לנאשם 1
האישום
1. הנאשם 1 הורשע, על פי הודייתו, בכתב אישום מתוקן בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א'(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: " הפקודה"), 3 עבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודה, 3 עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה, 3 עבירות של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, ניסיון לשיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 ו-25 לחוק העונשין, השמדת ראיה, עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין, והדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין.
על פי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בתאריך 24.6.2013 במהלך נהיגתו של הנאשם ברכב, למרות היותו פסול לנהיגה, פגע הוא בגב' לולה מריה אמדור ז"ל (להלן: "המנוחה") עם הרכב (להלן: " הרכב הפוגע") עת חצתה היא כביש (להלן: " התאונה").
המנוחה נפגעה מהרכב, הועפה אל הנתיב הימני, נחבלה חבלות קשות ומתה מפצעיה בסמוך לאחר מכן.
מיד לאחר התאונה צעק הנאשם "אין לי רישיון אני לא עוצר", ועל אף שידע כי כתוצאה מהתאונה נחבלה המנוחה חבלה חמורה, המשיך בנסיעה רציפה, לא עצר את הרכב, ולא הזעיק עזרה, ולאחר שהמשיך בנסיעתו פנה באחד הרחובות והחנה את הרכב.
הנאשמים 2-3, אשר הינם אחים למחצה של הנאשם 1, נסעו בעת התאונה ברכב הפוגע אולם גם הם לא הזעיקו עזרה.
לאחר התאונה, ביקש הנאשם 1 מהנאשמת 4, בת זוגו, להגיע ולאסוף אותו ואת הנאשמים 2-3, והיא עשתה כן.
על אף הידיעה כי הנאשם 1 היה מעורב בתאונה שבה נגרמו חבלות חמורות ולמרות שזמן מה לאחר קרות התאונה הסתבר להם כי כתוצאה מהתאונה המנוחה מצאה את מותה, המשיכו הנאשמים 1,2,3 בשגרת יומם ורק ביום 8.8.2013 נעצרו בעקבות פעולות חקירה אשר בוצעו על ידי המשטרה.
על פי האישום השני בכתב האישום המתוקן, ובסמוך לאמור לעיל, הנאשמת 5, שהיא אמו של הנאשם 1, יחד עם הנאשמת 4, לאחר שסיפר להן הנאשם 1 אודות התאונה וההפקרה, נסעו למקום הרכב הפוגע, והנאשמת 4 נהגה ברכב הפוגע עד לחניית ביתו של הנאשם 1.
בתאריך 25.5.2013, הנאשם 6, אחיו של הנאשם 1, הזמין מחנות חלקי חילוף, מראת צד כדי להרכיבה במקום המראה אשר נפגעה במהלך התאונה, אולם בפועל המראה לא נלקחה.
בתאריך 26.6.2013, נסעו הנאשמים 1 ו-4 לחנות אחרת לחלקי חילוף לרכב, רכשו מראת צד, והנאשם 1 הרכיבה ברכב הפוגע במטרה למנוע את גילויו כרכב שהיה מעורב בתאונה.
בתאריך 28.6.2013, נסעו הנאשמים 1,4,6 למוסך רכב, לתיקון נזקים אשר נגרמו לרכב הפוגע בכנף הקדמית ימנית ובפגוש הקדמי, כתוצאה מהתאונה. במועד זה הנאשם 1 נהג ברכב אחר, ואילו הנאשמת 4 נהגה ברכב הפוגע, והרכב הושאר ותוקן.
בתאריך 8.8.2013 הנאשמת 5 התבקשה ע"י משטרת ישראל להתייצב בתחנת משטרה, והיא התקשרה לנאשם 1, אשר הנחה אותה לומר כי רק היא נוהגת ברכב הפוגע ולא הנאשם 1, וכי רכשה את הרכב במצב זה ולא תיקנה או צבעה ברכב דבר. במהלך הנסיעה, זרקה הנאשמת 5 מהרכב הפוגע חלק פלסטיק אשר היה חלק מהפגוש הקדמי, אשר סברה כי נפגע בתאונה.
סמוך לאמור, הנאשם 1 התקשר לנאשם 7, שהיה מודע למעורבות הנאשם 1, והנאשם 7 הורה לנאשם 1 כי עליו לתאם גרסתו עם הנאשם 6, וכן הדריכו להתחמק מהשוטרים.
כמו כן, בסמוך לאמור, פירק הנאשם 1 את מכשיר ההקלטה בכניסה לביתו, אשר הקליט את מה שקלטו מצלמות המעקב בכניסה לבית, בין היתר, במועד התאונה, והעבירו לנאשם 7, על מנת למחוק את קבצי הזיכרון במכשיר.
במועדים הרלוונטים, הנאשם 1 נהג כאשר לא היה ברשותו רישיון נהיגה תקף עקב פסילתו, וללא פוליסת ביטוח תקפה.
ההסדר וטענות הצדדים
2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו המאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל של 7 שנים ולרכיבי ענישה נוספים, והנאשם יטען באופן חופשי.