פסק דין
ביום 13.08.09 התובעת רכשה מהנתבעת הפלגת נופש שייט באונייה MAGIC 1 (להלן: "האונייה") לתורכיה-קפריסין לתאריכים 20.08.09-23.08.09.
התובעת הזמינה מהנתבעת שני חדרים באונייה עבורה ועבור בני משפחתה, בסה"כ שש נפשות. לטענת התובעת, הפלגה זו הביאה לה ולמשפחתה עוגמת נפש, ומבקשת כספה חזרה ופיצוי עבור עוגמת הנפש. התובעת טוענת, כי לפני העלייה לאנייה המתינה התובעת עם בני משפחתה שעתיים בשמש הקופחת, ללא מים, במקום שלא היו בו שירותים, וללא מקום ישיבה. התובעת טוענת עוד, כי בחדרים שקיבלה באנייה, חדרים שהיו סמוכים לביוב באונייה, היה ריח מצחין וכתוצאה מכך שהותם בחדרים הייתה בלתי נסבלת. זאת ועוד, המזגן בחדר אחד לא עבד בכלל ובחדר השני המזגן פעל ברמה של מאוורר חלש, ובלית ברירה, התובעת ובני משפחתה נאלצו לוותר על פרטיותם בחדרים וישנו כשהדלתות פתוחים, וכל זאת, בניגוד למצג שהציגה בפניהם הנתבעת בטרם ההתקשרות ביניהן לגבי מצב ורמת החדרים. התובעת ובני משפחתה ניגשו מס' רב של פעמים לאנשי הצוות האחראים על התחזוקה השוטפת של האונייה, לרבות המנהל, וקיבלה אך ורק הבטחות סרק. בפועל הטיול הסתיים מבלי שהעבירו את התובעת ובני משפחתה לחדרים אחרים ומבלי לתקן את המזגנים. ובפועל, התובעת גילתה, כי לפחות בעשרים חדרים המזגן לא פעל.
הנתבעת טענה כי יש לדחות התביעה על הסף בשל "חוסר יריבות". נטען כי הנתבעת אינה המפעילה של האנייה אלא אך עמילה ומתווכת. לדבריה "עובדה זו מצוינת באופן מפורש בסעיף 1 לתנאים הכלליים בחוזה ההתקשרות בין בעלי האוניה ובין ציבור המפליגים" אשר העתק ממנו צורף על ידי התובעת בעצמה כנספח "א" לכתב התביעה (להלן: "חוזה ההתקשרות").
על פי סעיף 1 לחוזה ההתקשרות, "חברת כספי הפלגות נופש בע"מ הינה המשווקת בישראל של כרטיסי ההפלגה להפלגות האונייה באגן הים התיכון היוצאות מנמל ישראלי (להלן: "הסוכנים" או "כספי הפלגות").".
על כן, הנתבעת טוענת, כי היא פעלה כסוכנות הנסיעות המתווכת בין הנוסע לבין בעלי האונייה, חברת MAGIC 1 CRUISE LINE CORP (להלן: "הבעלים") וחברתHARMONY SHIPPING VENTURES F.A, החוכרת את האוניה מן הבעלים (להלן: "החוכרים"). לטענת הנתבעת, על פי חוזה ההתקשרות היא נותנת שירותי נמל וסוכנת למכירת כרטיסים עבור בעלי האונייה המבקשים לקיים הפלגות נופש עבור הציבור הישראלי. לטענת הנתבעת, היא אינה אחראית לתקלות הנובעות מאי ביצוע או ביצוע לקוי של שירות כלשהו במסגרת ההפלגה, כמו גם בקיום וביצוע ההפלגה עצמה, הנתונים לשליטה בלעדית של הבעלים והחוכרים." הנתבעת מפנה להלכות הידועות לפיהן סוכנות נסיעות אינה אלא מתווך בלבד ואינה אחראית למחדלי הספק, כגון מוביל או בית מלון. אוזכרה אף הפסיקה לפיה אין לראות בסוכנות נסיעות אחראית לתקלות המתרחשות במהלך חבילת נופש. הנתבעת טענה עוד כי טענותיה של התובעת לגופו של עניין מוגזמות והפיצוי אותו היא דורשת אינו עומד בכל פרופורציה לעלות ההפלגה כולה.
בדיון בפני חזרו הצדדים על טענותיהם. התובעת ציינה בעדותה רכשה את כרטיסי ההפלגה דרך הנתבעת, שילמה כסף לנתבעת, אינה מכירה כל חברה אחרת, וכי הנתבעת היא היחידה המוכרת הפלגות על אותה אוניה, ואין כל חברה אחרת במדינת ישראל.
נציג הנתבעת עמד על כך כי הנתבעת אינה אלא מתווכת. לדבריו הדבר מופיע במפורש בשובר ההפלגה, המהווה חוזה בין הצדדים. העיכובים בנמל אף הם אינם באחריותה אלא באחריותו של הנמל ותו לא.
ובאשר לנזקים הנטענים, הנתבעת טענה, כי האיחור שהיה היה מינורי לחלוטין ולא תלוי בנתבעת ו/או בהנהלת האונייה. התנהלות נמל אשדוד לעניין ההמתנה בשמש, חוסר במים, שירותים ומקומות ישיבה אינה באחריות הנתבעת אלא באחריות נמל אשדוד בלבד. בכל הנוגע למיזוג בחדרים ולמצב החדרים, הנתבעת טענה כי התובעת קיבלה חדרים ברמה גבוהה אשר לא נתקבלו עליהם תלונות אצל הנתבעת בעונת ההפלגות של שנת 2009, ומבירור מקיף שהנתבעת ערכה מול צוות משק הבית והאחזקה של האונייה במועדים הרלבנטיים לתביעה, עולה כי לא נרשמו תלונות ו/או בעיה במערכת הביוב והמיזוג באונייה ולא נמצא כל רישום על תקלה בחדר בו שהתה התובעת. עליי לציין, כי טענה זו אינה מתיישבת עם טענתה בסעיף 25 לכתב ההגנה, לפיה נשלח טכנאי לחדרה של התובעת. אם נשלח טכנאי, סימן שהייתה תלונה ובנסיבות, העדר רישום אינו מעיד בהכרח על העדר תלונה.
דיון והכרעה
אין חולק על כך שסוכני נסיעות אינם אחראים אלא לרשלנותם שלהם. בדרך כלל לא יהיה סוכן נסיעות אחראי לפגם במלון, בטיסה או בהפלגה, אלא אם כן הנסיבות מלמדות שצריך היה לדעת מראש על תקלה, ולא היה זה סביר שלא הזהיר על כך את הלקוח. סוכן הנסיעות אינו מספק השירות ואינו אחראי על טיב השירות. אין הוא אלא מתווך בין הלקוח ובין מספק השירות. אין הוא אחראי אלא לחובותיו כמתווך, ולא לחובות הצדדים ביניהם תיווך.
אלא, שבנידון דידן, איני סבורה שראוי להחיל על הנתבעת את העקרונות החלים על סוכני נסיעות. אפשר בהחלט שביחסים המשפטיים בין הנתבעת לבין מפעילי האוניה או בעליה, היא בבחינת מתווכת או עמילה. אולם, שוכנעתי מדברי התובעת כי לא זה המצג שהוצג כלפיה. התובעת אינה משפטנית, אך במילים פשוטות, המתאימות לבית המשפט לתביעות קטנות, העידה כי למעשה הוצג בפניה מצג לפיו הנתבעת עצמה, שהיא חברה ישראלית ולה כתובת בישראל, היא "בעלת הבית" ביחס להפלגה. התובעת טענת, למעשה, כי הנתבעת יצרה רושם לפיו היא זו שמספקת את השירות וממילא אחראית עליו.
עיון בחוזה ההתקשות מחזק את טענת התובעת. תנאי החוזה נוסחו באותיות קטנות מאוד. החוזה הוכתר במילים "שובר הפלגה" הנראה כחוזה. שם התובעת מופיע באותיות גדולות בחלק העליון. שמה של הנתבעת מתנוסס באותיות גדולות מאוד בכותרת, ונראה על פני הדברים כי הנתבעת, היא המעניקה את "שובר ההפלגה", והיא הצד לחוזה אספקת שירותי ההפלגה.
לעומת זאת, המלל המשפטי, המופיע בגוף המסמך, מודפס באותיות קטנות מאוד. אין כל הבלטה לתנאים המגבילים את חבותה של הנתבעת אשר נחזית להיות הצד השני לחוזה ההתקשרות, ועל פניו, דומה כי המדובר באותיות בגודל של מילימטר אחד בלבד, וזאת בניגוד להוראת תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה – 1995, הקובעת כי גודלן המזערי של האותיות בחוזה אחיד יהיה 2 מילימטר. דומה כי בנסיבות דנן, הייתה הפרה של הוראה זו, שבעטיה התובעת לא קראה את "האותיות הקטנות", והדבר גרם לתובעת לטעות ולחשוב כי היא מתקשרת בחוזה עם חברה ישראלית. מכל מקום, יהא גודלן של אותיות חוזה ההתקשרות אשר יהא, התנהגותה של הנתבעת, שהבליטה את שמה בחוזה, אך בחרה להעלים בתוך תנאי ההתקשרות את גבולות וסייגי אחריותה כלפי התובעת, בודאי מהווה חוסר תום לב במו"מ לקראת כריתת חוזה, בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973. וחוסר תום הלב, כשלעצמו, מקנה לתובעת זכות לפיצויים כשל הפרת החוזה (לפי הוראות סעיף 12(ב) לאותו חוק).
זהות נותן השירות היא פרט מהותי מאוד בעסקה. זכותו של מתקשר לדעת עם מי הוא מתקשר לקבל שירות. זהות נותן שירות מהווה שיקול לעצם ההחלטה אם להזמין שירות אם לאו. גילוי זהות נותן השירות נותן לצרכן כתובת לפנות אליה, אם לא בא על סיפוקו כמובטח לו. בנידון דידן, הנתבעת הסתירה מהנתבעת את זהותו של נותן השירות, הסתירה את הכתובת האמיתית לקובלנות, באותיות קטנות, בלתי חוקיות, במסמך משפטי ארוך, כאשר בכותרת העליונה של המסמך מתנוסס שמה של הנתבעת באותיות גדולות מאוד. הטעייה ביחס לזהות נותן השירות בניגוד לסעיף 2 (6) לחוק הגנת הצרכן , התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), וכן רישום תנאי החוזה באותיות קטנות מהקבוע בתקנות בניגוד לסעיף 4 א' לחוק הגנת הצרכן, מקימות לתובעת עילת תביעה בנזיקין, בהתאם לסעיף 31 לחוק הגנת הצרכן.
לא זו אף זו, הסתרת זהות נותן השירות ו/או אי הבלטת התנאים המגבילים את חבותה של הנתבעת כלפי התובעת ו/או אי מתן הסבר נאות אודות גבולות אחריותה של הנתבעת כלפי התובעת, מהווה הפרה של הוראת סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן. פרטים אלה, בהחלט מפחיתים מערכו של השירות שהתובעת סברה כי הינה מקבלת מהנתבעת.
לו הייתה הנתבעת נותנת דף הסבר, עם ביצוע ההזמנה, ובו היה הסייג האמור מופיע באותיות בגודל סביר ובהבלטה מתאימה, לא ניתן היה לטעון שהנתבעת הטעתה, וחזקה היה על התובעת כי הבינה כי מדובר במתווכת בלבד. הדבר לא נעשה, והמסמך האמור אינו מספיק.
הטעיה ביחס לזהות נותן השירות חמורה במיוחד במקרה הנדון, וזאת נוכח העובדה כי האלטרנטיבה המוצבת בפני התובעת, הינה לנהל תביעה כנגד חברה זרה שאין לה כל נציגות הארץ, על כל הטרחה הכרוכה בהליך זה, כאשר הנתבעת הסתירה עובדה זו מפני התובעת. למעשה, לטענת הנתבעת, על מנת שהתובעת תתבע את נזקיה, עליה לתבוע בבית משפט בחו"ל, או לבצע המצאה של כתבי בי דין אל מחוץ לתחום השיפוט. המורכבות והעלות הגבוהה של פעולה כזו למעשה חוסמת את התובעת, שהוטעתה לחשוב כי מדובר בחברה ישראלית, מלהגיש תביעה בהיקף קטן.
אשר על כן, הנני קובעת כי הנתבעת אחראית, באופן עקרוני, כלפי התובעת ויהא עליה לפצותה בגין הנזקים שאירעו בהפלגה.
למותר לציין, כי הנתבעת לא הגישה הודעת צד ג' כנגד החברות אליהן מפנה את האחריות לנזקי ההפלגה הנטענים, ולפיכך אין מנוס מכך שהיא תישא לבדה בנזק שנגרם לתובעת במהלך ההפלגה. הנזק