קרט נ' 013 נטוויז'ן בע"מ

פסק דין

1. בפני תביעה לפיצוי לדוגמא בסך של 10,000 ₪, על פי הוראות סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן התשמ"א 1981, תיקון מס' 20, התשס"ז 2007 (להלן: "החוק").

כמו כן התובע עותר לסכום של 2,500 ₪ הפסד ימי עבודה, 1,000 ₪ עבור עוגמת נפש והחזר אגרה.

2. להלן עובדות המקרה שאינן במחלוקת:

א. בשעה 17:00 ביום 14.12.09 התובע יצר קשר טלפוני עם הנתבעת, על מנת להזמין שירותי ספק אינטרנט. בסוף השיחה השאיר את פרטיו, כולל כרטיס אשראי.

ב. בשעה 18:00, באותו יום, התובע הודיע שאין הוא מעונין לקבל את השירות וביקש לבטל את העסקה.

ג. בקשתו לבטל את העסקה סורבה, בטענה שעליו לשלם דמי יציאה בסך של 315 ₪ (שהוא למעשה כמעט כל התשלום עבור השירות).

ד. ביום 15.12.09 התובע שיגר מכתב רשום לנתבעת שבו הודיע על ביטול העסקה.

ה. ביום 10.5.09 התובע חויב בכרטיס אשראי בסך 30.19 ₪ ועל פי החשבונית דובר בחיוב על אספקת שירותי אינטרנט.

ו. ביום 12.5.09 התובע שלח מכתב שבו דרש החזר הכסף ודרש פיצוי בסך של 1,030.19 ₪ עבור טרחתו והחזר הסכום שנגבה ממנו.

3. עמדת התובע

לטענתו הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 13 ד, כאשר סירבה לבטל את העסקה. הוא נתן הודעת ביטול בעל פה ובכתב, תוך פרק זמן הקבוע בחוק. \

כמו כן, הנתבעת הפרה סעיף 14 2 (7) לחוק, בכך שבעת העסקה לא נתנה לו פרטים בדבר זכויותיו לבטל את העסקה. התובע הדגיש שבמהלך השיחה, בשעה 18:00 ביום 15.12.09, והבהיר לנציג הנתבעת, שהחוק מאפשר לו לבטל, וביקש ההסבר, מדוע הנתבעת מתעקשת לא לאפשר לו לבטל את העסקה, אך לשווא.

התובע מתלונן על כך שזכה ליחס מזלזל.

לטענת התובע, מטרת תיקון 20 לחוק, היתה לעודד הצרכן לגשת לערכאות משפטיות ולעמוד על זכויותיו ולאפשר לבית המשפט להעניק פיצוי לדוגמא במקרים מתאימים. על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו לטובת התובע. מדובר בהפרה גסה של אותם סעיפים בחוק, המיועדים לספק זכות ביטול מיידי לכל צרכן. התובע שהוא עו"ד במקצועו, מדגיש, שנאלץ להשקיע זמן ומרץ בטיפול בפרשה וזמנו יקר, ולכן עותר, מעבר לפיצוי לדוגמא, לקבל החזר עבור הזמן שבזבז בהתכתבות עם הנתבעת ובניהול הדיון בפני.

4. עמדת הנתבעת

מיד עם השיחה הראשונה עם התובע, הנתבעת הנפיקה לתובע שם משתמש וסיסמה יחודיים וזאת על מנת לאפשר לתובע גלישה בתנאים שהוסכמו.

משום שכך, הנתבעת החלה במתן השירות.

לטענת הנתבעת, רק בתיקון מספר 20 לחוק שנכנס לתוקף ביום 15.3.2000, ניתן הזכות לצרכן לבטל עסקה "בין אם הוחל במתן השירות ובאין אם לאו". משום שכך, זכותו של התובע לבטל את העסקה היתה כפופה להסכמת הנתבעת. בהקשר זה, הנתבעת מסתמכת על סעיף 11.4 של הסכם המינוי בין התובע לבין הנתבעת. חזקה על התובע שידע כך, מכיוון שהיה לקוח של הנתבעת בעבר. לכן הנתבעת סירבה לבטל את העסקה כדין.

כמו כן, נטען כי הנתבעת הציעה הצעות שונות לרצות את התובע, אך התובע בתגובה איים וכפר במהלך השיחה השנייה, ביום 14.12.09 בהגשת התביעה.