עובדת שהתפטרה לאחר הלידה ומצאה עבודה קרוב לביתה תקבל פיצויי פיטורים

1. עניינו של תיק זה הוא התפטרותה של התובעת לאחר הלידה, ובשאלה האם  הסיבה להתפטרותה היה הרצון לטפל בתינוקת שנולדה, או מטעמים אחרים שאינם קשורים לכך. בהתאם לכך - זכאותה לפיצויי פיטורין וכן לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין.
2. הרקע לתביעה:

א. התובעת עבדה בתקופה הרלבנטית לתביעה, כמתמחה בראיית חשבון. התובעת
    מתגוררת   ברח' קרן  קיימת שבשכונת רחביה בירושלים, ומקום העבודה - בגבעת
    שאול.
ב. התובעת  עבדה אצל  הנתבעת במשרה מלאה, מ-12/7/07, וביום 9/12/08 ילדה את
     בתה.

ג. התובעת חזרה לעבוד לאחר חופשת הלידה, ולאחר כמעט חודש - הודיעה על 
    הפסקת עבודתה. בפועל עבדה אצל הנתבעת עד ליום 27/5/09.

3. בפני בית הדין העידה התובע בעצמה. מטעם הנתבעת- השותפים יואב אבולעפיה ואלי אביטל וכן האחראית על המשכורות - גב' חיה וויספיש. יצויין כי נציגי הציבור שהוזמנו לדיון לא הופיעו ועל כן הדיון התקיים בהעדרם.
4. עדות התובעת :
   על פי עדות התובעת, לאחר שהסתיימה חופשת הלידה שלה, חזרה לעבוד, אלא שכיוון שלא היה לה סידור לתינוקת,  נאלצה לנסוע  יחד איתה באוטובוס מביתה שברחוב קרן קיימת בירושלים, לגבעת שאול.  לדבריה, הסידור היחידי  שהיה לה ליד ביתה, היה עד השעה 14:00, כששעות העבודה שלה רבות יותר. ולפיכך נאלצה לקחת את בתה התינוקת באוטובוס מדי יום, למטפלת בגבעת שאול, כאשר בשל בעיות התחבורה בירושלים והרכבת הקלה -  קרה גם שהנסיעה לכיוון אחד באוטובוס ארכה אף  שעה. באותם ימים השאירה את התינוקת אצל מטפלת בגבעת שאול, עד לסיום יום העבודה שלה, ואז חזרה עימה באוטובוס חזרה לביתה.
   התובעת העידה כי בשל הקשיים שהיו לה בגלל הנסיעות, החליטה לעזוב את מקום העבודה, ולפיכך  נתנה הודעה מוקדמת על רצונה להתפטר, ואף הודיעה כי היא נאלצת להתפטר בשל הקושי בתחבורה ואי יכולתה להמשיך לנסוע עם בתה. התובעת לא זכרה למי משני המנהלים הסבירה את הסיבה, אם כי לדבריה אמרה לאחד מהם על כך,  וכי בוודאות אמרה זאת גם לחיה וויספיש, האחראית על המשכורות.  לדבריה, ולאור הקשיים שהיו לה, חיפשה עבודה ליד ביתה - ואכן מצאה עבודה קרובה, כך שהילדה נשלחה למטפלת  ליד מקום מגוריה ללא צורך בנסיעות. התובעת העידה עוד  כי במקום העבודה החדש שליד ביתה עובדת רק 7.5 שעות ביום.
   התובעת השיבה בחקירתה  כי בתקופה זו לא  שיתפה את מנהליה בקשיים שלה, ואף לא ציפתה לכל הליכה לקראתה, במיוחד לאור העובדה שבזמן ההיריון נדרשה לעבוד עד השעה 21:00 בערב, ולא התחשבו בה למרות מצבה ולמרות הקשיים שהיו לה.
5. עדויות מטעם הנתבעת:
   מנהלי הנתבעת העידו כי התובעת  - אף שמסרה הודעה מוקדמת להתפטרותה - לא הסבירה למה היא עוזבת, אלא רק הודיעה על עזיבתה, כאשר נטען כלפיה כי עזבה מסיבות שונות שלה (בעיקר של מציאת עבודה משתלמת יותר) וללא קשר לטיפול בילדתה. מר  אלי אביטל העיד כי  התובעת לא אמרה לו למה היא עוזבת וכי לו הייתה משתפת אותו בקשייה, היה מסכים לקצר לה את שעות העבודה ל-7.5 שעות ביום (מעבר לארבעת החודשים הראשונים שהגיעו לה על פי  חוק), ולו הייתה לה בעיה עם התינוקת, הוא אף  היה מוכן שתיקח מונית הביתה (תוך שהם היו דנים מי צריך להשתתף בהוצאות המונית), או אף להתיר לה מדי פעם לעבוד מהבית כדי להשלים חומר. גם יואב אבולעפיה (אשר היה נוכח בזמן עדותו של מר אביטל) העיד כי התובעת מסרה לו מראש על עזיבתה אך לא הסבירה למה היא עושה את זה, ואף לא  דרשה פיצויים.  בחקירתו הנגדית השיב כי   אין אף עובדת שהמשרד משלם לה מוניות מהבית, וכי אופציה זו שמורה רק למקרי חירום.
   מטעם הנתבעת העידה גם הגב' חיה וויספיש. גב' וויספיש העידה כי היא זו שהכינה משכורות אך לא  הייתה ממונה על התובעת.  לדבריה אינה זוכרת אם התובעת אמרה לה מה הסיבה שהיא עוזבת, כיוון שבכל מקרה, על פי הידוע לה, עובדת שעוזבת מיוזמתה ממילא לא  זכאית לפיצויי פיטורין. כשנשאלה  אם התובעת אמרה לה את הסיבה להתפטרותה השיבה: "יכול להיות, אני ממש לא זוכרת, זה לא ממש עניין אותי. זה לא מתפקידי להיכנס לעניין  למה היא עוזבת. אלא מה, כשהיא באה וביקשה פיצויים אז אני  לא הבנתי איך היא מבקשת  פיצויים אחרי שהיא עוזבת, זה התמיה אותי. לא חשבתי שיש מקום לתת לה פיצויים".
6. הפסיקה:
   בפסיקה נדונה השאלה מה דינה של עובדת  שהתפטרה על מנת לטפל בתינוק שנולד לה, אך זמן קצר לאחר מכן החלה לעבוד במקרה אחר. עניין זה נדון בין השאר בדב"ע נה/3-51 דינה חבה - סופר דרינק בע"מ, פד"ע כח' 471  (להלן: פסק דין חבה). בפסק דין זה  נאמר במפורש כי אין הדבר הכרחי שההתפטרות מיועדת לאפשר  להורה לבלות את מלוא זמנו בטיפול בילד, וכי די בכך שההתפטרות מאפשרת להורה  שהות ממושכת יותר עם הילד. וכך אמר בית הדין הארצי בפס"ד זה: