פילוסוף נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העוררת, גב' רחל פילוסוף, נולדה בשנת 1925 בסופיה שבבולגריה, הגישה תביעה לקבלת תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז – 1957, סורבה ועוררת בפנינו על החלטת הרשות.

גרסת העוררת –

אביה שהיה אזרח טורקי, נלקח מביתם בסופיה, נשלח לגבול הטורקי ונרצח בידי הבולגרים. היא ואמה חששו מגורל דומה ועזבו את סופיה. העוררת עברה להתגורר אצל אחיה הגדול בעיר רוסה ואמה גרה בעיר אחרת שם עבדה בבית חרושת לטבק כדי לפרנס עצמה ואת העוררת. בגלל רדיפות היהודים בבולגריה החליטה האם לעלות ארצה עם העוררת ובשנת 1940 באו לכאן בספינת מעפילים.

בתצהיר המצורף לערר העוררת הוסיפה, כי אמה החליטה לעזוב את בולגריה "בגלל השמועות שהגרמנים מתקרבים וגורל היהודים יהיה רע ומר".

דיון

א. לטענת העוררת יש להכיר בה כנרדפת מכוח "הלכת הפחד": פחד סובייקטיבי ואובייקטיבי כאחד מפני הגרמנים שגרם לה ולאמה לעזוב את בולגריה ולעלות לישראל. לטענתה, הפחד האובייקטיבי מוכח מן התיעוד ההיסטורי לפיו, כידוע, הנאצים התכוונו להשמיד את כל יהדות בולגריה.

ב"כ העוררת מפנה לפסק הדין המנחה בסוגיית הלכת הפחד, ר"ע 217/83 הרשות המוסמכת נ' חוה שוהם פ"ד מ(1) 789 (להלן פס"ד שוהם) ולהחלטות נוספות: שלוש החלטות של האוצר שאינן מצויות בפנינו ולפסק דין של הועדה – ו"ע 155/09 (ת-א) – בעניין קרן אסתר (להלן פס"ד קרן).

ב. העובדות הרלוונטיות לענייננו בפס"ד קרן: משפחתה גורשה מאזור מגוריה בסופיה לפרבר העיר שם חיו תחת עוצר ונאלצו לענוד טלאי צהוב. קרן, אמה ואחיה באו לארץ ישראל בשנת 1943 וטענו כי עזבו את בולגריה מפחד רדיפות היהודים. ועדת העררים קיבלה את הערר בעילת נרדפות: "מפחד הגרמנים בהתאם להלכת הפחד" כפי שיושמה בשוהם.

ג. הרשות המוסמכת דחתה תביעתה של העוררת שבפנינו בנימוק שעלתה לא"י בטרם החלה ההשפעה הנאצית בבולגריה. ב"כ המשיבה מפנה בטיעוניה לפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ת-א, ע"א 3095/07 אידה שוורץ נ' הרשות המוסמכת שם היו העובדות כדלקמן: שוורץ ומשפחתה גורשו מבולגריה מכוח פקודת גירוש שניתנה לנתינים זרים ומחוסרי נתינות ע"י השלטון הבולגרי בספטמבר 1939. ועדת העררים וביהמ"ש המחוזי קבעו כי המערערת לא הוכיחה כי צו הגירוש הנ"ל ניתן ע"י הממשלה הבולגרית מכוח ציווי השלטון הנאצי.

ד. ואלה המקורות ההיסטוריים אליהם מפנה ב"כ העוררת עו"ד מילוא:

ספרו של ב.ארדיטי "יהודי בולגריה בשנות המשטר הנאצי" (הוצאת חולון תל גיבורים 1962), ההפניה היא לפרק התשיעי שכותרתו "ההכנה הארגונית לשליחת היהודים", הדן בהכנות השיטתיות להוצאת יהודי בולגריה, כ- 60,000 איש שכמחציתם חיו בסופיה, מגבולות המדינה ושליחתם למחנות מוות. ההכנות החלו לפני תאריך היעד במרץ 1943.

הפניה נוספת היא ל"אנציקלופדיה של גלויות"– "בולגריה", לפרק העוסק במאורעות ה-9 וה-10 במרץ 1943; המועד שהועידה ממשלת בולגריה לשילוח היהודים למחנות ההשמדה בפולין.

ה. לשם קבלת תמונה מלאה יותר על קורות יהודי בולגריה ראינו לנכון לעיין במקורות היסטוריים נוספים מהם עולים הנתונים הבאים:

עם פרוץ המלחמה פרסם מפקד המשטרה הבולגרי צו גירוש ליהודים נתינים זרים וחסרי נתינות והם הועברו לגבול טורקיה ויוון. שתי המדינות לא התירו כניסתם של היהודים המגורשים והם נפלו קורבן להתעללות משמרות הגבול, לביזה ואף לרצח.

הבולגרים לא הצליחו להיפטר מהמגורשים שנאספו בגבול והורו על העברתם לעיר הנמל וארנה שלחוף הים השחור. בוארנה התקיימה פעילות של ארגונים יהודים שמטרתה היתה להוציא משם את היהודים ולהעלותם לארץ ישראל. בפעילות העפלה זו מאות רבות של יהודים הצליחו לצאת מאירופה.

ב-23.1.41 פורסם "החוק להגנת האומה" הידוע לשמצה שהיוזמה לחקיקתו החלה עוד ביולי 1940. החוק הטיל גזירות והגבלות על היהודים ברוח חוקי נירנברג.

ב- 1.3.41 הצטרפה בולגריה להסכם מדינות "הציר" (גרמניה, איטליה ויפן, קדמו לה בהצטרפות רומניה, הונגריה וסלובקיה). הצבא הגרמני נכנס לבולגריה לא ככובש אלא כבעל ברית שהתקבל בברכה.

בולגריה שימשה לצבא הגרמני כבסיס בפלישה ליוגוסלביה ויוון באפריל 1941 ובתמורה סופחו אליה שטחי מקדוניה ותרקיה. יהודי שטחים אלה היו בהמשך קורבנות לגירוש והשמדה בעוד שמרבית יהודי בולגריה ניצלו.

הספינה בה הגיעה העוררת ארצה היא ה"ליברטאד" שאורגנה ע"י אנשי בית"ר ויצאה מוארנה בראשית יוני 1940 כשעל סיפונה כ- 700 מעפילים. העוררת מספרת בתצהיר המצורף לערר כי היא ואמה המתינו בוארנה כשנה עד שהתאפשרה יציאתן. ידוע כי התנאים על הספינה היו קשים ביותר והמסע היה רצוף תלאות. ב- 18.7.40 הגיעה הספינה לחופי הארץ, נעצרה ע"י הבריטים, הובאה לחיפה ונוסעיה נכלאו במחנה המעצר בעתלית.