השופט א' רובינשטיין:
א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט זמיר) מיום 10.5.10 בתיק ת"א 38462-12-09 (בעבר ה"פ 468/07) בה התקבלה (בגלגול שני, כפי שיפורט להלן) בקשת המשיבה 1 (להלן המשיבה) להורות על עיכוב הליכים לפי סעיפים 6-5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968.
ב. נציין כאן, כי מדובר היה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת (מיום 27.1.08) בה נדחתה בקשה לעיכוב הליכים (בש"א 10870/07). החלטה קודמת זו אושרה על ידי הרכב זה (ברוב דעות של השופטים פרוקצ'יה ורובינשטיין כנגד דעתו החולקת של השופט דנציגר) ביום 11.10.09 (רע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Pronauron Biotechnologies ,Inc (לא פורסם) - להלן פסק הדין הקודם), ובקשה לדיון נוסף נדחתה על ידי הנשיאה (דנ"א 8511/09 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ'Proneuron Biotechnologies, Inc (לא פורסם)). במוקד ההליך עומדת איפוא השאלה האם, ובאילו תנאים, ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה הדוחה בקשה לעיכוב הליכים לצורך בוררות.
ההליכים הקודמים
ג. לא נחזור על הרקע העובדתי שביסוד הסכסוך, זה נסקר באריכות בפסק הדין הקודם (וכן בהחלטת השופט דנציגר מיום 24.6.08 בתיק רע"א 4710/08 Proneuron Biotechnologies Inc. נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (לא פורסם)). לענייננו די להזכיר, כי בשנת 2005 נחתם הסכם בין המבקשות למשיבה, במסגרתו העבירו המבקשות למשיבה זכויות במולקולה שפיתחה המשיבה הפורמלית, והמשיבה התחייבה לערוך ניסוי קליני לבחינת יעילות המולקולה בטיפול במחלה שאינה טרשת נפוצה. בהסכם נכללה תניית בוררות, לפיה סכסוכים בין המבקשת והמשיבות, אם אין בהם פגיעה אפשרית בזכויות המשיבה הפורמלית, יידונו בהליך בוררות בלונדון ויחול עליהם הדין הישראלי.
ד. בשנת 2007 הגישו המבקשות המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 468/07) בה עתרו להצהיר, כי המשיבה הפרה את ההסכם בנסיבות המזכות אותן, בין היתר, בסעד של ביטול. נטען, כי המבקשת הפרה את חובתה לערוך ניסוי כאמור - ותחת זאת ערכה, בחוסר תום לב ומתוך שיקולים עסקיים שונים, ניסוי רשלני שאינו עומד בסטנדרטים מדעיים ראויים עד כדי סיכון חיי המשתתפים (להלן הניסוי). ביום 27.1.08 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה לעיכוב הליכים - בעיקר בקביעה:
"בעצם בירור השאלה - האם הכל נעשה כשורה, אם לאו - יש אינטרס ציבורי מובהק מן המעלה הראשונה; יש בכך גם כדי לענות על דרישת "המקרה הנדיר" שמצדיק התגברות לא רק על סעיף 5 אלא גם על סעיף 6 לחוק הבוררות (ביחד עם היות הן הדין החל והן הנתבע ישראלים). למעשה, הבירור המקומי והפומבי, תחת העתקתו לבוררות חסויה בלונדון, אמור להיות גם אינטרס של טבע, המעוניינת בוודאי להסיר כל אבק של חשד מן הניסוי; אם הכל אכן כשר ותקין, מדוע לא להראות זאת קבל עם ועולם?" (פסקה 14).
ה. כאמור, קביעה זו אושרה - ברוב דעות - בפסק הדין הקודם. פסק הדין נדרש בעיקרו לשאלת סמכותו של בית משפט שלא לכבד תניית בוררות עליה חל סעיף 6 לחוק הבוררות (קרי, בוררות עליה חלה "אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים"), ולנסיבות בהן יעשה בית המשפט שימוש בסמכות זו. בנסיבות הוצדק אי-כיבוד תניית הבוררות בנימוק:
"חריגתו המובהקת של נושא המחלוקת מעניינם הפרטני של הצדדים, המימד הציבורי הרחב הנילווה לו, מעורבותם ועניינם של החולים שהשתתפו בניסוי במהלכו של ההליך ובתוצאותיו, ובעיקר - היות הענין נוגע לשאלות בריאות וחיי אדם - כל אלה, בהצטברותם, מצדיקים את סיווגו של ענין זה לגדר אותם מקרים חריגים ונדירים שבעטיים ניתן וראוי להימנע מעיכוב הליכים... המימד הציבורי הרחב הנילווה להתדיינות בין הצדדים, והשלכתו על בריאות אדם וחיי אדם מצדיקים חריגה מהכלל החשוב בדבר כיבוד הסכמי בוררות דרך כלל, החל ביתר שאת על הסכמי בוררות בעלי אופי בינלאומי" (פסקה 9 לחוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה; ראו גם פסקה כ"ו לחוות דעתי; השופט דנציגר סבר, כי מעורבות הרשויות הרגולטוריות תשמור על האינטרס הציבורי).
לעת הזאת, שאלת הסמכות שלא לעכב הליכים אינה עוד במחלוקת (ראו מאז גם רע"א 5386/09 הרמן נ' אריאל (מ.ד.ע.) טכנולוגיות ייעוץ עסקי ופיננסי בע"מ (לא פורסם) - השופט דנציגר; רע"א 630/06 סברילון בע"מ נ' CITRIX SYSTEMS INC (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה; רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר (לא פורסם)). למעשה, גם שאלת הפעלת הסמכות בנסיבות שחלו במועד ההליך הקודם אינה - ואף אינה יכולה להיות - במחלוקת.
הבקשה לעיון חוזר
ו. סוגיית עיכוב ההליכים התעוררה מחדש, לאחר שביום 21.1.10 הגישו שלושה חולים שנטלו חלק בניסוי תביעת נזיקין נגד המשיבה לבית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 30033-01-10 סבח נ' טבע תעשיות פרמצבטיות; להלן תביעת החולים). לשיטת המשיבה (בבקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 7.3.10) "בתביעת החולים יש כדי לשנות את כף המאזניים ולהטותה באופן ברור ומובהק לטובת כיבודה של תניית הבוררות" (סעיף 16(ז) לבקשה). נטען, כי הטעם "האחד והיחיד" שהנחה את בית המשפט לסטות מהכלל בדבר כיבוד תניות בוררות היה הצורך בבירור שיפוטי פומבי של אופן ניהול הניסוי - אלא שעתה עניין זה בא על סיפוקו במסגרת התביעה הנזיקית שהגישו החולים.
ז. בתגובתן (מיום 2.5.10) התנגדו המשיבות לבקשה. ראשית הוזכר, כי כוונת החולים להגיש תביעה עצמאית היתה ידועה לבית משפט זה (ראו פסקה 7 לחוות דעתו של השופט דנציגר; פסקה י"ד לחוות דעתי), וכי חלק מהחולים שנטלו חלק בניסוי אף נכחו באולם בית המשפט (גם עניין זה נזכר בפסקה י"ד לחוות דעתי). במישור המשפטי נטען, בין היתר, כי פסק הדין הקודם אינו "החלטת ביניים" שניתן להגיש בעניינו בקשה "לעיון חוזר"; כי למעשה מדובר בניסיון לערער על פסק הדין הקודם; כי הגשת התביעה על ידי החולים אינה "נסיבה חדשה" המצדיקה עיון חוזר; כי תביעת החולים אינה מייתרת את האינטרס הציבורי בבירור תביעת המבקשות - בפרט נוכח הידע המצוי בידן, וכיון שתביעתן מסתמכת "על מיטב המומחים העולמיים בתחומים הרלבנטיים" (סעיף 49 לתגובה).
ח. כאמור, ביום 10.5.10 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לעיון חוזר, והורה על עיכוב ההליכים ועל הפניית הצדדים לבוררות. נקבע, כי החלטה שלא לעכב הליכים לצורך בוררות היא החלטת ביניים, שניתן לעיין בה מחדש במקרה של שינוי נסיבות (תוך הסתמכות על רע"א 392/10 Novartis Pharma Services Inc. נ' פרומדיקו בע"מ (לא פורסם) - השופט ג'ובראן; להלן עניין Novartis), והשאלה היא איפוא שאלה של שיקול דעת. לגופו של עניין נקבע:
"השיקולים הרלוונטיים, בהקשר האמור, יהיו: האחד, 'עוצמת' שינוי הנסיבות; השני, עיתוי הגשת הבקשה, או במילים אחרות - השלב שבו מצוי בירור ההליך לגופו.
בענייננו, עובדת הגשתה של תביעת החולים היא נתון עוצמתי, אשר מהווה שינוי נסיבות של ממש. לו, כרונולוגית, הייתה עומדת תביעה כזו ערב מתן ההחלטה הראשונה, הייתה מתקבלת החלטה שונה, שהרי אותו אינטרס ציבורי חשוב היה בא על סיפוקו אגב בירורה של תביעת החולים.
בנוסף - התובענה שלפניי מצויה בשלב מקדמי יחסית... למעשה, התיק קבוע לישיבת קדם משפט".
טענות הצדדים בפנינו
ט. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנינו. נטען, כי בסופו של יום מדובר בניסיון נוסף של המשיבה למנוע דיון פומבי בניסוי הרשלני שערכה. בין היתר נטען, כי החלטה הדוחה בקשה לעיכוב הליכים אינה החלטת ביניים, ובית המשפט אינו מוסמך לעיין בה מחדש. הוטעם, כי קיימות החלטות ביניים מסוימות, ובפרט "החלטות בטענות מקדמיות אשר יש בהן כדי להכריע את גורלה של התובענה כולה" (כניסוחו של ב' רוטנברג, "אי סופיותן של החלטות-ביניים" משפטים כ"א (תשנ"ב) 463, 465) - אשר לגביהן אין לאפשר עיון מחדש. כן נטען, כי בתוך קבוצת החלטות זו יש מעמד סופי מיוחד להחלטות לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. לעניין זה הוזכרה תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 הקובעת הסדר ייחודי לגבי החלטות לפי סעיף 5 לחוק הבוררות: