פסק דין
בפניי תביעה לפיצוי בסך 7,000 ₪ בגין הפרת התחייבות של הנתבעת כלפי התובעת. הסכום מורכב מ-3,000 ₪ שהנתבעת התחייבה להחזיר לתובעת + 4,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש, זלזול וטרטור.
ביום 28.8.08, נציג מטעם הנתבעת שהגיע לביתה של התובעת, שכנע אותה להתחבר לנתבעת לצורך שרותי פלאפון ותוך כדי כך לנתק את קשריה עם חברת סלקום.
עפ"י ההסכם שנערך בין הצדדים, התחייבה הנתבעת להחזיר לידי התובעת כל סכום עד סך 3,000 ₪ שהיא נאלצה לשלם לחב' סלקום כפיצוי על ניתוק הקשר עם סלקום. באותו מעמד, אכן הוסכם שהתחייבות זו של הנתבעת מותנית בכך שהתובעת תישאר לקוחה של הנתבעת במשך לפחות 24 חודשים.
עפ"י דברי התובעת, ועפ"י המסמכים שהוצגו בפני ביהמ"ש, היא אכן נאלצה לשלם סך 3,000 ₪ לסלקום כדי להתנתק, והיא פנתה מס' רב של פעמים לנתבעת על מנת לקבל את ההחזר.
הנתבעת דרשה מהתובעת לספק חשבונית שבה יפורט באופן חד משמעי סכום הקנס.
התובעת פנתה מס' פעמים לחב' סלקום, אך חב' סלקום סירבה לספק מסמך בודד בעניין זה, והנפיקה את החשבוניות הרגילות שלה.
בהקשר זה, התובעת מסתמכת על סיכום חשבון אשר מגלה חוב בסך 3,483 ₪ שהונפק לה ב-8.10.08. לטענתה, סכום זה כולל את ה-3,000 ₪ בגין ניתוק הקשר.
כל הפניות של התובעת לנתבעת לקבל החזר על סמך המסמך האמור, סורבו, כאשר לבסוף, כעבור 18 חודשים, עקב הפרת ההסכם ע"י הנתבעת, ניתקה התובעת את הקשר איתה ועברה הלאה לחב' אורנג'.
לפי גרסת הנתבעת, זכותה לקבל מסמך חד משמעי וברור לגבי תשלום הקנס, ואין הנתבעת יכולה להסתפק במשהו פחות מזה. עד יום הדיון, נציג הנתבעת הצהיר שהנתבעת מוכנה לקבל את התובעת בחזרה כלקוחה ולשלם לה את הסך 3,000 ₪ רק בתנאי שתוצג חשבונית ספציפית וחד משמעית.
לכן, מבחינת הנתבעת, התובעת לא עמדה בתנאים המיוחדים להחזר הכסף. מה עוד, שהתובעת ניתקה את הקשר עם הנתבעת במשך 18 חודש, ולכן היא הפרה את התנאי לקבל את ההחזר ממילא.
לאחר ששמעתי את דברי בעלי הדין, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן נימוקיי לכך:
1.עמדת הנתבעת לא מקובלת עלי בכל הנוגע למסמך שעל התובעת לספק לה, וזאת מהטעם שהתובעת מתמודדת עם סלקום מצד אחד ועם הנתבעת מצד שני, שני גופים ענקים בעלי עוצמה, ואין היא יכולה להכתיב לסלקום להנפיק לה מסמך לפי רצונה.
לכן הנתבעת היתה חייבת להסתפק במסמך שהוצג לה, ואם היא פקפקה באותנטיות של המסמך, היא בוודאי היתה יכולה לברר את העניין מול חברת סלקום בקלות רבה. הרי היה ברור לנתבעת שהתובעת מתקשה לעמוד בדרישת הנתבעת, והנתבעת היתה חייבת להתחשב בכך ולגלות יחס סביר והוגן כלפי התובעת.
התנהגות הנתבעת כאן היתה בחוסר תום לב.
2.לכן, מסקנתי היא שהנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעת, והתובעת היתה זכאית להביא את ההתקשרות ביניהן לסיום כעבור 18 חודש.
אלמלא התנהגות הנתבעת, התובעת היתה ממשיכה להיות לקוחה של הנתבעת.
3.המסקנה מהאמור היא שהנתבעת סירבה שלא כדין לשלם לתובעת את הסך של 3,000 ₪.
4.באשר ליתר טענות התובעת, סבורני שמגיע לתובעת סכום סביר מעבר ל-3,000 ₪ בגין התנהגות הנתבעת וההטרדה שנגרמה לה עקב אותה התנהגות. אותו סכום אני מעריך בסך 1,500 ₪.
אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 4,000 ₪ + 500 ₪ הוצאות משפט, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.