פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

התובעת מבקשת להכיר באירוע לבבי מיום 27.11.2020 שגרם למותו של בעלה המנוח, מר פלוני ז"ל (להלן: "המנוח"), כפגיעה בעבודה מכח סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") לצורך תשלום קצבת תלויים.

עיקרי העובדות וניהול ההליך

1. התובעת היא אלמנתו של המנוח, מר פלוני ז"ל, שהלך לעולמו טרם עת בעקבות אירוע לבבי שאירע לו ביום 27.11.2020 והוא בן 39 שנים בלבד. המנוח שימש בחייו מנכ"ל חברה בבעלות אביו, המפעילה אולם אירועים (להלן: "החברה" או "האולם").

    

2. ביום 21.2.2021 הגישה התובעת תביעה לנתבע לתשלום גמלה לתלויים בנפגעי עבודה בגין פטירת המנוח. הנתבע דחה את התביעה בנימוק שלא הומצאו מסמכים נדרשים. על כן הגישה התובעת תביעה לבית הדין (ב"ל 12635-12-22). ביום 27.3.2023 עדכן הנתבע את ביה"ד כי התביעה נדחתה לגופה ועל כן ניתן ביום 5.5.23 פס"ד המוחק את התביעה בנימוק שהתביעה מוצתה וככל שהתובעת מבקשת להשיג על החלטת הדחייה העניינית באפשרותה לעשות כן בהליך נפרד (ר' פסק דינה של כב' השופטת חבקין). מכאן התביעה שבפני.

    

3. התיק הועבר להוכחות בהחלטה מיום 3.4.2024, בשאלת קיומה של תאונת עבודה מיום 27.11.20 בעבודת המנוח ושאלת הקשר הסיבתי בין אירוע כאמור אם יוכח לבין פטירתו.

    

4. דיון הוכחות התקיים בפני ביום 12.1.2025, במסגרתו נחקרה התובעת על תצהירה. כן נחקר המצהיר מטעמה, מר אלמוני, אביו של המנוח. הצדדים הגישו סיכומים בכתב וכעת אכריע בדרוש הכרעה.

    

   עיקר טענות הצדדים בהליך

    

5. לטענת התובעת, החל מחודש מרץ 2020 שהה המנוח בחל"ת לסירוגין בעקבות התפשטות נגיף הקורונה. באותה עת, בשל ההגבלות על קיום אירועים הושבתה החברה מכל פעילות, אך כמנכ"ל החברה המשיך המנוח לעסוק בענייני החברה והתנהל מול לקוחות, בנקים, ספקים וכיוב'.

    

6. התובעת מתארת מספר אירועים שלטענתה אירעו סמוך לפטירתו של המנוח אשר 'הגדישו את הסאה' והובילו לאירוע הקשה:

    

   1. כשבועיים לפני פטירתו הגביר הבנק את לחציו על החברה ובהתאם הוחלט לשעבד את ביתו הפרטי של אבי המנוח והמנוח ואביו פעלו למציאת רוכשים לנכס בבעלות האב.

   2. במקביל, האזעקה באולם החלה להזעיק באופן אקראי, לרבות בלילות, דבר שגרר כעס מצד אחד השכנים אשר דרש מהמנוח לטפל בעניין וכיומיים לפני פטירתו אף התקשר למנוח והתפרץ עליו בזעם ובלשון מאיימת ובלתי ראויה.

   3. באותו פרק זמן הוצף אולם האירועים בשל מזג האוויר הסוער ונגרמו נזקים כבדים לציוד, לניירת ולריהוט.

   4. לקוח שאירוע שלו בוטל התקשר למנוח כיומיים לפני פטירתו, תקף אותו בצעקות בדרישה כי יחזיר לו לאלתר מקדמה ששילם וסירב לבקשה להחזיר לו את התשלומים בפריסה עם מועדים נדחים.

   5. כעשרה ימים לפני פטירתו התקיימה ישיבת גישור בתביעה שהוגשה נגד החברה ע"י לקוחות שאירוע שלהם בוטל. כיומיים לפני פטירתו עדכנה המגשרת את המנוח כי יהיה על החברה לפצות את הלקוחות בעשרות אלפי שקלים, סכום אותו לא יכולה הייתה החברה להרשות לעצמה לשלם.

       

7. התובעת טוענת כי בערב ה-25.11.2020 שיתף אותה המנוח בתחושותיו הקשות בעקבות המצב ואף הביע חשש כי אביו לא ישרוד את הלחץ הרב. למחרת אמר המנוח לתובעת כי אינו חש בטוב והלך לנוח, אך בהמשך אמר כי הוא מרגיש טוב יותר. למחרת היום קם המנוח בבוקר ולקח את בנו התינוק לגן, כשחזר אמר שהוא שוב אינו חש בטוב והלך לנוח, וכשניגשה התובעת לראות מה שלומו לא הגיב לקריאותיה ועל כן הזעיקה אמבולנס אשר פינה את המנוח לביה"ח, שם נקבע מותו.

    

8. לטענת התובעת, מדובר באירועים חריגים משמעותיים שכל אחד מהם בפני עצמו יכול היה לגרום לאירוע לבבי ובוודאי הצטברות כולם תוך פרק זמן כה מיידי וסמוך לפטירת המנוח. עוד נטען כי אמנם כל פעולותיו של המנוח נעשו תוך כדי ששהה בחל"ת, אולם היו לחלוטין במסגרת עבודתו, על מנת לשמור כי החברה לא תקרוס וממילא הפסיקה קבעה כי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. עוד מוסיפה התובעת כי העובדה שהנתבע טוען כעת כי סיבת הדחייה היא שהותו של המנוח בחל"ת מהווה התנהלות בחוסר תום לב קיצוני כלפיה, שכן עובדה זו הייתה ידועה מלכתחילה ולכן ניתן היה לחסוך שנים של התדיינויות ודרישות מסמכים רבות ולדחות את התביעה כבר סמוך להגשתה, שכן מדובר בעובדה שהייתה ידועה החל מראשית הדרך.

    

9. הנתבע טוען כי מאחר שהמנוח שהה בחל"ת במועד פטירתו וקיבל דמי אבטלה, קשר העבודה בינו לבין החברה הושעה והוא לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה. כפועל יוצא מכך, אין התובעת זכאית לקצבת תלויים. לחלופין טוען הנתבע כי ככל שטענותיו בעניין זה לא תתקבלנה, הרי שלמנוח לא אירע אירוע חריג בעבודה אלא לכל היותר דובר ב"לחץ מתמשך", שאינו עונה על דרישות החוק והפסיקה. בעניין זה טוען הנתבע כי התובעת לא תיארה אירוע חריג ספציפי אלא מספר רב של אירועים שאירעו בהמשך ובנוסף לאירועים עמם התמודד המנוח מאז יצא לחל"ת, המעידים על מתח מתמשך. לחלופין טוען הנתבע כי דובר במצב תחלואתי טבעי שהשפעת העבודה על הופעתו הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים וגם מסיבה זו יש מקום לדחות את התביעה.

    

   דיון והכרעה

    

10. הזכאות לתשלום קצבת תלויים קבועה בסעיף 131 לחוק הקובע כי:

    "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה".

    (הדגשה אינה במקור, מ.ק)

     

11. סעיף 79 לחוק קובע כדלקמן:

    "פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע;

    "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;

     

12. כאמור, הפלוגתאות כפי שהוגדרו בהליך זה הן שאלת קיומה של תאונת עבודה מיום 27.11.20 בעבודת המנוח ושאלת הקשר הסיבתי. כלומר, אף שהטענה כי המנוח לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה עלתה עוד בכתב ההגנה, השאלה לא הוגדרה כפלוגתא והנתבע אף לא הגיש כל בקשה בקשר עם קביעה זו.

     

13. טרם אדרש לבחון את שאלת קיומה של פגיעה בעבודה, ואף כי כאמור השאלה לא הוגדרה כפלוגתה בהליך, יש להידרש לשאלה המקדימה המתעוררת בנסיבות העניין והיא האם ניתן להכיר במנוח כנפגע עבודה בהתאם לחוק חרף שהותו בחל"ת במועד פטירתו. במילים אחרות – האם המנוח היה מבוטח בעת קרות ה'פגיעה בעבודה'? כאמור, הנתבע טוען בעניין זה כי מאחר שהמנוח שהה בחל"ת, לא עבד כשכיר במועד הפטירה וכפועל יוצא לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה.

     

14. סעיף 75(א) לחוק, הכלול בפרק ה' שכותרתו 'ביטוח נפגעי עבודה', מגדיר "מבוטח" בין היתר כ"עובד, למעט שוטר כמשמעו בחוק המשטרה, סוהר כמשמעותו בחוק שירות בתי הסוהר ועובד שירותי הביטחון....". סעיף 1 לחוק מגדיר "עובד" כ-"לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר...". כלומר, החוק אינו מוציא באופן מפורש עובד השוהה בחופשה ללא תשלום מגדר הגדרת "עובד" על פי החוק.

     

15. בהתאם לפסיקה רואים חופשה ללא תשלום כמי שמשעה את חוזה העבודה בין הצדדים אך אינה מסיימת אותו (ר' לעניין זה י' לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות במשפט העבודה, פרק 15 עמ' 3 והאסמכתאות שם). למעט מקרה בודד לא ניתן היה לאתר פסיקה הדנה באופן מפורש במצב של עובד שנפגע בתאונת עבודה בזמן שהותו בחל"ת (ר' לעניין זה ב"ל (תל אביב-יפו) 60684-01-22 טל איטון - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.5.2024; ערעור לביה"ד הארצי עב"ל 65296-06-24 נמחק בהסכמה). לצד האמור, ניתן לגזור 'גזירה שווה' מסוימת מפסיקה הדנה בקיומה של פגיעה בעבודה לאחר סיום יחסי עבודה. בעניין זה נפסק כי בנסיבות מסוימות גם אירוע שהתרחש לאחר סיום קשר העבודה יכול להיחשב כתאונת עבודה –

     

    "עקרונית, תקופת ביטוחו של העובד בנפגעי עבודה מסתיימת עם תום תקופת העסקתו אצל מעבידו ולא משתרעת מעבר לכך...". פגיעה לאחר סיום יחסי העבודה, לפי שנאמר בפסק-דין אהרוני [3], לא רק שאינה יכולה להתרחש תוך כדי עבודה, אלא שגם אינה יכולה להיות "עקב העבודה" בהיעדר יחסי עבודה בעת התרחשותה. עם זאת, גם תפיסה זו, שכאמור נפסקה להלכה, ייתכן ותכיר בנסיבות חריגות בפגיעות שאירעו לאחר סיום יחסי העבודה כפגיעות בעבודה, אולם זאת כאשר קיימת סמיכות זמנים קרובה בין מועד ניתוק יחסי העבודה לבין התאונה וכאשר הזיקה לעבודה הינה ברורה".

     

    (ר' עב"ל 1187/04 זייד – המוסד לביטוח לאומי, פ''ד מ(2005) 665).

     

     

16. על הלכה זו חזר בית הדין בשורת מקרים והבהיר כי שעה שמדובר בחריג לכלל, יש לפרשו בצמצום [ר' בר"ע (ארצי) 16022-06-20 המוסד לבטוח לאומי – פלוני, ניתן ביום 11.11.2020; עתירה לבג"צ נדחתה ביום 2.2.2021 (בג"צ 8252/20)].

     

17. על יסוד אותו עיקרון פרשני ניתן לומר כי אם סיומו של קשר עבודה אינו מונע ככלל ובאופן הרמטי הכרה בפגיעה בעבודה, שהותו של עובד בחופשה ללא תשלום, שכאמור אינה מנתקת את קשר העבודה אלא אך משעה אותו – אינה מונעת אף היא, ככלל, הכרה בפגיעה בעבודה שאירעה במהלכה. זאת, לאור תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי וכפוף לקיומן של נסיבות חריגות ויוצאות דופן שיש, בהתאם לפסיקה, לפרשן בצמצום ככל הניתן.

     

18. בענייננו, סברתי כי נסיבות כאמור מתקיימות במקרה שבפני.

     

    ראשית, לא ניתן להתעלם מכך שלא דובר ביציאה שגרתית לחופשה ללא תשלום, מהסוג שדובר בפסיקה אליה הפנה הנתבע בסיכומיו, אלא בחל"ת על רקע משבר הקורונה, שיצר בפני עצמו נסיבות חריגות, חייב התמודדות עם אתגרים ובעיות במגוון תחומים ומכוחו נקבעו הסדרים ייחודיים כגון תשלום דמי אבטלה בנסיבות מקלות ליוצאים לחל"ת.

     

    נוסף לאמור, יש לשיטתי להביא בחשבון את נסיבותיו הייחודיות של המנוח, שלא היה עובד רגיל אלא שימש בתפקיד הבכיר ביותר בחברה – מנכ"ל, כאשר מעדות התובעת עלה כי היה אחראי על מגוון הנושאים הנוגעים לפעילות האולם לרבות פגישות עם לקוחות וסגירת חוזים וכן ניהול האירועים עצמם ודאגה כי הכל יעבוד כשורה (ר' עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, שורות 13-30). כך ששוכנעתי שחרף הסטטוס בו הוגדר – חל"ת – עבד בפועל בחברה, כך שלא ניתן לנתק את האירועים כאירועים שהתרחשו בעבודה ושגרמו לפגיעה בסופו של דבר.

     

    לכך יש להוסיף כי החברה בה מדובר אינה חברה רגילה בה שימש המנוח כמנכ"ל אלא חברה משפחתית בבעלות אביו, באופן שיצר, על פניו, מחויבות יתרה של המנוח כלפי החברה וכלפי העבודה לאור אותה זיקה משפחתית. הקשר הייחודי בין המנוח לחברה, שהדעת נותנת כי אינו מתקיים או מתקיים בעצימות נמוכה יותר בין מנכ"ל לחברה "רגילה", נתמך אף בכך שהתובעת, אשת המנוח, הלוותה כספים לחברה כפי שעלה מתצהירה (ר' סעיף 17 לתצהירה וכן אישור העברת כספים בנספח ד').

     

19. כך שניתן לסכם ולומר כי אף אם המנוח שהה באותה עת בחל"ת מדובר היה בחל"ת 'על הנייר', כאשר לא ניתן היה לצפות כי ינתק עצמו מהעבודה כליל, כשמדובר בחברה אליה יש לו זיקה משפחתית בה הוא משמש בתפקיד בכיר. על כן, אף אם האירוע שבמחלוקת אירע בחלוף מספר חודשים ממועד יציאתו של המנוח לחל"ת, אינני סבורה כי הדבר שולל את האפשרות להכיר במנוח כמי שנפגע 'תוך כדי ועקב העבודה', בנסיבות הייחודיות והחריגות שנוצרו במקרה זה. זאת, אף שערה אני לכך כי המנוח קיבל דמי אבטלה ולא שולמו בעדו דמי ביטוח לביטוח נפגעי עבודה באותה עת.

     

20. עוד סברתי כי יש ממש בטענות התובעת בכל הנוגע להתנהלותו של הנתבע בנקודה זו. כטענתה, הנתבע אכן היה מודע לכך שהמנוח שהה בחל"ת במועד פטירתו אולם אף על פי כן ראה לנכון לבחון את התביעה לגופו של עניין וכעולה מהמסמכים שצירפה התובעת לתצהירה דרש אסמכתאות שונות הנוגעות לפעילותו של המנוח טרם מותו, כגון יומן אירועים של העסק, הקלטת שיחות שניהל וכיוב'. כך שאם סבר הנתבע כי יש מקום לדחות את התביעה 'על הסף' בשל אי ביטוחו של המנוח בביטוח נפגעי עבודה, חזקה כי היה עושה כן מלכתחילה כשבעניין זה יש להזכיר כי עם הגשת התביעה ע"י התובעת דרש ממנה הנתבע מסמכים שונים לשם בחינת התביעה לגופו של עניין וגם בהליך בפנינו לא עמד על כך כי הפלוגתא שהוגדרה תכלול גם את השאלה האם המנוח היה מבוטח בעת פטירתו.

     

21. נוכח האמור, אני קובעת כי לאור הנסיבות הייחודיות שנוצרו ניתן להכיר במנוח כנפגע עבודה על אף שהותו בחל"ת במועד פטירתו, כפוף להכרעה בשאלה האם התקיים "אירוע חריג" הקשור לעבודה, שאלה בה אפנה לדון כעת. עוד אדגיש כי קביעה זו יפה אך למקרה הנוכחי לאחר ששוכנעתי כי התקיימו כאמור נסיבות הקשורות הן בנגיף הקורונה, בתפקידו הבכיר של המנוח ובאופי העסק כעסק משפחתי, כשבעניין זה יש עוד להדגיש כי אין בפני טענה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המנוח לחברה על אף היותה חברה בבעלות אביו.

     

     

    האם אירע למנוח "אירוע חריג" בעבודה?

22. הלכה פסוקה היא כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בעבודה, דחק נפשי חריג או מאמץ פיזי מיוחד, בסמוך לפני קרות האוטם. לשם כך על התובע להוכיח התרחשות של מאורע אובייקטיבי בעבודתו, אשר היה בגדר אירוע חריג לגביו באופן סובייקטיבי (ר' עב"ל 415/09 חיים שלי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 05.09.10; עב"ל 45023-09-11 שאול בירן נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 04.12.12).

     

23. יפים לענייננו קביעת בית הדין הארצי בעב"ל 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.10.10, בו נפסק כי:

    "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

    ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.

    שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן. ....

    שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.

    רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו"

     

    (הדגשות אינן במקור, כאן ומכאן ואילך, מ.ק).

     

24. בעב"ל (ארצי) 458-99 פלבסקי מאיר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.3.2002, נקבע כי:

    "...ד. אין ספק, כי קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר.

    ה. משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה".

     

25. חזר על הדברים בהרחבה, כבוד השופט איטח (כתוארו דאז) בעב"ל 48684-11-14 אבא יעקב גולדרייך - המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 21.6.15. כן ראו פסק דינו של כבוד השופט סופר, החוזר אף הוא על הלכה בעניין "אירוע חריג" כתנאי מקדים להכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה, עב"ל 15135-05-18 אמיר מינפרד נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 4.12.2018).

     

26. עוד נקבע בפסיקה כי אירוע חריג יכול להתרחש גם על רקע של מתח מתמשך, אשר לעתים אף מוביל בסופו של יום למצב מיוחד המגביר את השפעת האירוע ומעלה אותו כדי אירוע חריג. מדובר, על פי הפסיקה, בשאלה עובדתית שההכרעה בה תיעשה על ידי בית הדין בהתאם לראיות המונחות לפניו (ר' עב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי נ' יהושוע תשתש, ניתן ביום 9.10.2012).

     

27. בענייננו, ממכלול הראיות שהונחו בפני שוכנעתי כי המנוח אכן חווה מתח מתמשך על רקע משבר הקורונה שעצר את הפעילות בעסק וכי בימים שטרם מותו חלה 'עליית מדרגה' שעניינה בצבר אירועים חריגים אותם חווה.

     

28. כאמור, התובעת, אלמנתו של המנוח, העידה בעניין זה כי המנוח היה אחראי על כל התחומים הנוגעים לפעילות האולם וכי לפני הקורונה היה מגיע לאולם בסביבות 11-12 בבוקר ונשאר עד לתום האירוע (ר' עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, שורות 13-30). אביו של המנוח, מר אלמוני, העיד אף הוא כי לפני הקורונה המנוח היה עובד 'מסביב לשעון' וכי "מתי שהיו צריכים אותו הוא היה זמין וגם היה בא" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-4).

     

29. עוד העידה התובעת כי עם סגירת פעילות האולם בשל הקורונה המנוח לא עבד פיזית באולם אך המשיכו להגיע טלפונים מלקוחות שביקשו לדעת לגבי אירועים שסגרו וכן ביקשו את כספם בחזרה (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-29). עוד העידה כי היו ימים בהם היה מקבל הרבה טלפונים וכי האחריות לפתור את הבעיות הייתה מוטלת על המנוח (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 26-32). התובעת העידה בנוסף כי ככל שהסגר התארך המצב של החברה החמיר, בשל ההוצאות שהיו מוטלות על האולם על אף שהיה סגור (ר' עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 16-22).

     

30. בכל הנוגע לאירועים הנטענים העידה התובעת כי מספר ימים לפני מותו נסע המנוח לאולם וראה את נזקי ההצפה שאירעה במקום שהוערכו בשווי של קרוב למיליון שקלים. בנוסף, יום למחרת התקשרה אליו המגשרת שדנה בתביעה שהוגשה נגד האולם ע"י זוג לקוחות שאירוע שלהם בוטל והודיעה לו כי יאלץ לשלם עשרות אלפי שקלים. התובעת העידה עוד בעניין זה כי "לא היה איזשהו אירוע ספציפי שממנו הוא דאג הכי הרבה, הוא דאג מכל העניינים האלה הם פשוט כל העניינים הגיעו למבוי סתום... ביום אחד נפל פור של זה זה כאילו הכל קרס בבת אחת" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-22).

     

31. עוד העידה כי כיומיים לפני מותו קיבל המנוח טלפון מאותו שכן שצעק עליו בגלל האזעקה שפעלה באולם וכן התקשר אליו זוג נוסף שדרש את כספו בחזרה ולא הסכים לקבל תשלומים דחויים (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 29-38; עמ' 6 שורות 1-24). התובעת העידה עוד כי ערב לפני מותו סיפר לה המנוח כי הוא אינו מוצא שום דרך לתקן את המצב וכי הוא חש שמיצה את כל האפשרויות הנתונות לו (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 30-38, עמ' 7 שורות 1-6).

     

32. אביו של המנוח העיד אף הוא לעניין ההצפה שארעה באולם מספר ימים לפני מות המנוח וכן העיד לעניין הגישור בתביעה שהוגשה נגד האולם ובעניין הטלפונים שקיבל המנוח מהבנק, מלקוחות ומהשכן שכעס בשל האזעקה שפעלה במקום (ר' עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 4-10, 25-37; עמ' 10 שורות 11-26). בחקירתו החוזרת העיד האב כי הלחץ על המנוח לא היה זהה לאורך כל התקופה מאז תחילת המשבר בחודש מרץ, אלא גבר בחודש נובמבר (ר' עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 37-39, עמ' 11 שורות 1-8).

     

33. כך שהעדויות תומכות בכך שסמוך למותו של המנוח אירעו מספר אירועים חריגים אשר היוו עליית מדרגה מסוימת על רקע לחץ מתמשך שאירע על רקע משבר הקורונה והסגר שחל באותה תקופה.

     

34. עדויות אלו נתמכו בחלקן אף במסמכים שצורפו לתצהירים מטעם התובעת. כך, לתצהירו של האב צורפה הזמנת אירוע מיום 4.5.2020 של הלקוח נ.ש, לחתונה שעתידה הייתה להתקיים ביום 2.1.2021. כן צורף מסמך מצב החשבון ממנו עלה כי הלקוח שילם 11,000 ₪ וכי ביום 24.11.2020, קרי מספר ימים לפני מותו של המנוח, הופקו לו שתי המחאות החזר בסך 5,500 ₪ כל אחת. אביו של המנוח העיד בתצהירו בעניין זה כי ביום 25.11.20 הגיע אליו המנוח עם ההמחאות לחתימה כשהוא לחוץ ונסער ועדכן אותו כי הלקוח צעק ואיים עליו ועל כן האב עצמו שוחח עם הלקוח, אשר צעק גם עליו (ר' סעיף 11 לתצהיר האב).

     

35. עוד צורפו לתצהיר התובעת (נספח ח') מסמכים שכללו חוות דעת שמאי מומחה לעניין נזקי ההצפה שאירעה באולם. מחוות הדעת עולה כי מדובר בהצפה שאירעה בתאריכים 20-21.11.2020, קרי כשבוע לפני פטירת המנוח וכי מי הגשמים חדרו למחסן העסק עד גובה התקרה וגרמו לנזקים בשווי של כ-702 אלף ₪, לרבות נזק רב לציוד ולמבנה. עוד צורף הסדר גישור שנחתם ביום 12.1.2021 מול זוג לקוחות שאירוע שלהם באולם בוטל והגישו תביעה. מההסדר עולה כי סכום הפיצוי עליו הוסכם הוא 31,200 ₪ כשבעניין זה העידה התובעת כי המגשרת עדכנה את המנוח על כך ביום 25.11.2020 (ר' סעיף 24 לתצהירה).

     

36. בשים לב לאמור, בכל הנוגע לפן האובייקטיבי שוכנעתי מעדויות התובעת ואביו של המנוח, שהיו מהימנות ונתמכו לפחות בחלקן במסמכים המצביעים על כך שהמנוח חווה אמנם לחץ בעבודתו החל מראשית ימי משבר הקורונה במרץ 2020 אך לחצים אלו הלכו והתגברו עד כי בימים הסמוכים לפטירתו של המנוח אירעו מספר אירועים חריגים בעבודת המנוח, לרבות אירוע ההצפה באולם אשר נתמך בחוות הדעת השמאית והאירוע עם השבת הכספים ללקוח. משכך, מתקיים הפן האובייקטיבי שנדרש בפסיקה לעיל, קרי אירוע המבטא חריגה מסוימת משגרת העבודה הרגילה של המנוח. עוד שוכנעתי כי מתקיים הפן הסובייקטיבי בהגדרת "אירוע חריג", קרי קיומה של השפעה נפשית אפשרית של האירועים שתוארו על המנוח. בעניין זה התרשמתי מעדותה של התובעת בכל הנוגע למצב הנפשי של המנוח לו הייתה עדה בערב לפני מותו וכלשונה:

     

    "פלוני לא היה בן-אדם שמתלונן אבל כאילו בערב לפני אני זוכרת שכאילו ישבנו בחוץ וישבנו במרפסת... והוא סיפר לי שהוא כאילו כבר לא מוצא שום דרך לתקן את המצב ושזה כאילו הוא הרגיש שזה או שזה נגמר כאילו שגם אם את יודעת עם המגשרת הזאת זה היה משהו שהוא כאילו אמר מבחינתו זה בטוח זה הצדק כאילו ברור למה שהוא יצטרך לשלם להם כאילו אחרי שהוא לא אשם בזה שכאילו הוא לא יכל לקיים את האירוע, את מבינה? ואז כאילו שגם החוסר צדק הזה וגם כאילו וגם מה שהיה עם הבנקים ועם ההלוואות ועם הערבות וכל הדברים האלה הוא הרגיש שזה כבר הכל כאילו שהוא מיצה את כל האפשרויות שהיו לו"

     

    (ר' עמ' 6-7 לפרוטוקול הדיון, שורות 30-38, 1-2 בהתאמה).

     

    אביו של המנוח העיד אף הוא בתצהירו לעניין התשלומים שנאלץ להשיב ללקוח כי המנוח היה לחוץ ונסער לאחר השיחה שקיים עם הלקוח שצעק עליו ולאחר שהוא (האב) חתם על ההמחאות עם תשלומי ההחזר, המנוח "נראה שבור" (ר' סעיף 11.7 לתצהיר האב).

     

37. סיכומם של דברים – ממכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, שוכנעתי כי אף אם המנוח היה שרוי במתח נפשי מתמשך על רקע עצירת פעילות החברה בשל משבר הקורונה והסגרים שחלו בעקבותיו, סמוך לפטירתו אירעו מספר אירועים העולים כדי אירועים אובייקטיביים החורגים משגרת עבודתו הרגילה, כאשר בפן הסובייקטיבי קיימת אפשרות מסוימת כי השיחה גרמה לו לדחק נפשי, כפי שעלה מהעדויות שהובאו בפני. כפועל יוצא, הוכח בפני כי אירע למנוח 'אירוע חריג' אשר עונה על התנאים שהותוו בפסיקה לצורך הכרה בו ככזה. כאמור, לא מצאתי בעובדה שהמנוח שהה באותה עת בחל"ת ככזו המונעת את ההכרה בו כנפגע עבודה, כפוף לקביעת המומחה הרפואי שימונה בהליך, כאשר במידת הצורך ניתן יהיה להורות על קיזוז דמי האבטלה שקיבל מקצבת התלויים לה תהא זכאית התובעת.

    סוף דבר

38. בשים לב לאמור, הגעתי למסקנה כי יש להכיר בשרשרת האירועים שראשיתם באירוע ההצפה מיום 21.11.2020 כ'אירוע חריג', היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה של המנוח. נוכח החלטה זו, יודיע הנתבע עד ליום 10.6.2025 עמדתו בהליך והאם עומד הוא על מינוי מומחה בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לפטירתו של המנוח.

     

39. עיון בהתאם.

    ניתנה היום, י"ג אייר תשפ"ה, (11 מאי 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.