מדינת ישראל נ' פיקדו ואח'

מטעם הפרקליטות- אין התייצבות

ב"כ הנאשם 1, עו"ד יאיר רגב

ב"כ הנאשם 2, עו"ד עופר סאבו בשם עו"ד ניר זאב

הנאשמים- התייצבו

החלטה

בעניין הנאשם 2

1.בפניי בקשה לפסילת ראייה בהתאם לע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (2006) (להלן: "הלכת יששכרוב").

2.עניינו של התיק בכתב אישום אשר הוגש כנגד הנאשם 2 (להלן: "הנאשם"), אשר מייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי האמור בכתב האישום הנאשמים הינם סוהרים. בתאריך 23.9.07 במהלך ספירת בוקר יצא בריצה האסיר ראמז חאג' יחיא (להלן: "המתלונן") ושיסף את גרונו של הסוהר אדיב חאמד באמצעות נשק מאולתר, אותו יצר המתלונן מפח של קופסת שימורים (להלן: "הנשק"). בסמוך לאחר מכן, זרק המתלונן את הנשק לעבר הרצפה, החל לנוע לעבר הקיר שבפרוזדור האגף עד שנעמד והרים את ידיו. בשלב זה קפץ אחד הסוהרים על המתלונן כדי להשתלט עליו. בהמשך לכך, עת המתלונן שכב על הרצפה כשידיו כבולות באזיקים, ניגש הנאשם אל המתלונן, והחל לגרור אותו לעבר חדר החיפושים בכלא. הנאשם הכה את המתלונן בכך שסטר לו מספר פעמים בפניו.

3.הנאשם העלה טענה לפיה יש לפסול את הודאתו מכוח הלכת יששכרוב. לאור טענת הנאשם, נוהל משפט זוטא בנוגע להודעתו. תחילה העיד רס"ב זאב גופר, חוקר ביחידה לחקירת סוהרים ביחב"ל. הודעתו של הנאשם נגבתה ביום 29.10.07. לדברי החוקר, רס"ב גופר, הנאשם הוזהר בדבר זכות השתיקה, אך לא הוזהר בדבר זכותו להיוועץ בעו"ד. החוקר העיד בהקשר זה כדלקמן (עמ' 15 לפרו'):

"באותה תקופה למיטב זכרוני, אני לא יכול לנקוב בתאריך מסוים, לא הייתה הנחיה וזה דבר שחוזר על עצמו לא בפעם הראשונה, לא הייתה הנחיה מפורשת מתוך הלכת יששכרוב להודיע לחשוד על זכותו להיוועץ עם עורך-דין. היום זה חלק בלתי נפרד מגבית הודעה של חשוד. באותו זמן לא הגיע לאוזני אני מניח שזה היה חודש חודשיים שלושה לאחר מכן ההנחיה הזו להציע את זכות ההיוועצות עם עורך דין לכל חשוד. מכיוון שכך לא הוצעה הזכות הזו לחשוד רביע חמדאן (הנאשם – ע.ק.)

...

הלכת יששכרוב הייתה ידועה לי אותה תקופה, אני זוכר שקראתי עליה בעיתון. למיטב זכרוני לא ניתנה הצעה (צ"ל הוראה – ע.ק) מפורשת להציע את זה לחשודים. מכיוון שכך פעלתי לפי העבר, לפני היום שקדם לו."

בהמשך מעיד החוקר (עמ' 18 לפרו'):

"עכשיו אני נזכר משום מה שישבנו בישיבה אצלנו ביחידה ודיברנו על פסק הדין ואני זוכר שראש היחידה סגן ניצב אהרון זנגרוב אני זוכר שהוא אמר לנו לחוקרים שאין עדיין הנחיות מיוחדות לגבי העניין הזה תנהגו כפי שנהגתם עד עכשיו".

4.הנאשם העיד להגנתו בנוגע להודאה. הנאשם העיד כי לא נאמר לו דבר בנוגע לזכותו להיוועץ בעורך-דין. הנאשם העיד כי אמר את הדברים שאמר בהודאתו מתוך לחץ, לאחר שהחוקר הטיח בו שרואים אותו סוטר למתלונן בסרטון שצולם. לדבריו רק לאחר שאמר את הדברים התאפשר לו לצפות בסרטון, ואז אף החוקר אישר בפניו שבסרט רואים שלא נגע במתלונן. לדבריו, כאשר גרר את המתלונן, הדבר היה כאשר המתלונן לא היה "מנוטרל" ולא היה כבול. לדבריו המתלונן התנגד לקום ולשתף פעולה ולכן גרר אותו לחדר החיפושים.

5.כמו כן, צפיתי בדיסק אשר בו ניתן לראות את המתלונן משסף את גרונו של הסוהר, כאשר לאחר מכן סוהר אחר משתלט על המתלונן. בדיסק ניתן לראות את הנאשם בסביבתו של המתלונן, אך אין בקטע המצולם כל תיעוד בדבר מגע כלשהו בין הנאשם למתלונן.

6.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני שיש מקום לקבל את טענת ההגנה ולהורות על פסילת הודאתו של הנאשם וזאת בהתאם להלכת יששכרוב.

7.כאשר אני בוחן את אמות המידה והמבחנים שנקבעו בהלכת יששכרוב תוך יישומם לנסיבות המקרה דנן, המסקנה היא שיש לפסול את ההודאה, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן:

א.הודאתו של הנאשם נגבתה שלא כדין, בכך שלא הודע לו על זכותו להיוועץ בעורך דין. בהקשר זה אין עוררין כי לא נמסרה למשיב הודעה בדבר זכותו להיוועץ בעו"ד, וזאת בניגוד ברור לדין.

ב. קבלתה של ההודאה תפגע משמעותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן וזאת שלא בהתאם לתנאי פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.