פס"ד בנושא צוואת שכיב מרע

האם  ערך המנוח צוואה בעל פה ביום בו הלך לעולמו? 

א.         רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.         במשך כעשרים שנה - עד לפטירת המנוח -  חיו המנוח והמשיבה כידועים בציבור. בעת שהכירו, המנוח היה גרוש ללא ילדים והמשיבה היתה גרושה עם שלושה ילדים.

2.         ביום 12.1.99 חתמו הצדדים על הסכם קצר שבו נאמר כי:

            " מצהירים בזה כי הגענו להסכמה בינינו שאנחנו חיים במשותף 12 שנים וידועים בציבור וכל רכוש של שנינו יהיה במשותף כזוג נשואים בטוב וברע".

3.         עקב התדרדרות ביחסים שבין המנוח למשיבה, הגישה המשיבה כנגד המנוח בשנת 2002 תובענה רכושית. כמו כן, עקב תלונה שהגישה  המשיבה כנגד המנוח, ניתן כנגדו צו הרחקה (עמ' 40 שורות 8-9).

4.         ביום 1.7.02 חתמו המנוח והמשיבה על הסכם על מנת: "לסיים את הקשר בניהם לרבות מגוריהם המשותפים וקשרם הכלכלי". בין היתר נקבע בהסכם, כי הבית שבו התגוררו הצדדים ואשר היה רשום ע"ש המנוח (להלן: "הבית") יימכר ולאחר סילוק המשכנתאות וההוצאות, תמורתו תחולק כך שהמנוח יקבל 2/3 מהתמורה והמשיבה תקבל 1/3 מהתמורה.

5.         כמו כן הסדירו הצדדים את אופן חלוקת יתר הרכוש וההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין ע"י בית המשפט.

6.         ביום 16.11.03 חתמו הצדדים על הסכם נוסף מאחר ו - "וברצון הצדדים לעשות שלום בית, לבטל כל הסכם לסיום הקשר... וברצון הצדדים להמשיך בחיים משותפים במגורים משותפים וקשרים כלכליים... והצדדים לא ממשו את הסכם הפרידה והמשיכו לחיות יחד תחת קורת גג אחד ובשיתוף כלכלי".

7.         בין היתר הוסכם כי ההסכם הקודם מבוטל ומחצית מהבית תועבר ע"ש המשיבה. כמו כן הוסכם כי אם אחד  מהצדדים ילך לעולמו, יוכל הצד הנותר בחיים להמשיך ולהתגורר בבית כל ימי חייו.

8.         אף הסכם זה אושר ע"י בהמ"ש וניתן לו תוקף של פסק דין באותו יום.

9.         באמצע חודש ינואר 2008  התעורר מתח בין המנוח לבין בנה של המשיבה וכתוצאה מכך הגישה המשיבה כנגד המנוח תלונה במשטרה. גם המנוח הגיש באותו יום תלונה כנגד בנה של המשיבה בטענה שהוא איים עליו. בתקופה זו התגורר בנה של המשיבה ביחידת דיור בבית שבו התגוררו בני הזוג  וסביב נושא עזיבת הבן את הבית, התעורר מתח.

10.        המנוח אף פנה ביום 26.12.07 ללשכה לסיוע משפטי על מנת לקבל סיוע משפטי לצורך "סילוק בן של ידועה בציבור שגר בעליית הגג ללא תמורה".

11.        יצויין כי בתלונה שהגישה המשיבה כנגד המנוח היא אמרה בין היתר: "אני אמרתי לה שאנחנו רק צריכים להיפרד ולא נשאר מה לעשות" וכי הם ישנים בנפרד (ת/4 מיום 18.1.08).  המנוח אמר בחקירתו במשטרה כי: "אני עם ידועה בציבור שלי מסוכסך שנים רבות. כל אחד גר בחדר אחר כבר שנים" (ת/5 מיום 18.1.08).

12.        למרות אירועים אלו, המשיכו הצדדים לחיות יחדיו בבית.

13.        ביום 3.10.08 - ליל שבת - אושפז המנוח בבית החולים תל השומר עקב כאבים חזקים שהיו לו בפה.  בטופס הקבלה לאשפוז נאמר: "כעת התקבל בשל פצעים בחלל הפה כך שאינו מסוגל לאכול ולשתות. ללא תלונה נלווית... מציין כי בעבר היה עם פצעים דומים, אך לא בחומרה כזו. ללא חום...נוירו - הכרה מלאה".

14.        המשיבה אי' ואף בנה ד' ביקרו את המנוח ושהו עימו בבית החולים. המשיבה היתה עם המנוח בשבת משעה 11:00 עד הערב. בימים שלאחר מכן, היא ביקרה את המנוח משעות הצהריים לאחר סיום עבודתה ועד הערב (עמ' 40-43). ביום שלישי (7.10.08) הגיע אחיין המנוח ת'  - בנה  של אחות המנוח א' שהיא המבקשת מס' 1 (להלן: "א' ") -  לבקר את המנוח בבית החולים  והוא נשאר לידו עד שעות הלילה (סעיף 8 להתנגדות לצו ירושה). 

15.        ביום 8.10.08, שהיה ערב יום כיפור, הגיעה המשיבה בשעה 8:00 בבוקר לבקר את המנוח (עמ' 43 שורה 27 עד עמ' 44 שורה 1). לפני הצהריים, מסרו הרופאים למשיבה כי מצבו של המנוח קשה. בשעה 11:52, שלחה המשיבה מסרון לא',  לאחר שלטענה לא הצליחה ליצור עימה קשר טלפוני והיא אמרה לה: "ב' במצב לא טוב אנא התקשרי אלי" (עמ' 45 שורות 5-5).

16.        בשעה 12:30 לערך, דווח הצוות הרפואי למשיבה,  כי חלה החמרה במצבו ו"הובהר מצבו הקשה" (תיק מטופל של בית החולים).