המחוזי: ניתן להחיל את כלל הידיעה על המצאת כתב תביעה לתושבי הרשות הפלסטינית

 מבוא

1.       מונחת לפניי בקשתן של חברת Spin Master Ltd . (להלן: "התובעת 1") ושל חברת Toei Animation Co., Ltd(להלן: "התובעת 2") לעיון מחדש בהחלטתי מיום 5.1.2010, בה דחיתי את בקשתן למתן פסק דין בהעדר הגנה בתובענה שהוגשה על ידי התובעת 1 והתובעת 2 (להלן: "התובעות") כנגד חברת אל שריכאת אל יקובייא (להלן: "הנתבעת 1"). במסגרת בקשה זו, הנני מתבקש גם ליתן פסק דין לטובת התובעות כנגד הנתבעת 1 בהעדר הגנה מטעמה (ראו סעיף 44 לבקשה).

ב. הצדדים לתובענה וטענות התובעות על פי כתב התביעה

2.       ביום 24.11.2009 הגישו התובעות כתב תביעה במסגרתו נטען כי התובעת 1 הינה חברה הפעילה במשך למעלה מעשור שנים בתעשיית הבידור לילדים, והיא עוסקת, בין היתר, בתחום פיתוח וייצור של צעצועים ומשחקים לילדים. כן נטען כי התובעת 1 הינה הבעלים של הזכויות בצעצועים אשר הפכו לשם דבר בעולם כולו, ובין היתר כי היא גם הבעלים של מלוא הזכויות בפטנט שמספרו 7306504 ובמדגם שמספרו D5886542S הרשומים בארה"ב. ההמצאה מושא הפטנט והמוצר מושא המדגם הינם כדור צעצוע המגולגל על קלפים מגנטיים מיוחדים אשר כתוצאה מכך הופך לדמות משחק (להלן: " משחק הבקוגן המקורי").

3.       בכתב התביעה נטען גם כי התובעת 2 הינה חברה הפעילה בתעשיית הבידור לילדים עוד משנת 1956, ובין היתר היא עוסקת בהפקת סדרות טלוויזיה מצליחות לילדים ומוצרים המבוססים על סדרות אלה הכוללים גם את התוכנית הידועה בשם "DRAGON BALL". בסעיף 8 של כתב התביעה טוענות התובעות כי בבעלותה של התובעת 2 סימני מסחר הרשומים בישראל ומחוצה לה המגינים על השם "DRAGON BALL" בהרכביו ובשימושיו השונים.

4.       הנתבעת 1 הינה חברה שמקום מושבה בעיר חברון, ועל פי הנטען בסעיף 9 של כתב התביעה - היא עוסקת בייבוא ו/או הפצה ו/או שיווק ו/או מכירה של משחקי בקוגן ודרגון בול מזויפים.

5.       הנתבעת 2 הינה מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ אשר מחזיק מיום 10.11.09 בבית המכס באשדוד במשלוח מפר של משחקי בקוגן ודרגון בול מזויפים אשר התובעות טוענות כי יובאו ארצה על ידי הנתבעת 1.

6.       לטענת התובעות, שמותיהן אינם מופיעים על גבי אריזות המשחקים המזויפים (סעיף 13.1 לכתב התביעה), אין כל אזכור או סימן לזכויות היוצרים ו/או לזכות הבעלות של התובעות בסימני המסחר המצויים בבעלותן (כל אחת לגבי מוצריה וסימניה שלה כנטען בסעיף 13.2 לכתב התביעה), ועל גבי אריזות המשחקים המזויפים קיים עירוב של דמויות מסדרות שונות בניגוד למדיניותן לייחד משחקים שונים לסדרות הטלוויזיה השונות.

7.       התובעות טוענות כי הנתבעת 1 הפרה את זכויות היוצרים שלהן, ביצעה העתקה שלא כדין וללא הרשאה מהן של המוצרים והזכויות השייכים להן, גרמה להן לנזקים כספיים כתוצאה ממכירת משחקים מזויפים, וכן כי הנתבעת 1 פגעה גם בזכות המוסרית שלהן, ובכלל זה בזכותן שלא ייעשה כל סילוף או שינוי במשחקי הבקוגן והדרגון בול המקוריים. בנוסף דורשות התובעות כי לא תקופחנה זכויותיהן לכך שכל מוצר המיוצר באופן המתיימר לעשות שימוש במותגים בקוגן ו/או דרגון בול, ייקרא על שמותיהן, כל אחת לגבי מותגיה.

8.       בנוסף לכך טוענות התובעות בכתב תביעתן כי הנתבעת 1 ביצעה כלפיהן עוולה של התערבות לא הוגנת כמוגדר בסעיף 3 בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), עוולה של גניבת עין, כמוגדר בסעיף 1 בחוק עוולות מסחריות, עוולה של הטעיה בניגוד לסעיף 2 של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, הפרה של סעיף 60(א)(2) ל פקודת סימני מסחר [נוסח חדש] התשל"ב - 1972, עוולה של רשלנות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], עוולה של גזל על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ופגיעה במוניטין של התובעות אשר הינו פרי עמל והשקעה מרובים ומהווה נכס קנייני שלהן, וזכות משפטית השמורה להן והמוכרת על-פי הדין.

9.       כמו כן טוענות התובעות כי הנתבעת 1 הפיקה טובת הנאה מקניינן הייחודי והמקורי ללא כל זכות שבדין, ובעשותה כן היא עוולה כלפיהן בעוולה של עשיית עושר ולא במשפט בהתאם להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. המשיבות אף טוענות כי במעשיה פגעה הנתבעת 1 בזכות היסוד החוקתית שלהן לקניין המעוגנת בסעיף 3 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשמ"ב - 1982 ובהפירה חובות חקוקות היא גם ביצעה כלפיהן עוולה של הפרה חובה חקוקה בהתאם להוראות סעיף 63 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

10.   בסעיף 48 של כתב התביעה מבקשות התובעות לצוות על הנתבעת 1 לחדול לאלתר ולהימנע בעתיד מכל פעילות המפרה או הפוגעת בזכויותיהן, וכן להימנע מכל פעילות הנוגעת במישרין ו/או בעקיפין למשחקים המזויפים. במסגרת הסעדים המבוקשים מתבקש בית המשפט לצוות על הנתבעת 1 להימנע מלייבא ו/או לשווק ו/או להפיץ ו/או למכור ו/או לפרסם משחקים מזוייפים.

11.   בסעיף 49 של כתב התביעה עותרות התובעות לקבלת צו בהתאם לסעיף 59א(א)(1) לפקודת סימני המסחר אשר יורה לנתבעות, ובמיוחד לנתבעת 2, על השמדת כל משחקי הבקוגן המזויפים.

12.   בסעיף 50 של כתב התביעה מבקשות התובעות סעד של מתן חשבונות, ובסעיף 51 של כתב התביעה הן עותרות לסעדים כספיים כנגד הנתבעת 1.

13.   בסעיף 52 של כתב התביעה מתבקש בית המשפט אף להעתר לבקשתן של התובעות לפיצול סעדים הואיל ונזקיהן טרם התגבשו.

ג. הבקשה הראשונה למתן פסק דין בהעדר הגנה ודחייתה

14.   ביום 4.1.2010 הגישו התובעות בקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 1 (לעיל ולהלן: " הבקשה הראשונה"). במסגרת בקשה זו, טענו התובעות כי כתב התביעה שעיקריו פורטו לעיל הוגש על ידן כנגד המשיבות ביום 24.11.09. לטענתן, וכמפורט בסעיף 2 של הבקשה הראשונה, הן המציאו את כתב התביעה לעמיל המכס אשר בידיו הפקידה הנתבעת 1 את הטיפול בשחרורם מהמכס של הטובין המצויים בלב המחלוקת ואשר יובאו על ידן לישראל. המדובר בחברת "יחדיו שילוח בנלאומי ועמילות מכס בע"מ" (להלן: " עמיל המכס") אשר חתומה על אישור המסירה המצורף כנספח מס' 1 של הבקשה הראשונה.

15.   בסעיף 3 של הבקשה הראשונה מבהירות התובעות כי כתב התביעה נמסר על ידן לעמיל המכס של הנתבעת 1 מאחר ומקום מושבה של הנתבעת 1 הוא בחברון, דהיינו בשטחי הרשות הפלשתינאית. לטענתן, אשר נסמכה בין היתר על החלטה אשר ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופט י. זפט) בבש"א 3069/03 MERCK FROSST CANADA נ' PHARMACEUTICAL COMPANY BIRZEIT PALESTINE([פורסם במאגרים המשפטיים], ניתן ביום 29.4.2003) (להלן: פסק הדין בעניין בירזייט),מסירה לעמיל המכס עבור הנתבעת 1 מהווה המצאה למורשה כנדרש על פי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן - " תקנות סד"א").