בע"מ 8215/15 פלוני נ' פלונית

1. עניינה של בקשת רשות ערעור זו בתביעתו של המבקש (להלן: האב) לביטול או להפחתת דמי המזונות שהוא משלם לבִתו, המשיבה (להלן: הבת).

2. האב ואם הבת (להלן: האם) נישאו זה לזו בשנת 2003. כארבעה חודשים לאחר הנישואין, בעודה בהיריון, עזבה האם את ביתם המשותף, וכעבור מספר חודשים ילדה את בִּתם. מאז לידתה לא ראה האב את הבת. ניסיונותיו להשיג הסדרי ראייה נתקלו בחומה בצורה מצדה של האם, שאף לא כיבדה החלטות שיפוטיות בנושא. בשורה התחתונה לא נוצר קשר בין האב לבתו מאז היוולדה, ולמרבה הצער זהו המצב עד עצם היום הזה.

3. בשנת 2004 הגישה האם תביעה נגד האב לתשלום מזונות הבת, והאב חויב לשלם לבת מזונות בסכום של 2,150 ₪ + 150 דולר עבור מדור עד הגיעה לגיל 6; ומגיל 6 ועד הגיעה לגיל 18 סכום של 1,750 ₪ + 150 דולר עבור מדור.

4. בשנת 2012, בהיות הבת כמעט בת 9 שנים, הגיש האב תביעה לביטול ולחלופין להפחתת מזונותיה. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (כב' סגנית הנשיאה ט' סיון ז"ל) קיבל את התביעה. בפסק דינו קבע, כי יש דמיון בין המצב במקרה זה למצב של "בן סרבן", וזאת הגם שאין לתלות את האשם ל"סרבנות" בבת עצמה שכלל לא מכירה את אביה, אלא באמהּ. הודגש כי הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לשלול או להפחית את מזונותיו של "בן סרבן", ונקבע כי בנסיבות מקרה זה יש מקום להפחית - אך לא לשלול - את המזונות המשתלמים לבת עד כדי סכום של 1,500 ₪ לחודש, כולל הוצאות מדור.

5. על פסק דין זה הגישו האב והאם ערעורים לבית המשפט המחוזי שנדונו לפני הרכב כב' סגני הנשיאה י' שנלר,ד"ר ק' ורדי וכב' השופט ח' ברנר. בפסק הדין דחו השופטים, פה אחד, את ערעור האב, אך נחלקו בדעותיהם באשר לערעורה של האם. שופטי הרוב (סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי והשופט ח' ברנר) סברו כי יש לקבל את ערעור האם ולבטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי קבע כי יש לבחון האם הסרבנות נובעת אך ורק מרצונה של הבת, האם קיימת אשמה מצד ההורים והאם ננקטו מצדו של האב כל המאמצים לצורך קיום הקשר עם בתו. בנסיבות המקרה הקונקרטי סבר סגן הנשיאה ורדי, כי לא ניתן לייחס לבת את הסרבנות לקיום הקשר עם האב, ולא ניתן לומר כי האשם להעדר קשר רובץ לפתחה של האם באופן בלעדי; ולפיכך אף קשה לראות בבת כ"מורדת" באביה. כן נקבע כי גם לא כלו כל הקיצין באשר לאפשרות שיתקיים קשר בין האב לבת בעתיד וכי בענין זה על האב למצות את כל ההליכים הנוגעים לקיום הסדרי הראייה. בנוסף נקבע כי הפחתת דמי המזונות, בהתחשב בהכנסתה הנמוכה של האם, עלולה לפגוע בצרכיה הבסיסיים של הבת.

           השופט ח' ברנר הצטרף לתוצאה אליה הגיע סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי אך נימוקיו היו שונים. לדידו, בהתאם לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה המבוססות על שורה של החלטות שיפוטיות קודמות, רובצת האשמה הבלעדית להעדר הקשר בין האב לבת לפתחה של האם. עם זאת, סבר השופט ברנר כי הדרך להתמודד עם התנהגותה של האם היא על-ידי נקיטת הליכים שיופנו כנגד האם ישירות, ולא באמצעות הפחתת המזונות המגיעים לבת.