ויתרו על משק אימן לטובת אחיהן החורג: "זו צוואתה"

ביה"ד הרבני אישר צוואה בעל-פה על ערש דווי, אף שלא הועלתה בהקדם על הכתב כנדרש בחוק. בכך התקבלה בקשת אחיות לנשל עצמן מהנכס העיקרי של המנוחה לטובת בן של בעלה מנישואים קודמים

אצילות נפש: בנות אישה שהלכה לעולמה לפני כשש שנים כיתתו רגליהן בבית הדין הרבני ברחובות כדי לנשל עצמן ממשק שהיה בבעלותה. לטענתן, אימן ציוותה טרם מותה להעביר את הנכס העיקרי שלה לאחד מילדי בעלה מנישואיו הקודמים, ולא להן. בפסק דין דרמטי ונדיר שפורסם לאחרונה, אישר הדיין והרב ציון אשכנזי (אב"ד) את העברת המשק כמבוקש.

המנוחה התחתנה בשלהי שנות החמישים עם אלמן ואב לשני בנים ושלוש בנות. היא, מצדה, הגיעה לנישואים עם שלוש בנות משלה, והשניים הביאו לעולם ביחד עוד שתי בנות משותפות. האב הוא שנפטר ראשון כאשר האם מתה אחריו, במאי 2019, אחרי אשפוז בבית החולים "קפלן". חוץ מילדים, היא הותירה אחריה כספים ומשק הרשום על-שמה.

באפריל אשתקד פנו עשרת היורשים לבית הדין בבקשה מוסכמת לקיים צוואה בעל-פה ("שכיב מרע") שלטענתם אמרה המנוחה טרם מותה, כשהיא על ערש דווי ונוטה למות. לדבריהם, כשהיא צופה את פני המוות הביעה המנוחה רצון לחלק את רכושה שווה בשווה בין עשרת "ילדיה" - הביולוגיים ושאינם - אך זאת למעט המשק שלה, אותו ביקשה, כך לפי הנטען, לתת "בעדיפות ראשונה לילדי בעלה המנוח".

היות ולפי הכללים משק חקלאי לא יכול להירשם על-שם כמה אנשים, הסבירו היורשים, הרי שהם מבקשים להעביר אותו לבעלות בן ספציפי של המנוח. לטענתם המנוחה חזרה על צוואתה זו פעמים רבות ובהזדמנויות שונות, מתוך רצון שישכון שלום בין כל חלקי המשפחה.

ניכרים דברי אמת

עדויות בנותיה הביולוגיות של המנוחה בבית הדין לא הותירו עין יבשה. הן סיפרו, תוך אצילות נפש נדירה ובניגוד לאינטרס המובן שלהן, כי רצון אימן אכן היה להעביר את המשק שלה אחרי מותה לילדי בעלה, תוך נישולן ממנו. "היינו אמורות לקבל יותר מכולן אבל זאת לא המטרה. המטרה שלנו היא לקיים את הצוואה של אמא", טענו האחיות.

החלטת הדיין אשכנזי הייתה לקיים את צוואתה האחרונה של המנוחה, וזאת חרף אי-עמידת היורשים בתנאי מהותי שמציב חוק הירושה: העלאתה על הכתב בהקדם האפשרי סמוך לאמירתה. הוא הסביר שלפי סעיף 25(א) לחוק ניתן לקיים צוואת שכיב מרע בהעדר ספק שהיא משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, וכי זה בדיוק המקרה.

"מקובל עלינו ההסבר שניתן ולפיו הבנות לא ידעו שמה שאמא שלהם ציוותה על מיטתה על ערש דווי נקרא בשם 'צוואת שכיב מרע', ולא קיבלו באותה העת ייעוץ משפטי והלכתי", כתב הדיין והוסיף: "אכן המושג 'צוואת שכיב מרע' אינו מוכר ומצוי על דרך הכלל בעריכת צוואה, וניכרים דברי אמת שהבנות אכן באמת ובתמים לא הבינו שעליהן למהר ולעשות מעשה להעלות את הצוואה על הכתב".

בהקשר לכך הדגיש הדיין את בחירתן הנדירה של בנותיה הביולוגיות של המנוחה, למעשה לבקש לנשל עצמן מהנכס העיקרי של אימן לטובת אחיהן החורג, תוך שחזר על קביעתו כי "ניכרים דברי אמת!", באופן המאפשר להתגבר על היעדר העלאת הצוואה על הכתב.

לפיכך הדיין הורה על קיום צוואת המנוחה, באופן שכספיה יחולקו שווה בשווה בין עשרת ילדיה וילדי בעלה המנוח, וכי המשק שלה יועבר לאחד מבניו, כפי שרצתה.

• ב"כ המבקשים: עו"ד אבישי אטיאס

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.