אבידר נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ

פסק דין

1.בתביעתו דנא מלין התובע על התנהלות קלוקלת מטעם הנתבעת. לדבריו, מספר פעמים מצא כי חויב על ידה באופן שגוי, ונדרש מאמץ רב מצידו על מנת לתקן את הטעויות בחשבונות (ס' 4-10 לתביעתו). בנוסף טען כי הנתבעת לא כיבדה את התחייבותה לספק לו שני ממירים נוספים ללא תשלום, כפי שהובטח לו במסגרת מבצע (ס' 1 וס' 13 לכתב התביעה).

2.התובע חזר על טענותיו בעדותו בבית המשפט, בדיון שהתקיים ביום 6.10.2010. בדבריו הדגיש את ה"טרטור" ממנו סבל, וטען כי הנתבעת מציגה "מה שנוח לה", ולא את התמונה במלואה.

3.הנתבעת הודתה כי שגתה בשני חיובים שביצעה, ואולם טענה כי השגיאות נפלו בתום-לב, ותוקנו (ס' 10-11 לכתב ההגנה). אשר לממירים טענה, כי המבצע המקורי כבר לא חל בעת שהתובע רכש את שתי הטלויזיות הנוספות, וממילא לא היה זכאי לקבל ממירים בחינם (ס' 24 לכתב ההגנה). נציגת הנתבעת הסבירה בדיון, כי בעת שהתובע ביקש את שני הממירים הנוספים, הוא עשה כן לצרכי מנוי השייך לאשתו. במועד זה "השתדרגנו בסוג ממירים אחר", והנתבעת כבר לא סיפקה את הממירים המקוריים (ר' עדותה של גב' קרין טבקה, פ' ע' 2 ש' 7-14). הממירים החדשים לא ניתנו בהטבה; ולמרות זאת הסכימה הנתבעת, כמחווה לתובע, לספק לו את הממירים הישנים, והדגישה כי הדבר היה במאמץ מצידה לאיתור מממירים כאלה, וב"מחווה".

4.התובע הודה כי בסופו של יום לא נותרו כלפיו חיובים ביתר, וכי קיבל את כל הזיכויים המגיעים לו, וכן את הממירים שביקש (ר' עדותו בפ' ע' 1 ש' -2622: "בסופו של דבר נשארתי לקוח כי קיבלתי מה שרציתי... אין זיכוי פתוח, אין חיוב ביתר"). התובע ביקש לפצותו בסך 10,000 ₪, בגין "כל הטרטור שעברתי".

5.יש להבין ללבו של התובע, אשר סבל מספר פעמים מטעויות בחיובי החשבון, ומקושי חוזר להשיג ולשוחח עם נציגי הנתבעת. הנתבעת מחויבת ליתן ללקוח שירות יעיל והוגן, ובתוך כך לספק מענה טלפוני סביר. כך גם יש לזכור כי דף החשבון רצוף מספרים אשר אינם תמיד קלים לפענוח (ר' נספחים לכתב התביעה). גם בענין זה מוטל הנטל על הנתבעת – לספק מידע בהיר ושקוף. מקום בו מבצע הטבות מוגבל בזמן – יש להבהיר זאת מפורשות. יחד עם זאת, אין להפריז במידתה של עוגמת הנפש שנגרמה לתובע. יש לזכור כי טעויות יכולות להתרחש. הנתבעת הודתה בטעויות בחיוביהם ותיקנה אותן, ולא חסכה מאמץ מלהשביע את רצון הלקוח -- אשר בסופו של דבר אמנם בא על סיפוקו.

6.בשים לב למכלול, אני פוסקת כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בגין עוגמת הנפש. אין צו נוסף להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"א, 07 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.