ביה"ד רחובות - קיום צוואת 'שכיב־מרע' בע"פ חרף שיהוי בכתיבת זיכרון־דברים

לפני בקשה לקיום צוואת 'שכיב מרע' של המנוחה ח' ז"ל, שאמרה וציוותה לבניה בעל פה קודם פטירתה בהיותה על ערש דווי ונוטה למות, על רצונה לחלק את עיזבונה באופן שווה, כך שכל אחד מיורשיה ויורשי בעלה המנוח מ' ז"ל – עשרה ילדים במספר - יקבל 1/10 מעיזבונה, פרט למשק פ' במושב פ', אותו יקבלו בעדיפות ראשונה ילדי בעלה המנוח.

רקע והליכים קודמים

המבקשים הצהירו כי בני הזוג מ' ו-א' נישאו בשנת 1950 במושב פ', ונולדו להן 5 ילדים: 2 בנים ו-3 בנות (י', ח', ש', ש', ש'). א' נפטרה ומ' התחתן עם הגב' ח' המנוחה בשנת 1959. ח' הגיעה לנישואין אלו עם 3 בנות (י', י', א'), ונולדו להם עוד 2 בנות משותפות (פ', ו-מ'), ובסה"כ הם 10 אחים ואחיות.

מ' ז"ל נפטר זה מכבר, והמנוחה ח' ז"ל הסתלקה לבית עולמה בתאריך 01.05.2019 כשהיא אלמנה, ושניהם לא כתבו צוואות.

המנוחה הותירה אחריה את משק מס'... במושב פ' הרשום על שמה, וכן כספים בחשבון הבנק שלה.

בתחילת שנת 2020 הגישו הילדים הביולוגים של האישה בפני הרשם לענייני ירושות: 'בקשה לצו ירושה', וביום 19.02.2020 ניתן על ידו 'צו ירושה' כמבוקש, במסגרתו זכויותיה ורכושה של המנוחה יתחלקו בין בניה הביולוגים בלבד (5 ילדים).

בתאריך 08.08.2023 כל יורשי המנוחה ובעלה המנוח (10 ילדים) הגישו לרשם לענייני ירושות בקשה בהסכמה ל'ביטול צו הירושה', מאחר ורצונה האחרון של המנוחה היה שכלל הילדים יתחלקו ברכושה בשווה.

נוכח הסכמת כל היורשים וההצהרה שלא בוצעה כל פעולה בצו הירושה שניתן בעבר – נעתרה הרשמת לענייני ירושה לבקשה, ובתאריך 07.03.2024 הורתה הרשמת על 'ביטול צו הירושה' כמבוקש.

הבקשה שלפנינו

בתאריך 01.04.2024 הגישו כלל היורשים (10 ילדים) בפני בית דיננו בקשה בהסכמת כולם לקיום צואת 'שכיב מרע' שאמרה וציוותה לבניה בעל פה קודם פטירתה בהיותה על ערש דווי ונוטה למות, על רצונה לחלק את עיזבונה באופן שווה, כך שכל אחד מיורשיה ויורשי בעלה המנוח מ' ז''ל - יקבל 1/10 מעיזבונה, פרט למשק פ' במושב פ' - אותו יקבלו בעדיפות ראשונה ילדי בעלה המנוח.

היות ועל פי הכללים במושב - המשק לא יכול להירשם בשיתוף על מס' יורשים אלא רק על יורש אחד, לפיכך מבקשים בבקשה משותפת שהמשק יעבור לטובת הבן ח' בלבד.

כלל המבקשים הופיעו לדיון בפנינו והצהירו כי המנוחה חזרה על צוואתה זו פעמים רבות בהזדמנויות שונות, וכן בזמן היותה 'שכיב מרע', מתוך רצון שישכון שלום בין כל חלקי המשפחה, ומבקשים להורות על חלוקת העיזבון בהתאם לצוואת המנוחה, שהייתה אימם הביולוגית של חלק מן הזוכים וכאם מאמצת של שאר הזוכים.

התקבלו עדויות של שתי הבנות הביולוגיות של המנוחה (הגב' פ', והגב' מ'), שהעידו בדיון (מיום 11.08.2024 ובדיון מיום 01.10.2024) אשר שמעו במפורש מאימם בשעה שהייתה מאושפזת בביה"ח קפלן כשהיא על ערש דווי ונוטה למות אך צלולה בדעתה, את רצונה שהמשפחה תהיה מאוחדת ללא מריבות ולחלק הכול שווה בשווה, כאשר המשק יישאר במשפחה ולתת עדיפות לבנים של בעלה המנוח שירשם על שמם, ולאחר מספר ימים נפטרה לבית עולמה.

ביה"ד ביקש את תגובת האפוטרופוס הכללי, וזו התקבלה (ביום 12.05.2024) כדלהלן:

1. לבקשה לא צורף זיכרון דברים המעיד על צוואה בע"פ. יש להוכיח התקיימות הוראות ס' 23 לחוק הירושה.

2. יש להבהיר האם הופקד זיכרון דברים בפני הרשם לענייני ירושה כאמור בס' 23 ב לחוק הירושה.

   העדים רשמו 'זיכרון־דברים' בפני עו"ד על צוואתה של המנוחה כאמור, לאחר מספר שנים, קרי: ביום 30.05.2024, והוא נסרק לתיק.

    

   דיון והכרעה

   דינו של השכיב הובא בשו''ע בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רנ סעיף א'), וזה לשונו:

   "מתנת שכיב מרע אין צריך להקנותה בשום אחד מדרכי ההקנאה, שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו."

   והסיבה שאין השכיב מרע צריך לעשות קניין הוא מתקנת חז"ל מפני היראה שתיטרף דעתו של השכיב מרע שיצטער שימות ולא יקיימו את דבריו אחריו במה שמצווה, כי אין לכל שכיב מרע עת וזמן להקנות בקניין לכל אחד מהעניינים כפי הדין.

   הרמב"ם (הלכות זכייה ומתנה פרק ח' הלכות א', ב') מגדיר לנו מהו שכיב מרע, וזו לשונו:

   "הסומא או הפסח או הגדם או החושש בראשו או בעינו או בידו או ברגלו וכיוצא בזה הרי המת כבריא לכל דבריו במקחו וממכרו ומתנותיו.

   אבל החולה שתשש כח כל הגוף וכשל כוחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק והרי הוא נופל על המיטה – הוא הנקרא שכיב מרע, ומשפטי מתנותיו אינם כמתנת בריא וכו'."

   הרב המגיד במקום הביא את מקורו של הרמב"ם וכתב:

   "זה פשוט ואין צריך ביאור, והלשון די בכך שכיב מרע, ואמרו כדקציר ורמי בערסיה פירוש חולה ומוטל על המיטה."

   דברי הרמב"ם אלו - הובאו להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רנ סעיף ה').

   מכלל הראיות שנשמעו והוצגו לבית הדין עולה שהמנוחה ח' ש' ז"ל ענתה על ההגדרה של 'שכיב מרע', בהיותה שוכבת על מיטת בית החולים כשאינה יכולה להלך על רגליה בשוק, והיא הבינה בנסיבות מצבה באותה העת כי היא 'מול פני המוות'.

   בהתאם לתצהיר שמסרו העדות בפני עו"ד, ושמיעת עדותן בביה"ד מצטיירת התמונה ולפיה מספר ימים קודם מיתתה ביקרו את האם המונחה שתי בנותיה הביולוגיות, הגב' פ' והגב' מ', במהלכו ציוותה ופנתה אליהן האם בעל פה ואמרה כך: "אני מרגישה כי מכאן אני לא יוצאת, אני מבקשת מכם שלא תריבו עם האחים האחרים, אני מבקשת שכל הרכוש שלי יחולק שווה בשווה בין כל עשרת הילדים שלי ושל אבא, ובנוגע למשק תתנו עדיפות ראשונה לבנים של אבא".

   וכך העידה הגב' פ' בדיון מיום 11.08.2024 (שורות 9-13):

   ''העדה: אני מעידה שאמי אושפזה בערב ליל הסדר בשנת 2019, ביקרנו אותה והכל היה בסדר, בערב חג שני אני ואחותי מ' היינו אצלה ושם ישבנו לידה, והיא התחילה לדבר, כי היא הרגישה שמשהו לא בסדר איתה והיא אמרה שהיא מאד רוצה שנהיה מאוחדים, ושהכול יתחלק שווה בשווה, אנחנו 10 אחים, והיא ביקשה שהעדיפות תהיה למשק לבנים של אבא וזה היה רצונה, וממש ממחרת שבאתי שוב פעם היא כבר הייתה כזה חלשה ואחרי כמה ימים ב 1.5 נפטרה."

   וכך העידה הגב' מ' בדיון מיום 01.10.2024 (שורות 3-31):

   "ביה"ד: מתי אימך אושפזה בביה"ח?

   ת. בערב ליל הסדר 2019.

   ש. את תיארת בתצהיר שלך אירוע שקרה כשאת ואחותך פ' הייתם אצל אמא.

   ת. כן, היא התאשפזה בערב ליל הסדר, הייתה כמה ימים בסדר לאחר שהתייצבה, והיינו בתורנות כל האחים והאחיות, ובתור שלנו דיברנו אותה היא אמרה אני מרגישה שהמצב שלי לא כ"כ טוב, יש לי בקשה תשמרו שהמשפ' תהיה מאוחדת, אל תריבו, תהיו אחים טובים, ואתם יודעם שאני רוצה שהמשק יישאר בתוך המשפחה ותתנו עדיפות לבנים, שהם למעשה הבנים של אבא כי לאמא שלי לא היו בנים. התגובה שלנו הייתה אמא אל תדברי שטויות, הכול יהיה בסדר, את יוצאת עוד כמה ימים , והיא אמרה אני מרגישה שהמצב שלי לא כ"כ טוב.

   ביה"ד: חוץ מהעניין הזה היה התייחסות נוספת לאמא ברכוש?

   ת. היה חשוב לה עניין של המשק, כי לא היו עוד נכסים.

   ביה"ד: מה בדיוק היא אמרה?

   ת. מאז ומתמיד זה היה ידוע שהיא רצתה חלוקה שווה,

   ש. באיזה לשון היא אמרה את זה?

   ת. היא אמרה לנו, אני מרגישה לא כ"כ טוב, ומרגישה שמכאן אני לא יוצאת, אני מבקשת שתשמרו על האחדות של המשפחה, תכבדו אחד את השני, אל תריבו, הכול צריך להתחלק שווה בשווה, ותתנו עדיפות לבנק כדי שהמשק יישאר בתוך המשפחה עם עדיפות לבנים.

   ש. היא הייתה צלולה באותה עת?

   ת. באותו יום כן, היא דיברה מאד לעניין, אמרנו לה אל תדברי שטויות את תהיי בסדר, והיא אמרה אני לא מרגישה ככה.

   ש. היא דיברה איתך על זה גם בהזדמנות אחרת ?

   ת. היא תמיד אמרה לנו שהיא רוצה שנתחלק שווה בשווה, בעיקרון לפי החוק הירושה צריכה ללכת רק לילדים שלה, והיא רצתה ואמרה והתכוונה שלא משנה היא רוצה שהכול יתחלק שווה בשווה גם לילדים של בעלה.

   ש. חשוב לנו לדעת במעמד הזה כשהיא הייתה בבית חולים האם היא אמרה לכל העשרה או שזה פרשנות שלך?

   ת. אמרה במפורש, היא אמרה אני רוצה שהכול יתחלק בשווה לכל העשרה ושזה יישאר בתוך המשפחה עם עדיפות לאחד הבנים, ויש בסה"כ 2 בנים שהם במקרה מהצד של האבא כי לאמא שלי אין בנים."

   הן אמת שהבנות לא העלו על הכתב את הצוואה ששמעו מהאם ל'זכרון דברים', וממילא גם לא הפקידו זאת בפני הרשות המתאימה כהוראות חוק הירושה (סעיף 23 לחוק הירושה), אולם נחה דעתנו מההסבר שנתנו הבנות על כך, וכדלהלן.

   מקובל עלינו ההסבר שניתן ולפיו הבנות לא ידעו שמה שאמא שלהם ציוותה על מיטתה על ערש דווי נקרא בשם 'צוואת שכיב מרע', ולא קיבלו באותה העת יעוץ משפטי והלכתי, כי דינה של אמירה כזו יכול להוות צוואה על פי חוק, בהתאם לתנאים הנדרשים בחוק, ועל כן לא פעלו בהתאם להוראות הדין. אכן המושג 'צוואת שכיב מרע' אינו מוכר ומצוי על דרך הכלל בעריכת צוואה, וניכרים דברי אמת שהבנות אכן באמת ובתמים לא הבינו שעליהם למהר ולעשות מעשה להעלות את הצוואה על הכתב, בעוד הן מצויות בתקופת האבל על אימן.

   שאלה נוספת עומדת לפתחינו מדוע זה המתינו כלל הילדים במשך מספר שנים עד שבאו לפנינו בבקשה ל'אישור צוואת שכיב מרע'?

   אולם אף בזה נחה דעתנו בעמדתם שנשמעה במסגרת הדיון כי נהוג בעדתן שאין נוגעים בירושה לפני תום השנה לפטירה, ואף לאחר תום השנה כל עניינם של הילדים היה אף ורק למשוך את הכסף מחשבון האם לצורך הוצאה וכתיבת ספר תורה לעילוי נשמתם של הוריהם. עובדה זו מסבירה את עניין הוצאת 'צו הירושה' שביקשו הילדים - הביולוגים בלבד - בשנת 2020, משום כי כל עניינם היה להוציא את הכספים מחשבון הבנק, ולא העריכו נכון את ההשלכות שיש לכך על המשק כולו. ואכן מחמת בעיה זו ביקשו הילדים בהמשך מהרשם לענייני ירושות – במקביל לניהול מו"מ בין האחים - להורות על ביטול את הצו שניתן בשעתו.

   וכך העידה הבת הביולוגית על העניין בדיון מיום 01.10.2024 (שורות 32-57):

   "ש. אז למה לא רצתם מייד לסדר את זה לאחר הפטירה?

   ת. כי אצלנו בעדה לא נוגעים בירושה לפני תום השנה.

   ש. אבל עברו 4 שנים, למה לא ניגשתם אחרי שנה?

   ת. כי זה תהליך לא פשוט לעשות כזה דבר. היה לאמא שלי קצת כסף בבנק, ואנחנו החלטנו כל העשרה שלא מחלקים את הכסף הזה בינינו אלא ניקח את הכסף ונעשה הכנסת ספר תורה לכל ההורים, דהיינו לאבא ולאמא ולאשתו הראשונה של אבא, ואז אחותי ניגשה בהנחייתנו לביה"ד הרבני כדי להוציא צו ירושה, ובביה"ד אמרו לה זה מסובך מידי כי יש עוד ילדים שהם לא הבנים של המנוחה, כי צו ירושה מוציאים רק לילדים הביולוגיים שלה, לכו תעשו את זה בביהמ"ש האזרחי, ואז ניגשנו לביהמ"ש האזרחי והם אמרו לנו אנחנו יכולים להוציא צו ירושה אבל שזה יחולק רק לילדים הביולוגים, לנו זה לא הפריע כי רצינו להתמקד רק בהכנסת ספר תורה. למעשה כל ההליך הזה של להוציא צו ירושה באזרחי נעשה בתום לב כי כל מטרתו הייתה רק להוציא את הכסף מהבנק, והם נתנו צו ירושה רק לילדים הביולוגים של המנוחה, שלושת הבנות שהיו לה.

   ש. אתם ביקשתם צו ירושה גם לשאר הילדים?

   ב"כ המבקשת: הם לא ידעו שמה שאמא שלהם ציוותה על מיטתה על ערש דווי זה צוואה, ובגלל זה הם לא עשו זיכרון דברים ולא עשו כלום, למעשה האינטרס שלהם זה להשאיר את זה ככה כי ככה הם יקבלו יותר, אבל בגלל שאמא שלהם ציוותה ככה הם רוצים לחלק את זה גם לשאר הילדים, ומיד כשהתקבל הצו ישר כל האחים עלו על זה שזה לא בסדר, וזה לא נכון, ולכן הגישו בקשה לביטול, וכעת הם מבקשים צו לקיום צוואה, ואני חוזר ואומר כשהאינטרס של הבנות לא לספר את הצוואה של האמא כי ככה הם יקבלו יותר.

   המבקשת: נכון, גם כל ה20% שכל אחת קיבלה זה לא נמשך לצרכים האישיים אלא נרכש בזה ספר תורה. אני מעולם לא שמעתי לפני כן על צוואת שכיב מרע.

   ש. לא היה עוד משהו חוץ מהנחלה?

   ת. לא. היה את הכסף שעשינו ספר תורה. ואת הנחלה בלבד. אני רוצה שתבינו שלפי צו הירושה זה התחלק בין כל חמשת הבנות של אמא שלנו, 3 אחיות מנישואין קודמים ואני ואחותי מהנישואין השניים, אני ואחותי שאנחנו הבנות המשותפות מאבא ומאם היינו אמורות לקבל יותר מכולן, אבל זאת לא המטרה, המטרה שלנו לקיים את הצוואה של אמא ושכולם יקבלו שווה בשווה."

   זאת ועוד, האחיות ששמעו את צוואת אימן (הגב' פ' והגב' מ') הן אלו המבקשות לקיים את צוואתה של האם, למרות שזה בניגוד לאינטרס האישי שלהן, שהרי במקום שירושת אימן תחולק רק בין חמשת הילדים הביולוגים, והן בתוכן - הרי שבמצב זה יש לחלק את ירושתה בין כלל עשרת האחים, ובכך בעצם הן מוותרות על אחוז מחלקן. במקרה דנן ישנה הסכמה מלאה לקיום צוואת המנוחה בחלקים שווים בין כל עשרת האחים, ביולוגים ואלה שאינם.

   למעלה מן הצורך נבהיר, התרשמותנו משמיעת האחיות הנ"ל בדיון כי היות ועסקינן בציווי המנוחה לחלוקה שהיא שוויונית בין כלל האחים והאחיות, מסתבר שזאת הסיבה בגינה לא ראו כל צורך להעלות את הדברים על הכתב לכדי 'זיכרון דברים', שהרי מבחינתן אם רצון המנוחה שרכושה יתחלק בין כל עשרת הילדים שווה בשווה, אין שוויוני וצודק מזה, ומדוע עליהן לרשום זאת?!

    

   קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה

   סעיף 23 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 העוסק בצוואה בעל-פה קובע כך:

   (א) שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת מול פני המוות רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים לשונו.

   (ב) דברי המצווה שציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה יירשמו בזיכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לענייני ירושה, רישום חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.

   (ג) צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים.

   הרי שסעיף 23 לחוק הירושה מונה חמישה תנאים מצטברים להכרה בתוקפה של צוואת שכיב מרע שנאמרה בעל פה בהיותו 'שכיב מרע':

   1. להוכיח כי המצווה היה "שכיב מרע" או "מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות".

   2. הצוואה צריכה להתקיים בפני שני עדים השומעים ומבינים את לשונו של המצווה.

   3. על העדים לרשום במדויק ככל האפשר את תוכן הצוואה בזיכרון הדברים שיחתמו עליו.

   4. זיכרון הדברים צריך להיות מופקד בהקדם האפשרי אצל הרשם לענייני ירשה.

   5. הצוואה תקפה למשך חודש ולאחריו אם המנוח עדיין חי הצוואה בטלה והמצווה יכול לעשות צוואה רגילה בכתב.

      סעיף 23 קובע למעשה שבצוואת שכיב מרע הניתנת בעל-פה בגלל המורכבות שלה מחויב שזו תהיה אותנטית ותכתב כמה שיותר מהר מבחינת הזיכרון של השומע, לגשת מיד לרשום ולהפקיד אצל הרשם הירושות.

      אכן, אחת הדרישות הצורניות המרכזיות בדיני צוואות בעל פה היא סמיכות הזמנים בין עריכת הצוואה על ידי המצווה לבין רישום זיכרון הדברים על ידי שני העדים. סעיף 23(ב) לחוק הירושה קובע כי הרישום, החתימה וההפקדה של זיכרון הדברים ייעשו "ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם".

      דרישה זו נועדה להבטיח כי זיכרון הדברים משקף נאמנה את דברי המצווה בעל פה, שנאמרו לעדים בעת מצבו הייחודי של שכיב מרע. ככל שהרישום נעשה בסמוך יותר לאמירה, כך פוחת החשש לעיוותים, השמטות או שינויים שעלולים להיגרם עקב חלוף הזמן.

      סמיכות הזמנים ברישום זיכרון דברים היא דרישה מהותית, אך במקרים חריגים בית המשפט רשאי לגלות גמישות, במיוחד כאשר מדובר בצוואת שכיב מרע וקיימים טעמים משכנעים לאיחור ברישום.

      אולם באופן שלא רשמו את זיכרון הדברים - המחוקק נתן לזה 'ריפוי'. וכחריג לדרישות הנ"ל, סעיף 25 (א) לחוק הירושה מתיר לבית המשפט (ובמקרה שלנו לבית הדין) להכיר בתוקפה של צוואת שכיב מרע במידה ולא היה לו ספק באמתותה, גם אם לא נתקיימו התנאים המופיעים לעיל. דהיינו, המחוקק לוקח בחשבון כי יתכן והעדים לא יהיו מודעים לצורך לרשום מיד את הדברים ולהפקידם כנדרש.

      וזה לשון סעיף 25 לחוק הירושה:

      • התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים ,19 ,20 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור.

      • בסעיף זה "מרכיבי היסוד בצוואה" הם:

        [...]

        (4) בצוואה בעל פה כאמור בסעיף 23 – הצוואה נאמרה על ידי המצווה עצמו בפני שני עדים השומעים את לשונו בעת שהיה שכיב מרע או בעת שראה את עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות.

        בע"א 8991/04 בורהאן סובחי יעקוב ברגות נ' זוהיר ברגות נצרת (2006), קיבלו השופטים ברוב דעות את עמדת בית משפט קמא שקבע כי יש לקיים צוואת שכיב מרע על אף שלא נרשם זיכרון דברים וממילא גם לא הופקד אצל רשם הירושה.

        בפסק הדין התייחס בית המשפט לקביעתו של בית משפט קמא וציטט את כבוד השופט אברהם אברהם וכך נכתב:

        "בית המשפט [קמא] התייחס - כאמור - לאפשרות לקיים את צוואת המנוחה לפי סעיף 25 (א) לחוק:

        "משהשתכנעתי לחלוטין מעדותם של שני העדים, ולא נותר בלבי ספק בדבר אמיתות דבריהם, ומכאן - אמיתות הצוואה שנעשתה בפניהם מפי המנוחה, כי אז ניתן לקיים, לטעמי, את הצוואה, גם אם נראה את הרישום ככזה שנעשה לאחר זמנו, משמע כפגם בהליך מן ההליכים שנזכרו בסעיף 23 לחוק... ואם השתכנעתי ברצונה של המנוחה, והתגברנו על הקושי, שבעיקרו הוא הוכחתי... כי אז ראוי לקיים אחר מצוות המצווה, גם אם נפלו פגמים אלה ואחרים בהליך עשיית הצוואה" (עמ' 28)."

        בית המשפט הוסיף על הציטוט וכך כתב:

        "נטעים כי סעיף 25 מיסודו מטרתו להתחקות אחר רצונו של המצווה לאמיתו, תוך התגברות על פגמים פורמליים (ראו ברק, פרשנות במשפט: פרשנות הצוואה, 125; ע"א 580/84 היועץ המשפטי לממשלה נ' פיק, פ"ד מב(2) 703, 213 (השופט בייסקי))."

        בפסק הדין בעניין ברגות הנזכר, בית המשפט התייחס לעובדה שחלפו כשנתיים מיום אמירת הצוואה ועד לרישומה על ידי העדים. למרות שמדובר היה באיחור משמעותי, בית המשפט קמא אישר את הצוואה וזאת לאחר שהשתכנע במהימנותם של עדי הצוואה.

        וראה עוד בפסק דין ע''א 9200/99 יהודית חנוכה נ' האפוטרופוס הכללי, (פ"ד נו(3) 801 (2002):

        "הסמכות שניתנה בידי בית -המשפט לקיים צוואה על- אף הפגמים שורשה ברעיון שרצונו של המת הוא העיקר, ואילו הפגמים בַּ"כלי" האוצר את הרצון טפלים לו. כך נאמר כי "סעיף 25 בא ללמדנו שלא הצורה עיקר אלא התוכן, לא הקנקן אלא מה שיש בו; וכמו דיני היושר מימי עולם, כן המחוקק דנא מביט אל כוונת העושה ולא אל צורת המעשה" (דברי השופט (כתוארו אז) ח' כהן בע"א 869/75 בריל נ' היועץ המשפטי לממשלה [6], בעמ' 101).''

         

        מן הכלל אל הפרט

        בית הדין התרשם כי עדותם של העדים הייתה מהימנה, וכי המנוחה ציוותה מתוך גמירות דעת וזה היה רצון המנוחה החופשי והמלא וצוואתה האחרונה, ששיקף את רצונה שהביע באופן רציף ואמרה לכלל ילדיה לאורך כל שנותיה האחרונות וחזרה על צוואתה זו פעמים רבות בהזדמנויות שונות מתוך רצון שישכון שלום בין כל חלקי המשפחה. אנו מתרשמים שדברי העדים – כמו גם כלל האחים והאחיות - היו אמת והייתה גמירות דעת למצווה, עדויות אלה הותירו בנו רושם אמין מאוד, כמי שסיפרו בכנות את האמת לאמיתה, ואנו נותנים אמון מלא בעדויות הללו.

        מה גם שהעדות, גב' פ' וגב' מ', בנותיהם המשותפות של המנוחה ובעלה מ' ז"ל, העידו על זכות מהעיזבון של משק מס' פ' במושב פ' שתגרע מחלקן ותינתן לטובת מר ח', בני האב מנישואיו הראשונים, וניכרים דברי אמת!

        מחקירת העדים עולה כי הן שמעו את דברי הציווי מפי המנוחה, אשר אין חולק שהייתה מאושפזת בביה"ח קפלן באופן שאינה יכולה 'ללכת על רגליה בשוק', מספר ימים בודדים קודם פטירתה כאשר ביקרוה שתי בנותיה, בעת שהמנוחה הרגישה שימיה ספורים ומצבה מתדרדר מעת לעת, ואמרה להן: "אני מרגישה שהמצב שלי לא כ"כ טוב", ובקשתה בפיה שהילדים יישארו מאוחדים ויתחלקו ברכושה שווה בשווה. בכך בעצם התקיים דרישת סעיף 23 (א) בחלופתו השנייה: "רואה עצמו מול פני המוות".

        בהתאם לסעיף 25 (א) לחוק הירושה כאשר התרשם ביה"ד כי עדותם של העדים הייתה מהימנה, וכי המנוחה ציוותה מתוך גמירות דעת, הרי שיש בידי הדיין לקיים את הצוואה על אף הפגמים שהיו בה.

        נוכח היעדר דרישה בסעיף 25 (ב) לחוק, ביחס ל'מרכיבי יסוד בצוואה', בדבר כתיבת זיכרון דברים בסמיכות לציווי המצווה - בשים לב לדברי ההסבר להצעת החוק שביסוד התיקון (ה"ח הכנסת 30 (תשס"ד, עמ' 9)) לפיהם: "לא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה", ובהינתן שההמון העם אינו מודע להוראת כתיבת זיכרון דברים בסמיכות לאירוע, ולכך שהחלוקה דנן הינה שווה לכולם, תוך וויתור של שתי העדות – בנותיה הביולוגיות – לשאר אחיהן, הרי שנתונה לביה"ד האפשרות להכריע על קיומה של הצוואה בלעדיה של הסמיכות.

        נוכח האמור, עמדתינו כי בהתאם לדין "דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורים דמי", התקיימו במקרה דנן התנאים המאפשרים לקיים את צוואתה של המנוחה על אף הפגמים שהיו בה, והיות וכל הזוכים הפוטנציאלים על פי חוק וההלכה מסכימים לכך, אין כל מניעה לאשר את בקשתם.

         

         

         

         

         

        צו קיום צוואה

        1. לאור האמור לעיל ועל סמך שמיעת המבקשים, העדים, ההקנאות, והוויתורים, מורה בית הדין לקיים את צוואת המנוחה ח' ז"ל, ת.ז... שנפטרה ביום... ומענה היה במושב פ' משק מס' פ', והיא בת תוקף.

        2. במסגרת הצו - עיזבונה של המנוחה יתחלק באופן שווה בין כל המבקשים, שהינם יורשי המנוחה וירושה בעלה המנוח מ' ז"ל.

        3. נוכח רצון המנוחה, ובהסכמת כלל המבקשים - משק מס' פ' במושב פ' יעבור לטובת הבן ח' ת.ז... בלבד.

        4. החלטה זו מותרת לפרסום בהשמטת שמות ומספרי זהות.

            

           ניתן ביום י"א באדר התשפ"ה (11/03/2025).

            

           הרב ציון אשכנזי – אב"ד

            

            

           עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה