הרג וברח: "אין לי רישיון אני לא עוצר" - העליון הפחית בעונשו

ביהמ"ש העליון הפחית בעונשו של נהג שדרס למוות קשישה וברח, לאחר שקבע כי אין להתחשב בתוצאות התאונה לעניין העונש.

ערב אחד ביוני 2013, הסיע אשר אבוטבול שני קרובי משפחה לבית מרקחת על מנת לקנות תרופות לאמם, שחלתה במחלה קשה. במהלך הנסיעה פגע אבוטבול – שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח – בקשישה שחצתה את הכביש וגרם לה לחבלות קשות.

לשאלות בנושא תעבורה:

כנסו ל- פורום דיני תעבורה

אלא שהוא המשיך בנסיעה ללא היסוס, נטש את הרכב ברחוב צדדי וקרא לחברתו שתאסוף אותו ואת הנוסעים, בעוד שאף אחד מהם לא הזעיק עזרה ולא חזר לברר מה מצב האישה, שנפטרה תוך זמן קצר.

הנהג הפוגע המשיך לטשטש את עכבותיו: הוא ביקש מאמו לקחת את הרכב מהמקום שבו הושאר, נעזר בחברתו ובאחיו כדי לתקנו, ופנה לחבר בבקשה שימחק את עבורו צילומי מצלמות האבטחה שבכניסה לביתו, שתיעדו את הרכב ביום התאונה.

אבוטבול נתפס לבסוף והורשע, בין היתר, בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה בנסיבות מחמירות, נהיגה בזמן פסילה, השמדת ראיה וניסיון לשיבוש מהלכי משפט.

בגזר הדין ציין ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע כי אבוטבול לא נמצא אחראי לעצם גרימת התאונה, אך למרות זאת התוצאה הקשה משפיעה על קביעת העונש. בהתאם לכך נגזרו על אבוטבול 4.5 שנות מאסר, קנס בסך 5,000 שקל ופיצוי בסך 50,000 שקל לעזבון המנוחה.

על הנוסעים שהיו עם אבוטבול ברכב גזר המחוזי 6 חודשי עבודות שירות, ו-4 חודשי עבודות שירות נגזרו על החבר, שנתפס עם צילומי האבטחה לפני שהספיק למחוק אותם. הארבעה ערערו על גזר דינם לביהמ"ש העליון.

בערעורו טען אבוטבול כי ביהמ"ש שגה כשדחה חוות דעת מומחה מטעמו, שקבע כי לנוכח מאפייני אישיותו, תגובת הבריחה שלו ממקום התאונה תחת לחץ הייתה אוטומטית ולא רצונית. עוד טען, כי ביהמ"ש צריך היה להפריד בין תוצאתה הטראגית של התאונה לבין עבירת ההפקרה שבה הורשע.

לשיטתו, לאחר שנקבע בפירוש כי הוא לא אחראי לעצם התרחשות התאונה, לא היה מקום להחמיר בעונשו עקב מות המנוחה.

החוק לא מבדיל

השופט צבי זילברטל ציין כי אמנם יש בסיס לטענה שהתנהגותו של אדם במצבי לחץ וטראומה שונה מהתנהגותו בשגרה ונובעת מ"טבע האדם", אולם קבלת הטענה שתגובתו הטבעית של אדם היא לברוח, כנסיבה השוללת את אחריותו לביצוע העבירה, מרוקנת מתוכן את סעיף העבירה.

לשיטת השופט, משקבע המחוקק שניתן להעניש על מעשים אלו, ומטרת החוק היא להכווין התנהגות של נהגים ולהבטיח הגשת עזרה לנפגעים, יש להטיל בגין עבירת ההפקרה עונש הולם ומרתיע.

יחד עם זאת השופט זילברטל הסביר כי העונש המירבי על עבירת ההפקרה זהה כאשר נגרמת לנפגע חבלה חמורה או מוות, והמחוקק לא הבדיל בין המקרים. לכן, קבע השופט, לא היה מקום לשקול לחומרה את העובדה שהמנוחה נפטרה.

השופטים עוזי פוגלמן ויורם דנציגר הסכימו עם פסיקתו של השופט זילברטל. השופט דנציגר ציין כי קשה לראות אדם שנמלט ממקום התאונה כבעל מודעות מדויקת לתוצאה שנגרמה, שכן מי שנמלט לא יכול לדעת מה קרה, והוסיף כי לא ייתכן שהתוצאה הקטלנית של התאונה תישקל לחובת הנאשם פעמיים – פעם בבחירת העבירה המחמירה שבה הורשע ופעם נוספת בקביעת העונש.

לפיכך החליטו השופטים להפחית את עונש המאסר של אבוטבול, כך שהוא ירצה 3.5 שנות מאסר. הערעורים של יתר המעורבים בפרשה נדחו.

• ב"כ המערערים: עו"ד שורץ אורון, עו"ד יוגב נרקיס, עו"ד גיא נגר, עו"ד בני זיתונה, עו"ד נועם בונדר
• ב"כ המשיבה: עו"ד סיגל בלום

* עו"ד רון סייג עוסק בדיני תעבורה ותאונות דרכים.

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין