מסארווה ואח' נ' האוניברסיטה הפתוחה

פסק דין

בפני תביעה להשבת שכר לימוד בגין קורס שאליו נרשמו התובעות , ובקשו לבטלו..

התובעות טוענות כי ביום 04.01.09 נרשמו לקורס התנהגות ארגונית בסמסטר אביב תשס"ט 2009 (להלן: "הקורס"), בסניף גבעת חביבה של הנתבעת, ושילמו בהתאם 2,107 ₪ כל אחת (להלן: "שכר הלימוד").

לטענתן, לאחר שלוש הרצאות פרצה שביתת סגל ההוראה האקדמי (להלן: "השביתה"), ובשל כך נבצר מהן לעבור את הקורס ששילמו עבורו. התובעות טוענות כי ביום 05.05.09 הודיעו לנתבעת על בקשתן להפסקת לימודיהן והשבת שכר הלימוד (להלן: "ההודעה").

התובעות גורסות כי הודעתן הוגשה במועד על-פי נוהל "בקשה מיוחדת להפסקת לימודים" של הנתבעת (להלן: "הנוהל"), ומכאן שהן זכאיות להחזר שכר הלימוד, ולו בקיזוז החלק היחסי בגין ההרצאות בהן נכחו.

הנתבעת טוענת כי הנוהל אינו חל בנסיבות ביטול הקורס על-ידי התובעות, שהן השביתה וקושי להתמודד עם הלימודים.

לאחר הדיון ביום 11/10/10 אפשרתי לצדדים להגיש טיעונים כתובים וכעת אלה מונחים בפני.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכתבי הטענות על נספחיהם, אני מחליטה לדחות את התביעה.

בכתב התביעה טוענות התובעות, כאמור, כי ביטלו את לימודיהן כתוצאה מהשביתה שהיתה בסגל ההוראה האקדמי החל מיום 19/4/09 (סעיף 5 לכתב התביעה) ואולם, ממכתבי הביטול ששלחו התובעות לנתבעת מתברר כי השביתה צויינה בהם רק כאחד הנימוקים וודאי שלא הנימוק העיקרי לבקשת הביטול.

מהמכתבים עולה כי נימוקיהן של התובעת לביטול לימודיהן היו הקושי בלימודים, שאותו חוו ב- 3 ההרצאות שהתנהלו עד לשביתה, הקושי בהגשת המטלות, היותן נשים עובדות והעובדה שהקורס שאליו נרשמו לא היה אלא אחד מתוך 18 קורסים שהיה על התובעות ללמוד עד לקבלת תעודה. לטענתן, התברר להן כי מצבן הכלכלי לא יאפשר להן לעמוד בתוכנית המלאה, מאחר שבמקום עבודתן החלו בתוכנית הפרטה.

התובעות ציינו גם כי אינן יכולות להתרכז במקביל גם בעבודתן וגם בלימודים וגם מהטעם הזה הן מבקשות לבטל את הלימודים.

כל הנימוקים האלה אינם עולים לכדי "אילוץ בלתי צפוי, מיוחד וממושך, שאינו מאפשר לימודים תקינים במשך 3 שבועות לכל הפחות", כנדרש לשם הגשת בקשה מיוחדת להפסקת לימודים על פי נהלי הנתבעת.

ברור כי היה על התובעות לוודא מראש כי תוכלנה להתמודד עם הלימודים ועם עבודתן במקביל וודאי שהיה עליהן להערך מראש לכך שהקורס שאליו נרשמו, והוא נשוא התביעה, אינו אלא קורס אחד מתוך 18 קורסים הנדרשים לקבלת התעודה הסופית.

ממכתבן של התובעות לביטול הלימודים אל מול כתב התביעה והנימוקים שפורטו בו, נראה כי השביתה לא היתה אלא נימוק שהתובעות ביקשו להתלות בו על מנת לבטל את לימודיהן.

מסקנה זו מתחזקת מהעובדה שהתובעות דחו הצעה של הנתבעת לאפשר להן לדחות את לימודיהן לסמסטר אחר, לאחר השביתה, או להמשיך בלימודיהן בקורס שאליו נרשמו כאשר יהיו זכאיות במקרה כזה להקלות כפי שניתנו לכלל הסטודנטים עקב השביתה.

למעלה מן הצורך אציין כי גם אם היתה השביתה נימוק יחיד לבקשת התובעות לביטול הלימודים, לא היה בכך כדי לסייע לתובעות. זאת משום שעל פי ההסכם בין הצדדים זכאית הנתבעת לשנות ו/או לעדכן את לוחות הזמנים ואת מועדי הקורסים. בעניין אחר, ת.א. (מחוזי ירושלים) 109/94 התאחדות הסטודנטים בישראל נ' האוניברסיטה העברית בירושלים, דן בית המשפט במקרה דומה וקבע כי הסייג לפיו זכאי מוסד הלימודים לעדכן מעת לעת את לוחות הזמנים או לשנותם, אינו תנאי מקפח בחוזה אחד ועל כל פנים, יש לבחון כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו כאשר בעניין זה יש לתת משקל לאופן שבו עושה המוסד הלימודי שימוש בזכות הנתונה לו על פי החוזה.

בית המשפט קובע לכן כי "שינוי לוח הזמנים עשוי להיות מוצדק רק מסיבות ענייניות ולא שרירותיות בהן הצד הסביר הוא שינוי לוח הזמנים. באופן קונקרטי נאמר כי שביתה (בין של ארגוני הסגל ובין של עובדים מנהליים) עשויה להיות גורם המצדיק שינוי לוח הזמנים".

במקרה שבפני כמו באותו עניין, יש לקבוע כי "בענייננו היתה סיבה מוצדקת, ושנת הלימודים התקיימה למרות השינויים בלוח המועדים. בנסיבות אלה אין לומר שהיתה הפרה של החוזה".

התנהלות הנתבעת בעניינן של התובעות כמו גם בעניינם של סטודנטים אחרים היתה ראויה כאשר זו העמידה לרשותם הקלות ניכרות ואף איפשרה להם לעבור את הקורס במועד אחר.

לפיכך אין מקום לקבל את התביעה ולהורות לנתבעת להשיב לתובעות את הסכומים ששילמו. מקל וחומר שאין לפסוק לטובת התובעות את הסכומים שדרשו בגין עגמת נפש.