נענה לבקשתו וקבע הסדרי שהות נרחבים: פעמיים בשבוע כולל לינה ובכל סוף שבוע שני. אלא שהאם התנגדה לכך והגישה בקשת רשות ערעור שכללה גם בקשה לעיכוב המפגשים עד לקבלת ההחלטה בערעור.
בבקשה טענה האם בין היתר כי החלטת בית המשפט למשפחה ניתנה בניגוד לדין משום שטרם התקבל תסקיר של רשויות הרווחה, מה גם שהיא לא הייתה מנומקת. עוד נטען כי האב איש אלים שנוהג לבלות באופן יומיומי וחוזר שיכור ומסומם בשעות הקטנות של הלילה. מעבר לכך טענה האם כי האב הוא שהחליט לעזוב את הבית, והילד לא רגיל להיות עמו לבד.
אין לה סיכוי
סגן הנשיא שאול שוחט לא מצא סיבה להתערב בהחלטה הזמנית. ראשית, השופט סבר כי אין לבקשת רשות הערעור שהגישה האם סיכוי גבוה.
נפסק כי בית המשפט למשפחה החליט לקבוע את הסדרי השהות כבר עכשיו משום שהרווחה הודיעה כי ייקח כ-6 חודשים להגיש את התסקיר. נוסף על כך, ממילא בית המשפט לא מחויב לקבל את המלצות התסקיר כך שלא מדובר בהחלטה שניתנה "בניגוד לדין" כטענת האם.
עוד נקבע כי טענת האם שההחלטה לא נומקה אינה נכונה כלל גם אם ההנמקות לא מקובלות עליה. השופט הוסיף כי האב נאלץ לעזוב את הבית לנוכח המצב הקשה ששרר בין הצדדים, תוך שהפנה להחלטה שניתנה בבית המשפט למשפחה בה צוין כי חשיפת הילד לריבים ולצעקות בין הוריו גורמת לו נזק נפשי ופוגעת בביטחון האישי שלו בביתו.
"על רקע זה", כתב השופט, "עזיבת המשיב את הדירה אינה יכולה להצטייר כצעד שלילי שאינו לטובת הקטין".
השופט הוסיף כי גם אם זמן האיכות של האב עם בנו היה מצומצם בזמן שבני הזוג חי יחד, הוא עדיין אביו – אדם שאותו הוא מכיר ושהה עמו מדי יום ביומו.
השופט הדגיש כי נכון לעכשיו נראה כי שני ההורים אנשים נורמטיביים ובעלי מסוגלות הורית, וכי האם לא הוכיחה את טענותיה הקשות על התנהלות האב, כאשר בינתיים נראה כי המפגשים מתנהלים בצורה טובה.
לבסוף השופט המליץ לאם לשקול למחוק את בקשת רשות הערעור וחייב אותה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 2,000 שקל.
עו"ד מורן בריק מילר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין