סלפיתי ואח' נ' עיריית נצרת ואח'

פסק דין

רקע כללי:

לפני תביעה כספית על סך של 90,000 ₪ בעילה לפי חוק איסור לשון הרע ובעילה נזיקית.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע, תושב כפר אום אלגנם, היה בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה הבעלים של חשבון עובר ושב שהתנהל בבנק הנתבע מס' 2 (להלן: "חשבון הבנק").

התובע קיבל ביום 9.3.2009 הודעה בדואר לפיה הוטל עיקול על חשבון הבנק, עיקול שהוטל לבקשת הנתבעת מס' 1 בהתאם לפקוד המיסים גביה.

עוד התברר, ועל כך אין חולק, כי העיקול הוטל בטעות על חשבון הבנק שכן החייב הוא אדם אחר אך מאחר ובהודעת העיקול נרשם מספר תעודת הזהות של התובע הוא נשלח לחשבונו.

לכן הגיש התובע תובענה זו, בעילות כאמור לעיל, כאשר התובע טוען כי בעקבות כך סורבו שני שיקים שנמשכו מחשבונו וכי נגרם לו נזק בדמות פגיעה בשמו הטוב.

ביום 1.11.2010 נשמעו עדויות הצדדים כאשר מטעם התובע העיד הוא בעצמו, מר שאדי שיבלי, מטעם הנתבעת מס' 1 העיד מר מוטי אברהם ומטעם הנתבעת מס' 2 העידה גב' נבילה סעוב.

טענות הצדדים:

התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו מהטעמים כדלקמן:

7.1דבר הטלת העיקול על חשבון הבנק פשט בכפר מגוריו. התובע באותה עת היה חבר מעוצה ואנשי הכפר החלו להצביע עליו כחייב. לכן הטלת העיקול הווה הוצאת לשון הרע.

7.2לחילופין הנתבעות התרשלו במעשיהם וגרמו לתובע נזקים.

7.3יש לתת אימון מלא בעדות התובע והעד מטעמו. מאידך עדי ההגנה לא הפריכו את טענות התובע.

7.4יש לפסוק לתובע את הסכום הסטטוטורי הקבוע בחוק איסור לשון הרע.

הנתבעת מס' 1 טוענת בסיכומיה את הטענות כדלקמן:

8.1התובע זנח בסיכומיו את עילת התביעה בגין רשלנות.

8.2מאחר והעיקול היה מופנה לאדם אחר ולא היה מופנה לתובע ועל פי הפרשנות האובייקטיבית שיש לנקוט בעת פירוש המושג פרסום אין העיקול שהוטל על חשבון הבנק מהווה פרסום כלפי התובע.

8.3המסקנה הנ"ל בסעיף 8.2. מתבקשת אף משיקולי מדיניות.

8.4יש לדחות את התביעה בהעדר נזק.

הנתבעת מס' 2 טוענת את הטענות כדלקמן: