פסק דין
זוהי תביעה לקבלת החזר עבור חבילת נופש שרכש התובע מן הנתבעת.
התובע רכש מן הנתבעת חבילת נופש זוגית, שכללה טיסות לזאגרב בחברת "מאלב", שלושה לילות במלון וכרטיס כניסה להופעה של ליאונרד כהן בתאריך 15.3.10 בזאגרב. כחודשיים לאחר ביצוע ההזמנה, ביום 11.2.10, הודיעה הנתבעת לתובע על ביטול ההופעה על ידי האמן. לתובע הוצע לנסוע לזארב כמתוכנן, ולקבל החזר מלא עבור כרטיס ההופעה, ולחילופין לבטל את הנסיעה ולקבל החזר של 200 יורו לאדם.
מחומר הראיות עולה, כי ביום 25.11.09 פנה איציק דור (להלן: "דור"), חברו של התובע, אל הנתבעת, וקיבל הצעה לחבילה. דור ביקש לרכוש ארבע חבילות, שתיים מהן עבורו, ושתיים עבור התובע. ביום 30.11.09 חתם דור על טופס אישור פרטים, בו אישר הזמנת ארבע חבילות, בתנאים המפורטים בהזמנה, במחיר של 618 דולר לחבילה, והתחייב לשלם עבור ארבע החבילות. בטופס מצוין: "דמי ביטול: 100% לאחר השלמת ביצוע ההזמנה". בהסכם ההזמנה המצורף לטופס מצוין בסעיף "דמי ביטול" בין היתר כדלקמן:
"למען הסר ספק – ביטול אירוע בחו"ל לא יהווה עילה לביטול השירותים הנוספים (טיסות, שירותי קרקע, השכרת רכב וכיו"ב) שנרכשו כנלווים אליו. במקרה של ביטול אירוע בחו"ל ניתן יהיה לספק החזר עבור הכרטיס בלבד".
לטענת התובע, רכש שתיים מן החבילות בעצמו, ביום 2.12.09, ושילם באמצעות כרטיס האשראי שלו. עוד מסר, כי הנתבעת לא מסרה לו בשיחה עימו, כי במקרה של ביטול החבילה יחולו דמי ביטול בשיעור של 100%.
הנתבעת משיבה, כי דור פעל בשם ארבעת הנוסעים, וכי חתימתו של דור על טופס אישור הפרטים מחייבת את כל ארבעת הנוסעים.
מתכתובת הדואר האלקטרוני בין דור לבין נציג הנתבעת, שצורפה לכתב ההגנה, ומטופס אישור הפרטים עליו חתם דור, עולה, כי אכן פעל דור כלפי הנתבעת גם כשלוחו של התובע. אף התובע צרף כנספח 1 לכתב התביעה טופס הכולל את פרטי החבילה שהזמין. טופס זה ממוען אל דור, ומצוין בו, כי מדובר בחבילה שנבנתה על פי בקשתו של דור מיום 25.11.09. לא הובאו בפני ראיות, כי בחתימתו על טופס אישור הפרטים בשם ארבעת הנוסעים חרג דור מן ההרשאה שנתן לו התובע. התובע לא זימן את דור להעיד מטעמו, ולכן נוצרת הנחה, כי עדותו של דור היתה פועלת נגדו. משכך מחייבת חתימתו של דור על גבי טופס אישור הפרטים את כל ארבעת הנוסעים, בהתאם לסעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965.
התובע טוען עוד, כי התנאי בדבר דמי הביטול במקרה של ביטול אירוע הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד, שיש לבטלו. דין הטענה להידחות. איני סבורה שהתנאי הנדון הינו תנאי מקפח כמשמעותו בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. בעת רכישת חבילה מתחייבת הנתבעת לשלם לחברות תעופה ולספקי מלונות. במצב בו אין הנתבעת יכולה לבטל התחייבויות אלה, אין כל הצדקה לחייבה לשאת בנזק הנובע מביטול החבילה על ידי לקוח שהזמינה.
תקנה 3(2)(ד) לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003 מחייבת סוכנות נסיעות ליתן לרוכש חבילת תיור זמן סביר לפני הרכישה מידע בכתב אודות "מועדים ותנאים אפשריים לביטול רכישת חבילת התיור בידי הלקוח ואם עליו לשלם בשל ביטול כאמור – שיעור התשלום". מידע זה אכן נמסר על ידי הנתבעת מבעוד מועד לדור, אשר פעל כאמור גם בשמו של התובע, לכן אין כל עילה לבטל את התנאי הנדון.
טענה נוספת שהעלה התובע הינה, כי ביטול ההופעה נבע מכוח עליון, ועל כן בהתאם לסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 רשאי בית המשפט לקבוע את שווי הפיצוי. ואולם הסעיף אינו רלוונטי לעניננו, שכן הוא עוסק במקרים בהם הופר החוזה על ידי אחד הצדדים. ואילו בעניננו לא הופר החוזה, שכן החוזה כולל התיחסות מפורשת למצב של ביטול ההופעה, ומה זכויותיו של מזמין החבילה במקרה זה. הנתבעת ביקשה לעמוד בהתחייבותה זו ואף מעבר לכך, דהיינו להשיב לתובע סכום של 200 יורו לאדם, סכום שעולה על עלות ההופעה, אולם התובע סרב.
סוף דבר: לא מצאתי טעם לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כלשהו, מעבר לסכום שהציעה להשיב לתובע.
אשר על כן הנני מורה כי הנתבעת תשיב לתובע סכום של 2,295 ₪ (400 יורו), סכום שהציעה לנוסע שבחר לבטל את הנסיעה. בכפוף לכך אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 300 ₪. הנתבעת תקזז סכום זה מן הסכום שעליה להשיב לתובע.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.
ניתן היום, י"ב חשון תשע"א, 20 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.