הארצי לעבודה - מעסיק עובדי קבלן רשאי להפסיק להעסיקם סמוך לסיום 9 חודשי עבודה.

סגנית הנשיא נילי ארד

פתח דבר

ערעור זה סב על הוראות סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח-אדם, תשנ"ו - 1996 ויישומן. במסגרת זו נדרשים אנו להכרעה בשאלה האם  "המשתמש", הוא "המעסיק בפועל" של עובדי קבלן, רשאי להפסיק התקשרותו איתם בסמוך לסיום תשעת חודשי עבודתם בשירותו, כדי שלא יאלץ לקלוט אותם כעובדיו.

שאלה זו מתעוררת במקרה שלפנינו בו הופסקה העסקתם של המערערים כעובדי קבלן בסמוך לתום תשעת חודשי עבודתם ברשות השידור, שאם לא כן הייתה הרשות נאלצת לקלוט אותם כעובדיה, כמתחייב מהוראות סעיף 12א לחוק. מעסיקתם של המערערים, חברת או.אר.אס, באמצעותה הועסקו המערערים ברשות השידור, הציעה להם מקומות עבודה חלופיים, ומשלא נענו להצעותיה פוטרו מעבודתם בשירות החברה.

תובענה שהגישו המערערים נגד פיטוריהם ועתירה להשיבם לעבודה כעובדים קבועים ברשות השידור, נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה ומכאן הערעור שלפנינו.

נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי בשים לב לנסיבות המקרה ולטיעוני הצדדים, ולאור הוראות סעיף 12א לחוק קבלני כוח אדם ותכליתן, הגענו למסקנה לפיה רשות השידור במעמדה כ"מעסיקה בפועל" וכ"משתמשת" בשירותיהם של המערערים, רשאית הייתה להפסיק התקשרותה איתם, סמוך לתום תקופה של תשעת חודשי עבודתם, כדי למנוע קליטתם אצלה כעובדיה הקבועים. אף לא נמצא פגם המצדיק ביטול פיטוריהם של המערערים מעבודתם אצל מעסיקתם חברת או.אר. אס.  אשר על כן, דין הערעור להידחות.

על מכלול טעמינו למסקנות אלה נעמוד להלן בפירוט הנדרש לעניין.

הרקע

2.       המערערים עבדו בתפקיד כתבנים בחדר החדשות של המשיבה 2, הלא היא  רשות השידור (להלן גם: הרשות). העסקתם ברשות השידור נעשתה באמצעות מעבידתם, היא המשיבה 1 - חברת או.אר.אס. משאבי אנוש בע"מ (להלן גם: קבלן כוח-האדם או החברה). המערער 1 - מר גולן זוהר החל עבודתו ברשות השידור ביום 1.8.05. המערערת 2 - גב' יאנה קרלי החלה עבודתה ברשות ביום 23.10.06 (להלן: המערערים).

במכתב מיום 14.8.08 הודיעה החברה למערערים, כי העסקתם ברשות השידור תופסק ביום 30.9.08 "בשל השינויים החקיקתיים" הנובעים מהוראות סעיף  12א לחוק קבלני כוח אדם, ונפקותן.

ההליכים בבית הדין האזורי

3. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר אליהו מחלב ומר יהושע ענר; עב' 2918/08) דחה עתירתם של המערערים לצו מניעה זמני נגד החלטת הפיטורים (בש"א 1862/08) והוסיף ודחה תביעתם העיקרית לביטול הפיטורים והחזרתם לעבודה, ולהכרה בהם כעובדי רשות השידור. עיקר טעמיו של בית הדין מפורטים להלן.

       בית הדין האזורי עמד על תכליתן של הוראות סעיף 12א לחוק תוך שקבע כי מטרתן למנוע העסקה שאינה מוגבלת בזמן של עובדי קבלן בחצריו של "המשתמש"; בהתאם, נקבעה בחוק תקופת העסקה זמנית של עובדי קבלן שאינה עולה על תשעה חודשים רצופים, מבלי שיש כוונה לחייב את "המשתמש" לקלוט אותם כעובדיו בתום התקופה. מנגד, ולפי סעיף 12א(ג) לחוק - יהפוך עובד הקבלן לעובדו של "המשתמש" ככל שיועסק בשירותו למעלה מתשעה חודשים. ההסדר המגולם בסעיף 12א לחוק, עונה על התנאים הקבועים בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לרבות עיקרון המידתיות, אשר לו משקל מיוחד בתחום יחסי העבודה. בית הדין הוסיף וציין, כי בנדון זה, אין ללמוד גזירה שווה מהוראת סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 לפיה מי שפוטר בסמוך להשלמת תשעה החודשים, יחשב אף הוא כעובד "המשתמש".

נדחתה התביעה להכיר בתובעים כעובדי רשות השידור.בהחלטת הרשות שלא לקלוט את התובעים כעובדיה, לא נמצא פגם, אף לא חוסר הגינות או נסיון לעקוף את הוראת החוק. במיוחד כן, נוכח תוכנית ההבראה המתגבשת והצורך לפטר למעלה מ-700 עובדים. בהקשר זה נקבע, כי "יש למנוע את 'הדלת המסתובבת' - קבלת עובדים בחסות סעיף 12א לחוק, בשעה שבצד האחר מפוטרים עובדים רבים ותיקים הרבה יותר".

      לא נמצא פגם בפיטוריהם של התובעים מעבודתם בחברת או. אר.אס וכי החברה יצאה ידי חובת השימוע הנדרשת לפני הודעת הפיטורים. בהסתמך על חומר הראיות, נקבע כי התובעים הוזמנו לשיחה בחברה בקשר להפסקת ההתקשרות עם רשות השידור וביכרו שלא להתייצב לפגישה; כי החברה הציעה לתובעים מקומות עבודה חלופיים ואף הוצע להם להגיע למשרדי החברה "לצורך קבלת הצעות עבודה נוספות אף לאחר ההליך הזמני"; כי מנהל  הרדיו של רשות השידור שוחח אף הוא עם התובעים והסביר את עמדת רשות השידור. על כך הוסיף בית הדין כי "היקף השימוע יהיה מצומצם יותר" בנסיבות המקרה בהן סיום ההתקשרות עם רשות השידור לא נבע מפגם בעבודת התובעים אלא נעשה כדי להימנע מתחולת סעיף 12א(ג) לחוק.

       הערעור

תמצית טיעוני הצדדים

4.       המערערים חזרו על הנטען בבית הדין האזורי, תוך שעתרו לביטול הפיטורים ולהחזרתם לעבודה כעובדים קבועים ברשות השידור. לשיטתם, הוראת סעיף 12א לחוק, מאפשרת ל"מעסיק בפועל", במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו, לבחון את נחיצות העובד לשם המשך ההתקשרות עמו. אולם כאשר העובד מפוטר  אך ורק על מנת להימנע מתחולת החוק לגביו ולא בגלל אי נחיצותו למזמין, הדבר מחטיא את חוקתיות החוק ותכליתו. בהתאם טענו כי בהתאם להוראת סעיף 12א לחוק קבלני כוח-אדם, אמורים היו להיחשב כעובדי הרשות ביום 1.10.08, וכי הפיטורים ביום 30.9.08 "אינם נוגעים לאופי ו/או לאיכות עבודתם" כי נעשו מ"שיקולים זרים שמטרתם היחידה לעקוף את הוראות החוק" וכי הפיטורים "בלתי סבירים בעליל וחסרי תום לב באופן קיצוני".

המערערים הוסיפו וטענו כי לא נעשה להם שימוע; כי פיטוריהם היו עובדה מוגמרת וכי "נקבעה להם פגישה בכדי להחתימם על טפסי 161" ולא למטרות שימוע.

חברת או.אר.אס. תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיפה וטענה כי "עשתה מאמצים רבים למנוע כל פגיעה במערערים, אם בדחיית מועד הפיטורים, אם במכתב הפיטורים", במתן מענק ובניסיון לשבצם במקומות עבודה חלופיים, אולם "המערערים סירבו לשתף פעולה פעם אחר פעם" ורצו להיקלט כעובדי רשות השידור בלבד.