"גרוזלם ריפורט פבליקיישנס בע"מ ואח' נ' עיתון "מעריב" בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעת לשון הרע. בתביעה נטען גם לעילות נוספות, כפי שיפורט בהמשך. בהסכמת הצדדים, ניתן פסק הדין על יסוד החומר שבתיק, הכולל תצהירים ונספחיהם, ללא חקירות, ולאחר הגשת סיכומים בכתב.

1. התובעת 1 היא הבעלים של עיתון הידוע בשם גר'וזלם ריפורט (להלן – כתב העת). התובעת 2 היא חברה שבבעלותה בית דפוס הנותן שירותי הדפסה לכתב העת. אדון תחילה בתביעת התובעת 1, העומדת במרכז הדיון.

2. בבסיס התביעה כתבה (להלן – הכתבה) שהתפרסמה ביום 8.12.06 בעיתון "כל הזמן" (להלן – המקומון). מדובר במקומון ירושלמי היוצא לאור אחת לשבוע, המופץ על ידי עיתון "מעריב" בע"מ. עניינה של הכתבה הוא בתיאור מצבו של כתב העת.

3. כותרת הכתבה היא "ריפורט, סוף". בגופה מופיע הלוגו של כתב העת. בכותרת המשנה נכתב כי "ג'רוזלם ריפורט, דו שבועון איכותי בשפה האנגלית, מתמוטט. הסיבה: מריבות בין הבעלים וקיצוצים כספיים". בפתיח לכתבה נכתב כי "העיתון 'ג'רוזלם ריפורט' קורס".

4. בהמשך הכתבה מופיעות טענות המיוחסות בחלקן למר דיוויד גרין (להלן – מר גרין או הנתבע 4). מר גרין היה סגן העורך של כתב העת וחבר מערכת בו 16 שנים. בכתבה נטען כי מר גרין התפטר לפני כשבועיים. הטענות המיוחסות לו הופיעו במירכאות, והן בעיקרן אלה:

(א) בכתב העת נותרו 5 עובדים קבועים ועוד כמה פרילנסרים אשר עשו יחד את העבודה של עובדים שעזבו או נפטרו. מר גרין מצוטט בכתבה כמי שאומר "ככה אי אפשר לעשות עיתון". ברוח דומה נטען בהמשך הכתבה כי כוח האדם קוצץ, פרילנסרים לא קיבלו שכר בזמן, והטובים ביניהם, אשר היו אמורים להיות דור העתיד, עזבו. המעטים שנשארו עשו את הכל, והואשמו בכך שהם מייצרים מוצר לא טוב. מר גרין צוטט כמי שאמר כי "אי אפשר לקצץ בלי סוף ולצפות לקבל תמורה".

(ג) כל הזמן היו הרעות בתנאים, היתה תחושה איומה של אי ודאות תמידית, אנשי הכספים שישבו בתל אביב "לא דיברו איתנו". הדברים התנהלו משבוע לשבוע. נטען כי עיתונאית פרילנסרית תפסה את מקום העורכת. מר גרין צוטט כאומר לגביה כי "אני לא מקנא בה".

(ג) מר גרין צוטט כמי שתיאר תהליך התדרדרות מתמשך. הובא מפיו, תוך אמירה כי הוא "מסכם ... את הנפילה", כי אנשים החלו לעזוב, אך לא ניתנה רשות לקבל אנשים במקומם. היו קיצוצים חוזרים ונשנים בהוצאות. ההדפסה האיכותית שנעשתה בארצות הברית הוחלפה בבית דפוס בראשון לציון, והאיכות היתה גרועה. באפריל 2005 התקבל מזכר שמחייב קבלת אישור על משלוח מכתב עם בול.

5. בכתבה נטען עוד כי בין הבעלים בכתב העת (ובעיתון נוסף, ג'רוזלם פוסט) היו תביעות הדדיות, על כל הפעילות העסקית שלו חלו צווי מניעה, ולכן לא ניתן היה לעשות שינויים מרחיקי לכת בכתב העת. נטען כי בשלב זה החלו בעיות כספיות חמורות, וכי הועבר לאנשי כתב העת מסר חד וברור כי צריך להתחיל לחסוך בהוצאות וכי מדובר במוצר יקר מדי. באותו שלב החלו סבבי כוח אדם בין כתב העת ובין עיתון ג'רוזלם פוסט, באופן שהגביר את הבלבול הכללי.

6. אדון תחילה בתביעת התובעת 1 נגד הנתבעים 1 – 3, שהם המוציאה לאור של המקומון, הכתבת האחראית לכתבה (להלן – הכתבת או הגב' אלדר), והעורך הראשי של העיתון היומי "מעריב", אשר נטען בכתב התביעה כי הפיץ את המקומון. אחרי כן, אדון בתביעה נגד מר גרין.

7. (א) לשון הרע. כאמור, עילת התביעה העיקרית היא הוצאת לשון הרע. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) מגדיר לשון הרע כך:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם

2) ) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, משלח ידו או במקצועו"

בסיפא לסעיף 1 נקבע עוד, כי "אדם" לעניין סעיף זה כולל גם תאגיד.

(ב) השאלה האם ביטוי פלוני הוא בבחינת לשון הרע היא שאלה פרשנית. לעניין זה נפסק, כי "...יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת... יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר" (דברי כב' הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' פ"ד נח(3) 558 (להלן – פסק דין הרציקוביץ')).

(ג) הדגש לעניין זה הוא על מבחן אובייקטיבי. השאלה היא, "מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, והאם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך בה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו" (דברי כב' השופטת ביניש בע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607). בפרשת הרציקוביץ נפסק עוד, "כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע" (שם, בפיסקה 13).

8. על פי אמות מידה אלה, היה בפרסום משום לשון הרע. המסר של הפרסום כמכלול היה כי כתב העת נמצא על סף קריסה. הדברים עולים מן הכותרת. הם עולים מכותרת המשנה. הם עולים מן הפתיח. הם עולים מן השימוש בביטויים "התדרדרות" ו"נפילה" בגוף הטקסט. הרושם הכולל העולה מן הדברים, הוא של כתב עת המצוי בשלבים מתקדמים של התמוטטות כוללת. בכך יש פגיעה מובהקת בשמו הטוב של כתב העת, וכפועל יוצא מכך, של התובעת 1, המוציאה לאור שלו. המדובר באפשרות סבירה, אם לא למעלה מכך, לפגיעה בעסקיו של כתב העת. המדובר גם בפרסום אשר עלול לשים את כתב העת ללעג.