מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' שפרונץ ואח'

פסק דין

"בעצם ימי המצור על תל אביב, ביום ג' מנחם אב תש"ו (1 באוגוסט 1946), לא הרחק מן העיר הנצורה (על שטח של הקק"ל סמוך לרעננה) הונח היסוד לעוד ישוב של חיילים משוחררים: ישובו של הארגון "בצרה" (הפלוגה 678 של חיל המהנדסים לציוד מיכני). טרטור הטנקים בתל אביב לא החריש את טרטור הטרקטור, שפתח תלם חדש באדמת המולדת, ולא השתיק את שירת "התקווה" שנישאה בחללו של השרון. "בצרה" עלה על אדמתו: לעבודת שלום ולבצרון." (מתוך פרסום מיום 11/8/46 של שירות האינפורמציה של הלשכה הראשית של הקק"ל (נספח י"ב לכתב ההגנה)).

הטרקטור גבר על הטנק, אך לבסוף הוכרע על ידי כוחות חזקים ממנו. שאון הטרקטורים אינו נשמע עוד בבצרה. תושבי המקום נטשו בהדרגה את העיסוק בחקלאות ותרו אחר עיסוקים אחרים. בין השאר השכירו מבנים שונים לשימושים שאינם חקלאיים. על שימושים אלו נסובה המחלוקת בפני.

המקרקעין נשוא כתבי התביעה הינם "מקרקעין מוסדרים" שבבעלות הקרן הקיימת לישראל, והתובע הוא אשר מנהל את המקרקעין על פי החוק.

במשך השנים נבנו על הנחלות מבנים שונים. בתביעות שבפני עותר התובע להורות לכל אחד מהנתבעים להפסיק את השימושים הלא חקלאים בנחלה, להורות על הריסת המבנים. בנוסף עותר התובע לדמי שימוש ראויים בגין תקופת ההחזקה והשימוש החורג אשר זכות השימוש בהם ניתנה לצורכי חקלאות, ובהתאם שולמו דמי החכירה על פי הערכת הקרקע כקרקע לשימוש חקלאי.

הנתבעים ו/או הוריהם רכשו את המקרקעין מחברת "רסקו" או מהמתיישבים "המקורים" שרכשו את המקרקעין מחברת "רסקו", שפעלה במטרה לגייס הון במטבע זר מחוץ לארץ על ידי מכירת נחלות חקלאיות.

הנתבעת 2 (להלן: "האגודה") בכל אחד מכתבי התביעה, שוכרת את מקרקעי המשבצת מהתובע בהתאם לחוזי שכירות שהתחדשו מפעם לפעם (להלן: "חוזה המשבצת"). ביום 16/8/10 ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין התובע לאגודה, ומכוחו נמחקה התביעה כנגד האגודה.

טענות התובע

התובע מבסס את תביעתו על חובתו לנהל המקרקעין בשם ובעבור הבעלים, הקרן הקיימת לישראל (נסחים צורפו לכתב התביעה). לטענתו, הנתבעים מחזיקים בנחלותיהם כ"ברי רשות" של האגודה בה הם חברים, אשר שוכרת את מקרקעי המשבצת מהתובע בהתאם לחוזי שכירות שהתחדשו מפעם לפעם.

לטענת התובע, הנתבעים משתמשים במקרקעין לשימושים שאינם חקלאים ושימוש זה אסור. התובע מפנה להסכם המשבצת שנחתם בינו לבין האגודה בשנת 2001 שתוקפו עד ליום 30/9/04. בהסכם המשבצת התחייבה האגודה להשתמש במקרקעין לצורכי חקלאות בלבד.

התובע מוסיף כי האגודה חתמה על חוזה משבצת, ועל פי הוראותיו הוגדרה מטרת השכירות במקרקעין לצורכי חקלאות בלבד; הקמת מבנים משקיים ושימוש בהם למטרה חקלאית בלבד; הקמת יחידות מגורים ומגורים בהן; והקמת מבני ציבור ושימוש בהם. כאמור, מטרת השכירות נקבעה בחוזה המשבצת והינה בעיקרה שימוש חקלאי.

התובע טוען כי הנתבעים משתמשים במקרקעין שימוש מסחרי בלתי חקלאי ואף בנו במקרקעין מבנים נוספים, והכל ללא הסכמתו ובניגוד להוראות הסכם המשבצת.

התובע טוען כי הנתבעים עושים עושר שלא במשפט מן השימושים החורגים במקרקעין. התובע עותר לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין תקופת ההחזקה והשימוש החורג, בהתאם להחלטה 755 של מועצת מקרקעי ישראל.

טענות הנתבעים

לטענת הנתבעים, הם בעלי זכות החכירה לדורות בנחלה וזאת מכוח ההסכם שנחתם בינם לבין רסקו. הפעילות בנחלה תואמת הסכם זה. עוד לטענתם הפעילות בנחלה נעשית כדין הם אינם נזקקים לאישור התובע, ואין במעשיהם משום הפרת הסכם המשבצת.

עוד נטען כי התובע פעל בחוסר תום לב וכי יש לדחות את התביעה מטעמים של מניעות, שיהוי והתיישנות.

הנתבעים שוללים את הטענה כי נבנו על ידם מבנים שאינם חוקיים. עוד הם מכחישים את הטענה לשימוש חורג, ולמשך השימוש כנטען בכתב התביעה.

אדון תחילה בטענות המשותפות לכלל הנתבעים, ובהמשך אדון בכל נתבע בנפרד.

מעשה בית דין

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי הם בעלי זכות החכירה לדורות בנחלה וזאת מכוח ההסכם שנחתם בינם או המתיישבים "המקורים" לבין "רסקו" בשנות החמישים. עוד ציינו כי הוגשה על ידם עתירה לבית המשפט המחוזי במסגרתה עתרו לקבוע כי הינם בעלי זכות החכירה לדורות.