החלטה בבקשה לסעד דחוף לשמירת מצב קיים שעניינה מניעת העתקת מגורים של קטין

בפני בקשת המבקש לסעד דחוף לשמירת מצב קיים לפי תקנה 10 לתקנות הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ו – 2016, במסגרתה עתר המבקש, ביום 30.8.2021, ליתן צו דחוף למניעת העתקת מקום המגורים של הקטינה לעיר XXX וכן בקשה לאכיפת הסדרי השהות שבין הקטינה למבקש, לרבות העברת הקטינה באופן מידי לידי המבקש בראש השנה וזאת בהתאם להסכם גירושין עליו חתמו הצדדים ביום 1.2.2019 ואשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי XXXX ביום 27.2.2020.

בהסכם נקבעו זמני שהות בין המבקש לקטינה. אולם, לטענת המבקש, החל מחודש 5/2021 הסכימו הצדדים לשנות את ההסכם, כך שלדבריו שהתה הקטינה בפועל עם המבקש 6 לילות מתוך 14 ואף מעבר לכך.

עוד נטען, כי בסעיף 9 להסכם הסכימו הצדדים כי מקום מגוריה של הקטינה ומקום מושבה הקבוע יהיה XXXX או ביישוב XXX וכי מקום המגורים לא יועתק, אלא בהסכמה משותפת של הצדדים ובהעדר הסכמה, יידרש אישורו של בית המשפט טרם המעבר. כמו כן, נקבע בסעיף 10 להסכם, כי מעבר מגורים של האם והקטינה למרחק של עד 30 ק"מ מהעיר אשדוד אינו טעון הסכמה ו/או אישור בית המשפט, אך האם תהיה חייבת ליידע את האב בדבר המעבר לפחות 60 ימים מראש.

לטענת המבקש, חרף ההסכמות המפורשות בהסכם, ביום 29.8.2021 קיבל המבקש מכתב מב"כ המשיבה, לפיו המשיבה מתעתדת לעזוב את הדירה ב XXX יחד עם הקטינה ולעבור להתגורר ב XXX. המבקש הוסיף וטען, כי למכתב צורף טופס הסכמה למחלקת החינוך ב XXX והמשיבה איימה על המבקש, כי אם לא יחתום, היא לא תתן לו לראות את הקטינה.

הבקשה הובאה בפני סגנית הנשיא, כב' השופטת אלפסי, במסגרת תורנות פגרת הקיץ, אשר הורתה, כי על המשיבה ליתן תגובתה לבקשה בתוך 3 ימים. כמו כן, הורתה כי בשלב זה, נאסר על המשיבה להעתיק את מקום מגורי הקטינה.

ביום 5.9.2021 הגישה המשיבה את תגובתה. לטענתה, לאורך כל חיי הנישואים הקצרים חוותה אלימות מצד המבקש וזה נוהג לקלל אותה ולאיים עליה איומים ברורים ומובהקים כי ירצח אותה ומשכך היא פוחדת "פחד מוות" (המשיבה צירפה לתגובתה צילומי מסך של התכתבויות שנערכו בין הצדדים באמצעות יישומון וואטסאפ, מהן עלה כי המבקש איים על המשיבה ואף הורה לה מספר פעמים לחזור להתגורר ב XXX; המבקש חזר שוב ושוב על איומים נגד המשיבה וטען כי אינו חושש מהמשטרה ו/או מהעונשים שיקבל).

עוד טענה המשיבה כי במסגרת הסכם הגירושין הסכימו הצדדים, כי המבקש ישלם מזונות לקטינה בסך 2,000 ₪ לחודש, כולל רכיב מדור וזאת עד הגיע הקטינה לגיל 18, זאת בנוסף לתשלום מחציות הוצאות חינוך, אלא שעל אף התחייבות זו והעובדה שאף העביר לידיה המחאות, אשר באמצעותן התקשרה המשיבה בהסכם שכירות, המבקש העניש אותה ואיים לבטל את ההמחאות שמסר לה ולהפסיק לשלם את המזונות. המשיבה, אשר פוטרה מעבודתה, בשל היעדרויות רבות, נאלצה לברוח לבית הוריה ב XXX, שכן, שם, לדבריה, היא מוגנת ומקבלת קורת גג, ללא תנאים מקדימים ומאפשרים לה ולבתה הקטינה להתקיים בכבוד.

עוד הוסיפה המשיבה, כי המבקש אף הגדיל לעשות ופרסם את דירתה בפייסבוק כדירה המיועדת להשכרה ואף רשם את מספר הטלפון הנייד של המשיבה והכל על מנת שתעתיק מקום מגוריה, יחד עם בתם הקטינה, ל XXX.

המשיבה העלתה טענות רבות לעניין זמני השהות, לפיהן באותם ימים בהם שהתה הקטינה בביתו, עשה המבקש דין לעצמו וככל העולה על רוחו ופעמים רבות מבלי להודיע לה, פעל אף באופן הנוגד את טובת הקטינה.

לאור כל האמור בתגובתה, עתרה המשיבה להתיר לה להישאר ולהתגורר בבית הוריה ב XXX ולהורות למבקש לחתום על מסמך ההסכמה למחלקת החינוך ב XXX, לצורך השלמת תהליך רישום בתם הקטינה למסגרת החינוכית שם.

לנוכח טענות הצדדים ובשל הדחיפות בבירור הבקשה ושעה שסברתי כי קיים צורך לשמוע הצדדים, הוריתי בהחלטתי מיום 5.9.2021, על קיום דיון במעמד הצדדים וזה התקיים ביום 13.9.2021.

בדיון טען המבקש, כי ההתכתבויות בין הצדדים בעניין המעבר ל XXX נערכו לפני למעלה משנה וכי בחודשיים האחרונים לא היו ביניהם התכתבויות בעניין זה.

לבקשת בית המשפט, בדקה המשיבה את מכשיר הטלפון הנייד שלה והצהירה, כי אכן הפעם האחרונה בה המבקש דרש ממנה לעבור לבית הוריה ב XXX הייתה בחודש יולי 2020.

המשיבה הצהירה כי עזבה את הדירה כבר ביום 27.8.2021 וזאת בשעה שהמכתב שנשלח בשמה ע"י ב"כ למבקש יצא ביום 29.8.2021.

המשיבה השמיעה בבית המשפט הקלטות בהן נשמעו איומים קשים שהפנה המשיב כלפיה.

בהתייחס לאיומים ולהקלטות שהושמעו בדיון, טען המבקש כי היה בסערת רגשות בעקבות אירוע ספציפי בו התברר לו שהקטינה ישנה עם המשיבה ועם בן זוגה במיטה, כשבן הזוג בבגדים מינימאליים. המבקש הוסיף כי אינו אדם אלים ואין לו תיקים במשטרה והוסיף כי מדובר באיומים מלפני 3 חודשים וכי מאז הצדדים נפגשו מספר פעמים.

לטענת המבקש, גם בתקופת הקורונה, כשלא הייתה לו פרנסה, עבד בסופרמרקט על מנת להתקיים ולשלם מזונות וכי ברשותו הוכחות מבעלת הדירה לפיהן שילם עבור השכירות (חלף תשלום המזונות ישירות למשיבה).

בעניין זה יוער, כי ביום 12.9.2021 הגיש המבקש תצהיר מטעם בעלת הדירה בה התגוררה המשיבה בשכירות על מנת להוכיח טענותיו, לפיהן שילם את מלוא מחויבותו בעניין השכירות וכי המשיבה היא זו שלא עמדה בהתחייבויותיה.

אלא שעל אף האמור, בדיון, הציגה בפני המבקשת תחלופת הודעות בינה לבין בעלת הדירה, ממנה עלה כי אכן המבקש הודיע לבעלת הדירה כי יפסיק להעביר את דמי השכירות.

מצופה היה שהמבקש, אשר מבקש להסתמך על תצהיר של צד ג', היה פועל בהתאם להוראות הדין ומזמן את אותו מצהיר להתייצב באולם ביהמ"ש על מנת שתינתן לצד שכנגד האפשרות לחקור אותו על תצהירו. אולם לא כך עשה המבקש ועל כן לא מצאתי להעדיף גרסתו, על פני גרסת המשיבה, שנסמכה על הודעות כתובות, שהוצגו במהלך הדיון.

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את כל אשר בפני, אינני מוצא לקבל את בקשת המבקש שהינה למעשה בקשה להורות למשיבה להשיב הקטינה למקום המגורים הקודם שלה.

הוי ידוע כי החלטה באשר לחלוקת זמני השהות של קטין או באשר לעניינים מהותיים נוספים, דוגמת מקום מגוריו, כבענייננו, צריכה להתקבל בהסכמה על ידי שני הוריו, ובהעדר הסכמה - נמסרת ההכרעה לידיו של בית המשפט [סעיפים 19, 24-25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן – חוק הכשרות).

בעניינו, הסכימו הצדדים על אופן חלוקת זמני השהות ועל מקום מגוריה של הקטינה.

הסכמות אלה קיבלו, כאמור, תוקף של פסק דין.

אשר על כן, אילו רק בכך היה ענייננו, מוטל היה על המשיבה לעתור לשינוי מקום מגורי הקטינה, בטרם פעלה באופן חד צדדי, תוך עזיבת מקום מגוריה ומעבר לעיר XXX, בניגוד לקבוע בהסכם הגירושין. אילו רק בכך היה ענייננו, הייתי מורה על השבת הקטינה למקום מגוריה הקודם. אלא שלא רק בכך עסקינן. 

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מגרסאותיהם, מצאתי לקבל את גרסתה של המשיבה, לפיה עזיבת דירתה והמעבר שביצעה לבית הוריה, נעשו ככורח ובאין ברירה וזאת לנוכח איומי המשיב, הן ביחס להפסקת העברת את דמי המזונות, הגם שהוא יודע כי הללו משמשים לתשלום דמי השכירות עבור הדירה בה מתגוררת המשיבה עם הקטינה והן ביחס לאיומים לנקיטה באלימות.

גרסתה של המשיבה, קיבלה חיזוק מדברים מפורשים שאמר אביו של המבקש ואשר הקלטה מהם הושמעה בבית המשפט, מהם עלה שלדידה של המשיבה ככל שהמבקש ישלם את דמי המזונות, היא תוכל להמשיך ולהתגורר באזור (גם האב בחר לומר למשיבה כי המבקש ישלם "אם יהי לו כסף"). המבקש כאמור, בחר לאיים על המשיבה בנקודה הרגישה ביותר שלה, היכולת להעניק לה ולבתה קורת גג.

איומיו של המבקש עסקו גם לאלימות פיזית, לרבות איומים לפגיעה בחיה ובחיי בן זוגה. איומים שהמבקש הפנה כלפיה שבועות ספורים לפני מועד עזיבתה. איומים אלה מתווספים לסדרה ארוכה של איומים קשים של המבקש כלפי המשיבה, שלוו בעבר אף בדרישה שלו כי תעבור לבית הוריה בעיר XXX.

הנה כי כן, מצאתי כי מעבר המשיבה עם הקטינה לעיר XXX, הגם שנעשה באופן חד צדדי, המנוגד להוראותיו של ההסכם עליו חתמו הצדדים, נעשה באופן מוצדק על מנת למצוא עבורה מקום בטוח ומתוך כורח.

בשים לב למועד בו עזבה המשיבה בפועל את האזור, עזיבתה אף לא הייתה מנוגדת להחלטת ביהמ"ש מיום 31.8.2021, שכן המעבר בוצע ימים ספורים קודם לכן.

לנוכח כך שעסקינן בבקשה לסעד דחוף לשמירת מצב קיים, ומבלי שהדבר יקבע מסמרות ביחס למקום מגוריה הקבוע של הקטינה, אינני סבור שטובת הקטינה בעת הזאת כי תושב להתגורר במקום בו התגוררה עד לאחרונה, וזאת הגם שעצם המעבר למקום מגורים המרוחק ממקום מגורי המבקש, פוגע פגיעת מה בטובתו של המבקש ואינו אידאלי גם בהתייחס לטובתה של הקטינה.

קביעת מקום מגוריו של קטין, בעת שהוריו מצויים במחלוקת, צריכה להתבצע בראי טובתו והווי ידוע כי עקרון "טובת הילד" הוא עקרון על, החולש על כל עניין אחר שביחסי הורים וילדים ומקבל את תוכנו הקונקרטי בהתאם למצב הנתון בכל מקרה ומקרה.

"עיקרון זה מחייב הן את הוריו של הילד [סעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות] והן את בית-המשפט [סעיף 25 לחוק הכשרות] [ראו: רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321 (2001); בע"מ 9358/04 הנ"ל; בע"מ 27/06 הנ"ל; דוח הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה (חלק כללי, תשס"ד) 127; סעיף 3 לאמנה בדבר זכויות הילד, כ"א 1038(31), 221 (נעשתה ביום 20.11.89, נכנסה לתוקף ביום 2.9.90, נחתמה על ידי ישראל ביום 3.7.90 ונכנסה לתוקף, לאחר אשרורה (4.8.91) ביום 2.11.91]. עיקרון זה הוא העיקרון העצמאי המנחה הבודד בכל הנוגע למשמורת ילדים וקביעת מקום מגוריהם, כאשר אין לצידו שיקולים עצמאים אחרים [בע"מ 9358/04 הנ"ל; בע"מ 27/06 הנ"ל]."

(בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני 2.10.08)

אלא שיש לבחון כל מקרה לגופו, לאור עיקרון העל המנחה של טובת הילד ובהתאם לאמות המידה אשר פורטו לעיל, במטרה להגיע לתוצאה שהיא הטובה ביותר עבור הקטינה או למצער, התוצאה שהיא הרעה פחות עבורה.

בעת שבה לא הגיעו הצדדים להסכמה ביחס לטובת הקטינה, כבעניינו, נדרשת הכרעה שיפוטית, שלא תמיד קל לעשותה. על בית המשפט להכריע בדבר כאמור על יסוד עיקרון טובת הילד וטובת הילד הספציפי. ראו: דברי כבוד השופטת חיות בבע"מ 9352/04 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו):

"בכל מקרה ומקרה מקבל סיפור חיים משלו, ובכל מקרה ומקרה נפרשת בפני ביהמ"ש מערכת יחסים שהיא ייחודית לבעלי הדין הניצבים לפניו כמשפחה במחלוקת ההכרעה בשאלה: 'מהי טובת הקטין' במקרה קונקרטי מחייבת בחינה של עניינים עדינים ומורכבים הנוגעים לנפש האדם, ובהם, כאמור הקשר בין ילדים להוריהם וחוסנו הנפשי של כל אחד מבני המשפחה להתמודד עם מצבים שהחיים מזמנים לו...".

לנוכח הנסיבות המפורטות לעיל, אני סבור כי הותרת הקטינה להתגורר בעיר XXX, עד לבחינת טובתה היא התוצאה הרעה פחות עבורה.

לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

• אני דוחה את בקשת המבקש למניעת העתקת מקום המגורים של הקטינה.

• באשר להסדרי השהות ועל אף טענות המבקש, לפיהן זמני השהות הורחבו בהסכמה משותפת של הצדדים, אני מורה, כי, בשלב זה ועד למתן החלטה אחרת, זמני השהות יתקיימו בהתאם לקבוע בהסכם הגירושין שנערך בין הצדדים וקיבל תוקף של פס"ד בבית הדין הרבני ביום 27.2.2020.

• מובהר כי המשיבה נדרשת לפעול בהתאם להוראות ההסכם בעניין זה, כמו בהתאם ליתר הוראות ההסכם.

• טענות הצדדים ביחס להרחבת הסדרי השהות מעבר לקבוע בהסכם הגירושין (וכפי ההסכמה לפיה נהגו הצדדים לכאורה) וכן ביחס למקום מגוריה הקבוע של הקטינה, יתבררו במסגרת התובענה העיקרית, לכשתוגש.

• בשים לב להחלטתי ולנוכח הוראות תקנה 16 (א) (1) לתקנות הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ו- 2016 ולנוכח עצימות הקונפליקט, אני מורה על קיצור תקופת עיכוב ההליכים והמזכירות מתבקשת לסגור את התיק.

• הצדדים יפעלו בהתאם להוראות החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה – 2014.

• התובע רשאי להגיש תובענה מתאימה בפני הערכאה המוסמכת.

• יובהר, כי בשלב זה ושעה שהמשיבה פעלה באופן חד צדדי, אני מורה, כי לצורך קיום הסדרי השהות, יוטל על המשיבה להביא את הקטינה אל המבקש, כאשר בימים בהם מתקיימים הסדרי שהות שאינם כוללים לינה, המשיבה תביא את הקטינה לבית המבקש ותאסוף הקטינה מביתו בתום שעת הביקור ובימים בהם מתקיימים הסדרי שהות הכוללים לינה, המשיבה תביא את הקטינה אל המבקש בתחילת שעת הביקור והמבקש יחזירה ל XXX בתום הביקור.

• בנסיבות אלה ותוך שימת לב לטובת הקטינה, אני מתיר רישום הקטינה למסגרת חינוכית ב XXX, כפי בקשת המשיבה. ככל שהמבקש לא יחתום לאלתר על מסמכי הרישום, אני מסמיך את המבקשת, באופן חד פעמי, לחתום בעצמה על מסמכי הרישום, ללא צורך בחתימת המבקש.

   

המזכירות תשגר החלטתי זו לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ההחלטה מותרת בפרסום, תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים ובכפוף לתיקוני עריכה.

ניתנה היום, ח' תשרי תשפ"ב, 14 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.