1. הצדדים חלוקים בשאלה משפטית; כלום רשאי הנתבע - בנק, לקזז או לשעבד כספים המצויים בחשבון שמנהלים המבקשים, ואשר מקורם בכספי תגמולים שמשלם משרד הבטחון עפ"י חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט- 1959 (להלן : "
חוק הנכים"), או בכספי תגמולים עפ"י חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) התש"י- 1950 (להלן: "
חוק משפחות חיילים"), או בכספי קצבאות זיקנה ששילם המוסד לביטוח לאומי עפ"י חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1996 (להלן:
"חוק הביטוח הלאומי").
2. אין חולקין כי התובעים ניהלו אצל הנתבע חשבון בנק מס' 21098/43 (להלן : "
החשבון הפרטי"). הצדדים אף אינם חלוקים לגבי העובדה, כי התובע מס' 1 (להלן : "
התובע") הינו נכה בשיעור 100% והתובעים הם הורים שכולים, ולפיכך משולמות לתובעים ע"י משרד הבטחון גמלאות עפ"י שני החוקים- חוק הנכים וחוק משפחות חיילים.
3. בנוסף, אין חולקין כי התובע הינו בעלי המניות בחברה ששמה "י.ח שירותים לחקלאי בע"מ" (להלן : "
החברה"), וכי החברה ניהלה אצל הנתבע חשבון מס' 148600/28 (להלן : "
חשבון החברה"). בנוסף, חתם התובע על ערבות לחובות החברה ביום 13.2.03 ואילו התובעת חתמה אף היא, על ערבות מתמדת מוגבלת עד לסך 100,000 ש"ח לחובות החברה. בנוסף, וגם על כך אין מחלוקת, ביום 11.9.09 חתמו התובעים על שטר למשכון זכויותיהם אצל הבנק להבטחת התחייבויות החברה, כאשר לפי התנאים האמורים בשטר המשכון, הוסכם כי לנתבע זכות עיכבון וקיזוז לגבי יתרות זכות של התובעים הקיימות אצל הבנק.
4. משנוצר חוב בחשבון החברה, שלח הנתבע הודעה לתובעים ולחברה, לפיה הוא מתעתד לקזז את הסכומים שהופקדו בחשבון העו"ש שמנהלים המבקשים, לרבות אלה שמקורם בתגמולים או קצבאות עפ"י החוקים הנ"ל, בניכוי הסכומים שהופקדו בשלושים הימים האחרונים. כמו-כן הודיע הנתבע, כי בכוונתו לקזז הסכומים שהופקדו בפיקדון מסוג פק"מ שהתנהל על שם התובעים. התובעים התנגדו לקיזוז הנ"ל ובמכתבם מיום 12.11.2010 העלו הם טענות הדומות במהותן, לטענות המועלות בפניי.
5. התובעים אינם חולקים על הטענה, כי ערבו לחובות החברה עפ"י כתבי הערבות המצורפים לכתב ההגנה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי עפ"י ההסכם בין התובעים לבין הנתבע, נקבעו הוראות המקימות לבנק זכות לקזז סכומים הנמצאים בחשבונות הלקוח - התובעים מסכומים שהתובעים חייבים בגין ערבותם לחובות החברה; ואולם טענת התובעים היא אחת, שההוראות שבחיקוקים הנ"ל אוסרים על קיזוז הסכומים שמקורם בתגמולים שהועברו לחשבון, ומשכך, הרי על הנתבע להשיב את הסכומים שקיזז שלא כדין.
6. למען שלמות התמונה יצויין, כי הבנק קיזז סך 34,700 ש"ח - סכום שהופקד בחשבון העו"ש הפרטי וסך 55,092 ש"ח - סכום שהופקד בפק"מ, כאשר סכום הפיקדון מקורו בסכום שהועבר לפי הוראת קבע מהחשבון הפרטי (ראו האמור בסעיף 20 לכתב ההגנה).
7. עליי להכריע, אפוא, באם רשאי היה הנתבע לקזז את הסכומים הנ"ל מחובות החברה להם ערבו התובעים, או שמא, וזוהי טענת התובעים, לאור דברי החקיקה הנ"ל, אין הבנק רשאי לבצע קיזוז הסכומים הנ"ל ועליו להשיב הכסף לידי התובעים.
דברי החקיקה הרלוונטיים:
8. כאמור שלושה דברי חקיקה רלוונטיים למחלוקת; זהו לשונו של סעיף 14 לחוק הנכים:
"אסור לנכה להעביר לאחר את זכותו לתגמול, או לתתו בערבות או לשעבדו כל שיעבוד שהוא" ואילו סעיף 15 לחוק הנכים קובע, כי
"אין להטיל עיקול על תגמול" . דבר החקיקה השני הוא סעיף 31(א) לחוק משפחות חיילים הקובע כלהלן:
" זכות לתגמול אינה ניתנת להעברה, לערבות, לשיעבוד או לעיקול בכך דרך שהיא, אלא אם נקבע בחוק זה אחרת" ואילו דבר החקיקה השלישי הוא סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי הקובע בסעיף קטן (א):
"זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות, או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך" ואילו בסעיף קטן (ב) קובע אותו סעיף כדלקמן
: "הוראות סעיף קטן (א) תחול גם על גמלת כסף ששולמה באמצעות בנק או החברה, כהגדרתה בחוק הדואר התשמ"ו -1986 בנותנה שירותים לפי סעיף 88א לאותו חוק... במשך שלושים יום מיום ששולמה, ואולם רשאי הבנק או חברת הדואר לפי העניין, לנכות מהגמלה כל סכום שנתנו לזכאי לגמלה על חשבון הגמלה".
הכרעה:
9. כאמור, השאלה העומדת להכרעה היא האם הקיזוז שביצע הבנק , כמפורט לעיל, נוגד הוא את הוראות החיקוקים הנ"ל. ככל שתשובתי לשאלה זו חיובית, הרי חלה על הבנק- הנתבע חובה להשיב את הסכומים שקיזז לחשבון הבנק בהם הופקדו, ואם אגיע למסקנה, כי מעשה הבנק אינו נוגד את הוראות החיקוקים הנ"ל, הרי נהג הבנק כשורה ולא חלה עליו חובה להשיב הסכומים שקיזז לתובעים.
10. יצויין עוד, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הבק קיזז את הסכומים שהופקדו למעלה מ- 30 יום בטרם הקיזוז, ועל כן לא מתעורר הצורך להכריע אם נהג הבנק בניגוד לסעיף 303 (ב) לחוק הביטוח הלאומי.
11. כבר נפסק, כי ברמה העקרונית לבנק זכות לקזז זכויות הדדיות בינו לבין הלקוח. במידה והלקוח נושה בבנק, ומאידך, הבנק נושה בלקוחו, רשאי הבנק, אף בטרם נכנס לקוחו להליכי חדלות פירעון, לקזז זכויות הלקוח מחובותיו (ראו דיון בסוגיה זו
בע"א 1226/90
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה פד"י מ"ט (1), 177.
12. בית המשפט נדרש בעבר לשאלה האם כספי התגמולים, לאחר העברת לידי הבנק -ברי עיקול הם, והאם ההוראות הנוגעות לזכות לתגמולים מתייחסות לזכות כשהיא בידי המשלם, או שמא אף לאחר שכספי התגמולים יצאו מידי משלם הגמלה ועברו למוסד הבנקאי. כך לדוגמא,
בת.א 1248/97 (שלום טבריה)
לוי יפת נ' בנק לאומי לישראל (טרם פורסם- ניתן ביום 17.12.97) נדרש בית המשפט השלום לשאלה אם סכומי תגמולים שהועברו לחשבון הבנק חסינים מפני עיקול עפ"י סעיף 15 לחוק הנכים. בית המשפט קבע, כי משהגיעו הכספים לחשבון הבנק ויצאו מידיה של הרשות המשלמת את התגמול, אין הכספים עוד בגדר תגמול אף אם מקורם בתגמול. עוד קבע בית המשפט, כי "פרשנות זו מצטרפת" למסקנתו כי כספים אלה שמקורם בגמלה מצטרפים לכספים אחרים ולפיכך מאבדים הם מצביונם. יצויין עוד כי ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין נדחה ואילו בקשת רשות ערעור על פסק הדין הדוחה את הערעור, אף היא נדחתה (ראו :
רע"א 4209/98
יפת לוי נ' בנק לאומי (לא פורסם- ניתן ביום 26.4.99).
13. התובעים מבקשים שלא להסיק מפסק הדין בעניין לוי הנ"ל הלכה כלשהי. לטענתם, פסק הדין קבע כממצא עובדתי כי כספי התגמולים התערבבו עם כספים אחרים שהיו בחשבון עליו הוטל העיקול, ואילו במקרה דנן, לטענתם, מקורם הבלעדי של הכספים המצויים בחשבון הפרטי - הינו התגמולים אותם קיבלו התובעים.
14. בשונה מהעובדות שנדונו בפסק הדין בעניין לוי הנ"ל אשר עסק באפשרות
עיקול
סכומי תגמולים שהגיעו לחשבון הבנק, בענייננו עליי להכריע בשאלה, האם לאור שלושת דברי החקיקה הנ"ל, מותר היה לבנק להפעיל את
זכות הקיזוז
שהוקנתה לו עפ"י הסכם בין התובעים לבין הנתבעים אף אם מקורם הבלעדי של הכספים בחשבון הפרטי הינו הגמלות.
15. מסקנתי היא, כי אין לקבל את הפרשנות אותה מבקשים התובעים לאמץ, ולפיה פעולת הקיזוז היא פעולה אסורה על פי שלושת דברי החקיקה הנ"ל. לשיטתי יש לפרש שלושת דברי החקיקה הנ"ל באופן שהגבלת זכות ההעברה, ההמחאה והשעבוד מתייחסת
לזכות התגמול כל עוד לא שולמו כספי התגמול לידי המקבל, ואילו לאחר קבלתם, הגבלה זו אינה חלה, ומקבל התגמול או הקצבה יכול לנהוג בהם כראות עיניו, ללא הגבלה; ולהלן אנמק מסקנתי זו.
16. הנימוק הראשון אשר מביאני למסקנה זו, הוא הלשון בה נקטו דברי החקיקה הנ"ל. סעיף 14 לחוק הנכים קובע כי "אסור לנכה להעביר לאחר את
זכות
התגמול או לתיתו בערבות.. ואילו סעיף 31(א) לחוק משפחות חיילים אף הוא נוקט בלשון דומה וקובע כי "
זכות
לתגמול אינה ניתנת להעברה, לערבות..". אף סעיף 303 (א) לחוק הביטוח הלאומי נוקט באותה לשון כאשר קובע, כי "
זכות
לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות.." הנה כי כן, מדובר באיסור על ביצוע פעולות ב
זכות לתגמול או לגמלה. "זכות" זו לתגמול היא זכותו של התובע לקבלת הגמלה, והיא נותרת זכות כל עוד התגמול עודו בידי המשלם. משעברה הזכות לחשבון בנק שפתח התובע, אין היא בגדר זכות אלא היא בגדר תגמול בעל אופי קנייני שהתקבל בידי התובע. אילו רצה המחוקק להגן על כספי התגמולים אף לאחר שעברו לידי המקבל, היה קובע זאת מפורשות והיה נוקט בלשון "כספי התגמול" ולא בלשון "הזכות לתגמול".
17. חיזוק למסקנתי דלעיל מוצא אני בעובדה, שמקום בו מצא המחוקק מקום להקים הגנה על כספי גמלה לאחר שעברו לחשבון הבנק של המקבל, הוא עשה זאת במפורש. כך הוא עשה בסעיף 303 (ב) לחוק הביטוח הלאומי אשר קובע, כי ההגנה האמורה בסעיף קטן (א) חלה על גמלה ששולמה לחשבון הבנק למשך שלושים יום מיום תשלומה. למעשה, קובע ס"ק (ב) "תקופת הגנה מוארכת" כאשר הוא קובע כי ההגנה תמשיך לחול עד לחלוף שלושים ימים מיום תשלום הגמלה. הסדר דומה לא נקבע בחוק הנכים ובחוק משפחות חיילים. חזקת ההרמוניה החקיקתית מביאתני לידי מסקנה כי כוונת המחוקק היא שההגנה תחול על הזכות לגמלה, כל עוד התגמול עודנו בידי המשלם אולם לאחר העברתו למוסד בנקאי או לידי המקבל, אין היא חלה עוד.