אשלמן ואח' נ' חברת דואר ישראל בע"מ

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.בפני תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקשו התובעים – אזרחי ארה"ב המתגוררים בישראל – לחייב את הנתבעת – חברת דואר ישראל בע"מ – לפצותם בסך של 10,000 ₪, לאחר שדבר דואר ששלחו לא הגיע ליעדו.

2.התובעים, ריימונד ורותי אשלמן, הינם כאמור אזרחים אמריקאים המתגוררים בישראל. כפי העולה מכתב תביעתם, ביקשו השניים לממש את זכות הבחירה לנשיאות ארה"ב בבחירות שנערכו ביום 4/11/08, ובהתאם שלחו ביום 16/9/08 את טופסי הבחירה שלהם במעטפה רשמית של הממשל האמריקאי, בדואר רשום, באמצעות הנתבעת.

ביום 15/10/08 ומשלא הצליחו לאתר כל אישור אודות הגעת הטפסים ליעדם באתר האינטרנט של הנתבעת, פנו לאחרונה וביקשו לבצע חקירת מסירת דואר רשום. לטענת התובעים, עד ליום הגשת התביעה לא קיבלו כל תשובה עניינית אודות דרישתם.

משכך, ובשל העובדה כי נמנעה מהם זכות הבחירה, מבקשים התובעים לפצותם בסך של 10,000 ₪, כאמור.

3.הנתבעת הינה חברה ממשלתית הפועלת בהתאם לחוק הדואר, תשמ"ו-1986 (להלן: "חוק הדואר"), ובהתאם להוראות הנובעות ממנו. בכתב הגנתה הציגה עמדה לפיה חרף העובדה שעד ליום הגשת כתב ההגנה טרם נתקבלו תשובות סופיות ממנהל הדואר בארה"ב – אליו הופנתה החקירה – היא מוכנה לפצות את התובעים, לפנים משורת הדין, בסכום הפיצוי המירבי הקבוע בתקנות הדואר, והעומד נכון ליום הגשת התביעה על סך 561 ₪ עבור כל דבר דואר שאבד, ניזוק או נגנב.

ראיות הצדדים

4.בדיון שנערך בנוכחות הצדדים, חזרו התובעת 2 ונציג הנתבעת על תמצית האמור בכתבי הטענות, ושבו והפנו לנספחים שצורפו אליהם.

5.בתוך כך הדגישה התובעת את החשיבות הרבה שייחסו היא ובעלה לעצם ההשתתפות בבחירות הנדונות בשל היותן בחירות היסטוריות בארה"ב, וביתר שאת שעה שהתובע 1 הוא תושב ארעי בישראל, שזכות הבחירה היחידה הנתונה לו היא בארה"ב. עוד הדגישה כי נוכח המתואר ננקב סכום הפיצוי הנדרש בכתב התביעה.

עוד הוסיפה כי כבר במהלך חודש אוקטובר 2008 ביקשה לברר האם הגיעו הטפסים ליעדם, אך משלא הצליחה לעשות כן, פנתה לנתבעת בדרישה לערוך חקירה בעניינם, ונענתה כי חקירה כנ"ל אורכת כ-45 ימים. סמוך ליום הבחירות עשתה (התובעת) מאמצים חוזרים ונשנים על מנת להתחקות אחר הטפסים, ובכלל זה יצרה קשר עם מחלקת קשרי חוץ של הנתבעת, כמו גם עם מחלקת הדואר בשיקגו, שבה ממיינים את דברי הדואר הנכנס לארה"ב מכל רחבי העולם, והכל ללא תוצאות.

6.נציג הנתבעת אישר בדבריו את גרסת התובעת ככל שהדבר נוגע לחקירה שנערכה, ושב והצהיר כי היות שהחקירה לא העלתה דבר עד למועד שננקב מראש, מוכנה הנתבעת לפצות את התובעים במלוא גובה סכום הפיצוי הקבוע בתקנות הדואר.

7.עיון בראיות שצורפו מעלה כי ביום 16/9/08 נתקבלו בבית הדואר בנצרת עילית שני דברי דואר רשום, שסימונם RR499169955IL ו-RR499169924IL (להלן בהתאמה: "פריט 1" ו"פריט 2").

בנוסף, עיון באחד המכתבים שנשלחו לתובעת כחלק משרשרת התכתובות שנערכה בין התובעת ובין הנתבעת, מעלה כי ביחס לפריט 2 צויין כי "בירור שנערך... העלה כי הפריט שבנדון יצא משירותנו כסדרו בתאריך 18/09/2008".

המקובץ מעיד איפוא כי אין מחלוקת שהפריטים נמסרו על ידי התובעים או מי מהם בסניף הדואר בנצרת עילית, וכי למצער הפריט השני, "יצא כסדרו" בסמוך לאחר מכן.

8.עוד עולה מהראיות שצורפו, כי פנייתה של התובעת אל הנתבעת הועברה לטיפול מנהל הדואר האמריקאי, וכי זה מצידו לא הצליח לברר גורל הפריטים שבנדון. לגבי פריט 1 לא נתקבלה תשובתו כלל, ולגבי פריט 2 נטען על ידו כי המען אינו מדוייק או אינו מספיק, ולאחר שהודע לו המען המדוייק, לא נתקבלה כל תשובה נוספת.

9.פועל יוצא מהמתואר הוא כי אין מחלוקת שפריטים 1 ו-2 נמסרו בסניף הדואר וניתן כנגדם אישור (צורף כנספח ב' לכתב התביעה), ובדומה אין מחלוקת כי חרף ניסיונות החקירה – הן של התובעת והן של הנתבעת – פריטים אלו לא אותרו עוד לאחר מסירתם.

דיון

10.הנתבעת וכפי האמור, הינה חברה ממשלתית אשר באה בנעלי רשות הדואר וכפופה לחוק הדואר. הפרק הרלוונטי לענייננו הוא פרק ו' לחוק, שכותרו "אחריות וחסינות".

על המקרה שבנדון חלה הוראת סעיף 82, הקובעת כך: